מההומור הניסיוני של דניאל קורן, דרך הסטנדאפ האישי של חגית גינזבורג ונגה ד’אנג’לי ועד המיינסטרים של דרור קרן והסטלה של יונתן ברק – פסטיבל פאנץ' בתל אביב הציג הומור שונה מאוד וקשת רחבה של קהלים, אך כמעט בלי דמיון, נונסנס וקרקסיות

כשחושבים על סטנדאפ, המוח רץ לכיוונים הפארודיים, בדיחות אשתי, בדיחות הבדלים בין המינים, ההבדל בין האשכנזים ומזרחים וכן הלאה וכן הלאה. פסטיבל פאנץ', שהתרחש בשבוע שעבר בתל אביב, השיג מה שלא חושבים עליו בסטנדאפ הקלאסי: גיוון.

הניסיוניות של דניאל קורן, האלתורים של חגית גינזבורג וקהל הילדים של חרטטוני

היום הראשון, באירוע שמתחיל בבית ציוני אמריקה, מתחיל עם ההומור הבינתחומי והניסיוני של דניאל קורן (יוני, האחיין שלי בנץ), המטפל בטראומות שלו דרך הקהל, קטעי וידאו ערוכים ומוזיקה, חלק אלתורים וחלק דברים מוכנים וכתובים היטב. אומנם לא הכול משויף, אבל זו הופעה נדירה כל כך במחוזות הקוnדיה בארץ, שלפעמים היא גם בכלל לא קומדיה, אבל מצליחה לשלב את השילוב הנדיר של דמיון ופן אישי ריאליסטי. 

במקביל מתרחש האירוע של חרטטוני על הבמה. חרטטוני הוא שעשועון רשת ישראלי שעלה לראשונה בערוץ היוטיוב "דונקי" באוגוסט 2024 בו מדי פרק מתחרה עמרי הכהן בתחרות אלתור מול משתתף אורח, במטרה לענות תשובות לא נכונות בלבד לשאלות שמציג מנחה התוכנית אור בוטבול. זאת בדומה לשעשועון הבריטי QI. השעשועון נחל הצלחה עצומה ואף יצא בעקבותיו משחק לוח. גם המופע היה סולד אאוט, ולפי הסלפיז בחוץ הקהל היה בעיקר ילדים ונוער, שונה מהקהל של דניאל קורן.

מיד לאחר מכן מתרחש המופע של חגית גינזבורג, על רווקות מאוחרת, השעה המאוחרת, המשפחה מארגנטינה והדפיקויות האוניברסליות. חגית מתייחסת לא מעט לגיל של הקהל שלה, שהכי צעירים בו מתקרבים ל-30. הסטנדאפ מאוד אישי, על סיפור חיים ועל משפחה מטורללת לצד אלתורים שבו הקהל לפי חגית, חשב מה לעשות היום וחיפש בדיגיתל וכך מצא. כמי שבאותו טווח גיל באמת כך אני באמת מוצא הופעות. ההומור מצחיק וישיר ושונה מאוד מההומור של קורן, בעיקר האלתורים והחיקויים של דמויות שאני לא מכיר מהמשפחה שלה. במקביל ראש בראש אורי צייטלין ומוחמד נעמה בסטנדאפ של מיעוטים, החרדי והערבי, שוב הומור אחר, קהל אחר. והמרתון של הקומדי בר ממשיך במקביל לקהל הסטנדאפ המסורתי.

ההומור הנגיש של דרון קרן, הסטלות של יונתן ברק, הגסויות של ארז בירנבוים

היום השני שבו לא נכחתי כלל גם אירועים מאוד שונים, סטנדאפ של דרור קרן המתאים לקהל המבוגר יותר, סטנדאפ הארי פוטר לקהל מאוד ספציפי בגיל 40-30, יונתן ברק לקהל סטלנים וגם לקהל הצעיר, רוני ששון לקהל המשפחתי יותר, סטנדאפ של עולים לעולים דוברי רוסית, ארז בירנבוים לקהל גברי וצעיר בעיקר חובב גסויות, משה אשכנזי לקהל משפחתי וצעיר יותר שמחפש סטנדאפ נגיש.

ההומור האמהי של נגה ד'אנג'לי, הפרובוקציות של דניאל חן ומצגות

ליום האחרון מגיעה נגה ד'אנג'לי. בעבר מהצחוקייה וכיום בסטנדאפ ובסרטונים על הורות וזוגיות. בעל, שלושה ילדים, טיול לחו"ל פה ושם, סמים עם אבא שלה וסוג הוויברטור המדויק שכדאי לקנות (תקשיבו לאישה, היא יודעת על מה היא מדברת – טל). הסטנדרט, נו. כמו שהיא תקפיד להזכיר בתחילת המופע, זה מתאים לזוגות, רצוי הרבה זמן ביחד, רצוי עם ווטסאפ עסיסי ומלא היסטוריה (היא עלולה להקריא אותו על הבמה), אבל גם אם אין לכם בייביסיטר ותצטרכו ללכת עם חבר/ה – זה מצחיק. לא כמו סקס אחרי 20 שנות זוגיות, זה מלא אנרגיה, חזק, בוטה ועמוק… וזה מספק. שונה מכל הסטנדאפ הגברי שהיה ביום הקודם.

מי עוד היה שם?  דניאל חן, מי שהחל כסטנדאפיסט של הסטנדאפיסטים והתפרסם יותר בזכות ההצלחה של ילד רע – מתאים לקהל שמחפש הומור בוטה, נוקב וחסר מעצורים, שנוגע בנושאים טעונים ו"לא פוליטיקלי קורקט" כמו פשע, כלא, מין, גזע, דת, פוליטיקה ומלחמה, ומציע פרספקטיבה אישית, ישירה. גם סטנדאפ מצגות להיות או להיות המתאים לקהל המשרדים, הסטודנטיאלי או האינטלקטואלי האוהב הומור שנון עם הומור משרדי, והיה גם סטנדאפ באנגלית, כי ברוסית כבר היה.

ממוקד ושונה מכל הפסטיבלים – אבל לא וודוויל

פסטיבל פאנץ' הוא פסטיבל הסטנדאפ הראשון בתל אביב והפסטיבל השלישי בארץ בנושאי קומדיה ופסטיבל הקומדיה הראשון בארץ שלא קרוי על שם אף אחד. הפסטיבל הראשון הוא פסטיבל הקומדיה על שם אפרים קישון.

הפסטיבל על שם אפרים קישון הוא אירוע שנתי המתקיים בירושלים, המוקדש לקומדיה, הומור וסאטירה ישראלית מקורית, מיוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ומטרתו לקדם יצירה תיאטרלית חדשה ולחבר בין יוצרים צעירים למורשת הקומדיה הישראלית. הפסטיבל, שהחל ב-2022, מציע במה ליצירות מקוריות ופורצות דרך בתחום הקומי, וזכה לתמיכה רחבה מגופים ציבוריים ומעיריית ירושלים. הוא לא מתמקד בסטנדאפ בלבד אלא בכל אמנויות הבמה הקשורות לקולנוע, הצגות, הרצאות, סרטים, מופעי רחוב וסדנאות. הפסטיבל בתל אביב פחות רחב אבל יותר ממוקד למרות ההומור המגוון. 

אליהם מצטרף פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין בראשון לציון החוגג את שנתו ה-11, ומספק בידור יותר מיינסטרימי של בדרנים כמו ישראל קטורזה ואלי יצפאן, והצגות בידור כמו של יעל בר זוהר וגיא זו-ארץ. הפסטיבל בירושלים ובראשון מציעים גם תחרויות. בראשון תחרות מונולוגים קומיים וירושלים כולל תחרות הצגות. הפסטיבל בתל אביב, בניהולו האמנותי של אבישר סביר, הוא היחיד שעל טהרת הסטנדאפ אבל גם בלי תחרות.

למרות הפריסה הרחבה של סגנונות ההומור והקהלים יש משהו שמשותף לרובם: הפן האישי הוא הגורם והמחולל של הסטנדאפ, שזה נחמד כי זה סטנדאפ, בלי מסכות, אדם עומד ומצחיק בגובה העיניים על חייו, האבחנות שלו או על העולם סביבו.

אבל זה גרם לי לחשוב על מה שהיה חסר לי, ומה שהיווה בסיס לכל הפסטיבלים האלו: פסטיבל וודוויל מהמאה ה-19, מופע מגוון שכלל ריקודים, קטעי תיאטרון קצרים, קומדיות, סטנד-אפ מוקדם, קסמים, לוליינות, נאומים וקטעי ראינוע/פנס קסם. היה חסר לי קצת יותר קרקסיות, דמיון, דמויות מטורפות, נונסנס, עד איפה אפשר לקחת את גבולות הקומדיה. זו גם לא השוואה מדויקת כי הבדרנים של הוודויל היו בעיקר מספרי בדיחות, ובהחלט עדיף המצב היום, של החומר האישי והמקורי, אבל כאמור חסרה הקברטיות הקרקסיות, לפחות לי. לא בטוח שזה מתאים לכולם.

אז מה לסיכום? פסטיבל פאנץ', על אף הסערה בחוץ, הצליח להיות ממוקד אך גם מגוון ובאמת כמו שהבטיח להביא את כל הסצנה (או לפחות ייצוג שלה) לבמה, אם כי צריך לציין שהמופעים נמכרים בנפרד ואין כרטיס לכל הפסטיבל כמו הפסטיבלים בסקוטלנד או קנדה, אז האדם הפרטי שמגיע להופעה לא נהנה מהגיוון, נקודה לחשוב עליה לשנה הבאה.

The post פסטיבל פאנץ’ הציג את מפת הסטנדאפ הישראלי, אבל משהו היה חסר | דרור וטל ניר קסטל appeared first on ילדי הקומדיה.

בתחילת השבוע הבא יחל על אף המצב ועל אף הבלגן פסטיבל הקומדיה השלישי בירושלים. שם נדב בושם ועדילי ליברמן, הצמד הוותיק (הכותבים והשחקנים), יעלו את ההצגה "הגבירה מאבו דיס",  ערב הוקרה פיקטיבי  שעורכת השחקנית חדווה לוי גושן (בושם) לשחקנית, הבמאית, המנטורית שלה  ושותפתה הוותיקה נירה לילי רוסו (ליברמן).

ערוץ הקומדיה בטלגרם

חברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

דיונים והמלצות על סטנדאפ וקומדיה

הערב מורכב גם מסדנה שנירה עושה ורטרוספקטיבה מתוך הצגות עבר שלה תוך כדי הצגה אינטראקטיבית. הדמויות כבר היו קיימות ופותחו בתקופת הקורונה עם "ברוכים הבאים לחלל הילדי", סדנה שהייתה בפתיחה המחודשת של בית אריאלה ו"ילדה זרה", שעלתה בתיאטרונטו.

בושם מספר שההצגה הנוכחית יותר רחבה ומהווה במה גדולה יותר לעומת החללים הקטנים שהיו רגילים לה. "בסופו של דבר זו הצגה עם ביקורת על האימפוטנציה של התיאטרון, האומנות הישראלית הפוליטית,  וגם פרידה", הוא אומר.

ליברמן ובושם משתפים פעולה כבר 18 שנה, הכירו בהצגה של דליה שימקו. הם שיתפו פעולה בין היתר ב"ישבנים קוראים שירה" עם יובל שגב (רנו פסקל), ערב סאטירי חד פעמי ( עם איילת רובינסון) ו"בנות בצריח" שרצה עשר שנים.

"זו מתנה גדולה בימינו לעבוד בתוך הטירוף ולהעלות חיוך ולעבוד עם שותפה שהיא גם חברה", אומר בושם.

איך אתה רואה את הדמיון והשוני לעומת העבודות הקודמות?

"אנחנו מנסים להביא כל מה שעשינו בעבודות קודמות, אלתור, העבודה של הרגע, העבודה בחללים שהם לא תיאטרון לתוך התיאטרון. את הפראיות שלנו, את העובדה שאנחנו לא  אוהבים להתמסר לארבעה קירות ולקירות רביעיים – להכניס את זה לתוך התיאטרון ולתקופה המשוגעת הזו שמעזים להעלות פסטיבל קומדיה".

מה הביקורת המרכזית?

"הביקורת היא גם על כך שהתיאטרון לא שינה שום דבר, נאלם לו, הצנזורה העצמית שהתחזקה עם השנים ועל זה שאנחנו שמים זין על ברק חירם, שאגב למד בכיתה עם ליברמן, ודומיו. אם הוא לא רוצה אותנו לא צריך. הכול מוזכר בהצגה, שומרים המון חופש לאלתור ויהיו התייחסויות אקטואליות".

קראו עוד:

על אף המצב: פסטיבל הקומדיה בירושלים ייערך החודש זו הפעם השלישית

נדב בושם – ראיון ר-ציני

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום

אחת הדמויות שבושם רץ איתה שנים רבות היא המשוררת המתנחלת שמחה בביוף, שגילם אותה כבר 20 שנה:

"פעם אחרונה שגילמתי אותה הייתה  בתקופת הקורונה. אני לא מסוגל לעשות את זה יותר. זה כבר לא מצחיק אותי כי כל מה שאמרתי איתה התגשם למרות שהיא אהובה עליי ועברתי איתה כברת דרך". על הדמויות האחרת שגילם עם ליברמן אומר "את ג'ני וג'נה (בנות בצריח) אנחנו מאוד אוהבים ומתגעגעים אליהן,  אבל חדווה ונירה זה יותר קרוב אלינו ומעורר בנו כעסים ויש בזה גם עומק".

יש מקום היום בתיאטרון לקומדיה מקורית?

"היום בתיאטרון עושים הצגות לפי סרטים או מחזות זמר. אין מאמץ ויש גם המון צנזורה פנימית, משהו שהונחל על ידי רגב ולבנת והחבורה.

"לגבי קומדיה כל העידן מי טו והפוליטיקלי קורקט האמריקאי שהגיע לכאן אי אפשר לזוז ימינה ושמאלה. זה מוות קשה.  אני אישית לא אירתע מזה, אבל זה גומר את כל מהות הסאטירה והקומדיה אם אי אפשר להגיד כלום. כל הפחדים האלו הם סוג של גזענות וצנזורה הפוכה. סאטירה צריכה להיות משוחררת גם מכבלי הפשיסטים וגם מתנועות כמו מי טו. אני לא יודע אם עדילי תסכים איתי כי יש לנו חילוקי דעות. היא פמיניסטית רדיקלית גאה ובעיניי זה גומר את ההומור והסאטירה".

להרשמה לניולזטר של ילדי הקומדיה:

ולמה הגבירה מאבו דיס?

"בסוף מגיעה האורקל, דאוס אקס מכינה, הגבירה הראשונה של התיאטרון, שהיא הגבירה מאבו דיס, שאותה מגלמת אורה מאירסון בתפקיד אורח", המשחקת גם בהצגה של בושם "הוועדה" באינקובטור".

בושם מזכיר שהפסטיבל על שם קישון:

"קישון היה הראשון לזהות את הריקבון פה וכדאי לבוא לפה לנשום טיפה, לבוא לצחוק ולהתעצבן"

יום רביעי, 21.8, 21:00

יום חמישי, 22.8 19:00

יום חמישי 22.8, 21:00

בית מזיא לתיאטרון, שעה ורבע, מסילת ישרים 18 ירושלים

ליצירת קשר עם ילדי הקומדיה:

The post "סאטירה צריכה להיות משוחררת גם מכבלי הפשיסטים וגם מתנועות כמו מי טו" appeared first on ילדי הקומדיה.

צילומים: ליאור רובינשטיין

פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, יתקיים בתאריכים 18-22 באוגוסט. זו הפעם השלישית. ירושלים תקדיש שבוע לחגיגה של קומדיה ישראלית, מקורית וחדשה עם פסטיבל שמטרתו להעלות על הנס את המורשת המפוארת של ההומור והסאטירה הישראלית.

השנה, על אף המצב, החליטה הפקת הפסטיבל שלא לבטלו מתוך תפיסה לדבריה ש"הומור יכול להוות מרפא, בכוחו של ההומור לשמור על בריאות נפשית וגופנית גם בהתמודדות עם אירועים טראומטיים כמו 7 באוקטובר. ההומור הינו מנגנון הגנה שיכול לסייע להתמודד ולשרוד את המציאות העכשווית הנוראה". 

יפתח ליבוביץ', המנהל האומנותי, אמר: "השנה, ינסה הפסטיבל לעסוק בשאלת המקום של קומדיה בתקופה שכזאת.  כשיצאנו בקול קורא לפסטיבל, תהינו –  מה תהא ההיענות? האם נכון לקיים פסטיבל קומדיה עכשיו? אבל ההיענות הענקית של האומנים והאומניות (250 הגשות היו השנה לפסטיבל!), הרצון לדבר על המצב וגם להמשיך ליצור מתוכו ולצידו – הוא המניע המרכזי שלנו. הפסטיבל כמדי שנה מנסה להעמיק בשאלה – מה היא קומדיה? מה הגבולות שלה? ולעסוק באופן מעמיק ומלומד בדבר שהוא גם… לעיתים מטופש לחלוטין".

6 הצגות קומדיה בבכורה

לערוץ הקומדיה בטלגרם

לחברי ילדי הקומדיה בוואטסאפ

השנה ישיק הפסטיבל 6 הצגות מקור שנבחרו לעלות בבכורה:

"אנטי אייג'ינג" – הצגה, מאת מיכל לוסי גורפיין ויונתן בלומנפלד ובהשתתפות אלון נוימן ואתי וקנין. ההצגה מספרת את סיפורה של לוסי, תלמידת משחק צעירה וחוצפנית שחולמת לשנות את פני התיאטרון בישראל. לוסי מגיעה לבכורה של הצגה ומתאהבת מהקהל בבועז לוי, שחקן מפורסם ומבוגר. על אף האזהרות, קופצת לוסי למערכת יחסים בה היא מגלה שפערי הדורות ביניהם הם רק קצה הקרחון.  

"סביצ'ה" – מאת אור ישראלי, במאית אלה ניקוליבסקי ובהשתתפות: לילאן ברטו, יעל לבנטל, עידן אלתרמן, וליאור אביבי. סיפורה של אלונה שהאמינה בקסמים כל ילדותה, עד הערב הנוראי שבו אימה נדרסה ופיית השיניים לא הופיעה עם מתנה עבורה. אלונה התפכחה בן לילה ומאז ניהלה חיים רציונאליים, יציבים ובטוחים עד שיממון. אך יום אחד הכל קורס תחתיה: בעלה עוזב את הבית, בנה מורד ונוטש אותה ואישה מסתורית, המציגה את עצמה כפיית השיניים, מחליטה להגשים לה חלום מגיל 11 ולהפוך אותה לבת ים.  ההצגה, שאותה יצרה אור ישראלי, מציגה את ההתמודדות של אלונה עם שברי חייה ועם זנב ענק של דג בסלון. 

"שבורה" – יוצרי ההצגה בנימין יום טוב, דניאל מגון ושני שבתאי, מספרים את סיפורה של נערה עדינה מנתניה עם תסביך משיחי שיוצאת עם חברותיה למועדון לילה בעיר הגדולה. זהו מסע לילי מחשמל שמתחיל בשיחות נלהבות עם חפצים בחדר ונגמר בישיבה שיכורה על חוף הים עם סמבוסק. זהו  סיפור על פנטזיה שמתפוררת אל תוך המציאות ומטשטשת את הגבול שבין הצגה למסיבה. 

"מרסל"- הצגה על ילד עם חלומות יפים וצבעוניים שלא מצליחים להתגשם, לא משנה כמה הוא מנסה. אחרי מסע של פריקת תסכול, שאילת שאלות ורדיפה אחר פירות צבעוניים ונהדרים שנופלים מתוך עץ עתיק ומכושף, מגיע מרסל לדייגת זקנה שנותנת לו עצה אחת: להפסיק לרדוף אחר החלומות! דרך כתיבת ההצגה, מתחילים יוצריה, מיטל רז וג'ייסון דנינו הולט, לגעת בחלומות ובאכזבות הגדולות של חייהם, האישיים והמקצועיים, ומבינים שמה שנרקם ביניהם הוא מופע בובות על שני יוצרי תיאטרון שבאו לעשות הצגת ילדים וגילו שהם יופיעו דרכה את עצמם. 

להרשמה לניוזלטר:

"עירומים" – הזיה קרקסית דוקומנטרית למבוגרים. הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הקרקס: ריבים, חלטורות וחוסר משמעת. יוצרי ההצגה: נועם דוידוביץ, ירון דוידוביץ ועמית ג'רבי, הלא הם שלישיית קרקס בומבה, חושפים את כל מה שלא מצחיק בליצנות, וגם את מה שכן ואולי גם את הסיבה להמשיך לעשות את זה. ויש גם עירום. 

"הגבירה מאבו דיס" – יצירתם של עדילי ליברמן ונדב בושם על שאיפה-מלחמה-נשיפה. נירה לילי רוסו, המנטורית הידועה, עורכת את הסדנה האחרונה שלה: "אתה ואני נשימה שטחית" במסיבת פרידה חגיגית. חדוה לוי גושן, שחקנית כבירה ושותפתה הוותיקה, מפגינה בלילות ועובדת על דרכון זר בימים.

קראו עוד:

המנהל האמנותי של פסטיבל הקומדיה בירושלים: "אני הולך להפוך אותה לבירת הקומדיה"

אדינבורו פרינג' 2020: פסטיבל הפרינג'-קומדיה שלא קרה

אלף צחוק וצחוק – פסטיבל הקומדיה הפלסטיני

שאולי, גיתיית פישר, יונתן ברק ועוד

בנוסף להצגות הבכורה הקהל יוכל ליהנות גם ממופעי סטנד אפ של הקומיקאים האהובים בישראל כמו אסי כהן במופע "שאולי" – קומדיה מסוג צחוק; גיתית פישר במופע סטנד אפ מרושל, לא אחיד וכולל מילים גסות; יונתן ברק שידבר על משבר גיל הארבעים, ייתן טיפים לזוגיות מוצלחת ובעיקר יספר איך הוא ופיליפ מגשימים את חלום הילדות שלהם ביחד; נועה יהודאי במופע החדש והראשון שלה "כישורי חיים (שאין לי)", ערב הסטנד אפ המאולתר של אלי חביב – שבעה סטנדאפיסטים: גורי אלפי, גלית חוגי, מתן פרץ, גיא אדלר, עדי ששון ואסתי בן דרור,  יעלו זה אחרי זה לאלתר סטנדאפ על המקום לפי נושאים שהקהל יכתוב להם; נקמתו המתוקה של פיקאסו, מופע קומי רב־תחומי, במחווה לספרו מצית המחלוקת של אפרים קישון בהשתתפות: גיא אדלר, תומר פישמן, כרמל צאיג, קובי בלולו, עמית הרשקוביץ, דניאל שפירא ובהנחיית בן סגרסקי. 

שיחות עם הברמן, קברט מלחמה ומופעי חוצות

נוסף על כך יתקיימו המופעים: "שיחות עם הברמן" – מופע הקאלט הייחודי שבו הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהמופע. המופע מתקיים כשהקהל יושב יחד עם השחקנים על הבר, שותים, מדברים, צוחקים, עד שהערב מתחיל. הדיאלוגים מצחיקים ונוגעים בזוגיות, עבודה, מראה חיצוני, אהבה, קריירה, משפחה ועוד. מופע "קברט מלחמה" מופע קברט סאטירי על התקופה בבימוי יפתח ליבוביץ ומתן דרעי בדש.

בנוסף יתקיימו מופעי חוצות המותאמים לתקופה, הקרנות כל סרטי קישון בליווי שיח עם האורחים בהנחיית זיו הרמלין שד"ר, מופע יום הולדת 100 לאפרים קישון, פואטרי סלאם בנושא אהבה ומלחמה לט"ו באב, מופע של ד"ר רפי קישון על אביו, מופעי מוזיקה בנוקטורנו לייב, מתחם ילדים עם הצגות והפעלות חינם לכל המשפחה בפלאנט ירושלים ועוד ועוד.  

אירועי הפסטיבל יתקיימו במספר מוקדים ברחבי העיר, ביניהם: בית מזיא ירושלים, בית העם, ניסן נתיב ירושלים, פלאנט ירושלים, נוקטורנו לייב, הולצר ספרים ועוד.

מנהל אמנותי: יפתח ליבוביץ

18-22 באוגוסט, בבית מזיא וברחבי העיר ירושלים

The post על אף המצב: פסטיבל הקומדיה בירושלים ייערך החודש זו הפעם השלישית appeared first on ילדי הקומדיה.

צילום תמונה ראשית: זיו עמר

פסטיבל הקומדיה הישראלי  על שם אפרים קישון יוצא לדרך בירושלים בשבוע הבא, ב-24-20 באוגוסט. הוא יכלול הצגות וסדנאות קומיות לכל המשפחה, הקרנות חוץ של סרטי קומדיה ישראליים קלאסיים: ארבינקא, חגיגה בסנוקר, גבעת חלפון, מציצים, מבצע סבתא, וכן הרצאות, מופעי סטנדאפ ועוד מגוון אירועים ופעילויות לאוהבי הקומדיה שחלקן יתקיימו ללא עלות. הכניסה לפסטיבל חופשית בהרשמה מראש. 

הפסטיבל הוא ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, ויתקיים זו הפעם השנייה. אירועי הפסטיבל יתקיימו בכמה מוקדים ברחבי העיר, בהם: בית מזיא ירושלים, בית העם, ניסן נתיב ירושלים, פלאנט ירושלים, גן הפעמון ועוד. הוא יכלול 60 אירועים ב-5 מוקדים ברחבי ירושלים, בהם גם אירועים המזמינים את הציבור הרחב ליהנות במתחמי הפסטיבל גם ללא עלות.  שוחחנו עם יפתח ליבוביץ, המנהל האמנותי של הפסטיבל.
לדבריו, "המטרה לחגוג את הקומדיה של פעם ואת הקומדיה החדשה. זהו בעיקר פסטיבל של תיאטרון, כולל תיאטרון חדש וקומדיות רלוונטיות, וכמובן לחגוג את המיטב של הקומדיה הישראלית, סטנדאפ, סרטים ואת קישון עצמו".

הוא מסביר על השינויים שחלו בפסטיבל לעומת שנה שעברה:

"בשנה שעברה הפסטיבל היה יותר ממוקד קישון, השנה יותר ממוקד קומדיה, יש לנו הרצאות, מופעים לכל המשפחה, מופעי חוצות. המטרה היא לקחת שבוע בשנה לשים את כל הכיף בכללי, שצריך בתקופה הזו ובמדינה הזו ולצחוק. השנה הראשונה הייתה פיילוט, בנינו את זה ולא ידעו מי יבוא, לשמחתנו היו יותר מ-10,000 צופים. מקווים שלמדנו משנה שעברה. מבחינת תוכן יש יותר גיוון".

ליבוביץ הגיע מהתיאטרון, היה תלמיד בניסן נתיב ומספר על עצמו שהוא חובב קומדיה.

התחברת  אל תחום הקומדיה לפני הפסטיבל?
" מאז שהייתי ילד הייתי עם קלטות של 'דליריוס' של אדי מרפי ולא הבנתי את הכול. לאט לאט גדלתי והבנתי יותר יותר. התפיסה שלי בחיים שעדיף לצחוק מלבכות. אני צוחק כשרע לי. קומדיה זה דבר אינטליגנטי וחכם ומלא בדרמה, בתוכן ובכאב. זה הרבה יותר חזק מסתם בדיחות".

מי קהל היעד?

"כיוון שזה פסטיבל יש קהל יעד מאוד רחב. קהל של אינקובטור הוא לרוב בגילי 35-18. בפסטיבל יש מופעים לכל המשפחה, ילדים במתחם פלאנט וסדנאות והפעלות קומיות, הקרנת סרטים, הרצאות וגם מופעי מוזיקה לצעירים, והכול לכולם, חגיגה לתושבי ירושלים וגם מבחוץ".

מה הנחה אותך בבחירת המופעים?

"היה לי ניסיון לתת מגוון של הומור, פארודיה, סאטירה, הומור גבוה, נמוך, הומור שחור, סלאפסטיק, נונסנס.  הוא מאוד מגוון, יש משהו מהכול. אני מאוד משתדל להסתכל על הומור ברצינות. אני מחפש הומור חכם, שהוא גם מצחיק, אבל שגם אומר משהו ויש לו גם חשיבות. אני משתדל שיהו דברים שאני אוהב ומקווה שמצחיקים גם אחרים".

מבחינת פסטיבלי קומדיה אין הרבה בארץ. אני מכיר רק פסיטבל קומדיה בראשון לציון על שם ספי ריבלין. למה לדעתך זה המצב?

"אני משער שזה נובע מאיזו תפיסה שקומדיה היא לא אומנות גבוהה, עם זאת קומדיה היא אמנות הכי גבוהה ומשלבת גבוה ונמוך.שייקספיר גבוה ונמוך בצורה הכי טובה ופסטיבל שייקספיר יש. אני גם מקווה שלא תהיה לי תחרות. המטרה שלי להיות פסטיבל הקומדיה הגדול בארץ ואחר כך הכי גדול בעולם ולהפוך את ירושלים לבירת הקומדיה, דווקא בעיר הזו".

להרשמה לניזולטר של ילדי הקומדיה

מאירועי פסטיבל הקומדיה בירושלים

הצגות

הצגות המקור הישראליות שנבחרו לעלות בבכורה בפסטיבל ומשתתפות בתחרות הן: "משפחה ברכבת"- מאת אלדד כהן , בבימוי שרון שטרק – קומדיה פיוטית מלאת אבסורד וצבע על אנשים שתקועים ברכבת: אבא, אמא וילדה. הם בורחים מארץ רחוקה,  אולי בגלל טראומה או פחד ברחובות, או ערים סגורות, או מלחמות, הם בורחים ממשהו. ככל  הנראה לעבר פסטיבל שבו הילדה אמורה להופיע, רק שבינתיים היא לא מדברת עם ההורים שלה, והם עסוקים בלריב. זהו סיפור מסע שלא נגמר, על רכבת שלא עוצרת, בדרך לשום למקום. 

"התפוח והעץ"- מאת דניאל שפירא ועדי שמלוביץ  – אמא, אבא, ילד, וילדה כלואים בתוך בינג׳ סיטקומי שאינו נגמר, ומאמלל אותם לא פחות מחיי המשפחה. בלופ שהם תקועים בו, הם מגלמים את התפקיד שהוקצה להם ומקבלים בתמורה את אהבת הקהל: מחיאות כפיים וצחוק מוקלט. פארודיה על סיטקום עצוב לעיתים. 

 "אחינועם ואני "- יוצרים ומבצעים: יאלי ויס ואילון פרבר, ליווי: מיטל רז –  קומדיית נונסנס, מבוססת באופן רופף ושולי על סיפור אדם וחווה: אחינועם ותמיר חיים בגן עדן, המשחקים שלהם. כל היום הם נהנים ממשחקים חדשים, ומאהבתם אחד לשני. לכל אחד תפקיד ידוע מראש – אחינועם יעשה הכל עבור תמיר, ותמיר, אלופת המשחקים, תעשה הכל עבור עוד זמן משחק עם אחינועם. כשמשחק חדש נופל לחיקם, הוא מערער את מערכת היחסים שלהם ולוקח אותם למסע גילוי עצמי, זוגי ובינלאומי. זה סיפור על התבגרות, על ההתקדמות הבלתי נמנעת של החיים, ועל אהבה לקיר האחורי.

"אורחת של כבוד" – מאת אסיה לבטוב, בבימויה של אליענה מגון – סאטירה על חברות, אהבה ופליטה מאוקראינה. נוגה, רווקה תל-אביבית מתוסכלת מהחיים שלה. כדי להרגיש יותר טוב עם עצמה היא מחליטה לאמץ מישהי שמצבה בטוח גרוע משלה – פליטה מאוקראינה. כשמאשה, האוקראינית, מגיעה לדירתה של נוגה היא מתגלה בתור ההפך המוחלט ממה שנוגה ציפתה. מישהי עם שמחת חיים מתפרצת, שנראה שהכל הולך לה בקלות וכולם מתאהבים בה.

"משחקי שליטה" -מאת ובבימוי:  נעמה שחר- קומדיה מוזיקלית על זוגיות, אהבה ואזיקי פרווה, צעירה מאוהבת מסרבת לשחרר את היזיזה שלה מהאזיקים. פנטזיית הבגידה של זוג נשוי משתבשת כשהאישה מבקשת להוסיף פרט אחרון: שבעלה ישחק מאהב ערבי. גבר רוצה להגשים עם אשתו את פנטזיית האונס שלו, אבל חשוב לו שזה יישאר רומנטי. גבר מייחל למין פרוע יותר, אך בן זוגו השמרן מסרב להיות אלים כלפיו. אישה מתבלבלת כשבעלה, מנהל בכיר, מתחפש לכלב ומבקש שתשחק איתו. הגבול הדק בין אהבה לשליטה נמתח בקומדיה פראית, קצבית ומלאת חמלה

"קוף מצילתיים" – הצגת יחיד של הקוסם גידי לבנה – ״קוף מצלתיים״ בוחן את הפשרות והמאמצים שאנחנו עושים כדי לרצות אחרים והאם הריצוי שווה את זה בכלל. כל זה מנקודת מבטו של סטנדאפסיט ואמן חושים, שספק אם הוא עובד על מישהו חוץ מעצמו, שספק אם הבדיחות הן לא רק על חשבונו. הצצה בעולם של כסף מפוקפק, אהבה, דחייה, פורנו, סמים, הפרעות נפשיות ומוות במופע הקסמים הקומי של גידי ליבנה.

"אינטילגנט" – יוצר ומבצע: ניר שטראוס, בבימוי נעם פרנק-  הצגת יחיד קומית שחורה, באמצע החיים, משהו לא עובד לו.  האמת, זה לא בדיוק האמצע, זאת ההתחלה. ועדיין – לא עובד. לאחרים כן.  מה קרה? הוא בטוח שהחיים יסתדרו לגמרי, אם רק יגלה את האמת, על הרגע ההוא שאבא שלו מת. הרי כל החיים אמרו לו שהוא אינטליגנט. או לפחות הוא חשב שהוא אינטליגנט. מסע מוזר, מצחיק ומרגש העובר בין דמויות וחושף את הדברים הכי מהותיים בחיים: משפחה, זוגיות, מוות, אהבה וקרואסון שמישהו אחר מזמין לך.

בין האירועים הנוספים בפסטיבל: מופעי סטנד אפ של הקומיקאים האהובים בישראל: אסי כהן, נלי תגר, אמירם טובים, דניאל חן,  ציפורל'ה, מופע מוזיקה של איה כורם, ערב הסטנד אפ המיותר, מיותרות ועוד. "ארגז חול – צעירים/ות בעקבות קישון" – מגרש משחקים לשחקנים ויצרים, ערב של יוצרים/ות צעירות/ים המעלים לראשונה את חומריו של אפרים קישון לצד מערכונים מקוריים בהשראתו. פואטרי סלאם בערבים  מיוחדים המוקדשים ליצירותיהם של יהונתן גפן ואפרים קישון.

 תערוכת קישונלנד

תערוכת "קישונלנד", שבה ינסו לענות על השאלה "מי אתה אפרים קישון?" בדרך לא קונבנציונלית ולהביא את דמותו המיוחדת והרב גונית של קישון אל הקהל כמו שאולי הוא היה רוצה שנכיר אותו. 

עוד בפסטיבל: הרצאות, ביניהן "חשיבות ההומור אצל ניטשה","העונג והשמחה כהכרח רוחני אצל הרב קוק" , הצגות תיאטרון חינם לכל המשפחה ועוד…..

אירועים בחינם בפסטיבל הקומדיה

בין האירועים שהכניסה אליהם בהרשמה מראש ללא תשלום: 

אירוע הפתיחה בהשתתפו שיר ראובן ואקו: 

שיר ראובן היא תסריטאית וסטנדאפיסטית, יצרה את הסדרה "ילדות סכסכניות" ומגישה את "ההסכת שאין לומר את שמו"

אירועי ילדים ומשפחה במתחם יס פלאנט 

דני ואנאל- דמות שטח – (יום א' 20.8 בשעה 15:00) 

סדנת בובות – סדנת יצירת בובות מריונטה רוקדת לכל הגילאים
מבית תיאטרון ככפפה ליד . (יום א' , 20.8 בשעה 15:00) 

מופע הקרקס של החנונים- מופע המשלב אקרובטיקה וליצנות בשיתוף הקהל! בואו לצחוק יחד איתם ובעיקר עליהם, להחסיר פעימה מפעלולי אקרובטיקה מדהימים, ואולי אף לזכות לעוף עם הזוג המופלא על הבמה! זו הזדמנות להציץ ולהצטרף לעולמם . יום א' , 20 באוגוסט בשעה 15:00. 

חגיגת סיפורים- יום ב, 21.8 בשעה 15:00  

ג'ק והנסיכה- ג'ק העצלן מנסה בכל פעם לתת מתנה לאימו האהובה, ובדרך מצליח להצחיק נסיכה עצובה. עלילה מלאת צחוק ושמחה על ג'ק.( יום ב',  21.8 בשעה 17:00) 

סדנת אקרו- כל אחד יכול לעוף! בואו ללמוד טכניקות פשוטות לתעופה לכל הגילאים, אין צורך בנסיון קודם (רצוי לבוא בבגדים נוחים).  (יום ג' , 22.8 בשעה 15:00) . 

מופע הבועות של ד"ר באבל -דוקטור באבל הנו אלוף הארץ בבועות סבון בסגנון חופשי. במופע מדהים ומרתק של בועות סבון וליצנות יהפנט את הקהל ויצחיק אותו עד דמעות. מה יהיה לנו שם? בועות בידיים, בועות בתוך בועות, בועות ענק, הכנסת ילד לבועה ועוד הפתעות בועתיות. ( יום ג' 22.8 בשעה 17:00). 

  Mr J – מופע ליצנות מעולם הפנטזיה – מיסטר ג'יי מוצא את עצמו בסיטואציות קומיות, מתקשר עם הקהל, ומביא את הקהל לצחוק על רגעים שהוא בונה יחד איתו. מיסטר ג'יי עובר מסע, עושה מהפך, והופך לרץ אולימפי המבדר את הקהל בקשת רחבה של קטעי ספורט הומוריסטיים.
שילוב של קסמים קומיים וקטעים בשילוב הקהל. (יום ד' , 23.8 בשעה 17:00) 

מישמיש הליצנית – דמות שטח – יום ה',  24.8 בשעה 15:00 . 

סדנת בלונים- יום ה' 24.8 בשעה 15:00 . 

הנסיכה והליצן – הוגו הליצן והנסיכה רוזלין נוסעים על גבי הכרכרה אל עבר נשף הנסיכים כדי למצוא לנסיכה נסיך, על פי בקשת המלך. (יום ה', 24.8 בשעה 17:00) 

הרצאות בהולצר ספרים

חשיבות ההומור אצל ניטשה- מה הופך את ניטשה להוגה כל כך פורה? האם זה ההומור העצמי שלו? האם זה ההומור השחור שלו? ומה הוא בעצם אמר שהרגיז כל כך הרבה אנשים?

יום שלישי, 22.8.2023 , בשעה 20:00. 

העונג והשמחה כהכרח רוחני אצל הרב קוק – הומור כדרך להתעלות רוחנית – הכרח השמחה בתענוגות לימוד התורה וחשיבותה לתהליך הגאולה. קריאה מבודחת בכתבים עמוקים. 

יום ד' 23 באוגוסט בשעה 19:00 

מרלו־פונטי: קריאה מבודחת ב’העין והרוח’- מה בעצם גורם לאדם אחד לצחוק על דבר מה ולאחר הדבר מעציב? מה גורם לאופן האישי בו הסובייקטים השונים מפרשים את עולמם? כיצד אנו מחליטים שדבר זה מצחיק ואחר לא? מה סיבת הצחוק האנושי?

יום ד' , 23.8 בשעה 20:00

בר מצווה ל’הולצר – ספרים’- "הולצר – ספרים" גאה לשרוד 13 שנה באקלים הירושלמי בעידן היפר־קפיטליסטי ומתכוונת לחגוג את העניין בחוצות העיר ירושלים. מפגש אודות חשיבות אהבת ספרים ועיר הקודש. אודות קהילה של למדנים אשר מתענגים על ספרות איכותית על בסיס קבוע.

יום ה', 24.8 בשעה 20:00 

הקרנת סרטים תחת כיפת השמיים ברחבת בית מזיא

ארבינקא- יום א',  20.8 בשעה 21:00 

חגיגה בסנוקר- יום ב',  21.8  בשעה 20:30

גבעת חלפון אינה עונה- יום ג' בשעה 20:30

מציצים- יום ד' 23.8 בשעה 20:30

מבצע סבתא- יום ה' 24.8 בשעה 21:00 

ללו"ז המלא ולכרטיסים

The post המנהל האמנותי של פסטיבל הקומדיה בירושלים: "אני הולך להפוך אותה לבירת הקומדיה" appeared first on ילדי הקומדיה.

לפני כמה שנים עברתי לגור בעיר פילדלפיה, שהיא מעיין גרסה אנושית יותר של ניו יורק. אחרי כמה חודשים של בלבול ובדידות הלכתי לנסות לראשונה לעשות קצת סטנד אפ בבמה פתוחה בעיר. כעבור שנתיים הסטנדאפ שלי כבר הביא לי הכנסה, והיה לי מופע מלא באנגלית שהרצתי בכמה ערים בארצות הברית.  להופעה שלי קראו: Anchor Baby, והוא עסק בנושאים שעושים טוב על הלב כמו הריון, לידה, אמהות והקונפליקט הישראלי-פלסטיני. בשיא ההצלחה העליתי את ההופעה שלי במועדון Punch Line Philly, לפני יותר ממאה צופים. סיבוב ההופעות שלי הסתיים בקיץ הקודם כשנולד לי בן, עברנו בחזרה לישראל ונגמרו לי החיים לעולמים.

אחרי כמה חודשים של היכרות עם סצנת הסטנדאפ הישראלית, הייתי רוצה לשתף אתכם בדרך שבה הדברים נעשים במדינה אחרת, לתרגם מושגים, לתת קצת טיפים למי שנוסע ולראות מה אנחנו אולי יכולים ללמוד מהאמריקאים, ומה הם (בטוח) יכולים היו ללמוד מאיתנו.

איך זה עובד:

מסלול ההתקדמות של קומיקאית בארצות הברית עובר פחות או יותר דרך התחנות הבאות, לא כולן מחייבות, אבל זה פחות או יותר הסדר:

במה פתוחה (open mic), הופעות לקט (show case), הובלה של הופעה (headlining), הנחיה במועדון ידוע (hosting), הופעה בפסטיבלים, מופע מלא (one hour special), אודישנים לטלוויזיה, תהילת עולם חסרת מעצורים.

במה פתוחה – open mic

בארצות הברית כמו בישראל המקום להתחיל ממנו הוא במה פתוחה. הבמות בארה"ב נקראות open mic, נרשמים ומגיעים אליהן במגוון דרכים, שאף אחת מהן היא לא בפייסבוק. ההרשמה לרוב הבמות היא בו במקום, באמצעות דף נייר. אפשר להתעדכן בפרטים השונים של כל במה בערים גדולות דרך האתר השימושי הזה, שמפרט איפה ואיך אפשר למצוא מייקס בערים שונות בארצות הברית. בערים גדולות יש גם קבוצות פייסבוק של קומיקאים מקומיים (comedians of New York). הקבוצות האלו הן יותר מקום לקהילה לדבר ולהציג פרויקטים חדשים, לא המקום שבו ההרשמה באמת מתבצעת. ככלל, ככול שהעיר יותר גדולה, ככה הקבוצה פחות יעילה (הקבוצה של ניו יורק, למשל, פשוט רק שולחת עלונים של הופעות סגורות, לעומת זאת הקבוצה של העיר בולטימור מעולה – קבוצה שבה אשכרה יעזרו לך למצוא זמן במה).

מודלים לבמות פתוחות

יש כמה מודלים לבמות בארה"ב. למשל במה פתוחה בארצות הברית היא ערב שבו כולם פחות או יותר יכולים לעלות ולדבר. לא קימת במה שבה הקומיקאים נבחרים מראש,לפי שיקול דעת של המארגן (אירוע כזה נקרא הופעה). במה פתוחה קלאסית היא ערב בפאב שכל מי שרוצה יכול להירשם לעלות ולדבר בין 3 ל-5 דקות. זה אומר שהערבים האלו במקרים רבים מתחילים בשמונה ונגמרים באחת בלילה. כולם עולים. ללא יוצא מן הכלל. איך זה עובד?  הקהל הוא הקומיקאים + לקוחות מזדמנים (לא קיים מצב שבו הקומיקאי צריך להביא קהל בבמה פתוחה). הקהל הוא הקומיקאים שמחכים לתורם לעלות. ככה האומנים המקומיים מכירים זה את זה, ויוצרים לעצמם שם, כולם שומעים אותך. הקומיקאים שמארגנים הופעות (show case- בארץ ליינים), גם הם נמצאים שם וככה הם יודעים את מי כדאי להזמין להופעות שלהם (to book).

 איך גורמים לקומיקאים להישאר לרוב הערב?  דרך אחת לעשות את זה היא הגרלה, אתה לא יכול לדעת מתי תעלה, ולכן אתה חייב להישאר. אופציה יותר מוצלחת היא חלוקה לחצאים. החצי הראשון של הבמה הפתוחה מכיל את הקומיקאים הטובים ביותר שאותם בוחר בקפידה המנחה של הערב. בחצי השני, אחרי ההפסקה, יעלו כל השאר לפי הסדר שבו הם נרשמו. הרעיון הוא שאתה לא יודע אם נבחרת לחצי הראשון, המנחה עובר בין הקומיקאים ואומר לך – אתה הבא, או אתה עולה עוד עשר דקות. מה שאומר שכולם יושבים ומקשיבים, מחכים לראות אם בחרו אותם. זה גם יוצר משהו לשאוף אליו – אתגר להיבחר. וגם משמר את הקהל, כי החצי הראשון הוא למעשה הופעה מוצלחת מאוד. יש במות, למשל רשת הבודהה הצוחק בניו יורק, שמחלקות אסימונים מיוחדים לקומיקאי המצחיק של הערב. האסימון הזה מקנה לך זכות להיכנס ישר לחצי הראשון בפעם הבאה. בבמות פתוחות וותיקות נהוג לכבד קומיקאים מקומיים מוכרים ומוצלחים ולתת להם זמן רב יותר, ומקום מיוחד בפתיחה של הערב.

הבמות הפתוחות בארצות הברית הן הרבה יותר המוניות והרבה יותר פתוחות ממה שאנחנו מכירים בישראל. מאחר שאין צורך להירשם ולהיבחר מראש, אפשר להרגיש חופשי להגיע לכמה ערבים שאתה רוצה. הבמות שם הן יותר חדרי אימון לבדיחות מאשר הופעה של ממש. זה יוצר חשיפה דינאמית לחומרים ולקהילה. והרבה הרבה הזדמנויות להציג ולעבוד על האומנות שלך (כן, בארה"ב קומיקאים מתייחסים לסטנד אפ כאומנות ולעצמם כאומנים)

הבמות במועדונים הגדולים

סוג נוסף של במות פתוחות הוא הבמות של המועדונים הגדולים, למשל הרשתות (Punch Line / Helium). כאן הדברים עובדים פחות או יותר כמו בקאמל או בסטנד אפ פקטורי, רק שההרשמה היא באתר של המועדון או במייל ולא בפייסבוק. הבמות האלו מלאות בדרך כלל בקומיקאים ותיקים. בניגוד למה שמקובל אצלנו בארץ, לא יהיה מצב שבו קומיקאי מתחיל ממש יקבל שם ספוט. אם אתם מבקרים לזמן קצר בעיר גדולה, לא הייתי מציעה לבנות על זמן במה שם.

הופעות מביאות קהל – bringe shows

סוג נוסף ונכלולי במיוחד של במות פתוחות (לכאורה) הן הז'אנר של הופעות מביאי קהל (bringer shows), סוג שקיים כמעט ורק בניו יורק ולוס אנג'לס. הדיל הוא כזה: כדי לקבל זמן במה אתה מתחייב להביא לפחות ארבעה אורחים. אם תביא יותר, תקבל יותר זמן במה. האורחים שלך צריכים לקנות כרטיס (20 דולר), ולקנות מינימום שני משקאות (יותר מידי דולר). במילים אחרות- אתה משלם בשביל להופיע. כדי שאתה והאורחים שלך לא ירגישו לחלוטין מרומים, חותמים את הערב הזה עם הופעה קצרה של קומיקאי סלב סוג ב'.

זמן במה תמורת פלאיירים

בערים גדולות קיים גם הסידור של זמן במה תמורת חלוקת עלונים. לא מדובר בקומיקאים שמקדמים את המופע שלהם בעצמם. כדי לקבל זמן במה במועדון, אתה מתחייב להשקיע שעות בחלוקה של פלאיירים ברחובות העיר, ולהביא את התיירים פנימה בעצמך. כשהרמתי את המופע שלי בניו יורק אחת הקומיקאיות המקומיות המליצה לי לבקש מקומיקאי ניו יורקי לחלק עלונים בשבילי, בתמורה ל-10 דקות בפתיחת ההופעה שלי. האמת, לא הרגשתי נוח לעשות את זה. כבר עשיתי הרבה דברים רעים ואכזריים בחיים שלי (בעיקר לבעלי), אבל לשלוח קומיקאי לעמוד בחום בטיים סקוור ולשדל תיירים למופע, בשביל כמה דקות של זמן במה, זה לדעתי כבר ממש פשע נגד האנושות.

הופעות לקט – הופעת סגורות

המקום הראשון להתקדם אליו אחרי הבמות הפתוחות הוא ההופעות (show case/ booked show). הסוג הנפוץ והמוצלח של הופעות הן למעשה במות משודרגות: ערבים של ליין אפ סגור מראש שנבחר על ידי המארגנת של הערב, ומתקיימים בפאבים מזדמנים או כל מקום אחר עם קצת קהל ומיקרופון (יצא לי לתת הופעה מהסוג הזה בפיצרייה, בחנות וינט'ג, במועדון חשפנות ואפילו גרוע מזה – במוזיאון אומנות). לפי ההגדרה הזו, חלק גדול מערבי הסטנד אפ שלנו בארץ הקודש הם לא במות פתוחות אלא למעשה הופעות סגורות (שזה סבבה, כן? אין ביקורת, הכל באהבה).

להופעות האלו נבחרים בדרך כלל קומיקאים שכבר יש להם 10 דקות טובות ובדוקות. את ההופעה יחתום קומיקאי בכיר יותר משאר המשתתפים, והוא יקבל בדרך כלל חצי שעה של זמן במה (headliner). 

בהופעות האלו מקובל מאוד לתת לקומיקאים תמורה כל שהיא, על הספקטרום שנע בין משקה חינם, החזרי נסיעות בסיסיים או אחוז של ממש מהכרטיסים. התמורה הנפוצה ביותר היא משקה+ארוחה במקום, זה נחמד לקבל הכרה ותמורה סמלית, כי בתכלס אף אחד לא עושה כסף מרגש במיוחד בהופעות מהסוג הזה. ההופעות האלו הן צעד בכיוון של התקדמות למעלה, לא המטרה בפני עצמה. (רוצים מספרים? בשיא ההצלחה שלי כשהייתי headliner של הופעת לקט שנמכרו אליה כל הכרטיסים קיבלתי 100 דולר. בפעם הראשונה שקיבלתי ספוט ארוך במיוחד בהופעה קיבלתי סופגנייה).

הנחיית סטנדאפ בארצות הברית

קומיקאים מתקדמים, שיש להם ניסיון, ייבחרו להיות מנחים. בארצות הברית תפקיד המנחה עובד קצת אחרת, בניגוד למקובל אצלנו, המנחה עושה מאוד מעט סטנד אפ בעצמו. המנחים הטובים ביותר הם אלו שמספרים בדיחות קלילות, לא על עצמם, ומאפשרים לאחרים לזהור. המנחה הוא לא כוכב הערב, אלא זה שמאיר את הכוכבים האחרים. חלק מהתפקיד של המנחה הוא להגדיל את הרווחים של המקום דרך עידוד קניית ורצוי שתיית אלכוהול. המנחים מקבלים אחוז מההכנסות של הבר בערב, אז יש להם אינטרס ברור. המנחה הוא זה שמעביר את המיקרופון מקומיקאי אחד לאחר (הוא קורא לכל הקומיקאים), ומוסיף כמה הערות להרמת האווירה.

פסטיבלי קומדיה וסטנדאפ

בארצות הברית יש הרבה פסטיבלי סטנד אפ מעולים ומאוד תחרותיים. השתתפתי בכמה מהם וזו הייתה חוויה מדהימה. המקום בדרך כלל עמוס לחלוטין, באנשים שקנו כרטיסים לאירוע הזה ועשו מאמץ מיוחד לצאת מהבית הערב כדי לצחוק. מה עוד אפשר לבקש. כמעט לכל עיר בארצות הברית יש פסטיבל. ההרשמה בדרך כלל עולה כמה עשרות דולרים (יאפ, לא משלמים לך כדי להופיע, להפך, אתה משלם להם רק בשביל הזכות שישקלו את המועמדות שלך). כדי להירשם צריך וידאו טוב של כחמש דקות הופעה באנגלית. רשימה חלקית של הפסטיבלים נמצאת כאן. הרבה מהפסטיבלים הם בנושא מסוים ומיועדים לסוג מסוים של אומנים: להט"ב, נשים, ערבים או אפילו נוצרים מאמינים (ז'אנר חזק מאוד). 

פסטיבלים יעדיפו תמיד את המיוחד, את המקורי והשונה, למשל- קומיקאי מישראל. מבטא זה לא מכשול, מבטא זה מעניין. לכן, אם אתם מגיעים לעיר בזמן של פסטיבל, יש לכם יתרון ברור, וסיכוי טוב לקבל זמן במה איכותי. אם אתם מתכננים להגיע לעיר מסוימת לזמן מה, כדאי לבדוק מראש אם יש פסטיבל שמתקיים באזור. זה זמן במה איכותי ביותר.

נשי ותהני, יותר

הסצנה בארצות הברית מוטה בצורה חזקה לטובת גברים לבנים. השליטה שלהם בסצנה כל כך ותיקה, שיש ז'אנר שלם של בדיחות רק על זה. מתוך ניסיון להתמודד עם המצב הזה, נוצרו קהילות של קומיקאיות שהתפקיד שלהן הוא לעזור ולתת הזדמנויות לנשים בתחום. כמעט בכל עיר יש קבוצות פייסבוק לקומיקאיות נשים או אנשים שמזדהים כלא בינאריים (the clitorati: DMVP chapter או female comics of____) והקבוצות האלו הן יעילות ומאוד אפקטיביות. אם את נוסעת לעיר אמריקאית ורוצה זמן במה, כדאי לחפש את הקבוצה הנשית הרלוונטית, להציג את עצמך, ולהגיד מתי תהיי בעיר. זו הדרך היעילה ביותר לקבל זמן במה בעיר אמריקאית זרה. בדוק.

חבריי הקומיקאים הגברים – לצערי אין לי בשורה עבורכם כאן. תיאלצו להתנחם בעובדה שכל העולם עובד עבורכם ועדיין יש לכם יתרון ברור כמעט בכל מקום ובכל תחום אחר.

קומיקאים לא לבנים, לא גברים ולא סטרייטים

ההטיה החזקה לטובת גברים לבנים גרמה ליצירה של ליין אפים במועדונים הגדולים, שנועדו לקומיקאים מסוגים אחרים. כמה דוגמאות הן: ערב קומיקאיות (“very funny comedians, how just happened to be weman”) ערב קומיקאים גאים (“gay old times”), ועוד. כמו שאמר חבר יקר שהנחה ערב של קומיקאים גברים שחורים בלבד: "אנשים שואלים אותי, למה אין ערב לקומיקאים לבנים? אני אומר, יש כזה. קוראים לזה- כל ערב בכל קומדי קלאב".

מה אסור, מה אסור, מה אסור ומה מותר

בסצנת הקומית בארצות הברית קיימים חוקים לגבי מה מותר להגיד, מה אסור, ומה פשוט לא כדאי. מאחר שהחוקים האלו שונים ממה שמקובל אצליו, או בשאול, הייתי רוצה להסביר אותם.

בגדול, הקהל של קומדיה בארצות הברית הוא עם נטיה ליברלית. זה אומר שיש סבלנות מעטה מאוד לבדיחות על חלשים. הכלל השימושי הוא שכדאי לצחוק למעלה, ולא למטה. הומור שמבוסס על השפלה של משהו חלש לא יתקבל בברכה. באחד הערבים הראשונים שלי בבמה פתוחה נתתי 3 דקות על החויות שלי כמהגרת. הקהל מאוד התלהב ופירגן. אחריי עלה קומיקאי מקומי וותיק. אחרי שהוא שמע אותי, במקום לעשות את החומרים שלו הוא עשה שלוש דקות של חיקוי שלי, ולסיום קרא לי נהגת אובר (מונית) ודמות שברחה מאתר הצילומים של בוראט. אני חשבתי שזה היה ממש מצחיק. החיקוי היה מעולה. אבל אף אחד אחר לא צחק. הקהל לא אהב את הגבר הלבן הזה, שצוחק על מהגרת עם מבטא. בנוסף, מאוד מאוד לא מקובל לצחוק על אנשים בקהילת הלהט"ב, על אנשים במעגל הזנות או על מישהו שיכול להיות חלש ממך. צוחקים למעלה, לא למטה. זה אומר, למשל, שכאישה מהגרת מותר לי לצחוק על גברים לבנים. ולגברים לבנים מותר לצחוק על עצמם, ועל אלוהים.

הרבה חומרים שאני שומעת כאן בישראל לא היו עוברים בבמה פתוחה בארצות הברית (זה לא אומר שהם יותר טובים מאיתנו, זה פשוט אומר שהם אחרים). דוגמא לזה היא שימוש במילת ה-N. או דרך משפילה לדבר על נשים. וכשאני אומרת לא היו עוברים, אני מתכוונת ברצינות. באחת הבמות בפילדלפיה עלה קומיקאי מוכר אחרי קומיקאית די גדולה. הוא התחיל את הסט שלו בדיחה שהוא לא היה מתקרב אליה, כי היא לווייתן לבן בלתי ניתן לזיון. הקומיקאי הזה הורחק מהבמה הזו, ואחרות, הוא פשוט לא יכול להופיע שם יותר. אם תבואו לבמה בעיר אמריקאית גדולה ותתחילו לצחוק בצורה מאוד פוגענית, יש סיכוי שהמנחה יפסיק אתכם, וגרוע מזה – אף אחד לא יצחק.

מבחינת סגנון, בישראל עושים הרבה יותר אלתרים ("אתה עובד בתעשייה האווירית?"). (הם קוראים לזה- crowd work) בארה"ב האלתוורים הם מאוד מאוד מצומצמים, ויופיעו בדרך כלל אצל המנחה, או כתגובה לרעש או התקלה מהקהל. כשבאים לבמה, מקובל לתת חומר כתוב מראש.

ראו גם:

במות פתוחות

The post סטנדאפ ובמות פתוחות בארצות הברית – מה אפשר ללמוד? appeared first on ילדי הקומדיה.