השנה הייתה 1987 כשדמותה של הארייט וינסלו הופיעה לראשונה בסיטקום קרובים רחוקים מאוד. היא הייתה מפעילת המעלית השנונה בבניין המערכת של עיתון השיקגו כרוניקל. ודווקא לה בחרו המפיקים לתת ספין אופ. וככה, ילדים, הגיעה לעולם הסדרה "אריזה משפחתית", שהפכה לאחד הלהיטים הכי גדולים של שנות התשעים בישראל.

בשנת 1994 היא עלתה לערוץ הילדים במסגרת רצועה שנועדה לילדים בני מזל שכבר היו להם כבלים. לכאורה אין סיכוי שילד מנתניה, מחדרה או אפילו מתל אביב יזדהה עם משפחה שחורה משיקגו. אבל היינו בתקופה שבה החשיפה האמריקאית בדיוק התחילה להכות גלים. למשל היו פה הופעות של גאנז אנד רוזס, מטאליקה ואפילו זכינו לביקור של מייקל ג'קסון. 

הרעיון היה פשוט למדי, להתמקד בחייה של משפחה שחורה ממעמד הביניים שגרה בשיקגו. האבא קרל הוא שוטר, שגילם אותו השחקן רג'ינלד ולג'ונסון. הוא זכור לכולנו בתור השוטר המפורסם מהסרט מת לחיות. האמא הארייט אחראית על התחזוקה ובהמשך מנהלת אבטחה. וכמובן היו הילדים: לורה, אדי וג'ודי, הילדה הקטנה שנעלמה יום אחד בעונה הרביעית ללא שום הסבר (אחר כך גם הסתבכה עם סמים וסרטי מבוגרים). 

כמו כל דבר בעולם הקומדיה זה התחיל מחיקוי של משהו מצליח – משפחת קוסבי, אם הם רק היו יודעים אז מה ביל קוסבי עושה בשעות הפנאי, אז למה שזה לא יתפוס? שבתי לצפות בה שוב כדי לראות אם מה שהצחיק אותי אז מצחיק גם היום.

ואז הגיע סטיב ארקל!

האם אני עשיתי את זה?

הסדרה החלה את דרכה בשנת 1989 וסיימה את חייה ב-1998. 12 הפרקים הראשונים היו פחות או יותר כמו כל סיטקום בינוני באייטיז, משפחה, בעיה ופתרון תסריטאי שמרגיש מלאכותי כמו עורך דין ישראלי שמגן על מרשו. ואז הגיע לו סטיב ארקל בגילומו של השחקן ג'ליל ווייט, דמות של בחור רזה, גאון, חנון ובעיקר מצחיק. הוא היה אמור להגיע לפרק אחד בתור הדייט של לורה, אבל הוא נשאר לשארית הסדרה.

הייתה פה הברקה קומית אדירה, רוב השחקנים היו בינוניים או במילים פחות יפות, זה הדבר היחיד שהם עשו בקריירה. ארקל נכנס ושינה את הדינמיקה, מסיטקום צפוי לסדרה שילדים ממש רצו לראות. הם באו לראות את ארקל ואת המשפחה שמלווה אותו. איי אפשר לשכוח את המלחמה האינסופית בין קרל לסטיב. הנה כמה דוגמאות למאבקים ביניהם: קרל הוא השמרן, כלומר הסטרייט מן, וארקל הוא הפרוע למרות שהוא חנון.

השמן והרזה של הניינטיז

אריזה משפחתית: מי בחר את התרגום הזה?

ראוי לציין שאין בכותרת של הסדרה את המילה אריזה. היא נקראת Family Matters שזה בגדול עניינים משפחתיים או המשפחה חשובה. היות ובישראל זה היה נתפס בתור משפט שאמא אומרת לאבא כשהבת מקבלת וסת בפעם הראשונה, או משפט שאומרים לבוס כדי לא להגיע לעבודה, עשו פה עבודה יצירתית. למה המילה אריזה? אולי כיוון שרוב הסצנות היו בתוך הבית.

בחזרה לארקל, הוא יצר את הדמות על ידי גניבה קומית מג'רי לואיס, שהיה חנון, רזה ודיבר באותו הקול. ההבדל היחיד היה שהוא היה לבן, יהודי ועשה את זה 30 שנה לפניו. זה היה שיא עידן היורמים בתרבות הפופולרית: סדרת הסרטים נקמת החנונים, חלומות מוזרים ומותק הילדים התכווצו.

המופע של סטיב ארקל!

ככל שהסדרה התקדמה, ג'ליל ווייט התחיל להשתלט על המסך עם גלריה של דמויות משונות ולא מצחיקות. סטפן ארקל היה הגרסה החתיכה והקולית של סטיב שאף אחד לא ביקש לראות, שהופיעה לראשונה בעונה 5 פרק 7 אחרי שסטיב שתה שיקוי קסמים (הלוואי שהייתי ממציא את זה). מירטל ארקל הייתה בת הדודה הדרומית והקולנית שרדפה אחרי אדי וינסלו וגרמה לצופים לעבור ערוץ. ארקלבוט היה רובוט אינטליגנטי שנוצר על ידי תסריטאים פחות אינטליגנטיים והפך את הסדרה למדע בדיוני ברמת הצצקנים, השחקנים האחרים נדחקו הצידה לעלילות משנה והצופים התחילו להתייאש.

הרייטינג צונח, אולי ננסה את ארקל בדראג?

אנחנו לא פה רק כדי להצחיק, אלא כדי לחנך

היה טרנד כזה להכניס סצנות דרמטיות לסדרות קומיות ואריזה משפחתית בהחלט לא חפה מזה. היו סצנות שבהן דיברו על סרטן, גזענות, בריונות וסמים. לזכותם אפשר להגיד שהם ביצעו את הדברים ברגישות. דוגמה בולטת היא בעונה 6 פרק 15, שבו לורה מנסה לקנות אקדח להגנה עצמית אחרי שעברה שוד. בתור ילד לא הבנתי מי בדיוק קונה אקדח מהבגאז' של מישהו באמצע היום.

למה היא נגמרה?

אחרי 8 עונות הקונפליקטים בין ארקל לקרל הלכו ונהפכו לצפויים. הילדים גדלו והייתה הרגשה שהכותבים כבר לא רוצים לעשות את זה יותר. הסדרה איבדה קשר למציאות, כמו בעונה 9 פרק 7 כשהם מוצאים את עצמם בטעות במעבורת חלל. הסיבה העיקרית שהיא איבדה מהקסם היא העובדה שהקהל התבגר. סטיב ארקל כבר שחק את עצמו והצופים חיפשו סיטקומים פחות צפויים, כאלו שיש בהם פחות סוף שמח ויותר פאנצ'ים מתוחכמים. 

מצחיקה או התיישנה?

כמו חברי הכנסת שלנו היא מצחיקה במינונים קטנים, אבל לא הייתם רוצים לבלות איתה חצי שעה.
אפשר לראות אותה בקטעים של המיטב ביוטיוב, אבל שם זה נגמר. מעבר לזה היא די משעממת וכוללת הטפות מוסר שאף אחד לא רוצה לקבל היום. ואם תסתכלו על מערכת היחסים בין סטיב ללורה, אפשר בהחלט לחשוב שהוא סטוקר ואין שום הצדקה לזה שקרל ימשיך להיות חבר שלו.
דרך אגב, דריוס מקרארי (אדי וינסלו בסדרה) עומד למשפט וכנראה יגיע לכלא. 

The post אריזה משפחתית. פתחנו ובדקנו: האם עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

מהסיטקום החדש של יוצרי "רוק 30", נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס, ועד לטקס הגראמי בהנחיית טרוור נואה – כל הבכורות המצחיקות והמרגשות של החודש ב-yes, HOT, סלקום TV ופרטנר

חודש פברואר 2026 מביא את הקומדיה למסכים, עם שמות ענק מהוליווד ויצירות שנונות, או לפחות מנסות, מרחבי העולם. ההיילייט הוא שיתוף הפעולה בין דניאל רדקליף לטרייסי מורגן בקומדיה החדשה "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס", העוקבת אחר ניסיונות השיקום של כוכב פוטבול סורר בעזרת במאי דוקומנטרי. לצד הסדרה המדוברת, פברואר מציע שפע של אירועי בידור נוצצים, ובראשם טקס הגראמי ה-68 שישודר בשידור חי בהנחיית הקומיקאי טרוור נואה.

גופי השידור השונים מציעים החודש מגוון רחב של תכנים קומיים לכל טעם: מחובבי הסיטקומים הבריטיים שייהנו מעונה חדשה של "צחוק מהחוק", דרך מעריצי הדרמות הקומיות שיקבלו את "האחיות וולש" ו"מועדון הנוקמים", ועד לבכורות קולנועיות בכיכובם של רבל וילסון, דני דה ויטו, סידני סוויני וגלן פאוול. וגם שובן של קומדיות בלשים אהובות.

להלן רשימת הקומדיות, הסיטקומים והדרמות הקומיות שיעלו לשידור במהלך חודש פברואר בטלוויזיה ובקולנוע:

סדרות קומדיה וסיטקומים

• "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" (The Fall and Rise of Reggie Dinkins): סדרה קומדית חדשה שכתבו יוצרי "רוק 30" ו"קימי שמידט", קיצור טינה פיי. העלילה עוקבת אחר כוכב פוטבול לשעבר (טרייסי מורגן) ששערורייה חיסלה את הקריירה שלו, והוא מנסה לשקם את תדמיתו בעזרת במאי דוקומנטרי (דניאל רדקליף).
  • היכן משודר: yes , סלקום TV , HOT VOD ו-NEXT TV (החל מ-24.2 בצמוד לשידור בארה"ב).
  • שחקנים: טרייסי מורגן, דניאל רדקליף, בובי מונהן, מייק קרלסן ודיוויד שייד.
• "צחוק מהחוק" (Piglets): עונה שנייה לקומדיה הבריטית הפרועה מבית היוצרים של "מחלקה אלטרנטיבית". הסדרה עוקבת אחר קבוצת טירונים בבית ספר לשוטרים וצוות פיקוד לא מוצלח במיוחד.
  • היכן משודר: yes VOD (החל מ-12.2), פרטנר TV (ב-VOD החל מ-12.2).
  • שחקנים: שרה פאריש (התעשייה, בלקפול), מארק היפ (המחלקה האלטרנטיבית), רבקה האמפריס (דבר עם הסוכן שלי).
• "שכנים מסוכנים" (The Burbs): עיבוד חדש לקומדיית האימה משנת 1989. הסדרה עוקבת אחר זוג צעיר שעובר לבית ילדותו של הבעל ומגלה סודות אפלים על השכונה לאחר הגעת שכן חדש.
  • היכן משודר:  YES (בינג', VOD,החל מ-, 11.2), HOT VOD (כל הפרקים החל מ-11.2).
  • שחקנים: קיקי פאלמר (מלכת הצעקה), ג'ק וויטהול (אפטר פארטי), מארק פרוקש (מה שקורה בצללים, סמוך על סול), פולה פל (רוק 30, בנות לנצח) וג'וליה דאפי (ניו הארט).
• "שייקספיר והאת'אווי: בלשים פרטיים" (Shakespeare & Hathaway): עונה שלישית לקומדיית הבלשים הבריטית המתרחשת בעיירה סטראטפורד. הצמד פותר תעלומות שמתחילות כדרמות קטנות ומסתיימות בגילויים גדולים.
  • היכן משודר: רק ב-yes VOD (בינג' החל מ-5.2).
  • שחקנים: מארק בנטון (ילדות קריירה), ג'ו ג'וינר (הגיסות).

דרמות קומיות (Dramedy)

• "האחיות וולש" (The Walsh Sisters):  עונה ראשונה לדרמה קומית  המבוססת על ספריה של מריאן קייז. הסדרה עוקבת אחר חמש אחיות למשפחת וולש בדבלין המנווטות בין אהבה, קריירה ומשברים אישיים.
  • היכן משודר: yesVOD  (החל מ-15.2).
  • שחקנים: לואיזה הרלנד (בנות דרי), קרוליין מנטון, דניאל גליגן (קתרינה), מארייד טיירס ואיידן קווין.
  • יוצרים: עיבדה: סטפני פרייסנר.
• "מועדון הנוקמים" (The Revenge Club): שישה זרים שנפגשים בקבוצת תמיכה לגרושים מחליטים לנקום באקסים הבוגדניים שלהם, מה שמתפתח למסע פשע עם תוצאות קטלניות.
  • היכן משודר: רק בסלקום TV (החל מ-15.2). פרק חדש בכל יום ראשון.
• "נוכלת בשירות החוק" (Wild Cards): עונה שלישית לדרמה המשטרתית הקומית על בלש ונוכלת שמשתפים פעולה.
  • היכן משודר: yes (החל מ-26.2), פרטנר TV (החל מ-26.2), HOT (החל מ-26.2).
  • שחקנים: ג'יאקומו ג'יאניאוטי ("האנטומיה של גריי") וונסה מורגן ("ריברדייל").

סרטים קומיים וקומדיות רומנטיות

• "כלה על ההדק" (Bride Hard): קומדיית אקשן על שושבינה שהיא סוכנת חשאית הנאלצת להילחם בשכירי חרב המשתלטים על חתונה. מ-5 בפברואר, partner ו-Yes
  • שחקנים: רבל וילסון, אנה קאמפ; במאי: סיימון וסט.
• "רק לא אתה" (Anyone But You): קומדיה רומנטית על זוג לשעבר, סידני סוויני וגלן פאוול שנאלץ להתחזות לבני זוג בחתונה באוסטרליה. מ-14.2
  • שחקנים: סידני סוויני וגלן פאוול.
• "באג אלפיים" (Y2k): קומדיית אימה המתרחשת בליל הסילבסטר של 1999, כשבאג אלפיים משתבש והעולם משתגע.
  • שחקנים: ג'יידן מרטל, רייצ'ל זגלר; במאי: קייל מוני. מ-6 בפברואר, Partner
• "לשחרר את שולי-סאן": המשך לקומדיית הקאלט הישראלית, שבו שלישיית מה קשור יוצאת למסע ביפן כדי לשחרר את שולי מידי היאקוזה. Yes MOVIE STORE,  מ-12.2
  • שחקנים: אסי ישראלוף, שלום מיכאלשווילי, ציון ברוך; במאי: בן בכר.
• "הבנות מהמרפסת" (The Balconettes): קומדיית נקמה נועזה על שלוש נשים שמשקיפות מהמרפסת על שכניהן ומסתבכות לאחר שדייר חדש מזמין אותן למשקה.
  • שחקנים: סוהליה יאקוב, מרלן נעמי; בימוי: נעמי מרלן. מ-26.2 YES
• "סבא גנוב" (A Sudden Case of Christmas): קומדיה משפחתית על ילדה שמנסה לאחד את הוריה הפרודים במהלך חופשת חג במלון של סבה באיטליה. 12 בפברואר, פרטנר
  • שחקנים: דני דה ויטו, אנדי מקדואל.

סטנדאפ ואירועי בידור

• טקס פרסי הגראמי 2026: הטקס היוקרתי ישודר בשידור חי בהנחיית הקומיקאי טרוור נואה, שחוזר להנחות בפעם השישית.
  • היכן משודר: yes TV DRAMA (בלילה שבין 1-2.2) , מתורגם (3.2).

The post דניאל רדקליף וטרייסי מורגן מגיעים לסדרה החדשה של טינה פיי: מדריך הקומדיות ומופעי הבידור של פברואר appeared first on ילדי הקומדיה.

הסדרה האמריקאית עם הפרקים הקצרים, “ המופע של צ’יט”  – The Chit Show, היא הלהיט הוויראלי הנוכחי. היא עוקבת אחר דמות זכירה:  עובד משרד ביזארי עם תספורת קעורה, עם שפם עבה ועם משקפיים מוגזמים. בשקט נוכח הוא שואל: “Is there a Black person here?” (יש אדם שחור כאן?). ורק אחרי מבט כועס מהקולגה לינדה, מתברר: הוא חיפש ארנק שחור,  Is there a black purse in here. הסדרה מופקת על ידי ג’יי רנשאו וקייל קנדי, חברי להקת הקומדיה The Groundlings מלוס אנג’לס, שזה מעין בית ספר לאלתור שיצר את פי ווי הרמן. בוגריו כוללים בין השאר את וויל פרל, ליסה קודרו, פיל הארטמן ומליסה מקארטי.

Do it lady

רנשאו מגלם את צ’יט, עובד משרד מוזר בסגנון סיטקומי מתקתק ומיושן. וקנדי מגלם את הקולגה שמצלם את המעשים, תוך תדהמה אך בהומור יבש. הסרטונים על “צ’יט” גרפו עשרות מיליוני צפיות בטיקטוק ובאינסטגרם. מאז ההשקה בסוף מאי, השניים העלו יותר מ-30 קטעים קצרים לרשת וגם פספוסים. ביחד השניים הגיעו ל-2 מיליון עוקבים בטיק טוק, למעל 300 אלף מנויים ביוטיוב, 173 אלף עוקבים לדף של קנדי באינסטגרם ו-472 אלף לשל רנשאו.

הקהל כבר אימץ את  הקאצ' פרייז: “Do it lady!”, שמופיע בפרקי חגיגות יום הולדת לקולגה ג’ניס ועוד. בפרקים מאוחרים יותר נראית קנדיס וייס, מתאבקת לוהטת מה-WWE. מה שנראה ככוכבת מרוחקת, שצ'יט עוקב אחריה באינסטגרם, מתגלה כדייט של צ'יט, לתרעומתה של לינדה, הנחשדת בעיני קנדיס כמחזרת של צ'יט. צ'יט הוא עובד גרוע וטיפוס מנומנם אך נחמד לקולגות שלו, מאזין ללילי ויין ולצ'אפל רואן, ושותה משקאות הנחשדים כמשכרים ואף עוזר לאחיין הבעייתי שלו למצוא עבודה.

על השם סיפר רנשאו למגזין USA Today  "זה פשוט מאפשר הרבה משחקי מילים. זה נשמע כמו שיט שואו, רק קטן יותר וחסר תועלת. המילה עצמה פירושה תלוש משכורת קטן, אז זה מתאים לאופי הסדרה וגם נשמע כמו לצ'טט מלשון פטפוט". רנשאו מספר שהכתיבה נעה בין תסריט מוכן שלו, מסגרת לאלתורים ועבודה משותפת שלו ושל קנדי. השחקנים האחרים כוללים את ליריק לואיס בתפקיד לינדה, מייקל צ'ורבן בתפקיד פיטר האדיש (משפחה מודרנית),  ובתפקיד ג'ניס סם די-סורה ועוד, שחקנים שזו לא העבודה הראשונה שלהם אבל ברובם די אנונימיים.

למה זה עובד

הביקורות המשבחות מציינות את השילוב בין הומור מהיר לסיפור מזוקק, עם עולם חוזר על עצמו שמתפקד כמו סיטקום מקוצר. על פי פרסומים, יש כבר פניות לעיבוד ארוך יותר, אולי סדרת טלוויזיה של חצי שעה.

למה זה עובד: עובדים מבולבלים, מבטים מביכים או נדהמים למצלמה, בדיחות פנימיות וטוויסטים שחוזרים על עצמם. אחת השורות שחזרה כמה פעמים והפכה ללהיט היא כאמור גם “Do it, Janice!” – ברכה שהפכה לסלוגן קומי החוזר בכמה סרטונים נוספים ולא רק בתוכנית אלא בסרטוני מחווה או שפשוט משתמשים בביטוי כאילו תמיד היה חלק מהשפה האנגלית, בדיוק כמו במערכון.

מעבר לגאגים המיידיים, “צ’יט” יוצר תחושה של עולם קומי מתמשך: דמויות חוזרות, משפטים שמקבלים חיים משלהם ותחושה של סיטקום דרך הטיקטוק .לסיכום: “צ’יט” הוא הרבה יותר מבדיחה ויראלית. זו דמות פשוטה אך חכמה, שהצליחה להפוך כמה שניות של בלבול למותג קומי שלם – ולהזכיר לנו שגם בעידן הדיגיטלי יש מקום לסיטקום מצחיק ומוזר.

The post הכירו את המופע של צ’יט  – הגרסה הוויראלית למשרד appeared first on ילדי הקומדיה.

סיינפלד (1989-1998) נגמרה בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, אבל היא לא באמת נגמרה. היא קצת כמו האקסית המיתולוגית. לא משנה איפה תהיה בעולם, היא תקפוץ לך לזיכרון בגלל איזה משפט שמישהו יגיד.
כמובן שיש עדיין צופים אדוקים שעד היום לא נרדמים לפני שהם רואים עוד פרק, למרות שהם מכירים אותה
קצת יותר טוב מהתסריטאי והשחקנים. הם לא שם כדי לראות את סיינפלד, הם שם כדי לבדוק מה שלום
הסדרה ואם משהו השתנה. אבל מה לגבי עולם הסיטקום פוסט סיינפלדי, נגלה האם יש יורשות ראויות לכתר ומה הן שאלו מהסדרה ולא החזירו?

משפחה בהפרעה (Arrested development)

משפחה בהפרעה (2003 -2019): הסדרה עוקבת אחרי משפחת בלות' הלא מתפקדת. ג'ייסון בייטמן בתפקיד מייקל בלות' הוא האיש האחראי במשפחה. הוא צריך להתמודד עם עסק שבקושי מתפקד, אח שהוא קוסם כושל – ג'וב בלות בגילומו של וויל ארנט; עם אימא בעלת חיבה לאלכוהול ועם אבא שיש לו נטייה לעסקאות עם דיקטטורים וגניבת כספים.
משפחה בהפרעה לוקחת את חוסר האכפתיות של סיינפלד ומתמקדת במשפחה. התוצאה היא מצבים
אבסורדיים ומצחיקים – האבא מכר עיצובים של הבתים שלהם לסדאם חוסיין והבן מאבד את ידו לכלב ים (ואלו החלקים ההגיוניים).
אין דרך שבה הצופה יכול לדעת מה הולך לקרות בסצנה הבאה, וזה אולי הגורם הקומי היעיל ביותר שהיא מציעה. אבל שלא תטעו לרגע – לא מדובר בסיטקום קלאסי – אין צחוקים מוקלטים ואין סוף שמח. לפעמים יש קצת פחות דיכאון. בסוף כל פרק יש תקציר לפרק הבא שלא באמת קיים – אז טכנית יש פה סדרה שלמה שהיא כלום.

תרגיע (Curb Your Enthusiasm)

תרגיע: אחרי שסיינפלד ירדה מהאוויר, יוצר הסדרה לארי דיוויד הבין שיש לו עוד הרבה דברים לתת או ליתר דיוק – המון אנשים שהוא יכול לעצבן. תרגיע מראה לנו את לארי הדיויד היוצר בחיי היום יום שלו בלוס אנג'לס. למעשה אלו החומרים האנושיים הפגומים שמהם הורכבה סיינפלד (יש אפילו איחוד של סיינפלד באחד מהפרקים – כמובן שהוא נגרם באסון.) אולי בגלל שמדובר ב- HBO או בגלל שלא אכפת לו, אנחנו נתקלים במצבים הרבה יותר גסים ובהרבה פחות בושה. עובדה מעניינת שכדאי לדעת – לשחקנים אין תסריטים מסודרים, יש להם מצב והם צריכים לשחק אותו. היא לקחה מסיינפלד את ההומור העוקצני ועירבבה אותו במיקס שיש בו גם הרבה ריאליטי.

פילדלפיה זורחת (it's Always Sunny in Philadelphia)

ויש את פילדלפיה זורחת: קחו את סיינפלד ותורידו ממנה עוד כמה רגשות (לא שיש שם הרבה כן), ותוסיפו את דני דה ויטו.
יש לנו חמישה אנשים לא מתפקדים שמנהלים בר ודני דה ויטו אחד.
"פילדלפיה זורחת" היא אנטי־סיטקום ללא מוסר, היגיון או גבולות של טעם טוב, רק אנוכיות, נצלנות, טמטום ולא מעט גזענות. הדמויות? הן לא לומדות כלום, לא משתנות ולא מתבגרות – קצת כמו בסיינפלד אבל עם קורטוב של אלימות.
בין אם זה פרק על מכירת דלק ביתי מהחניה או שימוש בכלי נשק בבר, הם תמיד מוצאים את הדרך הכושלת ביותר להתמודד עם המצב.
פילדלפיה זורחת היא מה שקורה כששמים מצלמה על האנשים הכי גרועים שאי פעם פגשתם שלא נמצאים באח הגדול – ונותנים להם עונות שלמות להתדרדר.

אחרית דבר סיטקומית

לא יכולה להיות יורשת לסיינפלד כי קצת כמו סיטקום עם צחוקים לא מוקלטים, זה היה אירוע חד פעמי.
נכון יש אירועים דומים מבחינה קומית, אבל זה לא אותו קנה מידה (לכן אין רשימת שינדלר 2).
אפשר להגיד שהתרומה הכי גדולה של סיינפלד היא העובדה שאפשר ליצור קומדיית מצבים בלי בנאליות, זה דבר שכמעט ולא היה קיים לפני. בעולם הקומדיות לאחר לכתה של סיינפלד, אנחנו מבינים שרגש והתחשבות זה ממש לא מאסט.

The post הסיטקומים המצחיקים ביותר אחרי סיינפלד appeared first on ילדי הקומדיה.

לפני 20 שנה עלתה הגרסא האמריקאית של "המשרד" , שאט אט אספה מעריצים אדוקים והפכה לאחת הסדרות הקומיות האהובות ועטורות השבחים בכל הזמנים.

לרגל האירוע מעלים ב-yes בערוץ פופ אפ חגיגי את כל 9 העונות ו-201 הפרקים של הסדרה.

המשרד (The Office) היא סדרת טלוויזיה קומית בסגנון מוקומנטרי שנוצרה במקור בבריטניה על ידי ריקי ג'רווייס וסטיבן מרצ'נט. הסדרה הבריטית שודרה בין השנים 2001–2003 בערוץ BBC וזכתה להצלחה ביקורתית רבה למרות מספר פרקים מצומצם (14 בלבד). ריקי ג'רווייס גילם את דמותו של דייוויד ברנט, מנהל אגואיסטי ומגושם שמנסה להיות אהוב אך לרוב גורם לאי-נוחות בקרב עובדיו.

בעקבות הצלחת הסדרה, נוצרה גרסה אמריקאית בשנת 2005 על ידי גרג דניאלס עבור רשת NBC. היא הפכה ללהיט גדול והמשיכה במשך תשע עונות עד 2013. סטיב קארל כיכב בתפקיד הראשי כמייקל סקוט, גרסה אמריקאית לדמותו של דייוויד ברנט. לצידו כיכבו ריין ווילסון (דווייט שרוט), ג'ון קרסינסקי (ג'ים הלפרט), ג'נה פישר (פאם ביזלי) ומינדיי קלינג, שהייתה גם תסריטאית בסדרה. הסדרה זכתה להצלחה מסחרית ולמעמד קאלט, והשפעתה ניכרת עד היום על עולם הקומדיה. לסדרה נוצרו גרסאות במדינות רבות, ביניהן גרמניה, צרפת, קנדה, שוודיה, הודו וישראל.

20-23/03 , אפיק 7 ב- yes

The post yes חוגגת 20 שנה למוקומנטרי "המשרד" בבינג' appeared first on ילדי הקומדיה.

הסיטקום הבריטי חברות המשודר בימים אלו בסלקום וב-yes מזכיר יותר תוכניות כמו המשרד או מישהו מטפל בך מאשר את הוולגריות של ליטל שוורץ | ביקורת סדרה

הסדרה הישראלית חברות עלתה לשידור בשנת 2009 ושודרה במשך 4 עונות (שזה חתיכת הישג לסיטקום ישראלי). סוד הקסם של הסדרה היה טמון בזה שהיו בפרונט נשים עם הומור וולגרי שלא עושות חשבון.
זה היה חלק מגל של סדרות המציגות נשים בצורה ליברלית' יותר כמו הסדרה עממיות של נאור ציון (שרדה עונת אחת וטוב שכך).

/#קומדיה בריטית

לחברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

לערוץ הקומדיה בטלגרם

למה הסדרה הזאת הצליחה כל כך? התיאוריה שלי היא כזאת: נמאס לקהל לראות גברים כושלים בתפקידים ראשיים, הגיע הזמן שנשים יראו שגם הן יכולות להיות כישלונות. הסדרה הייתה ניסיון לפתח את הומור בדיחות בעלי דפקט ואני רווקה בגיל 40. בערך כמו שראינו בסטנד אפ של ליטל שוורץ בעשורים האחרונים, התוצאה הייתה הומור שחוזר על עצמו ולא מתקדם לשום מקום.

ההצלחה זיכתה את הסדרה בפרס הבינלאומי ורד הזהב מסיבה כלשהי, דבר שגרם לכמה מפיקים בערוץ 4 הבריטי לראות כמה פרקים ולהתרשם.
בשנת 2022 עלתה לשידור בבריטניה הסדרה – Hullraisers. השם הוא משחק מילים של Hell ו -Hull
שניהם מקומות שרוב האנשים לא רוצים לגור בהם.
הדמויות הן טוני (לאה בראדהרד) שחקנית סוג ב שמתחזקת בעל וילדה. פולה (שינייד מתיוס), אמא שרוצה כמה רגעים בלי הבעל והילדים, והשוטרת ראנה (אטוואל טאג).

הירשמו לניוזלטר:

יותר המלון של פולטי ומישהו מטפל בך מחברות

צפיתי בפרקים הראשונים והתחלתי לצחוק ולהזדהות!
באחד מהפרקים רנה מצפה להצעת נישואין שכמובן לא תגיע, פאולה מגלה שחינוך הילדים זאת עבודה כפויית טובה וטוני מגלה את הסוד שכל אישה יודעת – אינטימיות עם הבעל לא שווה את המאמץ.
למרות שאני לא בריטי ועדיין לא אישה, הצלחתי להזדהות עם הסיטואציות ולצחוק. משהו בדרך שבה הסדרה משוחקת ומוגשת לצופה פשוט עובד, אולי זאת העריכה המדויקת ואולי נזכרתי במלון של פולטי ובמישהו מטפל בך. יש שם שחקניות ממש מעולות בתפקידים הראשיים (לא רק כאלו שהן מעולות רק בסטנד אפ).
ההבדל הוא שהבריטיות לא עוצרות באדום או בקללות, זה בהחלט תורם להרגשת האותנטיות בסדרה. זה מצחיק שדווקא הגרסה הישראלית היא הרבה יותר שמרנית מהמקבילה הבריטית.

כשליטל שוורץ צועקת, אני לא צוחק אבל במבטא בריאי זה עובד

הסדרה משלבת המון צילומי חוץ, כאלו שמראים את היופי הלא קיים של Hull וצילומי פנים שמראים דירות
לא זוהרות במיוחד. זהו כנראה חלק מסוד הקסם שלה – סדרה על נשים שהחיים שלהן בזבל, אבל לא יותר מדי בזבל. הן לא ממש נזקקות ונשענות על שירותי הרווחה, אלה נמצאות בדיוק בנקודת האמצע:
בין כישלון קטן להצלחה קטנה. תחשבו על הסדרה שמש, עכשיו תשכחו ותוסיפו שחקנים, צילום ודיאלוגים שנונים. בכל פעם שמנסים להראות בסיטקום ישראלי את השילוב של נשים וקשיים מהעולם האמיתי – זה יוצא מאולץ או שזה מרגיש כמו מופע סטנד אפ. ראוי לציין את הסדרה יום האם שהייתה יוצאת דופן בנוף המקומי.

לכאורה מדובר באותו קו עלילה של הסדרה הישראלית, אבל פה יש קסם וחן כלשהו.
זה קצת דומה לחביבות ורגש שיש במשרד הגרסה הבריטית, זה מתחיל מנקודת פתיחה
של רגש עצור ומתקדם להתפרצות שגורמת לליטל שוורץ להראות עדינה.
בתור ישראלים אנחנו מתחילים בעצם מנקודת פתיחה הרבה יותר אגרסיבית, לכן חסר את המעבר הזה.
כשליטל שוורץ צועקת, אני לא צוחק, כי אני כבר רגיל לזה. אבל כשהן עושות את זה במבטא בריאי זה ממש עובד.
האם יש פה אמירה פמיניסטית כלשהי? יכול להיות, אבל לפחות זה מצחיק.

/אירועי קומדיה

האם חברות הבריטית תמשיך לעונה נוספת?

להרשמה לניוזלטר:

נסתרות דרכי האל ומדידת הרייטינג בממלכה המאוחדת, הסדרה שודרה במשך 2 עונות בלבד ולא חודשה לעונה נוספת. היא כן הצליחה להתחבב על הצופים, אבל לא מספיק כדי לגרום לרשת לחדש אותה לעונה שלישית.
לדעתי פשוט לא נתנו לה מספיק זמן, אם הייתה לה עוד עונה אחת, היא הייתה הופכת לסדרת קאלט.
האם בעתיד הבריטים ייקנו עוד סדרות ישראליות? זה כנראה לא יקרה בשנים הקרובות.

דברו איתנו:

The post כשהחיקוי עולה על המקור: למה "חברות" הבריטית הרבה יותר מצחיקה? appeared first on ילדי הקומדיה.

עלילות הפתן השחור (1983-1989), אומנם מוגדרת בתור סיטקום, אבל למעשה מדובר בפרויקט
ייחודי של רואן אטקינסון. כזה שמתבסס על הומור שנון ופריצת גבולות.
הוא נכנס לדמותו של בלאקאדר, בריטי ציני שמגיע לכאורה משושלת אצילים.
כיום נמצא בתחתית החברה (בלב הוא מנכ"ל ומיליונר, במציאות? הוא דרגה אחת מעל מחלק העיתונים של ישראל היום.) בחרתי להתמקד בעונה הרביעית, שבה הצליחו לשלב בין מלחמה מיותרת, מוות והומור שחור.
נחפש את התשובה לשאלה הנצחית האם הסדרה עומדת במבחן הזמן?

להיות חייל בצבא הבריטי זה לא כזה כיף

הפרק הראשון מתוך שישה מחזיר אותנו לדמויות הקבועות של עלילות הפתן השחור: בלאקאדר (רואן אקטינסון) מפקד בעל עבר מפוקפק – הוא ניצח במערכה באפריקה מול ילידים שהיו להם בננות במקום נשקים. בולדריק (טוני רובינסון), המשרת הנצחי וחייל בעל מנת איי קיו נמוכה במיוחד. לחבורה מצטרף יו לורי בתפקיד סגן ג'ורג הפטריוטי וחסר המושג והמפקד השמן והטיפש מלצ'ט (סטיבן פריי).
אנחנו מוצאים את בלאקאדר בחפירות במלחמת העולם הראשונה, הוא מפקד שלא רוצה לצאת לקרב (בעיקר כי אין לו סיכוי לחזור משם בחיים). בזמן שהוא תקוע בחפירות בדרך לעוד מהלומה חסרת משמעות על הגרמנים.
אנחנו מקבלים דיאלוגים שנונים ביותר בכל פרק – החל מהבדיחות על המחסור באוכל ועד לבוז האמיתי שהוא רוכש לצבא.
"תן לי לנחש, התוכנית שלנו זה לתקוף שוב פעם את הגרמנים מאותו המקום?" לכך מפקדו מלצ'ט מגיב:
הם לא יצפו שאנחנו נהיה מספיק טיפשים לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, לכן אנחנו נעשה את זה עוד פעם!

הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום
סיטקום שיש בו דיוק היסטורי- יש חיה כזאת

בפרקים הבאים אנחנו ממשיכים ממשיכים לראות את הניסיונות הנואשים של בלאקאדר לברוח מהחזית, הוא מתחזה למשוגע, מעמיד פנים שההודעה לגבי המתקפה הגדולה לא הגיע אליו. ובאופן כללי ממשיך לעשות מהצבא הבריטי צחוק. הסדרה מצטיינת בדיוק היסטורי – כזה שמתייחס לתאריכים, אירועים ואפילו מפקדים בצורה מדויקת. נכון התפאורה נראית מעט תיאטרלית, אבל במקום להתיישן אפשר לראות את זה בתור חלק מהשחזור שמתאים לרוח הסדרה, אם החפירות היו נראות יותר מציאותיות, זה כבר לא היה יכול להיות מצחיק.
כאשר מודיעים לו שיש בשורה משמחת מהמפקד הוא עונה: "הדבר היחיד שישמח אותי ממנו, זאת הודעה על התפטרות והתאבדות." אם מסתכלים על הסדרה יותר לעומק רואים שכל דמות מייצגת חלק בחברה: בולדריק מייצג את האנשים מהמעמד הנמוך, העניים שגם ככה לא היו מגיעים לשום מקום, אז למה לא להקריב אותם? ג'ורג מייצג את מעמד הביניים הבריטי, זה שנאמן לכל משימה ומאמין באופן מוחלט למדינה (מעניין אם יש אנשים כאלו היום). בלאקאדר מייצג את האינטלקטואל שתקוע באמצע – הוא לא במעמד גבוה מספיק כדי לא להילחם, אבל מצד שני הוא חכם מספיק כדי להבין שאי אפשר לנצח במלחמה.

קצת על הקסם מאחורי הסדרה

הקסם מאחורי עלילות הפתן השחור נמצא בשחקנים. גם אם תתחילו לראות את הסדרה מהעונה הרביעית, תוכלו להרגיש שהכול עובד בצורה טבעית. התזמון הקומי מדויק ומפרק לפרק יש יותר חדות. קצת כמו בסרטים של בילי ווילדר,.
אפשר לראות שגם שהחיים שלנו ממש בזבל, רצוי לצחוק על זה. העלבונות של בלאקאדר הם מיוחדים, הוא לא עושה חשבון לאף אחד. הסיבה לכך היא שהוא נמצא בתחתית, הוא גם נמצא במקום שהוא לא רוצה להיות בו וגם הוא מוקף באנשים חסרי תועלת. הוא משתמש ביכולת הפיקוד שלו כדי לעשות את ההיפך ממה שאומרים לו,
מבחינתו התוצאה תהיה להישאר בחיים (למרות רצונם העז של מפקדיו שהוא ירוץ אל מותו).

סיכום ואחרית דבר

זאת הייתה העונה האחרונה של עלילות הפתן השחור, אחריה הגיעו עוד כמה ספיישלים מוצלחים.
יו לורי המשיך בקריירה מוצלחת (האוס) רואן אטקינסון הפך למר בין והפך לדמות קאלט.
אז אם בא לך לפעמים לחזור למלחמת העולם הראשונה ולצחוק בדרך, אז זאת כנראה הסדרה המושלמת בשבילכם.

The post עלילות הפתן השחור- עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

מה הופך סדרה רגילה לסדרת פולחן? היא צריכה להיות טובה, כזאת שאפשר לראות אותה מספר דו ספרתי של פעמים ועדיין אפשר לצחוק (למרות שאנחנו יודעים מתי הפאנץ' יגיע), כמובן שאם יריצו אותה בשידורים חוזרים במשך 20 שנה כמו "מישהו מטפל בך", הדבר בהחלט יתרום לקיבוע שלה בתודעה.

מישהו מטפל בך שודרה בישראל בעיקר בשנות ה80 וה-90, מדובר על תקופה שבה הקהל הישראלי נחשף לסדרות בריטיות נוספות כמו: hale and pace, ומונטי פייטון. כאלו שהיו הרבה יותר גסות ומתוחכמות מכל מה ששודר בישראל באותה התקופה. בכתבה הבאה ננסה לגלות למה היא כל כך עבדה ומהו סוד הקסם שלה.

קראו עוד:

האם chatgpt יכול לכתוב סיטקום ישראלי?

קומדיה שחורה חדשה בהוט: נגד הרוח

הקשר הישראלי

תדמיינו לכם שאתם מדליקים את הטלוויזיה בישראל בשנות ה-80, הדבר הכי קרוב שתראו לסיטקום כנראה תהיה סדרה אמריקאית מאמצע שנות ה-60 (הערוץ הראשון האמין במחזור חומרים) או משפחת קוסבי, שהיא אומנם סדרת פולחן, אבל מאוד רחוקה מהתרבות הישראלית. לעומת זאת בקולנוע יש כבר חשיפה לתכנים הרבה יותר מגוונים, שלא לומר גסים למדי. פה נוצר בעצם סוד הקסם, לצופים הישראלים נמאס מהשמרנות הישראלית (עברנו את עידן סלאח שבתי). אבל הערוץ הראשון עדיין נשאר שם. לעומת זאת "מישהו מטפל בך" סיפקה הצצה לטלוויזיה שונה, כזאת שיוצרת תחושת הזדהות עם העובדים הפשוטים ולא עושה חשבון. לדפוק את המערכת ולהעמיד פנים שאתה עובד, זה אולי הדבר הכי ישראלי שיש עוד מימי קישון והמערכונים של הגשש. מישהו מטפל בך פשוט הביאה את זה אלינו הביתה בניחוח בריטי. באופן אירוני, אני הצלחתי להזדהות עם הדמויות האלו הרבה יותר מאלו שהיו בסיטקומים הישראלים בזמנו.

דוגמה אופיינית לשנינות של מר האמפריז:

כל סדרת פולחן מורכבת מדמויות קאלט

הסדרה מתרחשת בחנות כלבו בריטית בשנות ה-70 (הסדרה רצה מ-72 עד 86) ונבחרה לאחת מ-20 הסדרות הבריטיות האהובות ביותר של כל הזמנים. העובדים לא ממש רוצים לעבוד, המנהלים לא יודעים לנהל ובכל פרק אנחנו רואים את הדברים הקטנים שכולנו עושים בעבודה אפורה כדי לסבול קצת פחות.

הדמויות הראשיות:

גברת סלוקומב (מולי סאגדן) – רווקה בריטית מזדקנת שהפוסי שלה (החתול) הוא מקור בלתי נלאה לבדיחות.
היא חדת לשון וללא ספק שונאת לקוחות, במיוחד את אלו שמחפשים את הדברים האיכותיים ביותר במבצע.

מר האמפריז (ג'ון אינמן) – דמות שמפזרת רמיזות הומוסקסואלית בכל משפט שני, הוא רווק שמתגורר עם אימו וממציא קיצורי דרך יצירתיים כדי לעשות עוד מכירה. מדובר ללא ספק בדמות פורצת דרך, להראות הומוסקסואל בטלוויזיה הבריטית באותם ימים היה דבר בלתי נתפס.

קפטן פיקוק (פרנק תורנטון) – אם היה לכם בוס ישראלי שחשב שהוא מנהל חללית, אבל לא הייתם נותנים לו לנהל דוכן פלאפל. אז קפטן פיקוק עונה להגדרה הזאת בצורה מדויקת. מדובר בבריטי שמתנהג ומדבר כמו קצין בצבא. תפקידו הוא להיות אחראי על העובדים בקומה, אבל הוא בעיקר אחראי על ניסיונות כושלים לפלרטט עם נשים אקראיות ולהיות מקור לבדיחות השנונות של מר האמפריז.

מר לוקאס (טראבור בניסטר) – המוכר החדש בחנות והסייד קיק של מר האמפריז במחלקת הגברים. הוא מעביר את זמנו בפלירטוט עם נשים ומעט מאוד מכירות.

מר גרייס הצעיר – הבעלים של החנות, די מנותק מהמציאות, מלווה במזכירה שלו ודי מנותק מהמציאות (אצלנו הוא כנראה היה שר במשרד שקר כלשהו).

מדובר בדמויות שכל בריטי במעמד הבינוני הסובל היה יכול להזדהות איתן. כאלו שמשלבות את ההומור הבריטי העוקצני כנגד דמויות סמכותיות מיושנות. במובן מסוים יש דמיון רב לסרטי הבורקס הישראליים.
הרי כמעט כל סרט של זאב רווח עוסק במלחמת המעמדות. פשוט פה, במקום אשכנזים ומזרחיים יש לנו בריטים עניים מול בריטים שיש להם יותר כסף משכל. אבל בדיוק כמו בסרטים של זאב רווח – העני תמיד מנצח איכשהו.

מיטב הרמיזות בסדרה:

אחרית דבר – כל סדרה טובה חייבת להסתיים

אלו כמובן רק חלק מהדמויות, אבל במבט רחב יותר אפשר לראות שמדובר בדמויות שמייצגות את החברה הבריטית באותה תקופה (אלו שלא קיבלו מקום במיינסטרים). הסדרה חזרה בשנות ה-90 לשתי עונות (ואפילו שודרה שוב בערוץ הראשון). הפעם העלילה הייתה שמר גרייס הוריש להם מלון בכפר והם צריכים לנהל אותו.
למרות שיפור ניכר בכתיבה (קווי עלילה שממשיכים מפרק לפרק בצורה חלקה יותר, ואפילו תפניות עלילה דרמטיות, הקסם כבר לא היה שם והסדרה לא הצליחה. לסיכום אם אתם רוצים ליהנות מסדרת פולחן שנונה, כזאת שלא שמעה על המושג תקינות פוליטית, אז זאת כנראה הסדרה הנכונה.
האם הסדרה עומדת במבחן הזמן? למרות שההפקה נראית די דלה היום, הכימיה המצוינת בין השחקנים והכתיבה השנונה עדיין עוברים מסך (במיוחד בעונות הראשונות).

The post מישהו מטפל בך | האם סיטקום הפולחן הבריטי עומד במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

.

בחודש הבא יחזרו שתי סדרות קומיות שונות מאוד  למסכי הטלוויזיה שלנו. ב-5 בספטמבר תשודר העונה ה-13 של ״פילדלפיה זורחת״, אחת הסדרות האהובות עליי אי פעם. החבורה המפוקפקת שמנהלת את הפאב האירי ״פאדי״ תחזור לחיינו לעוד הרפתקאות מטורפות ומלוכלכות, הפעם כנראה ללא דניס ריינולדס, המנהיג השחצן של החבורה שעזב בסוף העונה הקודמת לצפון דקוטה לגדל את הבן הממזר שלו. השבוע יצא טריילר לעונה החדשה שמבטיח שהחבורה תגיב לאירועים אקטואליים כמו תנועת ה״מי טו״ ותמשיך להיות מזוויעה, אלימה ורועשת כמו תמיד. הסדרה חודשה כבר לעונה 14 מה שיכניס אותה לתיקו עם הסדרה העתיקה The Adventures of Ozzie and Harriet משנות החמישים, למספר העונות הרב ביותר של סדרה קומית לא מצוירת. ובצד השני יש לנו את ״תאוריית המפץ הגדול״, אחת הסדרות השנואות עליי אי פעם, שחוזרת לעונה 12 ב-25 בספטמבר, מה שיהפוך אותה לסיטקום המולטי-קמרה הכי וותיק בהיסטוריית הטלוויזיה. לעומת ״פילדלפיה זורחת״ אבל, השבוע היוצרים הכריזו שהעונה ה-12 תהיה האחרונה, כנראה בגלל רצונו של כוכב הסדרה ג׳ים פרסונס, שלדון, להמשיך הלאה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=rA87ltqFEIQ&w=560&h=315]

למרות העובדה ששתי הסדרות הגיעו להישגים המרשימים האלו, והעובדה ששתיהן זכו לחיקויים במדינות ברית המועצות לשעבר, שתי הסדרות שונות מאוד, הן בסגנון שלהן והן בביקורת שקיבלו. העונה האחרונה של ״פילדלפיה זורחת״ זכתה לביקורות אוהדות, ופרקים בה נקראו כמה מהטובים בתולדותיה. בזמן ש״המפץ הגדול״ נחשבה על ידי מבקרים רבים כשריד מיושן של תקופת הצחוק המוקלט, סדרה בעלת דמויות מעצבנות ומלאה בקלישאות וחנפנות לא מוצלחת לקהל גיקי. כשהוכרז שהעונה הבאה של ״המפץ הגדול״ תהיה האחרונה, טור באתר האינטרנט של העיתון הבריטי המכובד The Guardian הכריז ״הסיוט הארוך שלנו סוף-סוף נגמר״. מצד שני, ״המפץ הגדול״ ממשיכה להביא רייטינג נהדר וזכתה לפרסי אמי רבים, בזמן ש״פילדלפיה״ משודרת בערוץ כבלים ולא הייתה מועמדת אפילו פעם אחת לפרס האמי, עובדה שהייתה הבסיס לאחד מהפרקים הטובים שלה. מדובר בשתי תוכניות בצדדים ההפוכים של הספקטרום, אחת אהובה על ידי ההמונים ושנואה על ידי קובעי הטעם, והשנייה בדיוק ההפך.

למה בעצם? למה ״פילדלפיה זורחת״ יותר חכמה, יותר מצחיקה, יותר טובה מ״המפץ הגדול״. נאמר בעבר שההבדל בין הסדרות הוא ש״המפץ הגדול״ היא קומדיה על אנשים חכמים בשביל אנשים טיפשים, ו״פילדלפיה זורחת״ היא קומדיה על אנשים טיפשים בשביל אנשים חכמים. וריאציות של הציטוט הזה נאמרו גם על ״קומיוניטי״, ״משפחה בהפרעה״ וכל סדרה קומית טרנדית, אהובה וחסרת רייטינג אחרת, אך תמיד בהשוואה ל״מפץ הגדול״. אך הציטוט הזה מרגיש לי אליטיסטי מדי. אני לא רוצה לקרוא למעריצי ״המפץ הגדול״ טיפשים רק כי הם נהנים מסדרה שאני לא אוהב. אבא שלי מת על ״המפץ הגדול״, למרות שהוא מכנה אותה ״שלדון״, והוא לא טיפש. אז בואו ננסה להבין למה סדרה אחת יותר טובה בלי שמות גנאי.

אני גם לא רוצה רק להתייחס לכך ש״המפץ הגדול״ עדיין משתמשת בצחוק מוקלט ושלוש מצלמות ב-2018. נכון שזה מיושן, ולא צריך לקרות יותר, כמו סוג של בלאקפייס פחות פוגעני, אבל זו לא הנקודה. אני חושב שאחת מהסיבות ש״פילדלפיה זורחת״ יותר טובה היא המודעות. בשתי התוכניות יש דמויות מעצבנות ונוראיות, אבל ״המפץ הגדול״ פועלת תחת הרושם שהדמויות האלה מקסימות ואהובות. ״פילדלפיה״ יודעת שהדמויות האלו נוראיות, ונותנת  להן לסבול בגלל המעשים שלהם.

עוד יתרון שיש ל״פילדלפיה זורחת״ הוא אלמנט ההפתעה. הומור בא תמיד ממה שלא צפוי. אתה לא יכול לדעת איך פרק של ״פילדלפיה״ יגמר. זה יכול להתחיל מהחבורה לא מרוצה מביקורת רעה ולהסתיים בחטיפה שני אנשים, זה יכול להתחיל בטיול לפארק מים ולהסתיים בפאניקת איידס בבריכה. זה יכול להתחיל עם צ׳ארלי ודי עובדים בתיכון, ולהסתיים בהקרנה של סרט המשך מטורף ל״נשק קטלני״ שגורם לתלמיד לצבוע את פניו בשחור. כל המצבים המופרכים האלה מושתתים על היגיון פנימי, שלגמרי עובד כשאתם צופים בפרק. לעומת זאת ב״מפץ הגדול״ אתה תמיד יודע ששלדון יעשה משהו מעצבן, לאונרד יתלונן על זה, ובסוף הכל יחזור לאיך שהיה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Il_asp-0lq4&w=560&h=315]

הדמויות ב״פילדלפיה זורחת״ גם מורכבות יותר מ״המפץ הגדול״. יש לנו את דניס, שנראה בהתחלה כסתם בחור חתיך ושחצן אך מתברר כפסיכופת עם נטיות רצחניות; די, שרק רוצה שאנשים יאהבו אותה ומנסה להגיע לכך בכל דרך אפשרית; מק, שהתחיל כשרירן טיפש, התפתח לנוצרי אדוק ובעונה האחרונה יצא מהארון; צ׳ארלי, אידיוט-סוואנט נאיבי בעל השקפה מיוחדת על העולם וכישרונות מוחבאים רבים; ופרנק, מיליונר שבוחר לחיות חיים באשפתות עם השותף שלו, שהוא אולי הבן הביולוגי שלו, מסיבות לא ברורות. תשוו את זה ל״תאוריית המפץ הגדול״ עם לאונרד החנון הפחדן, שלדון הקריקטורה האספרגרית, ראג׳ ההודי הביישן, הווארד החרמן היהודי ופני… הבת.

אבל בסופו של דבר זו רק דעתו של אדם אחד. אדם שהוא מעריץ של סדרה אחת ושונא סדרה אחרת. אני לא ראיתי פרק שלם של ״המפץ הגדול״ כמה וכמה עונות. אולי הם השתפרו. אך אין ספק שבעולם ביקורת הקומדיה סדרה אחת נחשבת להרבה יותר איכותית, למרות המחסור שלה ברייטינג עצום ופרסי אמי. אתם אולי לא תסכימו איתי, וזה בסדר. אבל אני חושב שהדור הבא של הקומדיה יהיה הרבה יותר מושפע מסדרות כמו ״פילדלפיה זורחת״ מאשר ״המפץ הגדול״. למעשה, בהתחשב בעובדה שהסדרה משודרת יותר מעשור, הדור הבא זה כבר כאן.

The post "המפץ הגדול" נגד "פילדלפיה זורחת" appeared first on ילדי הקומדיה.

.

טרייסי בי אס

אחרי תאונת המשאית בה היה מעורב ב-2014, כולנו דאגנו ממצבו הבריאותי של טרייסי מורגן ואם הוא יכול להמשיך לבדר אותנו עם הדרך המיוחדת שבה הוא מדבר על להכניס לחם תירס להיריון. למזלנו, מורגן השתקם מאז, הנחה את SNL, ממשיך להופיע בסרטים, ואף עובד על סדרת טלוויזיה חדשה. הסדרה, שעדיין בלי שם, הייתה אמורה להיות ברשת FX אבל עברה לרשת TBS שהזמינה 10 פרקים. מורגן ישחק בחור שהשתחרר מהכלא אחרי 15 שנים ומגלה שהחברה שלו נשואה לגבר לבן מצליח שעוזר לה לגדל את הילדים שלו. כדי להרוויח כסף, שיעזור לו להתקרב מחדש למשפחתו, הוא נאלץ להיעזר בכישורים שלמד בכלא, שאני מניח שכוללים הכנת יין בורדו מעולה באסלה. ג'ורדן פיל מ"קי ופיל" יפיק עם מורגן.

מקור: Hollywood Reporter

בר(נט) מצווה

הי, ילדים, אם אהבתם את האייטם שלי שבוע שעבר על הקומיקאי העדכני והמגניב ג'וני קארסון אז אתם ,תמותו על האייטם הזה על קרול ברנט! ברנט היא כמובן אגדה בעולם הקומדיה, ומוכרת בעיקר בזכות תוכנית המערכונים שלה The Carol Burnett Show ששודרה בין השנים 1967 ל-1978. ברנט השפיעה על מאות קומיקאים וקומיקאיות, בינהן איימי פולר שתפיק סיטקום חדש בכיכובה של ברנט, בשביל רשת ABC. ברנט בת ה-83 תשחק שחקנית מזדקנת שמשכירה את ביתה המפואר למשפחה במחיר מציאה, בתנאי שהיא תמשיך לגור שם איתה עד שתמות. משהו משהו, משיכת אוזן.

מקור: The AV Club

סדרה מיוחדת

נטפליקס עובדת על סדרה קומית חדשה עם נושא שבטח יעשה את זה מאוד קל בשבילי לכתוב אייטם הומוריסטי עליו בשביל המבזק: אוטיזם! זה נושא שמאוד יהיה קל לי לצחוק עליו. הסדרה Atypical תעסוק בסם, שיגולם על ידי קיר גילקרייסט שכיכב בסרט האימה It Follows, בתור בן 18 שנמצא על הספקטרום האוטיסטי שמחפש אהבה ועצמאות. הוריו בסדרה יגולמו על ידי כוכבת "נעורים בקצב מהיר", ג'ניפר ג'ייסון ליי, ומייקל רפפורט, השחקן המגמם אותו אולי תזהו בתור החבר השוטר של פיבי אם אתם כל הזמן רואים שידורים חוזרים של "חברים" כמוני וכמו רוב המדינה הזאת. הנה, בדיחה על חברים! עכשיו בואו נשכח מהקטע עם האוטיזם ואני לא אהיה צריך לעשות בדיחה על זה.

מקור: Variety

קומון נולדג'

יו, יו, תנו לי ביט!/פוקס מפתחת עכשיו עוד סדרה/ עולם ההיפ הופ זו הזירה/ עוד סדרה של פוקס על ראפ? אל תיכנסו להיסטריה/ לא מדובר פה על דרמה כמו "אימפריה"/ זו קומדיה על ראפר שהיה מצליח בשנות התשעים/ אבל עכשיו הוא כבר קרוב לגיל 50. הוא צריך להתמודד עם אחריות ומשפחה, וזה מציק/ הראפר האייקוני קומון גם פה בתור מפיק/  איתו מפיק גם הבמאי של המילטון, המחזמר הכי מגניב בסביבה/ יוצר "איך להצליח באמריקה" אחראי על הכתיבה/ עשיתי את כל האייטם הזה בתור ראפ/ אפילו שאני לא כל-כך טוב בזה… שיט…

מקור: Splitsider

The post חדשות הקומדיה 15.10-21.10 appeared first on ילדי הקומדיה.