לרגל 20 שנה לסדרת האנימציה מ.ק 22 המיתולוגית ירון ניסקי, מיוצרי הסדרה, מספר על הרקע לרעיון, למה לא הייתה עונה שנייה, למה עזב לתקופה ארוכה את הקומדיה ומה הסיכוי שסדרה כזו תשודר היום
מ.ק 22 מגיעה לאחר 20 שנה לסינמטק. ביום רביעי–שישי הקרובים יוקרנו הפרקים בסינמטק בתל אביב, ובשבת יהיה מפגש עם היוצרים בהנחיית העיתונאית רותה קופפר. לבודדים שלא מכירים, מ.ק. 22 היא סדרת אנימציית הפריים טיים הראשונה בישראל. מדובר בסאטירה המציגה את הרפתקאותיהם של האפסנאים, איתי שולמן ושלומי חנוכה, בבסיס נשק גרעיני. הסדרה היא בת עונה אחת ושודרה בערוץ ביפ ז"ל, החל ממרץ 2004 וכוללת 10 פרקים. בלבד. למי שפספס בזמן אמת, היו שידורים חוזרים בערוץ ההומור וגם הרבה סרטונים מהסדרה בטיק טוק ובאינסטגרם, וודאי ביוטיוב.
יוצרי הסדרה הם ירון ניסקי ודורון צור, שהסדרה מבוססת באופן חופשי למדי על שירותם הצבאי כאפסנאים. הם שיתפו פעולה לראשונה בכתיבת הקומיקס המיתולוגי "סטיות של פינגווינים", שניסקי ערך בגיל 17, ואחר כך צור הצטרף לכתיבה. במ.ק הצטרפו אליהם אסף הראל בכתיבה ובבימוי ואוהד אלימלך בעיצוב. השניים שיתפו פעולה גם בכתיבה לתוכנית האירוח של אסף הראל ולתוכנית רד בנד. ניסקי כתב גם ל"קצרים", ל"לא לפני הילדים", היה ממקימי קומדי סנטרל, וכתב לעונות הראשונות של היהודים הבאים, וגם חזר לכתוב לעונה האחרונה. הראל כתב אחר כך וביים את מסודרים והפרלמנט ועשה תפקיד לא קומי במועצת תל אביב-יפו.
מפגרים עם אותו חוש הומור
.ניסקי מספר על איך הסדרה התחילה, "הייתי אפסנאי בקריה, ושם פגשתי את דורון וישבנו והשתגענו. באפסנאות ובצבא בכלל יש היגיון מוזר, אלו היו 3 שנים מוזרות".
"אחרי שגמרתי את הצבא דורון ואני הלכנו להייטק, ועשינו דברים לא קשורים בשנתיים לא מצחיקות. התחלתי לכתוב את מ.ק 22. את הרעיון הראשוני, בניסיונות מאוד לא טובים. מתישהו דורון הצטרף והמשכנו לכתוב יחד. קודם כול הגענו לקשת. את הפיצ' הראשון למ.ק 22 הגשנו לקשת. רן תלם, מנהל התוכניות של קשת, קרא לי אליו למשרד לדבר על מה שהגשנו, אז זה נקרא טירונות 02, פארודיה על הסדרה טירונות. הגעתי לפיצ' כשהייתי במילואים, עם מדים ונשק ארוך, ואיכשהו הוא חיבב את זה, למרות שלא היה לי שום ניסיון, והוא אמר לי, 'תשמע, יש המון פוטנציאל אבל זה לא כתוב טוב בשום צורה'.
להירשם לניוזלטר:
והוא שלח אותי ואת דורון לשפר את זה. הייתה שנה שלמה שכל הזמן שיפרנו משהו, ורק באיזה שלב הוא העביר אותנו למולי שגב, שניהל אז את ביפ. מולי הסתכל עלינו וקלט שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים. אמר, 'אולי תיעזרו במישהו' ואז הוא הביא את אסף הראל, שהגיע אז מהסדרה 'שוטטות', שמאוד אהבנו. אסף הצטרף ומהר מאוד היה קליק בינינו. הבנו שאנחנו מפגרים עם אותו חוש הומור".
מה הוא הביא איתו?
"הוא הסביר ברמה הכי בסיסית, איך כותבים תסריט, להבדיל בין עיקר לטפל, איך עוברים דראפט, מה זה תסריט של פרק. ידענו לכתוב מלא דברים מצחיקים אבל זה היה כאוטי, עם אסף קצת סידרנו את זה. אחרי כמה חודשים הגשנו את זה לקשת. והגשנו ארבעה פרקים כתובים ואחרי זה קיבלנו אור ירוק. אנחנו ואסף כותבים, אסף מביים, ואוהד אלימלך המעצב, שהביא את הרעיון של הריבועים. והתחלנו לעבוד בתקציב דל".
לקרוא עוד:
סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014
נדב פרישמן (קופה ראשית) ראיון ר-ציני
"הייתי בטוח שזה יהיה עשרות עונות"
זה היה אמור להיות מראש עונה אחת?
"אני הייתי בטוח שזה יהיה כמו הסימפסונס או סאות' פארק. עשרות עונות. זה לא קרה לצערי. אם הייתי יכול, הייתי כותב רק את מ.ק, בעיניי זה לא יקר מדי, האווירה הטלוויזיונית השתנתה, התחיל להיות ריאליטי והכל רדוד, אנחנו מעידן אחר, עידן של תוכן. ביפ אומנם המשיך אחרי זה, אבל לו לא היה תקציב. זה לא היה יקר לקשת, שרצו לשדר דברים אחרים לקהל הרחב, וככה זה 20 שנה".
היום כבר אין כל כך ערוצי קומדיה, מלבד האיטנרנט.
"איון שום מקום לעשות מה שרוצים, והאינטרנט לא מאפשר לעשות דברים גדולים. ניר ברגר עשה את סוף הדרך, בדיגיטל של התאגיד, שזו סדרה נפלאה אבל אלו פרקים קצרים, מאוד חלוצי, שנעשו בגרושים. אני עדיין מקווה שתצמח תעשיית אנימציה ישראלית, כישרונות ברור שיש, קהל יש, רק ערוצים צריכים להיות אמיצים יותר".
על מי חשבתם כשכתבתם?
"המון דברים השפיעו עליי, מלכוד 22 והמון סופרים, קורט וונגוט וכדומה, סימפסונס, סאות פארק, מונטי פייתון והעולם הערב. אבל אני מניח שכל אחד מאיתנו הביא משלו".
"הטווח שאפשר להגיד דברים מאוד הצטמצם"
איך הייתה החלוקה ביניכם?
"ישבנו יחד ובנינו את השלד של הסיפור בימים של ויכוחים. ברגע שננעלנו על סינופסיס, כל אחד לקח פרק אחר והלך לכתוב אותו בבית, וחזרנו למערכת, העלבנו אחד את השני, ושכתבנו ושכתבנו ושכתבנו".
מבחינת תוכן, לא תקציב, אתה חושב שתוכן כזה עובר היום?
"אני מאמין שהטלוויזיה של היום מפספסת, ובערוצים ליניאריים הכול נראה אותו אותו דבר, בישול, ריקודים. ובקומדיה גם קשה. לפני 10 שנים ציינתי את משיח כמשהו שאהבתי, אבל עברו 10 שנים, וגם אותו בקושי רצו".
ניסקי ב-7 השנים האחרונות עוסק בדוקומנטרי בארץ ובעולם, ורק עכשיו חזר לכתוב קומדיה. על הסיבות לכך הוא אומר "גם רציתי לעשות דוקו היסטורי, שעניין אותי, וגם פה הטווח שאפשר להגיד דברים מאוד הצטצמם. וכשאני כותב קומדיה, אני יודע לכתוב רק את האמת שלי מהבטן".
מצד שני אתה כותב עדיין ל'יהודים באים', שנראה שאין עליה מגבלות.
"זה פרח נדיר. אירוע חריג. זה הרבה בזכות כאן 11, שנותן כבוד ליוצרים, אבל היהודים באים זו תוכנית חריגה, אין עוד כמוה".
מה שכתבתי אחרי אלו דברים הרבה יותר מתוחכמים, מ.ק 22 עדיין בוסרית, גם בדברים האחרים לאורך הקריירה שלי התעקשתי על חופש, לכן 7 שנים לא עבדתי בארץ"
איך אתה רואה את מ.ק 22 ביחס לקומדיות אחרות שכתבת?
"זה הדבר שאני הכי אוהב, שיצא לי מהלב ומהבטן. בסטיות אם אתה קורא היום זה חמוד אבל נורא מביך, שכתבנו כבני 17 כועסים נורא. זה היה מופץ בכל הארץ והיה עסק אמיתי שרץ 4-5 שנים, אבל זה היה מטומטם מאוד. במ.ק היינו בני 27, עדיין יש כעס, אבל למדנו לשכלל את האמירות וגם כתבנו את זה בתקווה שזה יחזיק עשרות שנים, כמשהו שיחגוג 20 שנה בסינמטק. לא הכנסנו כמעט רפרנסים של התרבות באותה תקופה".
"היו דברים קטנים, שלמה גרוניך, עידן רייכל, יאיר לפיד, ארז טל, אבל ניסינו לבחור דברים גדולים שיזכרו מי הם עוד 20 שנה, כיוונו את זה לדבר על תופעות עומק בחברה הישראלית ולא תרבות פופ רגעית, קיווינו שזה יהיה כמו גבעת חלפון שיוקרן בכל שנה".
"מה שכתבתי אחרי אלו דברים הרבה יותר מתוחכמים, מ.ק 22 עדיין בוסרית, גם בדברים האחרים לאורך הקריירה שלי התעקשתי על חופש, לכן 7 שנים לא עבדתי בארץ"
מה אתה אוהב בקומדיה של היום?
"טייכר וזרחוביץ עניתי לפני כמה שנים, אין צמיחה של דור חדש ומדהים של הקומדיה כמו אודי כגן ומשיח, דברים שיוצאים ואתה אומר מאיפה זה מגיע. צריך תקציב וזמן לעשות משהו מספיק טוב. ואם אין תקציב צריך הרבה זמן. גם עידו קציר עושה דברים נפלאים, אבל אמרתי לו תכתוב סדרה כבר, לא רק קצרים. הטלוויזיה צריכה להפנות תקציבים לקומדיות ויוצרים צריכים לכתוב מהבטן, ולא בכאילו"
ליצירת קשר:
