השנה הייתה 1987 כשדמותה של הארייט וינסלו הופיעה לראשונה בסיטקום קרובים רחוקים מאוד. היא הייתה מפעילת המעלית השנונה בבניין המערכת של עיתון השיקגו כרוניקל. ודווקא לה בחרו המפיקים לתת ספין אופ. וככה, ילדים, הגיעה לעולם הסדרה "אריזה משפחתית", שהפכה לאחד הלהיטים הכי גדולים של שנות התשעים בישראל.

בשנת 1994 היא עלתה לערוץ הילדים במסגרת רצועה שנועדה לילדים בני מזל שכבר היו להם כבלים. לכאורה אין סיכוי שילד מנתניה, מחדרה או אפילו מתל אביב יזדהה עם משפחה שחורה משיקגו. אבל היינו בתקופה שבה החשיפה האמריקאית בדיוק התחילה להכות גלים. למשל היו פה הופעות של גאנז אנד רוזס, מטאליקה ואפילו זכינו לביקור של מייקל ג'קסון. 

הרעיון היה פשוט למדי, להתמקד בחייה של משפחה שחורה ממעמד הביניים שגרה בשיקגו. האבא קרל הוא שוטר, שגילם אותו השחקן רג'ינלד ולג'ונסון. הוא זכור לכולנו בתור השוטר המפורסם מהסרט מת לחיות. האמא הארייט אחראית על התחזוקה ובהמשך מנהלת אבטחה. וכמובן היו הילדים: לורה, אדי וג'ודי, הילדה הקטנה שנעלמה יום אחד בעונה הרביעית ללא שום הסבר (אחר כך גם הסתבכה עם סמים וסרטי מבוגרים). 

כמו כל דבר בעולם הקומדיה זה התחיל מחיקוי של משהו מצליח – משפחת קוסבי, אם הם רק היו יודעים אז מה ביל קוסבי עושה בשעות הפנאי, אז למה שזה לא יתפוס? שבתי לצפות בה שוב כדי לראות אם מה שהצחיק אותי אז מצחיק גם היום.

ואז הגיע סטיב ארקל!

האם אני עשיתי את זה?

הסדרה החלה את דרכה בשנת 1989 וסיימה את חייה ב-1998. 12 הפרקים הראשונים היו פחות או יותר כמו כל סיטקום בינוני באייטיז, משפחה, בעיה ופתרון תסריטאי שמרגיש מלאכותי כמו עורך דין ישראלי שמגן על מרשו. ואז הגיע לו סטיב ארקל בגילומו של השחקן ג'ליל ווייט, דמות של בחור רזה, גאון, חנון ובעיקר מצחיק. הוא היה אמור להגיע לפרק אחד בתור הדייט של לורה, אבל הוא נשאר לשארית הסדרה.

הייתה פה הברקה קומית אדירה, רוב השחקנים היו בינוניים או במילים פחות יפות, זה הדבר היחיד שהם עשו בקריירה. ארקל נכנס ושינה את הדינמיקה, מסיטקום צפוי לסדרה שילדים ממש רצו לראות. הם באו לראות את ארקל ואת המשפחה שמלווה אותו. איי אפשר לשכוח את המלחמה האינסופית בין קרל לסטיב. הנה כמה דוגמאות למאבקים ביניהם: קרל הוא השמרן, כלומר הסטרייט מן, וארקל הוא הפרוע למרות שהוא חנון.

השמן והרזה של הניינטיז

אריזה משפחתית: מי בחר את התרגום הזה?

ראוי לציין שאין בכותרת של הסדרה את המילה אריזה. היא נקראת Family Matters שזה בגדול עניינים משפחתיים או המשפחה חשובה. היות ובישראל זה היה נתפס בתור משפט שאמא אומרת לאבא כשהבת מקבלת וסת בפעם הראשונה, או משפט שאומרים לבוס כדי לא להגיע לעבודה, עשו פה עבודה יצירתית. למה המילה אריזה? אולי כיוון שרוב הסצנות היו בתוך הבית.

בחזרה לארקל, הוא יצר את הדמות על ידי גניבה קומית מג'רי לואיס, שהיה חנון, רזה ודיבר באותו הקול. ההבדל היחיד היה שהוא היה לבן, יהודי ועשה את זה 30 שנה לפניו. זה היה שיא עידן היורמים בתרבות הפופולרית: סדרת הסרטים נקמת החנונים, חלומות מוזרים ומותק הילדים התכווצו.

המופע של סטיב ארקל!

ככל שהסדרה התקדמה, ג'ליל ווייט התחיל להשתלט על המסך עם גלריה של דמויות משונות ולא מצחיקות. סטפן ארקל היה הגרסה החתיכה והקולית של סטיב שאף אחד לא ביקש לראות, שהופיעה לראשונה בעונה 5 פרק 7 אחרי שסטיב שתה שיקוי קסמים (הלוואי שהייתי ממציא את זה). מירטל ארקל הייתה בת הדודה הדרומית והקולנית שרדפה אחרי אדי וינסלו וגרמה לצופים לעבור ערוץ. ארקלבוט היה רובוט אינטליגנטי שנוצר על ידי תסריטאים פחות אינטליגנטיים והפך את הסדרה למדע בדיוני ברמת הצצקנים, השחקנים האחרים נדחקו הצידה לעלילות משנה והצופים התחילו להתייאש.

הרייטינג צונח, אולי ננסה את ארקל בדראג?

אנחנו לא פה רק כדי להצחיק, אלא כדי לחנך

היה טרנד כזה להכניס סצנות דרמטיות לסדרות קומיות ואריזה משפחתית בהחלט לא חפה מזה. היו סצנות שבהן דיברו על סרטן, גזענות, בריונות וסמים. לזכותם אפשר להגיד שהם ביצעו את הדברים ברגישות. דוגמה בולטת היא בעונה 6 פרק 15, שבו לורה מנסה לקנות אקדח להגנה עצמית אחרי שעברה שוד. בתור ילד לא הבנתי מי בדיוק קונה אקדח מהבגאז' של מישהו באמצע היום.

למה היא נגמרה?

אחרי 8 עונות הקונפליקטים בין ארקל לקרל הלכו ונהפכו לצפויים. הילדים גדלו והייתה הרגשה שהכותבים כבר לא רוצים לעשות את זה יותר. הסדרה איבדה קשר למציאות, כמו בעונה 9 פרק 7 כשהם מוצאים את עצמם בטעות במעבורת חלל. הסיבה העיקרית שהיא איבדה מהקסם היא העובדה שהקהל התבגר. סטיב ארקל כבר שחק את עצמו והצופים חיפשו סיטקומים פחות צפויים, כאלו שיש בהם פחות סוף שמח ויותר פאנצ'ים מתוחכמים. 

מצחיקה או התיישנה?

כמו חברי הכנסת שלנו היא מצחיקה במינונים קטנים, אבל לא הייתם רוצים לבלות איתה חצי שעה.
אפשר לראות אותה בקטעים של המיטב ביוטיוב, אבל שם זה נגמר. מעבר לזה היא די משעממת וכוללת הטפות מוסר שאף אחד לא רוצה לקבל היום. ואם תסתכלו על מערכת היחסים בין סטיב ללורה, אפשר בהחלט לחשוב שהוא סטוקר ואין שום הצדקה לזה שקרל ימשיך להיות חבר שלו.
דרך אגב, דריוס מקרארי (אדי וינסלו בסדרה) עומד למשפט וכנראה יגיע לכלא. 

The post אריזה משפחתית. פתחנו ובדקנו: האם עומדת במבחן הזמן? appeared first on ילדי הקומדיה.

רשת CBS הודיعה השבוע שהיא תפסיק לשדר את תוכנית הלייט־נייט שלה, "The Late Show", עם סטיבן קולבר בתום עונת 2025–2026. הטענה הרשמית של הרשת הייתה כי מדובר "בהחלטה כלכלית טהורה נוכח מציאות מאתגרת". CBS טענה שההחלטה התקבלה על רקע קשיים בהכנסות מפרסום, וכי "אין קשר לביצועי התוכנית, לתוכן שלה או לעניין אחר בפרמאונט (חברת האם של הערוץ)". בתוכנית ששודרה ביום חמישי האחרון, 17 ביולי, אמר קולבר בעצמו: "לא מחליפים אותי, התוכנית פשוט הולכת להיעלם".

"ההכרזה בוצעה ימים ספורים לאחר שקולבר תקף את פרמאונט"

לצד ההסבר הכלכלי הרשמי, גופי תקשורת ופרשנים רבים עוררו תהיות וקשרו את המהלך לסוגיה הפוליטית. למשל, לוס אנג'לס טיימס ועיתונים נוספים ציינו כי ההכרזה בוצעה ימים ספורים לאחר שקולבר תקף את פרמאונט על כך שסייעה למעשה לנשיא טראמפ בתשלום של 16 מיליון דולר במסגרת התביעה נגד "60 דקות" על ראיון עם קמלה האריס שלדעת טראמפ גרם להטיות פוליטיות ושיבש את מהלך הבחירות התקין. באתר החדשות הפוליטי פוליטיקו הכותרת הדגישה כי ההודעה על ביטול התוכנית הגיעה ימים ספורים אחרי ש"קולברט ביקר את החלטת פרמאונט לשלם לטראמפ".

גם במערכת הפוליטית ביקשו תשובות: הסנאטורים הדמוקרטים אדם שיף ואליזבת' ווארן פרסמו הודעות במדיה החברתית, שבהן דורשים לדעת האם הביטול אינו תגובה פוליטית. שיף, שהשתתף בהקלטת התוכנית באותו ערב, כתב בטוויטר: "אם פרמאונט ו-CBS ביטלו את 'The Late Show' מסיבות פוליטיות, הציבור זכאי לדעת". גם ווארן ציינה כי המהלך התרחש "רק שלושה ימים לאחר שקולבר קרא לבעלת השליטה CBS לתת 16 מיליון דולר לטראמפ" ותהתה אם לא התבצעה עסקת חליפין, לפי הוושיניגטון פוסט. גם ה-WGA (איגוד התסריטאים האמריקני) ביקש מהתובע הכללי של ניו יורק לבדוק האם הביטול הוא "שוחד פוליטי" להבטחת אישור המיזוג המתוכנן עם סקיידאנס שדורש אישורים ממשלתיים.

בתקשורת ובקרב פרשנים עלו לעומת זאת גם הסברים כלכליים. רויטרס דיווחה ש"פורמט הטלוויזיה הלייט־נייט נאבק על הישרדותו כבר שנים" וש"דירוגי הצפייה נפלו ב־40% מאז 2018". לפי רויטרס, "התוכנית הפסידה כ־40 מיליון דולר בשנה", וההכנסות מפרסום ירדו מ־121 מיליון ל־70 מיליון דולר בעשור החולף. לצד זה, גם ניתוחים שנעשו ב-NewscastStudio הדגישו את הצניחה בפופולריות של שידורי לייט־נייט, והזכירו ביטול תוכניות נוספות: כבר ב־2023 הוחלט לבטל את ה"Late Late Show" של CBS (לאחר פרישתו של ג'יימס קורדן), ובתחילת 2025 הסתיימה גם התוכנית היומית של טיילור טומלינסון "After Midnight". לדעת האתרים הכלכליים, יש כאן מגמה: CBS מפחיתה השקעות בתוכניות לייט־נייט, ולאחר מכן צפויים קיצוצים כלכליים נוספים בעקבות המיזוג.

תגובות בפלטפורמות החברתיות

מרבית התגובות ברשת תמכו בקולבר וביקרו את ההחלטה. הקולגות של קולברט מתעשיית הלייט־נייט הפגינו תמיכה: למשל, ג'ימי פאלון ספר בהודעה אישית באינסטגרם שהוא "מופתע כמו כולם" והוסיף כי "קולבר הוא מהמצחיקים והמוכשרים ביותר שהיו בטלוויזיה". סת' מאיירס כתב: "למרות שהוא קומיקאי ומנחה נהדר, הוא קודם כל בן אדם טוב מאוד… אני מאוד אשמח לגלות מה הוא יעשה מעתה". ג'ון אוליבר ציין שהמגמה "עצובה מאוד" ושהוא מצפה לראות כיצד קולבר וצוותו ינצלו את 10 החודשים האחרונים של התוכנית. ג'ימי קימל הגיב בפשטות באינסטגרם: "אוהב אותך, סטיבן".

בקרב הציבור הרחב ברשת התפתחו דיונים ערים. משתמשים טענו בהמונים כי ביטול התוכנית "מקומם" בהתחשב בדירוגים הגבוהים שלה (למעלה מ־2.4 מיליון צופים למופע ב־2025, לפי הביזנס אינסיידר) ובכך שעוקפת את המתחרים. אקטיביסטים שיתפו ציטוטים מההצהרות הרשמיות ולא התרשמו. דפים ברדיט וב-X מלאים בטענות לפוליטיזציה של ההחלטה – רבע מהערוצים הווירטואליים של Reddit דיווחו על קמפיין של תמיכה בקולבר והאשמות כלפי הנהלת CBS. טראמפ עצמו ניצל את המדיה החברתית שלו (Truth Social) כדי לשבח את ביטול התוכנית: "זה הדבר הכי מצחיק שקולברט פוטר", כתב, וקרא למנחי לייט־נייט אחרים להיזהר ("שמעתי שג'ימי קימל הבא בתור").

The post ביטול תוכנית הלילה של קולבר – החלטה כלכלית או פוליטית? appeared first on ילדי הקומדיה.

חנוכה שמח, ילדי קומדיה יקרים! ואיזו דרך טובה יותר לחגוג את חג האורים עם המומחה שלכם לקומדיה אמריקאית מאשר לדבר על רגעי החנוכה הטובים ביותר שהגיעו אלינו מאמריקה. הו הו הו! רגע, זה לא האיש הנכון.

כידוע לכולנו, תעשיית הקומדיה האמריקאית מלאה ביהודים, אז זה הגיוני שיהיה להם הרבה רפרנסים לחגי ישראל. אחד מהסיטקומים האמריקאים האהובים פה בארץ, שעדיין משודר פה בשידורים חוזרים וכנראה ימשיך עד שהשמש תתפוצץ, הוא כמובן ״חברים״. מוניקה ורוס הם יהודים מצד אבא, אליוט גולד, ובאחד מהפרקים האהובים של הסדרה, רוס מנסה ללמד את בנו, הרבע יהודי הקטן, על חנוכה, אך בנו מעוניין רק בחג המולד (הרבה מהקומדיה על חנוכה עוסקת ברגשי הנחיתות של החג מול כריסטמטס מלא המתנות והקישוטים). לאחר שלא מצליח למצוא תחפושת סנטה קלאוס הוא מופיע בדירה בתחפושת של ״ארמדילו החגים״ ומנצל את ההזדמנות להדליק את הבן על חנוכה. הפרק הזה השאיר כזה חותם על התרבות האמריקאית שכאשר חיפשתי Hanukkah בגוגל, אחת ההשלמות האוטומטיות הייתה Hanukkah Armadillo. וזה אפילו לא השם שלו בפרק!

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=VH-6u-3qglY&w=560&h=315]

מוסד הקומדיה האמריקאי ״סאטרדיי נייט לייב״ גם התייחס לחנוכה כמה וכמה פעמים. המערכון הידוע ביותר הוא כנראה ״שיר החנוכה״ שביצע אדם סנדלר ב״וויקנד אפדייט״ ב-1994. סנדלר, חמוש בגיטרה וקסם ילדותי, מגיע לשולחן ומדבר על הילדים היהודים המסכנים שמרגישים בודדים בתקופת החגים ומבצע בשבילם שיר שמורכב בעיקר משמות של סלבריטאים יהודיים (קירק דוגלאס, ג׳יימס קאן, קפטן קירק וספוק), כדי לעזור להם להרגיש פחות לבד. והוא גם חורז ״חנוכה״ עם ״מריחואנכה״ שזה פשוט נפלא. עוד חבר SNL יהודי היה כמובן ג׳ון לוביץ׳ האהוב (עלי) שכיכב במערכון ״חנוכה הארי מציל את חג המולד״ ב-1989. במערכון סנטה קלאוס (פיל הארטמן ז״ל) חולה מדי בשביל לחלק את המתנות בערב חג המולד, אז הוא קורא לחברו חנוכה הארי, בגילומו של לוביץ, דמות חנוכה פיקטיבית דמויית סנטה קלאוס, להחליף אותו. הארי מסכים ורוכב על העגלה שלו שנמשכת על ידי שלושה חמורים: הרשל, מוישה ושלמה, ומגיע לביתם של שני ילדים נוצרים קטנים, שם הוא נותן להם מתנות מאכזבות כמו גרביים, מטבעות שוקולד וסביבון. הדמות הופיעה רק בעוד מערכון אחד, אך נשארה זכורה באמריקה, עד שגויים מסויימים חושבים שחנוכה הארי הוא מנהג יהודי אמיתי. מערכון פחות זכור הוא This, You Call a Wonderful Life פארודיה על It's A Wonderful Life סרט חג המולד האמריקאי הקלאסי על אהבת האדם ונדיבות. במערכון הזה מוצגת גרסה מקורית פיקטיבית של הסרט, ובו תושבי העיר הקטנה הם יהודים החוגגים את חג החנוכה ובמקום לעזור לג׳ורג׳ ביילי השבור כלכלית הם באים אליו לבית ומתווכחים על איזו מעדניה יותר טובה. וגם ג׳ף ברידג׳ס משחק רבי משום מה. זה כמעט אנטישמי.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=KX5Z-HpHH9g&w=560&h=315]

אך שיר אחד ב-snl לא היה הסוף של משימתו של אדם סנדלר לשמח את הילדים היהודיים בחג החנוכה, הוא גם יצר סרט אנימציה שלם בהשראת השיר בשם Eight Crazy Nights, סרט שאהבתי מאוד בילדותי אך אני יכול להודות עכשיו שהוא די מחורבן. סנדלר מדבב אלכוהוליסט מסכן שלומד להעריך את רוח חג החנוכה, בעזרת דמויות נוספות בדיבוב אדם סנדלר, פרסומות סמויות והרבה הומור קקי. סרט החנוכה הטוב ביותר (לא שיש הרבה תחרות), הוא כנראה ״נקמת הפטיש העברי״, עוד סרט שאהבתי בילדותי, אבל אני עדיין חושב שהוא די טוב! אדם גולדברג (״חברים״, ״להציל את טוראי ריאן״, באופן מדהים רק חצי יהודי) מככב בפארודיית הבלאקספלויטיישן הזאת בתור הפטיש העברי, גיבור אקשן קשוח ויהודי שנקרא להציל את חג החנוכה מסנטה קלאוס מרושע (בגילומו של אנדי דיק) שמעוניין להשמיד אותו ואת כל החגים הלא נוצרים. הסרט מכיל בערך 20 אלף רפרנסים ובדיחות יהודיות והופעת אורח של אד קוץ׳, ראש העיר היהודי לשעבר של ניו-יורק (ראש עיר לשעבר, לא יהודי לשעבר. טוב, אני מניח טכנית יהודי לשעבר כי הוא מת).

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=4a6WAzstGmA&w=560&h=315]

וכך מסתיים סיורנו בקומדיה האמריקאית על חג החנוכה, החג הפחות מוערך ונוצץ, אך המאוד מצחיק. הצטרפו אלי בעוד כמה חודשים שאני אנסה למצוא איזה רפרנסים בסיטקומים יש לפסח. זה יהיה קצת יותר קשה.

The post חנוקומדיה! appeared first on ילדי הקומדיה.

המצב בארה"ב לא משהו היום. וושינגטון לא מתפקדת, וול סטריט לא משתנה. יש הצפות והכבישים לא מתוחזקים. משקיעים זרים שולטים באספקת הקטשופ, "גבינה מותכת" ועוד מוצרי מזון בסיסיים.

ולכן ההכרזה שטרבור נואה (31) ירש את ג'ון סטיוארט כמנחה ה"דיילי שואו", הדאיגה את כולנו.

ההכרזה על המעבר הגיעה שבוע אחרי שג'יימס קורדן הבריטי התחיל להנחות את ה"לייט נייט שואו" ב-CBS  ואחרי שג'ון אוליבר קיבל תכנית משלו ב-HBO. נראה שבארה"ב נגמרו הכישרונות הקומיים, וצריך להתחיל לייבא מבחוץ.

אבל אין מה לדאוג בגלל נואה וחבריו הזרים. עלייתם היא לא סימן להתדרדרות של אמריקה, אלא סימן דווקא לעלייה בכוח האמריקאי. מדיה חברתית, רשתות שידור שמוכרות תכניות לכל העולם והקסם הישן של הוליווד – כל אלה גרמו לכך שההומור האמריקאי התפשט לרמה שבה אפשר למצוא קומיקאים בסגנון בכל מקום על כדור הארץ.

מצחיק איך קומדיה אמריקאית צומחת – כמו כל עסק בעולם. היא הופכת לעסק חובק עולם שיכול להשיג תשומות, חומרי גלם ועבודה מכל מקום על הגלובוס. דבר כזה לא יכול לקרות בברזיל, סין, הודו או רוסיה של היום, ולדעתי  גם לא בעתיד. לארה"ב יש יתרון תחרותי בנושא הצחוקים.

בכל רגע נתון בהיסטוריה האמריקאית חלק נכבד מהאוכלוסייה היה קצת מבולבל ועוד לא ממש על הרגליים, מנסה להבין רגע איך הפך לחלוץ, מהגר, עבד או נווד. פתאום הם מצאו את עצמם גרים בארץ נוכרייה, וההומור הוא בן הברית הרגיל של המיעוט, המיעוט שמסתכל על החברה מבחוץ.

כדוגמה אני יכול להביא את ההומור הישראלי לעומת ההומור האמריקאי-יהודי. יהודים הם מיעוט בארה"ב אבל רוב בישראל, ובשתי הקבוצות יש בערך אותו מספר אנשים. אני לא זוכר יותר מדי ישראלים מצחיקים, הם עסוקים מדי בעניינים הרציניים להפחיד של מדינת ישראל, לעומת יהודים אמריקאים. אלה מצחיקים [נראה שהראש של הכותב תקוע כל כך עמוק בתחת האמריקאי שהוא תכף יוצא משם לחלל – המתרגמת]. יש המון כוכבי קומדיה יהודים-אמריקאים עם שורשים מזרח אירופיים – מהאחים מרקס עד ג'ק בני, ג'ורג' ברנס, לני ברוס, וודי אלן, מל ברוקס, ג'רי סיינפלד וסטיוארט בכובדו ובעצמו.

ארה"ב סיפקה גם קרקע פורייה למצחיקנים דוברי-אנגלית לא אמריקאים. קומיקאים בריטים רבים פלשו לארה"ב – צ'רלי צ'פלין, סטן לורל, בוב הופ שנולד בדרום לונדון, ומלך הוואן-ליינרים, הנרי ("קח את אשתי, בבקשה") יונגמן, שהופיע לראשונה בליברפול. אליהם נוסיף גם קומיקאים קנדיים – ג'ים קארי, מייק מאיירס, סת' רוגן. מאוסטרליה קיבלנו את דיים עדנה ואת פול הוגאן (לא הרבה, אבל לא רציתי להתעלם מהאוסטרלים, שלא ייעלבו).

נואה התחיל להופיע ב"דיילי שואו"  בעונה הקודמת. הוא בהחלט עשוי מחומר של קומיקאים אמריקאים – הוא הגיע ממקום אחר והוא קצת שונה. בן לאם שחורה ואב לבן שנולד בדרום אפריקה ב-1984, שנה שבה נישואים בין גזעיים עוד היו אסורים שם בחוק, הוא אמר שנולד וגדל בעולם שבו "עצם קיומו היה פשע".

הבידול של נואה הוא שהגיע מפינה ממש לא צפויה בתחום הקומדיה. בשנים שבהן התבגר התחוללו בדרום אפריקה מהפכות. דבר כזה היה עשוי להבריח את הצעירים מתרבות הפופ האמריקאית – אבל זה לא קרה. במקום זה קיבלנו מחליף ראוי לג'ון סטיוארט – תוצרת ניו ג'רזי בן 52. ונואה מתאים לגמרי לתפקיד הקומיקאי המרכזי של שנות האלפיים.

מיד לאחר ההכרזה על ההחלפה הצליח נואה לעצבן את מובילי הדעה במדיה החברתית. הסיבה הייתה הסיבה הרגילה: הציוצים שלו בטוויטר. באחד מהם השמיץ "בנות שמנות בכל מקום" (ציוץ שדי מדבר בעד עצמו). באחר כתב: "כמעט דרסתי ילד יהודי. הוא לא הסתכל כשחצה את הכביש, אבל הייתי מרגיש ממש רע – זו מכונית גרמנית!".

בקומדי סנטרל הוציאו הודעה לעיתונות שבה הביעו תמיכה בנואה, בדיוק כשהיה עסוק בלעורר עוד סערות בטוויטר (וזה דבר שבעלי הכוח כיום אוהבים שהעובדים שלהם עושים).

אמנם לא צחקתי מאף אחד מהציוצים, אבל אני מחייך כשאני חושב על בן התערובת מאפריקה שיחליף את יליד ניו ג'רזי, בבת עינה של הקומדיה הטלוויזיונית בארה"ב.

רק באמריקה, כמו שאומרים, רק באמריקה.

***

תרגום ושכתוב: טל ניר קסטל

מקור: 

The funny thing about American comedy – FT.com

The post העובדים הזרים של הקומדיה האמריקאית\ גארי סילברמן appeared first on ילדי הקומדיה.