כל הפוסטים של יונתן עמירן

“צחוק בצד” פרק 16- יואב רבינוביץ’

יואב רבינוביץ’ (“טלוויזיה מהעתיד”, “מהצד השני עם גיא זהר”) מדבר על להחליק על בננה, ביבי וריאליטי. אחר כך אנחנו מתעמתים עם נוכל תרמיות פירמידה ומתמודד מבולבל מהקינוח המושלם מתפרץ לאולפן.

ספוטיפיי:

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%91%D7%A6%D7%93/id1475669266?i=1000529261571&fbclid=IwAR03aKgVMzSWGHXGUAHYkueUAYEB074neNg0J40xdMvSvLGEewtOhB_CxYA

5 הרגעים הגדולים של קונאן אוברייאן

לכבוד פרישתו של קונאן מעולם הלייט-נייט יונתן עמירן בחר את חמשת הרגעים האהובים עליו של הג’ינג’י הגבוה

השבוע קונאן אובריאן סיים סופית את קריירת הלייט-נייט שלו, לטובת תכנית וריאטי חדשה בשירות הסטרימינג של HBO. קריירה של כמעט שלושה עשורים, בשני ערוצי טלוויזיה אמריקאים שונים, אשר כללה שלוש תוכניות שונות. קונאן מסמל בפני רבים, כולל אני, הומור נונסנס מטופש מהרמה הגבוהה ביותר. לעומת ג׳ימי פאלון המיינסטרימי, או ג׳ון אוליבר האינטלקטואלי, בתכניות שלו, קונאן סיפק שעות של דמויות משוגעות, בדיחות משונות והומור ניסיוני. אחת מההנאות הגדולות שלי בחיים היא לצפות בקטעים ישנים של קונאן ביוטיוב, אז כשביקשו ממני ב״ילדי הקומדיה״ לבחור את חמשת הרגעים הגדולים של קונאן, ידעתי שאני מוכן למשימה. למעשה, יכולתי גם לעשות מאה רגעים. אבל אז היו צריכים לשלם לי יותר. 

וויקיבר משתגע

רוב ההערצה לקונאן מתמקדת בתור הזהב שלו, שנות התשעים ושנות האלפיים המוקדמות. אבל אני דווקא רוצה להתחיל עם קטע מ-2014, מהתכנית של קונאן ב-TBS שמדגים לא רק את היצירתיות בתוכניות של קונאן, אלא גם את כישורי האלתור שלו ושל כותביו. ״וויקיבר״ היה מערכון שנעשה בתכנית כבר כמה פעמים, והקונספט שלו די פשוט: בובת דוב לילדים עם גישה לוויקפדיה, שעונה על שאלות ולא מוותרת על פרטי מידע שלא מתאימים לילדים. אבל בפעם הזאת כמה דברים השתבשו מה שהוביל לאלתורים נפלאים של קונאן, הסיידקיק אנדי ריכטר, וכותב התכנית והקול של וויקיבר – בריאן סטאק, שאחראי לעוד עשרות דמויות אהובות כמו האניגן המוכר ו”המפריע“. הקטע מדגים איך בתכנית של קונאן, כשמשהו משתבש, זה בדרך כלל רק משפר את הקטע. 

בייסבול ישן

לקונאן היו עם השנים כותבים מצויינים, שכתבו הכול, מבדיחות אקטואליות עד קטעי קומדיה סוריאליסטיים. אך בכמה מהרגעים הטובים של קונאן מוצאים אותו לבד, מחוץ לאולפן מאלתר עם אנשים אמיתיים. כמו למשל בחנות תחפושות להלואין, או בספיישלים השונים שלו ברחבי העולם. זה גם המקרה ב-״Old-Timey Baseball״ אחד מהקטעים האהובים על מעריצי קונאן-  קונאן הולך לבקר אנשים משונים שאוהבים לשחק בייסבול בסגנון של המאה ה-19, וכצפוי הוא יורד עליהם בצורה המצחיקה ושובת הלב שלו.

האחות הקטנה של אנדי

תכנית הלייט-נייט של קונאן ב-NBC צולמה בניו-יורק, בבניין “30 רוקפלר” המפורסם, ולכן העסיקה מספר קומיקאים צעירים מהעיר, בעיקר מתיאטרון האלתור והקומדיה UCB, שאחר כך הפכו לשמות גדולים. אם תשוטטו בארכיון של קונאן תוכלו למצוא את בן שוורץ, ניק קרול, כריס גת’ארד, וגם את מייסדת ה-UCB איימי פולר, שהשתתפה במספר מערכונים בתור סטייסי, אחותו הקטנה של אנדי, שמאוהבת בקונאן. במערכון הזה מופיע גם אנדי דיילי, אחד מהקומיקאים האהובים עליי, שנשאר נאמן לקונאן והופיע בשנים האחרונות במספר מערכונים מעולים

סקראב-א-דאב

אבל גם כוכבים מבוססים זרמו עם השטויות של קונאן. בקטע הזה מככב כוכב SNL באותה תקופה וויל פרל בתור סקראב-א-דאב, קמע פרסום לחברת מוצרי ניקוי שמתפרע באולפן של קונאן. בפרק של הפודקאסט המעולה של קונאן, פרל סיפר שהוא כתב את המערכון הזה עם שותפו אדם מקיי במקור ל-SNL, אבל הוא נדחה. אז הם הציעו לעשות את זה אצל קונאן, מה שהוביל להסתבכותם עם יוצר SNL לורן מייקלס. אבל זה שווה את זה בשביל הקסם של סקראב-א-דאב. ושימו לב לעוד הופעת אורח של איימי פולר.

השחף

ולסיום, אני רוצה להציג קטע שלא שודר אפילו בתכנית. זה קטע מתוך החזרות של קונאן, שפורסם באינטרנט תחת הפינה “Scraps”. קונאן עושה חזרות על מערכון עם בובת שחף, ובמהלכו מבין כמה המערכון נוראי. זה פשוט תענוג לראות את קונאן, שעושה מופע רק לכותבים ולצוות שלו, קורע לגזרים את המערכון הזה בצורה המצחיקה ביותר. הקטע הזה מוכיח שגם אם זה רק בחזרות לתכנית עצמה, קונאן הוא אחד האנשים המצחיקים בעולם. 

קראו עוד

למה קונאן אובריאן התחיל פודקאסט?

המופע המטורף של כריס גת’ארד באינטרנט

שני הפול ראד- הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

במאי הקומדיה הטובים ביותר

יונתן עמירן בוחר את במאי הקומדיה המוערכים בכל הזמנים

כשאנחנו מדברים על סרטי קומדיה, אנחנו מדברים לרוב על הכתיבה שלהם, או  על המשחק. אבל מה עם הבימוי? גם הוא חשוב! ומה הופך במאי קומדיה לבמאי קומדיה טוב? לא יודע, אני למדתי תסריטאות. אבל אני אנסה לדבר על כמה  במאי קומדיה מומלצים וטובים טובים בכתבה הזאת. 

אדגר רייט

נתחיל עם הבחור הכי צעיר ברשימה. אדגר רייט הבריטי, התחיל את הקריירה שלו בבימוי הסיטקום הבריטי Spaced, בכיכובו של סיימון פג. השניים פיתחו חברות שהובילה לכך שפג כתב וכיכב בשלישיית סרטים בבימויו של רייט, המכונה על ידי מעריצים כ״טרילוגיית הקורנטו״: קומדיית הזומבים הרומנטית ״מת על המתים״, קומדיית האקשן המשטרתית ״שוטרים לוהטים״ וקומדיית המד״ב האפוקליפטית ״סוף העולם״. במקרה מדובר בשלושה מהסרטים האהובים עליי. רייט משתמש בסרטיו בטריקים ויזואליים, ועריכה קצבית שבדרך כלל שמורה לסרטי אקשן, אך כל אלה אף פעם לא עוצרים, ואף מחזקים, את הקומדיה. כמו שמפורט בסרטון הזה, רייט הוא אחד מהמאסטרים של ההומור החזותי. בנוסף לשלישייה הסרטים עם פג, רייט ביים גם את עיבוד הקומיקס החביב, ״סקוט פילגרים נגד העולם״, ואת קומדיית הפשע ״בייבי דרייבר״. אך כמו במאים רבים לפניו נראה כעת ששם רייט זונח את עולם הקומדיה, לפחות כך עולה מהטריילר לסרטו החדש, מותחן  פסיכולוגי ששמו Last Night in Soho.

ווס אנדרסון

אנדרסון הוא אולי השם הכי מעורר מחלוקת ברשימה הזאת. או שאתם אוהבים אותו, או שאתם שונאים אותו. או שכמוני אתם מעריכים אותו, אבל לא מעריצים אותו. או עוד הרבה אפשרויות אחרות, בעצם. בכל מקרה, אי אפשר להתווכח עם כך שאנדרסון הוא אחד מבמאי הקומדיה החשובים של העולם המודרני, עם עשרה סרטים שמתפרשים על פני יותר משני עשורים, וכולם נופלים תחת קטגוריית קומדיה או דרמה קומית. אנדרסון ידוע בצד הויזואלי שלו, והוא מבטא את זה גם בגישה שלו לקומדיה חזותית. הסרטים שלו נעים בין דיאלוגים משעשעים לסלפסטיק. אתם אולי לא מתפקעים מצחוק מסרטיו, אבל הוא במאי קומדיה טוב, ללא ספק.

מל ברוקס

כשאני הייתי ילד, מל ברוקס היה הבמאי האהוב עלי  . זה היה בעיקר בזכות ״שיגעון בחלל״, סרט שלא נחשב לפסגת היצירה שלו, אבל פוצץ לי את המוח. ברוקס ידוע בעיקר בזכות הפרודיות שלו, אך סרטו הראשון ״המפיקים״, קומדיה מטורפת על עסקי מחזות הזמר בברודווי, הוא גם יצירת מופת. ברוקס מביים את סרטיו עם אנרגיה משוגעת, שעוברת בין בדיחות וודוויל יהודיות, לסלפסטיק, להומור דמויות. כמו הרבה במאים, בעיקר בתחום הקומדיה, הוא אסף לעצמו קבוצת שחקנים: ג׳ין ווילדר, מדלין קאהן, הארווי קורמן ועוד, וביים אותם להופעות המצחיקות ביותר בקריירה שלהם. ברוקס בן ה-94, לא ביים סרט מאז הכישלון שהיה ״דרקולה: מת ואוהב את זה״ אך סרטיו המוקדמים מחזיקים מעמד עד היום. 

נורה אפרון

ז׳אנר הקומדיה הרומנטית, לא תמיד מקבל כבוד בעולם הקומדיה, אבל הוא גם חלק חשוב בו. ונורה אפרון היא האישה שהכי הצליחה לשלב בין הקיטשיות של הז׳אנר לקומדיה שנונה. היא התחילה ככותבת, וכתבה את אחת מדוגמאות הז׳אנר הטובות ביותר ״כשהארי פגש את סאלי״, אבל אז הפכה לבמאית מצליחה  בעצה וביימה קומדיות רומנטיות כמו ״נדודי שינה בסיאטל״ ו״יש לך הודעה״, ואף ביימה קומדיית סטנדאפ אנדר-רייטד בשם This is My Life. אפרון נפטרה בשנת 2012, בסמוך לפטירתו של הז׳אנר שהיא עזרה להחזיר לחיים- הקומדיה הרומנטית, אך השאירה מאחוריה מורשת של סרטים נעימים לצפייה שלא מוותרים על הבדיחות.

טים ברטון

רגע! רגע! תנו לי להסביר את עצמי!  אני יודע שברטון נחשב היום לקלישאה של עצמו, ויותר מזוהה עם רימייקים לילדים מאשר עם קומדיה, אך צפו ב״ביטלג׳וס״ ״ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן״, ״הפלישה ממאדים״ או אפילו ״המספריים של אדוארד״ ותגידו לי שלא מדובר בבמאי קומדיה מעולה. ברטון בא מעולם האנימציה, והשתמש בכישורי הטיימינג וההומור הויזואלי שרכש שם לסרטי הלייב אקשן שלו. ״אד ווד״,. אולי יצירתו הגדולה ביותר , הינו סרט המשלב סיפור אמיתי ומרגש עם רגעי הומור מעולים. זקנתו של ברטון אולי מביישת את נעוריו, אבל הוא עדיין ראוי למקום ברשימה הזו. 

ג׳אד אפאטו

ג׳אד אפאטו אחראי לעידן הקומדיה המודרנית שאנחנו חיים בה היום. ועל זה יש להודות לו אך גם  לקלל אותו. עם סרטים כמו ״בתול בן ארבעים״ וה״דייט שתקע אותי״ אפאטו יצר שפה קולנועית חדשה המבוססת על אלתורים, וגישה לא יומרנית לבימוי. אבל סרטיו האחרונים די חוזרים על עצמם, ותמיד ארוכים יותר מדי. אני מכבד את אפאטו על מה שהוא יצר, והוא בהחלט בעל השפעה, ולכן הוא ברשימה הזאת. ראוי לציין גם את אדם מקיי, ששיתף פעולה עם אפאטו בסרטיו הראשונים ושסרטיו ״והרי החדשות״ ו״אחים חורגים״ עדיין מצחיקים אותי. מקיי גם זנח את ז׳אנר הקומדיה בשנים האחרונות, וסרטי הדרמה שלו זכו לביקורות מעורבות. תחזור לצחוקים, מקיי!

צ׳ארלי צ׳פלין

וכמובן, אני חייב לתת קרדיט לוותיקים ביותר. צ׳רלי צ׳פלין יצר קומדיות בעידן הסרט האילם שמחזיקות עד היום, כל זאת תוך כדי שימוש חלוצי בטכנולוגיה חדשנית וניסיונית. אם זה לא מבטיח מקום ברשימה, אז אני לא יודע מה כן. כתבתי הרבה כאן על הומור חזותי, כי יותר קל לכתוב על זה מאשר בימוי דיאלוגים, ואין מי שמסמל את זה יותר מצ׳פלין. ראוי גם לציין את באסטר קיטון, שפעל בסמוך לצ׳פלין, ויש שאומרים היה מצחיק ובעל השפעה יותר ממנו. אבל לא היה לו שפם! 

קראו עוד:

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

מי היה הקומיקאי ג’רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל

איך בונים דמות קומית טובה

איך להפוך את הדמות הקומית שלכם מסתם קול מצחיק לדמות עם מהות קומית

מה הופך דמות קומית לדמות קומית טובה? שהיא מצחיקה! תודה רבה לכם על השתתפותכם בשיעור בקורס הסטנדאפ של ילדי הקומדיה. אבל ברצינות, איך גורמים לדמות קומית להיות מצחיקה? או, זה כבר נושא יותר מסובך. פעם זה היה פשוט יותר, כל מה שהייתם צריכים הוא קול מצחיק ותלבושת מיוחדת, והיתה לכם דמות קומית. היום אנשים רוצים יותר. הם רוצים שהמהות של הדמות הקומית תהיה מצחיקה. ובשביל זה צריך שלדמות שלכם יהיה ״Game״.

מה זה ״גיים״? גיים זה העיקרון של הדמות שלכם. הדבר בה שמצחיק. המנגנון הקומי. אם יש לכם ״גיים״ טוב לדמות שלכם, תוכלו לשים אותה בסיטואציות שונות והיא תהיה מצחיקה בכולם. בוא ניקח כדוגמא את ״סאטרדיי נייט לייב״, המלכים של הדמויות הקומיות החוזרות. לדמות כמו סטפון של ביל היידר, יש ״גיים״ ברור. סת׳ מיירס, המנחה של ״וויקנד אפדייט״, היה מזמין אותו לתת המלצות על בילויים לכל המשפחה בניו-יורק, וסטפון היה מפרט שורה של מועדונים ביזאריים מלאים בסטיות שונות. זה אולי נשמע יותר מדי כמו נוסחה, אבל בזכות תצוגת המשחק של היידר, והכתיבה המושחזת ומלאת הספציפיות של ג׳ון מולייני, הדמות הפכה לפופולרית מאוד. 

הדמויות הקומיות שלי

אני התחלתי ליצור דמויות קומיות על במות הסטנדאפ של תל-אביב. אחת מהדמויות הראשונות שלי הייתה דן בן-ציון, הסטנדאפיסט הסטלן. המצאתי אותו לאחר ששמעתי סטנדאפיסט מספר בדיחת וויד עצלנית במיוחד, והבנתי כמה קל סוג ההומור הזה. אז זה היה ה״גיים״ של דן, הוא היה מציג את עצמו כסטנדאפיסט שיכול לדבר על כל נושא שהקהל זורק לו, אבל כל מה שהקהל זורק הוא היה מקשר לבדיחה גרועה על וויד.

ישנם הרבה מקומות בהם דמות קומית יכולה להופיע היום. פודקאסטים, תכניות טלוויזיה, פרסומות, סרטוני רשת. והדמות יכולה להיות מוגזמת יותר, או יותר מרוכזת ב״גיים״, או מורכבת יותר ופחות מרוכזת ב״גיים״, תלוי בפורמט. בסרטון אינטרנט קצר או מערכון חוזר, עדיף שה״גיים״ יהיה כמה שיותר ברור. אם הדמות היא חלק מסדרה עלילתית בסגנון סיטקום, אז הדמות יכולה להיות יותר רב-מימדית, עם יותר מאפיינים מרק ה״גיים״. 

ב-2020 הייתה לי פינה בתכנית ״קיבלתי תכנית אירוח בערוץ 24״. בפינה, אני גילמתי דמויות שונות שפוגשות את המנחה האורח של התכנית, ולכאורה מומחות בנושא מסויים. הפינה הייתה קצרה, אז ידעתי שאני צריך דמויות עם ״גיים״ ברור, כמו מומחה לשפת גוף שממציא פירושים שיתאימו למה שהוא רוצה, מומחה אוריגמי עם יד אחת שמתוסכל מכך שלא יכול לעשות את האומנות שלו יותר, מומחה לבובות שמשתמש בהן כדרך להפיג את הדיכאון והבדידות שלו, מומחה פריסטייל שחושף בראפ המאולתר שלו פרטים מדכאים על חייו ועוד. 

הדמות האהובה עליי שאני יצרתי היא יעקוב רובינשטיין, הקומקאי והבדרן הוותיק והדוחה. יעקוב, הוא בעצם ההתגלמות של כל מה שאפל ומגעיל בתרבות הישראלית הישנה, החלקים שאנחנו מעדיפים להסתיר בקאלט הישראלי. הוא דמות שמלווה אותי שנים ואני מרגיש נוח בעורה, כי גם לו יש ״גיים״. כל סרט ישראלי, או דמות מעולם התרבות שתזכירו, ליעקוב יהיה סיפור דוחה לספר עליהם. 

וכך עם דמויות אהובות כמו הומר סימפסון, או באזיל פולטי. הומר תמיד יהיה טיפש, ויחפש את הדרך הקלה לעשות משהו, מה שכנראה ישתבש. פולטי תמיד יתעצבן ויתנהג בצורה גועלית לאורחיו בבית המלון, ואז יופתע שזה יתנקם בו. 

אז איך יוצרים ״גיים״ שכזה? איך מתאימים לגיים דמות עם צורת דיבור מתאימה? על זה תוכלו ללמוד בקורס שלי דרך האתר הזה, ילדי הקומדיה. מצפה לראות אתכם שם. 

קראו עוד

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

איך לכתוב סט של חמש דקות  מאת אלזה וואית

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

הסיטקומים שבבסיס “וונדה ויז’ן”

וונדה ויז’ן, הסדרה החדשה של אולפני מארוול מתבססת על מספר סיטקומים מחמישים השנים האחרונות של הטלוויזיה האמריקאית. ילדי הקומדיה עושים לכם סדר בבלגן

השנה, התמנון רב-הזרועות שהוא חברת Marvel Studios, הוציא את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלהם בשירות הסטרימינג ״דיסני+״- ״וונדה ויז׳ן״! ובאופן מפתיע הסדרה פונה אלינו, חובבי הקומדיה, לפחות באותה מידה שהיא פונה לחובבי גיבורי-על. סרטי מארוול תמיד היו מלאים בבדיחות ובדמויות שנונות, אך הפעם זה משהו שונה, העולם המסתורי שבו אנו מוצאים את וונדה המכשפה ואת ויז׳ן האנדרואיד מושפע באופן מובהק מסיטקומים שונים ששודרו בחמישים השנים האחרונות של הקומדיה האמריקאית. אבל מאילו סיטקומים כל פרק מושפע? בשביל זה אנחנו כאן.

פרק 1 – Filmed Before a Live Studio Audience

בפרק הראשון אנחנו פוגשים את וונדה וויז׳ן באווירת פיפטיז. הכול בשחור לבן, יש צחוק של קהל ברקע, והעלילה קלישאתית במיוחד: הבוס הקשוח של ויז׳ן (פרד מלמד, ״ליידי דיינמייט״, ״יהודי טוב״) מגיע לארוחת ערב עם אשתו (דברה ג׳ו ראפ, ״מופע שנות השבעים״) בבית, והזוג לגמרי שכח מזה. הפרק מבוסס על הסיטקומים ״לוסי אהובתי״ ו״המופע של דיק ואן-דייק״, בשניהם עקרת בית, לוסיל בול או מארי טיילר מור, הייתה צריכה להתמודד עם, או ליצור, בעיות שנבעו מהעבודה של בעלה המפרנס.

פרק 2 – Don’t Touch That Dial

הפרק השני מעביר אותנו לשנות השישים. הפעם וונדה וויז׳ן מנסים להיטמע ולהשתלב בשכונה ולהשתתף בתחרות הכישרון השכונתית והכל  מבלי לחשוף את כוחות העל שלהם. הפרק הזה מקבל השראה מהסיקטום ״Bewitched״, שעסק במכשפה בשם סמנת׳ה שהייתה יכולה לעשות קסמים בעזרת הזזת האף שלה, והתחתנה עם בן אנוש רגיל, עם הפתיח המצויר בסגנון דומה ועלילה שעוסקת בהחבאת הכוחות האמיתיים של הדמויות הראשיות.

פרק 3 – Now In Color

כמו ששם הפרק רומז, אנחנו עכשיו בשנות השבעים והסדרה עברה לצבע. וונדה גם בהיריון, דבר שהיה טאבו לדבר עליו בסיטקומים בעשורים קודמים (ב״לוסי אהובתי״ לדוגמה היה אסור אפילו להשתמש במילה ״היריון״ אפילו שהדמות בבירור הייתה בהיריון״). הפרק הזה לוקח את השראתו מהסיטקום הקלאסי ״משפחת בריידי״ עם התלבושות הסבנטיזיות של הזוג, עיצוב הבית וצירופם של ילדים לקאסט.

פרק 5 – On a Very Special Episode…

לאחר פרק רביעי, שבו יצאנו קצת מעולם הסיטקום, וונדה וויז׳ן מגיעים לשנות השמונים. הפרק מושפע ממגוון סיטקומים משפחתיים מהעשור הזה כמו ״להתבגר ולהתגבר״, ״קשרי משפחה״, ״צער גידול בנות״ ועוד. הפתיח של הסרט מושפע מאותם פתיחים שבהם הופיעו סצינות משפחתיות על רקע שיר פתיחה מרגש.

פרק 6 – All-New Halloween Spectecular!

ועכשיו אנחנו מגיעים לשנות האלפיים. אין יותר צחוק מוקלט! אין יותר סטים מזויפים! הכל מציאותי יותר! הפרק הזה מושפע בעיקר מסיטקום הקאלט ״מלקולם באמצע״, על משפחה מופרעת במיוחד, וזאת אפשר לראות בפתיח שמשתמש בפונט דומה מאוד. הסיטקומים של התקופה הזאת היו מאופיינים בגישה יותר ריאליסטית מהסיטקומים הסכריניים של ימים עברו, והצגה גם של החלקים השליליים של חיי המשפחה.

פרק 7 – Breaking the Fourth Wall

ולבסוף אנחנו מגיעים לעידן המודרני של סיטקומים מוקומנטריים כמו ״המשרד״ או ״משפחה מודרנית״. סיטקומים חסרי צחוק מוקלט שמוסיפים גם צילום בסגנון דוקומנטרי וראיונות של הדמויות מול המצלמה. הפרק הזה מראה לנו שעם כמה שזה כיף ללעוג לסיטקומים של העבר על הנוסחאות שבהן השתמשו, יש גם נוסחה לסיטקומים המודרניים שאנחנו רואים כיום.

קראו עוד:

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

המופע המטורף של כריס גתארד באינטרנט

שני הפול ראד – הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

אדינבורו פרינג’ 2020: פסטיבל הפרינג’-קומדיה שלא קרה

ב-2019 יונתן עמירן הבטיח לעצמו שבשנה הבאה הוא יחזור לפסטיבל הפרינג’ באדינבורו. זה לא קרה. אז מה עושים במקום?

זוכרים את שנה שעברה? זוכרים את 2019? איזו שנה נהדרת. נכון היה עדיין את טראמפ, וביבי, והתחממות גלובלית וג׳ימי פאלון, אבל לא היה לנו קורונה. איזו תקופה נפלאה. בחודש הזה לפני שנה הייתי בפסטיבל הפרינג׳ באדינבורו, לארבעה ימים של מופעי קומדיה שונים ומשונים. ראיתי שם את הקומיקאי האמריקאי דן סודר עושה את המופע שלו Son of a Gary לפני שיצא כספיישל ב-HBO, גיליתי שם את מארק וואטסון שהפך לאחד הקומיקאים הבריטיים החביבים עליי ואפילו יצא לי להופיע לאיזה 7 דקות מופלאות. אחרי אותם ארבעה ימים של שיכרון חושים קומי, שהיו למעשה הביקור השני שלי אחרי יומיים ב-2017, החלטתי שאהפוך את הביקור בפסטיבל לעניין שנתי. כל שנה באוגוסט אשים פעמיי לאדינבורו הקרירה והגשומה ואראה מה לפסטיבל הפרינג׳ יש להציע. אבל אתם יודעים איך אומרים: האדם מתכנן תכניות, ומדענים בוואהן צוחקים.

איך שחזרתי, התחלתי לצפות לאוגוסט הבא. בדקתי את edfringe.com כל כמה זמן, לראות איך הם מתכוננים לפסטיבל המתקרב. לקראת ינואר 2020, התחילו להודיע על המופעים הראשונים ואני כבר סימנתי לי כמה שעניינו אותי. ואז התחילו שמועות על איזה וירוס מסוכן בסין. ״אבל זה בסין!״ חשבתי לעצמי ״מה הסיכויים שזה יגיע לפה או לאדינבורו״.  באפריל הודיעו אגודת הפרינג׳ באופן סופי שהפסטיבל לא יתקיים השנה, לראשונה זה יותר משבעים שנה. 

הייתי שבור. אני יודע שזה נשמע מטופש ופריבלגי להתבאס ממשבר הקורונה כי אני לא יכול לבזבז אלפי שקלים על טיסת קונקשן לפסטיבל שביליתי בו בעבר שישה ימים, אבל אני מרגיש שבששת הימים ספגתי את מה שמכונה ״רוח הפרינג׳״. רוח של יצירת קומדיה עצמאית ומקורית שקיימת בשביל אהבת הקומדיה. אני מודע לכך שרוב המופעים בפרינג׳ הם כנראה די גרועים. הם מלאים בכל הדברים הגרועים בהומור בריטי עכשווי: הישענות מוגזמת על משחקי מילים, רפרנסים אקטואליים והשקעה גדולה בניסוח מתוחכם במקום בלהיות מצחיק. אבל העובדה שקיים פסטיבל כזה ששם קומדיה במקום כה מרכזי מחממת את ליבי הקר. 

אני מתגעגע להליכה ברחובות אדינבורו היפהפיים ולראות את הקומיקאים מחלקים פליירים להופעות של עצמם, או מחזיקים דלי לתרומות לאחר ההופעה. אני מתגעגע ללכת מחלל הופעות אחד לאחר ולראות איך כל העיר מגוייסת לפסטיבל. אני מתגעגע לשבת בחדר צפוף עם קבוצה של זרים, מאוחדים באהבתנו לקומדיה. תחושת הגעגוע הזה מתבטאת היטב בשיר הזה  שהוציאה יוצרת הקברט ומופיעת הפרינג׳ הוותיקה לורי בלאק בו היא שרה בערגה על מה שהיה פעם. ״Admit it you even miss those bloody Silent Discos״  היא שרה, כאזכור למנהג המשונה של קבוצות מאורגנות באדינבורו לערוך ״מסיבות שקטות״ בהן כולם מקשיבים למוזיקה באוזניות. 

אז מה עושים באמת עכשיו? מה עושים מעריצי הפרינג׳ ברחבי העולם, ויותר מכך מה עושים הקומיקאים מרחבי העולם שרגילים להופיע בפסטיבל בתקופה הזו? למרבה המזל, אותה רוח פרינג׳ חיה ומפעמת גם במארגני הפסטיבל, ולכן edfringe.com מנסה בשבועות האחרונים לשמור את הפסטיבל חי בצורה וירטואלית. זה יותר טוב מכלום! בקושי. הדבר הגדול שהאתר יצר השנה הוא Fringe on Fridays, ארבעה מופעי אינטרנט שבועיים שבהם קומיקאי או קומיקאית מנחים בלייב ומפנים למספר קטעים שהוקלטו מראש על ידי אמנים שונים, לרוב בבתיהם. אני שילמתי על שניים מהמופעים האלה, מתוך אהבתי הגדולה לפרינג׳, ואני חייב להגיד שהם לא לגמרי שווים את התשע פאונד. אני מעריך את המאמץ שאגודת הפרינג׳ השקיעה בהם, והכסף הולך לאמנים ולפסטיבל, אבל לא ממש נהניתי מהמופעים. סטנדאפ בבית למצלמת רשת, הוא דבר מוזר מאוד, וכנראה שגם אם הפסטיבל היה מתקיים כסדרו, לא הייתי הולך לראות את האמנים שהם בחרו. 

בנוסף למופעים האלה תוכלו למצוא באתר רשימה של מופעים וירטואליים שונים, הכוללים הקלטות חיות של מופעי עבר, מופעי זום ועוד במחירים שנעים בין חינם לעשר פאונד. יש אפילו פסטיבל אלטרנטיבי בשם Shedinburgh, שמציע כרטיסים להופעות אינטרנט בשידור חי מצריף (shed). האתר גם יצר פלטפורמה חדשה לסרטונים באורך דקה מרחבי העולם, ואפילו עבדכם הנאמן שלח סרטון.

פסטיבלי קומדיה אחרים ברחבי העולם גם בוטלו, כולל פסטיבל הסטנדאפ של נטפליקס שהיה אמור להתקיים לראשונה השנה, וגם פסטיבל הקומדיה של ניו-יורק. פסטיבל Just For Laughs הוותיק במונטריאול בהתחלה נדחה לספטמבר, אבל מאז הם אומרים שכנראה יתקיים במתכונת דיגיטלית בלבד. 

מה העתיד צופן לפסטיבל הפרינג׳ של אדינבורו? אין לדעת. באתר תוכלו לקנות חולצות עם הלוגו של ״פרינג 2020״ מחוק וכתוב ״2021״, אז נראה שהם אופטימיים לגבי שנה הבאה. אני פסימי מטבעי, ולכן צריך פסטיבלים כאלה כדי לעודד אותי, אז אני לא יודע. אני מקווה מאוד ששנה מעכשיו אני אדווח לכם שוב מהפסטיבל הנהדר, ספוג מגשם באוגוסט בחדר מלון קטן. אבל כרגע, נותר לנו רק לתהות ולהתגעגע. 

צחוק בצד פרק 14- לילך ברנע לשם

לילך ברנע לשם (“עד כאן”, “גב האומה”) מכריזה על סופה של הסאטירה, מפרסמת חטיפים ונאלצת לעשות פריסטייל ראפ. בהמשך הפרק, כותב השלטים הקומי אלי קלמן מדבר על היצירה שלו וקומיקאית הרשת בת לוי (לני כהן) אומרת את כל האמת בפרצוף.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-14-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%9D/id1475669266?i=1000486217271

ספוטיפיי:


לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/618379d84f2b4b73/14-

צחוק בצד פרק 13- אביתר חלימי

אביתר חלימי (“היום בלילה עם גורי אלפי” “ץ סופית”) מדבר על מתיחות בטלפון, חייזרים שמאלנים וביצי זהב. בהמשך הפרק, מתארח חיים חרציפן-האיש שמאחורי כמה מהקאמבקים המתוקשרים בטלוויזיה, ויחיאל בכט, עורך דין והרפתקן, חולק סיפורים מביכים למרות שאף אחד לא ביקש ממנו.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-13-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8-%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%99/id1475669266?i=1000475467001

ספוטיפיי:

לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/da1ff678f83f4940/13-

המופע המטורף של כריס גת’ארד באינטרנט

יונתן עמירן מספק לכם בידור לבידוד, בעזרת אימפריית הקומדיה האינטרנטית של קומיקאי מניו-יורק

אז, כן חברים. אנחנו במצב משונה במיוחד, שמשאיר את רובנו עם הרבה זמן פנוי להרוג בבית. אנחנו יכולים להציע לכם פה רשימה של סיטקומים וספיישלי סטנדאפ בנטפליקס, אבל את זה כולם עושים. מה אם אני אגיד לכם שיש תכנית שתספק לכם מאות שעות של קומדיה מטורפת ולא צפויה, וכל זה ביוטיוב, בחינם לחלוטין. בואו ואני אספר לכם חברים על האובססיה שלי זה שנים ארוכות, The Chris Gethard Show ואימפריית הקומדיה העצמאית שהיא יצרה.

אני כתבתי פה בעבר על כריס גת׳ארד, אחד מהקומיקאים האהובים עליי. אבל להגיד לכם את האמת, למרות אהבתי לאלבום הסטנדאפ שלו, My Comedy Album, ומופע היחיד שלו, Career Suicide: שניהם מלאים בסיפורים אישיים מרגשים ומצחיקים על התמודדות עם דיכאון, הסיבה האמיתית שאני אוהב אותו היא  בזכות תכנית האירוח/ פאנל/ סטדנאפ/ מערכונים/ וריאטי שהוא יצר ושידר בטלוויזיה הקהילתית של מנהטן בין השנים 2011 ל-2015. אני אסביר, ב-2010, כריס גת׳רד, קומיקאי ומאלתר שעשה לעצמו שם בתיאטרון האימפרוב האמריקאי UCB, קיבל את הזדמנות חייו להופיע בסדרת טלוויזיה בהפקת וויל פרל בשביל קומדי סנטרל. הסדרה נקראה Big Lake והיא הייתה כישלון גדול, עם הרבה ביקורות אכזריות שהתרכזו בגת׳ארד חסר הניסיון. גת׳ארד למוד הכשלונות, החליט לקחת את המופע החודשי שהעלה ב-UCB, ולהשתמש במעט הכסף שהרוויח, ולהתחיל תכנית שבועית ב-MNN, ערוץ הטלוויזיה הקהילתי של מנהטן. התכנית הראשונה הייתה אסון, אבל לאט לאט, החל גת׳ארד ליצור משהו מיוחד, בעיקר בזכות חבריו מה-UCB שהביא להיות הפאנל שלו: שאנון אוניל, הסיידקיקית השנונה והעוקצנית, מרף מייר, איש פרוע ומשופם שמספר רבות על עברו המטורף, בת׳ני הול, קרן שמש בעלת לב גדול ו״הדג האנושי״, דייב בלוובאנד, קומיקאי שהתלבש בבגד ים ומשקפיי צלילה והציג את עצמו בתור יצור מהים, שיודע רק לענות על שאלות ״x נגד y״. להם הצטרף גם ה״ראנדום״, מישהו מקהל התכנית שהצוות לא מכיר, ומוחלף כל כמה חודשים.

פורמט התכנית היה פשוט בהתחלה, נושא או פעילות מסויימת באולפן, ונושא שיחה בטלפונים, כן, התכנית שודרה בשידור חי והזמינה אנשים מן היישוב להתקשר ולדבר עם המשתתפים ( האם עבדכם הנאמן, בצעירותו, התעורר בשעות לא שעות וניסה להתקשר לניו-יורק כדי להיות בתכנית? אני לא אכחיש). אבל עם הזמן התכנית ניסתה פרקים שאפתניים יותר כמו פרק בו עושים ל״דג האנושי״ שעווה בשידור חי, פרק של דמויות קומיות חדשות שהוצעו על ידי הקהל ונכתבו על ידי הכותבים, פרק בו כל הפאנל חובשים כיסויי עיניים בזמן שהצוות מענה אותם, פרק עם שולטת דום, פרק בו גת׳ארד חייב לבצע מונולוג סטייל ״לייט נייט״ ונענש עם הקהל לא צוחק, פרק שמתרחש ברומא העתיקה ועוד. גם דמויות קומיות שונות החלו להופיע במהלך התכנית כמו ״ואקיישן ג׳ייסון״, איש חובב חופשות טרופיות שכריס שונא, סוס ודבורה אנושיים שמדברים רק במשחקי מילים על סוסים ודבורים, וה״הינט-מאסטר״ דמות שהומצאה על  המקום כדי לעזור לצופים במשחק קשה, אבל השתלטה על התכנית.

עם הזמן התכנית צברה עדת מעריצים של אנשים שמצאו בית חם ואוהב במופע המוזר הזה. גת׳ארד קרא לתכנית ״התכנית המוזרה ולפעמים העצובה ביותר בטלוויזיה״ ותיאר אותה כבית חם ללוזרים, ווירדוז ואנשים שלא מוצאים מקום אחר בשביל עצמם. מתקשרת זכורה אחת הייתה נערה מדוכאת וחובבת קומדיה בשם אליסה, לה כריס וחבריה עזרו להתמודד עם גיל ההתבגרות הקשה. והיום? יש לה תכנית בקומדי סנטרל. גת׳ארד גם החל להופיע בתכנית אירוח אמיתיות לקדם את התכנית כמו קולברט, וקונאן, והחלו להגיע סלבס לתכנית המשונה כמו חניבעל בורס, הסטנדאפיסט וכוכב ״המופע של אריק אנדרה״ שהשתתף בפרק בו המתקשרים עשו סקס טלפוני עם הפאנל, איימי פולר שעזרה לפאנל לחזות את העתיד או זאק גליפאניאקיס שסיפר אנשים אמיתיים באולפן.

לאחר ניסיון כושל להעביר את התכנית ל״קומדי סנטרל״, התכנית זכתה להפוך לתכנית טלוויזיה אמיתית בערוץ Fusion למשך שתי עונות ועוד עונה בערוץ TrueTV. העונות האלה לא היו פרועות ומצחיקות כמו העונות בטלוויזיה הקהילתית (והעונה השלישית בכלל לא זמינה לצפייה בארץ) אבל כן היו שם כמה פרקים מעולים כמו הפרק שבדק את גבולות הצנזורה עם פיט הולמס או פרק המופת בו פול שיר וג׳ייסון מאנטזוקס (״הליגה״, הפודקאסט How Did This Get Made) שיחקו עם הצופים משחק בו היו צריכים לנחש מה מתחבא בפח זבל ענקי. אני לא אספיילר לכם ואגלה לכם מה היה בפנים, רק אגיד שזו הפתעה גדולה.

לאחר שלוש עונות בטלוויזיה האמיתית התכנית בוטלה. אבל זה לא סוף הסיפור. כי ב-2019 גת׳ארד הקים תכנית חדשה, שוב בערוץ הקהילתי של מנהטן, בשם Chris Gethard Presents, בוא הוא נותן לחברים שלו מקהילת הקומדיה האלטרנטיבית בניו-יורק שעה לעשות מה שהם רוצים בטלוויזיה. כל פרק מונחה על ידי קומיקאי או קומיקאית או צמד אחר והתוצאות משוגעות. יש אופרת סבון חיה על מכון מסאז׳, סמינר סטנדאפ פארודי מסטנדאפסיט צעיר, מבטיח וחובב הומור שחור בשם מרטין אורבאנו, משחק Choose Your Own Adventure, מחזה שמתרחש בחדר המתים של ספינת תענוגות, תכנית שמונחית על ידי תרנגול מדבר שהופכת לדרמה רצינית, וסרט מארוול. לא כל פרק הוא טוב, אבל זו בהחלט קומדיה מיוחדת ולא צפויה שאתם יכולים לראות כל שבוע בחינם. גת׳ארד אמר שהוא רוצה ליצור UCB או ״אופן מייק״ חדש, חממה קומית לדור העתיד של הקומדיה האמריקאית. כרגע, הם לא עושים תכניות חדשות כמובן אבל יש לכם הרבה להשלים.

ובשביל שיהיה לכם יותר קל, עבדכם הנאמן הכין לכם שני פלייליסטים עם הפרקים האהובים עליי של The Chris Gethard Show ו-Chris Gethard Presents. צפו בהם, צחקו, תהנו ונעבור את המגיפה הזאת ביחד.

צחוק בצד פרק 12- כרמל נצר



כרמל נצר (“ציפורלה”, “אלה אפשטיין”) מספרת איך נכנסה לנעליה של ציפי שביט, ומסבירה את האובססיה שלה לשואה ולאילתור. בהמשך הפרק, חבר של התוכנית מביא משלוח לאולפן ומורה בפנסיה בשם אריאלה מספרת בדיחה גסה.

ספוטיפיי:

https://open.spotify.com/episode/2zZeKlx0XR4jE6pcSHsLSm?fbclid=IwAR2xzAmh4g9F1N2-mXc_idheu-0Sbap3ZRdI0g0ZhwWfe9NQI4A30AggXvs

לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/a050b2271bfe455d/12-

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-12-%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%A0%D7%A6%D7%A8/id1475669266?i=1000467384395&fbclid=IwAR3BXm3_Au8skP_Jp0MOFhL1eV0EL5SPu_ygSg3ArtM43BQc14bejcdC_3s