יש, כמובן, גם כאלה שנחמד ונעים להם גם בבוקר גם בערב. הם שמחים לזריחה וגם לשקיעה הם שמחים: אלה כבר סתם נבלות, על אלה מבחיל אפילו לדבר. ומה שנוגע למי שתמיד רק רע להם, גם בבוקר גם בערב – על אלה אני כבר בכלל לא יודע מה להגיד, אלה פשוט חלאות ומניאקים: הלוא החנויות פתוחות אצלנו עד תשע, והחנות של יליסייב – אפילו עד אחת-עשרה, ואם אתה לא סתם חלאה, הרי אתה יכול תמיד להתעלות קצת בערב, להעפיל על איזו תהום קטנה".

האמן ומרגריטה\ מיכאיל בולגאקוב (3)

בספר הזה יש הכל, לא רק הומור, אלא גם פנטזיה, היסטוריה, מיתוסים, דת. אני כמובן התחברתי לספר בגלל תעלולי החתול "בהמות", אחר כך כשהשטן נכנס, לטעמי העסק הופך יותר רציני. אבל בהחלט חסרות לנו יותר קלאסיקות עם הומור.

ציטוט: "הכל יסתדר בסופו של דבר, העולם בנוי על זה"

משפחתי וחיות אחרות\ ג'ראלד דארל (5)

הספר הזה הוא מה שקורה שנותנים לחוקר טבע לכתוב אוטוביוגרפיה, האנושי לא נראה מעולם חייתי יותר והפוך, בעצם בדיוק כמו במציאות.

ציטוט: "לדעתי, הוא מוכרח ללמוד לרקוד," אמרה מרגו, "אחרת יגדל כמו אחד מאותם השלומיאלים המגמגמים האיומים האלה."
"כן, יקירה, אבל הדבר הזה יכול לבוא יותר מאוחר. עליו לקבל קצת יסודות בדברים כמו מתמטיקה וצרפתית… והכתיב שלו נורא ואיום. [….] אנחנו זקוקים למישהו שיוכל ללמד את ג'רי ויעודד אותו לעסוק בדברים המעניינים אותו."
[…..]
"טוב, אם את עומדת על כך שידחסו בו אינפורמציה חסרת תועלת, אני חושב שג'ורג' יכול לנסות ללמד אותו," אמר לארי.
"זה רעיון גאוני," אמרה אמא בשמחה. "האם תלך לראות אותו? אני חושבת שמוטב שיתחיל מוקדם ככל האפשר."
תחת החלון הפתוח, בין הערביים, ישבתי, זרועי כרוכה סביב צווארו המתולתל של רוג'ר [הכלב], והקשבתי בעניין, לא בלתי מעורב בזעם, לדיון המשפחתי על גורלי. עתה, כשהעניין סודר, תהיתי במעורפל מיהו ג'ורג', ומדוע כל כך חיוני לסדר לי שיעורים. אולם החשיכה התעבתה כניחוחי הפרחים, וחורשות הזיתים היו אפלות, מסתוריות ומרתקות. שכחתי את סכנת החינוך התלויה ועומדת עלי, והלכתי עם רוג'ר לצוד גחליליות בסבך החוחים."

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)\ ג'רום קיי ג'רום (6)

אמנם ההומור הבריטי שולט ברשימה הזו, אבל לדעתי זהו הספר הבריטי מכולם, ובראש ובראשונה כי לוקח להם עשרות עמודים להתכונן לטיול.

ציטוט: "האריס לא מסוגל להתרגש, אין בו שירה כלל, שום משיכה פראית אל הנשגב. האריס אף פעם לא 'בוכה ככה סתם'. אם יש דמעות בעיניים של האריס, אתה יכול להתערב שהוא אכל בצל חי או שהוא שם יותר מדי רוטב ווסטר על הבשר בצלחת שלו. אם היית עומד בלילה על חוף הים עם האריס ואומר לו: 'תקשיב, האם אינך שומע? האם שירתן של בנות הים משמעת מבין הגלים, או שמא רוחות רפאים עצובות משתוחחות מעל גוויות בהירות שנסתבכו בצמחי הים?' האריס יאחז בידך ויגיד: 'אני יודע מה קורה לך חביבי, הצטננת, אז עכשיו תבוא איתי, אני מכיר מקום ממש מעבר לפינה, ושם תוכל להשיג ויסקי שלא טעמת כמוהו בחייך, וזה יבריא אותך בן רגע'. האריס תמיד מכיר מקום מעבר לפינה שבו ניתן להשיג משהו מיוחד בתחום השתייה. אני בטוח שאם הייתם פוגשים את האריס למעלה בגן־עדן (נניח שזה אפשרי), הוא מיד היה מקבל את פניכם ב: 'אני כל־כך שמח שבאת, ידידי. מצאתי פה מקום מעבר לפינה שבו אפשר להשיג נקטר סוג אלף'."

ספר משפחתי\ אפרים קישון (6)

יש האומרים שזהו הספר העברי הנקרא ביותר אחרי התנ"ך, ומה הפלא? הוא עוסק בכל מה שהעסיק כותבי הומור במאה השנים האחרונות, בעיות עם הביורוקרטיה ובעיות עם המשפחה.

ציטוט:

"הכול הלך לפי התוכנית. שוער בית־החולים רשם את פרטי אשתי, ושלח אותה ללדת. ביקשתי להפסיע אחריה, אך השוער הגיף את שער הברזל הקטן לפני אפי:
– אתה, אדוני, תישאר בחוץ – ציין – אין בך עוד כל צורך…
הכרתי בצדקתו. בשלב מאוחר כזה הזכר רק מפריע. זה ברור. גם אשתי הקטנה התבטאה ברוח זו: "לך הביתה לעבוד, כרגיל", אמרה לי, 'ואחר־הצהריים בקר בקולנוע בשקט". לחצנו יד, נשקתי לה על המצח ונפרדנו. זה הכול. ייתכן, שאני מצטייר כעת בעיני הקורא כאדם קריר־מזג חסר־רגשות, אך אין בידי לשנות דבר, כזה אני: מפוכח ומחושב – גבר. אך נעלמה דמותה של האשה מאחורי הדלת, התחלתי להתבונן סביבי. על הספסל לפני תא השוער דגרו כתריסר מועמדים־לאבהות, חיוורי־פנים ומעשנים־בשרשרת, כאילו ישיבתם העיקשת בשערי הבניין היתה משנה במאומה את מהלך העניינים. נוסף לכך, הגיע בכל רגע גבר חדש, כשבפיו השאלה הגורלית: "נו?" השוער חתום־הפרצוף מציץ ברשימה שלפניו, מחצץ חצי שעה בין שיניו, מפהק פיהוק ארוך כגלות ומפטיר: "בת. שניים ותשעים". אז האב נופל על צווארי וזועק ששניים ותשעים, שניים ותשעים. אידיוט. למי איכפת מה משקל הוולד שלו? מצידי יכול להיות אפילו 10 קילו. באמת משונה. גמרתי אומר לשוב הביתה בלי הפסד של זמן כדי להמשיך בעבודתי הסדירה. גם הסיגריות שלי אזלו. אולם בשעה שעמדתי לצאת, נזכרתי שמן הנימוס הוא להחליף כמה מילים עם הרופא, שמא הוא זקוק לעזרה ממני או משהו. קראתי לו אפוא, והצגתי את עצמי לפניו.
– משעה חמש אחר־הצהריים אפשר להתעניין – הודיע לי הרופא צונן משהו – אך בשום אופן לא לפני כן…"

מלכוד 22\ ג'וזף הלר (6)

הסאטירה האנטי-מלחמתית הגדולה מכולן, משפטי האבסורד והמלכוד המצוטט בכל סיטואציה בהחלט הופכים אותו לראוי לשלושת הגדולים, וזה גם כנראה הספר היחיד ברשימה שלגיבור שלו קוראים יוסריאן.

ציטוט: "גברת, אדון, עלמה או אדון וגברת דניקה יקרים: מילים אינן יכולות להביע את הצער האישי העמוק אותו חשתי כשבעלך, בנך, אביך או אחיך נהרג, נפצע או דווח כנעדר בשעת פעולה." ~ מכתב כללי למשפחות חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים

טוב ויפה, ג'יבס\ פ. ג' וודהאוס (7)

המשרת הנבון, הבעלים הפחות נבון, החבר שמשתכר לראשונה והדודה הדומיננטית למדי. טוב ויפה ג'יבס מזכיר לי יותר מכול קומדיה בימתית, כמו משרתם של שני אדונים או תעלולי סקפן עם האדפטציות המעודנות המתבקשות בספרות. דאגלס אדמס אמר שוודהאוס הוא הסופר הקומי הגדול בכל הזמנים.

ציטוט: "ג'יבס, אל תגיד כל הזמן 'האומנם, אדוני?' אני משוכנע שאין דבר רחוק יותר ממחשבתך מאשר לרמוז לי כזאת, אבל אתה מדגיש את האומ ומגיע בחבטה לנם, מה שעושה את זה שקול למעשה לב'מת? תדאג לתקן את זה ג'יבס… אני לא רוצה להישמע כאילו אני תמיד מעביר ביקורת על ההגייה שלך, ג'יבס, אבל אני מחויב לציין בפניך שמבחינות רבות ה'ובכן אדוני' הזה שלך הוא בלתי נעים כמו 'האומנם אדוני' , גם הוא נגוע בגוון כלשהו של ספקנות מובהקת. הוא מרמז על חוסר אמון בחזון שלי. הרושם שנותר בי אחרי שאני שומע אותך מטיח אותו בפני כמה פעמים, הוא שלדעתך אין לי מושג על מה אני סח, ורק תחושה פיאודלית של איך ראוי להתנהג מונעת ממך להחליף אותו ב'זה מה שאתה חושב'"

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה\ דאגלס אדמס (9)

בלי הרבה הפתעות אחד הספרים הקומיים המצוטטים בכל הזמנים זוכה במקום הראשון. קשה לתאר דיוני אינטרנט רבים ואת עולם החנונים בכלל בלי ארתור דנט וחברו החייזר. מעניין בעיניי שספרים אחרים של אדמס לא נכנסו, אבל אני תומך בהחלטה.

ציטוט: 

ארתור: "בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג'וז, ועומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר."
פורד פרפקט: "למה? מה היא אמרה לך?"
ארתור: "איני יודע. לא הקשבתי".

 ***
השופטים: ירין כץ, דרור ניר קסטל, עומר קליגמן, בוב זאבי, יואב איתמר, א"ב דן, יונתן ילון, רונה טל, גדי אלכסנדרוביץ, עדו סוקולובסקי, דן אשר, עידו הראל, זאב פלדינגר, נדב גל, אלכס ווסרמן, נילי ברנר, ורד עמית, יעל טלמן, גיל לוי, דפנה לוי, רגינה אנדרסון, מור חן רז, סיון בלסלב, שירז אפיק, אקס ליבריס, תמר קלנר בוקי, רון קורנבליט, טליה פרנקל, רוויטל ברדוגו, בלה שייר, נופר יהל, גלי צימרמן, אתי לייבסון, רז שניידובר, אביבה בוביס, יבגני צ'רפ, ויקה בר, טל קורובקין, אלה גורדון חן,  ספיר לייב, שירה סזובל, רוני גלבפיש, יעל ניר