ארכיון תגיות: מצב כפית

אסי גל – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסט אסי גל מסביר לי מה זו אהבה

הקומיקאי אסי גל הוא קומיקאי ותיק שפרץ לתודעה של מקצת האנשים בתוכנית “מצב כפית” של יס ובפרויקט ביפ, הוא גם שחקן ומתפרנס מעיתונות חוקרת כמו בלייזר ו-XNET. לאחרונה יצר ושיחק בסדרת טרו סטוריז בערוץ טדי לצד עידן ברקאי. חוץ מזה הוא מנהל את ערב הרוסט הבאטל המצליח, שבו סטנדאפיסטים מעליבים זה את זה לפני שהקהל יתחיל. בראיון זה ננסה לגלות אם הוא קיים.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?
 

תמיד רציתי להיות שחקן, וצחוקים היו אלמנט צידי. די זנחתי את הכיוון כשהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, אבל אז הגיע פרויקט ביפ ועליתי על במה, וההנאה מצחוק של קהל נהייתה דבר כזה שאי אפשר להשתחרר ממנו.

אתה כתב בבלייזר. האם זה מונע ממך להיות על השער?

כן. זה בתקנון.
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
לואי סי .קיי, משפחת סימפסון, מל ברוקס, אורי זוהר.
 
הופעת בתוכנית הדגל של יס “מצב כפית” וב”דירה 17″. משם התפרסמו יחסית תירס סקסואל ותומר פישמן. למה לא התפרסמת יחסית?
 

כי אני פחות טוב מהם? בכל מקרה, היה שלב שקצת התפרסמתי ואפילו קיבלתי צ’ייסר חינם בפאב פעם.

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

 
שיש טובים ויש פחות טובים. יש הרבה דברים מעניינים והרשת לוהטת. האינטרנט שינה הרבה בחיינו וגם טובים השניים מן האחד, אם כבר אני אומר דברים ברורים.

 
אתה מנהל את הרוסט באטל הידוע. האם ראפרים מסתבכים איתך?
 

רק נצ’י נצ’, וסוויסה. יש לי ביף איתם שאני מכריז עליו כאן.

איזו מילה מצחיקה אותך?
 
תמיד אהבתי את המילה קצפת. הכל נשמע יותר טוב כשהוא מוקצף.
 
אתה כותב עם עידן ברקאי את “טרו סטוריז” בטדי. אתה כל הזמן מת ועידן לא. מתי תהרגו את עידן?
 

קצת בעיה כי הוא מצלם את הסטוריז. אולי נעשה כזה כמו הנוסע השמיני שאני מצלם אותו מת. היה דבר כזה בנוסע השמיני? אולי לא.

מה התפיסה הקומית שלך?

 

אם זה צפוי, זה לא טוב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

תומר פישמן.
 
איך יודעים אם זו אהבה?
 
קשה לנשום ורק רוצים עוד.
 

תומר פישמן – ראיון ר-ציני

הקומיקאי תומר פישמן על הדרך מבלוג על היטלר לערוץ הילדים, על קומדיה ועל החורף

תומר פישמן נולד בשם תומר פישמן לאביו ולאמו של תומר פישמן, בשנת הולדתו של תומר פישמן. כבר בצבא החל לכתוב מערכונים כי זה היה כיף. התקבל לפרויקט ביפ, שהיה רווחי ומגניב יותר מפרויקט דיור למשתכן. שם הקים את שלישיית חמלל”ו, עם אסי גל ועידו פרנקל. מה שייחד את השלישייה הקומית הזו מאחרות הוא שהם היו שלושה. הוא הופיע וכתב בתכניות מצב כפית, לילה תירס עם תירס סקסואל. וכיום מנחה בתכנית “נדחפים” בערוץ הילדים, כי זה הגיוני לתת לו תכנית לילדים.

מתי החלטלת שאתה רוצה להצחיק? 

זה קרה באופן די טבעי בכיתה י”ב. חבר טוב שלי קובי ורסנו היה פשוט מצלם אותי עושה שטויות מפגרות במצלמת רשת מעפנה כזאת והיה עורך את זה עם windows movie maker
ואז בצבא הכרתי את טל טירנגל. הכרתי לו את קובי ושלושתנו התחלנו לעבוד ביחד. אני וטל היינו כותבים מערכונים וקובי היה עורך הכול. אז לא היה יוטיוב ושיט כזה. אז היינו עושים הכול כדי להראות לחברים ולנסות להצחיק. לא היה אז מחשבות על להיות קומיקאים בכלל … בקיצור, זאת לא הייתה החלטה מודעת. כשזה תפס תאוצה וגיליתי שאני מסוגל להצחיק אנשים חוץ מהחברים. אז אני מניח שזאת היתה ההתחלה של היותי קומיקאי ואז התקבלתי לתכנית בשם “פרויקט ביפ” בערוץ ביפ דאז וזהו…כמנחה בערוץ הילדים איך אתה ממליץ לדרדר ילדים?

אני לא ממש מנחה בערוץ הילדים אלא מנחה בתכנית “נדחפים”  עם ניב מג’ר, ליאור אמסטרדמסקי וירמי שיק בלום. אנחנו היוצרים, הכותבים, הבמאים והעורכים שם. הדרך הכי טובה לדרדר ילדים, אני מניח, היא לתת לנו תכנית בערוץ הילדים. אז זה כבר קרה. הדור הבא יהיה מדהים!

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
האלים הקומיים שלי הם ביל מאריי, מייק מאיירס, אדם סנדלר (בימיו הטובים יותר) וכמובן וויל פרל. אני חושב שבתחילת דרכי כקומיקאי אני הייתי סוג של חיקוי של מייק מאיירס ווויל פרל, ולאט לאט מצאתי את הקטע שלי. אבל הבסיס של הכול התחיל מתוך הרצון לעשות את מה שהם עושים.

השתתפת בפרויקט ביפ. מה משותף לו ולפרויקט נערי רפול?
 
אני גרוע בפוליטיקה ושיט כזה. נערי רפול זה סוג של להקת פאנק? בכל מקרה פרויקט ביפ זה היה מדהים כי אני הגעתי לשם לבד לחלוטין (לאחר שטל טירנגל אמר לי שיש לזה אודישנים – הוא גם הלך בנפרד אבל לא התקבל), עברתי שם אודישן עם איזה מישהו זר שהצטוותי אליו. ולאודישן השני אמרו לנו להתארגן בקבוצות. ראיתי שם ברחבה בחוץ את אסי גל, שהיה נראה לבד, אז אמרתי לו אחרי דיבור קצר “היי אני אידיוט, תרצה לעשות משהו יחד?”, והוא אמר כן. ואז עידו פרנקל ניגש אלינו ושאל אם אפשר להיות איתנו. אמרנו כן ואז בחצי שעה כתבנו את המערכון הראשון שלנו, והוא עבד מעולה (זה היה מערכון שנקרא הבלוג של היטלר, שנחשב אחד המוצלחים שלנו!) וידענו שיש שם משהו מיוחד. אנחנו כבר לא כל כך פעילים כשלישייה בימים אלה אבל לעולמים חברים טובים ויום אחד עוד יהיה איחוד!”

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?
 
אני חושב שבימים אלה קורה משהו די מגניב עם כל סצנת הסטנד אפ החדשה שהרימה את ראשה לאחרונה. זה פועל יותר ממקום אישי ופחות בדיחות של “מכירים את זה ש…” או על נשים וגברים וכל הדברים שכבר עשו בכל מיני צורות. במידה מסוימת זה דומה יותר למה שקורה עם הסטנד אפ בארה”ב כמו לואי סי קיי שהוא הכי מוכר בתחום הדיבור הישיר והכן והאישי. בקיצור, אני חושב שזה מבורך כל מה שקורה כיום כי כל אחד יכול לעלות על במה גם בגלל ריבוי האופציות וגם בזכות עידן האינטרנט, שאשכרה כל אחד יכול להעלות סרטון ויש לו את האופציה להיות ויראלי ולהתמיד ולנצל את ההזדמנות.כמי שהיה חבר בדומינו גרוס. מה יותר ארוך. המרחק בין כדור הארץ לפלוטו או החוזה איתם?

כן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
ג’טלע – זה חתיכת חרא בתימנית. זה מצחיק כי כשסבתא שלי (אני חצי תימני) אומרת את המילה הזאת זה נשמע כל כך מדויק ונכון. זה הרבה יותר מתאים מהמילה חרא. ג’טלע!

תמונה של ג'ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג'טלע
תמונה של ג’ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג’טלע
השתתפת גם בתכנית לילה תירס. כיצד ההצלחה שינתה אותך?
ההצלחה הגיעה? אם כן למה אף אחד לא אמר לי!

מה התפיסה הקומית שלך?
אני רואה קומדיה כמשהו מאוד טבעי בשבילי, כשאני עולה על הבמה אני לא רוצה לרדת. אני לא חייב שיהיה לי מה להגיד כדי לתפוס מיקרופון – אני יודע שמשהו כבר יקרה וזה יגיע. קומדיה בשבילי היא הצורה שבה אני חושב באופן תמידי. גם עצב הוא מקור מעולה לקומדיה טובה ועמוקה. אני מאוד מנסה להביא את עצמי ואת חיי לתוך מה שאני עושה כי אחרת הקומדיה שלי תהיה מצחיקה על פני השטח אבל היא לעולם לא תגיע עמוק ותתיר חותם. אני לאו דווקא מדבר על הקהל אלא על עצמי. בקיצור קומדיה זה החיים שלי. זאת החשיבה שלי. זה המהות שלי בצורה מסוימת.

?מה התכונה הכי אמביוולנטית שלך
כל חיי הם אמביוולנטיות אחת נמשכת. בחורף אני יכול להתקשר לכל החברים שלי לפני שאצא מהבית רק כדי לשאול אם הם לובשים מעיל.

היונתנס – ראיון ר-ציני

ֻהאם אפשר לסיים מילה בעברית בסיומת אנגלית? היונתנס טוענים שכן

היונתנס, קומדיה

כמה חברים בצמד קומי צריך בשביל להחליף נורה? שניים – אחד שיחליף את הנורה והשני שיהיה הסטרייט מן. הצמד יונתן גרופר ויונתן אבינועם הבינו את העיקרון והחליטו לוותר על הסטרייט מן. ביחד הם מריצים להקת בנים מצליחה, הופיעו בתוכנית המערכונים חוסכת התקציב מצב כפית ומנהלים זוגיות מתוקשרת וחשוכת ילדים. תפסנו אותם ברגע של הפוגה ממירוץ התהילה ושפכנו עליהם קצת מים קרים.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

אבינועם: אני עוד מגיל קטנטן חיקיתי מורות והמצאתי מערכונים קיצוניים, עבדתי על הרדיו, בכל מסגרת שהייתי תמיד חיפשתי להיות בולט בשנינות ולהצחיק, אולי זה חסך בתשומת לב בילדות או שאולי זה גנים שנולדים איתם – הרצון לעשות שטויות ולצחוק על הכל.

גרופר: שאלה קשה, אני אגיד לך מה אני כן זוכר: את היום בו הבנתי שאני ילד קצת מוזר (אם לומר זאת בעדינות). בכיתה ג’, במסגרת שיעור חיבור הטילו עלינו לחבר שיר על יום העצמאות. לא מצאתי חרוז ל”עצמאות” , אז כתבתי “יום העצמאות – שאני אמות”, מיותר לציין שההורים שלי כבר זומנו למחרת לבירור אצל היועצת ולא הבנתי מה רע בחרוז הזה. במבט לאחור הייתי יכול להיות הזמר הטורקי הלא טורקי הראשון, חבל.

 

אתם עושים פארודיה על להקות בנים. מי לדעתכם להקת הבנים הכי מצחיקה?

אבינועם: היי פייב.

גרופר: אתניקס.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

אבינועם: אחד העם 1, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס ופלטפוס, סיינפלד – תבחר את הקומיקאים משם בכיף.

גרופר: צ’רלי צ’פלין, באסטר קיטון, ג’רי לואיס, דני קיי, ביל קוסבי, ג’ים קארי,
The umbilical brothers, ג’ורג’ קארלין,  רובין וויליאמס, פבלו פרנסיסקו, ריצ’רד פריור, מיטש הדברג, אדי מרפי, מייק מאיירס, סטיב קארל, הגשש החיוור ושייקה אופיר.

לאחרונה עבדתם על קליפ עם הראפר לוקץ’. איך לדעתכם היה נראה עולם הראפ והקומדיה בלעדיו?

אבינועם: לוקץ’ הוא קודם כל בן אדם, אחרי זה הוא יוצר שנון ומבריק שחי את היצירה בכל רמ”ח איבריו וזה מאוד מרשים ומעורר השראה לעבוד עם אדם שכזה.

גרופר: בלי לוקץ’ העולם היה עצוב יותר זה בטוח,  לוקץ’ באמת לקח את הז’אנר שהכי מתמקד בלשדר כוחניות והפך אותו 180 מעלות (סופר באצבעות) כן – 180. עזבו שכאמן הבנאדם לא מפסיק ליצור, בעבודה איתו הבנתי כמה הוא אדם נדיר.

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אבינועם: אני חושב שבכל תקופה ובכל זמן יש קומיקאים מוכשרים יותר ופחות ויש כאלה שלא מצליחים להצחיק זבוב אבל מצליחים בתחום ובתעשייה בכל זאת. יש כאלה עם כישרון נדיר שלא הרבה שומעים או יודעים עליהם. אני חושב שיש רבים מוכשרים, והכי חשוב שמי שמחזיק בידו את הכוח לעזור לאנשים המוכשרים באמת – שישתמש בו בחוכמה. העולם זקוק לצחוק ודברים חדשים מרעננים ומשובחים. עדיף למחזר פלסטיק מאשר בדיחות – או קריירות בהרבה מהמקרים שיש היום על המסך. לפעמים אני יושב מול המסך ורואה פרק בסדרה כושלת רק כדי להבין שאיזה מזל שאני לא שם.

גרופר: בנאדם שמחליט להקדיש את חייו ללעשות טוב לאנשים – אני כבר אוהב אותו. אבל העולם של היום ממש שונה ממה שהכרתי בתור ילד, לא היית שומע את פלטפוס מקללים! אבל היום? וואי וואי… ותכל’ס, קשה שלא – אינטרנט, אין ספור ערוצי טלוויזיה – לאנשים יש את כל הכלים ליצור לבד, שזה מדהים מצד אחד, אך גם יוצר כמות אבסורדית של חשיפה לתכנים. אני לא חושב שיותר קשה היום, אבל שמים לב שקומיקאים מרגישים את הצורך להתאמץ מפחד שהקהל של היום כבר רווי, וזה חבל, כי לא צריך לפוצץ בתותחים מה שאפשר לירות באקדח. ללא ספק, זה עידן מדהים לחיות בו (יש מילקי שהוא רק עם קצפת!).

הופעתם בתכנית עתירת הרייטינג מצב כפית. איך אתם מתמודדים עם תופעת המעריצים?

אבינועם: אני לא יודע מה הבעיה עם קצת הערצה. תחתונים פה, כוסית שם – זה כל הפאן בלהיות שלאגר, לא אחי?

גרופר: אני אישית נאלצתי לעבור ניתוח לשינוי פנים.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה?

אבינועם: בוכבזה – זה שם משפחה שראיתי היום שמאוד הצחיק אותי.

גרופר: אבוללה. נשמע כאילו המילה נולדה כשאיזה מגמגם ניסה לעשות צ’יזבט. איזה שם גרוע…. אם באמת יש מפלצת עם שם כזה היא יותר מסכנה ממפחידה, בטח הייתה מפלצת כאפות כזו.

contentpic_597767-l
מילים מצחיקות יכולות להגיע רחוק

 

מי משניכם יותר טוב?

אבינועם: שנינו סבבה – אני חושב שדווקא השילוב בינינו הוא זה שעושה את הסקס שלנו לכזה טוב…

גרופר: שנינו גרועים, אבל אבינועם יותר.

מה התפיסה הקומית שלכם?

אבינועם: הקם לצחוק עליך קום להשפילו.

גרופר: לגנוב חומרים.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמישים שנה?

אבינועם: עדיין נשואים באושר.

גרופר: מתים.
היונתנס ביוטיוב

היונתנס בפייסבוק

 

***
חדשות הבלוג:

אירועים מצחיקים

כדי להתפרנס מקומדיה הוספנו מודעות. קליק עליהן לא עולה לכם כלום, ולנו עוזר לסקר את עולם הקומדיה בארץ.
לאלו שמעדיפים לתרום יש גם כפתור כזה, למעלה, כתום, יפה