הפגנה פואטית – מערכון מאת דרור ניר קסטל


200560_4975954571_7993_nנפשות:

חרד"ל

גברת

יום. חוץ.  רחוב. חרדי לאומי מוקף בשלטים על ארץ ישראל השלמה וכיו"ב. עוברת גברת.

החרד"ל:

גברת, את אוהבת את ארץ ישראל?

הגברת:

מחבבת

החרד"ל:

מי שלא אוהבת ורק מחבבת בסוף מתאכזבת, שהשם ישמור אותך מכלבת.

(מחייך)

הגברת:

סלח לי שאני אומרת לך את זה, אבל עם כל הכבוד לארץ ישראל, החרוזים שלך לא משהו.

החרד"ל:

התגובה שלך כואבת.

הגברת:

הנה אתה שוב עושה את זה. זה חרוז צפוי, הוא לא מחדש לי. למשל "שהשם ישמור אותך מכלבת" זה תלוש. הכנסת את זה רק בשביל החרוז.

החרד"ל:

נכון, נכון. עלית עליי. אז מה את רוצה שאני אעשה?

הגברת:

אני הייתי מציעה לך, לפחות בהתחלה, לעבור לחרוז החופשי. למשל, השלם את המשפט הבא "ארץ ישראל השלמה, כי אין לנו…"

החרד"ל:

(חושב קצת)

 ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד אדמה.

הגברת:

לא, לא, לא. זה בנאלי, שחוק. אתה מאכיל את הקהל בכפית. אנשים באים להפגנה בשביל לחשוב. הפגנה היא שיח, דיאלוג. בוא, נסה אותי.

החרד"ל:

ארץ ישראל השלמה כי אין לנו עוד…

הגברת:

גמל. אתה מבין מה אני עושה? גמל זה מפתיע, זה סמלי, זה שורשי, זה ארץ-ישראלי.

החרד"ל:

 זה לא חרוז.

הגברת:

 זה חרוז חופשי. אתה חייב לצאת מהמסגרת.

החרד"ל:

גברתי, אני לא יודע. לפחות אני כנה.

הגברת:

כן.

החרד"ל:

 כן מה?

הגברת:

בעברית יש לומר כן, לא כנה. אתה מפגין, המילים הן הכלי שלך. אתה צריך להיות מודע ללשון. אתה מבין?

החרד"ל:

אז להגיד כן, כן?

הגברת:

כן, עכשיו אנחנו מתקדמים. מה עוד יש לך ברפרטואר?

החרד"ל:

"יהודי לא מגרש יהודי", "חברון מאז ולתמיד". "רבי עקיבא צדק"

הגברת:

שמע… זה בסדר, זה יכול לפנות לקהל מסוים, אבל כדי לפנות לקהל הרחב, אתה צריך שזה יהיה מוחשי יותר, תקשורתי יותר, אתה מבין, יהודי זה אמורפי. מיהו יהודי בעצם? מי קובע מיהו יהודי?

החרד"ל :

(בכעס)

אני אגיד לך מי קובע מי יהודי, יא אוכלת נידה ובועלת שפנים! ההלכה קובעת!

הגברת:

(מתמוגגת)

אוי, זה היה מצוין. הכעס, הרגש. זה אותנטי.

החרד"ל:

 (נרגע)

את חושבת? כי הייתה לי ההרגשה. אני זרמתי עם זה. התחברתי לעצמי.

1211200c9bd082c45406bc54054d63cfd11775

הגברת:

רק הערה אחת. כקהל עדיף לנו להתחבר לתמונות, לריחות. לכן, למשל במקום לומר "יהודי לא מגרש יהודי" אולי תנסה "עלי האזדרכת נושלים על סלוני, ריחות נעליים שוטפים את הרחוב. חיי הם גיהינום".

החרד"ל:

 מה? איך זה קשור?

הגברת:

במישור הסמוי זה קשור.

החרד"ל:

 אה, סמוי. ברור.

(מסתכל לצדדים בבהלה)

סמוי?

הגברת:

טוב, תהיה לנו עוד הרבה עבודה. שמע מה נעשה

(מוציאה את כרטיס הביקור שלה)

בוא אליי לסדנה, 400 שקל למפגש.

2. כותרת: כעבור חודשיים.

החרד"ל והגברת באותו מקום עם השלטים. הגברת מאחוריו

החרד"ל :

(בקצב הפגנה)

 קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים. בכל ביצה הס פן תעיר ישן לו אפרוח זעיר.

גברת:

הו, לזה אני קוראת משורר לאומי.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *