שוקי דוד הוא שחקן וסטנדאפיסט ישראלי, יליד 1978. הוא סטנדאפיסט עם ניסיון של 17 שנים של הופעוות. מופע הסטנדאפ שלו מתואר ברשת כאיכותי, נקי וללא גסויות, ומתאים לכל המגזרים. במופעים הוא משלב קטעי קול (Vo) אשר מכניסים את הקהל לסיטואציות שונות. המופע מתאים לאירועים שונים כמו ערבי גיבוש, ימי הולדת והרמות כוסית. שיחק ב"הקלמרים", "חברות", "נבסו",  "גדול עלינו".  הופיע בתיאטרון עמיתרון, תיאטרון מריונטות לילדים.^.

למה החלטת להיות קומיקאי? 

"זה פשוט קרה. הייתי במילואים בגיל 25. הלהקה הצבאית שהייתה אמורה להגיע לא הגיעה, ואני תמיד הייתי עושה צחוקים ומצחיק את כולם. ואז המ"פ אמר לי: 'חביבי, הלהקה לא הגיעה. אתה תעלה, קח ת'מיקרופון, תעשה מה שאתה רוצה, תעשה ת'שטויות שאתה עושה ביום-יום'.  ככה התחלתי, ואחרי זה הלכתי באמת קצת לבמות, לברים, התחלתי לעשות סטנדאפ".

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

"הקומיקאים שהשפיעו עליי, זה רק אחד – שחר חסון. אין אף קומיקאי שמגיע לרמה שלו. לא באינטנסיביות, לא ביכולת האילתור, לא ביכולת המשחק, בדיקציה, ברמות מטורפות. חושב שכל השאר מנסים או רוצים או אבל שחר חסון זה סטנדאפ נטו. מיקרופון, שחקן, מיליון פאנצ'ים

"אני כן אציין שמי שהשפיע עליי זה וילנז'ני ויעקב כהן זכרו לברכה. ליוויתי את יעקב כהן איזו שנה. יצאתי איתו להופעות, למדתי ממנו המון".

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

"מי שאני מעריך בסצנה של היום, זה גם שחר חסון"

איזו מילה מצחיקה אותך ולמה?

"'מסבירים לך'. לא יודע, למשל בהתחלת נישואים הכל כזה מתחיל רגיל, ובאיזשהו שלב מתנהגים אליך כאילו אתה הילד הבעייתי בבית. 'איפה המפתח?' "למעלה על המקרר, מסבירים לך!'. יש מלא מילים מצחיקות. תלוי באיזה יום אתה תופס אוותי".

מה הטיפים שלך לסטנדאפסט המתחיל?

"קודם כל ללכת ולעשות. לעלות על במה, להבין, ללכת ללמוד כתיבה וסטנדאפ, שזה דבר מאוד חשוב. אחרי חמש, שש, שבע שנים שהוא מתחיל, הוא עושה סטנדאפ, ללכת ללמוד את זה. לא בהתחלה, באמצע. ואז יכול לחסוך לו הרבה דברים.

"לא ללכת לגסויות, ללכת למקום האמיתי שלו ולהביא את עצמו, משהו מהחיים. והטיפ הכי טוב שאני יכול לתת זה שגם סטנדאפיסט שרוצה היום להצליח ולהיות מצחיק, הוא לא חייב להיות מצחיק בחיים. אחוז הסטנדאפיסטים שהם מצחיקים גם בחיים, למשל כמוני, וגם על הבמה הוא מאוד קטן. זאת אומרת, היום זה סוג של טכניקה, זה מקצוע. אתה רוצה לעבוד בזה, אתה תוכל לעבוד בזה. אתה צריך להביא איזה אישיות מסוימת, ואני לא יודע אם אתה יכול להיות שחר חסון, אתה לא תהיה אולי שחר חסון, אבל לעשות כסף ולעבוד אתה תצליח"

למופע שלו השבוע

The post מי זה באמת הסטנדאפיסט שוקי דוד? הראיון המלא appeared first on ילדי הקומדיה.

לאחרונה נראה שיש לא מעט קומדיות יהודיות בנטפליקס. האם ההומור היהודי עושה קאמבק נוסף שיגרום לגלי עלייה לישראל?  או שמדובר פשוט בהתייחסות קלילה לדת היחידה שעוד מותר לצחוק עליה? אז יצאתי לשליחות שלא כללה טיסה לאומן והחלטתי לצפות בהן.
אם זה יצחיק אותי הרווחתי, אם לא, אז לפחות עשיתי משהו לקראת הימים הנוראים. צפיתי, צחקתי, וחזרתי עם כמה תובנות שגרמו לי לצחוק בתשובה.

רק לא זה (Nobody wants This) – קומדיה רומנטית יהודית נוצרית

הסדרה "רק לא זה", של ארין פוסטר, עוקבת אחר מנחת פודקאסט נוצרייה בשם ג'ואן (קריסטן בל, המקום הטוב), ונואה, רב בעל מראה מצודד (אדם ברודי), שמתחילים להתאהב  למרות הבדלי הדתות. היחס ליהדות כאן הוא לא משהו, יש שיאמרו שהוא טיפונת אנטישמי, אבל היי, אני פה בשביל הקומדיה.

הבסיס הקומי הוא התנגשות בין עולמות – קלישאת סיקטום מאז שנת 54' בערך. הבעיה? העולם התקדם מאז ינטל עם ברברה סטרייסנד. לדוגמה: הם לקחו את הסצנה הקלאסית של לפגוש את המשפחה בפרק השני – הוא מביא אותה לפגוש את המשפחה שלו וכמובן שזה מביא לכאוס.

נכון, הדיאלוגים לא רעים בכלל ואפילו מעלים חיוך, אבל זה לא גרם לי באמת לצחוק, הרגשתי שיש פה משהו צפוי שניסה להפוך את היהדות למשהו מצחיק, אבל הלך לאיבוד בדרך. אולי זה המשחק ואולי כי אין הרבה מסתורין סביב היהדות. כשאין מסתורין, אין עוקץ וזה הרבה פחות מצחיק. מה שאמור להניע ולהצחיק כאן אלו הנשים – לא נתקלתי בקבוצת נשים עם אנרגיה שלילית כזו מאז הדוקו על נשות הרייך השלישי, אבל הסדרה מאבדת מהקסם שלה אחרי 2 פרקים.  יש בה כמה רגעים נחמדים והמון נשים ששונאות זו את זו  ואת העולם, זה פחות או יותר מתחיל ונגמר שם.

איך הסדרה הזו חודשה לעונה שלישית, זה כבר מעבר לבינתי, אבל כנראה שאי אפשר  להתווכח עם הצלחה ומיליוני צופים.

הטוב: אין לי משהו חיובי להגיד
הרע: יותר מדי דמויות מעצבנות
שורה תחתונה: לא בא לי שתהיה עוד עונה

נ"ב: הייתי שמח לעונה נוספת של המקום הטוב, במקום זה.

אז בקיצור (Long Story Short) -קומדיית אנימציה יהודית!

אם אתם אוהבים הומור יהודי עם דרמות משפחתיות ולחץ קיומי, "אז בקיצור" –  של  רפאל בוב-וקבסרג, מיוצרי בוג'ק הורסמן, תגרום לכם להרגיש שהגעתם לבית שבא לכם לברוח ממנו. זו סדרת אנימציה שמספרת, בצורה מאוד לא ליניארית את סיפורן של ארבעה דורות במשפחה יהודית לחוצה.
יש בה קצת לארי דיוויד, קצת וודי אלן, והרבה מהדבר הזה שכל משפחה יהודית סוחבת: דאגות אינסופיות. אהבתי את הסצנה שבה הם נוסעים ברכב וכולם חוץ מהאב רוצים לברוח, זה הופך למיקס של פילוסופיה יהודית שכוללת המון העלבות, תובנות ומשפחתיות דביקה שכל ישראלי מכיר. היחס ליהדות כאן חם, אבל גם מייאש, דבר שמייצר לא מעט רגעים מצחיקים. זה הדבר שדופק להם את החיים בכל יום – והם בכל זאת מקבלים אותו באהבה.
אזהרת צפייה קלה – זאת לא סדרה קלה לעיכול, אבל היא עדיין מצחיקה, אז בהחלט כדאי לתת
לה הזדמנות.

משפחה יהודית בשדה תעופה: “לא משנה לאן יש טיסה, אני עולה!”

הטוב:
מכירים את זה שעושים דיבוב ישראלי לדיסני וזה נשמע על הפנים? פה זה בדיוק הפוך
הרע:
לוקח זמן להתחבר לסדרה, היא לא פשוטה לעיכול כמו הסימפסונס לדוגמv
שורה תחתונה: סדרת אנימציה ששווה לאמץ

מוגזמת (TOO MUCH) – פשוט יהודייה מוגזמת

הסדרה החדשה של לינה דנהאם, "מוגזמת", מביאה למסך קומדיה רומנטית עצבנית, צבעונית וקצת יהודית.
הדמות הראשית, ג'סיקה (בגילומה של מייגן סטאלטר), היא מפיקה ויוצרת תוכן ניו-יורקית שהחליטה לקחת פסק זמן מהכאוס של חייה – ועוברת ללונדון. במילים אחרות – היא חיפשה לעשות משהו אחרי הפרידה.
שם היא מוצאת את עצמה מסובכת  ומתאהבת במוזיקאי בריטי בשם פליקס.

עד לפה אין משהו חדש בעולם הקומדיות הרומנטיות, אבל אז אנחנו מקבלים את ג'סיקה. מכירים את הבחורה הזאת שאומרת את הכל בפנים ללא פילטרים? זאת היא.
ישנה סצנה בפרק הראשון שבה היא נכנסת לעימות מול המפיק, הוא תוקף אותה על הדרך שבה היא עובדת,
היא בתגובה בוחרת להוציא עליו את כל הכעס שיש לה על התעשייה ב-2 דקות. "אתה יודע כמה ספגתי במשך 15 שנה?"  אנחנו מקבלים פה טקסטים חדים, חלקם דרמטיים שבאמת מגיעים מעולם הקולנוע וההפקות.

במובן מסוים הדמות שלה מזכירה קצת דמויות ישראליות, יש בה קצת מכוכבה שביט מקופה ראשית,
בתוספת טיפה מהבכי והייאוש של דמויות נשיות בקולנוע הישראלי.  מצאתי את עצמי מחכה להתפרצות הבאה שלה בכל פרק, הזעם הטהור שהיא משליכה כלפי העולם, זהו סוד הקסם של הסדרה.
היהדות בסדרה לא נמצאת בפרונט, אבל היא שם – בעיקר דרך היחסים המשפחתיים של ג'סיקה והדינמיקה הניו-יורקית-יהודית המובהקת.

הטוב: ג'סיקה והמבטא הבריטי שנתקלים בו
הרע: עדיין לא מצאתי
שורה תחתונה: בהחלט שווה אפילו צפייה שנייה

סיכום – היו צחוקים?

כל אחת מהסדרות נוגעת ביהדות בדרכה שלה. האם תהיה קטגוריה שלמה וענקית של סדרות קומיות יהודיות בנטפליקס?  לא נראה לי, אני חושב שבסך הכל מדובר בעוד כלי נחמד לעלילה, בדיוק כמו שיוצרים הודים
משתמשים בשורשים שלהם כדי ליצור משהו ייחודי.  אבל עדיין 2 מתוך 3 סדרות שווה צפייה, אז לא סבלתי יותר מדי.

The post אנטישמיות? גל קומדיות יהודיות שוטף את נטפליקס appeared first on ילדי הקומדיה.