ג'ואן ריברס עדיין נותרה הקומיקאית הכי חדה, בוטה ופרועה שנראתה על המסך. לכבוד יום הולדתה ה-93, קומיקאיות ישראליות מסבירות איך היא פרצה את הדרך, ניפצה תקרות זכוכית ולימדה אותן שאפשר להיות מצחיקה בלי להיות "נעימה" 

"חבל שאין לי אחות תאומה, ככה הייתי יודעת איך הייתי נראית בלי כל הניתוחים הפלסטיים".
ככה הייתה ג'ואן ריברס: קומיקאית שלא דפקה חשבון לאף אחד, ובעיקר לא לעצמה. אישה שהפכה את הגוף שלה, הפנים שלה, הזקנה שלה, היהדות שלה וכל מה שאנשים אחרים ניסו להסתיר, לחומר קומי חד, פרוע ולא מתנצל. כמעט 12 שנה אחרי מותה, היא עדיין בלתי נשכחת: בגלל הקול, בגלל הפה הגדול, בגלל הבדיחות שאף אחד אחר לא העז להגיד, ובגלל היכולת הנדירה לצחוק גם על הדברים שהכי כואבים.

ביום שני הקרוב היה אמור להיות יום הולדתה ה־93: ריברס נולדה ב-8 ביוני 1933 בברוקלין בשם ג'ואן אלכסנדרה מולינסקי, בת למשפחה יהודית ממוצא רוסי. עוד לפני שהפכה לאחת הנשים הכי חדות בטלוויזיה האמריקאית, היו לה שאיפות גדולות כשלמדה בברנרד קולג' וניסתה למצוא את דרכה בעולם הבידור. 

בתחילת הדרך היא עבדה בעבודות מזדמנות, הופיעה במועדונים קטנים ונאבקה על כל במה, עד שהגיעה ב-1965 ל־The Tonight Show  של ג'וני קרסון. ההופעה הזו שינתה את חייה: קרסון זיהה מיד את הכישרון שלה, וריברס הפכה לאורחת קבועה ולאחת הקומיקאיות הבולטות בארצות הברית. 

מאז היא הנחתה תוכניות אירוח, כתבה ספרים, הופיעה בטלוויזיה ובקולנוע, זכתה באמי, ובעשורים המאוחרים של חייה הפכה שוב לאייקון תרבותי דרך השטיח האדום ו־Fashion Police  בערוץ E! שם ביקרה את שמלות הסלבס, את האיפור, את התסרוקות מבלי להתחשב בכללי הנימוס של הוליווד. 

לצד זה, היה לה גם הומור עצמי משובח: היא דיברה בלי בושה על ניתוחים פלסטיים, על הזדקנות, על כסף, על בדידות, על כישלונות ועל הרצון להישאר רלוונטית בכל מחיר. במקום להסתיר את האובססיות של הוליווד, היא פשוט לקחה אותן, הגדילה אותן והפכה אותן לפאנץ'.

הסוף שלה היה דרמטי כמעט כמו הדמות הטלוויזיונית שלה. באוגוסט 2014 ריברס עברה הליך רפואי שנועד לבדוק שינויים בקול וצרידות, וכלל בדיקה של אזור מיתרי הקול ודרכי העיכול העליונות. במהלך הניתוח היא סבלה ממחסור בחמצן ואיבדה את הכרתה. זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 2014, היא נפטרה בגיל  82 מדום לב. 

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה"

לאורך השנים ריברס השפיעה על דורות של קומיקאים וקומיקאיות, ובעיקר פתחה דלת לנשים שרצו להיות מצחיקות בלי להיות חמודות, מנומסות או "נעימות". היא הוכיחה שאישה יכולה לעמוד על במה, לדבר על הגוף שלה, על אמא שלה, על היהדות שלה, על הגיל שלה ועל התעשייה שמקיפה אותה, ולעשות את זה בלי לבקש רשות מאף אחד. 

לכבוד יום הולדתה שוחחנו עם כמה קומיקאיות בולטות בישראל, שסיפרו על ההשראה שקיבלו מג'ואן ריברס.

"ג'ואן ריברס הייתה חלוצה", אומרת הסטנדאפיסטית, מקימת מועדון הסטנדאפיסטיות בצוותא ומנחת סדנאות סטנדאפ, חגית גינזבורג. "היא הייתה אחת הסטנדאפיסטיות הראשונות, בתקופה שבה לא היו כמעט סטנדאפיסטיות, ובטח לא כאלה שלקחו את הבמה בפריים טיים. היא דיברה על נושאים שבאותן שנים, בשנות ה-70 וה-80, היה מקובל לחשוב שרק גברים מדברים עליהם: סקס, מערכות יחסים והורות. היא הייתה מאוד צינית, וחטפה המון ביקורת". 

גינזבורג מוסיפה כי גם היום הפער הזה לא באמת נעלם. "איזה כיף שהעולם השתנה, והיום אנחנו גם חוטפות המון ביקורת על דברים שאנחנו אומרות, בזמן שגברים אומרים בדיוק אותו דבר ולאף אחד לא אכפת. אבל אני חושבת שבלעדיה היה הרבה פחות חופש לנשים לדבר על הבמה. היא הייתה מדהימה. ויש לי ספר חתום שלה, שקיבלתי פעם מערוץ E! וזה נראה לי הפריט הכי בעל ערך שיש לי בחיים".

התסריטאית והקומיקאית שרון לוקסנבורג נחשפה לריברס דווקא דרך הגלגול המאוחר יותר בקריירה שלה, זה שהפך אותה לאייקון טלוויזיוני עבור דור חדש של צופים.

“בג'ואן ריברס נתקלתי לראשונה דרך התוכנית משטרת האופנה", היא מספרת. "אני זוכרת שהייתי בשוק מעזות הרוח שלה. היא טינפה על סלבריטאים בצורה הכי וולגרית, יצירתית ולא דופקת חשבון שראיתי, וזה עוד בערוץ שבא להלל ולרומם את תואר הכוכבנות. באותה תקופה ארצות הברית עדיין לא הייתה שיא הווק, אבל היא כבר הלכה לכיוון. להיתקל בתוכן כל כך משוחרר רסן, ועוד מאישה בפריים טיים, זה היה לא רגיל בשבילי". 

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה"

לדבריה, ההשפעה של ריברס עליה כקומיקאית הייתה גדולה: "לראות קטעים של ריברס על הבמה מאוד השפיע על הדרך שבה ניסיתי לעצב את הפרסונה הבימתית שלי כסטנדאפיסטית, במיוחד בצורת ההגשה. היה לה טיימינג קומי כמעט מושלם, ויכולת לספר סיפור בצורה שנשמעה כאילו היא סתם מרכלת עם חברה, ואז להפתיע עם הפאנץ' הכי חסר רחמים בעולם. כמובן שהעובדה שהיא הייתה יהודייה ותמיד הגנה על מדינת ישראל בכל ראיון אפשרי גרמה לי לאהוב אותה אפילו יותר. יש לה אפילו קעקוע של 6M על היד, כמחווה לששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה.

"ג'ואן מבחינתי הייתה מין אם רוחנית. אהבתי כל דבר בה. אני לא בוכה בהרבה מקרים של מוות של מפורסמים, אבל במקרה שלה בהחלט כן. הרגשתי כאילו היא קרובת משפחה רחוקה. אף אחד לא יהיה כמוה. היא הייתה פרסונה של אחת בדורה".

גם אצל הסטנדאפיסטית, היוצרת, השחקנית והמנחה אלמוג שור, ההשפעה של ריברס הייתה קשורה לא רק לבדיחות, אלא גם לאופן שבו היא החזיקה את עצמה על הבמה: גדולה, נוצצת, נשית ומוגזמת. "ג'ואן ריברס גרמה לי להבין שיש מקום לקומיקאית שהיא גדולה, שהיא מנצנצת, שהיא מאוד נשית בהוויה שלה. הרפרנסים לתרבות הפופ ולקהילה הגאה, המעילים הוורודים המנצנצים, האהבה לאופנה, כל זה נתן לי באופן אישי חיזוק ענק להיות מי שאני על הבמה", אומרת שור. "הרבה קומיקאיות הן דווקא קצת ‘זכריות’ על הבמה, וזה לא רע או טוב, זה פשוט מה שזה. וג'ואן, לעומת זאת, אימצה את הנשיות שלה, וזה דבר שמאוד התחברתי אליו". 

"לא כאישה, אלא פשוט אחת הטובות והמבריקות שהיו פה"

בהקשר הזה, מעניין לשאול האם ההומור של ג'ואן ריברס היה "הומור נשי", או שאולי עצם ההגדרה הזאת כבר מצמצמת את מה שהיא עשתה. ריברס אמנם דיברה לא מעט על נשיות, גוף, גיל, זוגיות, אימהות ויופי, אבל היא עשתה את זה באותה בוטות, חוצפה וחוסר רחמים שהיו שמורים במשך שנים בעיקר לגברים על במה. אז האם יש דבר כזה הומור נשי?

"אני שונאת את המושג הזה הומור נשי", אומרת גינזבורג. "הוא מאוד מקטלג, הוא מאוד מנמיך, והוא מייצר איזו קונוטציה של אישה שעומדת על הבמה ומדברת על זה שהיא שמנה, על זה שהיא לא רוצה לשכב עם בעלה, וכמה הילדים משגעים אותה. וזה פשוט לא נכון”.

לדבריה, ההפרדה הזאת מיותרת מראש. “יש אנשים שעושים סטנדאפ. זה יכול להיות גבר, זו יכולה להיות אישה, זה יכול להיות נון בינארי, זה יכול להיות כל דבר. כשאומרים ‘הומור נשי’, ובארץ זה מושג מאוד מקובל, זה עושה לי ויברציות בגוף, לא בקטע טוב. כי מה זה הומור נשי? מה זו השטות הזאת? יש אישה שעושה סטנדאפ, וכל סטנדאפיסט, לא משנה מה המגדר שלו, מדבר על הנושאים שקרובים לליבו, על החיים שלו, על עצמו ועל מה שמעסיק אותו. ואם יש לי פות, זה לא הופך את ההומור שלי לשונה מהומור של גבר שמדבר על הבולבול שלו".

לוקסנבורג מסכימה. “בני אדם הם יצורים עם חוש הומור", היא אומרת. “כמו שלגברים יש חוש הומור, גם לנשים יש חוש הומור. עד היום לא הבנתי מי החליט שהומור שייך לגברים. הוא בטח היה גבר. אני חושבת שבשנים האחרונות פחות רואים את הדיפרנציאציה הזאת. הסכר נפרץ, וכל מי שמצחיק, גבר, אישה או דולפין, יכול לנסות את מזלו בשואו ביז”.

שור מצטרפת לאותה עמדה: "בעיניי אין כזה דבר הומור נשי", היא אומרת. "פעם היו אומרים את זה על הומור שהוא מאוד אישי ומביא סיפור שלך, בניגוד לסטנדאפ של ‘מכירים את זה’. אבל באמת שהיום כולם עושים את זה, ובטח הטובים ביותר, גברים, נשים ומה שלא תהיו כאחד”.

מבחינתה, החלוקה האמיתית פשוטה הרבה יותר. "יש הומור טוב והומור לא טוב, זה הכול. לפעמים הוא מגיע מאישה ולפעמים מגבר. ג'ואן ריברס הייתה חדה מאוד, עם לשון עוקצנית, עם עבודת קהל, פאנצ'ים לא צפויים והרבה הומור עצמי. זה יכול לתאר הרבה נשים והרבה גברים בקומדיה, אבל היא עשתה את זה כמו ג'ואן. ובגלל זה היא אחת הטובות, לא כאישה, אלא פשוט כאחת הטובות והמבריקות שהיו פה".

The post לקראת יום הולדת 93: קומיקאיות ישראליות מספרות על הדיווה ג'ואן ריברס appeared first on ילדי הקומדיה.

ליה רוזנפלד (23) היא סטנדאפיסטית ישראלית מהדור הצעיר של סצנת הסטנדאפ, כל הארבעה. היא מופיעה במועדוני קומדיה כמו קאמל קומדי קלאב, מופעי סטנדאפ ואירועים פרטיים, ולעיתים גם מנחה ערבי סטנדאפ ומנהלת ליינים משלה בשביל מקור סמכות.

לעיקר החשיפה שלה זכתה לאחרונה קיבלה בליין הרוסטים, "מלחמת אחים", ביוזמת דור יתח. מלבד זאת  מתארחת בפודקאסטים כי זה מה שסטנדאפיסטים עושים בימינו. ליה דיברה עם ילדי הקומדיה על קריירה ועל להיות בת.

מה הביא אותך לקומדיה? 


"התחלתי ללמוד משחק בגיל מאוד צעיר. תמיד הייתי מצחיקה ואהבתי להצחיק את מי שסביבי.
סביב גיל 16-15 דודה שלי הציעה לי להופיע בבמות פתוחות. הרגשתי שאני צעירה מדי ועוד לא בשלה. כמה שנים מאוחר יותר, בצבא, עברתי משבר גדול והבטחתי לעצמי שברגע שאני יוצאת ממנו אני מתחילה להופיע, וככה קרה.
אני מופיעה מגיל 19, תוך כדי הצבא". 


מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 


"אענה תשובה מעצבנת ואגיד שמכל סטנדאפיסט ואמן אני לוקחת משהו. אלו יכולים להיות אמנים מתחילים, או אמנים מנוסים ומוכרים. 
אני אוהבת שיש לי שפע של אנשים ללמוד מהם, ולא מקובעת על אמן אחד".

הופעת הרבה ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת. מה הדבר הכי מעליב שספגת?


"בעיניי הדברים הכי מעליבים שאמרתי וספגתי, אלה הדברים שהרגישו שיש כוונה אמיתית מאחוריהם"
.

את מי את מעריכה בסצנה הקומית של היום?
 

"יוחאי ספונדר, אודי כגן, שחר חסון, מאט רייף, אנדרו שולץ."


את מופיעה בתחום שרובו גברים מבוגרים יותר. מה מצחיק בזה?


"זה יותר עצוב ממצחיק. האמת שזה מבאס אותי, ואני ממש מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות, ושיהיו יותר נשים בתחום".

כתוב עלייך ברשת שאת חסרת פילטרים. מה אין לך בעיה להגיד ומה הגבול שלך?


"אם זה ברוסטים, הגבול שלי די רחוק, כי בכל זאת, זה המשחק (להגיד הכל ללא מעצורים).
אם זה בסטנדאפ 'הרגיל', אני לא אדבר על שואה, על מלחמות, על אוכלוסיות מוחלשות, על פוליטיקה… ובעיקרון כל הנושאים שצריך להיזהר מהם, כי הם יכולים ליצור אנטגוניזם.
בסופו של דבר, אני באה להצחיק ולשמח אנשים – ולכן אני רוצה לפשל כמה שפחות. בעיניי אם אפילו בן אדם אחד יצא מהופעה שלי מבואס או מעורער כי דיברתי על משהו שכאב לו, פישלתי".


מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?


"לעלות תקופה עם אותו קטע, להופיע איתו הרבה, ולאחר כל הופעה לשפצר אותו. לצלם/ להקליט את ההופעה, לשמוע ולהבין מה עבד ומה פחות – ולפי זה למחוק, לשנות ולהוסיף פאנצ׳ים וסט-אפים. לא להתעצל. בד בבד לכתוב עוד קטעים, ובכללי, להופיע כמה שיותר".


את מארגנת ערבי סטנדאפ בעצמך. מה הדבר המטומטם ביותר שסטנדאפיסטים עושים?

"לא יושבים בבית ועובדים על החומרים שלהם, מופיעים כל הזמן עם אותם חומרים. לא מכבדים את מנהל הליין: משקרים על כמויות הקהל שיביאו, לא יורדים מהבמה כשמסמנים להם, צוחקים על נראות המקום (זה מה יש! לא טוב? אל תופיעו!).


מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"פוסטמה".

מתי היה לך מצב כפית ולמה?


"ביום חמישי האחרון. אני במילואים כבר כמעט שבועיים, אנחנו עובדים תחת לחץ ועומס… פתאום ביום חמישי איזה קצינה אחת הביאה יציאה שממש הצחיקה אותי, כל הערב נשארתי במצב כפית". 


מתי ההופעה הבאה ומה יהיה בה? 

"כרגע המלחמה עצרה את הכל.
מתוכננות לי שתי הופעות מלאות: בפאצ׳ו (ראשון לציון) 29/03, ובקאמל (תל אביב) ב- 11/04.
מקווה שהמלחמה תיגמר בהקדם, כדי שנחזור לשגרה ולהופעות.  העיקר שהחיילים שלנו יחזרו בשלום, ושאף נפש לא תיפגע עוד".

ליה רוזנפלד בפורטל סטנדאפיסט

The post ליה רוזנפלד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

ביוגרפיה ותחילת הדרך

עוזרי נולד וגדל בחולון, הבן השלישי מבין ארבעה אחים, להורים אביבה ובועז. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד ראיית חשבון, אך התחיל להופיע בסטנדאפ כתחביב. בחורף 2006 אז עלה לראשונה על במת מועדון “הקאמל קומדי קלאב” בתל‑אביב, שם החל לחדד את יכולותיו הקומיות מול קהל חי. כמו כן למד בבית הספר לקופירייטינג תרצה גרנות. אין פרסומים אם יש לו בת זוג או נשוי וכן על החיים האישיים.

פריצת הדרך והנראות הציבורית 

הפריצה המשמעותית של עוזרי לתודעה הציבורית התרחשה בשנת 2010, לאחר שסרטון מחתרתי שצולם, בנייד שלו והועלה ליוטיוב בשם “במבוליאו” הפך לוויראלי וזכה למיליוני צפיות.

בשנת 2011 הופיע לראשונה בטלוויזיה בתוכנית “קבלו אותם” בערוץ 2, עם קטע סטנדאפ בשם “שלום שמי פנינה”, שבו הוצג על‑ידי הקומיקאי יעקב כהן כהבטחה בתחום הסטנדאפ הישראלי. הקטע זכה לתשומת לב רחבה ברשתות.

הופעות בטלוויזיה 

מני עוזרי לא רק בלט בזירת הסטנדאפ החיה והדיגיטלית, אלא גם הופיע מספר פעמים בטלוויזיה הישראלית ובמדיה.

בשנת 2017 התארח בעונה הרביעית של הסדרה הקומית "החברים של נאור" ששודרה בערוץ עשר, גילם את מני זיתים הבן של דלאל.

בשנת 2021 נבחר להשתתף בפאנל קבוע בתוכנית “סטנד‑אפ NATION” ברשת 13, שם הופיע עם קטעי סטנדאפ קצרים המשלבים סיטואציות מחיי היום‑יום, חיקויים ופרשנויות קומיות למגוון נושאים מהחיים והתרבות.

בנוסף לכך, עוזרי לקח חלק בתוכנית “מועדון הסטנד‑אפ” בכאן 11 במהלך השנים 2020–2022, שבה הוא מציג חלק מהחומר הקומי שלו מול קהל בבית ובאולפן. קטעים שונים שלו שודרו גם דרך רשתות חברתיות וערוצי תוכן דיגיטליים של שידורי טלוויזיה, ותרמו להעלאת המודעות אליו בקרב קהלים שאינם רק קהל מופעי הסטנדאפ.

סגנון והופעות 

עוזרי ידוע בסגנון סטנדאפ אינטימי וקל לשיח, המשלב הגשה ייחודית, שנינות, חיקויים, טיימינג קומי ואלתורים. קטעים רבים שלו ביוטיוב הפכו לתופעה והשפיעו על תרבות הסטנדאפ בישראל.

בין קטעי הסטנדאפ שפרסם לאורך השנים:

• “סטנדאפ ויכוחים. אבל מה הקשר” (2013)
• “סטנדאפ פלאפונים. יופי! יופייי!” (2014)
• “סטנדאפ קריזות – זה אתה!” (2016)
• “חוסר טאקט. עתירה בסידן” (2017)
• “חגים.פנטושי” ו“יעלה כמה שיעלה”* (2019)

ההופעות שלו מאופיינות בקשר הדוק עם הקהל, הומור נקי יחסי ושימוש מלא בצורות הבעה שונות.

.

ציטוטים מראיונות

"אחד הדברים שאני מקפיד מבחינתי ברמה האישית זה לעשות סטנדאפ שהוא נקי מבלי לפגוע ברגשות של אחרים, לא מרגיש צורך לשחוט פרות קדושות או לפגוע ברגשות של בני אדם כדי להצחיק". (מעריב, 2025)

"אני לא רק מתייק בדיחות, אני גם שם בניילוניות ובקלסרים", רשת 13 (2021)

השפעה ותרבות אינטרנט

הנוכחות של עוזרי ברשת, במיוחד ביוטיוב וברשתות החברתיות, סייעה להפוך קטעי סטנדאפ שלו למשמעותיים בתרבות הסטנדאפ הישראלית. הציטוטים והקטעים שלו הפכו לעיתים לקטעי קאלט, שנלמדים ומצוטטים ברחבי קהילת הקומדיה.

לאתר הרשמי שלו

בפורטל

The post מני עוזרי | אנציקלופדיה קומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

שוקי דוד – שחקן וסטנדאפיסט עם וותק של מעל 20 שנה על הבמות הגדולות בישראל, בספיישל ראשון וטעימה מהמופע המלא שאסור לכם לפספס, במסגרת ההופעות המצחיקות בבכורה של פורטל סטנדאפיסט בשיתוף רשת 13, שתהיה צפייה מהנה!

כתיבה וביצוע: שוקי דוד

צילום: פאנצ' הפקות

עריכה: ארבל ועקנין

הגברה ותאורה: שימי דנינו

הפקה וניהול הצגה: ניצן גינסברג

ניהול אומנותי וסושיאל: משה מזרחי

ייעוץ מקצועי: א' עד תום הפקות ואירועים

המופע צולם בתיאטרון המסילה פתח תקווה

The post שוקי דוד – ספיישל סטנדאפ חדש מתיאטרון המסילה בפ"ת appeared first on ילדי הקומדיה.

מהסיטקום החדש של יוצרי "רוק 30", נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס, ועד לטקס הגראמי בהנחיית טרוור נואה – כל הבכורות המצחיקות והמרגשות של החודש ב-yes, HOT, סלקום TV ופרטנר

חודש פברואר 2026 מביא את הקומדיה למסכים, עם שמות ענק מהוליווד ויצירות שנונות, או לפחות מנסות, מרחבי העולם. ההיילייט הוא שיתוף הפעולה בין דניאל רדקליף לטרייסי מורגן בקומדיה החדשה "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס", העוקבת אחר ניסיונות השיקום של כוכב פוטבול סורר בעזרת במאי דוקומנטרי. לצד הסדרה המדוברת, פברואר מציע שפע של אירועי בידור נוצצים, ובראשם טקס הגראמי ה-68 שישודר בשידור חי בהנחיית הקומיקאי טרוור נואה.

גופי השידור השונים מציעים החודש מגוון רחב של תכנים קומיים לכל טעם: מחובבי הסיטקומים הבריטיים שייהנו מעונה חדשה של "צחוק מהחוק", דרך מעריצי הדרמות הקומיות שיקבלו את "האחיות וולש" ו"מועדון הנוקמים", ועד לבכורות קולנועיות בכיכובם של רבל וילסון, דני דה ויטו, סידני סוויני וגלן פאוול. וגם שובן של קומדיות בלשים אהובות.

להלן רשימת הקומדיות, הסיטקומים והדרמות הקומיות שיעלו לשידור במהלך חודש פברואר בטלוויזיה ובקולנוע:

סדרות קומדיה וסיטקומים

• "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" (The Fall and Rise of Reggie Dinkins): סדרה קומדית חדשה שכתבו יוצרי "רוק 30" ו"קימי שמידט", קיצור טינה פיי. העלילה עוקבת אחר כוכב פוטבול לשעבר (טרייסי מורגן) ששערורייה חיסלה את הקריירה שלו, והוא מנסה לשקם את תדמיתו בעזרת במאי דוקומנטרי (דניאל רדקליף).
  • היכן משודר: yes , סלקום TV , HOT VOD ו-NEXT TV (החל מ-24.2 בצמוד לשידור בארה"ב).
  • שחקנים: טרייסי מורגן, דניאל רדקליף, בובי מונהן, מייק קרלסן ודיוויד שייד.
• "צחוק מהחוק" (Piglets): עונה שנייה לקומדיה הבריטית הפרועה מבית היוצרים של "מחלקה אלטרנטיבית". הסדרה עוקבת אחר קבוצת טירונים בבית ספר לשוטרים וצוות פיקוד לא מוצלח במיוחד.
  • היכן משודר: yes VOD (החל מ-12.2), פרטנר TV (ב-VOD החל מ-12.2).
  • שחקנים: שרה פאריש (התעשייה, בלקפול), מארק היפ (המחלקה האלטרנטיבית), רבקה האמפריס (דבר עם הסוכן שלי).
• "שכנים מסוכנים" (The Burbs): עיבוד חדש לקומדיית האימה משנת 1989. הסדרה עוקבת אחר זוג צעיר שעובר לבית ילדותו של הבעל ומגלה סודות אפלים על השכונה לאחר הגעת שכן חדש.
  • היכן משודר:  YES (בינג', VOD,החל מ-, 11.2), HOT VOD (כל הפרקים החל מ-11.2).
  • שחקנים: קיקי פאלמר (מלכת הצעקה), ג'ק וויטהול (אפטר פארטי), מארק פרוקש (מה שקורה בצללים, סמוך על סול), פולה פל (רוק 30, בנות לנצח) וג'וליה דאפי (ניו הארט).
• "שייקספיר והאת'אווי: בלשים פרטיים" (Shakespeare & Hathaway): עונה שלישית לקומדיית הבלשים הבריטית המתרחשת בעיירה סטראטפורד. הצמד פותר תעלומות שמתחילות כדרמות קטנות ומסתיימות בגילויים גדולים.
  • היכן משודר: רק ב-yes VOD (בינג' החל מ-5.2).
  • שחקנים: מארק בנטון (ילדות קריירה), ג'ו ג'וינר (הגיסות).

דרמות קומיות (Dramedy)

• "האחיות וולש" (The Walsh Sisters):  עונה ראשונה לדרמה קומית  המבוססת על ספריה של מריאן קייז. הסדרה עוקבת אחר חמש אחיות למשפחת וולש בדבלין המנווטות בין אהבה, קריירה ומשברים אישיים.
  • היכן משודר: yesVOD  (החל מ-15.2).
  • שחקנים: לואיזה הרלנד (בנות דרי), קרוליין מנטון, דניאל גליגן (קתרינה), מארייד טיירס ואיידן קווין.
  • יוצרים: עיבדה: סטפני פרייסנר.
• "מועדון הנוקמים" (The Revenge Club): שישה זרים שנפגשים בקבוצת תמיכה לגרושים מחליטים לנקום באקסים הבוגדניים שלהם, מה שמתפתח למסע פשע עם תוצאות קטלניות.
  • היכן משודר: רק בסלקום TV (החל מ-15.2). פרק חדש בכל יום ראשון.
• "נוכלת בשירות החוק" (Wild Cards): עונה שלישית לדרמה המשטרתית הקומית על בלש ונוכלת שמשתפים פעולה.
  • היכן משודר: yes (החל מ-26.2), פרטנר TV (החל מ-26.2), HOT (החל מ-26.2).
  • שחקנים: ג'יאקומו ג'יאניאוטי ("האנטומיה של גריי") וונסה מורגן ("ריברדייל").

סרטים קומיים וקומדיות רומנטיות

• "כלה על ההדק" (Bride Hard): קומדיית אקשן על שושבינה שהיא סוכנת חשאית הנאלצת להילחם בשכירי חרב המשתלטים על חתונה. מ-5 בפברואר, partner ו-Yes
  • שחקנים: רבל וילסון, אנה קאמפ; במאי: סיימון וסט.
• "רק לא אתה" (Anyone But You): קומדיה רומנטית על זוג לשעבר, סידני סוויני וגלן פאוול שנאלץ להתחזות לבני זוג בחתונה באוסטרליה. מ-14.2
  • שחקנים: סידני סוויני וגלן פאוול.
• "באג אלפיים" (Y2k): קומדיית אימה המתרחשת בליל הסילבסטר של 1999, כשבאג אלפיים משתבש והעולם משתגע.
  • שחקנים: ג'יידן מרטל, רייצ'ל זגלר; במאי: קייל מוני. מ-6 בפברואר, Partner
• "לשחרר את שולי-סאן": המשך לקומדיית הקאלט הישראלית, שבו שלישיית מה קשור יוצאת למסע ביפן כדי לשחרר את שולי מידי היאקוזה. Yes MOVIE STORE,  מ-12.2
  • שחקנים: אסי ישראלוף, שלום מיכאלשווילי, ציון ברוך; במאי: בן בכר.
• "הבנות מהמרפסת" (The Balconettes): קומדיית נקמה נועזה על שלוש נשים שמשקיפות מהמרפסת על שכניהן ומסתבכות לאחר שדייר חדש מזמין אותן למשקה.
  • שחקנים: סוהליה יאקוב, מרלן נעמי; בימוי: נעמי מרלן. מ-26.2 YES
• "סבא גנוב" (A Sudden Case of Christmas): קומדיה משפחתית על ילדה שמנסה לאחד את הוריה הפרודים במהלך חופשת חג במלון של סבה באיטליה. 12 בפברואר, פרטנר
  • שחקנים: דני דה ויטו, אנדי מקדואל.

סטנדאפ ואירועי בידור

• טקס פרסי הגראמי 2026: הטקס היוקרתי ישודר בשידור חי בהנחיית הקומיקאי טרוור נואה, שחוזר להנחות בפעם השישית.
  • היכן משודר: yes TV DRAMA (בלילה שבין 1-2.2) , מתורגם (3.2).

The post דניאל רדקליף וטרייסי מורגן מגיעים לסדרה החדשה של טינה פיי: מדריך הקומדיות ומופעי הבידור של פברואר appeared first on ילדי הקומדיה.

אופיר מיארה הוא קומיקאי, סטנדאפיסט ויוצר תוכן שחי בלוס אנג'לס, אבל הראש שלו תקוע עמוק בתוך הניואנסים המעצבנים של ישראל. עם מיליוני צפיות ברשתות החברתיות, הוא הצליח להפוך את הדינמיקה המשפחתית עם אשתו וחמיו למותג קומי שטרם הונפק בבורסה. עכשיו הוא מגיע לבמה בישראל עם מופעי הסטנדאפ שלו בישראל, באשדוד ובתל אביב. או שזו עוד דרך שחמו שלמה לא יגנוב לו פאנצ'ים. ילדי הקומדיה לקחו אותו לשיחה מנומסת, כמו באמריקה, שם יופיע במרץ בלוס אנג'לסף ניו יורק ומיאמי.

למה החלטת להיות קומיקאי?

"תמיד הייתי כזה, מוצא צחוק בכל סיטואציה. זה פחות משהו שהחלטתי. זו יותר דרך החיים שלי, קומדיה. כל קומיקאי בעיניי בוחר לדעתי להתמודד עם הקשיים בחיים בעזרת קומדיה, מה שנקרא עדיף לצחוק מאשר לבכות. 

"אם תסתכל על שחקנים כמו ג׳ים קארי או רובין ויליאמס, דווקא בתפקידי הדרמה שלהם הם משחקים בצורה בלתי רגילה. המון רגש מצוי בליבו של הקומיקאי".

איך שכנעת את החמים שלך  ואשתך לשתף איתך פעולה?

"אשתי והחמים שלי מודעים לזה שאני כותב ויוצר תוכן, תמיד הייתי מצלם דמויות אחרות ופחות אותם, ויום אחד נפל לי האסימון שכל הסיטואציות המשפחתיות שיש לנו ביומיום, אולי פשוט כדאי לצלם אותן. לא היה יותר מדי צורך בשכנוע, מכיוון שהמשפחה כולה הם שחקנים באופן טבעי, והכל פשוט זרם והפתיחות בינינו כל כך גבוהה. הנושאים שאנחנו מצלמים מאוד מצחיקים אותם, והם נהנים להשתתף בכל המערכונים, ממש כמו תרפיה דרך משחק"

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"הקומיקאים שהכי השפיעו עליי הם לארי דיוויד, ג׳ים קארי, צ׳רלי צ׳פלין.  בכל אחד מהם יש המון אלמנטים שאני אוהב ומתחבר אליהם". 

מה הקשר שלך לגלי בהרב?

"אין לי קשר ישיר לגלי בהרב, אבל משפחת מיארה היא לא משפחה ענקית, זה סוג של שבט מרוקאי ואין כל כך הרבה אנשים עם שם המשפחה הזה. אז אם אעשה עבודת שורשים, בטוח שסבא של סבא של סבא של סבא שלי קשור איכשהו לסבא של סבא של סבא שלה".

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום, בארץ ובחו"ל?

"אני מאוד מעריך בחו״ל את טוני הינצ׳קליף, שהקים את האימפריה של התוכנית kill Tony. הוא בעצם נותן לקומיקאים רבים במה בתוכניות שלו ויוצר סצנה של ערבות ופרגון מטורף זה לזה. מאותה סיבה אני מאוד מעריך בארץ את בן בן ברוך, שהוא קומיקאי וסטנדאפיסט גדול, אבל מה שמדהים אצלו זו העבודה הקשה שלו עבור קומיקאים ואמנים  אחרים. יש לו פודקאסט ואולפן שהוא הקים מאפס, ובכל שבוע הוא מארח שם אמנים וקומיקאים אחרים, ונותן את כל הבמה עבור האחר, וזה ממש יפה לראות מהצד אנשים כאלה, אנשים בלי אגו שרוצים פשוט לשמוח ולפרגן לאחר, ואהבת לרעך כמוך".

מה מצחיק אותך בהבדלים בין החיים בארצות הברית לישראל?

"מצחיק אותי מאוד שעד שאתה לא יוצא מהארץ אתה לא מבין שכולם יהודים בארץ, רק כשאתה חי בגולה וכל השכנים שלך הם מכל העולם בערך, אתה מתחיל להבין איזו ייחודיות יש במדינה, וזה מסביר הרבה, בארץ מבקרים בן אדם על כל פיפס, כאילו זו משפחה אחת קטנה, וזה לפעמים מציק אבל זה הקטע במדינה.

"באמריקה יכולה להיות סופת טורנדו עם איזה 40 הרוגים ולא תשמע עליה בכלל, בארץ אם ילד בצפת שבר את הקמיצה בתאונת קורקינט זה יופיע ככתבה בעיתון. באמריקה לא אומרים לך מה חושבים עליך, זה יותר צבוע כזה וכל אחד שומר את דעתו לעצמו, שומרים על נימוס, ובארץ אתה יודע, כל אחד אומר מה שבא לו מתי שבא לו, פחות נימוס אבל גם יותר אמיתי כזה".

מה היית ממליץ לקומיקאי מתחיל?

"לקומיקאי מתחיל הייתי ממליץ להתאמן ולעבוד על מה מייחד אותו, ולהתחיל לצאת לרשתות ולבמות, אנחנו נמצאים בתקופה שבעזרת טלפון אתה יכול להוציא את כל הרעיונות שיש לך בראש החוצה, וחבל לא להשתמש בכלי הזה. בעזרת התמדה אתה תמיד מוצא את הקול שלך ואת הייחוד שלך, שוב אומר, הכי חשוב זה להתמיד ולהתאמן עד שהקומדיה מדויקת לחלוטין".

מה יותר כיף, סטנדאפ, סרטונים או לנוח?

"ספציפית אני לא איש שאוהב לנוח, אני תמיד אוהב לעשות ולזוז ולעשות כמה שיותר כל יום, אני

"נהנה מסטנדאפ מאוד אבל זה לא משהו שאני רואה את עצמי עושה המון, מספיק לי כמה פעמים בשנה, יותר בשביל המפגש עם הקהל ובשביל הקסם של לעשות את הבדיחות שלי בלייב.

"ההנאה הכי גדולה שלי היא ליצור סרטים וסדרות. אני אוהב לשמוע מוזיקה ולדמיין את הסצנות ואת הרעיונות בראש שלי. אני יכול להיות שעות עם שיר שלדוגמה בחרתי לסצינה באייפון שלי ולדמיין את הסצנה שוב ושוב עד שהיא עובדת. יש לי כמה סרטים וסדרות שכבר כתבתי ואני מנסה לדחוף אותם לערוצים.

"אני מקווה שייקחו אותם ונוכל לראות אותם על המסך, אבל זה לא משהו שאני תולה בו את תקוותיי. אני תמיד עובד ויוצר בעצמי את התכנים שלי, אם יגיע גורם חיצוני שירצה את התסריטים שלי, אז מבחינתי זה בונוס, הכי חשוב זה כל הזמן ליצור בעצמך".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"המילה שהכי מצחיקה אותי היא צנים , ברבים 'צנימים' אלה שעושים בטוסטר, זה פשוט מתלבש טוב על הלשון, גם המילה בורקיטס היא אחלה מילה למערכונים".

מהיכן מגיעים הרעיונות שלך?

"הרעיונות שלי מגיעים  מהיומיום שלי, מהדברים שקורים לי במהלך היומיום, תמיד אני אומר שכולנו חיים את אותם חיים.  שמתי לב עם השנים שכמעט כל דבר מצחיק אותי בהתנהגות של אנשים. בעיקרון כל מה שמעצבן או מביך אותך, אז זה גם מה שמצחיק אותך. 

"לדוגמה, מישהי שאלה אותי השבוע שאלה  ממוצעת של הכי ישראלית  וחטטנית שיש: 'אפשר לשאול כמה מרוויחים במקצוע הזה?' אז עניתי : 'כן אפשר לשאול'. ואז היא חיכתה שאענה לה על השאלה. לאחר כמה שניות של שתיקה מביכה היא אמרה 'אז כמה מרוויחים?' ועניתי 'לא רוצה לומר לך'. ואז היא ענתה 'אבל אמרת שאפשר לשאול״ ועניתי 'כן אפשר לשאול , זה לא אומר שאני צריך לענות לך, אפשר לשאול הרבה שאלות, את יכולה גם לשאול מה צבע התחתונים שלי, זה לא אומר שתקבלי תשובה'. אז פלוס מינוס היא עיצבנה אותי מעצם השאלה, אבל בחרתי לענות ככה מאשר להתעצבן עליה".

האם צעקות יותר מצחיקות אותך משקט?

"לא, לפעמים צעקות מצחיקות יותר, לפעמים שקט מצחיק יותר, לפעמים יש שקט ואז צחוק. המון מערכונים שלי מתחילים בשקט ואז נגמרים בצעקות. לדוגמה צילמנו השבוע מערכון שמזמינים פיצה אבל אנחנו

5 אנשים, אבל יש רק 8 משולשים במגש, וכולם מבינים שזה מבאס, כי לא כולם יקבלו 2 משולשים, וכל אווירת הפיצה הנעימה מתחלפת בבאסה ומתח, ולכן מישהו צריך ללכת מהבית ולוותר על הפיצה. אז בהתחלה כולם היו בשקט כשמבינים את הסיטואציה המבאסת, לאחר מכן התחילו הצעקות כי כל אחד מנסה להגן על עצמו למה דווקא הוא צריך להישאר ולאכול את הפיצה".

ספר לי מה הולך להיות בהופעה הבאה.

"הרבה בדיחות שישר אתה מזדהה עם הסיטואציה, סיטואציות הכי קטנות שלנו ביומיום שאנחנו אפילו לא שמים לב מה קרה פה,  כמו בקטע שרשמתי עכשיו עם הפיצה. הרבה הסבר על ההתנהגויות שלנו, בני האדם ואיך אני מפרש אותן ולמה אנחנו עושים אותן. הרבה קטעים על סוגים של בני אדם, על כל מערכות היחסים שלנו עם המשפחה, אישה, עם אלוהים ובעיקר עם עצמנו".

הופעות מתי ואיפה: בית יד לבנים אשדוד (הבנים 12),ה', 19 בפברואר, 21:3ם

expo תל אביב (ביתן 2), ש’, 21 בפברואר, 21:30

. 

. 

The post אופיר מיארה – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אלכס חודיאקוב הוא סטנדאפיסט ישראלי המתמחה בהומור שחור — כלומר, המקומות שבהם הקהל מתלבט אם לצחוק, לבכות או  לבדוק איפה היציאה. חודיאקוב מופיע בעברית, באנגלית וגם ברוסית (טוב לקו"ח), ומוכר מהופעות במועדונים וברים ברחבי הארץ, בין היתר בליינים של סטנדאפ באנגלית בתל אביב ובהופעות עצמאיות, בין היתר ברוסטים, שבהם אפשר להעליב אנשים ולא להתקנסל. החומרים שלו נוגעים במלחמה, צבא, דת, גזענות, זוגיות וחתולים — כי גם בהומור הכי שחור צריך חיה פרוותית  — ומשלבים רפרנסים תרבותיים ומבט קר על החברה הישראלית. חודיאקוב לא מכוון לקונצנזוס ולא מנסה להיות מסחרי; הוא בוחן שוב ושוב עד כמה רחוק אפשר ללכת לפני שהקהל מחליט אם לצחוק, להזדעזע, או לצחוק ואז להזדעזע שהוא צחק. ילדי הקומדיה שאלו אותו שאלות כדי שלא יירד עליהם.

מתי ולמה החלטת להיות קומיקאי?

"זה התחיל בלי החלטה רשמית.
אחרי שחזרתי מדרום אמריקה עבדתי כמאבטח בבתי שרים בירושלים. במשמרות לילה הייתי כותב שירים מצחיקים, וחלק מהם התפרסמו אז ב-Ynet Digital.
"אחד המאבטחים קרא את השירים, אהב אותם, והציע לי לכתוב בדיחות לסטנדאפיסט שהיה אז בתחילת הדרך — יוחאי ספונדר. כתבתי לו תקופה קצרה, אי שם ב-2010, ומעולם לא פגשתי אותו.

"כמעט עשור אחרי, כשעברתי לתל אביב, פגשתי אותו במקרה בבר שכבר נסגר — הדאנסינג קאמל. הצעתי שנעבוד יחד, והוא הציע לי (ובצדק) להתחיל לעשות סטנדאפ בעצמי. התחלתי להופיע באנגלית, אחרי כמה חודשים עברתי לעברית — ורק אחר כך גם לרוסית. בדיעבד, זו הייתה פחות החלטה ויותר שרשרת של טעויות מוצלחות".

איך הגעת להומור השחור?

"לעבר הצבאי שלי יש השפעה ישירה על סוג ההומור שלי. ביחידות קרביות הומור שחור הוא שפת אם — דרך לפרוק לחץ ופחד. מה שתמיד מוזר לי זה שדווקא אנשים שנעלבים בשם לוחמים או חללים הם לא פעם כאלה שמעולם לא שירתו ביחידות קרביות. בצוות מתחתיי, מרץ 5, היו שרים אחד לשני “שירי הלוויה” — התקווה, נסיך קטן. זה לא היה זלזול, אלא מנגנון הישרדות.

"גם הסטנדאפ שצרכתי אחרי הצבא השפיע מאוד — בעיקר סטנדאפ אמריקאי, שהיה הרבה יותר שחור ופחות מתנצל מהסטנדאפ הארץ־ישראלי".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"בעיקר סטנדאפ אמריקאי: ג'ים ג'פריז, לואי סי. קיי, ביל בר ואדי מרפי. כשהייתי ילד — רועי לוי.

היית ברוסטים. מה הדבר הכי מעליב שאמרת?

"ניצחתי רוסט שמעולם לא שודר. בגמר הייתי מול סטנדאפיסט שאני מאוד מעריך ואוהב מקצועית. שלפתי במקום בדיחה על אשתו ועל המשקל שלה — והיא הייתה בקהל. התנצלתי אחר כך אישית, אבל היחסים לא חזרו לקדמותם. אני מצטער שככה זה נגמר, אבל אלה החוקים של הפורמט.

"בדיחה שכן אפשר לצטט כאן היא עלאיברהים נג׳ר:
'הרבה סטנדאפיסטים הופיעו לחיילים. הוא היחיד שהופיע לחטופים — כי היה יורד למרתף'".

.

יש קומיקאים שאתה מעריך בסצנה של היום?

"אני מאוד מעריך את שחר חסון. לא סתם הוא הכי גדול בארץ — הוא עובד כל הזמן, חושב רוב הזמן רק על סטנדאפ, וסוגר הופעות גם בשלוש בלילה.

"איתי לוי הוא החבר הכי קרוב שלי בסצנה. החיבור בינינו מבוסס על אובססיה לסטנדאפ. כשאני מרגיש שאני הסטנדאפיסט הכי גרוע בארץ, הוא מחזק אותי ואומר: “נכון”.

"איתי עמוס — בעיניי, ורק בעיניי. לא רואה, אבל רואה את המציאות הכי ברור מכולם.
ניר גורן — חדש יחסית, מאוד מצחיק אותי, עם המון פוטנציאל.
וכמובן — יוחאי ספונדלר.".

מה הכי מצחיק אותך בחתולים?

"אני אוהב הכול בחיה הזאת. יש לי הסתייגות מסוימת מחתולי ספינקס, אבל גם אותם אני מעדיף על כלב.
החתולה שלי ממש שמנה, ואני אוהב אותה כי היא שמנה — ואין לה פודקאסט".

מה היית ממליץ לסטנדאפיסט מתחיל?

"לכתוב יותר, להופיע יותר, ולעזור למנהל הליין להביא קהל.
אני סוגר עכשיו 925 הופעות מאז שהתחלתי לספור, לפני ארבע וחצי שנים — ואין לזה קיצור דרך.

"שווה לנסות להופיע גם בשפות אחרות, לפתוח במה משלכם, ולהיות נחמדים לאנשים מסוימים — למרות שאני בעצמי שרפתי וממשיך לשרוף גשרים. סטנדאפיסטים שעושים בעיות, לא עוזרים בקהל ומתלוננים כל הזמן — לא מתקדמים".

איך אתה מרגיש כשהקהל לא מקבל את ההומור?

"כשהתחלתי הייתי הולך עוד יותר שחור, עוד יותר גס, ומנסה לעבור עוד גבולות.
היום אני עושה פחות או יותר אותו דבר — אבל מאשים את עצמי, לא את הקהל".

איזו מילה מצחיקה אותך?

"פופיק. אבל אני לא אומר בהופעות".

בהומור שלך יש גם הרבה משחקי מילים. איך זה משתלב?

אני אוהב משחקי מילים. יש לזה סלידה בסטנדאפ, אבל לא אכפת לי. לפעמים משחק מילים אחד הופך בדיחה מאוד שחורה לבדיחה מקובלת.

ההומור שלך לא מסחרי. איך אתה מתמודד עם זה?

"האמת? אני עדיין לא ממש יודע. אני רואה את אלעד גלעדי ממלא אולמות ומקווה להגיע לשם. אני מציין אותו כי הוא הכי קרוב אליי בסגנון.

אנחנו מדינה קטנה, וכדי להצליח צריך הרבה אנשים שיאהבו אותך. הבעיה היא שאני לא מחבב אנשים באופן כללי, אז אני מבקר את כולם — דת, צביון דתי, שוביניזם. זה מצמצם קהל, אבל זה מי שאני על הבמה.

בהתחלה שילמתי מחיר על חוסר ניסיון – אפילו קיבלתי אגרוף על הבמה. היום אני עדיין מקווה להופעה טובה — פשוט עם יותר שליטה ופחות פגיעות מיותרות.".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים, והאם אתה עם אלעד גלעדי?

"מאוד מקווה שאני עדיין אהיה בחיים ועושה סטנדאפ. ושהאולמות יהיו מלאים, עם הקהל הנכון".

מתי ההופעה הבאה?

"הופעה מלאה ב־בר גיורא:
11.2 | 21:00

שעה ורבע, חימום של איתי לוי.
חומר חדש: זוגיות, פחד מחתונה ומילדים, הייטק — וכמובן חתולים:.

The post אלכס חודיאקוב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

מה: מופע סטנד אפ בשל, מושחז וחף מהתנצלויות על פמיניזם, נישואין, גירושין, סקס והתוצאה שלו – הורות. על החוויות כבת להורים גרושים וכאישה ליונתן ברק.

מדוע: הביקורות על מופע היחיד שלה משבחות את היכולת שלה להגיש הומור מושחז, פמיניסטי וחסר עכבות על נושאי זוגיות, הורות ונשיות. המבקרים והקהל מציינים לטובה את השילוב בין טקסטים אינטליגנטיים לאינטראקציה קולחת עם הקהל, לצד שירים קומיים שהפכו לוויראליים, ומתארים חוויה של מופע קצבי, בוגר ומצחיק מאוד שזוכה לביקוש גבוה באולמות ברחבי הארץ.

איפה: הגולה, שמואל הנגיד 7 פתח תקווה

מתי: יום ראשון, .15.1.2026, פתיחת הדלתות: 20:00, תחילת המופע: 21:00

כמה: מחיר מלא: 75 שקל

The post מופע החודש: נועה מנור בגולה פ"ת appeared first on ילדי הקומדיה.

מההומור הניסיוני של דניאל קורן, דרך הסטנדאפ האישי של חגית גינזבורג ונגה ד’אנג’לי ועד המיינסטרים של דרור קרן והסטלה של יונתן ברק – פסטיבל פאנץ' בתל אביב הציג הומור שונה מאוד וקשת רחבה של קהלים, אך כמעט בלי דמיון, נונסנס וקרקסיות

כשחושבים על סטנדאפ, המוח רץ לכיוונים הפארודיים, בדיחות אשתי, בדיחות הבדלים בין המינים, ההבדל בין האשכנזים ומזרחים וכן הלאה וכן הלאה. פסטיבל פאנץ', שהתרחש בשבוע שעבר בתל אביב, השיג מה שלא חושבים עליו בסטנדאפ הקלאסי: גיוון.

הניסיוניות של דניאל קורן, האלתורים של חגית גינזבורג וקהל הילדים של חרטטוני

היום הראשון, באירוע שמתחיל בבית ציוני אמריקה, מתחיל עם ההומור הבינתחומי והניסיוני של דניאל קורן (יוני, האחיין שלי בנץ), המטפל בטראומות שלו דרך הקהל, קטעי וידאו ערוכים ומוזיקה, חלק אלתורים וחלק דברים מוכנים וכתובים היטב. אומנם לא הכול משויף, אבל זו הופעה נדירה כל כך במחוזות הקוnדיה בארץ, שלפעמים היא גם בכלל לא קומדיה, אבל מצליחה לשלב את השילוב הנדיר של דמיון ופן אישי ריאליסטי. 

במקביל מתרחש האירוע של חרטטוני על הבמה. חרטטוני הוא שעשועון רשת ישראלי שעלה לראשונה בערוץ היוטיוב "דונקי" באוגוסט 2024 בו מדי פרק מתחרה עמרי הכהן בתחרות אלתור מול משתתף אורח, במטרה לענות תשובות לא נכונות בלבד לשאלות שמציג מנחה התוכנית אור בוטבול. זאת בדומה לשעשועון הבריטי QI. השעשועון נחל הצלחה עצומה ואף יצא בעקבותיו משחק לוח. גם המופע היה סולד אאוט, ולפי הסלפיז בחוץ הקהל היה בעיקר ילדים ונוער, שונה מהקהל של דניאל קורן.

מיד לאחר מכן מתרחש המופע של חגית גינזבורג, על רווקות מאוחרת, השעה המאוחרת, המשפחה מארגנטינה והדפיקויות האוניברסליות. חגית מתייחסת לא מעט לגיל של הקהל שלה, שהכי צעירים בו מתקרבים ל-30. הסטנדאפ מאוד אישי, על סיפור חיים ועל משפחה מטורללת לצד אלתורים שבו הקהל לפי חגית, חשב מה לעשות היום וחיפש בדיגיתל וכך מצא. כמי שבאותו טווח גיל באמת כך אני באמת מוצא הופעות. ההומור מצחיק וישיר ושונה מאוד מההומור של קורן, בעיקר האלתורים והחיקויים של דמויות שאני לא מכיר מהמשפחה שלה. במקביל ראש בראש אורי צייטלין ומוחמד נעמה בסטנדאפ של מיעוטים, החרדי והערבי, שוב הומור אחר, קהל אחר. והמרתון של הקומדי בר ממשיך במקביל לקהל הסטנדאפ המסורתי.

ההומור הנגיש של דרון קרן, הסטלות של יונתן ברק, הגסויות של ארז בירנבוים

היום השני שבו לא נכחתי כלל גם אירועים מאוד שונים, סטנדאפ של דרור קרן המתאים לקהל המבוגר יותר, סטנדאפ הארי פוטר לקהל מאוד ספציפי בגיל 40-30, יונתן ברק לקהל סטלנים וגם לקהל הצעיר, רוני ששון לקהל המשפחתי יותר, סטנדאפ של עולים לעולים דוברי רוסית, ארז בירנבוים לקהל גברי וצעיר בעיקר חובב גסויות, משה אשכנזי לקהל משפחתי וצעיר יותר שמחפש סטנדאפ נגיש.

ההומור האמהי של נגה ד'אנג'לי, הפרובוקציות של דניאל חן ומצגות

ליום האחרון מגיעה נגה ד'אנג'לי. בעבר מהצחוקייה וכיום בסטנדאפ ובסרטונים על הורות וזוגיות. בעל, שלושה ילדים, טיול לחו"ל פה ושם, סמים עם אבא שלה וסוג הוויברטור המדויק שכדאי לקנות (תקשיבו לאישה, היא יודעת על מה היא מדברת – טל). הסטנדרט, נו. כמו שהיא תקפיד להזכיר בתחילת המופע, זה מתאים לזוגות, רצוי הרבה זמן ביחד, רצוי עם ווטסאפ עסיסי ומלא היסטוריה (היא עלולה להקריא אותו על הבמה), אבל גם אם אין לכם בייביסיטר ותצטרכו ללכת עם חבר/ה – זה מצחיק. לא כמו סקס אחרי 20 שנות זוגיות, זה מלא אנרגיה, חזק, בוטה ועמוק… וזה מספק. שונה מכל הסטנדאפ הגברי שהיה ביום הקודם.

מי עוד היה שם?  דניאל חן, מי שהחל כסטנדאפיסט של הסטנדאפיסטים והתפרסם יותר בזכות ההצלחה של ילד רע – מתאים לקהל שמחפש הומור בוטה, נוקב וחסר מעצורים, שנוגע בנושאים טעונים ו"לא פוליטיקלי קורקט" כמו פשע, כלא, מין, גזע, דת, פוליטיקה ומלחמה, ומציע פרספקטיבה אישית, ישירה. גם סטנדאפ מצגות להיות או להיות המתאים לקהל המשרדים, הסטודנטיאלי או האינטלקטואלי האוהב הומור שנון עם הומור משרדי, והיה גם סטנדאפ באנגלית, כי ברוסית כבר היה.

ממוקד ושונה מכל הפסטיבלים – אבל לא וודוויל

פסטיבל פאנץ' הוא פסטיבל הסטנדאפ הראשון בתל אביב והפסטיבל השלישי בארץ בנושאי קומדיה ופסטיבל הקומדיה הראשון בארץ שלא קרוי על שם אף אחד. הפסטיבל הראשון הוא פסטיבל הקומדיה על שם אפרים קישון.

הפסטיבל על שם אפרים קישון הוא אירוע שנתי המתקיים בירושלים, המוקדש לקומדיה, הומור וסאטירה ישראלית מקורית, מיוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ומטרתו לקדם יצירה תיאטרלית חדשה ולחבר בין יוצרים צעירים למורשת הקומדיה הישראלית. הפסטיבל, שהחל ב-2022, מציע במה ליצירות מקוריות ופורצות דרך בתחום הקומי, וזכה לתמיכה רחבה מגופים ציבוריים ומעיריית ירושלים. הוא לא מתמקד בסטנדאפ בלבד אלא בכל אמנויות הבמה הקשורות לקולנוע, הצגות, הרצאות, סרטים, מופעי רחוב וסדנאות. הפסטיבל בתל אביב פחות רחב אבל יותר ממוקד למרות ההומור המגוון. 

אליהם מצטרף פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין בראשון לציון החוגג את שנתו ה-11, ומספק בידור יותר מיינסטרימי של בדרנים כמו ישראל קטורזה ואלי יצפאן, והצגות בידור כמו של יעל בר זוהר וגיא זו-ארץ. הפסטיבל בירושלים ובראשון מציעים גם תחרויות. בראשון תחרות מונולוגים קומיים וירושלים כולל תחרות הצגות. הפסטיבל בתל אביב, בניהולו האמנותי של אבישר סביר, הוא היחיד שעל טהרת הסטנדאפ אבל גם בלי תחרות.

למרות הפריסה הרחבה של סגנונות ההומור והקהלים יש משהו שמשותף לרובם: הפן האישי הוא הגורם והמחולל של הסטנדאפ, שזה נחמד כי זה סטנדאפ, בלי מסכות, אדם עומד ומצחיק בגובה העיניים על חייו, האבחנות שלו או על העולם סביבו.

אבל זה גרם לי לחשוב על מה שהיה חסר לי, ומה שהיווה בסיס לכל הפסטיבלים האלו: פסטיבל וודוויל מהמאה ה-19, מופע מגוון שכלל ריקודים, קטעי תיאטרון קצרים, קומדיות, סטנד-אפ מוקדם, קסמים, לוליינות, נאומים וקטעי ראינוע/פנס קסם. היה חסר לי קצת יותר קרקסיות, דמיון, דמויות מטורפות, נונסנס, עד איפה אפשר לקחת את גבולות הקומדיה. זו גם לא השוואה מדויקת כי הבדרנים של הוודויל היו בעיקר מספרי בדיחות, ובהחלט עדיף המצב היום, של החומר האישי והמקורי, אבל כאמור חסרה הקברטיות הקרקסיות, לפחות לי. לא בטוח שזה מתאים לכולם.

אז מה לסיכום? פסטיבל פאנץ', על אף הסערה בחוץ, הצליח להיות ממוקד אך גם מגוון ובאמת כמו שהבטיח להביא את כל הסצנה (או לפחות ייצוג שלה) לבמה, אם כי צריך לציין שהמופעים נמכרים בנפרד ואין כרטיס לכל הפסטיבל כמו הפסטיבלים בסקוטלנד או קנדה, אז האדם הפרטי שמגיע להופעה לא נהנה מהגיוון, נקודה לחשוב עליה לשנה הבאה.

The post פסטיבל פאנץ’ הציג את מפת הסטנדאפ הישראלי, אבל משהו היה חסר | דרור וטל ניר קסטל appeared first on ילדי הקומדיה.

הסטנדאפיסט ג'וזף גולד נולד כאישה בסמרקנד שבאוזבקיסטן, וגדל בין ישראל לארצות-הברית, בעיקר בקווינס שבניו-יורק — מקום שבו אתה יכול למצוא גם צבי נינג'ה וגם ילדות מורכבת. הילדות והנעורים שלו עברו בתוך מציאות משפחתית וחברתית מורכבת, שהשפיעה עמוקות על דרכו, אבל לפחות היא סיפקה חומר למופעים.

בתהליך ארוך של גיבוש זהות ועצמאות יצירתית, גולד פנה לעולם הסטנדאפ מתוך צורך לבטא אמת אישית בלי מסכות — ולהפוך חוויות כבדות לחומר אמנותי חי. גולד עוסק בעבר קשה, זהות ומיגדר, כאב נפשי, התמודדות עם טראומה, דיכאון, מצבי חיים קשים, חוויות אישיות ועוד — בקיצור, כל מה שעושה כיף במסיבות.

מתי החלטת להיות סטנדאפיסט?

בגיל 27 אחרי פרידה קשה והתפרצות הטראומה שלי. איבדתי הכל ולא היה לי מה להפסיד יותר.

עברת שינוי זהות מגדרית. מה מצחיק בזה?

ואוו מה לא מצחיק בזה? ללכת לחוג mma ולהילחם עם גברים שכל היום יורדים על טרנסג'נדרים ונשים ובוזמנית אין להם מושג שהם הולכים מכות עם אישה עם זקן, ולא מבינים איך אני יותר קטן ורזה מהם ולא נשבר או מתרגש מכל מכה כמוהם. 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ביל בור, לואי סי קיי, יונתן ברק, שלום אסייג, ובורא עולם, הקומיקאי הראשי של העולם עם ההומור הכי טוב.

חלק ניכר מהחומר שלך על טראומה. היית ממליץ לאנשים לעשות סטנדאפ גם בלי טראומה?

כמובן. בלי קשר לטראומה, סטנדאפ זה עולם מטורף שממלא את הנשמה בהמון אור. 

את מי אתה מעריך בסטנדאפיסטים של היום?

שאלה מורכבת עבורי. לא יכול להצביע על מישהו ספציפי. אבל אם אני מדבר בכללי, מדהימ אותי היכולת שלהם לא לוותר בקלות, לא לעצמם ולא לסביבה. העולם קורס והם ממשיכים להגשים את החלומות שלהם. זה משהו שאני לומד ליישם היום. בגלל שגדלתי כל כך עקום ויש כל כך המון מורכבות והישרדות בחיי האישיים, אז זה משהו שמאוד חסר לי. זו אחת הסיבות למה אני במיוט בענף הזה, אני עוד לא יודע איך לקדם את עצמי ולא לוותר בקלות. אז באמת שאני מוריד כובע לסטנדאפיסטים שעושים דרך מדהימה, כל אחד בדרכו האישית ומגיעים לפסגות שלהם. 

נולדת באוזבקיסטן. איך היית משווה את ההומור האוזבקי לישראלי?

וואלה לא יודע. אני בוכרי שנולד שם אבל לא מכיר את ההומור שלהם. 

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

אין לי. אני נרתע מהדברים האלה. פה ושם גולש בטיקטוק אבל אין מישהו שאהוב וגם אם היה אז ירד לי ברגע שראיתי שזה כבר נהיה עוד טרנד דבילי, שעושים הכל למען צפיות… לא יודע כולם נהיו אותו דבר בדור הזה. 

מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?

לא לעשות את הטעויות שאני עשיתי. לא להיכנס לפינות מיותרות, לא לחפש חברים. פשוט לבוא, להופיע, לגשש בשקט את מה שקורה סביב ולבחור את המסלול האישי שלך. להתמקד בו, לא לוותר, ותמיד ללמוד בדרך מכל דבר. לא להיות סגור בראש, לפתוח אותו, לחשוב מחוץ לקופסא, ולהיות פתוח לקבל ביקורות ולהשתפר. לזכור שאתה לא כאן רק לעצמך, אתה נותן שירות דרך ההומור ואם הקהל לא צוחק זאת לא הבעיה שלו, אלא שלך ויש לך על מה לעבוד. אין מקום להיעלב ולקחת הכל אישי, חוץ ממתי שאנשי כוח דורכים עליך ומנצלים את המעמד שלהם בצורה לא נכונה. ללמוד לשים גבולות ולא לתת להם לנצל את התמימות שלך. לשמור על הנשמה, לא הכל בכל מחיר. ואם את אישה, אז זהירות עם ישיבות כתיבה פרטיות. תמיד לעשות רק במקום ציבורי כשיש עוד אנשים. אני נפלתי בפח חזק וזה ריסק לי את הנפש. יש המון זאבים בתחום. ולהמשיך, ולהמשיך! לא לוותר. 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

וואלה אין. המוח שלי יודע להפוך כל דבר למצחיק. אז אין משהו ספציצי 

אם לא היית סטנדאפיסט, איפה היית רוצה להתראיין?

לא להתראיין אבל כן הייתי רוצה להשתתף בפודקאסט של בן בן ברוך ולספר את הדרך שלי בחיים, לספר את הסיפור שלי. אולי זה ידבר למישהו שצריך עוד זווית, עוד דרך לצאת מחושך ולא לוותר לו. 

The post גוזף גולד – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.