ארכיון תגיות: שייקה אופיר

נעמה רודריגז – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית נעמה רודריגז על נשיות, גבריות, אנושיות וסטנדאפיות


נעמה רודריגז היא שחקנית שמתחפשת לבן, מפעילת ילדים, אשת חינוך לכאורה. אבל היא מעניינת אותנו כי היא סטנדאפיסטית שמשתתפת בהרבה ערבי סטנדאפ ואף משתתפת בארגון כמה מהם, בהם הסטנדאפ הפמניסטי, סטנדאפ הומור שחור, סטנדאפ בהודנא ועוד. אז אולי בעקבות הראיון נקבל חינמים. לאחרונה העלתה סרטונים לאינטרנט, שזה מקום הבילוי האהוב עלינו.


מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

טרם החלטתי. אני מניחה שזה התגבש כל יום קצת מאז שאני קטנה, שיותר ויותר אנשים היו בוהים בי ובתגובות שלי לדברים קטנים ונקרעים מצחוק. כששאלתי “מה?!” הם היו אומרים: “את פשוט מצחיקה אותי, לא יודע להסביר”.
בכללי אני מאמינה שאני דמות מצויירת שכלואה בתוך גוף של אדם רגיל, ושזה מתפלק לי כשאני לא מוכנה לזה.

השתתפת בערב הסטנדאפ הפמניסטי. את יותר מזדהה עם הפמיניזם הליברלי, הרדיקלי או הבנאלי?

הפמיניזם האנאלי, האינטגראלי והדיפרנציאלי. אני פמינַאצנָאצית, ולכן זה אינדווידואלי.

מי היוצרים  הקומיים שהשפיעו עלייך?
שייקספיר, חנוך לוין, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס, שייקה אופיר, צ’ארלי צ’אפלין, ג’ורג’ קארלין, דאג סטנהוף, סיינפלד, צ’כוב, איז’ן יונסקו, קרן מור, שרה סילברמן, מיץ’ הדג’ברג, וודי אלן, ג’ים ג’פריס, דניאל חן, תום יער, שיר ראובן, קארין כהן ובעצם כל חבריי לסצינה משפעים עליי כל אחד בדרכו באופן בלתי מודע או מודע. אלוהים הוא גם סבבה, אבל יותר התחברתי לחומרים המוקדמים שלו.

בין היתר את שחקנית. מי המטריד המומלץ ביותר?
לא צריך להיות שחקן כדי להיות מוטרד, אבל הביטוי המטריד ביותר הוא:: “תשתמשי בזה”. כאילו, תשתמש בזה אתה.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

איש.
אני מסוגלת לומר אותה בלי קשר לשום דבר. הנה: איש! זו גם התשובה האולטימטיבית כשאין לך מה להגיד:

נעמה, למה את לא מעשנת? איש.
נעמה, יש לך חבר? איש.
מה עדיף: שרמוטה או שרלילה? אייייש!

 

עוד מכישורייך הפעלות ילדים. את יכולה גם לגרום להם להפסיק?

לא הייתי נסחפת עם המילה “כישורייך”. אני עדיין עובדת על לגרום להם להתחיל. אין לי מושג איך מפעילים ילדים ומי האדם הרציונאלי שהסכים לשלם לי על זה כסף. אני גם די סבבה עם גיבוש למפגשי דחויים דחויות.

מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך?

אושייה זו גם מילה מצחיקה!
נעמה, מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך? אושייה!
וגם: עוגייה.
מה התפיסה הקומית שלך?

כדמות מצויירת שכלואה בתוך איש, הכי חשוב לתת לצד האפל והכאילו לא-מצחיק לצאת ולהיות. לדעת שהכל קורע מצחוק: לוויות, אסונות טבע, בעיות נפשיות וישראל כץ הופך לטבעוני.

אם לא היית את, איזה דב אכפת לי היית רוצה להיות?
איש.

המערכונים שעומדים במבחן הזמן

הגשש, שייקה אופיר, אפרים קישון, חנוך לוין ועוד – מי ניצח את הזמן?

לפני כשנה וחצי נערך כנס Comedy for a change ביזמת התסריטאי והיזם עמרי מרכוס בשיתוף חברת בני מורן.

אחת ההרצאות נגעה למערכונים ישראליים שעומדים במבחן הזמן. מתוך רשימה ארוכה של מערכונים וקטעים מצחיקים מסדרות ומסרטים, בחרו ליאור שליין, אבי כהן, דני קרפל, רועי בר נתן, עידו רוזנטל ולירון זייד כמה קטעים. קטעים אלו הוצגו בפני מדגם מייצג של תיכוניסטים, חיילים וסטודנטים. ילדי הקומדיה באיחור אופנתי מציג בפניכם את הממצאים, המערכונים הזוכים במבחן הזמן:

10. תעלת בלאומליך – סצנת השוטר (אפרים קישון)

 

9. משה והאורנג’דה – דודו טופז (מנחם זילברמן)

 

8. רבע עוף או בורקס – יוסי בנאי ורבקה מיכאלי (חנוך לוין)

 

7. מנצח המקהלה – שייקה אופיר

 

 

6. ספי ריבלין וג’וליאן שגרן – התזמורת

 

5. זהו זה – הפולניות במלחמת המפרץ (אילנה לופט ושלמה משיח)

 

 

4. יאצק – שלמה בראבא (פינה בזהו זה)

 

 

3. לול – לה מרמור

 

 

2. פסטיבל שירי דיכאון – הגשש החיוור (יהונתן גפן)

 

  1. מזמור לאזור – ניקוי ראש 

שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, פוסט אורח מאת עידו הראל

מהם שלושת המערכונים הכי מצחיקים של שייקה אופיר? בונוס: הסברים הורסי בדיחות

 

מנצח המקהלה (יופי נחמה)

שייקה מגלם, בשפת גוף טווסית ובמימיקה מוגזמת ואובר דרמטית במתכוון, מנצח אלפא דוג קפריזי ונפוח החושב שהוא מנצח על המקהלה מספר אחת בעולם.
הוא מנצח ומביים את חזרות המקהלה במלוא הפאתוס והחשיבות עצמית, חובט ביוסף הטנור, בכל פעם מפסיק את שירתם ו”לא מצליח לעבוד בשקט”.
כשיוסף מעצבן אותו הוא עוצר את המקהלה לפאוזה דרמטית ויוצא במונולוג חוצב להבות ומצחיק עד דמעות המתחיל בנזיפה: “יוסף!”, ומתפתח לכדי פואטיקה של ממש, “מהו בוקר? הבוקר הוא קודם כל הלילה שגווע…”.
המנצח הוא נאד כל כך נפוח שהוא הופך למעין משורר המאוהב בערכי הסוציאליזם שהתרסק בדיוק בתקופה זו ומגלם כל מה שסרוח במדינה באותם ימים.
המקהלה המזייפת הזו היא הגבעטרון דה-לה-שמאטע, פרודיה על כל מקהלות היצוא הציוניות לחו”ל באדיבות הסוכנות היהודית והמגבית במסעות בין קהילות יהודיות בעולם בתקווה לקושש קצת רגשות אשם והרבה מרשרשים. (להקת הזמר החסידית, להקות ריקודי עם, חציר וצעד תימני) פרט לשמאלץ היהודי ושירי ההורה, להקות אלו מרבות בשירי פועלים סובייטים מעוברתים מהווי הקיבוץ והפועל. המנצח קורא “הבוקר בוקר בוקר בוקר בא!” ואז הוא זורק הערת אגב “הפועל יוצא בבוקר לעבודה…” (פרפרזה למערכון אחר של אופיר שבו יו”ר ההסתדרות שנואם בפני הפועלים בהפסקת הצהריים נאום סוציאליסטי נלהב עם סנדוויץ’ תקוע בפיו – הרי זו הפסקת צהריים!)
שייקה מכניס את המקהלה בהנפת שרביטו לפרק הצהריים של המערכון כחרב דמוקלס. תוך כדי כך נחמה (הקול הגבוה והמצרצר של המקהלה) שרה סולו, פוזלת קמעה ובמקום לנזוף בה כפי שנזף ביוסף, הוא עוד מעודד אותה ב”יופי נחמה!”
בשנים שלאחר מכן הפך הביטוי “יופי נחמה” למטבע לשון לגלגלני/סלחני לאנשים שלא קולטים את הפואנטה או סתם משפט שנאמר להם ולוקח להם זמן עד שנופל להם האסימון (גרסה נשית עם קריצה ל”בוקר טוב אליהו”).
המקהלה ממשיכה לשיר לכמה רגעים ומיד אץ הוא לצעוק בפעם המיליון על יוסף הגבוה בפינה הימנית, כמו נפרד מכל המקהלה, כחמור גרם עקשן שלא מוכן ליישר קו עם הדיקטטורה של המנצח המלוקק.
שייקה נושא כאן מונולוג, מטיל צל, יוצר את הקונפליקט בין הדמויות בזמן שהן בקושי מוציאות הגה וצובע את הדמויות של נחמה (רבקה מיכאלי במשחק מדויק ומינימליסטי) ויוסף כשני קטבים.
יוסף הוא “המוקצה” גבוה ונעבעך, המנצח מחקה אותו מפציץ עם הבוקר שלו בוולגריות, צוחק עליו שהוא “בלינדר” ממושקף ולא רואה דבר (ובגרסה של ציונה והעין המקולקלת “קסוקר”) מזלזל ולא למד בע”פ את הטקסט.
שייקה גורם למנצח להצטייר כפלצן יומרני ואגומניאק שעולב מצד אחד ביוסף ומרחם על נחמה שכנראה סובלת מפיגור כלשהו אך היא בכל זאת ה”בייבי” שלו.
בין לבין הוא צועק על יוסף בגאוניות ש”הבדל בין טנור לאלט הוא חצי טון פלדה” ומנפיק שלאגרים כמו “אם המקהלה תיקח את קפריסין – אחר כך העולם ורק בסוף מצרים!” (המערכון שודר אחרי השלום הקפוא עם מצרים ב-78′)
פזילתה של נחמה מחריפה בכל פעם שהיא שרה בקול גדול יותר והוא צריך לנפח אותה ב”יופי” נוסף, לקראת סוף המערכון וערבו של השיר הופכת הפזילה לניצוץ של טירוף וקולה של נחמה כבר מנפץ צנצנות בפלצט זייפני ורצחני כזמרת אופרה על אסיד.
המנצח כמעט משתגע מרוב יגון אך ממשיך לנצח על זיופים מכל עבר וחוסר הרמוניה מטורף בזמן שהקהל באולפן משתין מצחוק.
הסוף אופטימי, דווקא לאחר הצרצורים והשירה הדרמטית המבכה את הערב, דיסהרמוניה מזעזעת וגרוטסקית, המנצח מסיים בקריאת ניצחון וכיבוש התחרות וההופעה בקפריסין, אי קטן וכל כך קרוב לבית.

ציונה והעין המקולקלת (ד”ר טיכון)

בסלון קיטשי בן התקופה יושב סוג של מזרחי ירושלמי מהדור הישן שכבר אינו ממש קיים בישראל של ימינו (אולי רק בקרב זקני שוק מחניודה). הטקסט שלו הוא אוסף של כל השפה והביטויים שהיו שגורים בפיהן של אותן דמויות צבעוניות ומצחיקות עד דמעות.
בניגוד למנצח המקהלה כאן מדובר במינימליזם מבחינת תנועה ואפס עלילה וסיטואציה בזמן אמת, ההתמקדות היא בלספר את הסיפור. בקול, בשפת פלג הגוף העליון ובשפה המדוברת שהיא העיקר.
להלן לקסיקון החידושים וההמצאות הלשוניות (וגם המקומות בהם “גנב” ובכך שתיעד את השפה המדויקת של הדמויות שחיו בתקופה המדוברת) הגאוני של שייקה, שהומצאו במערכון כה קצר ומתומצת הטומן בחובו חיים שלמים של ירושלים החילונית של פעם, בה עין אחת צוחה ואחת בוכקת גם תוך פזילה, באיזושהי מוטציה מדויקת בין לועזית, ערבית ואנגלית.

לקסיקון המערכון
חיידק – מַקרוֹבּ – עוף קטן בעין.
וירוס – אחיו הקטן והערס של המקרוב (אולי הפעם הראשונה שאמרו ערס בתולדות הטלוויזיה הישראלית, ימי הערוץ הבודד)
נכנס לה משהו בעין -בעיית עיניים רפואית – התקלקל לה העין – מקרה עין.
חדר המתנה – חדר מתנה – חדר חיכַּיֹון.
פוזל- קסוקר- עין אחת ביום שישי והשניה ביום ראשון – העיניים מביטות זו בזו בפלרטטנות.
הקסוקר ידוע גם כבלינדר (דמותו של יוסף הגבוה) מ”מנצח המקהלה” וסלנג ידוע באותה תקופה בכל העדות ושכבות העם לממושקפים וכבדי ראייה או כל מי שמפגין רגע של קוצר רואי.
רפואה – מדיצינה.
ד”ר טיכו – גם רופא וגם בן אדם (שייקה מדגים את השילוב הקוסמי הזה בצורה שאינה מובנת מאליה שבאמצעותה הוא מדגים שלא מדובר ברופא שאינו בן אנוש והרי לא כל רופא הוא גם אדם)
מראת חדר ניתוח – מתאימה גם כדי לבדוק מי נוכח בחדר וגם למקרה שהרופא רוצה להסתרק.
.מַָקרוסקופ – גורם למקרוב להראות פי חמש יותר גדול ממה שהוא נראה בחיים הפרטיים שלו.
הורג מקרובים בתהליך של חיטוי המים בהם ישתמש לניתוח- מחרטש אותם.
ספריי נגד מקרובים – פליט (בעצם גרסה קדומה לk-300)
סיכום הדו”ח רפואי- מצב עיניה של ציונה כיום, מאז שטיפל בה ד”ר טיכון – העין ענקית, מסתובבת ככה (תנועת אצבע ) צבעה – שחור כנעלי השבת שלה, הווה אומר – בריאה כמו שור שלא ממצמץ!

 

 

אבו זאכי


מערכון שהוא שירת הברבור של שייקה, רגע לפני המוות.
הימים הם שלהי שנות השמונים, מפיק העל המיתולוגי אברהם דשא פשנל (פאשה) חוגג יומולדת שישים וכל דור הנפילים של שנות ה-60 וה-70 בבידור ובבוהמה מגיע לעשות כבוד.
אירוני שדווקא דן בן אמוץ הגדול, שעתיד להישכח ולהדחק כליל מהתודעה הקולקטיבית בשל אותן שערוריות אפלות שהתגלו לאחר מותו ולא סתם כמו שייקה שנשכח בלי תירוץ טוב, הוא המראיין.
הם שניהם בסירה אחת יותר ממה שהם יכולים לדמיין, אולי שותפות הגורל הציתה בהם ניצוץ שובבות אחרון וגאוני, אכול וצחק כי מחר נמות ואתנו ימות כל העולם שידעו וההומור שטיפחו כאן, דור הולך ודור בא.
נפשיל שרוולים ונתחיל – בן אמוץ מנחה ומציג את אבו זאכי, הערבי הזקן מה”חמאם”, אחד המועדונים והתיאטראות המצליחים של שנות החמישים-שישים בניהולם של פשנל ואורי זהר. שני בחורים מעלים את אבו זאכי שנראה כמו מוטציה של אחמד יאסין, הרב כדורי ופעיל בקו-קלס-קלאן.
שימו לב לתנועה של שייקה, אחד הטריקים הקומיים שמחזיק ומפיל כאן את הקהל – הנפילות האינסופיות של הזקן והצורך של בן אמוץ להרים אותו כל שנייה.
הוא מברבר מתוך דמנציה אמינה וגרוטסקית כאחת על אורי זהר והחזרה המפוקפקת שלו בתשובה והפחה התורכי איברהים פאשה (על שמו קרוי חמאם אל-פאשה) וכל אסוציאציה מצחיקה יותר מהשנייה ומובילה אל השיא.
השיא – לאחר ששיגע את הקהל בברבורים, נפילות ותוך התפרצויות צחוק בלתי נשלטות של בן אמוץ שלא מצליח לראיין אותו “כמו שצריך”, הוא סופסוף נזכר בפשנל המקורי ומתאר דיאלוג בין פאשה ואדם נוסף, כנראה בעניין עסקי זה או אחר שהיה קשור למופעי המקום. זה אמר לו “ככה” וההוא ענה לו “ככה”, “ככה וככה וככה וככה וככה” ובכל “ככה”, הקהל מבין בדיוק את הכוונה. בשפת הגוף, באינטונציה, כל “ככה” הוא נראטיב בתוך נראטיב, חיים שלמים. כל מבע בעיניו של שייקה והצורה שבה בן אמוץ קולט ומגיב בחזרה מתוך הרמוניה של שנים. הקהל בוכה מאושר בכל פעם שהם חוגגים את ה”ככה”. “ובסוף ההוא שאמר לו “ככה” הלך והוא נשאר “ככה”.
בסוף ירד שייקה מהבמה, כיבה את האור והשאיר את כולנו “ככה”.

היונתנס – ראיון ר-ציני

ֻהאם אפשר לסיים מילה בעברית בסיומת אנגלית? היונתנס טוענים שכן

היונתנס, קומדיה

כמה חברים בצמד קומי צריך בשביל להחליף נורה? שניים – אחד שיחליף את הנורה והשני שיהיה הסטרייט מן. הצמד יונתן גרופר ויונתן אבינועם הבינו את העיקרון והחליטו לוותר על הסטרייט מן. ביחד הם מריצים להקת בנים מצליחה, הופיעו בתוכנית המערכונים חוסכת התקציב מצב כפית ומנהלים זוגיות מתוקשרת וחשוכת ילדים. תפסנו אותם ברגע של הפוגה ממירוץ התהילה ושפכנו עליהם קצת מים קרים.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

אבינועם: אני עוד מגיל קטנטן חיקיתי מורות והמצאתי מערכונים קיצוניים, עבדתי על הרדיו, בכל מסגרת שהייתי תמיד חיפשתי להיות בולט בשנינות ולהצחיק, אולי זה חסך בתשומת לב בילדות או שאולי זה גנים שנולדים איתם – הרצון לעשות שטויות ולצחוק על הכל.

גרופר: שאלה קשה, אני אגיד לך מה אני כן זוכר: את היום בו הבנתי שאני ילד קצת מוזר (אם לומר זאת בעדינות). בכיתה ג’, במסגרת שיעור חיבור הטילו עלינו לחבר שיר על יום העצמאות. לא מצאתי חרוז ל”עצמאות” , אז כתבתי “יום העצמאות – שאני אמות”, מיותר לציין שההורים שלי כבר זומנו למחרת לבירור אצל היועצת ולא הבנתי מה רע בחרוז הזה. במבט לאחור הייתי יכול להיות הזמר הטורקי הלא טורקי הראשון, חבל.

 

אתם עושים פארודיה על להקות בנים. מי לדעתכם להקת הבנים הכי מצחיקה?

אבינועם: היי פייב.

גרופר: אתניקס.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

אבינועם: אחד העם 1, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס ופלטפוס, סיינפלד – תבחר את הקומיקאים משם בכיף.

גרופר: צ’רלי צ’פלין, באסטר קיטון, ג’רי לואיס, דני קיי, ביל קוסבי, ג’ים קארי,
The umbilical brothers, ג’ורג’ קארלין,  רובין וויליאמס, פבלו פרנסיסקו, ריצ’רד פריור, מיטש הדברג, אדי מרפי, מייק מאיירס, סטיב קארל, הגשש החיוור ושייקה אופיר.

לאחרונה עבדתם על קליפ עם הראפר לוקץ’. איך לדעתכם היה נראה עולם הראפ והקומדיה בלעדיו?

אבינועם: לוקץ’ הוא קודם כל בן אדם, אחרי זה הוא יוצר שנון ומבריק שחי את היצירה בכל רמ”ח איבריו וזה מאוד מרשים ומעורר השראה לעבוד עם אדם שכזה.

גרופר: בלי לוקץ’ העולם היה עצוב יותר זה בטוח,  לוקץ’ באמת לקח את הז’אנר שהכי מתמקד בלשדר כוחניות והפך אותו 180 מעלות (סופר באצבעות) כן – 180. עזבו שכאמן הבנאדם לא מפסיק ליצור, בעבודה איתו הבנתי כמה הוא אדם נדיר.

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אבינועם: אני חושב שבכל תקופה ובכל זמן יש קומיקאים מוכשרים יותר ופחות ויש כאלה שלא מצליחים להצחיק זבוב אבל מצליחים בתחום ובתעשייה בכל זאת. יש כאלה עם כישרון נדיר שלא הרבה שומעים או יודעים עליהם. אני חושב שיש רבים מוכשרים, והכי חשוב שמי שמחזיק בידו את הכוח לעזור לאנשים המוכשרים באמת – שישתמש בו בחוכמה. העולם זקוק לצחוק ודברים חדשים מרעננים ומשובחים. עדיף למחזר פלסטיק מאשר בדיחות – או קריירות בהרבה מהמקרים שיש היום על המסך. לפעמים אני יושב מול המסך ורואה פרק בסדרה כושלת רק כדי להבין שאיזה מזל שאני לא שם.

גרופר: בנאדם שמחליט להקדיש את חייו ללעשות טוב לאנשים – אני כבר אוהב אותו. אבל העולם של היום ממש שונה ממה שהכרתי בתור ילד, לא היית שומע את פלטפוס מקללים! אבל היום? וואי וואי… ותכל’ס, קשה שלא – אינטרנט, אין ספור ערוצי טלוויזיה – לאנשים יש את כל הכלים ליצור לבד, שזה מדהים מצד אחד, אך גם יוצר כמות אבסורדית של חשיפה לתכנים. אני לא חושב שיותר קשה היום, אבל שמים לב שקומיקאים מרגישים את הצורך להתאמץ מפחד שהקהל של היום כבר רווי, וזה חבל, כי לא צריך לפוצץ בתותחים מה שאפשר לירות באקדח. ללא ספק, זה עידן מדהים לחיות בו (יש מילקי שהוא רק עם קצפת!).

הופעתם בתכנית עתירת הרייטינג מצב כפית. איך אתם מתמודדים עם תופעת המעריצים?

אבינועם: אני לא יודע מה הבעיה עם קצת הערצה. תחתונים פה, כוסית שם – זה כל הפאן בלהיות שלאגר, לא אחי?

גרופר: אני אישית נאלצתי לעבור ניתוח לשינוי פנים.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה?

אבינועם: בוכבזה – זה שם משפחה שראיתי היום שמאוד הצחיק אותי.

גרופר: אבוללה. נשמע כאילו המילה נולדה כשאיזה מגמגם ניסה לעשות צ’יזבט. איזה שם גרוע…. אם באמת יש מפלצת עם שם כזה היא יותר מסכנה ממפחידה, בטח הייתה מפלצת כאפות כזו.

contentpic_597767-l
מילים מצחיקות יכולות להגיע רחוק

 

מי משניכם יותר טוב?

אבינועם: שנינו סבבה – אני חושב שדווקא השילוב בינינו הוא זה שעושה את הסקס שלנו לכזה טוב…

גרופר: שנינו גרועים, אבל אבינועם יותר.

מה התפיסה הקומית שלכם?

אבינועם: הקם לצחוק עליך קום להשפילו.

גרופר: לגנוב חומרים.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמישים שנה?

אבינועם: עדיין נשואים באושר.

גרופר: מתים.
היונתנס ביוטיוב

היונתנס בפייסבוק

 

***
חדשות הבלוג:

אירועים מצחיקים

כדי להתפרנס מקומדיה הוספנו מודעות. קליק עליהן לא עולה לכם כלום, ולנו עוזר לסקר את עולם הקומדיה בארץ.
לאלו שמעדיפים לתרום יש גם כפתור כזה, למעלה, כתום, יפה

 

דרור קרן – ראיון ר-ציני

דרור קרן, קומדיהדרור קרן החדש – כמו הישן אבל עם יותר שנים

דרור קרן הוא שחקן וקומיקאי מוערך, עד כדי כך שבניגוד לסלבריטאים אחרים הוא לא יצטרך לרוץ לכנסת, כי הכנסת תרוץ אליו. הוא מוכר מהתוכניות “שערורייה”, “של מי השורה הזו”, מתוכניות ילדים רבות ומריץ את המופע הקומי  “מצד שני”. חוץ מזה הוא עשה גם הרבה דרמות, אבל דרמות עושות לנו לבכות, אז לא נדבר על זה כי זה לא מתאים עכשיו. לאחר שניגבנו את הדמעות בנייר שכתבנו עליו את השאלות לא הייתה לנו ברירה אלא לשלוח לו מייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בגיל חמש הגעתי למכולת וביקשתי קרמבו. נתנו לי. הגשתי עשר אגורות. אמרו לי ‘זה לא מספיק’ .  ‘אפשר הנחה’? שאלתי. ‘אין הנחות’, אמרו. אמרתי ‘ואם אני אוכל רק את הביסקוויט?” .

 

במשך שנים היית הכוכב של  הפקת המקור המקורית “של מי השורה הזו”, תוכנית אלתורים. תוכל לאלתר עבור קוראי הבלוג תירוצים למס הכנסה?

“אין תירוצים למס הכנסה”.

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

שייקה אופיר, ישראל פוליאקוב, סנדרסון, שוב שייקה אופיר, מוני ובראבא. דני קיי, קוסבי וגולדה מאיר”.

הופעת בתוכניות ילדים רבות, כמו “פרפר נחמד” ו”סיפורי סומסום”. אילו מסרים סמויים החדרתם לשם שעדיף שהורים לא יידעו?

 “מה אתה חושב שמוישה אופניק עושה כשהוא סוגר את המכסה של הפח…?”

(לא יודע. סדנאות ניו אייג’?)

מה דעתך על הקומיקאים של היום?

“אני אוהב את אסי כהן. אבי גרייניק, גורי אלפי. אנשים שיש בהם מקוריות, טעם, ויכולת ביצוע. לא צריך יותר”.

 

אתה שחקן תיאטרון מוערך, ושיחקת בין היתר ב”אשכבה” של חנוך לוין, ב”נפש הטובה מסצ’ואן” של ברכט, ב”משרתם של שני אדונים” של גולדוני. עבור אלו שאין להם כסף או זמן לתיאטרון תוכל לסכם את כולן במשפט אחד?

“אוי, זה שאלה בלתי אפשרית. תיאטרון, אם הוא טוב, הוא הכי טוב, כי מה יותר מרגש מלראות אנשים חיים לפניך שמכניסים אותך לעולם בזמן אמת ומצליחים להשאיר לך חוויה. הבעיה עם תיאטרון? שזה כמעט ולא קורה”.

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

זה אספסת
זה אספסת

לאור קריירת הדיבוב הענפה שלך איזה קול הכי מתאים לעשות בראיון עבודה?

“את הקול שיגרום למשלוח הכי מהיר של הצ’ק”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“מנסה ליישם, את מה שאני רוצה לראות בדרך כלל: אמירה, הפתעה, חוכמה, חוויה. גבולות ההומור מאד גמישים. אסור לנוח. צריך לבדוק את הקצוות. אבל תמיד תמיד, תישאר אתה, אם אתה מזכיר בהגשה שלך ובחומר שלך אלף קומיקאים אחרים, אז לא בשביל זה באנו”.

לאחר שואה גרעינית עולמית כשתהיה הניצול היחיד מה תיקח לאי בודד?

“עז.

והרבה אספסת”.

דרור קרן מופיע מזה ארבע שנים עם מופע הסטנד אפ שלו “מצד שני”  וזכה לביקורות מצוינות הן בתקשורת והן אצל הקהל.

2.2 תיאטרון ירושלים, 21:15

15.2, צוותא תל אביב, 22:00

דרור קרן בוויקיפדיה