הקיץ כבר כמעט כאן, ולוח השידורים של חודש מאי 2026 מוכיח שאין דרך טובה יותר להתמודד עם החום מאשר מנה גדושה של קומדיה. בין אם אתם חובבי אנימציה פרועה למבוגרים, סיטקומים על-טבעיים או דרמות קומיות מוזיקליות, המגוון החודש עונה על כל הציפיות. אז מי המעורבים? מה מחכה לנו על המסך? מתי ואיפה נצפה בהם? והכי חשוב – למה והאם אסור לכם לפספס את הבכורות האלו? יצאנו לבדוק.

אנימציה מטורפת וסיטקומים עם טוויסט

החודש נפתח עם בשורה לחובבי האנימציה הקומית. דן הרמון (היוצר מאחורי "ריק ומורטי") מביא לנו את "קראפופוליס" (Krapopolis). הסדרה מתרחשת ביוון העתיקה ועוקבת אחר משפחת שליטים לא מתפקדת (בני אנוש, אלים ומפלצות) המנסה להקים ציוויליזציה ללא הצלחה יתרה.

• מתי ואיפה: 21.5 ב-yes (כל הפרקים בבינג') וב-Partner tv+.
• מדבבים בולטים: ריצ'רד איואדי ("צוות איי.טי"), האנה וודינגהאם ("טד לאסו") ומאט ברי.

בגזרת הסיטקומים המוקומנטריים, ה-BBC מציגה את "עשרים עשרים ושש" (Twenty Twenty Six) בכיכובו של יו בונוויל ("אחוזת דאונטון"). הסדרה עוקבת אחר ההיערכות למונדיאל 2026 דרך דמותו של איאן פלטשר, "מנהל תחום היושרה", שנאלץ לכבות שריפות ולנהל משברים בלתי פוסקים.

• מתי ואיפה: החל מה-13.5 בסלקום TV (שידור שבועי).

לחובבי ההומור עם נגיעה של פנטזיה, ג'ינה רודריגז חוזרת ב-"עדיין לא מתים" (Not Dead Yet) כעיתונאית שמגלה שהיא יכולה לדבר עם האנשים שעליהם היא כותבת מודעות אבל.

• מתי ואיפה: 27.5 בסלקום TV (כל הפרקים בבינג').

דרמות קומיות ומוזיקה: כשצחוק ורגש נפגשים

"נותנות ברוק" (Riot Women) של היוצרת סאלי ויינרייט מציעה מבט מרענן על גיל המעבר. חמש נשים מקימות להקת פאנק-רוק כדי להתמודד עם משברי החיים, והמוזיקה הופכת עבורן לכלי מחאה ופורקן.

• מתי ואיפה: 5.5 ב-yes (כל הפרקים בבינג').
• שחקניות: ג'ואנה סקנלן, טמסין גריג ולוריין אשבורן.

סדרה מסקרנת נוספת היא "החבר" (The Friend), דרמה קומית יוונית מקורית על גבר כריזמטי שמציע את שירותיו כ"חבר להשכרה" בתשלום, מה שמוביל לדילמות אנושיות מרגשות.

• מתי ואיפה: 7.5 בסלקום TV (כל הפרקים בבינג').

קומדיות קולנועיות: מסת' רוגן ועד ווס אנדרסון

המסך הגדול (בסלון שלכם) יארח החודש כוכבי ענק בקומדיות חדשות:

• "מזל משמיים" (Good Fortune): עזיז אנסרי מביים ומככב לצד סת' רוגן וקיאנו ריבס. מלאך מגושם מחליף בין חייהם של עובד פשוט ליזם עשיר. משודר ב-23.5 ב-HOT Cinema 1 והחל מה-21.5 ב-Partner וסלקום.
• "העוקץ הפיניקי" (The Phoenician Scheme): דרמה קומית מסוגננת של ווס אנדרסון עם צוות שחקנים נוצץ הכולל את טום הנקס ובניסיו דל טורו. משודר ב-22.5 ב-HOT Cinema 3.
• "סאטרדיי נייט" (Saturday Night): קומדיה המציגה את מאחורי הקלעים של שידור SNL הראשון ב-1975. משודר ב-9.5 ב-HOT Cinema 3.
• "סתם אחד 2" (Nobody 2): בוב אודנקירק חוזר בקומדיית אקשן על מתנקש לשעבר שחופשתו המשפחתית משתבשת. משודר ב-15.5 ב-HOT Cinema 1 וב-13.5 ב-Partner VOD.
• "הדבר הזה" (Cold Storage): ליאם ניסן בקומדיית אימה על פטריה קטלנית המאיימת על האנושות. משודר ב-14.5 ב-HOT VOD ובסלקום TV.

סיכום ודבר המערכת

חודש מאי 2026 מסתמן כחודש של פריצת גבולות בז'אנר הקומי. מהסאטירה החריפה של ווס אנדרסון ועד להומור האנושי של "החבר", נראה שהמפיקים והיוצרים הבינו שהקהל צמא לתוכן שגורם לו לצחוק, אך גם לחשוב. ילדי הקומדיה ממליצים לשים לב במיוחד ל"קראפופוליס" ול"26-26"

The post מוקומנטרי על המונדיאל והאנימיצה החדשה של יוצר ריק ומורטי: לוח שידורי הקומדיה למאי 2026 appeared first on ילדי הקומדיה.

בקומדיה, בייחוד טלוויזיונית, יש אופנות ממש כמו בכל דבר אחר. בשנות התשעים הכל היה קומדיות חברים מתוזמנות היטב עם צחוקים מוקלטים וסטראוטיפים מובחנים. בשנות האלפיים נעלמו הצחוקים המוקלטים והתזמון המדויק, והוחלפו בפאנצ'ים מתוחכמים יותר ובבנייה יותר ארוכה. גם הנושאים הפכו לקצת יותר מורכבים – לצחוק על הכל, להציג כל דבר כמצחיק.

נושאי הדגל של האופנה החדשה היו לארי דיוויד עם "תרגיע", ו"המשרד" על שלל גרסאותיה.

בעיה אחת הייתה ל"המשרד", מבחינתי, היא לא הייתה מצחיקה.

אני מצאתי את עצמי נחרדת ומתפתלת באי נוחות הרבה יותר מאשר צוחקת. הרבה מהבדיחות לא רק הקצינו, אלא ממש השפילו דמויות שונות והגחיכו ללא כל אמפתיה מצבים לא נעימים. זנחתי את כל הז'אנר אחרי יותר מדי התכווצויות לא נעימות והרגשה שלא ממש ברור לי מה מצחיק פה.

אולי גם למייקל שור, אחד הכותבים של "המשרד" האמריקני, זה לא היה ברור. הוא יצא משם והתחיל לפתח סדרה אחרת, "מחלקת גנים ונוף".

מחלקת גנים ונוף

את "מחלקת גנים ונוף" התחלתי לראות באיחור רציני של שנים. למעשה התחלתי לראות אותה אחרי שנגמרו כבר שבע עונותיה ב-2015.

זאת היתה אמורה להיות סדרה-בת של "המשרד". הסגנון – אותו סגנון. אין צחוקים מוקלטים, יש מצלמה אחת – למעשה הסגנון מוקומנטרי לגמרי, לפחות בעונות הראשונות, כולל קטעים של יומן וידאו למצלמה – והמוקד הוא קבוצה של עובדים. יש להם עבודה, יש ביניהם יחסים, המצבים קצת מוקצנים וצוחקים על הכול.

אבל יש לעבודה שלהם משמעות. הם עובדים כולם במחלקת גנים ונוף בעירייה של עיר אחת לא גדולה במיוחד במדינה לא זוהרת במיוחד בארה"ב. יש להם פרויקטים שהצופים מעורבים בהם כמעט כמוהם. יש להם אמונה בתפקיד ואמונה בעצמם, הם באמת רוצים להשפיע.

וגם – יש להם כוונות טובות והם אף פעם לא יגחכו מזווית הפה על מישהו שמאד מתאמץ לעשות משהו.

וזה מצחיק. את הסדרה מובילה איימי פולר, בתפקיד לסלי נופ, הבוירוקרטית עם הכי הרבה מוטיבציה, שמחת חיים ורצון לעזור שתפגשו. לצידה ראשידה ג'ונס בתפקיד האחות האכפתית, טום הנהנתן – עזיז אנסרי, כריס פראט (שהתחיל פה בתור אנדי, החבר השמנמן והבטלן והפך, בתהליך אמין למדי של שיפור-עצמי, לבחור עם עבודה, שאיפות ושרירי בטן מפוסלים שאותם השיג מתוקף תפקידו כמנהיג "שומרי הגלקסיה") וגם אוברי פלאזה בתור אפריל, המזכירה האנטיפתית, ניק אופרמן בתור רון – "הביאו לי את כל הבייקון וביצים שיש לכם פה"- סוונסון, הליברטריאן עובד הציבור החביב ואבי כמה מהציטוטים האלמותיים של הסדרה, ובעונה השלישית – גם את אדם סקוט ואת רוב לאו.

אחרי שבע עונות סיימנו לצחוק כי העולם באמת מצחיק. אני חיפשתי לי סדרה אחרת, ואחרי כמה קומדיות שלא העלו אפילו בדל חיוך, נזכרתי שכבר מזמן אומרים לי שאני צריכה לראות את ברוקלין 99, למרות שהיא נשמעת לי כמו סדרת משטרה גנרית לגמרי. טוב, ננסה.

ברוקלין 99

מאד "מחלקת גנים ונוף" לא צחקתי ככה. חבורה של בלשים על גבול הלוזרים בתחנת המשטרה הכי מוזנחת בניו יורק, מבלים את ימיהם בלעקוץ זה את זה, ובניצוחו של קפטן הולט גם מצליחים מדי פעם לתפוס כמה פושעים. גם פה סדרת אנסמבל, גם פה אנשים מעורבים, מקצועיים ואכפתיים (מוקומנטרי דווקא לא), וגם פה – זה קורע מצחוק. פה דווקא יש לסדרה כוכב ברור – אנדי סמברג, בתפקיד ג'ייק פרלטה, הבלש הסופר-מוכשר אבל המעצבן, ילדותי ושקוע בחובות (תכונת אופי בעייתית כל כך שפשוט נעלמה בעונות המתקדמות, כנראה בגלל הקושי להתמודד איתה ולתת לו הזדמנות להשתפר). מובילים איתו מליסה פומרו בתור איימי סנטיאגו, העמיתה המוכשרת וקפוצת הישבן, אנדרה בראואר בתפקיד הקפטן החדש וחתום הפנים שביומו הראשון בתחנה מודיע לכולם שאם למישהו יש בעיה עם בעלו קווין, זאת הבעיה שלו כי הוא בעצמו כבר התמודד עם כל אפליה, בעיה ועיכוב אפשרי בהיותו שוטר שחור והומו.

לאף אחד לא היתה בעיה.

הבעיה היחידה הייתה שבעונה השלישית התחילה הסדרה, ובכן, קצת לאבד גובה, בניגוד לגנים ונוף שדווקא המריאה מעונה לעונה. אז התחלנו לחפש משהו חדש, ואחרי הרבה אכזבות, ראיתי בנטפליקס משהו שפעם המליצו לי עליו, "המקום הטוב".

המקום הטוב

מה זה זה? קומדיית העולם הבא? כאילו, מתת בתאונה ביזארית, הלכת לגן עדן ומפה מתחילה קומדיה של טעויות? אמרתם טד דנסון שמנהל את העניינים ואת האחרי-מוות של קריסטן בל ושלל דמויות מוזרות אחרות?

אז כן. זה היה אבסורדי, מצחיק ומלא אנשים שלמרות שהם בהחלט לא הצדדים הכי חיוביים בקופסת המגנטים, בכל זאת משתדלים ממש.

שפחתכם הנאמנה, שהיא קצת איטית בקטעים האלה, התחילה לחשוד רק כשמארק אוון ג'קסון, כלומר קווין, בעלו-של ממקודם, ואדם סקוט הופיעו פתאום להופעת אורח עסיסית. מה פתאום שני אלו באים לסבך עניינים? מאיפה הביא אותם, מה הוא מכיר אותם מקודם או… אה.

ובכן, הסדרה הזאת בהחלט הלכה רחוק מכל קודמותיה. מי חשב שככה נראה העולם הבא?! מלא פרוזן יוגורט, אור שמש, בתים מעוצבים וטד דנסון! וגם מספיק חרכים כדי לתת לשטן להסתנן ומספיק פרטיות כדי לתת לדיאלוגים להשתולל. בואו, שרימפס עצומים ומעופפים, גלו לכולנו את האמת.

ואם האמת שלכם כוללת סדרה נוספת עם הרבה רצון טוב ובדיחות מוצלחות, ספרו לי, כי אני מחפשת עכשיו משהו לראות וחוץ מ"מומחה לכלום", אותה הפיק אך לא כתב עם עזיז אנסרי, אין עוד סדרות שלו והעולם הקומי יבש.

רגע, כל מה שהוא עושה זה סדרות על אנשים לא מושלמים אבל בעלי כוונות טובות שנאבקים להם במנגנון ביורוקרטי שרירותי ומוזר (תודו שלא באמת חשבתם משהו אחר על גן עדן) והומור דק אך קורע, מלא חמלה וחיבה לדמויות?

כן. ואלה מהסדרות המצחיקות ביותר בטלוויזיה כיום.

The post האיש שהחזיר את הקומדיה טובת הלב לטלוויזיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אז… יז אנסרי

חשבתם שיהיה מבזק קומדיה שלא יכיל ידיעה על קומיקאי אהוב והטרדה או תקיפה מינית? חה חה! השבוע זה הסטנדאפיסט ויוצר Master of None עזיז אנסרי. אישה אנונימית התוודתה לאתר Babe.com על דייט שהיה לה על אנסרי, לו היא קראה ״הלילה הגרוע בחייה״. אני ממש לא רוצה להיכנס פה לכל הפרטים, אבל אנסרי ניסה כל הערב לקדם את העניינים לכיוון מיני, והיא ניסתה ללא הצלחה להבהיר לו שהיא לא מעוניינת. אנסרי הגיב להאשמות ואמר שלא ידע שהיא לא הייתה מעוניינת. סיפור זה איכזב מעריצים רבים של אנסרי, שנראה תמיד כמו בחור טוב ואפילו פמיניסט. כרגע לא ידוע איך זה ישפיע על הפרוייקטים העתידיים של אנסרי.

מקור: The Verge

ליידי ביי-נימייט

ועכשיו לחדשות שבאופן יחסי יותר שמחות: ביטולים של סדרות טלוויזיה! גם עולם הסטרימינג לא חס מבשורה רעה זאת: השבוע נטפליקס ביטלה את ״ליידי דינמייט״, הסדרה האהובה (לפחות עליי) של מריה במפורד, שהציגה בצורה סוריאליסטית את חייה בתור קומיקאית בת 40+ עם בעיות נפשיות. העונה השנייה של הסדרה יצאה לא מזמן, ולמרות שלא אהבתי אותה כמו את הראשונה אני אתגעגע לסדרה. גם אתר הסטרימינג אמאזון הפחות פופולרי ביטלו השבוע שלוש סדרות קומיות שלהם: One Mississippi של טיג נוטארו, I Love Dick של ג׳יל סולוואי בכיכובם של קווין בייקון וקת׳רין האן ו-Jean Claude Van Johnson בכיכובו ג׳אן קלוד ואן-דם. אמאזון גם הודיעו שהם חידשו את העיבוד שלהם ל-The Tick בכיכובם של פיטר סרפינוביץ לעונה נוספת. אפשר ללמוד מזה שגם לאתרי סטרימינג אכפת רק מכסף ולא מלעשות אומנות טובה, מאן!

מקור: Variety ו-Deadline

מסיבה עם קומוניסטים

לאחר שנים של סאטירה על הממשל האמריקאי והבריטי בסדרות שלו ״ויפ״ ו-In The Loop, היוצר הבריטי ארמנדו ינוצ׳י יתמודד עם ממשלה קצת יותר יציבה בסרטו החדש: הממשלה הקומוניסטית בשנות החמישים! בטריילר שיצא השבוע לסרטו החדש של ינוצ׳י The Death of Stalin, אפשר לראות את הממשל מנסה להתמודד לאחור המוות של המנהיג שלהם, אני חושב שקראו לו טרוצקי, ובמסורת של ינוצ׳י מעליבים אחד את השני בדרכים יצירתיות. הסרט נראה מצחיק ומככבים מספר שחקנים מצחיקים הכוללים את ג׳פרי טמבור, סטיב בושמי ואפילו חבר מונטי פייתון מייקל פיילין. הטריילר הזה הוא לרגל הבכורה האמריקאית של הסרט ב-9 במרץ, אך בבריטניה הוא כבר יצא באוקטובר אז אתם כבר יכולים להוריד אותו בחינם באופן לא חוקי אך מאוד סוציאליסטי.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=E9eAshaPvYw&w=560&h=315]

מקור: The AV Club

שיעור טריילרים

למרות שרובנו מסכימים שהתיכון הייתה תקופה לא כיפית מלאה בלחץ, אכזבות רומנטיות ולהיות נעול במרתף לתקופות ארוכות (או שזה רק אני?) הוא עדיין סביבה אהובה לסדרות קומיות ושני טריילרים לכאלה יצאו השבוע. הראשון, (אותו תוכלו לראות כאן) הוא טריילר לעיבוד הטלוויזיוני לקומדיה השחורה הקלאסית של וינונה ריידר Heathers (שיצאה בישראל תחת השם ״מלכות הכיתה״) על מאבקה של תלמידת תיכון נגד קבוצת בנות פופולריות בעלת אותו השם, בעזרת החבר הפסיכופת שלה. לפי הטריילר הסדרה החדשה שמרה על העלילה בסיסית, אבל שינתה את ה״הת׳רס״ מחבורה של תלמידות תיכון יפות, לקבוצה של אנשים שבשנות השמונים היו במעמד נמוך בתיכון: בחורה שמנה, נער הומו, ג׳נדר-קוויר ועוד. הסדרה גם שומרת על הדרך המעניינת בה דיברו גיבורות הסרט עם ביטויי פליאה כמו ״Well, suck on my third nipple״ ו״Fuck My Clit" (האחרון בא מבן). הסדרה ה-בהחלט מסקרנת תתחיל ברשת ״פרמאונט״ החדשה ב-7 למרץ.

ובעולם הסטרימינג, נטפליקס הוציאו טיזר (אותו תוכלו לראות כאן)לסדרה החדשה שלהם Everything Sucks, שנראה שתעשה לניינטיז את מה ש״סטריינג׳ר ת׳ינגס״ עשו לאייטיז. הטיזר מוצג בנטפליקס בסגנון ״פופ-אפ וידיאו״ של MTV ומציג תלמידים בכיתה בשנת 1996 עם בועות טקסט שמזכירות לנו איך פעם היינו משתמשים בטיפוס וכותבים מילים גסות על מחשבונים. מאמר הבאזפיד הזה שקם לתחייה יגיע לנטפליקס ב-16 בפברואר.

מקור:Rolling Stone ו-Indie Wire

הייתי שם

קונאן אובריאן ממשיך במסעיו ברחבי העולם למדינות אשר יבהו בבלבול בגופו הלבקני, הגמלוני הענק והג׳ינג׳י. אחרי ישראל היעד החדש של והוא האיטי, בהשראת בחירתו של נשיא ארצות הברית לכנות את המדינה הקריבית shithole. אובריאן אמר בטוויטר שהביקורת השלילית של טראמפ על המדינה אומרת שהוא בטח יהנה שם מאוד וגם הודיע על זה בתכנית שלו.

מקור: Uproxx

The post סיכום חדשות הקומדיה 19.2-13.2 appeared first on ילדי הקומדיה.

רדיו הקצה ממשיך לעשות דברים מגניבים ומסכם את השנה בתחומים השונים. טי וי און דה רדיו, תכנית ביקורת הטלוויזיה של ירון טן-ברינק ולילך וולך, מסכמת את הסדרות הטובות של השנה. למזלנו  הם התחילו עם הקומדיות. סיכמנו עבורכם את הנימוקים שלהם ונוסיף את הבחירה שלנו.

אנחנו רוצים להתנצל בפני לילך וירון שקטענו את דבריהם והוצאנו אותם מהקשרם. להקשר המלא תצטרכו להאזין לתכנית.

*אף על פי שלא מספרנו את הדירוג, הדירוג הוא מלמטה למעלה, כלומר מ-10 עד 1.

מחלקת גנים ונוף

ירון: אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות, שהביאה לתוכה הרבה כישרונות כמו עזיז אנסרי, איימי פולר, כריס פראט.

לילך: סדרה טובת לב לאחר שהתרגלנו לסדרות אכזריות ומביכות ולהכול חרא.

ויפ

ירון: מלבד ג'וליה לואי דרייפוס הנהדרת זאת סדרה שלא מפסיקה להשתפר. הסיטקום הנסבל היחיד של HBO. תיאור אותנטי של הפוליטיקה האמריקאית כמו , אם לא יותר, מבית הקלפים.

לילך: סדרה משמחת עם עוד אישה שעומדת בראשה. משמח שהיא הצליחה מסיינפלד. חלק ממגמת השקיפות המתרחבת בכל העולם, למשל ברשתות החברתיות.

ריק ומורטי

ירון: רציתי שזה יהיה  מקום ראשון. הדבר הכי קרוב לסמי הזיה. סוג של מיינדפאק. בנוסף  יש בה עומק פילוסופי, להבדיל מסדרות אנימציה אחרות.

לילך: העולם שבו אנחנו חיים מוזר, מפחיד וחסר חוקיות. וריק ומורטי מצליחים להעביר את זה. הייחוד בסדרה הוא דמויות אנימציה מתפתחות ועם נשמה ולא עוד ברט סימפסון, שנשאר בן שמונה לנצח.

בתוך איימי שומר

לילך: אני מאוד אוהבת את איימי שומר, אבל יש גם המון ביקורת עליה, למשל ספיישל הסטנדאפ והסרט המאכזב, שמאכזב נשים בפרט. הסדרה שלה הביאה כמה דברים טובים, מערכונים שאפשר היה להפוך לוויראליים.

ירון: כסדרת מערוכנים היא הבריקה רבות בעונתה השלישית. ההצלחה שמה אותה במקום קשה. קומיקאית שנבנתה מהפה הגדול שלה וצריכה עכשיו לשים לב מה היא אומרת.

סאו'ת פארק

לילך: הקהל השתנה וסאות' פארק מגיבים לעולם הסינתטי של הפוליטקלי קורקט ולתופעות אחרות: שנאה, גזענות ועוד. הם החליטו העונה להתייחס לא רק לרפרנסים תרבותיים אלא גם לכל מה שעובר על ארצות הברית.

ירון: הסדרה סאות' פארק השנה היא סדרה חדשה. היא לא באותו עולם. האקטואליה משתלטת על העיר עם הג'נטריפיקציה והפוליטקלי קורקט. הפוקוס שלה חד מתמיד.

לואי

ירון: כולנו מעריצים את לוא סי קיי וסוגדים לו, עם זאת העונה פחות טובה מקודמתה, שהגיעה לשיאים של אמת חשופה. הביקורות על העונה הקודמת שלא הייתה מצחיקה הרתיעו את לואי והוא הלך על סדרה מצחיקה יותר.

לילך: אני חושבת שאם יש משהו שהבנו הוא שהדבר הגרוע ביותר לקומיקאי הוא להפוך למיינסטרים ולהצליח. הוא לא הלואי סי קיי הלוזר שהתחיל. הוא לקח צעד אחורה מהעונות הקודמות. לואי אדם אמיץ  ומאוד ודרושה הפסקה.

השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר

ירון: עונה מדיהמה, פורמט מדהים. כל מה שג'ון סטיוארט המציא בדיילי שואו הוא פיתח ומגביר את הווליום. הקטעים שלו ברשת כל כך ויראליים. גם בנושאים קשים ומורכבים הוא תווה באמנות גדולה תחקיר עיתונאי מעולה שהוא גם קומדיה גדולה. ג'ון אוליבר מפוצץ את הווליום.

לילך: יש לו צוות מדהים. לעומת ג'ון סטיוארט, שהיה תקוע בדימוי המתפלצן הדמוקרטי, ג'ון אוליבר הוא האחר האולטימיטיבי. הבריטיות שלו נותנת לו רישיון לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. האמריקאים מוכנים לקבל ביקורת כלפי אמריקה מנתינים שלא אמריקאים. מאוד מצחיק.

נת'ן פור יו

לילך: אפרופו האחר, נת'ן הוא חייזר. הוא מגיע לכל מיני בתי עסק כדי לעשות קואוצ'ינג ועושה את זה באופן העקום והיצירתי ביותר. בתוך האספרגריות שלו הוא יוצר רגעים נוגעים ללב.

ירון: הוא ביורורקרט גדול ומתיש ביורוקטים בצורה שאתה מוחא לו כפיים. הוא יוצר ז'אנר מוקו-ריאליטי מתוסרט וחצי לא מתוסרט, שלא מסתיר את המניפולציות. חכם כל כך.

מאסטר אוף נאן

לילך: עוד תכנית שפיתחה את הז'אנר תכנית על כלום. בכל פרק עזיז אנסרי מדבר על הקטנות שבחיים ובכל פרק יש נושא אחר. עוד דוגמה לקומדיה טובת לב, אחרי הדיכאון והשכול. תחושה שגם משהו טוב יכול לקרות בעולם הזה. התכנית שלו היא סמן לסטנדאפיסטים של היום שמדברים על חייהם ולא על האירועים הגדולים.

ירון: אחד הסטנדאפיסטים הכי מוערכים בארצות הברית. כמו סטנדאפיסטים אחרים נכנס לסדרה שתפורה לממדיו והוא היוצר שלה. הצליח ליצור קומדיה מחממת לב וטובה. מביא רגישות שממש הייתה חסרה בטלוויזיה.

ברוד סיטי

לילך: היוצרות אמיצות כי הן גוררות את עצמן ואת הדימוי שלהן בכל הסחלה שהן יכולות למצוא, וכל הזמן קורים להן דברים איומים והן עצמן איומות. מאוד קיצוני.  מוציאה את גירלז רע מאוד. הן עוסקות בעצמן באופן הרבה פחות מוקסם מהריח הנפלא של החרא שהן מייצרות. כמו להיות בבה"ד 12 לנצח.

ירון: כל מי ששכל בקודקודו יסכים שהמקום הראשון שייך לברוד סיטי. הדרך המהממת שהן עשו מסדרת רשת מעוררת תקווה והשארה. קומדיה יהודית במיטבה, של גאפס.  מאוד לא לוקחות את עצמן ברצינות. פרוע ומטונף. דמויות נשיות שאין כמוהן במסך. הן פשוט טינופת.

בחירת ילדי הקומדיה: קטסטרופה

צוות טי וי און דה רדין לא הכניס אותה לעשרת הגדולים. אבל כחצי אנגלופילים וחצי איריפילים אנחנו חושבים שזו הסדרה הקומית שהייתה כתובה הכי טוב השנה. היא מתחילה היכן שקומדיה רומנטית מסתיימת, הגבר מהסטוץ חוזר ומתחילה מערכת יחסים בין אנשים שבכלל לא מכירים זה את זה. נכון שאין בה הקיצוניות והמסרים הישירים שבקומדיות האמריקאיות, אבל היא מביאה משהו ישן וטוב: דיאלוגים שנונים מאוד וסיטואציות, שבכל סדרה אמריקאית היו מביאות לפיצוצים, הנגמרות באנטי-קליימקס. יש מעט נסיגה מזה בפרק האחרון המאכזב, אבל זו הסדרה שבהחלט הכי גרמה לנו לצחוק בקול רם.
למצעד הקצה

The post סדרות הקומדיה הטובות, 2015 (שת"פ עם טי וי און דה רדיו) appeared first on ילדי הקומדיה.

"Master of none", הסדרה החדשה של עזיז אנסרי, נפתחת בקטע מעיק. דב (אנסרי) בעיצומו של דייט עם רייצ'ל (נואל וולס), והם עושים את הסקס שמצפים לעשות אחרי דייט, בשלוש לפנות בבוקר. ימינה בטינדר, וישר עוברים לגניחות מוזרות, סקס עצלני משהו ויותר מדי דיבורים. ואז נקרע הקונדום. ואחר כך מתחילה סדרת אירועים מזוויעה – הם מתחילים בלגגל אם אפשר להיכנס להריון לפני שהגבר גומר, מזמינים מונית מ"אובר" לבית המרקחת הקרוב, לקנות את גלולת-הבוקר-שאחרי (וקצת מיץ תפוחים מפונפן), ואז נוסעים הביתה בדממה טעונה.

מיד נסחפים לתוך העולם הזה של אנסרי, שיצר את הסדרה בת עשרת הפרקים לנטפליקס עם חברו אלן יאנג. בסדרה – שחקן בן 30 שמחכה לפריצה שלו ומנסה לשמור על קצת יושרה בעולם עקום. עולם שבו אנשים לא לבנים נדחקים לשוליים על ידי לבנים במוקדי הכוח, נשים מגלות שגברים קריפים ופריבילגים עוקבים אחריהן הביתה, וילדים מזניחים את המבוגרים. זו בהחלט לא אמריקה כמו שדונלד טראמפ מתאר אותה – זה העולם האמיתי כמו שרואים אותו לא לבנים בארה"ב. למרבה הצער, הקהל לא רואה את הצד הזה לעתים קרובות.

דב  וחבר מרעיו המגוונים – בריאן (קלוין יו), דניז (לנה וויאט) וארנולד (אריק וורהיים) – חוקרים את הנקודות שבהן אנשים משתמטים מאחריות חברתית. הסדרה נוגעת בנושאים כבדים כמו כבוד להורים המהגרים וגזענות בתרבות הפופ, כולל מונטז' מטריד של דימויים הודיים בטלוויזיה. דב רחוק מאוד מהדמויות של הדושבאגים שאנסרי גילם עד כה, מטום "תתפנק!" הבפורד ב"מחלקת גנים ונוף" ועד הסטנדאפיסט הדוחה "ראאאאאאאדי!" ב"אנשים מצחיקים" של ג'אד אפאטו.

"Master of None" היא ערבוב מרתק של קטעים ממופע הסטנד אפ של אנסרי, מופע שבשנים האחרונות אכן עוסק יותר בסוגיות חברתיות; של קטעים מהספר החדש שלו – "Modern Romance: an Investigation" – שחוקר את עולם הדייטים בעידן האינטרנט; ושל פורמט סמי-אוטוביוגרפי סטייל "לואי". בקיצור, זהו דיוקן של גבריות המנווטת את דרכה בניו יורק של ימינו ומנסה בכל הכוח להיות בסדר.

הדיילי ביסט ישב עם אנסרי לשיחה על Master of None – כנראה אחת הקומדיות הטובות של השנה.

עושה רושם שהפורמט הזה, החצי אוטוביוגרפי, הוא אידאלי לסטנדאפיסטים.  קח את "לואי" ואת "סיינפלד" לדוגמה. 

סטנד-אפ בהחלט עוזר לך לפתח נקודת מבט של עצמך. והיא מתבטאת ברוב הסיפורים שלי. שני הספיישלים האחרונים שלי היו הרבה יותר חדים – ממש פיתחתי את הכיוון שלי. ואז הצעד הבא באמת היה לקחת את זה יותר לכיוון של סיפור. חשבתי שאולי אכתוב תסריט לסרט. אבל כל פעם שאני מנסה לכתוב סרט זה לוקח שנים… אחרי שנה וחצי אתה עוד עם אותו תסריט ואתה חושב לעצמך "מה זה, אני אפילו לא אותו בן אדם". ואז, אחרי ש"מחלקת גנים ונוף" נגמרה, חשבתי שאוכל לכתוב ולהפיק סדרה די מהר. הרבה אנשים לא ממש מחזיקים מטלוויזיה, אבל אני מוכן להציב פרקים של הסדרה שלי לתחרות מול כל סרט קומי שיצא השנה.

נכון שמדי פעם יש איזו הברקה של ג'אד אפאטו או סת' רוגן, אבל חוץ מזה, הקומדיות בהוליווד לאחרונה די מזעזעות.

כן. לפי הטריילירים, ממש מכוונים נמוך. הכל מכות לביצים ואז נפילות בכל הבית. בסדרה שלי הכיוון היה יותר "מנהטן", "הרומן שלי עם אנני", "הבוגר" – קצב יותר אטי, הומור יותר של שיחה, יותר טבעי, וטיפה יותר קודר. זה כמו שבסוף של "שמפו" וורן ביטי חושב "טוב, אני אהיה עם האישה הזו", והיא הולכת לה עם מישהו אחר, ואז הסרט נגמר. זה רגע הרבה יותר נוגע מאשר סוף טוב רגיל. וזה גם קצת חצי-אוטוביוגרפי. כמו שאלווי זינגר היה דמוי-וודי אלן ב"הרומן שלי עם אנני", דב הוא דמוי-אני.

איך התכנית הגיעה לנטפליקס?

נפגשתי עם אלן (יאנג), ואמרתי לו "אז בוא נעשה תכנית" והוא אמר "טוב, אני מוכן". אז הלכנו למכור אותה לכמה אנשים וכולם אמרו "כן", אבל בנטפליקס אמרו "אנחנו רוצים והכל מוכן, לכו צלמו עכשיו עשרה פרקים". לא היה פיילוט, לא היה כלום. ואני ממש נהניתי לעבוד עם נטפליקס על הספיישלים שלי. נראה היה שהם מאמינים בנו ויהיו הוגנים איתנו. את ההתחלה כתבנו כשעוד הייתי ב"גנים ונוף", ככה איזה חודשיים, ואז כתבנו עוד חודשיים בתחילת השנה. במרץ התחלנו לצלם, צילמנו במשך 12 שבועות, ערכנו וזהו.

אז לא רצית להציע את הסדרה ל-NBC, שם שיחקת ב"מחלקת גנים ונוף"?

לא רציתי לעבוד עם רשת גדולה, מכמה סיבות. לא רציתי שיגבילו את התכנים והשפה וסצנות הסקס בפרק 9, הכל יהיה קשה עם רשת גדולה. כאילו, הסצנה הראשונה זה קונדום נקרע ואנחנו מדברים שם על שפיך! זה בלתי אפשרי ברשת גדולה. וקשה לכתוב תכנית טובה ואז לנסות להתאים אותה לסטנדרטים האלה.

בכל זאת, היית נחמד ל-NBC. לא כללת את הקטעים הנוראים שלהם מ-outsourced במונטז' הקטעים הגזעניים על דמויות הודיות.

טוב, היה צריך להפסיק מתישהו… אם הייתי ממשיך, זה היה מגיע גם לזה. אבל הפסקנו בפרסומת עם אשטון קוצ'ר.

זה גם ככה חתיכת מונטז'. הוא מכסה בערך ארבעים שנה של תרבות פופ ומראה כמה סטריאוטיפים מוטמעים עמוק.

החלק המרגיז הוא שזה משפיע על העולם האמיתי. וזה ממשיך להשפיע. רוב האנשים שכותבים את הדברים האלה הם גברים לבנים סטרייטים, וככה הם רואים את העולם. וצריך שיותר כותבים שמגיעים ממקומות אחרים יכתבו ויראו נקודות מבט אחרות.

פרק 4, "הודים בטלוויזיה", מתמקד בטייפקאסט שכל שחקן הודי מלוהק אליו. אני ממש לא יכול לתאר לעצמי ללכת לאודישן ובכל פעם לעשות את המבטא המוגזם הזה. זה ממש מדכא.

וזה באמת קורה! הכל נכון. אנשים באים לאודישן ואומרים להם "תעשה מבטא". או לפני שאפילו קיבלת את התסריט, אומרים לך "זה קטע עם מבטא". וזה ממש מתסכל. אתה חושב לעצמך "צריך אותי רק בשביל המבטא, לא בשביל שום תפקיד אחר". לאט לאט זה משתנה, ואם יש לך את זה, אז לפעמים יש תפקידים אחרים. אבל אנשים עדיין חושבים שלתפקיד של המניקוריסטית צריך להביא בחורה אסייתית, ולא יביאו את אותה שחקנית כשזו סתם דמות מצחיקה. ואם אתה שחקן ממוצא אתני, אז רוב התפקידים שלך יהיו מבוסססים על סטריאוטיפים לבנים.

כמה זה מדכא? אנחנו יודעים שוויתרת על תפקיד ב"רובוטריקים", של מוקדן, שדרש מבטא. 

די בהתחלה אמרתי שאני לא מוכן לעשות שום תפקיד עם מבטא, וזהו, הפסקתי לקבל תפקידים. ואז עשיתי את "Human Giant" ואת "מחלקת גנים ונוף", דברים שיותר רציתי לעשות, ואחר כך הגיעו תפקידים כמו ב"אנשים מצחיקים", שכבר לא היו מבוססים על סטריאוטיפים.

אתה חושב שהיו מציעים לך דמות כמו דב בהוליווד? נראה שיש מחסור רציני בדמויות מורכבות ולא לבנות, וזה אולי הכריח אותך ליצור אחת בעצמך.

זה לא רק עניין של צבע. כל שחקן נתקל במשהו כזה, כשאומרים לו "אני יודע, הקטע שלך הוא זה!". אחרי "גנים ונוף" כל דבר בערך היה נראה כמו טום הבפורד, רק בגרוע – הייתי קופץ פנימה וצועק משהו בסגנון "תתפנק!". אף אחד לא היה כותב לי תפקיד כמו זה שכתבתי לעצמי. אבל לא בטוח שזה כי אני לא לבן. אבל כן, בדרך כלל תפקידים ראשיים כאלה הולכים לשחקנים לבנים. לא מסתכלים על שחקנים אסייתים כשמחפשים. באופן כללי, אנשים שמים אותך בקופסה ולא חושבים שאני יכול להוביל סדרה כזו.

ב"הודים בטלוויזיה" אתה גם מדבר על זה שברשתות הגדולות יש מנדט לקחת בחור אסייתי, אבל רק אחד לקאסט, כמו ב"המפץ הגדול".

כן, שמע, וזה לא סוד. ראיתי כבר אנשים שכתבו שאמרו להם שלא קיבלו תפקיד כי "כבר מילאנו את המשבצת האתנית". וזה ממש משוגע. כאילו, הם מכירים רק בחור אסייתי אחד? הם אף פעם לא ראו עוד אחד? אני ראיתי שני אסייתים! נראה לי שזה הפחד מכך שלבנים לא יזדהו. אבל הם כן יזדהו! אני רואה אנשים לבנים כל הזמן ואני מזדהה איתם. אנשים אפילו מזדהים עם דמויות באנימציה ממוחשבת! הם יכולים להתמודד עם דמויות ממוצא אחר.

בתכנית שלך יש גיוון רציני. הגיבור הודי, עוד בחור אסייתי ולסבית שחורה הם שני החברים הכי טובים שלו, ויש בה המון לא לבנים. זה ממש אמיתי.

זה העניין, לא? אתה רואה סרט וחושב לעצמך "לא בטוח שטייריס באמת היה מסתובב עם הטיפוס הזה…" לא? אז אתה לא רוצה שזה ייראה מזויף. אלה החברים שלי, והאמת שהסתובבתי עם כמה אנשים לפני כמה ימים וחשבתי, ואו, זה בדיוק כמו בתכנית! הנה בחור אסייתי והנה עוד אחד, ויש בחור לבן אחד. החברים שלי הם קבוצה די מגוונת. אז באמת רצינו שזה ייראה אמיתי ולא משהו מזויף.

אם כבר מדברים על ליהוק, אז כמובן, ההורים שלך באמת משחקים את ההורים שלך בסדרה. אבא שלך במיוחד גונב את ההצגה בכל סצנה שהוא משתתף בה. 

הוא ממש מצחיק! מכל האנשים על הסט, הוא הכי מצחיק את הצוות! משחק קומי הוא בין היתר בחירות בלתי-צפויות, ויש לו כאלה בכל סצנה שהוא משחק בה. היה ממש מגניב לראות איך בהתחלה הוא היה מאוד לחוץ ושינן את השורות שלו, וכשהוא קיבל ביטחון הוא התחיל לאלתר! עשיתי אודישנים לתפקיד ההורים שלי, ורציתי להיות מאוד זהיר עם הדמויות האלה, כי הרבה פעמים כשיש הורים מהגרים בטלוויזיה הם מוצגים כמו קריקטורות של מהגרים, והופכים למין מצע לבדיחות אתניות ובדיחות מהגרים. אני רציתי שאלה יהיו דמויות עגולות, שיהיו דומות להורים מהגרים שממש יכולת לפגוש. אז  עשיתי אודישנים והרגשתי שכל האנשים שבאו עושים מין חיקוי של הודי. גם מההתחלה ביססתי את הדמויות על ההורים שלי, אז שאלתי אותם אם הם רוצים. אבא שלי התלהב מיד על ההתחלה. את אמא שלי הייתי צריך לשכנע.

איך שכנעת את קלייר דיינס להופיע אצלך? זה רציני! גם התפקיד – של אשת חברה שבוגדת בבעלה – לא בדיוק אופייני.

הכרתי אותה קצת, באופן אישי. גם התפקיד הזה נראה לנו מצוין לכוכבת אורחת. אז חשבנו… "את מי אפשר להשיג ויהיה ליהוק לא צפוי?" ופנינו אליה ואמרנו לה "זה מושלם, אנחנו עושים קומדיה כזו". והיא הסכימה, והיה נהדר. בכל ראיון שחקנים תמיד מספרים כמה מוזר לעשות סצנות סקס, אבל היא הייתה כל כך טובה, שזה היה ממש קל איתה.

הדמות של רייצ'ל גם מבוססת על החיים האמיתיים שלך?

לא. לא הייתה לי מערכת יחסים כזו, לא היתה לי חברה שפגשתי בקונצרט ואז לקחתי לנאשוויל או משהו, וגם עניין הקונדום לא באמת קרה, פשוט חשבנו על קטע כזה.

אני חשבתי שזו סדרה מצוינת. יש דיבורים על עונה שנייה? 

עוד לא היו דיבורים. אני מקווה שאנשים יאהבו את העונה הראשונה. אם יבקשו עונה שנייה, נדבר על זה ונראה מה אנחנו רוצים לעשות. הגישה היא יותר לארי דיוויד, לא הייתי רוצה לדלל את החומרים בעונה השנייה, כי אני מאוד גאה במה שיצרנו.

הפרק על ההטרדה המינית הוא כנראה זה שמעורר הכי הרבה שיח. הוא ממש מייצג את מה שקורה היום, בעיקר ברשתות חברתיות. לנה דנהאם היתה צריכה להעביר את ניהול חשבון הטוויטר שלה למישהו אחר כי היא קיבלה כל כך הרבה איכסה.

אוי, כן. לך לכל חשבון אינסטגרם של מפורסמת ותראה איומי רצח בהערות. בכל מקום. על דרייק אף אחד לא מאיים ברצח. רק על מפורסמות. אני לא מבין את זה. איך אתה יכול להיות כל כך מגעיל ליצור אנושי אחר, ואם אתה לא מבין שזה קורה לנשים הרבה יותר מאשר לגברים – אתה ממש אידיוט מנותק.

הגרעין לפרק הזה הוא קטע שעשיתי במדיסון סקוור גארדן על קריפים שעוקבים אחרי נשים הביתה, והייתי אומר, "תרימי יד אם זה קרה לך", וכולן היו מרימות ידיים! וכל הנשים היו מסתכלות סביב, מופתעות, והייתי שואל את הגברים אם הם חשבו שזה קורה לכל הנשים, והם לא, הם ממש לא האמינו. חשבתי שמעניין שזה קורה כל כך הרבה ולא מדברים על זה. אז בתור גבר למדתי לשאול נשים, ולהקשיב לתשובות. לך לחברות שלך ותשאל אותן על פעמים שהן חוו סקסיזם במקום העבודה. ממש תחטוף הלם ממה שתשמע. תחשוב "מה? זה הרבה יותר גרוע ממה שדמיינתי".

אתה חושב שהמצב משתפר בעניין יצוג נשים בקומדיות?

לא נראה לי! ממש לא. יש כמה, אבל לא ממש. נשים הן חצי מהאוכלוסייה! דברים כמו "בתוך איימי שומר" ו"סקנדל" הם ממש מעכשיו. בסדרה שלנו התמודדתי עם זה כמו שמייק שור התמודד עם זה כשכתב את "גנים ונוף" – היה לו חדר מלא כותבים, מאוד מגוונים מבחינת מגדר ומוצא אתני, ונראה לי שזה מאוד עוזר העניין הזה שיש לך המון קולות ונקודות מבט. וזה מה שאנחנו עשינו. אתה צריך ראיית עולם אמפתית, כזו שפתוחה לקולות אחרים.

המקור

***
תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל

The post עזיז אנסרי על הסדרה שלו, על סקסיזם ועל גזע (תרגום) appeared first on ילדי הקומדיה.