ארכיון תגיות: ניקול באייר

סטנדאפיסטיות מומלצות – בחירותיו של הסטנדאפיסט רועי שילה

מי הסטנדאפיסטיות שכדאי להכיר, מי הסטנדאפיסטיות המומלצות בעולם ומי בארץ

אני רועי שילה, אני בן 21 ואני עושה סטנדאפ. בסטנדאפ לצערי אין שוויון בין גברים לנשים. יש הרבה יותר סטנדאפיסטים מסטנדאפיסטיות ואני לא יודע להסביר למה, אולי רק לנחש. אולי מאותה סיבה שיש יותר מנצחים על תזמורות מאשר מנצחות. ולמרות חוסר השוויון הכמותי בין המינים בתחום עדיין מעצבן אותי שהרוב המכריע של הסטנדאפיסטים האהובים עליי הם גברים. עשיתי ספירת מלאי של סטנדאפיסטיות שאני אוהב וגם כאלה שחשוב להכיר.

אבל לפני זה כמה הסתייגויות:

  1. יש סטנדאפיסטיות כמו ג’ואן ריברס, וופי גולדברג ווונדה סייקס שטרם חקרתי לעומק אז לא אדבר עליהן.
  2. אני לא אדבר על קומיקאיות מתחום האימפרוב אף שיש גאונות כמו טינה פיי, קריסטין וויג, אבי ג’ייקובסון ואילנה גלייזר.

סטנדאפיסטיות מומלצות בעולם

אלו סטנדאפיסטיות שהן רמה אחרת בעיניי. אני מקבל השראה ומרגיש קנאה בכל הנשים ברשימה הזאת אבל מהשמונה האלה במיוחד.

דולצ’ה סלואן

דולצ’ה סלואן היא התוספת הכי חדשה לרשימת הפייבוריטיות שלי (יחד עם סם ג’יי, שהוציאה ספיישל בכורה מרשים לנטפיקס לפני כמה ימים- בונוס.). יש לה חצי שעה בקומדי סנטרל שניתן למצוא ביוטיוב בחלקים יחד עם סרטונים אחרים שלה והאישה הזאת גברת-על. לא רק הבדיחות הכתובות מדויק שלה והביטחון מאחורי כל מילה – היא כמעט ולא זזה! היא בקושי הולכת צעד אחד כשהיא עושה סטנדאפ וזה משדר כל כך הרבה רוגע ואמון בחומר של עצמה. בנוסף זה עובד מושלם עם הדמות שלה – דמות של אישה מותשת, של מישהי שדברים קורים לה ורק רוצה שיניחו לה לרגע. אני לא יכול לחכות לשאר הקריירה שלה.

מריה במפורד

מריה במפורד היא סטנדאפיסטית של סטנדאפיסטים. היא טעם מאוד ספציפי אבל מי שאוהב אותה אוהב אותה מאוד ומי שלא לא. היא עושה קולות ופרצופים שונים ומשונים, הבדיחות שלה מיוחדות ואקסנטריות והיא מדברת על נושאים שלא נוח לדבר עליהם. על כסף ועל אובדנות ועל בעיות נפשיות- ע-ל ה-OCD שלה ועל הזמן שהיא בילתה במוסד סגור.

הספיישל האהוב עליי שלה נקרא “old baby” והוא זמין בנטפליקס. בתחילת הספיישל היא מופיעה את הבדיחות שלה למראה, ובהדרגה ליותר ויותר אנשים עד שבבלוק האחרון היא כבר באולם הגדול שהיינו מצפים לו מההתחלה. הבדיחה האהובה עליי משם היא שיר שבמפורד כתבה על המטפלת שלה ושל בן זוגה. אני לא יכול להסביר למה אני אוהב את השיר הזה כל כך, אבל בכל כמה שבועות אני שר אותו לעצמי.

האנה גדסבי

האנה גדסבי היא גם דמות שנויה במחלוקת. הספיישל הראשון שלה בנטפליקס – נאנט – בעיקר העציב אותי, וזה מה שהוא היה אמור לעשות. לא חשבתי עליה בתור אחת שגורמת לי לצחוק אלא בתור יוצרת של משהו יפה – כמו מייק בירביגליה (כשלא בא לו להיות מצחיק) או ספאלדינג גריי. אבל אז היא הוציאה את “דאגלס” ולא יכולתי להפסיק לראות אותו. אני הקשבתי לספיישל הזה בלופים ונהניתי כל פעם. ההתחלה שלו לא פחות מגאונית, השימוש באזכורים וביצות הפסחא הקטנות שמפוזרות בכל הספיישל הם עבודה של יוצרת בשיא הכוח שלה ואני מקווה שאנשים ייתנו לו צאנס גם אם הם לא התחברו לנאנט.

טיילור טומלינסון

טיילור טומלינסון היא סטנדאפיסטית בת 26 עם ניסיון של בערך עשור בתחום. זה אומר שהיא מדברת על גיל 20 ברמה של סטנדאפיסטית הרבה יותר בשלה. היא התחילה מוקדם מאוד וגדלה כשהיא עושה סטנדאפ נקי מול קהל של נוצרים דתיים. כשגדלה היא התרחקה מהדת, קצת כמו פיט הולמס (“נופל וקם”) וחיממה אנשים כמו בראיין ריגאן וברט קריישנר. הבדיחות שלה קצרות והקצב שלה מרשים – היא אמנם נראית נחמדה אבל כמו הבדיחות שלה, יש בה חריפות ועוקץ שרק הופכים את הסטנדאפ שלה למיוחד יותר. הבדיחה האהובה עליי שלה: “במיטה אני כמו חיה פראית – יותר מפחדת ממך משאתה ממני.” הספיישל שלה נמצא בנטפליקס ובעולם מושלם אני גדול בחמש שנים, גבוה בעשרה סנטימטרים ואנחנו נשואים.

ג’ינה יאשרה

ג’ינה יאשארה  היא סטנדאפיסטית בריטית עם חצי שעה מדהימה בנטפליקס. היא מספרת על אימא שלה, שהיגרה מניגריה ללונדון וגידלה אותה לפחד מהכל, צוחקת על המוזרויות של האמריקאים ועל הילדות שלה. גם הספיישלים המלאים שלה מאנגליה נמצאים בנטפליקס והם חזקים בזכות עצמם – אבל חצי השעה היא הדבר האחרון שהיא הוציאה ואני אוהב כל רגע שם. היא רועשת ומגניבה עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

קת’רין ראיין

קת’רין ראיין היא סטנדאפיסטית בריטית גם כן. היא עוקצנית, היא צינית, היא מוחצנת, הקצב שלה מהיר והיא מאלתרת עם קהל כמו מלכה. היא אם חד הורית שעברה לבריטניה מקנדה וביססה את עצמה בתור סטנדאפיסטית ופאנליסטית בתוכניות הבידור האנגליות  (היא מצחיקה במיוחד בעונה השנייה של Taskmaster). יש לה שני ספיישלים בנטפליקס שבהם היא מדברת על החיים כאם חד הורית, על פמיניזם, על משפחת קרדשיאן ועל איומי מוות מהפיליפינים. הסטנדאפ שלה חכם, מקורי ודומיננטי. אני במיוחד אוהב את המחווה שלה לג’ואן ריברס מהספיישל “In trouble” בנטפליקס.

מישל וולף

מישל וולף היא גאונה שנטשה קריירה בוול סטריט לטובת סטנד אפ ואני מאושר שזה קרה כי היא כותבת בדיחות מצויינות ומגישה אותן עם קצב וביטחון שלא יביישו את כריס רוק. אגב הדור הזה- רוק, סיינפלד- לא מתביישים להגיד כמה הם מעריכים אותה. היא עובדת קשה ובהרבה במועדונים בניו יורק, הגישה שלה לקהל לוחמנית ולא מתנצלת, היא מטיפה אבל לא בצורה משעממת- היא מגבה כל עמדה בפאנצים חזקים ומושחזים. יש לה ספיישלים בHbo ובנטפליקס ותענוג לראות את שניהם.

אמי בלוטניק

לאמי בלוטניק יש קול רועד וחזות של ספרנית ביישנית, אבל היא משתמשת בזה לטובתה. היא גם כותבת את בדיחות על להיות אישה בעל ביטחון עצמי נמוך וחוסר-קוליות וגם מפתיעה את הקהל עם בדיחות קצת יותר אדג’יות. כרגע יש לה רק אלבום אחד בשם Party Nights, בו היא עוסקת בנושאים מגוונים כמו סרטי קומיקס, מוזיקת פופ, אתר אמאזון וויברטורים, וכמה הופעות בטלוויזיה, אבל אני צופה לה עתיד מזהיר.

(יונתן עמירן)

טיג נוטארו

הגענו. טיג נוטארו היא הסטנדאפיסטית האהובה עליי בכל הזמנים נכון לאוגוסט 2020. יש לה את הביטחון של סלואן, המוזרות של במפורד, העוקץ של טומלינסון, וולף וראיין. היא לא מושחזת כמו וולף, מתוכננת כמו גאדסבי או אנרגטית כמו יאשרה – אבל זה היופי. ההומור של טיג נוטארו הוא ספונטני, רגוע ולא צפוי – היא לא מראה מאמץ, היא לא מפחדת והיא שולטת בחדר לפעמים בלי להגיד כלום.

הבדיחות של נוטארו לא עקביות – חלקן קצרות, חלקן סיפורים ארוכים, חלקן חיקויים של וילונות או צופרי ליצן, בקונאן היא הקדישה חצי סט לדחיפה של כיסא הבר שלה הלוך חזור על הבמה (זה עבד מצוין דרך אגב), ובספיישל האחרון שלה היא בילתה כמעט עשר דקות בלהזמין את הלהקה האהובה, שאולי ואולי לא נמצאת מאחורי הקלעים, אל הבמה.

בשנת 2012, עם אלבום בחוץ וקריירה מבוססת, טיג נפרדה מבת זוגה, אושפזה בבית חולים, אימא שלה נפטרה ואז אבחנו אצלה סרטן השד. ארבעה ימים לאחר שגילתה שהיא עלולה למות נוטארו עלתה על הבמה בערב שאירחה וסירבה לבטל עם חצי שעה חדשה שעוסקת במוות של אימא שלה ובסרטן שלה. ההופעה הזאת הוקלטה ויצאה כאלבום בשם “live” . האלבום הזה פורץ דרך ואני ממליץ עליו לא רק כי הבדיחות עובדות אלא כי כמות האומץ והכוח שנדרשו ממנה יוצאת מן הכלל.

למזלנו היא ניצחה את הסרטן והמשיכה לצלם שני ספיישלים נוספים (אחד בHbo ואחד בנטפליקס), להקים משפחה ולשמח אותי בעצם קיומה. אני מקווה שהיא תמשיך להיות בריאה ולייצר עוד מהקסם שלה.

את הקטע האהוב עליי היא כתבה יחסית בתחילת הקריירה, הוא סיפור על היתקלויות שלה עם כוכבת פופ משנות השמונים והוא מראה את הסגנון המיוחד שלה, הרוגע שלה והשליטה שלה על החדר. אגב כשצילמה את הסיפור הזה לקונאן נוטארו היתה חולה, לא במיטבה וחוותה בלאק אאוט באמצע הסיפור. היא ביקשה מההפקה שלא יחתכו את ההתפתלויות והגישושים שלה החוצה מהשכחה וגם את זה אני מעריך המון.

סטנדאפיסטיות שכדאי להכיר

אלה אומנם לא הסטנדאפיסטיות שאני הכי אוהב אבל אני מוכרח להזכיר אותן:

אלי וונג, וויטני קאמינגס, ניקי גלייזר ואלייזה שלזינגר: אני לא מתחבר לסגנון ולבדיחות אבל אני לגמרי מבין למה הן מצליחות – יש לכולן קצב מאוד גבוה של פאנצ’ים, אישיות בימתית מהודקת ואנרגיה גבוהה. כמו כן הן מקצועניות כמו כל הנשים ברשימה ועובדות קשה מאוד, אז מי אני שאעביר עליהן ביקורת?

הספיישלים של אלן דג’נרס משנות השמונים מצליחים להחזיק גם היום בחלקם כי למרות שחלק מהבדיחות מתאימות לזמנן האישיות שלה קסומה, אני מעריך את החזרה לסטנדאפ בספיישל הנטפליקס שלה, והיא עשתה היסטוריה כסטנדאפיסטית הראשונה שקרסון הזמין להתראיין לאחר הקטע שלה ב”טונייט שואו”.

שרה סילברמן השפיעה על הרבה מהאהובים עליי ועברה שינוי משמעותי בספיישלים האחרונים שלה. הדמות שלה נהייתה הרבה יותר נאורה אבל עדיין עם העוקץ שאפשר לצפות לו ממנה. הסיפור של קת’לין מדיגן ב”This is not happening”   גרם לי לחקור עליה יותר וזה לגמרי היה שווה את זה, הספיישל של אמילי הלר נמצא ביוטיוב של קומדי סנטרל במלואו והוא מצוין. שרה מיליגן היא סטנדאפיסטית אנגלייה עם חומרים מלוכלכים ומבטא כבד שמפוצצת אצטדיונים בספיישלים שלה, שגם כן נמצאים במלואם בעמוד היוטיוב שלה.

את ניקול באייר הרבה מכירים כמנחה של “Nailed it” בנטפליקס אבל קודם היא סטנדאפיסטית עם חצי שעה מצוינת, גם כן בנטפליקס, שבה היא מדברת על השומן שלה בצורה מעצימה ומעוררת השראה. באייר הזכירה את דברה ג’יאובני כהשפעה על הסטנדאפ שלה. ווואו! הקצב של האישה הזאת מהיר – היא משוגעת, תזזיתית ולא נותנת לקהל שנייה לנשום. אני מת על זה. אפשר לצפות בקטעים שלה ביוטיוב ולשמוע את האלבום שלה “lady jazz”.

לקריסטינה פ יש ספיישל חזק בנטפליקס ופודקאסט יחד עם בן זוגה טום סאגורה. אני אוהב את הסטנדאפ של שניהם וניכר שהם משפיעים זה על זה. לג’ן קיקרמן יש כמה ספיישלים בנטפליקס – אני אוהב את הסטנדאפ שלה מאוד- הוא לא מרגיש מתוכנן, זה מרגיש כאילו היא פורקת את הלב שלה על הבמה והיא במקרה החברה המצחיקה שלי, עם החיים שלא הייתי מייחל לעצמי אבל מאוד מבדר לראות מהצד. אני במיוחד ממליץ על הסיפור שלה שבו היא יוצאת עם בחור חצי מהגיל שלה ומסרבת לדבר איתו על נירוונה.

ג’סיקה קירסון היא קטלנית ידועה לשמצה. סטנדאפיסטים כמו ברט קריישר מפחדים לעלות אחריה בגלל כמה שהיא טובה. אם אתם לא מכירים אז בבקשה תעשו לעצמכם טובה ותחפשו אותה.

אפרנה ננצ’לה היא מופנמת וקצת מרוחקת אבל יש לה בדיחות שמקסימות בשטותיות שלהן, פתיחות מרשימה בנושא החרדה החברתית שלה ובעיות פסיכולוגיות נוספות, קול ודמות מיוחדת, אלבום חזק וחצי שעה בנטפליקס. 

ולסיום אזכורי הכבוד, איימי שומר. אנשים, בעיקר באינטרנט, אוהבים לשנוא את איימי שומר ואני לגמרי נגד. היא כותבת בדיחות מצויינות, תוכנית המערכונים שלה מצוינת (כשאני רואה מערכון בו אישה מחפשת דרך דיסקרטית לקחת טמפון לשירותים במשרד אז היא שמה אותו בתוך סקסופון ומנגנת בו כל הדרך לשירותים אני קם ומצדיע), ולמרות שהספיישלים האחרונים שלה לא היו האהובים עליי – אני עדיין רואה את ספיישל הHbo שלה “חי באפולו” ושומע את האלבום שלה “cutting”.

סטנדאפיסטיות ישראליות מומלצות

התמקדתי כאן בעיקר בסטנדטאפ בעולם כי אלו מופעים מלאים שאפשר לצפות בהם שוב ושוב. אבל חשוב גם להזכיר סטנדאפיסטיות ישראליות. בישראל יש סטנדאפיסטיות מצוינות כמו קנדי אבלסון שראיתי מפציצה מול כל סוג של קהל במגוון של סיטואציות לא אידיאליות ומאתגרות- מקצוענית אמיתית עם קול ייחודי וניסיון שאין לתאר, נועה מנור שמספקת הבחנות מדויקות ומקוריות ובדיחות מושחזות ביותר, קארין כהן שיוצרת נונסנס עם דמות מוזרה ומשוגעת שאי אפשר להתעלם ממנה, כרמל צאיג שכותבת בדיחות חשופות להפליא עם נוכחות בימתית מרתקת, תום יער, מיטל שפירו, מיטל אבני, חגית גינזבורג ועוד תותחיות כמוהן – אבל הרשימה שלי כאמור מתמקדת בסטנדאפיסטיות מחו”ל.