ארכיון תגיות: אפרים קישון

ארז ותומר אבירם (השוטר הטוב) – ראיון-רציני

תומר וארז אבירם הם הכותבים מאחורי הקומדיה “השוטר הטוב”. איך זה עבור אחים לכתוב קומדיה? יהיה מכות?

תומר וארז אבירם הם האחים שמאחורי סדרת הקומדיה “השוטר הטוב“, בכיכובו של יובל סמו, ביס קומדי. בכך הם ממשיכים את מורשתם של יוצרי קומדיה אחים כמו האחים מרקס, האחים כהן, האחים בלוז והאחים רייט.

מאחוריהם קילומטראז’ רב ביצירת קומדיה בארץ, כמו “מאחורי החדשות”, “ארץ נהדרת”, “עצור, משטרה” (שמנו לב שהיא גם על משטרה). לידיעתנו אלו אינן כל תכניות הקומדיה שנעשו בארץ. לקחנו אותם לשיחה על מאחורי הקלעים של “השוטר הטוב” ושל תעשיית הקומדיה בארץ. הם גילו לנו את כל הסודות, אבל לא נגלה כי אנחנו יודעים לשמור סוד.

למה לעשות היום קומדיה?

 תומר: למה לא? הקומדיה היום נחוצה אולי יותר מתמיד..  אם לא נצחק כמעט בוודאות שנשקע בדיכאון קיומי.

ארז: קומדיה זה הדרך החוקית הבטוחה והבריאה ביותר להשתחרר ולהרגיש סבבה . אין לה תופעות לוואי  וההשפעה שלה יכולה להימשך שעות, בתנאי שיש לך VOD .

איזה שוטר לדעתכם יותר טוב, השוטר הטוב או השוטר אזולאי?

ארז: השוטר אזולאי הוא אחד הסרטים האהובים עלי. זה אשכרה בחירתה של סופי השאלה הזאת… שניהם לא עילוי בתחומם. החלום שלי לצוות אותם יחד

תומר: השוטר מבוורלי הילס. מה עם אדי מרפי באמת, למה שלא תראיין אותו לבלוג?

[דבר העורך: שלחנו הודעה ב-2010. מחכים לתשובה]

אילו יוצרים קומיים השפיעו עליכם?

תומר: נתניהו, בנט, אופיר אקוניס, דני דנון.. הם כולם נהדרים אבל הבדיחה היא עלינו.

ארז: וואו. כל יום אני מושפע ממישהו אחר. אני בחור שקל להשפיע עליו. בבינלאומי: מונטי פייטון, לארי דייויד, ג’אד אפטאו וסת’ רוגן. במקומי: אפרים קישון, יוסי בנאי והגששים. אהבתי מאוד גם את העולם הערב.

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?

 ארז: יש לא מעט יוצרים וכותבים מוכשרים וזה משמח. הרבה סדרות קומיות וסוגי הומור שונים. הלוואי שלכולם תמיד תהיה עבודה. יהיה מה שיהיה אני לא חוזר לפיצריה.

תומר: אנשים נחמדים ונעימי הליכות. זה המקום לגלות שרובם מריח דבק ועושה מסיבות בונגה בונגה.

כאחים יוצא לך לריב במהלך הכתיבה ריבים “הוא גנב לי את הפאנץ'”, “ואני הייתי האח האהוב יותר”?

 תומר: לא. זה יותר בכיוון של אולי ניקח את הילדים לפיקניק בים? חלאס עם הג’ימבורייה אחי, היא יצאה לי מכל החורים!!

ארז: יש ויכוחים ..יש דיונים. לא משהו שאגרוף טוב לא יכול לפתור. ואגב אני באמת האח האהוב יותר.

נראה לי שמימין זה תומר.  ההפקה פה לא מקצועית.
נראה לי שמימין זה תומר.
ההפקה פה לא מקצועית.

 אילו מילים מצחיקות אתכם?

ארז: לאחרונה מצחיקה אותי המלה “מנוהל”. מילה גבוהה ועאלק מתוחכמת במדינה ששום דבר לא באמת מנוהל בה והכל מתנהל  איכשהו

תומר: לי יש צמד מילים: לך תטחארווד. מה שזה לא אומר. גם למילה צינור יש קונוטציה משעשעת. עכשיו תחשוב צינור לילה.

כתבתם לתכנית הקאלט “אחורי החדשות”. איך יאיר ניצני במציאות?

 ארז: אנחנו בחברות עד היום ועובדים יחד על כמה דברים ואפילו על ערב משותף. לאחרונה אף ערכתי את ספרו “מרים גבה” . איש משעשע רב תחומי ונעים הליכות.

תומר: אחלה איש. מצחיק ואנטליגנטי. הקרחת זה רק הפרסונה הציבורית שלו, במציאות יש לו תלתלים ג’ינג’ים וזקן צרפתי.

 

מה התפיסה הקומית שלכם?

תומר: בטח נזעזע אותך אבל בגדול להצחיק. בחום של יולי אוגוסט גם חיוך מספיק.

ארז: כל מה שעובד חוץ מהומור שחור ורגישויות אישיות שלי לילדים וחיילים.

על איזו שאלה לא הייתם עונים בחיים בראיון?

ארז:  מה הייתה שומת המס האחרונה שלך

תומר: אין דבר כזה לא עונה. תזמין אותי לקרטיב אני אענה

הספרים הכי מצחיקים

שת”פ עם קורא בספרים: מהם הספרים הכי מצחיקים? אתם בחרתם

 

חמישה בריטים, חמישה אמריקאים, שני רוסים, שני צ’כים, שני ישראלים ושבדי אחד נכנסים לרשימת הספרים הכי מצחיקים בעולם.  הסקר הוא יוזמה משותפת עם  קורא בספרים, והוא נעשה באמצעות שאלה  פתוחה בחשבון הפרטי, סקר בדף הפייסבוק של קורא בספרים, סקר פתוח בקבוצות הפייסבוק “ספרים?” ו”סופרים, עורכים, מתרגמים, מאיירים ואמנים משובחי הומור“. שמות השופטים בסוף המאמר.

לא כללנו בו תגובות כמו “כל הספרים של”, ולכן שלום עליכם וטרי פראצ’ט  לא נכנסו. אל תהיו חמדנים. הדירוג הוא מלמטה למעלה ומספר הקולות בסוגריים. אם לא קראתם אחד מהם, תוכלו לנצל את החג כדי לצחוק.

בית מטבחיים 5\ קורט וונגוט (2)

הספר האנטי מלחמתי הראשון ברשימה, שפותח בהקדמה שמסבירה למה ספרים אנטי מלחמתיים הם כמו ספרים אנטי קרחונים. כמו הרבה ספרים אחרים ברשימה הוא נע בין סאטירה, בדיון וזעזוע. כנראה זה סוג הומור שקוראי ספרים מתחברים אליו. ככה זה.

בית מטבחיים

ציטוט: “לפעמים אני חושב על ההשכלה שרכשתי. אחרי מלחמת העולם השנייה למדתי תקופת מה באוניברסיטה של שיקגו. הייתי סטודנט במחלקה לאנתרופולוגיה. בימים ההם לימדו שם שאין שום הבדל בין אדם לאדם. אולי הם עדיין מלמדים את זה.”

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם\ דיוויד פוסטר וואלאס (2)

כיאה לפתיחה של ספר קומי, אנחנו רק בספר שני והסופר התאבד. הספר הוא מסה על החיים בעידן המודרני  דרך שיט תענוגות והוא מהספרים החדשים יחסית הבודדים שנכנסו לרשימה. הוא מעלה שוב את שאלת הומור האנשים העצובים.

ציטוט: “אכלתי שבלולים, ברווז, אלסקה אפויה, סלמון עם שוּמר, שקנאי ממרציפן ואומלט שאמור היה להכיל כמויות מזעריות של כמהין אטרוסקי. שמעתי אנשים בכיסאות נוח אומרים במלוא הרצינות שזה לא החום אלא הלחות. כמו שהובטח לי מראש, פינקו אותי – ביסודיות ובמקצועיות. כשהייתי שרוי במצבי-רוח קודרים התבוננתי ותיעדתי כל סוג של אדמומית, התקרנות, נגע קדם-מלנומי, כתם כבד, אקזמה, יבלת-עור, ציסטה חזזיתית, כרס בולטת, צלוליטיס ירכי, דליות, הזרקת קולגן וסיליקון, צביעת שיער גרועה, השתלות שיער שנכשלו – כלומר, ראיתי הרבה אנשים כמעט עירומים שהייתי מעדיף לא לראותם כמעט עירומים. הרגשתי עגמומיות שכמוה לא הרגשתי מאז גיל ההתבגרות ומילאתי כמעט שלוש מחברות בניסיון להבין אם זה הם או רק אני”.

הנסיכה הקסומה\ ויליאם גולדמן (2)

יש כאלו שיאמרו שבגלל הסרט האגדה המודרנית זכתה לקולות הבוחרים, יש כאלו שיאמרו שהספר יותר מצחיק, ויש את הורסי המסיבות שבכלל לא אהבו את הסרט, מה שבטוח הוא שהציטוטים האינסופיים מהסרט תרמו לא מעט לחשיפת הספר.

הנסיכה הקסומה ספר

ציטוט: “‘יש ספורט בספר?’

‘סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות היפות ביותר. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים, האנשים החזקים ביותר. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים.’

‘נשמע בסדר,’ אמרתי, ודי עצמתי עיניי”

בית האלוהים\ סמיואל שם (2)

הספר שמוכתר למלכוד 22 של בתי החולים. לי היה קשה עם הציניות הבלתי פוסקת, ובניגוד לציפיות לדעתי הניסיון לזעזע גדול לאין שיעור מהניסיון להצחיק. ההומור בספר הזה הוא קר מאוד וריאליסטי מאוד, ולכן יש מי שיתפסו אותו גם כ”לא-הומור”.

בית האלוהים סמיואל שם

ציטוט:  “…נמצא הסטאז’ר בתחתית ההיררכיות האחרות רק בעקיפין. בדרכים עקלתוניות רבות נפלה לידיו הזכות להיות מנוצל בידי הרופאים הפרטיים, הנהלת בית החולים, האחיות, החולים, השירותים הסוציאליים, מרכזניות הטלפון, מפעילות האיתורית ואנשי משק בית, אלה המציעים את המיטות ומסדירים את החום, הקור, בתי שימוש, המצעים והתיקונים הכלליים. הסטאז’רים נתונים לחסדיהם לחלוטהין.”

שנת הגנן\ קארל צ’אפק (2)

 

צ’אפק הוא בהחלט מההומריסטנים האהובים עליי, וניתן לראות את עקבותיו בקרב הרבה הומוריסטנים אחרים כמו קישון. שנת הגנן הוא ספר קטן המתאר את רשימותיו כגנן בגינתו הפרטית, כאשר כל פרק מתאר חודש מחודשי השנה.
אם יש אמן שמסוגל להפוך נושאים קטנים למשעשעים מאוד, הרי זה הוא.

שנת הגנן קארל צ'אפק

 

ציטוט: “גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר.”

החייל האמיץ שווייק\ ירוסלב האשק (2)

חלוץ הסאטירות האנטי-מלחמתיות (כלומר אלו שבאמת מצחיקות). ספר שמחבר בין אפיזודות מחיי החייל שוויק בעולם המלחמה, השחיתות והטמטום, וזכה לאינספור עיבודים בימתיים. מעולם לא היה מתסכל כל כך לומר “זה מצחיק כי זה נכון”, במיוחד כי זה עדיין נכון.

החייל האמיץ שויק

ציטוט: “נתראה בשש אחרי המלחמה”

בנו של מגוחך\ דודו גבע (2)

מעניין שמכל ספרי יוסף ומגוחך נבחר דווקא הבן שלו. אסופת טורי הקומיקס ההומוריסטיים ממקומוני “העיר” זוכה לעוד ספר על הפקיד האפרורי ממחלקת המים וגורמת לתהות למה לא שמו אותו על גג העירייה.

 

 

 

בנו של מגוחך
רשומות מועדון הפיקוויקים\ צ’רלס דיקנס (2)

הרומן הראשון של הסופר החברתי ביותר, שנעשה בהזמנה, הוא רומן קומי על קורותיו של ג’נטלמן אנגלי בסיטואציות קומיות למדי, על שלל הדמויות המוטרפוות.

מועדון הפיקוויקים דיקנס
ציטוט:  She dotes on poetry, sir. She adores it; I may say that her whole soul and mind are wound up, and entwined with it. She has produced some delightful pieces, herself, sir. You may have met with her ‘Ode to an Expiring Frog,’ sir.”

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם\ יונס יונסון (3)

מהספרים הכי חדשים והכי שבדיים שיש ברשימה זו. הספר מגולל את הרפתקאותיו של זקן הבורח מבית האבות עם מזוודה לא שלו ומסתבך עם פושעים, שוטרים ועיתונאים.

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם ספר

ציטוט: 

“בזה הרגע פקח הטיסה מדסקס עם מקורביו את השאלה בין כמה אנשים הכסף צריך להתחלק,” הסביר אלן.

“אני יודע,” אמר הקברניט.

עברו עוד כמה שניות, עד שנשמע שוב קולו של פקח הטיסה.

“הלו? אתה שם, מיסטר דולרס?”

“כן, אני כאן,” אמר אלן.

“סליחה, אבל מה אמרת שמך הפרטי, מיסטר דולרס?”

“מאה אלף,” אמר אלן. “אני מיסטר מאה אלף דולרס, ואני מבקש אישור לנחות בשדה התעופה שלכם.”

“סלח לי, מיסטר דולרס. לא שומעים אותך היטב. תהיה מוכן בטובך לחזור פעם נוספת על שמך הפרטי?” אלן הסביר לקברניט שפקח הטיסה פתח עכשיו במשא ומתן. “אני יודע,” אמר הקברניט.”שמי הפרטי מאתיים אלף,” אמר אלן. “יש לנו אישור להתחיל בנחיתה?””רגע אחד, מיסטר דולרס,” אמר פקח הטיסה, חיכה לקבל אישור מהסובבים אותו ואז אמר: “ברוכים הבאים לבאלי, מיסטר דולרס. נשמח לארח אותך אצלנו.”

מוסקבה פטושקי\ ונדיקט ירופייב (3)

התנ”ך של השיכורים. ירופייב מתאר את הנסיעה הכי סוריאליסטית, שיכורה עצובה-מצחיקה שאי פעם עשו מסיפורי רכבת בדרך לאהובה, על שלל טיפוסים מפוקפקים לא פחות ממנו.

מוסקבה פטושקי

ציטוט: 

“מובן שהם חושבים אותי לטיפוס שלילי. בבקרים, אחרי לילה של שתייה, זה בדיוק מה שגם אני חושב על עצמי; אבל איך אפשר להתייחס ברצינות למי שעוד לא התאושש עם כוסית-הבוקר שלו! אבל בערב, לעומת זאת, איזה תהומות! – אם התמלאתי טוב-טוב במשך היום, כמובן – איזה תהומות מפציעים בי עם ערב!

אבל מצידי – שיהיה ככה: אני טיפוס שלילי. בכלל, כבר מזמן שמתי לב: אם האדם רע לו בבוקר, ולעומת זה בערב הוא מלא מרץ, ורעיונות, וחלומות – זה טיפוס שלילי לגמרי. בבוקר – שפוף, בערב – על הגובה: זה הסימן המובהק לטיפוס שלילי. אבל אם זה הפוך – אם בבוקר הבן-אדם זריז ונמרץ ומלא תקווה, ובערב נופל מרוב תשישות – כאן כבר אין מקום לספק: זה פשוט בן-אדם חרא, יעיל-פעיל, בינוניות מהלכת על שתיים. מאוס עלי האדם הזה. אין לי מושג איך הוא בעיניכם, אבל בעיני הוא מאוס.

יש, כמובן, גם כאלה שנחמד ונעים להם גם בבוקר גם בערב. הם שמחים לזריחה וגם לשקיעה הם שמחים: אלה כבר סתם נבלות, על אלה מבחיל אפילו לדבר. ומה שנוגע למי שתמיד רק רע להם, גם בבוקר גם בערב – על אלה אני כבר בכלל לא יודע מה להגיד, אלה פשוט חלאות ומניאקים: הלוא החנויות פתוחות אצלנו עד תשע, והחנות של יליסייב – אפילו עד אחת-עשרה, ואם אתה לא סתם חלאה, הרי אתה יכול תמיד להתעלות קצת בערב, להעפיל על איזו תהום קטנה”.

האמן ומרגריטה\ מיכאיל בולגאקוב (3)

בספר הזה יש הכל, לא רק הומור, אלא גם פנטזיה, היסטוריה, מיתוסים, דת. אני כמובן התחברתי לספר בגלל תעלולי החתול “בהמות”, אחר כך כשהשטן נכנס, לטעמי העסק הופך יותר רציני. אבל בהחלט חסרות לנו יותר קלאסיקות עם הומור.

האמן ומרגריטה ספר

ציטוט: “הכל יסתדר בסופו של דבר, העולם בנוי על זה”

משפחתי וחיות אחרות\ ג’ראלד דארל (5)

הספר הזה הוא מה שקורה שנותנים לחוקר טבע לכתוב אוטוביוגרפיה, האנושי לא נראה מעולם חייתי יותר והפוך, בעצם בדיוק כמו במציאות.

משפחתי_וחיות_אחרות

 

ציטוט: “לדעתי, הוא מוכרח ללמוד לרקוד,” אמרה מרגו, “אחרת יגדל כמו אחד מאותם השלומיאלים המגמגמים האיומים האלה.”
“כן, יקירה, אבל הדבר הזה יכול לבוא יותר מאוחר. עליו לקבל קצת יסודות בדברים כמו מתמטיקה וצרפתית… והכתיב שלו נורא ואיום. [….] אנחנו זקוקים למישהו שיוכל ללמד את ג’רי ויעודד אותו לעסוק בדברים המעניינים אותו.”
[…..]
“טוב, אם את עומדת על כך שידחסו בו אינפורמציה חסרת תועלת, אני חושב שג’ורג’ יכול לנסות ללמד אותו,” אמר לארי.
“זה רעיון גאוני,” אמרה אמא בשמחה. “האם תלך לראות אותו? אני חושבת שמוטב שיתחיל מוקדם ככל האפשר.”
תחת החלון הפתוח, בין הערביים, ישבתי, זרועי כרוכה סביב צווארו המתולתל של רוג’ר [הכלב], והקשבתי בעניין, לא בלתי מעורב בזעם, לדיון המשפחתי על גורלי. עתה, כשהעניין סודר, תהיתי במעורפל מיהו ג’ורג’, ומדוע כל כך חיוני לסדר לי שיעורים. אולם החשיכה התעבתה כניחוחי הפרחים, וחורשות הזיתים היו אפלות, מסתוריות ומרתקות. שכחתי את סכנת החינוך התלויה ועומדת עלי, והלכתי עם רוג’ר לצוד גחליליות בסבך החוחים.”

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)\ ג’רום קיי ג’רום (6)

אמנם ההומור הבריטי שולט ברשימה הזו, אבל לדעתי זהו הספר הבריטי מכולם, ובראש ובראשונה כי לוקח להם עשרות עמודים להתכונן לטיול.

שלושה_בסירה_אחת

 

ציטוט: “האריס לא מסוגל להתרגש, אין בו שירה כלל, שום משיכה פראית אל הנשגב. האריס אף פעם לא ‘בוכה ככה סתם’. אם יש דמעות בעיניים של האריס, אתה יכול להתערב שהוא אכל בצל חי או שהוא שם יותר מדי רוטב ווסטר על הבשר בצלחת שלו. אם היית עומד בלילה על חוף הים עם האריס ואומר לו: ‘תקשיב, האם אינך שומע? האם שירתן של בנות הים משמעת מבין הגלים, או שמא רוחות רפאים עצובות משתוחחות מעל גוויות בהירות שנסתבכו בצמחי הים?’ האריס יאחז בידך ויגיד: ‘אני יודע מה קורה לך חביבי, הצטננת, אז עכשיו תבוא איתי, אני מכיר מקום ממש מעבר לפינה, ושם תוכל להשיג ויסקי שלא טעמת כמוהו בחייך, וזה יבריא אותך בן רגע’. האריס תמיד מכיר מקום מעבר לפינה שבו ניתן להשיג משהו מיוחד בתחום השתייה. אני בטוח שאם הייתם פוגשים את האריס למעלה בגן־עדן (נניח שזה אפשרי), הוא מיד היה מקבל את פניכם ב: ‘אני כל־כך שמח שבאת, ידידי. מצאתי פה מקום מעבר לפינה שבו אפשר להשיג נקטר סוג אלף’.”

ספר משפחתי\ אפרים קישון (6)

יש האומרים שזהו הספר העברי הנקרא ביותר אחרי התנ”ך, ומה הפלא? הוא עוסק בכל מה שהעסיק כותבי הומור במאה השנים האחרונות, בעיות עם הביורוקרטיה ובעיות עם המשפחה.

ספר משפחתי אפרים קישון

ציטוט:

“הכול הלך לפי התוכנית. שוער בית־החולים רשם את פרטי אשתי, ושלח אותה ללדת. ביקשתי להפסיע אחריה, אך השוער הגיף את שער הברזל הקטן לפני אפי:
– אתה, אדוני, תישאר בחוץ – ציין – אין בך עוד כל צורך…
הכרתי בצדקתו. בשלב מאוחר כזה הזכר רק מפריע. זה ברור. גם אשתי הקטנה התבטאה ברוח זו: “לך הביתה לעבוד, כרגיל”, אמרה לי, ‘ואחר־הצהריים בקר בקולנוע בשקט”. לחצנו יד, נשקתי לה על המצח ונפרדנו. זה הכול. ייתכן, שאני מצטייר כעת בעיני הקורא כאדם קריר־מזג חסר־רגשות, אך אין בידי לשנות דבר, כזה אני: מפוכח ומחושב – גבר. אך נעלמה דמותה של האשה מאחורי הדלת, התחלתי להתבונן סביבי. על הספסל לפני תא השוער דגרו כתריסר מועמדים־לאבהות, חיוורי־פנים ומעשנים־בשרשרת, כאילו ישיבתם העיקשת בשערי הבניין היתה משנה במאומה את מהלך העניינים. נוסף לכך, הגיע בכל רגע גבר חדש, כשבפיו השאלה הגורלית: “נו?” השוער חתום־הפרצוף מציץ ברשימה שלפניו, מחצץ חצי שעה בין שיניו, מפהק פיהוק ארוך כגלות ומפטיר: “בת. שניים ותשעים”. אז האב נופל על צווארי וזועק ששניים ותשעים, שניים ותשעים. אידיוט. למי איכפת מה משקל הוולד שלו? מצידי יכול להיות אפילו 10 קילו. באמת משונה. גמרתי אומר לשוב הביתה בלי הפסד של זמן כדי להמשיך בעבודתי הסדירה. גם הסיגריות שלי אזלו. אולם בשעה שעמדתי לצאת, נזכרתי שמן הנימוס הוא להחליף כמה מילים עם הרופא, שמא הוא זקוק לעזרה ממני או משהו. קראתי לו אפוא, והצגתי את עצמי לפניו.
– משעה חמש אחר־הצהריים אפשר להתעניין – הודיע לי הרופא צונן משהו – אך בשום אופן לא לפני כן…”

מלכוד 22\ ג’וזף הלר (6)

הסאטירה האנטי-מלחמתית הגדולה מכולן, משפטי האבסורד והמלכוד המצוטט בכל סיטואציה בהחלט הופכים אותו לראוי לשלושת הגדולים, וזה גם כנראה הספר היחיד ברשימה שלגיבור שלו קוראים יוסריאן.

מלכוד 22

ציטוט: “גברת, אדון, עלמה או אדון וגברת דניקה יקרים: מילים אינן יכולות להביע את הצער האישי העמוק אותו חשתי כשבעלך, בנך, אביך או אחיך נהרג, נפצע או דווח כנעדר בשעת פעולה.” ~ מכתב כללי למשפחות חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים

טוב ויפה, ג’יבס\ פ. ג’ וודהאוס (7)

המשרת הנבון, הבעלים הפחות נבון, החבר שמשתכר לראשונה והדודה הדומיננטית למדי. טוב ויפה ג’יבס מזכיר לי יותר מכול קומדיה בימתית, כמו משרתם של שני אדונים או תעלולי סקפן עם האדפטציות המעודנות המתבקשות בספרות. דאגלס אדמס אמר שוודהאוס הוא הסופר הקומי הגדול בכל הזמנים.

טוב ויפה ג'יבס

ציטוט: “ג’יבס, אל תגיד כל הזמן ‘האומנם, אדוני?’ אני משוכנע שאין דבר רחוק יותר ממחשבתך מאשר לרמוז לי כזאת, אבל אתה מדגיש את האומ ומגיע בחבטה לנם, מה שעושה את זה שקול למעשה לב’מת? תדאג לתקן את זה ג’יבס… אני לא רוצה להישמע כאילו אני תמיד מעביר ביקורת על ההגייה שלך, ג’יבס, אבל אני מחויב לציין בפניך שמבחינות רבות ה’ובכן אדוני’ הזה שלך הוא בלתי נעים כמו ‘האומנם אדוני’ , גם הוא נגוע בגוון כלשהו של ספקנות מובהקת. הוא מרמז על חוסר אמון בחזון שלי. הרושם שנותר בי אחרי שאני שומע אותך מטיח אותו בפני כמה פעמים, הוא שלדעתך אין לי מושג על מה אני סח, ורק תחושה פיאודלית של איך ראוי להתנהג מונעת ממך להחליף אותו ב’זה מה שאתה חושב'”

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה\ דאגלס אדמס (9)

בלי הרבה הפתעות אחד הספרים הקומיים המצוטטים בכל הזמנים זוכה במקום הראשון. קשה לתאר דיוני אינטרנט רבים ואת עולם החנונים בכלל בלי ארתור דנט וחברו החייזר. מעניין בעיניי שספרים אחרים של אדמס לא נכנסו, אבל אני תומך בהחלטה.

ציטוט: 


ארתור: “בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג’וז, ועומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר.”
פורד פרפקט: “למה? מה היא אמרה לך?”
ארתור: “איני יודע. לא הקשבתי”.

 ***
השופטים: ירין כץ, דרור ניר קסטל, עומר קליגמן, בוב זאבי, יואב איתמר, א”ב דן, יונתן ילון, רונה טל, גדי אלכסנדרוביץ, עדו סוקולובסקי, דן אשר, עידו הראל, זאב פלדינגר, נדב גל, אלכס ווסרמן, נילי ברנר, ורד עמית, יעל טלמן, גיל לוי, דפנה לוי, רגינה אנדרסון, מור חן רז, סיון בלסלב, שירז אפיק, אקס ליבריס, תמר קלנר בוקי, רון קורנבליט, טליה פרנקל, רוויטל ברדוגו, בלה שייר, נופר יהל, גלי צימרמן, אתי לייבסון, רז שניידובר, אביבה בוביס, יבגני צ’רפ, ויקה בר, טל קורובקין, אלה גורדון חן,  ספיר לייב, שירה סזובל, רוני גלבפיש, יעל ניר

גיא הוכמן – ראיון ר-ציני

מיהו נסיך האופל של הקומדיה? זה סוד, אז קחו ראיון עם גיא הוכמן במקום

לגיא הוכמן  יש כנראה הרבה תחביבים, אבל אנחנו יודעים רק על אלו שהוא מעלה לאינטרנט כי אנחנו לא עוקבים אחריו ברחוב או משהו. אחד מהתחביבים הללו הוא העלאת סרטונים לסדרת האינטרנט הקומית “נייס גיא“, שהיא חלק מהתכנית הזדונית לשחזר שלבים בקריירה של גיא מרוז. תחביב שני הוא להעלות טורים למאקו, המתחרה העיקרי של ילדי הקומדיה. חוץ מזה הוא נגע בחן טל, וזו הדרך היחידה שלנו להעלות את הטראפיק. מתחתיי יהיו שאלות ותשובות.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“עדיין לא גיליתי”.

הסרטונים שלך עוסקים הרבה בנושא זוגיות. אתה סטרייט?

“עדיין לא גיליתי”.

מי הקומיקאים  שהשפיעו עליך?

“מעל כולם, אפרים קישון. בנוסף הגשש, סשה ברון כהן, אדיר מילר ואבי ביטר”.

אחד הסרטונים הפופולריים שלך הוא עם חנטל. איך לדעתך היא תורמת לקומדיה?

“לא יודע לגבי קומדיה, אבל היא בהחלט תורמת לחקר מדעי האינטרנט. אחלה בחורה שבעולם”.

יש לך טור קבוע במאקו. אתה סבור שפרסומות רודפות אותך לכל מקום?

“חושב שכן. אתמול הלכתי לקניון ומתחתיי צעד באנר”.

באנר שלא תרצו לפגוש בקניון http://www.vecteezy.com/holiday-seasonal/35843-halloween-treats-poster creative commons
באנר שלא תרצו לפגוש בקניון
http://www.vecteezy.com/holiday-seasonal/35843-halloween-treats-poster
creative commons

 

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

 “שבתוך תוכנו כולנו שואפים להיות בקומדי סטור”/

פעם כבר הייתה תכנית “נייס גיא“. המגיש שלה קיבל תכנית אקטואליה והתחתן עם אורלי וילנאי. זה גם הכיוון שלך?

“כן, זה פחות או יותר הכיוון. רק שבמקום אקטואליה, אני שואף לקבל תכנית טבע ובמקום אורלי וילנאי – מתן וילנאי”.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “אמבטיה. כי זו פשוט מילה מטומטמת מדי לדבר קסום כמו מקלחת”.

מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך בדרך לאבטלה?

“ילד קקה בן 14 עם גשר דרס אותי עם אופניים חשמליים”.

מה התפיסה הקומית שלך?

“שבהומור אין קונצנזוס. תמיד יש כאלה שיאהבו, כאלה שפחות וכאלה שיחרימו. צריך לנסות לעשות את מה שמצחיק אותך, את הידידה הכי טובה שלך וקרוב משפחה אובייקטיבי יחסית. אה, ותשתדל להיות כמה שיותר ליד סבתא שלך. זה עושה פלאים”.

מתי לדעתך תהיה קרוב למוות?

“מחר, 9:30 בבוקר, פארק הירקון. אשתדל להעלות פוסט לפני” .

קטע מתוך איך כותבים הומורסקה, אפרים קישון

במלאות עשור למותו של אפרים קישון ולרגל פסטיבל קישון להומור בתל אביב, ילדי הקומדיה מציג בפניכם את ייסורי אפרים בכתיבת הומורסקה

הקטע הבא לקוח מההקדמה ל”ספר הסאטירות הראשון” (1989). קישון צריך להגיש את ההומורסקה לעיתון, מתקרבת שעת הדד-ליין, אין לו שום נושא. לא מעניין אותו לכתוב על ערפאת ועל האינפלציה, הנושאים החמים של שנות השמונים. הוא מתייסר ופונה לאשתו. “מה הבעיה לכתוב הומורסקה? תכתוב על האינפלציה”:

    “בעצם, עם כל הכבוד לה, אני מוכרח לכתוב הומורסקות? איפה זה כתוב, שאני מוכרח לכתוב כל הזמן הומורסקות? כן, אני שוב נזכר, בחוזה שלי עם “מעריב” כתוב הדבר זה 25 שנה. שעת האפס דופקת בדלת. אני לוקח את עצמי בידיים. נייר, עיפרון, צי של מחקים, הכל מוכן ומסודר לקראת עבודה יצרנית בקנה-מידה רציני. ריכוז מקסימלי, מאומץ. מה לכתוב? מקץ רבע שעה אני נזכר שצריך לצאת עם הכלבה. אני שֹם, תוך רגשות הקלה ניכרים, את האפסר על צווארה של מאקס. הילדים צועקים שלפני עשר דקות הייתה הכלבה בחוץ. אין דבר, אני גורר את החיה המטומטמת כדי לעשות פיפי. כלומר, שהיא תעשה. יש המון זמן, אני אומר למאקס, לא למהר. בינתיים אני מהרהר בצד המדרכה על מהותו של ההומור. לפי הלקסיקונים פירוש המילה הלטינית: רטיבות. ולי יש דווקא הומור יבש. יבש לגמרי. על מה לכתוב, לעזאזל? אני מחליט סופית להתקלח.

“מתחת לסילוני המים הקרים גופי המוצק מתאושש פלאים. אני מוצף לפתע זרם אדיר של רעיונות מבריקים, אך לצערי הם כולם מרוכזים באופן פתאומי סביב דמותו הססגונית של הפלייבוי הבינלאומי גינטר זאקס. קרוב לוודאי מפני שהוא אינו מתרחץ באמבטיה חשוכה, אלא בריביירה הצרפתית בחברת נשים שוחרות אפרקדן. אני שונא את גינטר שנאה תהומית. פראזיט! אני משפשף את גבי במגבות מחוספסות באווירה סגפנית, ושותה כוסית סליבוביץ’ לקינוח. עכשיו זה מוכרח לבוא…

“להזיע פנינים, כלבה גרורה. ראש נבוב” – מה זה יכול להיות?

“לאמיתו של דבר, אני עייף עד מוות מהמקלחת. מזל שאני חייב לחכות עד לחדשות בטלוויזיה. אולי שם יימצא הנושא הגואל, ערפאת או משהו. בסוף ה”מבט” אני מתבונן, מתוך חוסר אונים, בהתחלת “קוז’אק”, עד סוף השידור הבלשי המטופש. שותה קפה שחור. אני בודק אם הילדים ישנים, מעיר אותם, להירדם חת-שתיים, משמעת. אני אוכל בוטנים. מחייג 15 כדי לדעת את השעה המדויקת. אחת עשרה וארבעים דקות. פיק. נותרו עוד כמה שעות בלבד עד שעת האפס. לצאת עוד פעם עם הכלבה?

“אני סוגר את החלון, לוגם קצת בירה, נאנח במלוא הריאות, וכמו צדף מעונה מתחיל להזיע פנינה של הומורסקה…

“כך כותבים את הדברים העליזים שבספר זה. סליחה על האכזבה”.

 

פסטיבל קישון להומור

ציטוטים של קומיקאים על קומדיה

מה אמרו קומיקאים על קומדיה?

 

Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons
Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons

כבר שנתיים אני כותב, מנהל ועורך את הבלוג ילדי הקומדיה, חוקר את הקומדיה, מדבר עם האנשים העוסקים בתחום וכל כך אוהבים אותו, לפעמים גם עובד איתם, אבל יש קומיקאים רבים שהייתי רוצה לראיין, והדבר לא מתאפשר כי הם מפורסמים מדי או מתים מדי. לכן כל מה שנותר לי הוא ללקט מה שהם כבר אמרו:

 

 

שלום עליכם:
“החיים הם חלום לחכמים, משחק לטיפשים, קומדיה לעשירים, טרגדיה לעניים ”

 

צ’רלי צ’פלין:

“החיים הם טרגדיה בקלוז אפ, קומדיה בלונג שוט”

מל ברוקס:

“טרגדיה זה שאני חותך אצבע, קומדיה זה שאתה נופל לביוב ומת”

לואי סי קיי:

“קומדיה היא לא מדויקת ולא נכונה ולא מנומסת. זה בלאגן וככה אני גם מתייחס לזה”

 

ג’רי סיינפלד:

“ארבעה שלבי קומדיה: לגרום לחבריך לצחוק, לגרום לזרים לצחוק, להרוויח כסף מכך שאתה גורם לזרים לצחוק ולגרום לאנשים לדבר כמוך כי זה כל כך כיף”

.
אנדי קאופמן:

“מעולם לא סיפרתי בדיחה”

 

ג’ורג’  קרלין:

“אני סבור כי מחובתו של הקומיקאי למצוא את גבולות המותר ולעבור עליהם בכוונה תחילה”

 

גראוצ’ו מרקס:

“חובבן חושב שזה נורא מצחיק אם אתה מלביש גבר כמו אישה זקנה, מושיב אותו בכסא גלגלים ודוחף אותו במורד גבעה לכיוון קיר לבנים. בשביל מקצוען, זו חייבת להיות אישה זקנה”

.
ג’ון סטיוארט:
“כשאמרתי שאני רוצה להרכיב צוות כותבים קומי ש-80 אחוז ממנו יהיו יהודים בוגרי ליגת הקיסוס, אנשים חשבו שאני משוגע. הם אמרו שחייבים 90, 95 אחוז”

חנוך לוין:

“אני היצור הטראגי שממנו עושים קומדיות” (רווקים ורווקות)

 

ביל היקס:

“הקומדיה הכי טובה בעיניי היא לגרום לאנשים לצחוק מדברים שהם בחיים לא צחקו מהם, וגם להאיר את הפינות האפלות במוחותיהם”

 

דניס לירי:

“סטנדאפ הוא הצורה האולטימיטבית של חופש דיבור כי אתה מנקב את הבועות שפוליטיקאים, מומחים, אנשי דת ומתחזים מנסים להפריח מעל ראשינו”

 

אפרים קישון:

“‘החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר’, אמר חכם אחד וצדקתי במאה אחוז”

 

אריק איידל:

“החיים אינם הגיוניים, וכולנו מעמידים פנים שהם כן. תפקיד הקומדיה הוא להראות ששום דבר מזה לא הגיוני ולא חשוב בכל מקרה”

 

 

כריס רוק:

“אני אוהב להיות מפורסם. זה כמעט כמו להיות לבן, אתה יודע”

 

סטיב מרטין:

“קומדיה היא אמנות של להצחיק אנשים בלי לגרום להם להקיא”

מארק טווין:

“קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן”

 

 

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mNBK5UIBMqs]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

אלון גור אריה – ראיון ר-ציני

שני הפנים של אלון גור אריה. זה שלנו וזה גם כן

אלון גור אריה, קומדיהלרגל שנה לבלוג נפגשנו עם מאסטר הקומדיה בארץ יודה, או אלון גור אריה, תלוי מי שואל.  אלון ביים וחקר קומדיות ואף מרצה עליהן עבור קהל שלא הבין את הבדיחה. הוא מוכר לכם מהיפופוטם , כבמאי וכתסריטאי בערוצים אבל בעיקר כעוזר במאי בפרק האיחוד של קרובים קרובים. כמו כן יצר וביים את סרט הקאלט “המוסד הסגור” עבור קהל שהצליח לברוח מאותו מוסד. מיהו אלון גור אריה האמיתי?

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“לא זוכר גילוי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאני אוכל אבטיח בגיל שלוש. ואז כבר הוגדרתי מצחיקול. הייתי מדקלם מערכונים מהטלוויזיה לשכנים וכאלה. אה! נזכרתי, בכיתה ב’ ציירתי קומיקסים עם חבר. אחר כך עושה דברים בעיקר בשבט הצופים. לכתוב, להופיע. להרים מחזמר מכלום. אז לא ידענו שקוראים לזה תסריט, בימוי, הלחנה והפקה. פשוט עשינו. הסתובבתי שנים עם פנקסים שכתוב עליהם ‘רעיונות 2, רעיונות 17′ וכו’. המחברות היו מחולקות לשנינוניות, בדיחות ויזואליות, רעיונות כלליים. גם היום, אם לא כותבים רעיון, זה מתפוגג. וגם אם לא לוחצים SAVE”.

אתה מרצה הרבה על הקומדיה הקולנועית. מי הקומיקאי שהכי כדאי לגנוב ממנו בדיחות  בלי להיתפס?

 “אתה רומז שאני? גונב? בוא הנה, אני אגיד לך בסוד באוזן ממי, בוא רגע נו, (רעש של מפרקת נשברת).

שאלה הבאה.

אבל אתה יודע מה? יש לי משחק תחקירני כזה שקוראים לו מי השפיע על מי. אני בודק מי השפיע על יוצר מסוים, ואז מי השפיע עליו … עד לאדם הקדמון שסיפר את הבדיחה בפעם הראשונה. לפעמים יש איזו הברקה שאתה רואה באיזו סדרה ואומר ‘לא ראיתי את זה איפשהו קודם?’ ומדהים לגלות שאפילו דברים שנחשבים נורא ישראלים, מקורם באיזה חור בקצה השני של העולם. ועכשיו אני מעוצבן כי אמרתי את המילה ‘ישראלים’ ואפילו פעמיים. שזו בטח מילת חיפוש פופולרית אצל מישהו שמכין כתבה ליום העצמאות. תרשה רגע לפנות אליו. שלום לך, חיפשת משהו ‘ישראלי’? אין לך מה לחפש פה. להתפזר”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“הרשימה ארוכה וגם משתנה כי כל הזמן נולדים קומיקאים חדשים.

אז אני לא אגיד מי השפיע אלא איפה פגשתי אותם לראשונה.

הגשש החיוור – עד גיל 6 חשבתי שהם מדברים ערבית, ואז היה מרתון גששים ברדיו הקלטתי והתמכרתי.

האחים צוקר – סבא אמר לי שיש סרט טוב וכדאי לראות, הייתי קטן אז הקלטתי בוידאו וראיתי למחרת את ‘טיסה נעימה’. ככה גיליתי גם את מל ברוקס והאחים מרקס.

אפרים קישון – ליום הולדת בכיתה ו’ קיבלתי את ‘ספר משפחתי’. זכור לי שנסעתי באוטובוס והייתי צריך להפסיק לקרוא ולהסתכל מהחלון כדי להפסיק לצחוק בקול רם. אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי. מה שאומר כמובן, שמאז לא קראתי ספרים. ממנו גם למדתי את שיטת פנקסי הרעיונות.

וודי אלן – חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו. היסטרי. מה שכמובן מוביל אותנו ל…

מונטי פייתון – זה נמרוד, חבר בהיפופוטם, גילה לי עליהם. אח”כ גילה לי על סאות’פארק.

 ALF –  שמו האמיתי הוא פאול פסקו. הוא האיש מאחורי אלף. לפני כמה זמן עשיתי מרתון של הסדרה הזו. ושמחתי לגלות שהיא לא התיישנה. חוץ מטלפונים סלולריים שלא קיימים בה, לא יכולתם לדעת באיזו שנה זה צולם.

ארז ואברי –  פעם היה דבר כזה ברדיו שנקרא ‘מה יש’.

‘זהו זה’ – בעל פה, אתה מבין? ואח”כ יצא לי לעבוד עם חלק מהשחקנים והיוצרים, וכמובן ‘קרובים קרובים’ שהיה לי הכבוד להיות עוזר במאי בפרק האיחוד. פתאום מצאתי ת’צמי יושב בסלון של יורם וליאורה, זה היה סוריאליסטי. כשהציעו לי את התפקיד הייתי בטוח שעובדים עלי. גם עבדתי עם אילן דר המופלא בסרט ‘המוסד הסגור’.

רובין ויליאמס, סשה ברון כהן, עזוב אותי יש המון”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=o6rTCoUlVi4]

 מה המכשול לשלום בין שועלי לפיתה?

 “מנשה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם ממש כמו היוצרים הקומיים של פעם, וכמו היוצרים הקומיים של העתיד. יש דברים שקורים לאנשים והופכים אותם למצחיקים ולא משנה לדעתי מתי הם חיים. זה יכול להיות הרצון לא לחטוף מכות מילדים בבית ספר, בדידות, משהו דפוק במשפחה, או שילוב משמח של הכל ביחד. וכמובן אפשר שייוולד סתם גאון שיהרוס את הסטטיסטיקה”.

ביימת קטעים לרחוב סומסום. זה הזמן לספר. היה או לא היה ניצול של בובות?

“לא היה. למה, שמעת משהו? בוא הנה אני אגיד לך מה היה. (רעש של מפרקת נשברת). כמה מפרקות יש לך בכלל?”.

אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה
אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“בטטה.

או פטטה. אבל בטטה יותר.

לא יודע למה. זו אקסיומה”.

בצמוד להקרנת הסרט המוסד הסגור אתה מרצה על איך לעשות סרטים בתקציב נמוך. אם אני לא יודע לעשות סרטים מה עוד כדאי לי לעשות בתקציב נמוך?

“בלוג”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“אין”.

 מי היית רוצה שישחק את דמותך בסרט אימה על חייך?

 “פטטה. שיהיה גם קצת מצחיק הסרט”.

ויקיפדייתו

הרצאותיו בע”מ

טוריו

עפר קניספל – ראיון ר-ציני

עלייתו ונפילתו של עפר קניספל, אבל בלי הנפילה

עפר קניספל, קומדיהעפר קניספל נמצא בדנ”א של קומדיות הטלוויזיה הפופולריות, ואנחנו לא מתכוונים בצורה אלגורית, הוא בתוך הדנ”א. הוא כתב בין היתר לחרצופים, לזהו זה, ליצפאן וכותב למצב האומה אך לא לסברי מרנן. אחת הדמויות המרתקות שיצר לכאורה היא האזרח י’, יואל קרני, גמלאי חביב שמטריד במכתביו את הרשויות. מחקרים אחרונים מראים שהאזרח י’ הוא שיצר את עפר קניספל. מכיוון שאנו חיים בעידן נפלא שבו הומצאו הטלוויזיות החכמות, שלחתי לו מייל ישר למיקומו הנוכחי, בתוך הטלוויזיה.

מתי גילית שאתה מצחיק?

 “בפעם הראשונה שהצחקתי אישה. בדיעבד התברר שהיא צחקה מזה שהיא ראתה אותי עירום”.

 כתבת את הספר “האזרח י'”, שמבוסס על מכתבים ששלחת לרשויות בשם  הדמות הפיקטיבית יואל קרני ובהם בקשות מוזרות. מה הוא היה מבקש מצ’אק נוריס?

 “ברוחו של האזרח י’ לא הייתי כותב לעולם לגוי אלא אם הוא שגריר בארצנו”.

 (מצ’אק נוריס לא נמסרה תגובה בכתב)

האזרח י. קומדיה

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו  עליך?

“אני סמרטוט מוחלט, כולם השפיעו עליי, וודי אלן, ניל סיימון, ארתור מילר, חנוך לוין, אפרים קישון וסמדר שיר“.

 אתה ידוע בתור כותב של כמה מהתוכניות הקומיות הפופולריות ביותר, בהן החרצופים, יצפאן, החיים זה לא הכל  ומצב האומה.  איך אתה חי עם העובדה שלא זוכרים לך את תיק תק?

“הרבה יותר כואב לי שלא זוכרים לי שהדבר הראשון שכתבתי לטלוויזיה היה פרפר נחמד וגם על זה אני מתגבר עם השנים”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“נבלות מלאי כשרון שבאו להוציא לי אוכל מהפה”.

נבלה. קומדיה
כותבים חדשים במצב האומה

 לא הרבה יודעים אבל כתבת שירים לפסטיגל. איך הצלחת להסתיר את המידע הזה עד הראיון הזה?

“דאגתי שרשם התמלוגים יידע וזה סיפק אותי”.

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

במצב האומה ודאי יוצא לך לעבוד הרבה עם גורי אלפי. איך אתה דואג שהוא לא יהיה חסר ביטחון לידך?

 “אני אומר לו שאני רק נראה יותר גבוה ממנו”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“לא חשוב מה, נסה לשלב  בזה את גורי”

 אם לא היית כותב מה היית רוצה לשתות?

“אני מוצא את הנחמה בעישון. אם התכוונת לשאול מה הייתי רוצה לעשות, להיות הקניין של הארד רוק קפה”

עפר קניספל בלקסיקון הספרות העברית החדשה

האזרח י ב-ynet