ארכיון תגיות: רותם זיו

אילאיל ישראלי – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית והקומיקיקאית איליאיל ישראלי מג’נטלמנים ישראלים על סטנדאפ ועל עולם הייעוץ הפנסיוני

אילאיל ישראלי היא שחקנית, סטנדאפיסטית, רקדנית ועוד דברים שעושים על הבמות. אתם אולי מכירים אותה מסדרת הרשת שעלתה לערוץ טדי, “ג’נטלמנים ישראלים” או אולי לא מכירים. לא מכיר אתכם. היא גם מנחת תוכנית הבוקר של ערוץ האינטרנט “החללית” המתרחשת בכדור הארץ. השתתפה בסרטונים ויראליים רבים כי כך הרופא קבע. בשבת הקרובה תופיע עם רותם זיו ושני שגב מנשרי ב”גולה” פתח תקווה.

מה גרם לך להיות קומיקאית?

השילוב בין הנסיון להיות ילדה טובה ולרצות את כולם, לבין הקלאמזיות שלי והקול הפנימי, שאומר “אתה צודק, אדוני, תן לאצבע האמצעית שלי לענות לך על כל השאלות, אפס!”
כשלמדתי משחק השחקנית והסטנדאפיסטת אודיה קורן העבירה כמה שיעורי העשרה בנושא “סטנדאפ.” היא ביקשה מאיתנו לכתוב סטנדאפ לא מחייב, ואמרה שלא ננסה להיות טובים כי זה לא אומר עלינו כלום כשחקנים.
בסוף השיעור הראשון היא אמרה לי “אילאיל, אם אתה לא סטנדאפיסט טוב, לא תהיה שחקן טוב זה אחד, אבל אם אתה סטנדאפיסט טוב אתה שחקן מעולה, וזאת דרך מעולה לשרוד במקצוע. כשתסיימי את הלימודים אל תפסלי את זה ככיוון”.
באמת לא הכי קיבלתי את זה, אפילו נורא הייתי עסוקה כל הזמן להוכיח שאני שחקנית טובה. אבל מאוד נהניתי על הבמה. ולא שכחתי את אותו קורס והקסם הזה שקרה שם עם החומרים שלי! וכשיצאתי החוצה לשוק (התעשייה) פתאום קלטתי שאני עומדת בתורים לאודישנים, עם מיליון בנות שנראות כמוני, רק פחות יפות ופחות מוכשרות (סתם). ומה זה הלוקש הזה “3 שנים לימודים” רק כדי שאני אתן ביס במשהו ואגיד “אין על אוכל של צימחודגים” ויגידו לי תודה, הבאה בתור? ואחרי יום שטחנו אותי ב”מה שלומכם, ילדים” אני עולה על הבמה בערב ואומרת “ילדים זה לא שמחה”. ואני מרגישה אותנטית לגמרי, והקהל מבין, הוא מעריך וצוחק מהאותנטיות
הרבה שחקנים הופכים לסטנדאפיסטים. זה כי יותר קל לזכור את הטקסט?
 מצחיק. בעיקר כי נראה לי שבסטנדאפ  זה הפוך, ונראה לי שזה עקב אכילס של שחקנים, שמשננים טקסט. הרי אתה מייצר כל הופעה רגע חדש, עם מילים מתאימות, נכונות, וקהל שצמא לרגע אותנטי שיקרה עם המון אמת.
לא יודעת מה קורה עם הרבה שחקנים. אבל אני יכולה לומר שמהחוויה שלי, הסטנדאפיסט הוא אינטליגנט, הוא ער לדברים, הוא אומר את האמת שכולם חושבים ולא מעזים, או את האמת שלו ואיך שהוא חווה את הדברים. (מה שאני לא יכולה לומר על כל שחקן, אבל בהחלט על כל סטנדאפיסט.)
זאת שאלה מורכבת, אני חושבת ששחקן יודע איך לעמוד על במה אבל לא כל שחקן יכול לכתוב, ובטח שלא כל שחקן ניחן בהומור. אבל גם לא כל אדם שכותב “מצחיק”, יודע איך לעמוד על במה.

אז כשאתה שחקן שיודע לכתוב ומבין הומור, הסיפוק מסטנדאפ פתאום מאוד מושך. כי כבר ככה אתה אוהב את הבמה ומשתמש בה בשביל קשת של רגשות, ואין יותר אמת וכאן ועכשיו מצחוק.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 
מלא, אבל חד משמעית צ’רלי צ’פלין, ג’ואן ריברס ורובין וויליאמס.
יש לך תוכנית בוקר ב”חללית”. ספרי לנו עליה ואיך שברת את הרייטינג.
חחחחחח. “שברתי את הרייטינג”.
“בוקר טוב עם אילאיל ישראלי”  זאת תכנית בוקר, הכי מיינסטרימית באתר החללית.טיוי. בהתחלה דיברתי מלא שטויות, המון שטויות, על הרווקות, לצחוק על כותרות בבוקר, להמליץ על מסיבות, ולומר לבנות שזה מה זה סבבה לעשות מה שבא להן, ושכל “החוקים” האלה שמגדלים אותנו על פיהם טיפשיים! הרי אני לא מכירה גבר שחושב פעמיים לפני כל צעד וכל מילה. ובטח שלא כל קילו!
או שאמרו לו בילדות “אל תראה שאתה; קל/ קשה/ חכם/ שעלית במשקל/ טיפש מדי”, לא! הוא גבר! גם אם הוא טיפש וקירח עם ציצים, הוא מתנת הבריאה! מלא אנשים התחילו לשתף ולראות במשרדים.
התחלתי להביא אורחים ואורחים מוכרים ולכתוב תוכן ופינות, הנושאים התרחבו.
כתבתי משחקים עם האורחים, וזהו בגדול.
בקטן: אמיר חצרוני, יגאל רצון ודרור נובלמן כאורחים!
מה את חושבת על הסצנה הקומית של היום?
בארץ? אדירה! באמת. אני מרגישה שפעם הייתה רק דרך אחת להצליח, והיום נהיה מקום לעוד סוגים, לעוד סוגים של הומור ואנשים.
לא רק סטנדאפ, בכל מה שנוגע בקומדיה, הקומדיה הפכה להיות אינטליגנטית, שנונה, צוחקים על כ”כ הרבה נושאים. פחות נזהרים. המדיות נותנות הזדמנות לקהל להחליט. דברים שפעם בקלות לא היו משודרים בטלוויזיה יותר ויותר מקבלים במה.
גם אם מסתכלים על המיינסטרים, היום נכנסים אליו  כל מיני ז’אנרים שהיו לגמרי נישתיים.
השתתפת בכמה סרטונים ויראליים. מה העצה הכי מטופשת בנושא?
הכי מטופשת, וואי ואני כ”כ רצינית.
להריח טוב, כי תכלס לא משלמים לרוב לשחקנים, אז הם לא צריכים לסבול ריח רע בצילומים.
ואולי, להכין את החארטות מראש. הרי גם ככה זה צילומי גרילה, תדע איך אתה הולך לחרטט מראש.
 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

יש מלא, אבל…”משכב זכר”, הראשונה שעולה לי, וואי זה קורע אותי רצח! יש לזה צליל מצחיק. הכל בזה מצחיק, אני חושבת על הקונוטציה ועצם ההגדרה. איזה כמה ענתיקות עם זקנים של טוב טוב הגמד. חושבים על ההגדרה. הם מציירים על הלוח, ואז מישהו אומר “טוב, זה ייקרא משכב זכר”.

לשאול מישהו “האם הוא אוהב משכב זכר”. טוב זאת מילה מצחיקה.
 את עוסקת בהרבה אומנויות במה, ריקוד, קולנוע, תיאטרון, אינטרנט. איפה הכסף? 
בונה על ירושה.
תמיד הייתי חרוצה ועבדתי הרבה, בהצגות ילדים, הצגות לגדולים, הדרכות
הכל! ועבדתי בתאטרון שנתיים, ואז התחילו להזמין אותי לעשות סטנדאפ במסיבות רווקות, ואירועים פרטיים.
ועכשיו אני ועוד שתי סטנדאפיסטיות יוצאות במופע “מחשבות מסלול מחדש”.
אני מאמינה גדולה שמי שעובד מרוויח. וירושה!

מה התפיסה הקומית שלך?
תלוי מה זורקים י עליי… אם זה שולחן, אני לא יכולה לתפוס!

להיות אמיתי וליהנות, אמת, אמת, אמת, לא להתחסד, (לא בקטע טיפולי). כל הפאקים זה המקום להודות בהם. ומה שמצחיק אותי מצחיק את הקהל.

מה התכלית של הקיום?
יש משפט שמנחה אותי בחיים והוא הולך ככה: “all you need is faith and trust and a little pixie dust”
אמרו את זה בפיטר פן.
ועכשיו באמת. לצחוק! לגמרי, אין דבר יותר טוב מאחד, מרפא בעולם מאשר לצחוק! ולא בקטע קלישאתי. ליהנות! לבלות! סבא שלי שורד שואה ופלמחניק לשעבר, ואם יש משהו שהאדם האדיר עם החיים הלא פשוטים האלה העביר לי, זה אופטימיות. טוב. גם כי לא הייתה לו ברירה, אבל היכולת לצחוק על החיים הצילה אותי מהמצבים הכי קשים שיש.

.

הקומיקאים המשפיעים ביותר

מי הם הקומיקאים המשפיעים ביותר לפי התשובות של הקומיקאים הגדולים בארץ?

להפתעתי הרבה, הבלוג הצליח לשרוד כבר יותר משנה ולצבור כמות לא קטנה של קומיקאים שמשיבים לשאלותיו המפגרות. בין השאלות היותר גנריות שנשאלו בלטה השאלה מיהם הקומיקאים היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך. קשה לומר שיש הפתעות אבל מהן הסיבות? ביט מי

כיוון שאין הפתעות, נתחיל מהמקום הראשון:

1. סיינפלד (הסדרה ואו הקומיקאי)

איתי גל: “בשלב מאוחר יותר גיליתי את סיינפלד, ובאופן ספציפי הדמות המדהימה של ג’ורג’ קוסטנזה, שלדעתי עזרו לי להבין קומדיה ולדעת לנתח אותה יותר מכל דבר אחר שאי פעם נתקלתי בו”

נועה ארנברג: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי”.

2. לואי סי קיי

דור מוסקל: “”לואי סי קיי גאון, אין מה להוסיף על זה. לקח את כולנו צעד אחד קדימה”.

משה פרסטר: “היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי”.

3.  מונטי פייתון

בוב זאבי: “התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד’, חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון”.

משה פרסטר: “כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את ‘מונטי פייטון’ שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם”.

4. גורי אלפי

רותם זיו: “”האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קייגורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן”.

יונתן ברק: “”כיום יש לי סגנון משלי שהוא אופייני לי, אבל אני עדיין לומד כל הזמן מקולגות כמו גורי אלפיאלי ומריאנו ורועי לוי”

220px-Larry_David_at_the_2009_Tribeca_Film_Festival_25. לארי דיוויד

מאיר כץ: ” לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי”.

250px-Woody_Allen_at_the_premiere_of_Whatever_Works6.  וודי אלן

אלון גור אריה: “חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו”.

7. מיטש הדברג

שמעון ראיצ’יק: “מי שבאמת העיף אותי לראשונה והיה מקור השראה שלי היה מיטש הדברג“.

8. טינה פיי

דניאל בוקס: “. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30″ בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי.”

עמית הרשקוביץ: “”טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה.

כמעט נכנסו:  אדי מרפי, אנדי קאופמן, ג’ורג’ קרלין, דייב שאפל, האחים מרקס,  הסימפסונס וזהו זה

***

פלייליסט חדש מערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

המילים המצחיקות ביותר לשנה החדשה

ברוב השנה האחרונה הצקנו לקומיקאים  והומוריסטים ושאלנו אותם בין היתר מה המילה שהכי מצחיקה אותם.  להפתעתנו הם ענו ונימקו. האם אפשר ללמוד מהו סוג ההומור לפי מילה אחת ומה המילה שבאמת הכי מצחיקה?

"אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן"
“אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

ניקו וואטס: “כיבושילשול. זו מילה שהמצאתי. זה שילוב של כיבוש ושלשול. זה מצחיק”

מאיר כץ:  “חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון”.

ינאי בן נח: “ברווז, אבל זה, כאילו, ברור מאילו. אין מה להסביר. אוף, בטח כל הקומיקאים עונים  ‘ברווז’ לשאלה הזו”.

תם אהרן ודור כאהן

דור: “פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי”.

תם: “או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה”.

דור: “כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען”.

תם: “כי אתה גזען, מה לעשות”.

דור: “מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!”

תם: “אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה”.

דור: “דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה”

מרסל מוסרי: “אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית”.

רותם זיו: “שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו”

ניר וגלי: “אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

אורי פינק:  “כבוד השר אורי אורבך”

שמעון ראיצ’יק: “גזיבו. defaq?!”

טל שפר: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא בדולח. זו פשוט המילה הכי חסרת משמעות אי פעם, וצורת ההגייה שלה גורמת לך להרגיש אידיוט. זה כאילו מישהו המציא את המילה הזו רק כדי לגרום למי שאומר אותה להיראות מפגר”

טל טירנגל: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא ‘נפוטיזם’, וזה בגלל שבאמצע יש לה פות”.

יונתן ברק: “”שטות’. היא מילה מצוינת בעיניי. קודם כל היא מילה אונומטופית. כלומר שהצליל שלה מחקה את משמעותה. היא מילה שטותית וכיף להגיד אותה, אפילו שטותי להגיד אותה. אני אוהב להשתמש בשפה גבוהה בהופעה שלי כי אני חושב שככל שהנושא שאתה מדבר עליו הוא יותר שטותי (עשיתי זאת שוב), כך הניגוד של השפה הגבוהה הופך את הקטע למצחיק יותר”

מוחמד נעמה: “המילה שהכי מצחיקה אותי זאת ‘גברתתת’ … ולמה כי אני מבהיל איתה בחורות שהולכות בכביש, בהסוואה שאני מדבר בפלאפון”

אסף קפלנסקי“בשתי מילים – ‘אובדן התמימות’. לא, בעצם ‘כאב’. ‘אובדן הכאב’. לא, עזוב, ‘אובדן התמימות’ וזהו”.

שגיב פרידמן: “המילה כרס. הכי ישראלית שיש”.

חגילר: “כדרלעמר… אני… אני לא יודע”

קארין כהן: “פלומה. ככה”

דדו מילמן: “יש איזה דיבור על זה שהמילה האחרונה במילון היא ‘תתתן’. ההגדרה המילונית שלה היא: בנאדם שחייב להגיד את המילה האחרונה. מצחיק אותי הרגע הזה בישיבה שבו אבשלום קור וכל החבר’ה של האקדמיה סוגרים את המילון ואז, שנייה לפני שהם הולכים מישהו אומר: ‘רגע, רגע. יש לי רעיון לעוד מילה אחת אחרונה! ת ת ת ן! לא יודע מה זה אומר אבל חייבים להכניס את זה'”.

"אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון"
“אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון”

עפר קניספל: בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

ניר מולד: אצטרובל. במופע הראשון של ‘אנטיגיבור‘, הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה ‘גוגי ומגוגי‘”.

יאיר אורבך: “שתי מילים: ‘משלמים בזמן'”.

דור מוסקל: “‘ככה’ וככה”.

יוני פאנצ’צ’אתזה: “כוס. וגם כוס ענק. כי זה אמיתי מהחיים”.

דרור קרן: “מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

מתן בלומנבלט: “מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”

דוד וולצר“אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון”.

גדי וילצ’רסקי: “גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו”.

שממל: “פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”

אבא קריר: “אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית”

בוב זאבי: “הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת”.

נועה אנג’ל: “זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה ‘ראית את הגורגונזולה שקניתי?’ וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר”.

זאב אנגלמאיר: “גיוועלד’. לא משנה מי אומר את זה: מיק ג’אגר, בר רפאלי, ראש ממשלת טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  ‘גיוועלד’, וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה”.

נדב בושם: “אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב’ ובמילה אחת – ציונות”

משה פרסטר: 

“קקי.

“אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה ‘קקי’ מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  ‘תראה, אבא עשה קקי’ (צחוק דקיק) ‘אבא עשה קקי על הרצפה’ (צחוק מתגלגל) ‘אבא מרח קקי על אימא’ (צחוק רועם)”

“קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

“קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)”

נולי עומר:  “עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

רותם זיו – ראיון ר-ציני

רותם זיו היא קומיקאית בעולם של גברים, חתולים וחפצים אישיים

 רותם זיו, קומדיהמה אומר לכם השם רותם זיו? לי הוא לא אומר הרבה, אז חיפשתי בגוגל. כבר ידוע לי שהיא שחקנית אבל לא ידוע לי במה היא עובדת. כמו כן היא עורכת עם הסטנדאפיסט גיל רוזנברג בתיאטרון הפתוח מרתוני סטנדאפ בהשתתפות קומיקאים מתחלפים. מדובר במרתונים הבודדים שאף אחד לא מת בהם בסוף. לאחרונה הופיעה, בין היתר עם אורנה בנאי, בערב שכולו נשים ורק מעט גברים שבאו כי זה היה ערב שכולו נשים.

 מתי גילית שאת מצחיקה?

 “תמיד ידעתי שאני מצחיקה, רק לא הבנתי שזה בגלל הפרצוף שלי”.

 את גם קומיקאית וגם אישה. מה תעשי אם תיפלי בשבי?

 “אשתמש בטקטיקה הנשית שלי: אחפור להם ממש חזק, ואם זה לא יעזור אכניס פאנצ’ים, בקיצור אעשה להם את ההופעה שלי , עד שישחררו אותי”

הצבא המצרי שניות לפני ההופעה
הצבא המצרי שניות לפני ההופעה

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

“האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קיי, גורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן”.

 עברת מתחום המשחק לתחום הסטנדאפ. זה כי שם כל הכסף?

 “יש כסף בתחום המשחק, אם הייתי מתפשטת באיזה סרט בטוח היו משלמים לי על זה, הבעיה היא שברגע שהתחלתי להתפשט הבמאי התעוור, עד היום אני משלמת לו פיצויים על הנזק. זו הזדמנות להתנצל בפני צחי טולדו על הסצנה שירדה בעריכה”.

 מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

 “האמת, אני נהנית להופיע בבמות פתוחות ולשמוע קומיקאים שונים מדברים על אותם נושאים, רק שכל אחד מביא את נקודת המבט הייחודית שלו. בעידן האינטרנט אתה נחשף לכל סוגי הקומדיה לא רק למיינסטרים, מה שגורם לך להיפתח ולאמנים פחות קונבנציונליים להיחשף”.

 השתתפת בפסטיבל עכו, פסטיבל לתיאטרון אחר. אחר, שם קוד למה זה?

 “‘אחר’ זה הכל חוץ מהצגות. אכילת חומוס, מינגלינג, צעקות, פרובוקציות וניצול”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו”

למדת תסריטאות. מה העצה שלך לאנשים שנמנעים מקונפליקט?

 “לא ללמוד תסריטאות”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

 “התפיסה הקומית שלי היא להיות קשובה לעצמי ולאחרים, כי החיים אבסורדיים לחלוטין וכמעט לכל סיטואציה יש פוטנציאל קומי”.

 לאיזה מקום בעולם היית רוצה לנסוע כדי לנזוף בו?

 “לסודן, כי גם הם זקוקים לפליטים”.