ארכיון תגיות: גדי וילצ’רסקי

אלמוג שור – ראיון ר-ציני

אלמוג שור עושה סטנדאפ על מיניות ומיניות על סטנדאפ. קראו עכשיו, כי זה בלשון ציווי

אלמוג שור היא סטנדאפיסטית ומרצה על מין, כי סקסולוגיה וסטנדאפ אלו התחומים היחידים שבהם מותר לדבר על דברים. כמו כן יש לה מופע המארח חברים ובו היא מספרת על סקס לכל מי שאין לו ורוצה לדעת מה זה.

נוסף על כך, היא כותבת באתר עם השם הנוח להגייה “מה וזה“.  וחוץ מזה מעלה סרטונים לאינטרנט, נו, דור הוואי, משעמם רצח. מה רציתם נעשה?

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

נגמר לי הכסף לפסיכולוגית וגיליתי שמה שגורם לי להרגיש הכי טוב זה לא לממן לה טיול לקריביים אלא דווקא לשמח אנשים ולטפל בבעיות שלי דרך הומור

את ידועה בביגוד המיוחד והצבעוני שלך. כיצד את מתמודדת עם חולי אפילפסיה?

הם מתרחקים ממני כמו ממנורת דיסקו של שנות ה-90.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

ללא ספק רועי צברי, שהוא גם הבן זוג שלי, אבל גם אחד הסטנדאפיסטים והמאלתרים הטובים בעיניי, בלי קשר לזה שאני שוכבת איתו. אני לומדת המון ממנו על אמת בסטנדאפ, אלתורים ועל איך זה לחיות עם זין קטן.

חוץ מזה, ג’ואן ריברס, דניאל חן, גדי וילצ’רסקי, ואני משתדלת גם ללמוד מקומיקאים מתחילים כי בעיניי יש להם לפעמים משהו מרענן וחסר מודעות שכיף ללמוד ממנו לטוב ולרע.

הסטנדאפ שלך עוסק בעיקר במיניות. במה עוסקת המיניות שלך?

לצחוק על הזין הקטן. בדיוק כמו הסטנדאפ.

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

אני חושבת שיש תנופה מטורפת לקומיקאים היום, ויש המון במות וחשיפה שזה ממש כיף. יש מלא “זרמים” לסטנדאפ וכל אחד לוקח את זה לכיוון שלו וזה בעיניי ממש יפה.. מצד שני יש תחושה כאילו להרבה קומיקאים כבר לא אכפת מלהצחיק, ויותר אכפת להם מהחשיפה או מלהעביר מסר או מלזיין הרבה. זה קצת מבאס אותי. כי בעיניי סטנדאפ זה קודם כל להצחיק.

את מאורסת לסטנדאפיסט. איך שכנעתם את החברים שזו לא בדיחה?

תימני קנה יהלום, נראה לך שהם יחשבו שזו בדיחה?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מצחיק אותי שאנשים אומרים פשטדה במקום פשטידה. זה מביך אותי שהם מתקמצנים על י’ אחת במילה שהיא גם ככה מצחיקה מאוד.

אותה זה לא מצחיק
אותה זה לא מצחיק

את עובדת בחנות לאביזרי מין. מה האביזר הכי מצחיק?

הפרצוף של אנשים כשאני אומרת להם שאמא שלהם הייתה פה אתמול. וברצינות, יש אביזר בצורה של גמד שהכובע הענק שלו אמור לכאורה להיות פלאג ענקי לתחת, קוראים לזה אס מידג’ט, ואני לפעמים מדמיינת את שלגיה תוקעת את רגזני בתוך התחת שלה ומבינה למה הוא נהיה רגזן.

מה התפיסה הקומית שלך?

לשמח אנשים ולגרום להם לשכוח מכל הצרות. אם אפשר על הדרך להעביר מסר אז גם מגניב, אבל לשמח מעל הכל.

כמה סקסולוגים צריך כדי להחליף נורה?

שניים, אחד שינסה להכניס את הנורה בצורה הנכונה של לגרות על הדרך את נקודת הג’י ואחד לוזר שיצעק לו מהצד שהיא לא קיימת.

עידן ברקאי – ראיון ר-ציני

האם הסטנדאפיסט עידן ברקאי הוא מלך הקומדיה של התחנה המרכזית?

צילום: סמדר כפרי

השמועות מספרות שהסטנדאפיסט   עידן ברקאי נולד בשם עידן רבינוביץ’. לאחר מפגש עם אמרגנו הציע לו זה לשנות את שמו לברקאי, כי אשכנזי לא יצליח בעולם הסטנדאפ הקשוח, לכן שינה את שמו לברקאי כמו הסטנדאפיסטים דודו ברקאי, אייל ברקאי, משה ברקאי ועומר ברקאי. שינוי השם הביא לו הצלחות רבות, כמו הופעות רבות אצל חבורות הסטנדאפ השונות והופעה ב”בורר”, ובעיקר הצלחתו המטאורית – מורה בישראל. אך עד מהרה התמכר לקראק והתאבד בתאו. לאחר התאבדותו התראיין לילדי הקומדיה.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

לא יודע בדיוק. תמיד ניסיתי להצחיק כי אני לא יודע להתנהג מספיק טוב.

בבורר שיחקת דמות של סטנדאפיסט. כיצד עלה הרעיון?

אני שמח שהעלית את ההשתתפות שלי בבורר (גידי, החבר הכי טוב של יודה לוי לפרק שלם  – ע”ב). את השאלה הזאת עדיף להפנות לרשף לוי (תסריטאי הבורר – ע”ב), אבל אני מניח שהוא שאל את עצמו מה העיסוק הכי פתטי שאפשר לתת לדמות הכי פתטית ואשכנזייה בסדרה, והוא הלך על רואה חשבון שמנסה להיות סטנדאפיסט. הסדרה צולמה לפני שהתחלתי לעשות סטנדאפ, אז כנראה לרשף לוי יש יכולות נבואיות. אני מקווה שהוא פחות נבואי לגבי הרצח האכזרי של הדמות שלי בסוף הפרק. שני כדורים בבטן זה לא צחוק. הה, חבר?

(מרשף לוי נמסר: “אני לא מתראיין אם אני לא מקדם משהו”)

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

בדרך כלל אנשים שמצחיקים אותי ו\או שלוקחים את הקומדיה שלהם עד הסוף, וויל פרלבן סטילר, ג’רי לואיס, ריקי ג’רבייס, ראסל בראנד, מל ברוקס, כריס קאטןפיל הארטמן, סטיבי ניימדרופ, דודו טופז בתקופה של האורנג’דה והאמת שגם את דודו טופז של יום הדין, כריס פארלי, וויל ארנט, ג’ים קארי, הווארד סטרן, כריס דה-ליהחניבעל בורס, לואי סי קיי, ג’ים ג’פריז, ניימי מק’דרופ, דאג סטנהופ, ג’יימס ניימדרופיני, אדי מרפי, דייב שאפל, ביל בר, אביתר חלימי, אקשן ברונסון, דיין קוק, תום יער, מורן קל, ארז בירנבוים, עמית חשאי, יוסי גבני, דניאל חן, גדי וילצ’רסקי, יותם ישי, צח רוקח, עמית וצחי רבינוביץ’, אורי שלו, יפתח חוצב, עמית קלינג, MC NAMEDROPPP, יורן דוידי, הבחור שעם יורן דוידי, ניב מג’ר, תם אהרון, מיכאל הנגבי, אודי כגן ותומר פישמן-ניימדרופברגר.

אתה שייך לדור של סטנדאפיסטים שפייסבוק הוא חלק מהחומרים שלהם. מה לדעתך צריך לעשות לסטנדאפיסטים שאין להם פייסבוק?

ההיסטוריה כבר תשפוט אותם

https://www.youtube.com/watch?v=ih7fZmoz9HU

.

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

יש הרבה.

כמורה, מה התלמידים חושבים שהוא השיעור הכי מצחיק?

השיעור של עידן ברקאי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

עידן ברקאי

למה שינית את השם מרבינוביץ’ לברקאי ומה דעתך על נומרולוגיה?

לא אהבתי את רבינוביץ’. הוא היה מעצבן והרס לי וגרם לי נזקים רבים. הוא גם הרג לי את אחד החתולים. נאלצתי לשנות לברקאי ולהתחיל הכל מחדש ממש כמו אבות אבותינו שגורשו מספרד. בנומרולוגיה חתול = מוות.

ברקאי זה השם העברי של לוציפר בברית החדשה.

"עידן ברקאי? אהבתי את החומרים המוקדמים שלו". לוציפר
“עידן ברקאי? אהבתי את החומרים המוקדמים שלו”. לוציפר

מה התפיסה הקומית שלך?

חייב להאמין במה שאתה אומר גם אם הסיבות שלך מפוקפקות

אם היית משחק בארץ עיר והיה יוצא חי”ת, איזו חיה היית רוצה להיות?

עידן ברקאי.

 

שאלת בונוס לבחירת המרואיין: מה הסוד התל-אביבי שלך?

אין לי שום דבר.

(הוא בחר את השאלה הזו).

***

העמוד הרשמי של עידן ברקאי

מה מצחיק בזה?

קומדיה, פילוסופיה, סאטירה – למה צחקתם?

כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו נורא מיוחדים. שונים, נועזים, חתרניים. מערערים על המוסכמות, חותרים נגד הזרם, יוצאים נגד השיטה. זה נכון באופן הלבוש, זה נכון באופן הדיבור, בטח ובטח זה נכון בחומרים. אז איך יוצא שבסופו של דבר אנחנו אומרים בדיוק מה שהקהל מצפה לשמוע?
מה פתאום?!? אני שומע את הכעס שלכם עד לכאן. קומדיה זה חתרני, זה מאתגר את המערכת. גדי וילצ’רסקי, כשהוא קורא ללגליזציה, הוא קונפורמיסט? ארץ נהדרת, כשהם עושים סאטירה על פוליטיקאים, תומכים בשיטה?

אז גדי וילצ’רסקי, תאמינו או לא, מצחיק אנשים מאוד מסוימים. ואני לא אגיד שכולם סטלנים (ואגב, כמה מחבריי הטובים ביותר…), אבל אף אחד מהם לא חושב שג’וינט הוא עילה למעצר. וסאטירה? ובכן, סאטירה היא הצורה השמרנית ביותר של קומדיה. וזה לא עוצר שם. תחשבו על הקומיקאים שאתם מכירים ועל מי הקהל שלהם. תחשבו על הקומיקאים שאתם אוהבים ועל הקשר בין הדעות שלהם לדעות שלכם. דעות שאנחנו מסכימים איתן מצחיקות אותנו, דעות שאנחנו לא מסכימים איתן מכעיסות אותנו. ככה זה.

לא נכון, תגידו לי. הקטעים הכי מצחיקים בתוכניות סאטירה הם הקטעים שבהם אנחנו לא מסכימים עם הדמויות. אבל זאת בדיוק הנקודה. אנחנו לא מסכימים עם הדמויות, אנחנו מסכימים עם הקומיקאי. סאטירה היא אולי שמרנית, אבל היא לא טיפשית. היא כן מניחה שהצופה אינטיליגנט. וצופה אינטליגנט מבין שכשדמות מופיעה בתכנית סאטירה, הדעות שלה לא מוצגות כמו שהן, הן מוגחכות. אנחנו צוחקים כי אנחנו מסכימים עם הדעה שמוצגת, אנחנו צוחקים כי הדעה שמוצגת, שאנחנו לא מקבלים, מגוחכת. כלומר, שוב, מה שמצחיק אותנו הוא הדעה שאנחנו כן מסכימים איתה. הקומיקאי לא מצליח בזכות זה שהוא מאתגר את הקהל. הוא מצליח בזכות זה שהוא נותן לקהל חיזוק.

אומברטו אקו
אומברטו אקו

כדי להבין את התופעה הזאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הוא תפקידו של הצופה. ולאומברטו אקו יש תשובה ברורה – הצופה מייצר את ההופעה. הצופה הוא לעולם לא פאסיבי לגמרי. הוא עסוק בכל רגע בהופעה בלפרש אותה, והוא מפרש אותה תמיד לפי ניסיון העבר שלו ולפי הנחות היסוד שלו. ההופעה, במילים אחרות, היא לא פלנטה אחרת. ההופעה היא חלק מהעולם, ובדיוק במידה שהיא מגיבה על העולם – העולם מגיב עליה.
אקו מתאר 10 שלבים ביצירת הופעה (למעשה, הוא מדבר על כתיבת טקסט ספרותי, אבל קל מאוד לראות כיצד התיאוריה מתאימה גם להופעה קומית). מתוכם, 3 בלבד הם בשליטתו של הקומיקאי. כל השאר הם אצל הצופה. אחד השלבים האלה הוא הפרשנות האידיאולוגית.
הקהל מגיע להופעה עם תפיסת עולם מסוימת, אפילו אם היא בלתי מודעת. והוא יפרש את ההופעה לפי התפיסה הזאת. ופה מתחיל משחק חברתי – הקומיקאי רוצה שהקהל יצחק, אז הוא צריך להתאים את המסרים שלו לתפיסת העולם של הצופים. הצופים, בתקווה, גם רוצים לצחוק, אז הם ינסו להתאים את המסרים של הקומיקאי לתפיסת העולם שלהם. אם הקומיקאי מוכר, והקהל יודע לאן הוא מגיע, ההופעה תהיה יחסית צמודה לחזרות. הקומיקאי ייתן את הרפליקות כפי שהוא התאמן עליהן, הצחוקים יהיו במקומות הנכונים וכולם יחזרו הביתה מרוצים. אבל אם הקומיקאי לא מוכר מספיק, והגיע קהל שלא יודע למה לצפות, ההופעה תתחיל לחרוק. ואז הקומיקאי, אם הוא מוכשר מספיק, ישנה את ההופעה. לא בהכרח את החומר, אבל את אופן ההגשה. הוא יקל על הצופים לגשר על הפער בין תפיסת העולם שלהם לבין תפיסת העולם שההופעה מציגה. ואחת הדרכים הפשוטות לעשות את זה היא להשתמש בהגחכה. החומר שלך תומך בלגליזציה, אבל הזמינו אותך להופיע באגודת “אל-סם”? קחי את אותן בדיחות בדיוק, אבל תהפכי לגמרי את האינטונציה. בדיחות שהיו סרקסטיות תספרי ברצינות גמורה, בדיחות רציניות תספרי כאילו הן סרקסטיות. הקהל לא טיפש. אם החומר שעל פני השטח לא מתאים לתפיסת העולם שלו, הוא ימצא את הדרך לפרש אותו באופן שכן יתאים. רק צריך לתת לו קצת עזרה.

קחו לדוגמא את הקטע הזה של סטיוארט לי:

לי מספר שרשרת של אירועים אמיתיים מחייו. חלקם מאוד טראומטיים. שימו לב בעיקר לסיפור שמתחיל בדקה 6:40. שימו לב לאופן ההגשה. שימו לב מה קורה בדקה 8:00. אין שם שום דבר מצחיק, ובכל זאת הקהל צוחק. למה? בגלל מה שמוסבר בהערה בדקה 8:05 – הקשר הוא לא מיתוס. אם היינו שומעים את הסיפור הזה במפגש אישי, היינו מפגינים אמפתיה, כי לא היינו מצפים שמישהו ישתמש בסיפור כזה כדי להצחיק. אבל זה לא ההקשר. ההקשר הוא הופעה קומית. והקהל מצפה שיצחיקו אותו. הקהל מצפה שלכל סיפור יהיה פאנץ’ ליין. תפיסת העולם של הקהל בשלב הזה (הקטע הזה הוא לקראת סוף ההופעה) היא של הופעת סטנד-אפ. וכשאלו הציפיות של הקהל, אפילו השורה “סתמי ת’פה, את לא יודעת על מה את מדברת” הופכת לפאנץ’ ליין.

אז נכון, לא מדובר פה בדיוק על דעות. אנחנו לא יודעים מה הקהל חושב על מלחמת העולם השנייה, על הפצצת דרזדן או על השתקת נשים. העניין הוא האישוש של הציפיות. בני אדם לא אוהבים דיסוננס. אנחנו לא רוצים להתמודד עם ניגודים. אנחנו אוהבים כשהכל זורם והרמוני. אנחנו בהופעה קומית ומישהו מספר לנו על טראומה שסבא שלו חווה? כנראה זאת בדיחה. גם אם אין שוב דבר אחר שמאפיין את זה כבדיחה, אנחנו לא יכולים להתמודד עם הרעיון שזה לא. אז הקהל הופך את זה לבדיחה. קומדיה, בניגוד לכל מה שמספרים, לא נעוצה בהיפוך הציפיות של הקהל, היא נעוצה באישושן. הקהל מגדיר את הקומדיה כקומדיה כשהציפיות שלו מאוששות. קומדיה, כמו כל יצירת אמנות, לעולם לא עומדת בפני עצמה. אי אפשר לדבר על קומדיה בלי לדבר על קהל. הקומדיה לא נמצאת בחומר, לא נמצאת אצל הקומיקאי, לא נמצאת אפילו בהופעה. הקומדיה נמצאת במפגש בין הקומיקאי לקהל. הקומיקאי לא יוצר את הקומדיה, הוא לכל היותר הסוכן שבעזרתו הקהל הופך את ההופעה לקומדיה.

המילים המצחיקות ביותר לשנה החדשה

ברוב השנה האחרונה הצקנו לקומיקאים  והומוריסטים ושאלנו אותם בין היתר מה המילה שהכי מצחיקה אותם.  להפתעתנו הם ענו ונימקו. האם אפשר ללמוד מהו סוג ההומור לפי מילה אחת ומה המילה שבאמת הכי מצחיקה?

"אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן"
“אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

ניקו וואטס: “כיבושילשול. זו מילה שהמצאתי. זה שילוב של כיבוש ושלשול. זה מצחיק”

מאיר כץ:  “חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון”.

ינאי בן נח: “ברווז, אבל זה, כאילו, ברור מאילו. אין מה להסביר. אוף, בטח כל הקומיקאים עונים  ‘ברווז’ לשאלה הזו”.

תם אהרן ודור כאהן

דור: “פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי”.

תם: “או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה”.

דור: “כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען”.

תם: “כי אתה גזען, מה לעשות”.

דור: “מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!”

תם: “אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה”.

דור: “דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה”

מרסל מוסרי: “אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית”.

רותם זיו: “שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו”

ניר וגלי: “אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

אורי פינק:  “כבוד השר אורי אורבך”

שמעון ראיצ’יק: “גזיבו. defaq?!”

טל שפר: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא בדולח. זו פשוט המילה הכי חסרת משמעות אי פעם, וצורת ההגייה שלה גורמת לך להרגיש אידיוט. זה כאילו מישהו המציא את המילה הזו רק כדי לגרום למי שאומר אותה להיראות מפגר”

טל טירנגל: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא ‘נפוטיזם’, וזה בגלל שבאמצע יש לה פות”.

יונתן ברק: “”שטות’. היא מילה מצוינת בעיניי. קודם כל היא מילה אונומטופית. כלומר שהצליל שלה מחקה את משמעותה. היא מילה שטותית וכיף להגיד אותה, אפילו שטותי להגיד אותה. אני אוהב להשתמש בשפה גבוהה בהופעה שלי כי אני חושב שככל שהנושא שאתה מדבר עליו הוא יותר שטותי (עשיתי זאת שוב), כך הניגוד של השפה הגבוהה הופך את הקטע למצחיק יותר”

מוחמד נעמה: “המילה שהכי מצחיקה אותי זאת ‘גברתתת’ … ולמה כי אני מבהיל איתה בחורות שהולכות בכביש, בהסוואה שאני מדבר בפלאפון”

אסף קפלנסקי“בשתי מילים – ‘אובדן התמימות’. לא, בעצם ‘כאב’. ‘אובדן הכאב’. לא, עזוב, ‘אובדן התמימות’ וזהו”.

שגיב פרידמן: “המילה כרס. הכי ישראלית שיש”.

חגילר: “כדרלעמר… אני… אני לא יודע”

קארין כהן: “פלומה. ככה”

דדו מילמן: “יש איזה דיבור על זה שהמילה האחרונה במילון היא ‘תתתן’. ההגדרה המילונית שלה היא: בנאדם שחייב להגיד את המילה האחרונה. מצחיק אותי הרגע הזה בישיבה שבו אבשלום קור וכל החבר’ה של האקדמיה סוגרים את המילון ואז, שנייה לפני שהם הולכים מישהו אומר: ‘רגע, רגע. יש לי רעיון לעוד מילה אחת אחרונה! ת ת ת ן! לא יודע מה זה אומר אבל חייבים להכניס את זה'”.

"אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון"
“אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון”

עפר קניספל: בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

ניר מולד: אצטרובל. במופע הראשון של ‘אנטיגיבור‘, הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה ‘גוגי ומגוגי‘”.

יאיר אורבך: “שתי מילים: ‘משלמים בזמן'”.

דור מוסקל: “‘ככה’ וככה”.

יוני פאנצ’צ’אתזה: “כוס. וגם כוס ענק. כי זה אמיתי מהחיים”.

דרור קרן: “מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

מתן בלומנבלט: “מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”

דוד וולצר“אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון”.

גדי וילצ’רסקי: “גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו”.

שממל: “פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”

אבא קריר: “אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית”

בוב זאבי: “הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת”.

נועה אנג’ל: “זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה ‘ראית את הגורגונזולה שקניתי?’ וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר”.

זאב אנגלמאיר: “גיוועלד’. לא משנה מי אומר את זה: מיק ג’אגר, בר רפאלי, ראש ממשלת טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  ‘גיוועלד’, וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה”.

נדב בושם: “אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב’ ובמילה אחת – ציונות”

משה פרסטר: 

“קקי.

“אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה ‘קקי’ מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  ‘תראה, אבא עשה קקי’ (צחוק דקיק) ‘אבא עשה קקי על הרצפה’ (צחוק מתגלגל) ‘אבא מרח קקי על אימא’ (צחוק רועם)”

“קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

“קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)”

נולי עומר:  “עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

גדי וילצ’רסקי – ראיון ר-ציני

522444_561833473832668_1955936265_nכל האמת על גדי וילצ’רסקי, ורק האמת ושום דבר מלבד האמת. כה יעזור לי הסם

גדי וילצ’רסקי (עידן מור) הוא קומיקאי שמזוהה עם המחאה החברתית ועם סמים. יש מי שיגידו שזה אותו דבר, שזה היינו הך, שאלו מילים נרדפוות, סינונימים, אנחנו יודעים איפה הם גרים. הוא פרץ לתודעה כעין הסערה או קלישאה עיתונית אחרת, חמוש רק במגפון ובשאר פרופס. הוא הצליח להתל בפוליטיקאים, עיתונאים, שוטרים והמשמרת הירוקה, בעיקר כי רק הוא מבין על מה הוא מדבר . כמחאה על תרבות הצריכה שלחתי לו יונת דואר. היא לא הגיעה, אז שלחתי לו מייל.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בגיל 3, אני עומד מול כל המשפחה בסלון ועושה חיקוי מדויק של שמעון פרס. אחת ההופעות החזקות שלי”

(מעטים יודעים, אבל פרס הפסיד בכל מערכת בחירות עד המירוץ לנשיאות, אז השתמש בחיקוי של גדי).

.
אתה היית למעשה הקומיקאי של המחאה החברתית. שנה וחצי אחרי אפשר לומר שהמחאה נכשלה. כקומיקאי נבחר מה היית עושה אחרת?

“הייתה חסרה אגרסיביות, חלמתי לראות אנשים שורפים בנקים, מנפצים בניינים. מחאה לא אגרסיבית ברור שתדעך”.
 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=KOR0vE_MMaE]


מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ג’ים קארי בתפקיד  אנדי קאופמן ב’איש על הירח’, דודו טופז, רועי צברי“.

בסרטון מפורסם ביוטיוב רואים שהצלחת להטעות כתב של ערוץ 1. מהן ההוכחות לקיומו של ערוץ 1?

“הוא זה שהטעה אותי, הוא הציג את עצמו ככתב טלוויזיה ובסוף גיליתי שהוא מערוץ 1”.

 מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

“בגדול, חבורה של פחדנים, את הטובים באמת אף אחד לא מכיר, כי הם לא משחקים את המשחק. דניאל חן, רועי צברי, עדו זכריה, חיים אלמקיס. אלה קומיקאים בשבילי ומי מכיר אותם?”

נעצרת בעקבות שימוש במגפון. מה דעתך על הסוגיה שמעסיקה את ארה”ב היום, רגולציה חמורה יותר על החזקת מגפונים או דווקא חימוש יותר אזרחים במגפונים, כדי שיוכלו להתמודד עם פסיכופתים?

“צריך לצמצם כמה שאפשר את הרישיונות להחזיק מגפון. זה כלי רב עוצמה שעלול להיות קטלני אם הוא נופל לידיים לא נכונות”

99.99% מהאמריקאים מחזיקים במגפון לשימוש אישי
99.99% מהאמריקאים מחזיקים במגפון לשימוש אישי

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו”.

בפייסבוק כתוב שיש לך מערכת יחסית מורכבת עם בטמן הישראלי. עד כמה מורכבת?

” טובי הפסיכיאטרים לא הצליחו להתמודד עם השאלה הזו”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“ברגע שלא תפחד יותר תהיה הכי מצחיק בעולם”

מה הצליל האהוב עליך כשאתה לוקח סמים?

“קול של כוסית על שאומרת ‘וואי האמ-די הזה טוב…'”

(אם אתם לא יודעים מה זה אמ-די,  הרשות למלחמה בסמים תרשום עוד הישג)

גדי וילצ’רסקי בפייסבוק

גדי וילצ’רסקי VS ראש עיר חיפה

גדי, ירון ברלד וליעוז כהן בהיפהופ חיפה לחיפאים