ארכיון תגיות: הודנא בר

קובי בלולו – ראיון ר-ציני

קובי בלולו הסטנדאפיסט ששם את את הב’ בלולו

קובי בלולו הוא סטנדאפיסט ותיק שמנהל ליינים במקומות שונים, לאחד מהם אפילו קראו בלולו. אבל הוא עושה דברים מעניינים יותר כמו לבשל סטנדאפיסטים או ארוחת שף עם סטנדאפיסטים, לא סגור על הניסוח. הוא אפילו היה סטנדאפיסט צבאי כשהיה תפקיד כזה. אבל התכנסנו לראיין אותו לרגל המופע שלו היום בהודנא עם נעמה רודריגז.

למה החלטת להיות קומיקאי?

כי הייתי ילד שמן ולצחוק על אחרים ועל עצמי הייתה הדרך היחידה שלי להתמודד ולהתקדם בשרשרת המזון וככה זה נשאר עד היום, במקום להתמודד אני מספר בדיחות.

היית סטנדאפיסט צבאי. מה זה אומר? שואלים אם יש פה מישהו מחיל חימוש?

זה אומר שמסתובבים במוצבים ברחבי הארץ ומספרים בדיחות מורל על צה”ל, זה בתיאוריה. בפרקטיקה אכלתי בורקסים בשק”ם ועליתי 23 ק”ג. בנוגע לחימוש, לא מופיעים מולם כי הם דרוזים ולא מגיע להם.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שמלא מלא סטנדאפיסטים וקומיקאים. מכל אחד אפשר ללמוד משהו או לקבל פרספקטיבה קצת אחרת, גם מגרועים אני שואב השראה למה לא כדאי לעשות.

הכי השפיעו עליי או הצחיקו אותי: שלום אסייג, שחר חסון, דניאל חן, אסי כהן, סשה ברון כהן, לואי סי קיי ,ביל בר, כריס דליה, אדם שרון, ירון ברלד, יאיר הברבור גרינברג, אלי חביב, אלעד גלעדי, אלדד שטרית, קנדי אבלסון, עידן רונן, אייל בריג, עידן ברקאי, שי שוחמי, לאה לב, צח רוקח, דניאל גורי דא לימה.

אתה משלב בין היותך סטנדאפיסט להיותך שף. איזה אוכל הכי מצחיק?

קורקבנים זה האוכל הכי קומי.

אני נהנה לבשל ולעשות סטנדאפ ולשמחתי יצרתי לעצמי (ולקומיקאים אחרים!) את ההזדמנות לשלב את שתי האהבות בערב הקונספט – “Funny Fine Dine”. עד כה הופיעו ואכלו בערב הזה: לאה לב, גל דודו ורד, הגר ארלוק, דניאל גורי דא לימה, עידן רונן, נועה מנור. בשנה הבאה נעדכן את הרשימה!

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

אני חושב שהסצנה בהתקדמות. יש אינפלציה גדולה של מופיעים ולדעתי מי שיתמיד ויהיה טוב יצליח (איזו נוסחה, אה?). יש המון סטנדאפיסטים מאוד מוכשרים כיום ויש להם המון במות להופיע בהן. נוצר מצב שאנשים יוצרים ליינים בכל מיני מקומות שהם לא המועדונים המרכזיים וככה הם ממשיכים להשתפר מול קהלים שונים ומגוונים ובתנאים לא בהכרח אידיאליים להופעה, ומה אני אגיד לך? זה עובד. כי גם אני מהחבר’ה האלה. גלובליזציה עובדת גם בקומדיה, היום סטנדאפיסטים ישראלים שואבים המון השראה מחו”ל ולאט לאט רואים את זה מחלחל גם לסגנון הישראלי. יש לנו עוד המון לאן להתקדם ולהשתפר ואם נתמיד אז נצליח (אמרתי את זה כבר?).

אתה מזרחי. למה?

כי שני ההורים שלי ממרוקו.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בלולו.

היה לך ליין בלולו בר. איך מצאת מקום שהוא משחק מילים?

עליתי להופיע בערב של יעל רוזנס ונשארתי לנצח. זה היה מתבקש.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

בהלוויה של חבר.

 

***

קובי מופיע היום בהודנא בר עם נעמה רודריגז. סטנדאפ היום

 

איתי עמוס (ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי) – ראיון ר-ציני

ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי חוגג שנתיים. איתי עמוס מסביר למה זה לגיטימי

הרבה זמן כשחשבו על סטנדאפ ישראלי, חשבו על סטנדאפיסטים מלאי כריזמה או שריריריים או עם בדיחות מובנות, כלומר עם ביטחון עצמי. איתי עמוס, שעל פי מחקרים עדכניים היה שותף שלי לדירה, החליט לעשות ערב סטנדאפ לחסרי הביטחון בשם “ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי”. לצערי, הרעיון המטומטם הזה הצליח ועכשיו הם חוגגים שנתיים, אז אני חייב לכתוב על זה.

למה החלטת על ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי?

יום אחד ישבנו כמה חברים אחרי ערב סטנדאפואטרי שילדי הקומדיה ארגנו ומישהו שאל את רונה טל (אושיית פייסבוק בעבר וסטנדאפיסטית חסרת ביטחון בהווה) למה היא לא עושה סטנדאפ. היא אמרה שאין לה מספיק ביטחון עצמי. אז שאלתי אותה אם הייתה מסכימה להופיע בערב סטנדאפ שמיועד לחסרי ביטחון עצמי, והיא אמרה כן. אז הבנתי שעליתי כאן על משהו.

בעיקרון בתור בנאדם חסר ביטחון עצמי או טבעיות על הבמה (ומחוצה לה), תמיד נורא הפריעה לי הדרישה הזאת בסטנדאפ לשדר ביטחון ולתקשר עם הקהל. חשבתי שאם אקים ערב שמצהיר מראש שהוא חסר ביטחון עצמי, אז הקהל מראש לא יצפה לזה וזה ישחרר את המופיעים מהלחץ להופיע בצורה מוחצנת ומקצועית שלא מתאימה להם. ככה הם ירגישו יותר בנוח ויעיזו יותר, קודם כל בכלל להופיע, ואחר כך אולי גם לנסות דברים לא שגרתיים.

וזה באמת מה שקרה – היום יש לא מעט מופיעים שהתחילו את דרכם בערב (רונה טל, נדב זלוטקין, יונתן אלחנן, דנה פינסקר, ואפילו אח שלי עידן עמוס, שהתחיל ממש לאחרונה וכבר הולך לו יותר טוב ממני), והופעות לא שגרתיות נהפכו לדבר די שגרתי.

מי אתה? לא מכיר אותך.

אתה גרת איתי, מה אתה משחק אותה? טוב, בוא נעמיד פנים שהראיון הזה לא נפוטיסטי.

אני איתי עמוס, בן 31 מתל אביב, בעל תואר ראשון בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב ועובד כבר 12 שנה בארכיון של החוג. עושה סטנדאפ כשלוש שנים, בעיקר בבמות פתוחות. כששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני עונה שאני בטלן רנסאנס, כלומר אני מתעצל לעשות דברים בהרבה תחומים – כתיבה, קולנוע, מוזיקה, יזמות, יבוא מזון. באף אחד מהם אני לא עושה כמעט כלום למרות שאני חולם לעשות כבר הרבה שנים. רק בסטנדאפ איכשהו אני עושה קצת (ממש קצת) יותר. אבל בעיקרון אני אף אחד עדיין.

מי לדעתך הקומיקאים שהשפיעו על החברים הקבועים בערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי?

אני מניח שקומיקאים עם פרסונה של לוזרים כמו לואי סי  קיי, וודי אלן, לארי דיוויד, או נאור ציון. אבל בטח גם קומיקאים נסיוניים כמו אנדי קאופמן, מיטש הדברג, חנן גולדבלט. אבל האמת שאני לא יודע באמת כמה הסטנדאפיסטים אצלנו מושפעים בצורה מודעת מקומיקאים אחרים. הם נוטים להיות די אוטיסטיים ועסוקים בעולם הפנימי של עצמם.

אתם מופיעים די הרבה. אתם לא צריכים להיסגר כי צברתם ביטחון?

זו טענה שאני שומע הרבה, בעיקר בקשר אלי. כי באמת אחרי איזה 20 פעם שהנחיתי את הערב אני כבר יותר מדי בטוח בעצמי, שלא לומר זחוח ומעליב את שאר המופיעים והקהל, בשביל להתאים לערב. אבל אני חושב שאנחנו יותר חסרי ביטחון-פרנדלי מחסרי ביטחון באמת בשלב הזה. אנחנו כבר לא יכולים להבטיח שכל מופיע יהיה חסר ביטחון, אבל לכל מופיע חסר ביטחון תמיד יהיה בית חם ומכיל בערב. כל עוד הוא לא משעמם.

מה אתם חושבים על קומיקאים עם ביטחון עצמי?

הו, זו קשת של רגשות: קנאה, זלזול, בוז, משיכה מינית, חוסר אמון, הערצה. אישית קשה לי במיוחד עם מופיעים שמחפים על כתיבה גרועה עם ביטחון עצמי מוגזם, מה שנפוץ במיוחד במועדונים המבוססים יותר. אצלנו האג’נדה היא לתת במה למופיעים עם כתיבה טובה ופרפורמנס גרוע. אבל האמת המרה היא כנראה שצריך גם לדעת לכתוב וגם לדעת להופיע עם לפחות מינימום של ביטחון עצמי בשביל להיות טבעי על הבמה. אבל אנחנו לא מושלמים.

ההופעה שלכם מתרחשת בפלורנטין. איך הקהל הילידי מקבל אתכם?
האמת שנראה לי שאין יותר מדי קהל מקומי, ועם הזמן נהיה יותר קהל ביתי שלנו שהוא לאו דווקא פלורנטינאי טיפוסי. אין הרבה בדיחות על סמים בערבים, ואף אחד בינתיים לא שר עם גיטרה אף שיר של בוב מארלי.

 

מה התפיסה הקומית שלכם?

אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל יאללה אני אדבר בשם כולם כי מה אכפת לי. אנחנו מאמינים שלהצחיק זה רק ההתחלה בקומדיה. ברור שכל קומיקאי הוא מצחיק, לפחות בעיני מישהו, אחרת הוא לא היה קומיקאי, אבל מעבר ללהצחיק יש עוד דברים שחלקנו מחפשים בקומדיה – שתהיה מפתיעה, מעוררת עניין, מעוררת רגש, מלאת דמיון, לא מתאמצת, לא נופלת לשטאנצים מוכרים וצפויים. ויש הרבה אנשים מצחיקים שלא מצליחים לעמוד בתנאים האלה, ואותי אישית הם הרבה פחות מעניינים. אני חושב שבערב שלנו אנחנו לא תמיד מצליחים אבל לפחות מנסים איכשהו לעמוד ביעדים האלה. הצעד הבא יהיה להשתלט גם על הקטע הזה של להצחיק.

האם לדעתך חלק מכם יוכלו גם להגיע לקהל המיינסטרימי הצמא לחסרי ביטחון כדי לתת להם מכות?

על פניו כרגע לא, אבל אולי כשמספיק נשתפשף ונקבל ביטחון אז כן. אני חושב שיש המון אנשים מוכשרים בערב, אבל מה שמשותף לרובנו זו שנאה למיינסטרים, שנאה עצמית ומוסר עבודה מאוד נמוך, אז אלה מכשולים שצריך להתגבר עליהם לפני שפורצים הלאה. או שפשוט יום אחד מפיק יראה אותנו וירצה לעשות איתנו משהו, זה יכול להיות נחמד. אבל זה יצטרך להיות בתנאים שלנו, לאו דווקא כי יש לנו אינטגריטי, אלא פשוט כי אנחנו לא מספיק מוכשרים בשביל להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר.

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

 

מה התכונה הכי חשובה לשותף לדירה?

לא לעזוב אחרי שנה בשביל לגור עם בת זוג שלו, בוגד.

 

ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי חוגג שנתיים ברוסט מיוחד בהשתתפות מיטב מופיעי הערב, ביום שלישי 21.8 בשעה 21:00 בהודנא, אברבנל 13, תל אביב, כניסה חינם.