ארכיון תגיות: נולי עומר

המילים המצחיקות ביותר לשנה החדשה

ברוב השנה האחרונה הצקנו לקומיקאים  והומוריסטים ושאלנו אותם בין היתר מה המילה שהכי מצחיקה אותם.  להפתעתנו הם ענו ונימקו. האם אפשר ללמוד מהו סוג ההומור לפי מילה אחת ומה המילה שבאמת הכי מצחיקה?

"אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן"
“אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

ניקו וואטס: “כיבושילשול. זו מילה שהמצאתי. זה שילוב של כיבוש ושלשול. זה מצחיק”

מאיר כץ:  “חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון”.

ינאי בן נח: “ברווז, אבל זה, כאילו, ברור מאילו. אין מה להסביר. אוף, בטח כל הקומיקאים עונים  ‘ברווז’ לשאלה הזו”.

תם אהרן ודור כאהן

דור: “פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי”.

תם: “או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה”.

דור: “כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען”.

תם: “כי אתה גזען, מה לעשות”.

דור: “מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!”

תם: “אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה”.

דור: “דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה”

מרסל מוסרי: “אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית”.

רותם זיו: “שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו”

ניר וגלי: “אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

אורי פינק:  “כבוד השר אורי אורבך”

שמעון ראיצ’יק: “גזיבו. defaq?!”

טל שפר: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא בדולח. זו פשוט המילה הכי חסרת משמעות אי פעם, וצורת ההגייה שלה גורמת לך להרגיש אידיוט. זה כאילו מישהו המציא את המילה הזו רק כדי לגרום למי שאומר אותה להיראות מפגר”

טל טירנגל: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא ‘נפוטיזם’, וזה בגלל שבאמצע יש לה פות”.

יונתן ברק: “”שטות’. היא מילה מצוינת בעיניי. קודם כל היא מילה אונומטופית. כלומר שהצליל שלה מחקה את משמעותה. היא מילה שטותית וכיף להגיד אותה, אפילו שטותי להגיד אותה. אני אוהב להשתמש בשפה גבוהה בהופעה שלי כי אני חושב שככל שהנושא שאתה מדבר עליו הוא יותר שטותי (עשיתי זאת שוב), כך הניגוד של השפה הגבוהה הופך את הקטע למצחיק יותר”

מוחמד נעמה: “המילה שהכי מצחיקה אותי זאת ‘גברתתת’ … ולמה כי אני מבהיל איתה בחורות שהולכות בכביש, בהסוואה שאני מדבר בפלאפון”

אסף קפלנסקי“בשתי מילים – ‘אובדן התמימות’. לא, בעצם ‘כאב’. ‘אובדן הכאב’. לא, עזוב, ‘אובדן התמימות’ וזהו”.

שגיב פרידמן: “המילה כרס. הכי ישראלית שיש”.

חגילר: “כדרלעמר… אני… אני לא יודע”

קארין כהן: “פלומה. ככה”

דדו מילמן: “יש איזה דיבור על זה שהמילה האחרונה במילון היא ‘תתתן’. ההגדרה המילונית שלה היא: בנאדם שחייב להגיד את המילה האחרונה. מצחיק אותי הרגע הזה בישיבה שבו אבשלום קור וכל החבר’ה של האקדמיה סוגרים את המילון ואז, שנייה לפני שהם הולכים מישהו אומר: ‘רגע, רגע. יש לי רעיון לעוד מילה אחת אחרונה! ת ת ת ן! לא יודע מה זה אומר אבל חייבים להכניס את זה'”.

"אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון"
“אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון”

עפר קניספל: בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

ניר מולד: אצטרובל. במופע הראשון של ‘אנטיגיבור‘, הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה ‘גוגי ומגוגי‘”.

יאיר אורבך: “שתי מילים: ‘משלמים בזמן'”.

דור מוסקל: “‘ככה’ וככה”.

יוני פאנצ’צ’אתזה: “כוס. וגם כוס ענק. כי זה אמיתי מהחיים”.

דרור קרן: “מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

מתן בלומנבלט: “מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”

דוד וולצר“אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון”.

גדי וילצ’רסקי: “גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו”.

שממל: “פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”

אבא קריר: “אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית”

בוב זאבי: “הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת”.

נועה אנג’ל: “זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה ‘ראית את הגורגונזולה שקניתי?’ וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר”.

זאב אנגלמאיר: “גיוועלד’. לא משנה מי אומר את זה: מיק ג’אגר, בר רפאלי, ראש ממשלת טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  ‘גיוועלד’, וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה”.

נדב בושם: “אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב’ ובמילה אחת – ציונות”

משה פרסטר: 

“קקי.

“אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה ‘קקי’ מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  ‘תראה, אבא עשה קקי’ (צחוק דקיק) ‘אבא עשה קקי על הרצפה’ (צחוק מתגלגל) ‘אבא מרח קקי על אימא’ (צחוק רועם)”

“קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

“קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)”

נולי עומר:  “עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

נולי עומר – ראיון ר-ציני

נולי עומר מדברת על הכל, חוץ מפוליטיקה, קריירה וציונות. בלעדי לילדי הקומדיה

 

נולי עומר היא בדרנית, אמנית, שחקנית וסופרת. היא מוכרת לילדי שנות השמונים והתשעים מהצמד הקומי “דבי ונולי” ולא מוכרת להם בכלל כאפרוחית מפרפר נחמד (ההבדל הוא שהאחרונה בלונדינית). לאחרונה זכתה לכותרות משום שהחליטה להגר לפריז, וגם שייקה אופיר עשה את זה ויצא לו לא רע. התלבטתי  מאוד היכן כדאי לערוך את הראיון, בבית קפה או בבית של מי משנינו. כיוון שאלו כרוכים בלהתלבש ולצאת מהבית החלטתי לשלוח מייל. טוב שאלות:

 

מתי גילית שאת מצחיקה?

“במאורת הסקס של אגף הגווייה, שם נדרשתי לשלם קנס  גדול על כך שלא שילמתי את האגרה. הצעתי  לאחראי (איש מבוגר שלא הרים את ראשו) דיל:  תשלמו לי על ההופעות שלי  בערוץ הראשון המטומטם שלכם, שהרי מעולם לא שילמתם – ונתקזז. האחראי הרים את ראשו, בהה בי למספר שניות, חשף שיני תירס גדולות ופרץ בצחוק עוועים”.

 

את לא רק קומיקאית. את גם אמנית פלסטית, שחקנית, כתבת ספר ילדים, רומן, פרסמת שירים וסיפורים בכתבי עת. איפה דבי?

“שאלה מעניינת..”.

 

מי הקומיקאים שהכי השפיעו עלייך?

“אבשלום קור, נחמה דואק, שמעון פרנס, להקת הגבעתרון , תורג’י”.

(כשהיא אמרה נחמה דואק שתקתי כי לא ידעתי מי זו, ורצתי לחפש בגוגל. אז גם אתם יכולים)

בפוסטים האחרונים שלך בפייסבוק סירבת להיקרא בדרנית. זה כי את לא מצחיקה יותר?

 “בדיוק.”

מה את חושבת על הקומיקאים כיום?

“שממש לא יזיק להם ללמוד מהקומיקאים  הנהדרים שהשפיעו עליי”.

 

המופע שלך עם דבי “כזה וכאילו” הוציא את המילים הללו ממחוזות שיניקין אל הציבור הרחב. המילה “כאילו” הפכה למייצגת דור שלם בארץ ובגולה, ויש הטוענים שדור הכאילו גרם לבועת האשראי.  את חשה החמצה שלמילה “כזה” לא הייתה אותה השפעה?

“כן… אני בוכה עכשיו. שיט”.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך כיום ולמה?

“עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

ציור של נולי עומר

ב-2001 העלית מופע יחיד “מתה לחיות 2”, מופע קומי, אינטראקטיבי מקורי, שבו ניסית למצוא חתן בקהל. המופע היה חידוש ביחס למופעים הקומיים של אותם ימים בישראל. איפה החתן?

“או… זה סיפור ארוך , פתלתל,  עקוב מדם ומהול בתשוקה סמויה  לאחראי באגף הגווייה: באחת ההופעות ישב בשורה השנייה במרכז איש מבוגר עם קסקט. האיש לא צחק או חייך כלל במהלך המופע ולכן מתישהו  צעקתי עליו: ‘תגיד לי יא קסקט  אתה מסומם?!’.  האיש הנהן בפלגמטיות מפחידה,  ובתום המופע חיכה לי עם זר פרחים. אמרתי לו: ‘תודה קסקט אבל אין לי תסביך סב, לא אתחתן אתך’. הוא חייך (לראשונה) חיוך נואל, ואמר לי בארמית (שפת אמי)  שהוא  רוצה שאכיר את נכדו יהושפט. הסכמתי.   הנ”ל התגלה כבחור מקסים הלוקה בתסמונת טורט.  הרגתי אותו בליל הכלולות מאחר שנבח עליי: ‘דבי ונולי’, ‘דבי ונולי'”.

 

תוכלי לסכם את התפיסה הקומית שלך, אם ישנה?

“דמות קומית היא דמות עם שריטה בולטת ברורה  חיצונית או פנימית. או שהדמות אינה מודעת אליה או שאינה יכולה להשתלט עליה.  לעתים שני הדברים הולכים יחד.

“ביומיום, כדי פחות לכעוס,  יש להביט על עיצבּוּנים מהצד, להגדיל ולהקצין אותם.  מיד עולה חיוך/צחוק שממיס את הכעס באחת”.

איך המרגש?

“טוב, תודה, אתה?”

(לא עניתי לה, כי אני מראיין ואני שואל את השאלות).

 

נולי עומר בוויקיפדיה

נולי עומר בסלונה