ארכיון תגיות: רציני

ערב סטנדאפ המקורי – ראיון ר-ציני

 אאיזה סטנדאפ מכוון לקהל תל אביבי ברובו, משכיל ברובו ולא מזניח קולנוענים, עיתונאים ואנשי מדיה? לא יודע, אבל הנה בא עד אחד   ערב סטנדאפ המקורי, קומדיה

ערב סטנדאפ המקורי כשמו כן הוא, ערב סטנדאפ בתל אביב  (או בירושלים) לצד מיליוני ערבי סטנדאפ אחרים, שאף הבלוג חטא בהם וזכה לחרם מצד הכנסייה הקתולית ולפתווה הקוראת להירצחו. ובכל זאת, מה הייחוד של הערב סטנדאפ המקורי? נכון לכתיבת הפוסט: הוא בחינם    ויש בו יותר נשים, וזה נראה לנו מספיק. את הערב מארגנים בכישורי אדמיניסטרציה מדהימים: ענבל וולף, עמית הרשקוביץ, עמית קלינג, לילך לשם ברנע ושיר ראובן. וגם מתן בלומנבלט, יקיר המערכת. כיאה לחבורה שחלק גדול ממנה עוסק בכתיבה נפגשנו בצ’אט בפייסבוק, אז אין תיאורים ציוריים של בית קפה.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

שיר: “מה זאת השאלה הזאת?”.

הסטנדאפ שלכם החל לאחר מתקפת סטנדאפ מתוכננת היטב שפעלה בכל החזיתות. בעיקר בתל אביב. איך תגיבו אם תגלו שאחד מבני משפחותיכם לא עושה סטנדאפ?

לילך: “אני אהיה מזועזעת, לאמא שלי יש כאלה חומרים מדהימים. בעיקר אני אוהבת את הבדיחה שלה על איך שהיא תמיד מאוכזבת ממני. זה אמנם קצת שחוק אבל ההגשה שלה מצוינת. גם בלי שום קשר למשפחה שלי, אני מאוד אוהבת את מה שקורה לאחרונה לסטנדאפ הישראלי. יש פה דור חדש של אנשים מוכשרים שמאתגרים את הסטראוטיפים והמבנים הקומיים הישנים, זה משמח ומפחיד אותי בו זמנית”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=FEl6yQjZ04c]

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

עמית הרשקוביץ: “טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה. גם לואי סי קיי, שאני אוהבת כאדם וחושבת שמה שמפריד בינינו זה רק המרחק, ומהחדשים יותר אני אובססיבית קצת לג’ון מאלייני ופיט הולמס“.

ענבל: “יש לי כמה אהובים-רחוקים שאני מרגישה שאם הם היו חברים שלי בתיכון, הכול היה יכול להיות קל יותר, ביניהם דמיטרי מרטין ולואי סי קיי. אבל יובל שגב השפיע עליי יותר מהכול, לגבי התפיסה מה מצחיק ומה מצחיק אותי. יש ביטים שלמים מ’עולמו של רנו פסקל’ שהולכים איתי עד היום”.

לילך: “אני מאוד אוהבת את מיטש הדברג, הוא הקראש על קורט קוביין שמעולם לא היה לי. אני מאוד אוהבת וואן-ליינרים והוא אחד הוואנלינריסטים המודרניים הכי יצירתיים ומעניינים שיצא לי לראות. יש קומיקאים כמו אנתוני ג’סלניק שעושים את זה בצורה יותר מדויקת, אבל לא נשארים כל-כך מגוונים כמוהו”.

עמית קלינג: מארק מארון וקייל קיניין. מארון בגלל הנושאים, הכנות, האינטנסיביות הרגשית. קיניין בגלל הסגנון ואווירת הפאנק רוק“. [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Tbm0uZ2yHHQ]

  אתם קבוצה שפועלת ביחד ומפיקה ערבי סטנדאפ ביחד, כמו להקה. יש תכנית ב’ למקרה שהגיטריסט יעזוב והלהקה תתמסחר?

שיר:  “להוציא יומנוער ערב הסטנדאפ המקורי”.

הפקה לא מצליחה להביא תמונה של החבורה. תמונת אילוסטרציה
הפקה לא מצליחה להביא תמונה של החבורה. תמונת אילוסטרציה

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

עמית הרשקוביץ: “אני מאוד אוהבת את הכיוון של הקומדיה היום. בשנות השמונים האופנה הייתה קומיקאים מלאי בוז, עם ז’קט עור וקוקאין. נראה לי בלתי נסבל לעשות אז בדיחות, בטח לאישה. אבל הדברים השתנו, ואם מסתכלים על ההומור של לואי סי קיי, רואים שלמרות שהוא אמיתי, אישי וכן – הוא לא מרושע. להפך. יש בו משהו ערכי. הוא רוצה להגיד משהו מעבר לבדיחה. וזה מגניב בעיניי”.

מתוך הנשים בחבורה לילך כתבה למצב האומה, לתנוחי, לשבוע סוף ולתכניות אחרות. מה השאר עושות?

ענבל: “לומדות בעל פה את המילים לשירי ראפ סקסיטיים ומפצחות גרעינים”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

עמית הרשקו: “מפגר. מילה מצוינת גם באנגלית. גם אוטיזם זה רב שימושי”.

לילך: “רקוק זאת מילה שאני אוהבת ומשתמשת בה הרבה כדי לתאר דברים עלובים, שחוקים, מגעילים. יש לי חתולה שחלק מהזנב שלה קירח ולכן קוראים לה רקוקת הזנב. זאת מילה מדהימה, אני ממליצה בחום”.

ענבל: “פשטידה, דיסקונקי – (בהגייה יפנית)”
שיר:  facebook.com/yeladot

השם שבחרתם למופע שלכם הוא “ערב הסטנדאפ המקורי”. מה המסרים הסמויים מאחורי השם?
עמית הרשקו: “לבחור שם לערב זה מעפן. חשבנו לקרוא לערב ‘אוחזת בענף השקד’, אבל בסוף החלטנו על ‘המקורי’ בגלל האפיל העבש והירושלמי”.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=PAuol8nfYqM]

מה התפיסה הקומית שלכם?

ענבל: “הרגעים הכי מביכים עבורי בסטנדאפ של אחרים הם כשאני נהנית ממנו ואז מבינה שזה היה רגע גזעני שחלף לו. אני חושבת שאתה לא חייב להיות הומופוב גדול כדי לכתוב בדיחות שנוגועות בהומופוביה, ולא צריך להיות מיזוגן גדול כדי שהבדיחות שלך יהיו מלאות בשנאת נשים. התפיסה שלי היא שאפשר לצחוק על נשים, אונס ושאר תופינים ובמקביל לייצר אמירה משמעותית עליהם”.
את מי לא תיקחו לאי בודד?
“משה קצב”

הלל לוריא כהן (חסילון) – ראיון ר-ציני

האם אתר הסאטירה חסילון יעקוף את משטרת ישראל העמוד הרשמי? העורך הלל לוריא כהן לא יענה על השאלה

הלל לוריא כהן, קומדיההאתר חסילון הוא הירחון היומי הראשון בישראל. לא הרבה אנשים מודעים לכך אבל ירחון יומי זה אוקסימורון, שזה אלמנט קומי. לא הרבה אנשים מוכשרים ליצור אוקסימורונים כאלמנט קומי. מדובר בנבחרת שרק ספורים מתקבלים אליה, בהם הלל לוריא כהן, שבמקרה הוא גם מייסד ועורך האתר הסאטירי חסילון, האתר הסאטירי מס’ 34,732 בארץ. לקחנו אותו לשיחה ואז היא נגמרה והתחלנו את הראיון.

מתי החלטת שאתה מצחיק?

“הפעם הראשונה שאני זוכר שהצחקתי מישהו הייתה בבית עם אחי הגדול. ראינו ביחד משחק של הנבחרת בכדורגל, נראה לי נגד ארגנטינה. מתישהו השופט הוציא ליוסי אבוקסיס כרטיס אדום. אני בן ארבע או חמש צייצתי ‘איזה כרטיס אדום?! הוא צריך לקבל כרטיס ברכה!’ ואחי התפקע”.

 חסילון הצליח במקום שבו הרבה אתרי סאטירה נכשלו. איך אתה מתמודד עם החרדה היומיומית?

“התבוננות רפלקטיבית פנימה. אם אני יכול לשבת לשיחה עם חבר טוב זה מעולה. גם מקלחת ותנומה אף פעם לא הזיקו”.

חסילון, קומדיה

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“יש הרבה. לואי סי קיי ברור. שנים הקומיקאי האהוב עלי היה ג’ון סטיוארט, ואני עדיין משתדל לראות את הדיילי שואו באופן קבוע. כילד הייתי רואה מלא סרטים של צ’רלי צ’פלין. גם תמיד נורא אהבתי את וודי אלן ואת בילי ווילדר –  ראיתי את סטלג 17 שלו כשהייתי קטן וזה מאוד נחקק בי. גם הייתי חולה על הקומדי סטור (אף פעם לא הייתי ממש בן אדם של החמישייה).

במחשבה שנייה אולי מה שהכי השפיע עליי, נראה לי גם על הרבה אחרים, זה הסרטים הקלאסיים של דיסני. אלה סרטים נורא נורא מצחיקים, ואני עד היום מאוד מתחבר אליהם. בכלל חוש ההומור שלי מאוד מעוצב סביב הומור של מחזות זמר – גבירתי הנאווה, כנר על הגג. כאלה.

לדעתי תמיד בחיים הייתה לי איזו סדרה שמאוד השפיעה עלי. בתיכון נגיד זה היה סקראבס וארסטד דבלופמנט, בשנה-שנתיים האחרונות זה The League. נראה לי יש את זה ב’יס’. זה של החבר’ה שעשו את ‘תרגיע’, והיא הסדרה *הכי* מצחיקה היום ואולי גם בכלל.

גם ב. מיכאל הסאטיריקן הוא השפעה ענקית – גם בגלל הכתיבה וגם כי פיטרו אותו מידיעות כי הוא שם זין מי חבר ומי לא חבר של נוני מוזס”.

מבחינת הומור המתחרים שלך הם ynet, ישראל היום, מעריב והארץ. איפה אתה רואה את הבידול שלך?

“המודל הכלכלי שלי בהגדרה מתבסס על להפסיד כסף, אז לדעתי המתחרה היחיד שלי מהרשימה זה ישראל היום. תכל’ס זה שאלה טובה. אני לא רואה ממש דרך להבדיל בין חסילון לישראל היום”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני נורא נורא אוהב את ג’ונה היל וכל החבורה של ג’ד אפאטאו, וגם מאוד את הסרטים של ג’קאס. דה מינדי שואו גם ענק, ומאוד מתכתב עם זה שיש לי טעם קצת גיי. טל פרידמן אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם בעיניי, כל פעם שאני רואה ארץ נהדרת אני חושב שלא שמים אותו מספיק. גם גורי נורא מצחיק. מהחבר’ה הצעירים אני חייב להודות שלא הייתי עדיין בערבי סטנד-אפ של הבלוג או של תום יער (ופייר זה לא בסדר אבל עצלנות מה תעשה) אבל ראיתי ביוטיוב אחת שקוראים לה טל זולטי, שחשבתי שהיא מצחיקה”.

 לאחרונה קמים לך הרבה חקיינים, כמו האתר The Onion.  אתה שוקל להגיש תביעה?

“כן”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“בזמן האחרון זה ‘יוחנן’, כשהדגש הוא על ה’יו’. בעצם זה חלק מביטוי שהמציא חבר שלי ברזילי: ‘לדפוק יוחנן’. זה כינוי לטבילת משהו בתה, כמו ביסקוויט, זכר ליוחנן המטביל. אני לאחרונה מאוד בקטע של חליטות אז אני דופק יוחנן כל הזמן. ברזילי, שהוא פורץ דרך, פעם דפק לי יוחנן עם לחמנייה בפיינט של בן אנד ג’ריז Dublin Mudslide (שוקולד עם שוקולד). בקטע מוזר זה היה שילוב ממש טוב”.

מה כבר ביקשתי? ביסקוויט
מה כבר ביקשתי? ביסקוויט

 שירת בגל”צ ככתב פנים. מה הם סודות המדינה?

“חוץ מתקציב הביטחון? ספצייפית במשרד הפנים, שהוא אחד הגדולים והמסואבים שבמשרדי הממשלה, מסתירים מלא דברים. לפעמים קשה לדעת אפילו אם הם מסתירים משהו או שזה פשוט הלך לאיבוד בנבכי כל האפרוריות שם”.

למשל מסתירים שם את הפרוטוקולים של וועדת ורדי-זיילר, שהיא הוועדה שקונסת באופן אישי ראשי ערים שמוציאים כספי ציבור לא למטרות שהם יועדו להן. כי כנראה זה לא חשוב שנדע מה ראשי ערים עושים עם הכסף שלנו. גם את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, שאמורה להעניק מעמד פליט (וכמעט אף פעם לא עושה את זה), הם שומרים אצלם.

באותו עניין אגב, זה לא ממש סוד של המדינה אבל מאוד נוח לכולם שלא מדברים על זה: לא רחוק מהגבול שלנו עם סיני הבדואים מפעילים מחנות עינויים. משהו מעוות לחלוטין בסגנון האינקוויזיציה. הם חוטפים לשם סודנים ואריתראים, משמיעים אותם צורחים למשפחה שלהם בטלפון ודורשים כופר כדי לשחרר אותם. אני אומר את זה אגב בגלל כל מיני מחנות אחרים שאפשר היה להפציץ פעם ולא עשו את זה.

אני כותב לפעמים בפרילאנס והצעתי לכלי תקשורת לא מזמן כתבה על זה, והם חזרו אליי ואמרו שהנושא סוקר מספיק לדעתם. אז לא רק מוסדות ממלכתיים עוצמים עיניים.

ציפית לתשובה קלילה אה יא נקניק?

 מה התפיסה הקומית שלך?

“כמו בכל דבר באמנות, אני חושב שדברים כנים ואמיתיים תמיד עובדים טוב יותר. אני חושב שבקומדיה זיוף זה דבר שעוד יותר בולט, כי אפשר לזייף עצוב נגיד אבל זה די בלתי אפשרי לזייף מצחיק”.

 אם עץ נופל ביער, מה היית עושה?

“אני משתדל לא להתעסק בדברים שלא נוגעים לי”.

עוד פעם חסילון

***

אירועים קרובים ומצחיקים

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mNBK5UIBMqs]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

בנג’י לוביט – ראיון ר-ציני

בנג’י לוביט צריך חברה 

1459986_10152023863491052_822622237_nבנג’י לוביט הוא יהודי-אמריקאי שעלה לישראל ובמקום להקים התנחלות בשומרון  הוא עושה סטנדאפ ישראלי שעוסק בנושאים שכולנו מכירים, כמו איך זה להיות עולה מארה”ב בישראל. כמו כן הוא מעלה סרטונים ביוטיוב על החגים היהודיים כדי שהנוצרים לא יבינו

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“אני לא ממש יודע. החבר הכי טוב שלי ואני היינו מצחיקים זה את זה כשהיינו ילדים, אבל לא ידעתי הרבה זמן אחרי זה שמישהו אחר חושב שאני מצחיק, כי הייתי דחוי חברתית. רק כשקיבלתי ביטחון כמתבגר הבנתי שאני מצחיק. בהחלט השתמשתי בחנוניות שלי לצורך הומור עצמי (הומור שלא קיים כל כך בישראל)”.

מה התשובה שאתה נותן למי ששואל אותך, “מה? עזבת את אמריקה בשביל זה? מה, חסר לך בורג. או משהו”?

“אני כבר לא שומע את השאלה הזו כל כך הרבה. אני רק צוחק על האנשים האלו. כל מי ששואל את זה ברצינות יש לו השקפת עולם ממש צרה. הדשא של השכן אולי נראה ירוק יותר אבל הוא לא”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

בריאן רייגן. מה שאנו קוראים לו באנגלית, קומיקאי לקומיקאים”.

 איך אתה מדמיין סרט אימה ישראלי?

“השבוע הראשון שלי כעולה היה סרט אימה ישראלי: משרד הקליטה, משרד הפנים, משרד ביטוח לאומי… עדיין יש לי סיוטים”.

Nightmare22
ביטוח לאומי

 מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

 “יש הרבה קומיקאים נהדרים היום, ג’ים גפיגן,  לואי סי קיי כמובן, ביל בר. יש גם הרבה קומיקאיות מוצלחות. הרבה מהן גסות מדי לטעמי (כנראה השפעה של שרה סילוורמן).אבל זו בהחלט התפתחות חיובית שיש יותר קומיקאיות היום”.

אתה יושב על משבצת הקומיקאי היהודי ועוסק הרבה במנהגים היהודיים. אתה לא חושש שהעולם לא יקבל קומיקאי יהודי?

“היית באמריקה? אנחנו ממש המצאנו את הסטנדאפ”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=G1LrKKAUNgs]

 מה המילה בעברית שהכי מצחיקה אותך?

“אחרי שבע שנים בארץ הגעתי לנקודה שהדברים האלו לא מצחיקים אותי יותר. אבל כנראה כל מה שנגמר ב-ציה, וריפיקציה, אימפלמנטציה, סימולציה, אני ממש צריך חברהציה”.

 מה אתה חושב על מילות השיר “יש לי חבר שקוראים לו בנימין אבל אני קוראת לו בני”?

“לא שמעתי עליו. הזכרתי שאני צריך חברה?”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

 “אין לי אפילו חומר שלא קשור לעלייה. אני מרגיש כמו דג מחוץ למים, מצב שלעולם יצחיק אותי. אולי בעתיד יהיה לי חומר כללי יותר, אבל נכון לעכשיו ההבדלים התרבותיים קורעים אותי מצחוק”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=EJH9icI3EbM]

 מה ישראלי בעיניך?

 “דוגריות, חוצפה, נו בולשיט”

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=-CeUKqDfR6U]

האתר שלו

***

בנג’י מופיע בערבי ילדי הקומדיה

אירועים קרובים ומצחיקים

אלון גור אריה – ראיון ר-ציני

שני הפנים של אלון גור אריה. זה שלנו וזה גם כן

אלון גור אריה, קומדיהלרגל שנה לבלוג נפגשנו עם מאסטר הקומדיה בארץ יודה, או אלון גור אריה, תלוי מי שואל.  אלון ביים וחקר קומדיות ואף מרצה עליהן עבור קהל שלא הבין את הבדיחה. הוא מוכר לכם מהיפופוטם , כבמאי וכתסריטאי בערוצים אבל בעיקר כעוזר במאי בפרק האיחוד של קרובים קרובים. כמו כן יצר וביים את סרט הקאלט “המוסד הסגור” עבור קהל שהצליח לברוח מאותו מוסד. מיהו אלון גור אריה האמיתי?

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“לא זוכר גילוי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאני אוכל אבטיח בגיל שלוש. ואז כבר הוגדרתי מצחיקול. הייתי מדקלם מערכונים מהטלוויזיה לשכנים וכאלה. אה! נזכרתי, בכיתה ב’ ציירתי קומיקסים עם חבר. אחר כך עושה דברים בעיקר בשבט הצופים. לכתוב, להופיע. להרים מחזמר מכלום. אז לא ידענו שקוראים לזה תסריט, בימוי, הלחנה והפקה. פשוט עשינו. הסתובבתי שנים עם פנקסים שכתוב עליהם ‘רעיונות 2, רעיונות 17′ וכו’. המחברות היו מחולקות לשנינוניות, בדיחות ויזואליות, רעיונות כלליים. גם היום, אם לא כותבים רעיון, זה מתפוגג. וגם אם לא לוחצים SAVE”.

אתה מרצה הרבה על הקומדיה הקולנועית. מי הקומיקאי שהכי כדאי לגנוב ממנו בדיחות  בלי להיתפס?

 “אתה רומז שאני? גונב? בוא הנה, אני אגיד לך בסוד באוזן ממי, בוא רגע נו, (רעש של מפרקת נשברת).

שאלה הבאה.

אבל אתה יודע מה? יש לי משחק תחקירני כזה שקוראים לו מי השפיע על מי. אני בודק מי השפיע על יוצר מסוים, ואז מי השפיע עליו … עד לאדם הקדמון שסיפר את הבדיחה בפעם הראשונה. לפעמים יש איזו הברקה שאתה רואה באיזו סדרה ואומר ‘לא ראיתי את זה איפשהו קודם?’ ומדהים לגלות שאפילו דברים שנחשבים נורא ישראלים, מקורם באיזה חור בקצה השני של העולם. ועכשיו אני מעוצבן כי אמרתי את המילה ‘ישראלים’ ואפילו פעמיים. שזו בטח מילת חיפוש פופולרית אצל מישהו שמכין כתבה ליום העצמאות. תרשה רגע לפנות אליו. שלום לך, חיפשת משהו ‘ישראלי’? אין לך מה לחפש פה. להתפזר”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“הרשימה ארוכה וגם משתנה כי כל הזמן נולדים קומיקאים חדשים.

אז אני לא אגיד מי השפיע אלא איפה פגשתי אותם לראשונה.

הגשש החיוור – עד גיל 6 חשבתי שהם מדברים ערבית, ואז היה מרתון גששים ברדיו הקלטתי והתמכרתי.

האחים צוקר – סבא אמר לי שיש סרט טוב וכדאי לראות, הייתי קטן אז הקלטתי בוידאו וראיתי למחרת את ‘טיסה נעימה’. ככה גיליתי גם את מל ברוקס והאחים מרקס.

אפרים קישון – ליום הולדת בכיתה ו’ קיבלתי את ‘ספר משפחתי’. זכור לי שנסעתי באוטובוס והייתי צריך להפסיק לקרוא ולהסתכל מהחלון כדי להפסיק לצחוק בקול רם. אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי. מה שאומר כמובן, שמאז לא קראתי ספרים. ממנו גם למדתי את שיטת פנקסי הרעיונות.

וודי אלן – חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו. היסטרי. מה שכמובן מוביל אותנו ל…

מונטי פייתון – זה נמרוד, חבר בהיפופוטם, גילה לי עליהם. אח”כ גילה לי על סאות’פארק.

 ALF –  שמו האמיתי הוא פאול פסקו. הוא האיש מאחורי אלף. לפני כמה זמן עשיתי מרתון של הסדרה הזו. ושמחתי לגלות שהיא לא התיישנה. חוץ מטלפונים סלולריים שלא קיימים בה, לא יכולתם לדעת באיזו שנה זה צולם.

ארז ואברי –  פעם היה דבר כזה ברדיו שנקרא ‘מה יש’.

‘זהו זה’ – בעל פה, אתה מבין? ואח”כ יצא לי לעבוד עם חלק מהשחקנים והיוצרים, וכמובן ‘קרובים קרובים’ שהיה לי הכבוד להיות עוזר במאי בפרק האיחוד. פתאום מצאתי ת’צמי יושב בסלון של יורם וליאורה, זה היה סוריאליסטי. כשהציעו לי את התפקיד הייתי בטוח שעובדים עלי. גם עבדתי עם אילן דר המופלא בסרט ‘המוסד הסגור’.

רובין ויליאמס, סשה ברון כהן, עזוב אותי יש המון”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=o6rTCoUlVi4]

 מה המכשול לשלום בין שועלי לפיתה?

 “מנשה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם ממש כמו היוצרים הקומיים של פעם, וכמו היוצרים הקומיים של העתיד. יש דברים שקורים לאנשים והופכים אותם למצחיקים ולא משנה לדעתי מתי הם חיים. זה יכול להיות הרצון לא לחטוף מכות מילדים בבית ספר, בדידות, משהו דפוק במשפחה, או שילוב משמח של הכל ביחד. וכמובן אפשר שייוולד סתם גאון שיהרוס את הסטטיסטיקה”.

ביימת קטעים לרחוב סומסום. זה הזמן לספר. היה או לא היה ניצול של בובות?

“לא היה. למה, שמעת משהו? בוא הנה אני אגיד לך מה היה. (רעש של מפרקת נשברת). כמה מפרקות יש לך בכלל?”.

אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה
אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“בטטה.

או פטטה. אבל בטטה יותר.

לא יודע למה. זו אקסיומה”.

בצמוד להקרנת הסרט המוסד הסגור אתה מרצה על איך לעשות סרטים בתקציב נמוך. אם אני לא יודע לעשות סרטים מה עוד כדאי לי לעשות בתקציב נמוך?

“בלוג”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“אין”.

 מי היית רוצה שישחק את דמותך בסרט אימה על חייך?

 “פטטה. שיהיה גם קצת מצחיק הסרט”.

ויקיפדייתו

הרצאותיו בע”מ

טוריו

יוסי גבני – ראיון ר-ציני

יוסי גבני הוא ההבטחה הגדולה של השלום העולמי ושל עולם הסטנדאפ

 

יוסי גבני, קומדיההרבה אנשים שואלים אותי ילדי הקומדיה (כי הם חושבים שזה השם שלי), איך יוסי גבני התחיל את דרכו, ואני עונה להם  בצמד יוסי וטירן באקדמיה לצחוק, תוכנית הדגל של קשת, שהייתה כל כך דגל שכעבור עונה אחת הורידו אותה לחצי התורן. מאז הוא הספיק לעשות הרבה, השתלב בעולם הפרסום כשלט מעל איילון, סומן כדבר הבא בסטנדאפ, עד שמישהו העיר לו, והשתלב במועדונים המצליחים בדרום ת”א ובתוכניות שיש אנשים שצופים בהן כמו מחוץ לחוק.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשאנשים צחקו…  באמת, רק כשאנשים צוחקים זה ברור לך, רק אז אתה קולט – אני מצחיק! האגו אומר ‘אתה מלך!’, הראש אומר ‘אתה גדול!’, האלכוהול אומר ‘תיגע למלצרית בתחת!’ ואז כולם אומרים ‘אל תבוא יותר למועדון הזה'”.

באת מענף הפרסום. מה מצחיק בזה?

“חחחחחחח, ממש לא באתי מפרסום. נאלצתי למכור את נשמתי לשטן ולעבוד בפרסום כדי שיהיה לי כסף בזמן שאני  מנסה להיות סטנדאפיסט. פרסום זה התחום הכי נוראי בעולם, זה לא מצחיק בכלל. זה רשע טהור! לקרוא לביסלי עמוס כימיקלים ונוטף שמן ‘חטיף חיטה’ כדי שזה יישמע בריאותי לאמהות נאיביות זה פשוט רשע! כשעבדתי בפרסום ניסיתי לעשות פרסומות מצחיקות וחמודות בלי שקרים. בגלל זה כנראה פיטרו אותי מכל משרד שעבדתי בו. חחחח זה מצחיק :)”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“מה שיפה זה שכולם משפיעים! הטובים נותנים השראה ונקודות לשאוף אליהן וגם הגרועים משפיעים – הם מראים מה לא לעשות, מה פתטי ומה כבר ישן ולא מצחיק. אבל האהובים עליי הם דייב שאפל, לואי סי קיי, ביל מאהר, ביל בר, כריס רוק, אדי מרפי ודניאל חן, שהוא הכי מצחיק אותי בעולם”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=JN8NLUK6ny4]

 את ההזדמנות הראשונה שלך קיבלת בתוכנית “האקדמיה לצחוק”. מה קרה לצחי איראני?

“שמע, הוא מאוד הצליח בעולם מאז האקדמיה, בעיקר בעולם הערבי. הכור האיראני זה על שמו”.

אני לא ערבי. אני פרסי
אני לא ערבי. אני פרסי

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם הרבה יותר מצחיקים מהיוצרים הקומיים של אתמול…”

 סומנת כ”דבר הבא” בסטנדאפ. מה הדבר הקודם?

“להיות כישלון חרוץ. זה לא קל להיות כישלון חרוץ, צריך להשקיע. לקום כל בוקר ולהיות כישלון, לעבוד שעות נוספות בלהיות כישלון, לפעמים רק בשעה 4-5 הייתי שם לב שהייתי כישלון כל כך חרוץ שלא הספקתי לאכול צהריים”.  

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “אפרכסת… זו פשוט מילה כונפה. זו לא מילה כוסית כמו ‘רלוונטי’ שכיף לזרוק אותה למשפט… אפרכסת זו מילה כונפה, אתה פשוט מתעלם מקיומה”.

אתה משתתף בתוכנית “מחוץ לחוק” שבה סטנדאפיסטים מדמים בית משפט. מה לדעתך צריך להיות העונש המקסימלי על פאנצ’ לא מוצלח?

 “יש עונש! לצלם פרק עם שגיב פרידמן. כפי שאתה רואה נענשתי הרבה על פאנצ’ים גרועים  עד היום…”

מה תפיסתך הקומית?

“לצחוק על מה שכולם צוחקים עליו – זה מצחיק, לצחוק על משהו שעדיין לא צחקו עליו – זה גדול, לצחוק על משהו שאפילו לא חשבו עליו – זה גאונות”.

מה צבע העור האהוב עליך?

“לבן אשכנזי חיוור עם נגיעה אדומה של כאף שטות”

עמוד רשמיותו

***

אירועים קרובים ומצחיקים
ערבי ילדי הקומדיה

הרב מצליח בן דור – ראיון ר-ציני

הרב מצליח בן דור דוחה את ההאשמות שלא מיוחסות לו, כי הן לא מיוחסות לו
הרב מצליח, קומדיההרב מצליח בן דור נולד בשנת  1973 בלידת עכוז בעיירה בנדר (לימים צפון קווקז).
בן למשפחת מקובלים ידועה, הנין של הרש”ע הגדול – רבי שומאי עזרא מבנדר, והנכד של הרב מצליח בן דור הראשון זצוק”ל. מצליח הנו הבכור הצעיר מבין אחיו. בגיל שלוש עלה ארצה ובגיל ארבע כבר הספיק לכתוב את ספרו הראשון “להפריד שיני חלב מבשר” אשר כלל מקבץ פסקי הלכות לגיל הרך, לימים כתב גם את צמד ספרי ההלכה המצליחים: “אורות באושים א'” ו “אורות באושים א’, כרך ב’ “. בשנה האחרונה פרסם את הספר “מרגליות הנסתר” העוסק במשלי שועלים בראי המדע. הרב מודה בקשר עם הקדוש ברוך הוא אך מכחיש כל קשר לקומדיה.

איך אתה משלב בין הלכה לקומדיה?

“באמצעות שילוב של שני הדברים יחד והפרדתם. אגב לי אין שום קשר לקומדיה, ידידי, אני באתי הנה כדי לקדם את הספר החדש שלי ‘אורות באושים א’ חלק ב'”

אורות באושים
אורות באושים

מי פוסקי ההלכה הקומיים שהשפיעו עליך?

“תראה אני לא נותן שישפיעו עלי… היה לי כבר איזה מקרה של נבלה אחד שבא אלי בשקט  ואמר לי בוא, בוא רגע לצד אני רוצה להשפיע עליך בעניין קומי, אמרתי לו לא! לא תשפיע דבר! שהרי ידוע שאני גדלתי והושפעתי על ברכיו של סבא רבא שלי הרש”ע הגדול מבנדר זצוק”ל ואני כאן בכדי להמשיך את דרכו”.

730581_10151758484254001_258486519_n

נאמר “במושב לצים לא תשב”. אז איפה אתה יושב?

“לאחרונה יצא לי לשבת שבעה על ציפור קטנה שלחשה באמצע כביש ונדרסה. אגב זו הייתה ירגיזי ועל פי רוב זו ציפור כשרה לחלוטין על אף שהיא מעלה גירה קצת. לא הרבה יודעים את זה. חשוב שתציין שם”.

מה אתה חושב על פוסקי ההלכה הקומיים של היום?

 “לא אוהב. מפריע לי במיוחד שיש ליצנים כאלה שעושים עצמם כרב פוסק הלכה וצוחקים על זה. זה חסר טעם לטעמי”

מה דעתך על הדרת נשים מסטנדאפ?

 “צריך להדיר אותם ! דע לך איפה שישנה אישה ישנו חטא נסתר. אגב פסקתי לאחרונה בעניין הסטנדפים וכדומיהם – אישה שחייכה או צחקה בפרהסיה ושיניה פרוסות לכל עבר משולה לפרוצה. ומן הראוי מטעמי צניעות שתסתיר את פיה במטלית או במטפחת בד קטנה או תחייך בפה סגור. ובכלל טוב לה לאישה שלא תפרוץ בצחוק בחוץ כלל, כי צחקוקי אישה מסאבים את העולם הזה. אגב, אם זה גייז במגירה צחוקו מותר לכל אבל אם יצא מן המגירה צחוקו אסור לגברים ומותר לנשים”

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“המילה דגדג אותי! הכי מצחיק אותי, במיוחד כשאני אומר את זה ליד אנשים או לידי לעצמי, אני מאוד רגיש לדגדוגים האלה” .

 מי הדמות המקראית שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “אוריה החיתי. בגלל ההבעות פנים שלו. יש לו פרצופים כאלה שהוא עושה… זה מאוד הצחיק אותי במיוחד בעונה החדשה של שמואל ב'”

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“תפיסה באמצעות מתפסת ואז לשחרר לזרוק, לתפוס שוב וכך חלילה”

 אם יש גן עדן ליד מי אתה רוצה לשבת?

“חשוב לי בעיקר שורה ראשונה באמצע שלא יסתירו לי את כל העניין עם ה- 72 בתולות וכדומה”.

טורו באתר לשומרי המסורת ואללה!

עמוד הפייסבוק שלו

***
כאקט של פיוס הרב יופיע בשני הקרוב בערב ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

טל סולומון – ראיון ר-ציני

 טל סולומון הוא לא ההבטחה הגדולה של ענף התעמלות הקרקע בישראל. הוא סטנדאפיסט

טל סולומון, קומדיהלא כל יום אנחנו שומעים על מקרה כזה, אדם נולד כתינוק, עובר את גיל ההתבגרות,  ואז הופך לסטנדאפיסט, ואז זה כבר מאוחר מדי. טל סולמון התחיל את דרכו בקאמל קומדי קלאב, שנודע בשנות התשעים המוקדמות בשם “מה אין עוד מקומות לראות בהם סטנדאפ בעיר הזו?”. מאז טל התפתח וכתב לתכניות מצחיקות, בהן “פוטו פיניש”, “סלב’ס”, “מחוץ לחוק” וגם לדוקו דרמה “צחוק מהעבודה”. חוץ מזה ערך אתר סאטירי וגם הופיע בתכנית הסטנדאפ הראשונה לילדים “הצחוקיה” או בשמה הלא רשמי “יש כאן מישהו שעושים עליו חרם?”. ילדי הקומדיה כאן כדי לברר את הסוגיה ולקבל את התשובות לשאלה זו ולשאלות אחרות, זניחות לא פחות.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

 “החל מהשנה השנייה שלי בתור סטנדאפיסט. את האמת, עוד כשהייתי ילד ההורים שלי תמיד קראו לי ארטיסט, כי הייתי עושה שטויות כדי להצחיק”.

בנוסף להופעות הרגילות שלך אתה מופיע במסיבות רווקות. איך אתה מתמודד כשמתבלבלים בינך לבין החשפן?

“זה מחמיא לי כי אני כנראה החשפן הכי שחיף בעולם. כל פעם שהן חושבות שאני חשפן, אני מרגיש פחות אשם שאני לא הולך לחדר כושר.

אני אוהב להופיע לפעמים במסיבות רווקות, כי זה שונה מההופעות הרגילות שאני עושה מול הרבה קהל על במה. במסיבות רווקות האווירה הרבה יותר אינטימית ואישית”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אין ספק שסיינפלד וג’ורג’ קרליןס. שני סטנדאפיסטים וקומיקאים אגדיים שראיתי אותם מופיעים עוד בתור ילד ואמרתי לעצמי ‘אני יכול ואני רוצה לעשות את זה גם’.

אחרי זה, כשעליתי להופיע בקאמל קומדי קלאב בפעם הראשונה, בגיל 18, ראיתי גם את יונתן ברק וארז שלם. ברגע הזה הרגשתי שיש מקום בארץ לסטנדאפ שהוא לא גס ומנסה לגרום לך לחשוב על משהו”.

קהל טיפוסי של סטנדאפ. חושב על משהו
קהל טיפוסי של סטנדאפ. חושב על משהו

 כתבת לפריים טיים של ערוץ 2. מה היצר הטוב אמר על זה?

“בכל תכנית שכתבתי בטלוויזיה, נהניתי לקחת צעד אחורה ולחשוב על מה אני באמת עושה. כשלתכנית יש אפילו רק 10% רייטינג, נגיד, זה אומר שבערך 300,000 איש רואים וצוחקים מהבדיחות שלי. מבחינתי, זה אומר שכשאני כותב לטלוויזיה, אני בעצם עושה הופעה ענקית, וחשוב לי להצחיק בה”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “אני מאוד מעריך סטנדאפיסטים אחרים שעובדים קשה. הם כותבים הרבה, מופיעים הרבה, ולוקחים הרבה סיכונים כדי להצליח בתחום הזה.

גם רוב הכותבים שאיתם עבדתי תמיד רוצים למצוא את הבדיחה הטובה ביותר, אני אוהב את זה”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=5YgE4aXdw5A]

 כתבת וערכת את אתר החדשות הסאטירי TheMonkey והגשת את מהדורת הווידאו. מי יותר מצחיקים, אתם או ynet?

“TheMonkey הוא אתר החדשות הסאטירי הראשון בארץ שמתעדכן שבועית, שאותו הקמתי ב-2009. היו אלפי ביקורים באתר, ומאוד אהבתי לכתוב בו. אבל לצערי מאז 2012 נגמר התקציב להמשיך לתפעל את האתר. אני מאוד מקווה שיום אחד אוכל לשתף פעולה עם וואלה או ynet והקוף שוב ירים את ראשו”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “חמור. זאת הקללה שהכי מבדרת אותי. היא לא גסה ויש לה גם צליל מצחיק”.

הופעת ב”צחוקיה”, תוכנית הסטנדאפ הראשונה לילדים. מה אתה ילד?

 “נראה לי שכל הסטנדאפיסטים בעצם ילדים. בהתחלה לא חשבתי שאני אוהב את זה, אבל לעשות סטנדאפ לילדים בני 10 זה דווקא ממש כיף. קרא לי טל המבולבל מעכשיו”.

 (אמר טל המבולבל)

מה התפיסה הקומית שלך?

“אם חושבים מספיק על עובדה מסוימת, מצליחים להבין למה היא מגוחכת ומצחיקה”.

 כלל ראשון בתסריטאות… מה הכלל השני?

“הכלל הראשון בתסריטאות הוא שלא מדברים על תסריטאות.

“האמת היא הדבר הכי חשוב שצריך לעשות הוא ללמוד את כל הכללים, כי אחרי זה צריך לדעת מתי לא ללכת לפיהם וליצור משהו מעניין באמת”.

 
אתרו

ויקיפדייתו

עמוד רשמיותו

 

***

חדשות ילדי הקומדיה:

אירועים קרובים ומצחיקים

ערבי ילדי הקומדיה בכל יום שני בבלום בר ת”א

אביתר חלימי – ראיון ר-ציני

מי אתה אביתר חלימי, הידוע בכינויו “מי אתה אביתר חלימי”?

אביתר חלימי

אביתר חלימי הוא אדם שהחליט להקדיש את כל חייו עבור מטרה אחת. לשם כך הוא משתמש בכל מדיה אפשרית – רדיו, סטנדאפ, בלוגים, יוטיוב, ואפילו סרטי סטודנטים – רובם עם חבורת ץ סופית (אותה הקים עם מתן בלומנבלט) אך לעתים גם לבד. מה הייתה המטרה? איש לא זוכר, ואנחנו לא פה כדי לברר.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בן 11 אמרתי משהו בטיול משפחתי לארה”ב, ולהפתעתי כולם נורא צחקו מזה. זה היה הרגע שבו הבנתי שכיף לי להצחיק אנשים. מיד אחר-כך אבא שלי ביקש לחזור על הבדיחה שוב ושוב ושוב ואז גיליתי שזה גם יכול להיות די מסריח”.

ב”ץ סופית” היית ועודך יוצר הסדרה, מפיק, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומוזיקאי. איך קיבלת את כל התפקידים?

“כשמתן ואני יצרנו את ץ סופית, החלטנו לחלק בין כולם את התפקידים שווה בשווה באמצעות הגרלה. כנהוג, הבאנו תרנגולת עיוורת שזורקת סכינים ולוח עץ גדול עם השמות של כולם. הסכינים פגעו כולם בטלשפר ואחר כך דרכנו עליו קצת והשאר היסטוריה. חוצמזה, את תוכנית הרדיו כתבתי  עם מתן בלומנבלט ואריאל ויסמן, וגם טלשפר ויואב ( רבינוביץ – יה”ק) חיברו איזה מערכון או שניים. ירון  (פרידמן – יה”ק) לא כתב אבל לפעמים הוא בא להקלטות ועל כך לנצח נהיה לו אסירי תודה”.

השיטה שנזנחה לבחירת התפקידים ב-ץ סופית

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אה, זה הולך להיות נורא ארוך כי אני לא רוצה להעליב אף אחד! אז קודם כל, רוב הקאסט של NewsRadio. פיל הארטמן הגאון, ג’ון לוביץ, דייב פולי, אנדי דיק, סטיבן רוט. התוכנית הזו, בכלל, האופן שבו היא היתה כמעט סרט מצויר ועדיין לא איבדה אחיזה במציאות, היוותה עבורי המון השראה. פרט לזה, מונטי פיתון בכלל וג’ון קליז בפרט, לזלי נילסן, ג’ון סטיוארט, זאק בראף, נורם מקדונלד, דן הרמון (קומיוניטי), מיטשל הורוביץ (משפחה בהפרעה), הקאסט של פילדלפיה זורחת בכלל וצ’רלי דיי בפרט, קונאן אובריין (הדברים שהוא כתב לסימפסונס, בעיקר), הקאסט ב’של מי השורה הזאת בכלל’ לדורותיה (ריאן סטיילס וקולין מוקרי בעיקר), לואי סי קיי. בארץ זה קצת שייקה לוי, ובעיקר אסף אשתר, פלטפוס, גורי אלפי, וכמובן שגדלתי גם על תוכנית הרדיו של היפופוטם שהשפיעה עלי רבות. אה כן וסיינפלד זאת תוכנית ממש טובה לדעתי ):”.

אתה סטנדאפיסט, שהופיע בין היתר בערב הסטנדאפ הניסיוני באוזן בר. היית אומר שהניסוי הצליח?

“אני עושה סטנדאפ, אבל לא הייתי מגדיר את עצמי כסטנדאפיסט. הניסוי של איתי גל מאוד מצליח, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הילד בן 15. כשאני הייתי בן 15 וניסיתי להרים ערב סטנדאפ השעו אותי מבית ספר והרבנות ביטלה לי את הבר מצווה”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=rrD68fZTTPA&feature=youtu.be]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“זו שאלה נורא כללית, קצת קשה לענות עליה, אז אני פשוט אגיד משהו שקשור לנושא בערך. אני חושב שהעובדה שיותר אנשים לוקחים על עצמם להשקיע קצת כסף ולצאת להפיק קומדיה היא מעולה. משמח אותי שיש יותר ויותר דברים כמו ניצה ולחם, משיח או הדרך לאקפולקו של רון פלדמן ושלי שקיבלה בממוצע פחות מ-500 צפיות לפרק. אלוהים אדירים, אינטרנט, מה לא בסדר איתך למען השםםםםםםםם??? אז זה יופי. יש יותר ויותר יצירה עצמאית, אנשים משקיעים יותר ומגיעים לתוצאות איכותיות, וכולנו מרוויחים. חוץ מכסף. אף אחד לא מרוויח כסף”.

עוד מהפרויקטים שלך הבלוג אביתר נגד אוכל. לכל הרוחות מה זה?

“לפני שנתיים החלטתי לחיות רק על פירות וירקות למשך תקופה של חודשיים, מכל מיני סיבות בריאותיות. ידעתי שהדרך היחידה שאני אתמיד עם זה היא אם אני אהפוך את זה לפומבי, אז פתחתי בלוג שמתעד את זה. עשיתי את זה לגמרי בשביל עצמי. לא ציפיתי שזה יעניין מישהו ולהפתעתי זה דווקא עניין שניים”.

שלב ראשון: הכר את האויב ונקודות התורפה שלו

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“הו לא. ראיתי את השאלה הזאת פה בשאלונים קודמים. אף אחד עדיין לא שרד אותה. טוב, אני לא הולך לשבת פה ולהריץ בראש את כל המילים שאני מכיר כי יש איזה אלף. אבל ‘למפרע’ זו מילה מצחיקה. היא נראית כמו גיבוב של אותיות כזה. ‘למפרע’. בטח חיברו אותה בסוף היום כשכולם היו עייפים ולאף אחד לא היה כוח. למפרע. מה זה. אה ו’חמור’ זה מצחיק בכל קונטקסט”.

בתחקיר המעמיק שעשיתי באמצעות הקלדת “אביתר חלימי” בגוגל מצאתי את השאלה הבאה השם “אביתר חלימי” מוכר לכם? הוא נחשב למפורסם? שמעתם עליו פעם? תגובתך?

“)))))))))))))):”

מה התפיסה הקומית שלך?

“תהיה גבוה ותצעק חזק והרבה וכשאחרים מדברים אז תעשה עם הגבות”.

מה הקללה המקראית האהובה עליך?

“‘לברך’. אני אוהב כשכותבים שם שמישהו ‘בירך’ את ה’ כי אסור לכתוב שהוא קילל את ה’. אני די בטוח שמי שכתב את התנ”ך היה בן שמונה”.

אביתר חלימי ביוטיוב

ץ סופית

 

*תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

***

אביתר משתתף בערבי ילדי הקומדיה

אודי כגן ודנה פוליג (יוצרי משיח הסדרה) – ראיון ר-ציני

cropmashiah
משיח היא הרבה יותר מלהיט ויראלי, היא גם סדרה באינטרנט
.
משיח היא לא סתם סדרת רשת, היא מסמך דוקומנטרי נוקב על הפריפריה בישראל של תחילת המאה ה-21. דרך מבט חומל, אותנטי, אך לא מתפשר, היא משרטטת את דמדומי הקריירה של בעל אורחן בצפון שבעברו היה זמר אך כעת מגלה שבאקלים התרבותי הנוכחי אין מקום לאמנות שלו יותר. הצופים הגיבו  בהתאם ומאז עלייתה לאוויר באפריל האחרון היא לא רק נהייתה להיט ויראלי, אלא גם עזרה להעלות לסדר היום הציבורי נושאים כמו “כיצד יש לשמר את מורשתם של זמרי חתונות מהשנים 1981-1985”, “הראפ כגשר בין תרבויות” ו”מה זה לעזאזל דג מרלוזה?”. תפסנו את  היוצרים אודי כגן ודנה פוליג לשיחת עומק, התוצאה לעיונכם.

 

מתי החלטתם שאתם רוצים להצחיק?
דנה: “אני לא החלטתי כזאת החלטה”.
אודי: “אני כמוה. והראיון הזה יהיה עדי”.
 
הסדרה משיח היא על אדם בעסקי המזון בעל מודעות עצמית נמוכה. מה משיח היה אומר ליניר האחמ”ש?
 
“מרלוזה של בוקר!!!”

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=5kzShqx8NV8]

 

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
“כל דבר מוצלח ומצחיק. בסדר כרונולוגי מינקות לבגרות: שלמה ניצן, המלון של פולטי, ג’וליאן שגרן, זהו זה במפרץ, כבלים, הנסיך המדליק מבל אייר, קומדי סטור, Friends, סיינפלד, ילדים סורגים לאלוהים, כריסטופר גאסט, המשרד, party down, לואי סי.קיי, אילן פלד, אסי כהן ועוד כל מיני”.
השלב ההתפתחותי בין הלידה להומור בריטי

 

אביו של אודי היה בעל אולם אירועים בשנות השמונים העליזות. מהו קינוח הפרווה המוצלח ביותר?
 
“קודם כל אני גאה לבשר שכל הקינוחים היו פרווה. היה משהו שנראה כמו שוקו פאי, היה פרופיטרול עם קרם לא מזוהה והיה סלט פירות מפחית שימורים. טרייה”.
 
מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?
 
“אנחנו אוהבים המון דברים, בארץ בעיקר באינטרנט. ובטלוויזיה בעיקר מחו”ל”.
 
דנה הייתה עוזרת במאי בחטופים. האם פיתחת סימפטום הזדהות עם הבמאי?
 
“לא פיתחתי את הסימפטום הזה דווקא. אבל פיתחתי סימפטומים אחרים”.
 
מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
 
דנה: “אני ברשותכם, לוקחת את השאלה יותר לכיוון של מילים שמגעילות אותי, בסדר?”
אודי: “גם אני, בסדר?”
דנה: “להתרחץ. לרחוץ. רחוץ. היא רחוצה כבר? רחצת אותו? אני רחוצה”.
אודי: “כריך. יש לך בתיק כריך, חמודי. וגם, למזוג. למשל: למזוג אורז. או כל שימוש בשורש מ.ז.ג על משהו שאינו נוזל”.
אידיאלי למזיגת כריכים

 

מה התפיסה הקומית שלכם?
 
דנה: “אם זה משפיל את אודי, זה מצחיק אותי”.

 

מה שניכם עושים בערב כיתה?
אודי: “מה זה ערב כיתה?”.
דנה: “נראה לי ערב שכל הכיתה באה”.
אודי: “מה כיתה? כיתה בבית ספר? אני אדם בוגר”.
דנה: “נראה לי הכוונה מה כל אחד מאיתנו היה עושה אם היינו נפגשים עם כל הכיתה.
אודי: אה, אוקיי”. 

 

תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה