המלחמה עם איראן היא ממש כמו סרט המשך שאף אחד לא ביקש. היא גורמת לנו לחרדה, מתח אבל גם שעמום. כי בואו נודה בזה – בין אזעקה לאזעקה אין לנו ממש מה לעשות חוץ מלגלול בנייד, להתעדכן בחדשות ולצלול לאכילה רגשית. אז כדי להעביר את הזמן, אספנו עבורכם את קומדיות המלחמה הטובות ביותר, לטעמנו. מוזמנים להציע משלכם. מ"רעם טרופי" ועד "מ.א.ש" – לפניכם הסרטים שהופכים גנרלים לקריקטורה וטילים לפאנץ’־ליין.

רעם טרופי  (Tropic Thunder), 2008

מעטים הסרטים שמעיזים לצחוק גם על מלחמה, גם על הוליווד וגם על האגו של שחקנים, אבל "רעם טרופי" עושה את כל זה ובגדול. את הסרט ביים, הפיק וכתב בן סטילר, שמגלם כוכב אקשן מזדקן ומפונק. לצידו מופיעים רוברט דאוני ג'וניור כשחקן שעובר ניתוח פיגמנטציה כדי "להיכנס לדמות" של חייל שחור, וג'ק בלאק כקומיקאי גס רוח שמכור לכל מה שאפשר להזריק או להסניף. העלילה מתחילה כהפקת ענק על מלחמת וייטנאם שיוצאת משליטה תקציבית. הבמאי המתוסכל מחליט להשליך את השחקנים לג’ונגל אמיתי כדי להשיג אותנטיות. רק שהג’ונגל הזה מלא במורדים אמיתיים שלא שמעו על אודישנים.

הכיף הגדול בסרט הוא הפער בין הדימוי העצמי של הכוכבים לבין המציאות הכאוטית. "רעם טרופי" יורה בדיחות על תעשיית האוסקר, על פוליטיקלי קורקט ועל האובססיה ל“חשיבות אמנותית”. זו קומדיה מצחיקה כי היא חסרת פחד ותוקפת כל פרה קדושה. ומעבר לגגים הפרועים והאפקטים של הפיצוצים, יש תסריט חד שמבין את הז’אנר שהוא מפרק. זו סאטירה חכמה על הצורך שלנו להרגיש גיבורים, גם כשאנחנו בעיקר שחקנים בתחפושת.

מ.א.ש  (MAS*H), 1970

לפני שהפכה לסדרה מיתולוגית, מ.א.ש היה סרט קולנוע חצוף ומרדני שביים רוברט אלטמן על בסיס רומן משנת 1968. העלילה מתרחשת בבית חולים שדה במלחמת קוריאה ועוקבת אחר צוות רופאים שמתמודד עם שטף בלתי נגמר של פצועים, ועם שעמום קטלני בין ניתוח לניתוח. במרכז נמצאים הוקאיי פירס  (דונלד סאת'רלנד) וטראפר ג’ון (אליוט גולד), שני רופאים מבריקים עם משמעת עצמית של תלמידי תיכון ביום האחרון ללימודים.

העלילה בנויה כאוסף אפיזודות: ניתוחים דחופים, מתיחות על אחיות וקצינים ותחרויות ספורט שנועדו לשחרר קיטור. אלטמן יצר סרט שמרגיש כמעט דוקומנטרי, עם דיאלוגים חופפים ואנרגיה כאוטית, מה שמעניק תחושה שהכול קורה בזמן אמת. ההומור כאן שחור ומריר, אבל גם אנושי מאוד. בניגוד לסרטי מלחמה אחרים, הדמויות במ.א.ש מסרבות להפוך לקלישאות פטריוטיות. הן צוחקות על המערכת, על הדרגות ועל עצמן. מתחת לבדיחות הקורעות מסתתרת אמירה אנטי־מלחמתית חדה: כשהמציאות כל כך אבסורדית, הצחוק הוא לא מותרות אלא מנגנון הישרדות.

ד"ר סטריינג'לאב  (Dr. Strangelove), 1964

אם אתם חושבים שהמלחמה הזאת מנוהלת על ידי אנשים לא ממש יציבים, אז כבר ב-1964 "ד"ר סטריינג'לאב" הציגה את זה על המסך. העלילה נפתחת כשגנרל אמריקאי פרנואידי מורה על מתקפה גרעינית נגד ברית המועצות בלי אישור, ומכאן הכול מתגלגל לעבר אפוקליפסה גרעינית. רוב הסרט מתרחש בחדר מלחמה אחד, שבו נשיא ארצות הברית, יועציו ומדען גרמני אקסצנטרי מנסים לעצור את הבלתי נמנע.

את שלוש הדמויות המרכזיות מגלם פיטר סלרס בווירטואוזיות קומית, כולל המדען סטריינג'לאב עם היד הסוררת שמדי פעם מצדיעה מעצמה בסגנון "הייל היטלר". ההומור קר ומדויק, והדיאלוגים נעים בין ביורוקרטיה מגוחכת לאימה קיומית. זו קומדיה מצחיקה כי היא מציגה את סוף העולם כתקלה משרדית, ותוך כדי היא חושפת את האבסורד שבמרוץ החימוש. סטנלי קובריק, הבמאי, מצליח לגרום לנו לצחוק ואז להרגיש קצת לא בנוח עם זה, וזה בדיוק הכוח של סאטירה גדולה.

בוקר טוב, וייטנאם  (Good Morning, Vietnam), 1987

בזמן שפסקול של מבצע "שאגת הארי" אצלנו מרגיש כמו לופ בלתי נגמר של הלהיט החדש מבית פנינה רוזנבלום,  בסרט "בוקר טוב, וייטנאם" מי שמכתיב את הקצב הוא שדרן רדיו אחד, אנרגטי וחסר פילטרים. את הסרט ביים בארי לוינסון ובמרכזו דמותו של שדרן הרדיו אדריאן קרונאוור בגילומו של רובין וויליאמס האגדי. קרונאוור מגיע לבסיס צבאי בסייגון ומחליט שהחיילים זקוקים לפחות מארש צבאי ויותר רוקנרול, בדיחות וחיקויים.

העלילה עוקבת אחר ההתנגשות בין הרוח החופשית שלו לבין המערכת הצבאית הקפדנית שמעדיפה אווירה מאופקת וצייתנית. וויליאמס מאלתר חלק גדול מהשידורים, והאנרגיה שלו מדבקת גם אחרי כמעט ארבעה עשורים. לצד ההומור הפרוע, הסרט מציג גם את הפער בין הדימוי הרשמי של המלחמה לבין המציאות בשטח. זאת קומדיה מצחיקה כי היא בנויה על כריזמה מתפרצת ופאנצ’ים מהירים, ולצד זאת היא משלבת לב וחמלה. "בוקר טוב וייטנאם" מזכירה לנו שהומור יכול להיות אקט של מרד קטן, ובעיקר חיבוק לחיילים שזקוקים להפוגה.

ג'וג'ו ראביט, (Jojo Rabbit), 2019

נדיר למצוא קומדיה שמתרחשת בגרמניה הנאצית ומצליחה להיות גם משעשעת וגם נוגעת ללב, אבל ג'וג'ו ראביט עושה זאת בחן מפתיע. את הסרט ביים טאיקה ואיטיטי שמגלם בו גרסה הזויה ומגוחכת של היטלר  – החבר הדמיוני של הילד ג’וג’ו. ג’וג’ו (רומן גריפין דייוויס ), חבר נלהב בנוער ההיטלראי, מגלה שאמו (סקרלט ג'והנסון המהממת) מסתירה בביתם נערה יהודייה, והמפגש הזה מטלטל לחלוטין את עולמו. הסרט משלב בין סצנות צבעוניות וכמעט אגדיות לבין רגעים קשים ומטלטלים. "ג'וג'ו ראביט" לועגת לפנאטיות ומציגה את הרודנות כמשהו פתטי, כשילד תמים חושף את השקר שעליו נשענת האידיאולוגיה הנאצית. בד בבד עם ההומור החריף, הסרט מספר סיפור התבגרות עדין ומרגש, ומוכיח שגם בתוך תקופה החשוכה ביותר בהיסטוריה הייתה גם אנושיות. בסופו של דבר, הצחוק כאן אינו על הקורבנות של השואה, אלא על האבסורד של המלחמה. 

The post קומדיות המלחמה הטובות ביותר | לצחוק כשהכול מסביב מתפוצץ appeared first on ילדי הקומדיה.

בן סטילר קנה את עולמו בקומדיות מטופשות יותר או פחות כמו "זולנדר", "רעם טרופי" ו"פגוש את ההורים" (שניים מהם הוא גם ביים!) ובשורה של סרטים וסדרות שגם הפיק, כמו "לילה מטורף במוזיאון". אלה אמנם היו מלאים בנונסנס והומור רעשני וילדותי, אבל גם היו מלאים בסאטירה, לפעמים חריפה ונושכת ולפעמים… פחות.

אבל סטילר לא רצה להישאר הקומיקאי שעושה להיטים גדולים ומטופשים, אפילו אם הוא מביים אותם. כבר כמה שנים שהוא מפתח לעצמו קריירה כמפיק איכותי ופעיל במיוחד.

חייו הסודיים של וולטר מיטי – סנונית לקץ הקומדיה של בן סטילר?

הסנונית הראשונה הייתה "חייו הסודיים של וולטר מיטי", דרמת הרפתקאות קומית מתקתקה ומופרעת מ-2013 שרמזה על הכיוונים החדשים. הסרט – על וולטר מיטי, בחור חולמני שחי לפעמים בעולם הדמיון עד שמוצא את עצמו בתוך מציאות דמיונית למדי – קיבל אמנם ביקורות פושרות, אבל איפשר לסטילר להכניס את הרגל בדלת של הגדולים.

קראו עוד:

בן סטילר, ארתור, פרנק קונסטנזה, פסטיבוס ועוד דברים שלא ידעתם שהוא עשה. להתראות ג'רי סטילר

רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן

חדשות הקומדיה 21.1-27.1

תקופת המיני סדרות

מפה הפיק הבחור כמה מיני-סדרות, תכניות אירוח ואת "זולנדר 2". למעשה התפוקה שלו מדהימה וכבר בסדר הגודל של התפוקה שלו כשחקן. אבל המעבר למפיק רציני היה כנראה עם המיני-סדרה "הבריחה מדנמורה", סדרת מתח מעוצבת, איטית וקודרת המבוססת על בריחה אמיתית מהכלא "קלינטון" בכפר דנמורה במדינת ניו יורק. כיכבו בניסיו דל טורו, פול דנו ופטרישיה ארקט (שגם זכתה בגלובוס הזהב על התפקיד!)

Severance – ניתוק מהקומדיה

והנה הגענו לתחנה הנוכחית בקריירה שלו, הפקת ובימוי Severance, "ניתוק", דרמה קודרת, מעוצבת להפליא ומדב"ית במידה, ובעיקר – חביבת המבקרים.

הקונצנזוס מדבר על סדרת מופת שבה אדם סקוט הקומי בעיקרו (ששיתף פעולה עם סטילר גם ב"וולטר מיטי" לעיל) ופטרישיה ארקט (גם מ"דמנמורה"!) מתכסחים ביניהם בשקט מופתי על עתידו של תאגיד עצום הנוהג לשכור אנשים המעוניינים לנתק את זיכרונותיהם כך שכשיהיו בעבודה לא יזכרו את העולם שבחוץ – ובחוץ לא יזכרו את העבודה.

אפל? מתוחכם? מרהיב בעיצוב? כן. קשה לי לדבר על סדרת המופת של העשור כי למרות העיצוב המושקע והעלילה המותחת, חסרים פה כמה דברים – אחד מהם הוא קצת עומק או סאבטקסט. לא הבנתם משהו? לא נורא, אחת הדמויות תכף תצרח את התשובה. יש עוד מורכבויות? כן, אבל חסרים קצת רבדים ודיון מעניין יותר מאשר "זה ממש קריפי"!

כי האווירה קריפית להפליא, ובהחלט נשארת בראש אחרי כל פרק. המסדרונות הבלתי נגמרים, שינויי התאורה, העבודה המיסתורית והחשובה… זה כל כך אבסורדי!

ופה אנחנו מגיעים לדבר השני שחסר בסדרה – למרות האבסורד השופע, על גבול הנונסנס ממש (מה זאת העבודה הזאת שהם עושים שם? ומאיפה מגיעות בפרקים המאוחרים לקומת משרדים שאף אחד בה לא יכול לזכור שאי פעם התקלח – עזים?) קשה לומר שיש פה הומור. זה… לא רק לא מצחיק. זה די רציני. אמנם תכולת האבסורד השופעת (אמרתי כבר עזים? ויש גם את ההופעות היותר אקסצנטריות של פטרישיה ארקט, שבאמת מדהימה כאן, בכמה סצנות) מונעת מהסדרה מלקרוס תחת כובד הראש של עצמה, ועדיין – אי אפשר לומר שיש פה משהו מצחיק, או קליל. לא יש פה תחושה עמוקה של… הכל פה מוזר. ולא בסדר. ולא סביר. ומסתורי, וחשוב, כמו העבודה!

לסיכום – לחובבי המיסתורין והאימה צפוי כאן ממתק אמיתי, אבל אולי לא כזה שייזכר שנים קדימה.

אבל לקריירה של סטילר, שהולכת ומעמיקה והופכת למגוונת יותר, ומוקפדת יותר, עם השנים – יש פה מקפצת המשך לדברים רציניים וגדולים גם יותר. מה הוא צופן לנו בעתיד? האם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו או שמגוון התפקידים שהוא לוקח על עצמו רק יגדל?

ואם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו… תתגעגעו?

להזמנת הרצאות:

0547454667, דרור.

The post בן סטילר – סופה של הקריירה הקומית? appeared first on ילדי הקומדיה.

כמי שעוסק כבר הרבה זמן בתחום הקומדיה קשה לי לראות את הקומדיה מבודדת מההיסטוריה שלה. כדי להיות הבלוגר מספר אחת בנושא הקומדיה אצטרך לראות את הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לשם כך גייסתי את החבר'ה מהשכונה, הבלוגרים לקולנוע, שיבחרו עבורי מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לא כולם התאפקו וחלק ציינו יותר מקומדיה אחת  (חלק הרבה יותר) בתירוץ הנכון והלא מגניב שאי אפשר לבחור רק אחת. באסה.

החלטתי להציג את הבחירות לא בצורה היררכית אלא לפי דברי הבלוגרים, כך שלא כולם זכו לקול שווה, אבל הצלחנו לשים קץ לדמוקרטיה. ובכל זאת, אלו הסרטים שזכו ביותר מקול אחד:  טיסה נעימה, והרי החדשות, הגביע הקדוש, מסיבת רווקות, ביג לבובסקי, בריאן כוכב עליון.

נשמח גם לדעת מה הבחירות שלכם.

***

עופר ליברגל (סריטה):

אין לי יכולת לבחור את  הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – וגם לצמצם ל-10 הוביל לוויכוחים קשים עם עצמי. והמיטב של הקומדיה הקולנועית הוא לא פעם אנרכיה,  כך שרשימה  תחמיץ את המטרה. אז הנה 25 סרטים המבטאים צדדים שונים של קומדיה קולנועית – חלקם לא נטו קומיים (אבל בכל זאת מצחיקים מאוד) וכל אחד מהם מוסיף משהו לתמונה של הקומדיה הקולנועית כפי שאני תופס אותה:

פריז הישנה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=rXNwI4uRmSs]

שרלוק ג'וניור:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=4nT5vNb7NBk]

 אורות הכרך:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=C_vqnySNhQ0]

מרק ברווז:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VKTT-sy0aLg]

האלזפופין:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=qkthxBsIeGQ]

(אנחנו עוד נחזור אליו)

עמיחי חסון (תת מודע זמני):

קשה לי לבחור את "הקומדיה הטובה בכל הזמנים", צריך לחשוב על זה. אם פותחים את ההגדרה לסתם קומדיה שאוהבים – אז"ממלכת אור הירח" (Moonrise Kingdom) של וס אנדרסון היה סרט שהצחיק אותי מאוד, ודוקא בגלל ההגשה הכמעט אגבית של ההומור בסרט, שמתנהל בתוך עולם משלו, בדיוק כמו האי שבו הוא מתרחש.

ממלכת אור הירח:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=x0Zu8mumg-M]

***

יאיר רוה (סינמסקופ):

הדרך היחידה שלי להכתיר את הקומדיות הכי טובות היא לחזור לנקודה שבה גיליתי לראשונה את הדבר הזה שנקרא ״להתגלגל מצחוק״. זה התחיל עם ״טיסה נעימה״ ו״האחים בלוז״ ו״מאש״. אני חושב שאלה שלושת הסרטים שכנער פשוט צחקתי בהם הכי הרבה והכי חזק. כל שאר הקומדיות האדירות שאני אוהב של לוביטש ופרסטון סטרג׳ס, זה הכל היכרות מאוחרת. אבל ההתלהבות הראשונה היא מהסרטים הראשונים ההם.

טיסה נעימה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ZqtNxNRCcGg]

האחים בלוז:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ujxDA9VsQG4]

מאש:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=y-JCQep-H3Y]

***

עופר ליברגל (סריטה):

להיות או לא להיות:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=7W_B10VbYjI]

סיפור פאלם ביץ':

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=IovYPrzT8Vk]

שיר אשיר בגשם:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=D1ZYhVpdXbQ]

הדירה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KCikRrtJirs]

שמונה וחצי:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OtDQOF_pU8A]

(אנחנו עוד נחזור אליו)

ימית (אישה הולכת לקולנוע):

הקומדיה שלי, שלנצח תישאר הטובה ביותר בכל הזמן היא כמובן "חמים וטעים", סרטו של בילי ויילדר מ- 1959 עם טוני קרטיס, ג'ק למון ומרילין מונרו.

לא כתבתי עליו אמנם פוסט שלם אבל הנה קטע קצר מפוסט אחר בבלוג שלי שמדבר על הסרט.

חמים וטעים:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=NMqcICtij0M]

***

אור סיגולי (סריטה):

אני מקווה שאתה יודע שהשאלה שלך – מהי הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים – היא שאלה מרושעת ולא הוגנת, כי היא יכולה להכניס אנשים כמונו לסחרור שלא נצא ממנו. אין שום סיכוי שאני מצליח לחשוב על קומדיה אחת, ולעמוד מאחוריה בלי להתחרפן.

הפקטור שלי לקומדיה טובה היא קומדיה כזו שהופכת להיות מצחיקה יותר ויותר ככל שצופים בה יותר. ניסיתי לחשוב מהן הקומדיות שצפיתי בהן הכי הרבה פעמים, וכל צפייה רק גרמה לי לצחוק בכל פעם יותר.

אחרי מאמצים כבירים הצלחתי לצמצם לעשירייה. באמת שניסיתי לצמצם ליותר, אבל לא הצלחתי:

בית החיות:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=q7vtWB4owdE]

והרי החדשות:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KoSmxnBXMGU]

הגביע הקדוש:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=9V7zbWNznbs]

אהבה במלחמה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=3UI_T2Eq2bc]

רעם טרופי:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Odd8Zdhuj9o]

מסיבת רווקות:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=a6gChlcBDmQ]

ד"ר סטריינג'לאב:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=vuP6KbIsNK4]

קיץ אמריקאי חם ורטוב:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=0wjt8n25VfM]

מת על המתים:

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=W4tVH7BPb-Q]

***

עופר ליברגל (סריטה):

רכבות שמורות היטב:

[youtube=https://www.youtube.com/watch?v=UCsb2oiXE-A]

פלייטים:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=nMWq40YtexY]

צוללת צהובה:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=teOSx4HgosI]

תעלת בלאומליך:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Qw_NHPc2CR8]

ברוסטר מקלאוד:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=JJYREhV08JA]

(אנחנו עוד נחזור אליו)

אלי מורנו (בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו):

קשה לי להיכנס להגדרת הטוב בכל הזמנים, אותי מצחיקים סרטים מסוימים בזמנים מסוימים, וזה משתנה. אני מאוד אוהב את אנה פאריס וראיין ריינולדס ב"רק ידידים", בעיניי זה תופס את הצביעות בתרבות הפופ והערצת הסלבס, ואני גם אוהב מאוד את "יחצ"ן המסיבות" עם ראיין ריינולדס וטארה ריד. בקיצור אני פריק גדול של קומדיות אמריקאיות שהעיקר בהן הוא אנשים מצחיקים וסיטואציות מצחיקות עכשוויות עם התייחסות לתרבות פופולארית. כזה למשל הוא גם הסרט "מסיבת רווקות" עם כריסטין וויג, ואלו הסרטים שמצחיקים אותי מאוד.

רק ידידים:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=c_GepyMkDRw]

יחצ"ן המסיבות:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lOyxm5R63RM]

***

איתן גפני, נועם סטולרמן ורודי קיסלר (רוזבאד):

וואו, זה כמעט בלתי אפשרי. גם אם נתאמץ חזק לא נוכל לבחור אחד, אבל אם נחלק את תשובתנו לשלושה חלקים, זה ודאי ייראה כך:

ראשית כל, צ'ארלי צ'פלין, ובעיקר "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול". לא ממש צריך לפרט כאן, אבל השילוב בין הסלפסטיק האלמותי לביקורת החברתית הוא מושלם.

שנית, ושלושה-ארבעה עשורים לאחר מכן, זה יהיה חבורת מונטי פייתון עם "הגביע הקדוש" ו"בריאן כוכב עליון", בשוויון עם האחים צוקר עם "טיסה נעימה" ו"קנטאקי פרייד מובי". הנונסנס הוא עיקר העניין כאן, ובשני המקרים מדובר בהתבססות על חומר קיים (במקרה של פייתון – אגדות נוצריות והביבליה החדשה, במקרה של האחים צוקר – קולנוע פופולרי).

שלישית ואחרונה, אין ספק שהגיבור המופרע ביותר של הקולנוע העכשווי הוא סשה ברון כהן, ובעיקר "בוראט" שלו. כהן הוא כנראה היורש הראוי ביותר לאותו צ'אפלין שבחרנו בהתחלה, אבל קיצוני הרבה יותר (בהתאם לרוח התקופה) ואחד שלא מפסיק להפתיע ברעיונות הרדיקליים שלו ובביקורת החריפה על אמריקה. באיזשהו מקום, זה אולי אפילו השילוב האולטימטיבי בין הבחירה הראשונה לבחירה השנייה שהזכרנו כאן, אבל גם הרבה מעבר.

זמנים מודרניים:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=DfGs2Y5WJ14]

קנטאקי פרייד מובי:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mypS7VfwZLI]

הדיקטטור הגדול:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=yypR80BLEo4]

בוראט:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=LV5M9dXWOKQ]

בריאן כוכב עליון:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=4MwJOnleriM]

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטרמפיסט:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=VxC6wJ-YhgY]

ז. זה זיוף:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=TMkZWWLHGXU]

רוח החופש:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=zp-bT0wO7MM]

7 יפיופות:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Mx2GoEV5yf0]

שושנת קהיר הסגולה:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=SRSyme8tFqU]

(אנחנו עוד נחזור אליו)

רותם יפעת (יפעת, רותם יפעת):

ביג לבובסקי – כי גם סחים ייהנו מסרט הסטלנים הזה. עיוות מוגזם, על גבול הלא הגיוני של המציאות יוצר מצבים קומיים וביקורת מבריקה על החברה. וגם כמובן כולל גגים נפלאים.

 ביג לבובסקי:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=iMuFYnvSsZg]

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטיול:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Xxq-I_e_KXg]

סוף העולם:

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=n__1Y-N5tQk]

גם עופר ליברגל בחר בביג לובוסקי, בריאן כוכב עליון ובהרי החדשות

(אנחנו לא נחזור אליו)

The post מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים? appeared first on ילדי הקומדיה.