ארכיון תגיות: קומדיה

סטנדאפ וקומדיה השבוע | 29/9 – 5/10

דניאל רצ’קובסקי מרים את ה’כולי עלמא’ לפני שהוא יורד מהארץ, מרתון סטנדאפ מיוחד לרגל ראש השנה, טל ומיכל חולקות במה לזכר כישלון מרד גטו ורשה, הרצאות מפגרות שיעשו לכם טוב בלב ובפינת הסלב: שלומי קוריאט הגב-גבר. מי אמר מצחיק ולא קיבל?

שני | מרימים לדניאל רצ’קובסקי בכולי עלמא

ימי שני ב’כולי עלמא’ מוקדשים לסטנדאפ, כבר טוב. שלוש פעמים בחודש תוכלו להנות שם מערבי אלתורים מצוינים ואילו ערב אחד בחודש מוקדש למופע באורך מלא. זאת הזדמנות מצוינת לראות סטנדאפיסטים בתהליכי גדילה מתנסים באתגר הלא קטן של להחזיק קהל במשך שעתיים ואף יותר. השבוע נזכה למופע של עלם החן דניאל רצ’קובסקי. בחור צעיר, בסך הכל 22 וכבר אין לו רגע דל. הוא יודע שנועד לסטנדאפ עוד מתחרות הכישרונות הצעירים בכתה ד’ ואכן עלה על במה ברגע שהחוק אפשר את זה. מגיל 18 הוא מסתובב על הבמות של הגדולים. הוא הספיק לכתוב חומרים כבר לכמה תכניות טלוויזיה ביניהן “פעם בשבוע עם תם ואהרון”. השבוע הוא עוזב את הארץ, בתקווה לתמיד לדבריו, כך שיתכן מאד וההופעה הזאת תהיה ההזדמנות האחרונה בהחלט לצפות בו בלייב. אוהד עמיחי וגיא אדלר שמחממים הם עלמי חן חמדמדים כשלעצמם. אין לי ספק שיהיה ערב היסטרי וזה אפילו בחינם. איך?! מכתבי תודה אפשר להעביר לנו בתגובות.

שני, 30/9, 21:00 מתחילים

“כולי עלמא” מקווה ישראל 10, תל אביב

שני | סטנדאפיסטים בכל הצבעים לרגל ראש השנה

עוד אירוע מרנין לרגל ראש השנה הוא מרתון סטנדאפ חגיגי  שייערך בסטארדאסט. שלוש שעות, תשעה סטנדאפיסטים בכל הצבעים, מכל המינים, כל העדות וכל המגזרים. הכל בוייבים מעולים ובליווי אלכוהול ונשנושים. יעלו ויבואו: מתן וייסמן, נועם בצר, כאמל על חלבי, ערן גונן, ליאור הבר, דארת’ ווידר, נועה אנגל, שמואל ב’ ושמעון רייצ’ק. חלקם מופיעים כאן לראשונה במדור, את חלקם כבר חשפנו בפניכם בעבר. חלקם צעירים ותמימים במקצוע ובחיים וחלקם כבר בעלי ניסיון. דבר אחד משותף לכולם: הם מצחיקים! גם הערב הזה הוא בחינם מה שלדעתי מציב שיא חדש של פרגון. כל הכבוד לאנשי הסטנדאפ הנדיבים. הלוואי ושאר בעלי המקצועות יקחו דוגמה מכם (ובראשם הפסיכולוג שלי).

שני, 30/9, מ 21:30 ועד 00:30

“סטארדאסט” אלנבי 35, תל אביב

רביעי | טל ואופיר בסטנדאפ חצי חצי לזכר כישלון מרד גטו ורשה!

מה יש להגיד? they had me at גטו ורשה. שתי פרגיות עסיסיות (זה בסדר לכתוב ככה?) צעירות ומלאות מרץ, דור שלישי לניצולי שואה, חוש הומור מפותח, חצי תלתלים חצי בלונז’ ואין סוף מוטיבציה. גירל-פאוור בתצורתו הצבעונית ביותר. אז חצי אחד הוא טל מיכלוביץ’ שכבר כיכבה כאן במדור והחצי השני שלה (לפחות לאותו הערב) היא אופיר סגרסקי. יש הרבה מה לכתוב על כל אחת מהן. האחת שחקנית, תסריטאית ויוצרת בחסד. השנייה כוכב עולה בשמי הסטנדאפ, עיתונאית, תל אביבית שניצחה את ההיפסטריה ועוד הרבה סופרלטיבים שנשאיר לכם לגלות לבד. את השתיים תחמם אמזונה נוספת העונה לשם טל זלוטי. שחקנית צעירה ומסקרנת שעושה רושם שעוד תשמעו גם עליה. כל התענוג הזה יעלה לכם שלושים כסף טבין ותקילין.

רביעי, 2/10, מ 21:00 ועד 23:00

“קולנוע קנדה”, חצרים 15, תל אביב

חמישי | הרצאות מפגרות לאנשים חכמים

האירוע הבא הוא האירוע החם ביותר של השבוע ואני לא משוחדת. מדובר לגמרי במקרה באירוע שמופק בשיתוף עם האתר שלנו הלא הוא האתר הלוהט ביותר ברשת האינטרנט כולה (נראה אתכם מנסים להכחיש). הקונספט של הערב הוא הרצאות מצחיקות. הרצאות שהן פארודיה, פארודיות שהן הרצאות ועוד כל מיני ביטויים של פיגור בתצורה של הומור ולהפך. אחת ההרצאות תעסוק למשל בדרך יצירתית במיוחד להגיע לחופש כלכלי – לגור עם ההורים. הרצאה אחרת (בנושא סקס) תינתן מפי הסקסולוגית אירינה מרקוביץ’ חלדייץ שהיא בעצם גבר בכלל. עזבו אתכם, אל תשאלו שאלות. פשוט תגיעו. על הבמה תזכו לראות את זיו פניהם החינניות של: תומר שרון (האחד והיחיד!), יונתן עמירן (כנראה שגם הוא אחד ויחיד), אלון מזרחי, מורן (V) ברמן, איתי עמוס, דניאל עוז, דור איטח, דרור ניר קסטל, נדב קרשונז וכפיר קורנר. שורה מרשימה של אחדים ויחידים שאתם לא רוצים לפספס. האירוע בחינם!

חמישי, 3/10, מ 21:00 ועד 23:30

השומר 3, תל אביב

 שבת/חמישי | שלומי קוריאט החרוץ נותן לכם בראש

יצא לי פעם למלצר בבית קפה שכוח אל אחד בפתח תקווה. הדבר הכי מרגש שאני זוכרת מהעבודה שם היה הבוקר בו שלומי קוריאט נכנס לאכול ביחד עם אישתו. דאגתי שהתפוזים יהיו הכי טריים, שהעין הרכה תהיה אשכרה רכה ושלא יהיה פירור מיותר בשולחן לאורך כל הארוחה. למה טרחתי כל כך, אתם שואלים? ובכן, כי אני מעריכה את הבחור. נתחיל מזה שמדובר בטלנט ענק. נמשיך עם זה שמדובר בבחור סופר חרוץ. הוא לא נח על זרי הדפנה ומתמיד בפיתוח הקריירה שלו כבר שנים רבות. קוריאט למד משחק בבית צבי ולאחר שסיים חבר לאופיר לובל ויובל סמו שהרכיבו ביחד את “שלישיית פרוזאק”. ב2003 הם זכו בקטגורית הבידור של ‘טקס אנשי השנה’. לאחר ההצלחה בסטנדאפ הוא פנה למשחק. ראינו אותו בתפקידים שונים בקולנוע ובטלוויזיה שאולי הזכור ביניהם הוא הדמות של אבי הטחול מ’הבורר’. אחר כך שיחק גם בתיאטרון הבימה, בתאטרון באר שבע, בפסטיגל ועוד. כיום מזוהה עם הדמות של מורדי שנולדה מהתכנית ‘שנות ה80’. הדמות הזאת פרסה כנפיים ונהייתה לדמות אייקונית בפני עצמה. בקיצור, הבחור לא נח. אנחנו, מה ‘כפת לנו? נראה שהשנים רק עושות לו טוב. יש לכם אותו חמישי בראשון לציון ושבת בבאר שבע. מחיר כרטיס הנו 100 ש”ח והזמנות ניתן לבצע מכאן.

ראשון לציון: חמישי, 3/10, מתחילים ב 21:30

אולם “מופת” שדרות רוטשילד 60, ראשון לציון

באר שבע: שבת, 5/10, מתחילים ב 21:30

“מרכז הצעירים” הרצל 12, באר שבע

קומדיות בטלוויזיה – חודש יולי

עונה חדשה ל”גירושים”, קומדיית אנימציה ממוחשבת חדשה, תום יער בפרויקט חדש, “כתום זה השחור החדש” בשתי עונות אחרונות וספיישל חדש של ג’רוד קרמייקל – קומדיות בטלויזיה, יולי 2019.

גירושים \ Divorce – עונה 3 – ימי שלישי ב-21:30 ב-yes EDGE החל מ-23.7.2019, בסלקום TV החל מ-2.7.2019, ב-HOT HBO ובימי שני ב-HOT VOD, החל מ-2.7.2019

העונה השלישית בסדרה מבית HBO עוקבת אחר האירועים שמגיעים לאחר פרידתם וגירושיהם של פרנסס (שרה ג’סיקה פרקר) ורוברט (תומס היידן צ’רץ’). בעונה החדשה השניים עומדים בפני הפתעות שיקחו את חיי-אחר-הגירושין שלהם לכיוונים לא צפויים. אל העונה מצטרף ג’יימס לזור (“לאס וגאס”) כמי שעתיד אולי להיות בן זוגה של פרנסס, וחוזרים מולי שאנון וטרייסי לטס וגם בקי ניוטון (“בטי המכוערת”) שמגלמת את ארוסתו של רוברט.

 

מפוקסלים \ Dead Pixels – ימי רביעי ב-22:00 ב-yes EDGE – החל מ-24.7.2019

קומדיה המערבת לייב אקשן ואנימציית מחשב שמתחלקת בין הדמויות האמיתיות לבין הדמויות הוירטואליות שלהם במשחק מחשב. הסדרה מספרת על מג, ניקי ואוסמן שעולמם סובב סביב האובססיה שלהם למשחק מחשב פופולרי מאוד: Kingdom Scrolls – משחק פנטזיה, מיסטי, קסום ואלים שמרכזו קוסמים ודרקונים וירטואלים. כשמג מתאהבת בג’ס, הבחור החדש בעבודה, היא בטעות מספרת לו על המשחק ומכניסה אותו לחבורה, וזה משבש סדרי עולם (וירטואלי).

 

תום יער – עונה 2 – ימי רביעי ב-22:00 ב-yes Comedy החל מ-31.7.2019

תום יער חוזרת עם פרויקט חדש, מפתיע ופרוע כמו שרק היא יודעת! תום מגיעה עם דמויות חדשות לצד הדמויות האהובות מהעונות הקודמות: חן המאבטח, אסי הבוטנאית, עדינה הרוחניקית ועוד… ולראשונה משתפת פעולה עם הקומיקאים והשחקנים המובילים בישראל: אסי כהן, ליאת הר לב, רותם סלע, אליאנה תדהר, רועי כפרי, עדי חבשוש, אבי דנגור, גיתית פישר וערוץ הכיבוד.

 

כתום זה השחור החדש \ Orange is the new Black:

עונה 6 – החל מ-27.7.2019 ב-yes Binge

לאחר שהאסירות החלו במהומות בכלא ליצ’פילד בעונה הקודמת, העונה השישית עוסקת בתוצאות ההתפרעות ומתרחשת בכלא באבטחה מירבית, אליו הועברו המתפרעות. בכלא פורצת מלחמת כנופיות בין שני גושי תאים, מלחמה שהציתו שתי אחיות. הסוהרים משחקים משחק ספורט-פנטזיה, שנקרא “אסירות פנטזיה”.

עונה 7 – החל משישי ה-26.7, כל לילה ב-HOT HBO וכל הפרקים ב-HOT VOD

עונת הסיום של הסדרה המצליחה מבית “נטפליקס” תשודר רק ב-HOT!

 

אמא אמריקאית \ American Housewife – עונה 1 – 24.7.2019 בסלקום TV.

סדרה קומית על אמא נחושה הדואגת למשפחתה מלאת הפגמים בעיר המלאה באמהות וברעיות מושלמות.

 

הדרשה על ההר – Sermon on the Mount – שבת ה-6.7 ב-22:00 ב-HOT HBO, והחל מה-1.7 ב-HOT VOD ובסלקום TV.

סרט דוקו אישי מבית HBO של הקומיקאי ג’רוד קרמייקל, או ספיישל חדש שלו. אנחנו לא בטוחים.

קראו עוד:

סדרות קומדיה לצפייה ישירה (קישורים)

קומדיות בתיאטרון (עמוד מתעדכן)

 

איך לכתוב סט של חמש דקות – מאת אלזה וואית

בפעם הראשונה שעליתי על במה בערב סטנדאפ, פשוט התחלתי לדבר.

זה לא מומלץ.

תרגום: טל ניר קסטל

קפצתי מנושא לנושא הלוך וחזור כמו ילד גן בהיפר. בדיחה המשיכה לבדיחה הבאה בלי שום הקשר או מקצב. כל כך התפזרתי שבכלל שכחתי לבצע מקבץ של בדיחות שדווקא כתבתי. התחלתם פעם להקשיב למישהו מספר סיפור ארוך ומסובך והבנתם תוך דקה אחת שזה לא מעניין אתכם? ככה מרגיש הקהל כשלא מתכוננים.

דווקא היו קצת צחוקים (תודה רבה!) אבל בתוך הראש שלי היו בעיקר צרחות. ככה למדתי כמה חשוב להתכונן – ובעיקר, כמה חשוב לכתוב לא רק בדיחות אלא סט – עם התחלה, אמצע וסוף. במילים אחרות, תכנית. תחשבו על רשימת השירים באלבום האהוב עליכם – ככה התכנית צריכה להיראות.

זה כן מומלץ.

וככה עושים את זה:

קודם כל, למה צריך סט של חמש דקות? הנה למה:

סט של חמש דקות הוא הבסיס לעבודה של קומיקאי. רוב הבמות הפתוחות נותנות לא יותר מחמש דקות על הבמה (בארה”ב – המת’). חמש דקות הן גם המקסימום שאמרגן או מפיק יקדישו כדי לצפות בוידאו שלך. לכן, המטרה שלך היא לפתח “חמש דקות טובות” – חמש דקות של בדיחות בסיסיות וטובות שמראות מי אתה ותמיד מביאות צחוקים. נכון שחמש דקות, במבט ראשון, הן די הרבה זמן, אבל אם תעשו זאת כמו שאתאר זה יהיה די פשוט.

כשתתקדמו, תוכלו לערבב כמה סטים של חמש דקות ביחד, ולפני שתבינו מה קרה, יהיה לכם סט של 20 דקות! מרשים.

עכשיו, קצת אוצר מלים בסיסי:

סט: אוסף הבדיחות שלכם, עם התחלה/אמצע/סוף. כל מה שאתם מתכננים לומר על הבמה. אנשים שלא עובדים בקומדיה קוראים לזה לפעמים “מערכון”. זה לא.

ביט: בדיחה בודדת או כמה קצרות באותו נושא.

קטע: כמה ביטים שסובבים סביב אותו נושא.

אז מבדיחות מרכיבים ביטים שמרכיבים קטעים שמרכיבים סט. הבנתם?

(אפשר לקרוא עוד כאן: מונחון קומדיה וסטנדאפ

עכשיו אתם מוכנים לתוכנית!

מוכנים, היכון, מלאו את החלקים הריקים!

  1. פתיחה: התחילו עם משהו שמציג אתכם היטב, בייחוד אם יש בכם משהו מושך עין ויזואלית – צבע שיער, למשל, או גבות עבות במיוחד, תוכי על הכתף וכן הלאה. דברו על זה כבר בהתחלה והקהל ישכח מזה מיד ויקשיב לכם.
  2. קטע 1: נושא 1. טוב שגם זה יהיה מבוסס על משהו אישי – שיכירו אתכם!
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  3. קטע 2: נושא 2. לא צריך לעצור בין שני הקטעים – אפשר פשוט לעבור נושא.
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  4. קטע 3: נושא 3. יכול להיות קשור לנושא קודם – או שלא.
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  5. סגירה. יכול להיות בדיחה מס’ 4, משהו שקשור לקטע קודם, או פשוט בדיחה היסטרית שאתם יודעים שת-מ-י-ד עובדת.

טיפים – איך לוודא שזה עובד

התכנית לא קשיחה מדי, אתם יודעים. תעשו מה שעובד לכם. אבל:

  • שניים או שלושה קטעים עובדים הכי טוב בסט של חמש דקות. יותר מזה יכול להיות דחוס ומוגזם, פחות מזה יכול להיות משעמם.
  • נסו לסדר את הביטים מהמצחיק (שמכוון את הקהל לנושא) להכי מצחיק. זה אומר גם שאתם עובדים כדי ליצור כמה שיותר מצחיקים בכל נושא.
  • כל קטע צריך להיות בין דקה וחצי לשתי דקות.
  • את הקטעים הכי ארוכים, מורכבים ועם (סליחה, טבעונים) הכי הרבה בשר – שמרו לסוף.
  • בונוס: אם תשתמשו בתכנית הזאת גם יהיה לכם יותר קל לזכור את סדר הבדיחות, כי הוא יהיה הגיוני.
  • קחו אתכם את התכנית לבמות הפתוחות. גם אם לא תקבלו את כל חמש הדקות, תוכלו להתאמן על קטע או שניים.
  • ברגע שהתרגלתם לבצע את הסט שלכם, שנו את הסדר בתוכו. תראו איזה זהב יוצא רק מלערבב דברים.

אחרי הרבה חזרות הכל הופך למצחיק יותר. אין דבר כזה “מושלם” בקומדיה – אז שחקו עם זה עד שזה יעבוד. ואז שחקו עם זה עוד קצת. ואז כתבו לנו ל- @GOLDcmdy בטוויטר וספרו לנו מה אנחנו יכולים ללמוד מכם!

 

אלזה וואית (ELSA WAITHE), מדריכה מייסדת, היא סטנדאפיסטית  מנורפוק, וירג’יניה. כיום היא בברוקלין, ניו יורק. הסטנד אפ שלה מורכב בעיקר מתובנות קלילות אך ביקורתיות בנושאי הומוסקסואליות וגזענות – ועליה. היא הופיעה ב-This American Life, אירחה את הליין החודשי “Affirmative Laugh” ב-The Experiment Comedy Gallery ומופיעה ברחבי ניו יורק. חפשו אותה בטוויטר: @elsajustelsa. הכתבה התפרסמה במקור כאן.

הדיאטה של סנטה קלריטה הסדרה: הקרנבל והסקנדל

הדיאטה של סנטה קלריטה
הדיאטה של סנטה קלריטה

לרגל חודש לקיומה של עונה השלישית של הסדרה “הדיאטה של סנטה קלריטה”, קומדיית הזומבים המופרעת למדי של נטפליקס, הכריזה ענקית הסטרימינג ושליטת-החיים- אחרי-עשר-בלילה של כולנו חגיגית על…

ביטולה.

מה, רק התחלנו ליהנות!

בכל זאת, קומדיית זומבים בפרברים. יצר אותה ויקטור פרסקו, בכיכובה של לא אחרת מאשר דרו ברימור, אבירת הקומדיות הרומנטיות ואי. טי (כן, ידעתם שהיא היתה הילדה באי. טי, אני יודעת), ובעזרתם של טימותי אוליפנט – אותו אולי ראיתם, או יותר נכון שמעתם, כווילרד סטנק בחדש של אולפני לייקה, “מיסטר לינק”, ובקרוב ב”היו זמנים בהוליווד” – ושל ליב היוסון וסקיילר ג’יסונדו. כבוד לצוות.

והעלילה? ברימור היא שילה המונד, סוכנת נדל”ן בפרבר הקליפורני השלו סנטה קלריטה. היא מפגינה הופעה שופעת בריאות עם לחיים ורדרדות ועגלגלות ושפתות קל (ש’ שורקת, נו), ואז מתה ממחלה נוראית. זה קורה די מהר, אתם מבינים. אוליפנט הוא ג’ואל המונד, שותפה לנדל”ן ובעלה. הוא מופיע בשיער שופע ודוגמה ומופת לגבריות חדשה, משפחתית ותומכת ונטולת כל שאיפות קריירה (אחת התובנות הראשונות שלו בסדרה היא  שהוא נכנס לעניין הנדל”ן בעקבות אשתו ובעיקר כי זה היה לא נורא מדי). היוסון היא אבי, הבת שלהם, המתבגרת, החוכמולוגית ובוודאי חכמה יותר מההורים שלה, וג’יסונדו הוא החבר הטוב והמוכשר שלה. אחרי שברימור – שילה המונד בשבילכם – מתה, היא, ובכן, לא מתה, אבל מגלה שפתאום היא ממש, אבל ממש חייבת בשר אדם… ואת שפע הסיטואציות הקומיות אתם כבר בטח מתארים לעצמכם.

כלומר, מה, לא, זה נשמע הכי לא קומי והכי כן מגעיל בעולם! אבל אוי, זה מצחיק. ומגעיל. ומצחיק ומגעיל ביחד – וזה, כמו שיודע כל מי שראה את “בריינדד“, קומדיית הזומבים הפרוורית של פיטר ג’קסון והסרט המצחיק והמגעיל ביותר אי פעם, שילוב נהדר.

הניגוד בין הסביבה הפרברית המשעממת לאפלה שמתחת הוא לא עניין חדש – הרי הגופות נערמות בפרברים הטלוויזיוניים עוד מלפני “עקרות בית נואשות”. אבל התזמון הקומי של החבורה שלנו מרענן ממש. ההתלהבות של שילה, שבניגוד למצופה הולכת וגוברת, העצבנות הקופצנית של ג’ואל, שדווקא כן כמצופה גוברת גם היא (הוא רצה רק יום נורמלי אחד! זה יותר מדי?) והכל מתובל בהערות עוקצניות של צמד הטינאג’יירים החמודים והידידותיים להפליא. בכלל, מדובר בסדרה על משפחה מתפקדת להפליא, עם איזון יפה בין עבודה וחיים פרטיים ועם מערכת יחסים מפרה, אוהבת, חמה ומציבת גבולות. בחיי שהייתי רוצה שהבת שלי תציב לי גבולות כמו שילה וג’ואל ולא תשלח אותי כל כך הרבה לחדר. הבת המתבגרת אפילו לא מרגישה צורך לברוח 90% מהזמן להיות לבד או עם החברים הלוזרים שלה! וההורים שלה גם לא הורגים כזה הרבה אנשים. כלומר, הם הורגים אנשים! לאאא! אהההה! והם כל כך ציניים ומשעשעים לגבי זה ובכל זאת ממש ממש מצטערים, מבינים מה הם עשו ומלאי חרטה! ואז טוחנים עוד אוזן בבלנדר!

העונות השניה והשלישית הצליחו אפילו להעמיק את האיפיון ובאופן די מפתיע, לא הפכו את הדמויות לקריקטורה של עצמן. גם העלילה, ובכן, מתקדמת ולא שוקטת על שמריה המדממים. ואז, בעוד כולנו מתכוננים בחיוך עתיר ניבים לעונה 4… הוכרז שלא תהיה כזאת.

המעריצים, וכרגיל אצל נטפליקס – לא ברור כמה מעריצים יש אבל לגמרי ברור שהם מאד, אבל מאד נאמנים וגם קולניים, לא קיבלו את בשורת הביטול בשקט. הם פצחו בקמפיין קיטורים ער ועתיר גסויות בטוויטר ושאר מדיות חברתיות, כולל חשבונות שמוקדשים לזה במיוחד והמון אנשים שמבטלים את חשבון הנטפליקס שלהם.

תנו לנו עוד מהלוזרים החינניים האלה, געש האינטרנט! אל תבאסו אותנו עוד יותר! אולי אנחנו מעמד ביניים לא מרשים כמותם, אבל בדיוק כמותם – אוהבים, אהובים, שנונים ומכוונים לטוב – אנחנו רוצים להיות.

אז בואו, הצטרפו למחאה. כמו תמיד בנטפליקס, הכל עוד עשוי להתגלות כחלום של סנופקין או כבלון יחסי ציבור מנופח במיוחד. מחו והשפיעו – אם תהיה עונה רביעית של התכנית הכי החיננית ומגעילה במקומותינו – זה יהיה בזכותכם.

 

וינטאג’ ביקורת סדרה – יומני הרופא הצעיר

בולגקוב בטלוויזיה ברשימותיו של רופא צעיר  – כשהארי פוטר ומד מן נפגשים

הפעם, כמחווה לנטייה לדחיינות של כותבת פוסט זה (ושל בעל הבלוג, אבל זה כבר נושא אחר), נעסוק שוב בסדרת וינטאג’ – ליתר דיוק, במשהו בריטי מאי שם בשנת 2012 אבל לא של בי.בי.סי, המוקרן כעת באינטרנט הקרוב למקום מגוריכם.

למה זה שווה? אז ככה.

נכון שתמיד רציתם לראות את הארי פוטר ודון דרייפר הולכים מכות? תודו שכן. אז הנה ההזדמנות שלכם. זה קורה ב”רשימותיו של רופא צעיר”, הסדרה המבוססת בחופשיות על הספר באותו שם מאת מיכאיל בולגקוב, ועל ספר ההמשך שלו, “מורפיום”, נחשו במה הוא עוסק. כן, אותו בולגקוב מ”השטן במוסקבה” ועוד תופיני אבסורד, הזיה ופנטזיה. מדובר במיני סדרה מיניאטורית בת שמונה פרקים קצרצרים בשתי עונות.

הגו אותה מארק צ’אפל, אלן קונור ושון פיי  עבור רשת סקיי. דניאל רדקליף (הארי פוטר הקולנועי) וג’ון האם (דון דרייפר ממד-מן) מופיעים שם שניהם בתפקיד של בולגקוב עצמו – רופא צעיר שנשלח לבית חולים כפרי ומבודד מיד בתום לימודיו, וגם הוא המבוגר שבא להטיף לו מוסר. אפשר אמנם להבין איך במהלך 17 שנה רדקליף הצנום התרחב בכתפיים והפך למשהו שדומה לג’ון האם, אבל איך הם מסבירים את זה שצמח ב-20 ס”מ?  את זה לא ממש הבנתי.

מבחינת ערכי הפקה, ברוכים השבים לאייטיז. הכתוביות באותיות כאילו-קיריליות כי זה רוסיה, המוזיקה היא כמובן קלינקה מיה, הפציעות המחרידות נראות כמו טיפונת קטשופ מרוח ופרוטזות זולות מגומי שמסתובבות בכל מקום כמו היד ממשפחת אדמס. גם עניין השמות לא עקבי במיוחד, עם אחות ראשית אחת שמתעקשת לקרוא בהטעמה לרופא הקודם והמיתולוגי בשם הראוי, “ולדימיר ולדימירוביץ'”, אך כל היתר מסתובבים להם בנוחות עם שם פרטי יחיד ובלי שום שם חיבה, שלא כמו במסורת הרוסית. גם התלבושות סטיריאוטיפיות, והדמויות קצת נלעגות. אבל הכתיבה! האבסורד! הג’ון האם החצוף שמרשה לעצמו את ההערות הכי סרקסטיות בנימה הכי עליזה! עין בוחנת ובוגרת לטעויות העבר? התכוונתם עין לא פחות ילדותית ומרוכזת בעצמה מאשר עצמה-בהווה, נוסטלגית עד כדי להתפרץ ולהחטיף מכות לעצמה הצעיר, וחצופה עד כדי לצוץ מאחורי כתפו של גיבורנו הצעיר ולענות לאשה האומללה שמקללת את בעלה הבוגדני ומקווה שימות מוות איטי ומלא ייסורים ב”אל תדאגי, הוא ימות!” עליז.

שתי עונות, שני ספרים

העונה הראשונה מתרכזת פחות או יותר בסיפורים של “רשימותיו של רופא צעיר”, לא ממש לפי הסדר אבל עם הרבה נשמה. והיא כוללת  סיפורי זוועה שרופאים כפריים היו נתקלים בהם – מדיפתריה קשה ועד פצעים מרוסקים ומזוהמים (שנראים כאמור כמו טיפונת קטשופ), וקשת עלילה שלמה עם עגבת שאף אחד לא מפחד ממנה למרות שאת האנטיביוטיקה לא המציאו עדיין. ההומור בה הוא אבסורדי ונפלא כמו בספרים של בולגקוב, ומערבב בין גועל נפש ופרצי צחוק בלתי נשלטים.  דמיינו את דניאל רדקליף מחליק על פרוטזת גומי כמו על קליפת בננה. הנאה מובטחת.

העונה הראשונה מניחה לאט לאט את היסודות לעונה השנייה, שכבר תהיה מפוכחת ומדכאת, ותיאלץ להתמודד עם חוסר האחריות שהפגין אי אז הרופא היהיר וחסר השם (הפתעה הפתעה – בעונה השנייה הוא דווקא מקבל שם! ואפילו מקפידים לפנות אליו בשם ובשם האב או בשם חיבה כיאות, ולא בשם פרטי סתם כמנהג הבריטים המוזרים האלה). זוכרים ששם הספר השני הוא “מורפיום”? אז אתם כבר בטח מבינים מה התמה המרכזית בעונה הזאת. ואללה, עם העגבת בעונה הקודמת היו יותר צחוקים, וזאת הייתה טרגדיה בקנה מידה של מחוז שלם. בג’ון האם עוד נשארה טיפת נטייה לאבסורד (“אני מסטול מהחיים! מאוויר צח ומים נקיים!”), אבל כל יתר הדמויות איבדו אותה ואוי, כמה שזה עכשיו מדכא. תחזירו לנו את טמטום הנעורים של העונה הראשונה בבקשה! עונה שלישית לא צפויה, אבל שתי אלה, או לפחות הראשונה – פנינה.

חינוך מיני וביג מאות’ – סקס בנטפליקס. מצחיק או מעיק?

מה ההבדלים בין ביג מאות’ לחינוך מיני? והאם הן קומדיה?

שתי סדרות של נטפליקס עוסקות במין, אחת באנימציה ואחת עם שחקנים שרובם חיים. מה ההבדלים בין ביג מאות’ לחינוך מיני? והאם הן קומדיה?

חינוך מיני

במסגרת פינתנו “דברים שנטפליקס מערבבים”, נעסוק היום ב”חינוך מיני”, הדרמה הקומית המופרעת ופורצת הגבולות הנוכחית. מככבים:  אסא באטרספילד (“המשחק של אנדר”, זוכרים? אם כן כנראה שרק בזכותו) כאוטיס, התיכוניסט החנוני ובולט העיניים; ובתפקיד אימו הסקסולוגית וקצת-יותר-מדי-ליברלית, קבלו אותה: עם בלונד מוגזם, רזון מוגזם ומבטא בריטי ממש מוגזם, זאת לא אחרת מ… ג’יליאן אנדרסון, התיק והאפלה. הקאסט המד”בי המכובד מחוזק גם באמה מקיי, נ’קוטה מגווה וקונור סווינדלס הפחות מוכרים כחבריו המתפקדים יותר או פחות של הגיבור, וביחד הם יוצאים להרפתקאות מוגזמות עד מגוחכות בבית הספר הפרברי הכי לא סביר שראיתם בחייכם, תוך ערבוב משעשע של מבטאים, מעמדות, בולבולים ופוותות.

הסיפור כאמור הוא על אוטיס, אמו, חבריו ויריביו ומעשיהם בבית הספר האיזורי והמשונה שבו הוא לומד. אוטיס, אחרי שהסתבך עם הבריון השכבתי – בחור עז וסתום שאפילו אותו נצליח עוד מעט לחבב, הפך את היוצרות וזכה בחיבתו המסויגת כשייעץ לו כיצד להתגבר על בעית אי-הפליטה שלו. לאור ההצלחה התפקודית, מציעה לו התלמידה הענייה מייב למסד את כשרונו התרפויטי, ולפתוח קליניקה לטיפול מיני במעבדת בית הספר. הייתי אומרת שהנוזלים המבעבעים בה הם מטאפורה לא במיוחד מעודנת, אבל בשל הגרפיות של סצנות המין הרווחות (בחיי שאצלנו לא הזדיינו כל כך הרבה, ולמדתי במקום מאד משעמם שאופציות הבילוי בו היו מצומצמות ממש), נראה שלא ממש היה צריך מטאפורות.

דווקא השיח בסדרה בוגר ומורכב להפתיע. אבל בהתחשב בכך שבני נוער בימינו אינם צריכים שיסבירו להם על נקודת הג’י הגברית ואיפה בדיוק נמצא הדגדגן, זה די עובד. בכל זאת יש רושם מסוים של הגזמה, בעיקר בגלל השילוב של שיח בוגר והמון, אבל המון סקס גרפי ובוטה, גם בתחומי בית הספר.

אגב, אם השילוב של תיכוניסטים נבוכים והורים קצת יותר מדי ליברלים מזכיר לכם משהו, כנראה שאתם צודקים. אפנה את תשומת הלב לתמונה.

 

ביג מאות’ (פה גדול)

למי שלא מזהה, מדובר ב”פה גדול” הפרובוקטיבית הקודמת מאותו בית שיצרו ג’ניפר פלאקט, אנדרו גולדברג וניק קרול, ובה מצאנו שיח ביישני ובוסרי יותר והרבה פחות אקשן, ובכלל – העיסוק שם היה יותר בגילוי המיניות ובתגליות המסעירות או המדכאות על איך-בדיוק-נראה-עולם-המבוגרים. אכן, שם היו דמויות הרבה יותר צעירות, אבל משום מה נראה לי שבני ה-13 של ימינו כבר שכחו כמה דברים ש”פה גדול” הייתה מלמדת אותם. לפחות בעונה הראשונה שעסקה באופן ישיר יותר בהתפתחות פיזית.

אז האם “חינוך מיני” היא המחזה ריאליסטית יותר של “פה גדול”? לא ממש. למרות העיסוק באותם נושאים, השיח כאמור שונה, נקודת המבט שונה, והדמויות, אוי ווי, שונות מאד. אין ב”חינוך מיני” דמויות נלעגות וחד-ממדיות (המאמן סטיב, אני מסתכלת עליך!), וכאמור אפילו את הבריון הבית ספרי אנחנו נלמד לחבב. ואם הקונפליקטים של “פה גדול” מוכרים לכולנו מסרטי התבגרות מהאייטיז – מההורים המתגרשים ועד הידידה שלא סופרת אותך – ב”חינוך מיני” אנחנו כבר עוסקים בבעיות של גדולים. בעיות לשפוך, להגיע לזקפה, להגיע לאינטימיות, להזדקק לאינטימיות, וגם בעיות הורים-ילדים בסקאלה אחרת לגמרי. הדרכים המניפולטיביות שבהן יכולים הורים נורמטיביים בגדול לפגוע בילדים שלהם – ממשמעת קשוחה אך נטולת יכולת הכלה ועד, ובכן, ללהיות פסיכולוגים לא-ממש-אתיים – מוצגים פה בישירות לא רגילה.

אז זה מצחיק או מעיק?

מעיק זה לא. שתיהן ממש כיפיות. מבין שתי התכניות, אחת נמשכת חצי שעה והשנייה שעה. אחת במבטא אמריקאי גנרי והשנייה בשלל מבטאים בריטיים חוצי-מעמדות. אחת באנימציה והשנייה מצולמת (וממש יפה! לא שהאזור המוריק והטובל בטבע שם צריך צילום גאוני כדי לגרום לכם לרצות לגור בכפר, אפילו שיתחשק לכם להתאבד כבר אחרי יומיים). וכאמור, אחת מהן מתמקדת יותר בדמויות והשניה, ובכן, יש בה שירים ממש יפים. ופה בגדול נגמרים ההבדלים.

אחת קומדיה ואחת דרמה? בשתיהן אין רמז לצחוק מוקלט והפאנצ’ים מפוזרים בדלילות אך בחוכמה (ומביאים פרץ צחוק עצום ומשחרר כשהם סוף סוף מגיעים). נכון שהקונפליקטים ב”חינוך מיני” מורכבים יותר מאשר ב”פה גדול”. אבל דווקא ב”פה גדול” מוצגים תהליכי התבגרות ממושכים וקשתות של התמודדות, בעוד ב”חינוך מיני” הכל נפתר בתוך פרק או שניים. אבל בשתיהן הקונפליקטים לא מייצרים דרמה אפלה אלא יותר מצע לגיחוך על האבסורד בחיים.

ואם ב”פה גדול” העיצוב הקאמפי-עד-עלוב-בכוונה של האנימציה רומז כבר על הסגנון המוגזם וההומוריסטי, ב”חינוך מיני” העיצוב האמנותי אולי רומז על שאיפות לדכא, אבל כשג’יליאן אנדרסון, בחלוק תחרה צהוב שעוד מחכה לו תפקיד חוזר, מצווחת בקול דקיק ומוגזם “דרלינג, בוקר טוב!” בדיוק כשהחבר הכי טוב של הגיבור בא לאסוף אותו לבי”ס עם אופניים, מעיל מנומר ויותר מדי אייליינר – ובכן, ברגע זה אתם מבינים שאולי נכונה לכם חוויה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

 

אורן ברזילי – ראיון ר-ציני

 

הסטנדאפיסט אורן ברזילי על ההתמכרויות, על החברים שבגדו ועל הבדידות בצמרת

הסטנדאפיסט אורן ברזילי לא מוכר לכולכם מסדרת הרשת “מיקרוגל“, מכתבות העומק במגזין לאנשים “טיים אאוט” וסדרת הרשת העולה עם עמית קלינג,אחי אני הולך למקס סטוק”. לאחרונה התחיל לכתוב ללייט נייט של  גורי אלפי ועקב כך התוכנית נפלה. ריאיון:

למה החלטת שאתה רוצה להיות סטנדאפיסט?

יש בי הרבה כעס ואין לי לאן לתעל אותו. הרבה כעס על העולם, המון המון כעס יש בי. קיוויתי להגיד דברים מעליבים שיהרסו את החיים לאורן ברזילי המוזיקאי.

איך גרמת למפלתו של גורי אלפי?

זכוכית גרוסה באוכל ורייטינג לא בשמים.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שאין מישהו ספציפי, אני חושב שקומיקאים מחורבנים משפיעים בצורה לא פחותה מקומיקאים מדהימים, כי השראה זה נחמד אבל “איך החתיכת צואה הזה מצליח ואני לא” זה מנוע הרבה יותר חזק.

ככתב טיים-אאוט לשעבר שסיקר את תחום הסטנדאפ, ניצלת את כוחך להיכנס לתחום?

חד משמעית כן. וגם מציצות.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

שזה דבר מלאכותי שיצרו בשניים וחצי עיתונים ואי אפשר לקרוא למשהו שכולל מאות בני אדם בגילאים, מינים וצבעים שונים, עם הומור שונה שחלקו בכלל לא עולה על במה, כשחלק מהם לא מכירים או לא מחבבים או כן מחבבים אחד את השני “סצנה”. מה שכן – מי שהפך את זה לסצנה זה הקהל שיודע לדרוש ולהרים להומור שהוא מחבב וזה מעולה ומוכיח שלא הכל קשרים ולא הכל ברנז’ה – יש אנשים שרוצים חלק מהחרא הזה בטלוויזיה שלהם.

טוב, בוא נגמור עם זה. לך ולזמר של ד”ר קספר יש אותו שם. איך זה יכול להיות שלשני אנשים יש אותו שם?

אני רוצה למסור לאורן ברזילי בהזדמנות זו – יש לך עבודה בשבילי, ממי?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

קוקסיפות כמובן.

אתה אוהב לדרג, דרג את אתרי הקומדיה הכי טובים בארץ.

מקום שני – ילדי הקומדיה. מקום ראשון – ווינט. בום סאטירה לא ברורה ולא מדוייקת.

מה התפיסה הקומית שלך?

שאם תצחיק מספיק אז הכל יהיה בסדר, ונגזר מזה – להגיד דברים שאני מחשיב למצחיקים בלי לחשוב לפני מתוך הנחה שגויה שאנשים תמיד מחפשים בדיחה טובה. זה לא נכון וזה פוגע בי אגב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?.

דרור ניר קסטל שאני ממליץ מאוד על ספרו “הספר של דרור ניר קסטל”.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

אני בוכה כל יום. זה מאוד משחרר ועצוב.

 

מרינה אקילוב – ראיון ר-ציני

מרינה אקילוב – הסטנדאפיסטית שמתחרזת עם אקירוב

 

מרינה אקילוב (לשעבר קצר מרינה שני), מחברות ומובילות חבורת הסטנדאפ “נשי ותהני“,בת ליוצאי בוכרה, שזה מצחיק, ותושבת גבעתיים הקרובה לערוץ 10, הסכימה להתראיין לילדי הקומדיה לפני שמתפרסמת.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאית?

כשהייתי בת 5. מצאתי מיקרופון במגירה של אחותי הגדולה וברברתי ת’שכל מול המראה. לימים הסתבר לי שזה לא היה מיקרופון.

 

מתי החלטת שאתה רוצה להיות בוכרית?

עד כיתה ד’ בכלל לא התמודדתי עם המוצא שלי, הייתי ילדה רגילה כמו כולם. ואז הגיעה העלייה של שנות ה-90 בחופש הגדול וטרפה את הקלפים. הגעתי לכיתה ה’ כשמסביבי יושבות יוליות ואנות למיניהן, וילדים בכיתה התחילו לשאול גם אותי מתי עליתי לארץ. מה אתם מפגרים?? לפני חודשיים שיחקתי אתכם כדורגל. מאז אני צריכה להסביר בכל פעם שנכנס לי אדם חדש לחיים, שאני לא רוסייה, שנולדתי בארץ ושאני בעצם בוכרית, תכל’ס על מי אני עובדת? זה אותו דבר רק בשעיר.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

עדי אשכנזי  בראש ובראשונה. האישה שאפשרה לי להאמין שאפשר להיות סטנדאפיסטית-על. מעבר לזה בעיקר קומיקאים לא טובים שעשו לי חשק לעשות את זה יותר טוב מהם.

 מה הדבר הכי פרוע בגבעתיים?

השיער שלי

 מה דעתך על הסצנה הקומית של היום?

מטורף. הסצינה הנוכחית ללא ספק מעלה את הרף. יש לי תאוריה שאם פעם הפחד הכי גדול של בנאדם היה לעמוד מול קהל, היום זה השתנה והפחד הכי גדול הוא שיימינג ברשת חברתית, כלומר לעלות על במה כבר לא כזה מפחיד, כי מה זה להתרסק מול 100 איש לעומת האלפים שיש ברשת? בכל מקרה זה מבורך.

מה העונש לסטנדאפיסט שמתחפש לאישה ב”נשי ותיהני”?

נצרף אותו לקבוצת וואטסאפ שלנו. הוא לא ישרוד את זה.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך בעברית?

ברית מילה (הבנת מה עשיתי פה?)

מה התפיסה הקומית שלך?

מה שמצחיק מצחיק. גם אם זה לא pc וגם אם זה גס. אבל שיצחיק באמת, שיהיה מתוחכם.

 מי אושיית הרשת האהובה עליך?

assaf applboim כותב מבריק

 מה התכונה הכי ניטרלית שלך?

ניטרליות.

 

 

כאמל אל חלבי – ראיון ר-ציני

הקומיקאי כאמל אל חלבי הוא הרבה יותר מסטנדאפיסט, הוא גם דרוזי ויש לו אינטרנט

הסטנדאפיסט  כאמל אל חלבי הוא סטנדאפיסט דרוזי, שהתחיל לעשות סטנדאפ ב–2016, מדי פעם הוא עושה ליינים של סטנדאפ. חוץ מזה אנחנו לא יודעים עליו כלום.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?
בגיל 9 כמעט, ראיתי כתבה בחדשות על קומיקאי אפרו אמריקאי, ובכתבה היה קטע מצולם מאחת ההופעות שלו, זה כל כך עשה לי את זה וכל כך רציתי להיות במקומו למרות שלא ממש הבנתי במה מדובר, מה שכן הקסים אותי היה הברק בעיניים שלו. משהו בזה לא מוסבר, ולא היה ברור לרגע אחד אפילו למה אני רוצה לעלות לבמה להצחיק למרות הסיכון הזה שלא תצליח להצחיק. אומנם לקח לי זמן לקבל את האומץ הנדרש, אבל בסוף עשיתי את זה כשידעתי מלכתחילה שזה מה שאני רוצה להיות.
מתי החלטת שאתה רוצה להיות דרוזי?
בגיל שש כזה, שאלו אותי אם אני רוצה להיות דרוזי או ראש צוות בארגון בצלם, אז החלטתי להתדרווז. וברצינות, אם אתה מתכוון להיות ממותג תחת השם “סטנדאפיסט דרוזי” אז זה התחיל שנה אחרי שהתחלתי לעשות סטנדאפ כי הבנתי שאני טוב והבנתי כמה, פשוט אין היום קומיקאי דרוזי חוץ ממני, אני הראשון והיחיד. אז לגמרי מינפתי את זה ואני משתמש בזה כל כך הרבה לשיווק האישי (כן, זה גימיק)  ואני מדבר גם על זה במהלך ההופעה שלי. אני פשוט חושב שאם יש משהו שאני טוב בו זה להיות דרוזי. אני עושה את זה מאז שאני זוכר את עצמי
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
היו כמה, עד היום. אני רואה רק סטנדאפ ישראלי וסטנדאפיסטים שהשפיעו עליי בתחילת הדרך היו בן בן ברוך ויוסי פנסו, שני אמנים גדולים שראו בחור שאפתן שרוצה לעלות לבמה ולהופיע. אז בשקט מבלי ששמו לב הם דחפו אותי כל כך טוב והם עזרו לי לזהות מצבים שבהם אני הולך להישבר ולדעת איך לנתב את עצמי למקום חיובי גם על הבמה וגם אחרי שאני יורד מהבמה.
בן בן ברוך מאוד השפיע עליי בהגשה שלו, בסוג ההומור שלדעתי הומור גאוני כל כך ואני מכיר את כל המערכונים שלו בעל פה. היו עוד כמה, כמו קובי מימון וארז בירנבוים.

מה הדבר הכי מצחיק בישראלים?
ערסים שמתחילים עם בחורות ברשת.
הם מצחיקים וזה עצוב כמה שהם מצחיקים, הם שולחים הודעה לבחורה שהם רוצים אותה או רוצים לזיין אותה או כל דבר אחר, לפעמים זה בוטה ולפעמים זה מרומז וזה בכלל מצחיק ואז כשהיא מסרבת הם מתהפכים עליה; “מי יגע בך יא מגעילה?”… אתה!! אתה רצית לגעת בה!! לא ברור אם הוא היה נואש או שהוא פשוט שליח האל בשביל להציל אותה מבתולים נצחיים!
מה דעתך על הסצנה הקומית של היום?
מאז שאני התחלתי לעשות סטנדאפ התחלתי לשים לב לזה, ראיתי עד כמה זה מתפתח וכמה אנשים רוצים להיזרק למים ולעשות סטנדאפ או לעשות סרטונים ברשת או כל סוג קומדיה אחר, זה יפה וזה מעודד כי היו כמה שנים שלא היה רענון ברשימת הקומיקאים שראינו על המסך, אותם אמנים המשיכו לעלות/ בכל תכנית ובכל פאנל אנשים לא השתנו, היום זה משתנה לגמרי ולאט לאט מתחילים לראות פרצופים חדשים על המסך וכולם מוכשרים ומצחיקים ואני חושב שזה מה שמעודד את הצעירים כן להגיע לעשות סטנדאפ… סטטיסטית מכל עשרה אנשים שמנסים סטנדאפ יש שלושה שממשיכים לאורך זמן ואחד שמתבלט מעל כל השאר
באיזו מדינה היית רוצה להיות פליט?
בסוריה, תחשוב שכל הסורים מהגרים לאירופה עכשיו ונשארו רק מעטים, תחשוב איך הם הולכים לקבל פליט או מהגר שהגיע דווקא אליהם בזמנים האלה, אתה יודע איזה יחס… אני רק מתאר את כמות הכנאפה וכבר מקבל אורגזמה, וברצינות, שוודיה, לא יודע איך להסביר את זה אבל נשים שוודיות מגיעות לחלומות שלי כל לילה… כל לילה!
מה המילה שהכי מצחיקה אותך בעברית?
יש כמה מילים:
היפופוטומונסטרוססקוויאפדאליאופוביה, ברצינות??? ככה מתארים פחד ממילים ארוכות? אני יודע שזה לא עברית פשוט המילה מצחיקה אותי.
שתי המילים הכי מצחיקות בעברית הן כדורגל וכנסת. כאילו יש דבר יותר מצחיק ממה שקורה שם בארץ!
מה התפיסה הקומית שלך?
יש לי כלל כזה לפני שאני עולה להופיע כל פעם. אני לא יודע להתאים את עצמי לקהל. אני לומד בכל הופעה להתאים את הקהל לי כדי שיהיה לי יותר קל על הבמה ויותר קל להתחבב על האנשים.
התפיסה שלי היא כשאני עולה להופיע אני עולה כדי להצחיק את עצמי וכדי ליהנות מהזמן שאני מבלה על הבמה. זה המתכון הכי טוב להצלחה על הבמה או בכל תחום אחר בחיים.
מי אושיית הרשת האהובה עליך?
יש לי כמה, אני בעצמי מגיע מהרשת אז מרבית כוכבי הרשת הם חברים, חלקם גם מאד קרובים אליי. אחד האהובים עליי הוא דניאל סאל, הדרוזי הכי מצחיק שאני מכיר חוץ ממני! יבגני זרובינסקי למרות שלא כל התכנים שלו מקוריים אבל כיף תמיד לבקר בדף שלו ולאחל לו למות מקנאה מכמות העוקבים שיש לו, אמיר מויאל החרדי שאוהב לשחק במילים יותר מבכל דבר אחר ואביב ראובן שמאד מצחיק ויש עוד רשימה מאד ארוכה, אפשר פשוט להיכנס אליי ולראות מי מחבריי יש לו הרבה עוקבים ולעקוב, חוץ מהכוסיות שיש להן הרבה עוקבים, כי לפעמים זה נחמד לראות קצת ביקיני בוול.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שניות מהיום?
לוחץ על כפתור REPLY ושולח אליך את השאלון הזה.

רון – ביקורת סדרה

 עוד קומדיה ישראלית מוצלחת מבית היוצר של יס! רון, הוא החבר הזה שיש לכולנו. קצת לוזר, יושב על הספה ומעשן, בלי תכנית ובלי תקווה לעתיד. והוא מצחיק

רון (רון פלדמן) הוא החבר הזה שיש לכולנו. קצת לוזר, עובד בעבודת שכר מינימום בלי תקווה לקידום, בלי זוגיות ובלי תכניות לעתיד. כבר בן 36, ועדיין גר ככה, בדירה שהיתה שייכת לסבתא שלו. הוא הולך לעבודה, נפגש עם חברים, מעשן ו… מה?

ובכן, לרון יש חיים מצחיקים למדי. כמו כל סטלן, דברים ממש מוזרים נוטים לקרות רק לו. הוא פוגש אנשים מעניינים. יש לו הרפתקאות. אבל… הוא מצליח לדפוק את הכול. הזדמנויות, דייטים, אפילו מערכת יחסים, שהיא אחד הדברים הכי טובים שקרו לו ולסדרה הזאת (וגם סצנת הסקס הכי אמינה שראיתי כבר לא מעט זמן).

אולי רון הוא לא החבר הלוזר שלנו אלא אנחנו, עם השאיפות הלא ממומשות והרצון הלא מספיק מגובש לשינוי? אולי, למעט העניין הקטן הזה שלא נראה שלרון יש אי אלו שאיפות או חלומות, משום סוג.

או שאולי כן? בעונה השנייה רון מחליט לנסות לצאת קצת מהקומפורט זון שלו של עבודה, חברים (ביניהם החברה הטובה ענת – ענת אורן, הכותבת-השותפה), דייטים והבית. הוא מצטרף לחוג תיאטרון במתנ”ס. ושם הוא פוגש שלל דמויות משעשעות. בהופעות האורח של העונה זכור במיוחד עידן ברקאי (ובלי ספוילרים, חבל שכנראה לעולם לא נראה אותו שוב) בהופעה גדולה, מוזגמת ודיוואית לחלוטין. הניסיון הזה פותח לרון דלת בלתי צפויה להפליא, מקפצה שמעטים זוכים לה.

והוא מצליח לדפוק את זה כמו שדפק כל דבר אחר בחיים שלו.

כן, במשך יותר מדי פרקים מצאתי את עצמי אומרת למסך: “אל תדפוק את זה, רון!” רק כדי לראות אותו, ובכן, דופק את זה. את העבודה, את הזוגיות אותה הצליח סוף סוף לגלות, את היחסים עם ההורים שהוא רק מתחיל לבנות. שלא כמו ברוב קומדיות הקרינג’ שנוטות להשאיר לצופה האומלל טעם מר של החמצה וחוסר רצון לראות את האנשים האלה שוב אי פעם, לרון יש מספיק קסם אישי כדי לגרום לצופה לגחך, להניד בראשו וגם קצת להזדהות אתו. קצת להרגיש כמוהו – גם לנו חומקות הזדמנויות מבין הידיים, גם אנחנו הרסנו פעם משהו שבנינו בעצמנו במאמץ רב, גם אנחנו מאכזבים את ההורים שלמרות הכל עדיין אוהבים אותנו.

הדבר היחיד שכנראה נשאר קבוע בחיים של רון הוא החברים שלו. חבורה טיפה מעופפת עם פה גדול, מהאנשים שמדברים על הכול – ועדיין מופתעים כשמגיעה בחורה לפגוש אותם ומסבירה להם איך נראה יום של בחורה ממוצעת לחלוטין. או שהם מספיק מעופפים כדי לחשוב שזוג עם תינוק בן חודש הזמין אותם לארוחת ערב.

נראה שהקטעים האלה הם קטעי השיא של הסדרה. יש בהם הברקות ויזואליות מפתיעות ושפע של מונולוגים כתובים היטב: על התקופה האיומה אחרי לידה עם עוברון צמוד, על הבושות שאמא שלך עושה לך בפייסבוק ועל המציאות הלא נעימה שהיא חייו של נציג שירות בחברת סלולר.
אה, כן, יש פה עיסוק בכמה היבטים שלך המציאות הישראלית שלא תמיד מוצאים בטלוויזיה. חישבו רגע על הפעם האחרונה שהתקשר אליכם נציג מכירות נודניק מאיזו חברה גדולה והציע לכם הצעה מופרכת למדי. כמה מלים רעות אפשר לשפוך עליו ועל החברה שללחה אותו? בלי סוף. אבל אתם יודעים, גם בשבילו זה לא פיקניק…

בעולם של קומדיות אישיות רון מיוחדת. היא מצליחה לצאת רגע מעצמה ולראות את העולם שמסביב,על כל המורכבות שלו, וגם את הטוב (ידעתם שעיריית תל אביב מנהלת מעקב אחרי חתולים דרוסים?) שמצליח לפעמים להצחיק, אי שם בין רע לרע.