השבוע הלך לעולמו הקומיקאי מרטין מאל, מי שהחל את דרכו בסטנדאפ מוזיקלי וטיפה גס הפך לדמות משנה בכל כך הרבה סיטקומים, ועכשיו ילדי הקומדיה עונים על השאלה מאיפה לעזאזל הכרתם אותו
השבוע הלך לעולמו הקומיקאי מרטין מאל. הסגנון הקומי של מרטין מאל נטה תמיד להיות חריג – כמעט בכל תפקיד שלו אפשר למצוא משהו קצת שונה מבחינת הקצב והטיימינג. אולי זה הרקע המוזיקלי שלו. בשנות ה-70 היו לו כמה להיטים והוא אפילו חימם לא מעט אמנים גדולים כמו רנדי ניומן. הוא ביטא את הרוח של סוף שנות ה-60 בשילוב של מרדנות ותחכום.
הוא היה כזה שתמיד יש לו בדיחה מעולה על סמים, אבל רק הוא יכול להגיש אותה.
הדבר הכי מדהים? בכל פעם שהוא עושה את זה בשיר או בסדרה (תחשבו קצת על קומדיות סטלנים מוזיקליות). זה בדרך כלל עובד. קשה להסביר בדיוק למה בכל פעם שהוא ביצע סאטירה מוזיקלית, זה תמיד הרגיש שיש לו משהו מתוחכם להגיד (אולי בגלל שהיה לו באמת משהו מתוחכם להגיד).
במהלך הכתיבה ניסיתי לחשוב על מישהו ישראלי שעשה מסלול דומה – מבדיחות סטלנים לסיטקומים לבני נוער. כמה שמות עלו לי לראש, ביניהם אורי זוהר וטוביה צפיר. אבל אף אחד מהם לא שילב מוזיקה וקומדיה בדרך דומה (והיו להם הרבה פחות בדיחות סמים).
טכניקות ליצירת הומור (קישורים)
מרטין ועולם הסיטקום – החיבור המושלם
מרטין מאל התחיל את הקריירה שלו בפארודיות על תוכניות אירוח. אני מדבר על סדרות כמו Fernwood 2 Night.
שם הוא ניצל את כישרונו המוזיקלי וכישרון האלתור שלו. מכאן הוא הגיע למקום הטוב – עולם הסיטקומים.
הוא התחיל את דרכו בכמה סיטקומים נידחים למדי (כאלו שלא שרדו מעבר לעונה), אבל אז הגיע תפקיד
הפריצה שלו בסדרה רוזאן. הוא גילם את לאון קארפ, הבוס המציק של רוזאן. אפשר להגיד שהוא משחק את הדמות הרגילה של האייטיז – המנהל קפוץ התחת (ע"ע המנהל בפריס ביולר), אבל פה יש טוויסט של ממש!
הוא הומוסקסואל, דבר שמוסיף לדמות שלו ממד קומי נוסף. הוא לא דמות נלעגת, כזאת שמדגישים את ההומוסקסואליות שלה. הוא פשוט בן אדם נלעג, כזה שכל אחד יכול לחבב ולשנוא בו זמנית.
מרטין פוגש את המכשפה – ככה נפגשנו!
היות ולא הייתי כאן בשנות ה- 70, הכרתי את מרטין מאל בעיקר דרך הסדרה סברינה המכשפה הצעירה. שם הוא גילם את מנהל בית הספר ווילארד קראפט. גם פה באופן לא מפתיע מדובר בטיפוס שמרן למדי, לוזר. כזה שנמצא במקום המושלם כדי לשמש בתור הסייד קיק לאויבת של סברינה. ניתן לראות שהיכולת הקומית שלו לא השתנתה משנות ה-70. היא רק עברה למדיום קליל יותר ופחות גס, אבל זאת לא אשמתו. זה היה מסלול החיים של קומיקאים רבים משנות ה-70. באופן אירוני, מה שהיה מותר אז, הפך לפחות מקובל בשנות ה-90.
תפקיד נוסף שבו הוא הרשים במיוחד היה דמות הרוקח שהוא גם סוחר סמים ב- Two and a half man. אין לו הרבה סצנות, אבל באלו שבהן הוא מככב הוא תמיד בולט מעל כל השאר. אני תמיד הרגשתי שפה הוא חזר לשורשים שלו – הוא היה סטונר לפני שהמושג הזה אפילו הומצא. מעבר לכך הוא שיחק בסדרה Veep את היועץ הפוליטי בוב בראדלי והפציע בהופעת אורח נפלאה ב- Arrested development.
הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום
/סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום
אחרית דבר – כל קומיקאי טוב צריך לדעת מתי למות
מעבר להיותו מוזיקאי וקומיקאי מוכשר הוא היה גם צייר מעולה, דבר שרק מדגיש שהוא פשוט היה מוכשר בכל דבר שהוא עשה (אולי חוץ מכמה סרטים סוג ב באייטיז).
אפשר להגיד שהוא היה מהאייקונים הגדולים של הקומדיה (או לפחות אני יכול להגיד את זה לאחר מותו).
אבל הוא היה לא מאלו שעשו סרטים שוברי קופות, הוא היה מאלו שיכולים להסתפק בשיר סאטירי או אפילו בהופעת אורח שגונבת את ההצגה.
להרשמה לניזולטר