כל הדמויות האגדיות, המערכונים הקורעים והרגעים הבלתי נשכחים של שון ורון נחשפים בסקר מעמיק לפי קהלי יעד שונים – מההתפרצויות של שפטל וההולוגרמה של פרס ועד לאסדת הגז ומקבילית המוחות 

לאחר הודעת הפרידה של שרון טייכר וערן זרחוביץ' מרדיו תל אביב בשבוע שעבר, בילדי הקומדיה ערכו סקר על הדמויות והקטעים המועדפים. נזכיר שהשניים, הלא הם שון ורון, כבר מזמן הרבה יותר מעוד צמד שדרני רדיו – הם מוסד קומי, בית חרושת לדמויות אלמותיות ופסגת ההומור האבסורדי בישראל. הסקר נעשה בפייסבוק בקרב שלוש קבוצות עיקריות: הדף הפרטי של עורך התוכן האגדי של ילדי הקומדיה,  קבוצת פייסבוק פרטית של חובבי התוכנית 'שון ורון' וקבוצה של חבורת סטנדאפיסטים שרואים קומדיה בעיניים מקצועיות, "סטנדאפיסטים עוזרים אחד לשני". הסקר המיוחד שערכנו סיפק את התשובות לכל השאלות, למעט השאלות שלא קשורות לתוכנית

.

היכל התהילה: הדמויות והקטעים המובילים

לאחר שקלול כל הקולות וההזכורים מכל הפלטפורמות, אלו הדמויות והמערכונים שגנבו את ההצגה, שאת כמעט כולן מגלם זרחוביץ':

דמויות בולטות לפי מספר קולות:

בשוויון במקום הראשון נמצאים שפטל ושמעון פרס ההולוגרמה.

1. יורם שפטל (7 אזכורים) – הדמות הבלתי מעורערת שכבשה את המקום הראשון, עם ההתפרצויות, הקללות באידיש והאנרגיה המטורפת.

את הדמות מגלם זרחוביץ', בעוד טייכר מנהל איתה את הריאיון באולפן. החיקוי מבוסס על סגנון ההגשה הקיצוני של עורך הדין יורם שפטל בתקופה שבה הגיש תוכניות ברדיו. הוא משתמש בקביעות בקללות מוזרות, בביטויים ארכאיים ודימויים קיצוניים ומגוחכים כלפי כל מי שאינו מסכים איתו. הדמות נוהגת לעוות שמות של אנשי תקשורת ופוליטיקאים באופן קומי.

1.שמעון פרס (ההולוגרמה) (7 אזכורים) – אחד הלהיטים הגדולים.

ההולוגרמה של שמעון פרס היא אחת מדמויות הסאטירה הפופולריות והמצליחות ביותר בתוכנית. את הדמות הזו גם במפתיע מגלם זרחוביץ', והיא מבוססת על חיקוי מוקצן של נשיא המדינה וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס המנוח. מכיוון שפרס נפטר, התוכנית מציגה אותו כ"הולוגרמה" עתידנית שכביכול קמה לתחייה.  במקום לעסוק בפוליטיקה גבוהה, ההולוגרמה של פרס נוהגת להתעצבן, "להתפוצץ" ולחוות דעה נחרצת על נושאים יומיומיים וטרנדים אזוטריים בתרבות הפופולרית. הוא נוהג להגיב על תוכניות ריאליטי, סדרות טלוויזיה וטרנדים באינסטגרם ובטיקטוק. 

2.אילנה (6 אזכורים) – הדמות הנשית הקלאסית והקורעת שאי אפשר בלעדיה.

הזמרת אילנה היא דמות סאטירית פופולרית בתוכנית, וגם אותה מגלם נחשו מי – זרחוביץ'. זמרת קאברים המופיעה באירועים ובהתנדבויות. נוהגת לעלות לשידור ולשתף בסיפורים מופרכים על חייה, סכסוכים עם אמנים אחרים, או הקשרים הזויים לאנשי ציבור ולספורטאים.

2.רזי ברקאי (6 אזכורים) –  גם זרחוביץ',   בחיקוי של השדרן הוותיק, בעיקר בשיתופי הפעולה האגדיים שלו (למשל מול אטילה שומפלבי).

3.דורית (מושב עגבות) (5 אזכורים): הגברת עם הטריוויה והמושב

דורית עולה לשידור כמתמודדת בפינת חידון הטריוויה של התוכנית במטרה לזכות בפרס שווה. השדרינם מנסים בכל כוחם לעזור לה ומציגים לה שאלות ידע כללי פשוטות במיוחד.  למרות הקלות של השאלות והרמזים העבים, דורית לעולם אינה מצליחה לענות נכון ואף פעם לא זוכה בפרס. אבל היא תמיד נשארת שמחה בלי קשר לכישלונות החוזרים שלה.

.

4. יורם קפיטולניק (4 אזכורים) – ה"מסי" של עולם הדמויות:

ראש צי הרכב של התחנה. קפיטולניק נהג להגיש פינה בשם "שלושים בצי". הפינה  ללה פינות מעולם הרכב כגון סיקור מספרי רכב יפים, אויבו הגדול הוא צבי קונוליון, מפקד צי הרכב של תחנת הרדיו 103fm. דמותו אף הופיעה בכמה פרקים של סדרת המערכונים "הטורטלים" בתוכנית "ארץ נהדרת". 

קטעים ומערכונים מובילים (3-2 קולות):

• סדרת מערכוני האסדה (כולל מר סטייט) – הוגדרה פה אחד כ"מאסטרפיס" וכזהב טהור של הצמד.

תסכית מתח שמתרחש על אסדת הגז "יגאל" וכולל את מר סטייט, מנהל האסדה, ברטה – בעלת דוכן הפיס, והרצי, טבח האסדה.  במהלך הפרקים השונים השתלבו בפינה קומיקאים ואורחים קבועים מהתוכנית שגילמו דמויות נוספות דליק ווליניץ, שר האנרגיה; עומר ריבק ודור מוסקל ("ערוץ הכיבוד") המגלמים דמויות שונות המגיעות לאסדה; ליאת הר לב ותום יער במגוון דמויות.

• מקבילית המוחות – פינת חובה שזכתה להמון אהבה ושליפות חוזרות ונשנות.

פארודיה על שעשועון הטריוויה המיתולוגי של הערוץ הראשון משנות ה-90, "מקבילית המוחות". 

טייכר מגלם את המנחה הקשוח והקפדן (בדומה ליצחק שמעוני מהמקור). זרחוביץ' מגלם את המתחרה הקבוע, עודד שוסטקוביץ' ממגדיאל, שמציג את עצמו תמיד כ"חייל וסטודנט".  טייכר מקריא שאלות בקצב מהיר ומלחיץ, תוך שימוש במניירות של שעשועוני טלוויזיה ישנים. שוסטקוביץ' עונה תשובות הזויות, מתחכם, מתעכב על זוטות או פשוט צועק "פס!" (Pass) כדי לדלג לשאלה הבאה.

• פסטה מוסקו – רגע קומי קלאסי 

הדמות המרכזית היא עופר, הבעלים של מסעדת המשלוחים "פסטה מוסקו" (שמדי פעם משנה או משיק סניפים), שמתקשר בצורה נודניקית ואבסורדית ללקוח בשם ערן כדי לפתור בעיות משלוח הזוויות ודמיוניות.

ההבדלים הקטנים: מה מעדיף כל קהל?

השווינו גם בין שלושת המוקדים שהשתתפו בסקר, שכל אחד מהם הביא איתו טעם ואופי שונה לגמרי:

1. קבוצת שון ורן – הקהל המכור והאנציקלופדי

הקבוצה הזו הוכיחה בקיאות עמוקה שמקיפה את כל תקופות היצירה של הצמד (מרדיו תל אביב ועד היום). המשתתפים שילבו בין דמויות הענק המוכרות (שפטל, אילנה, דורית, רזי) לבין פרויקטים גרנדיוזיים ומורכבים כמו מערכוני האסדה ומקבילית המוחות. 

2. דף הפייסבוק הפרטי של העורך האלמותי של ילדי הקומדיה – חובבי הנישות, האבסורד והרגעים הקטנים

כאן ההתמקדות קיבלה טוויסט פרוע ונישתי יותר. במקום ללכת רק על הבטוחות הגדולות, המגיבים דגו רגעים קטנים, גימיקים אבסורדיים וקטעים חד-פעמיים קורעים מצחוק – כמו "טוסטר משולשים", החיקוי של גילה אלמגור, ערן צור בספינת קרוז של ערסים, או המתיחה הטלפונית במבטא צרפתי למקדונלדס..

3. קבוצת הסטנדאפיסטים – המבט המקצועי וחדות הבדיחה

הסטנדאפיסטים שהשתתפו בסקר הלכו על דמויות שיש להן "מבנה קומי" חזק ומדויק. ההתמקדות הייתה בדמויות אגדיות ותיאטרליות כמו יורם קפיטולניק ויורם שפטל, לצד פנינים כמו "גבי חברה של אמא".

סיכום: למה הם עדיין  מצחיקים אותנו אחרי שנים?

בין אם אתם מעדיפים את ההתקפות של שפטל, את הקולות של אילנה, או את הפרוטקשן, עדיין טייכר וזזרחוביץ' ממשיכים להצחיק דורות שלמים של מאזינים ומכורים בזכויות דמויות מטורפות, כתיבה מושחזת עם תגבור מקומיקאים ומפינות חדשות. רק צריך לחכות לראות מה הפלטפורמה הבאה שלהם, לפני שבאמת כולנו נעובר לספוטיפיי.

The post הדמויות והקטעים המועדפים של טייכר וזרחוביץ'. המצעד של כל הזמנים appeared first on ילדי הקומדיה.

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ' וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

"מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח".

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

"אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק"

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

"יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של 'דבר אחר' ז"ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב'בנות הזהב', כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ"ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את 'הקוסם', לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ' ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה."

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ'. הוא מקנא בהצלחתך?

"על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את 'אולי הפעם' וגם את 'בנות הזהב' שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. 'הפרלמנט' היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו'אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ'ים', שלא לדבר על זה שערן לוהק ל'מסודרים' כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mNBK5UIBMqs]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 "מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ', מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ'שנות השמונים', והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה."

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער "כולנו". איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

"לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

"המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב'רומנים' הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים 'אימפרסריו' לדוגמה, או 'גריפה' או 'לומבגו' או 'קסוקר'.
'אוטואימוני' זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן"

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב"ציפורי לילה מנקרות". מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

"המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו"

מה התפיסה הקומית שלך?

"שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי"

איך מאלפים את הפיל בחדר?

"פותחים חלון"

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

The post אריק שגב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.