השילוב המושלם בין סיטקום ושיעור היסטוריה
דרמה קומית: החיבור המופלא שבין קומדיה לדרמה
עלילות הפתן השחור (1983-1989), אומנם מוגדרת בתור סיטקום, אבל למעשה מדובר בפרויקט
ייחודי של רואן אטקינסון. כזה שמתבסס על הומור שנון ופריצת גבולות.
הוא נכנס לדמותו של בלאקאדר, בריטי ציני שמגיע לכאורה משושלת אצילים.
כיום נמצא בתחתית החברה (בלב הוא מנכ"ל ומיליונר, במציאות? הוא דרגה אחת מעל מחלק העיתונים של ישראל היום.) בחרתי להתמקד בעונה הרביעית, שבה הצליחו לשלב בין מלחמה מיותרת, מוות והומור שחור.
נחפש את התשובה לשאלה הנצחית האם הסדרה עומדת במבחן הזמן?
להיות חייל בצבא הבריטי זה לא כזה כיף
הפרק הראשון מתוך שישה מחזיר אותנו לדמויות הקבועות של עלילות הפתן השחור: בלאקאדר (רואן אקטינסון) מפקד בעל עבר מפוקפק – הוא ניצח במערכה באפריקה מול ילידים שהיו להם בננות במקום נשקים. בולדריק (טוני רובינסון), המשרת הנצחי וחייל בעל מנת איי קיו נמוכה במיוחד. לחבורה מצטרף יו לורי בתפקיד סגן ג'ורג הפטריוטי וחסר המושג והמפקד השמן והטיפש מלצ'ט (סטיבן פריי).
אנחנו מוצאים את בלאקאדר בחפירות במלחמת העולם הראשונה, הוא מפקד שלא רוצה לצאת לקרב (בעיקר כי אין לו סיכוי לחזור משם בחיים). בזמן שהוא תקוע בחפירות בדרך לעוד מהלומה חסרת משמעות על הגרמנים.
אנחנו מקבלים דיאלוגים שנונים ביותר בכל פרק – החל מהבדיחות על המחסור באוכל ועד לבוז האמיתי שהוא רוכש לצבא.
"תן לי לנחש, התוכנית שלנו זה לתקוף שוב פעם את הגרמנים מאותו המקום?" לכך מפקדו מלצ'ט מגיב:
הם לא יצפו שאנחנו נהיה מספיק טיפשים לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, לכן אנחנו נעשה את זה עוד פעם!
הומור וקומדיה בצל המלחמה – הסרטונים והממים מחרבות ברזל שמאפשרים לנשום
סיטקום שיש בו דיוק היסטורי- יש חיה כזאת
בפרקים הבאים אנחנו ממשיכים ממשיכים לראות את הניסיונות הנואשים של בלאקאדר לברוח מהחזית, הוא מתחזה למשוגע, מעמיד פנים שההודעה לגבי המתקפה הגדולה לא הגיע אליו. ובאופן כללי ממשיך לעשות מהצבא הבריטי צחוק. הסדרה מצטיינת בדיוק היסטורי – כזה שמתייחס לתאריכים, אירועים ואפילו מפקדים בצורה מדויקת. נכון התפאורה נראית מעט תיאטרלית, אבל במקום להתיישן אפשר לראות את זה בתור חלק מהשחזור שמתאים לרוח הסדרה, אם החפירות היו נראות יותר מציאותיות, זה כבר לא היה יכול להיות מצחיק.
כאשר מודיעים לו שיש בשורה משמחת מהמפקד הוא עונה: "הדבר היחיד שישמח אותי ממנו, זאת הודעה על התפטרות והתאבדות." אם מסתכלים על הסדרה יותר לעומק רואים שכל דמות מייצגת חלק בחברה: בולדריק מייצג את האנשים מהמעמד הנמוך, העניים שגם ככה לא היו מגיעים לשום מקום, אז למה לא להקריב אותם? ג'ורג מייצג את מעמד הביניים הבריטי, זה שנאמן לכל משימה ומאמין באופן מוחלט למדינה (מעניין אם יש אנשים כאלו היום). בלאקאדר מייצג את האינטלקטואל שתקוע באמצע – הוא לא במעמד גבוה מספיק כדי לא להילחם, אבל מצד שני הוא חכם מספיק כדי להבין שאי אפשר לנצח במלחמה.
קצת על הקסם מאחורי הסדרה
הקסם מאחורי עלילות הפתן השחור נמצא בשחקנים. גם אם תתחילו לראות את הסדרה מהעונה הרביעית, תוכלו להרגיש שהכול עובד בצורה טבעית. התזמון הקומי מדויק ומפרק לפרק יש יותר חדות. קצת כמו בסרטים של בילי ווילדר,.
אפשר לראות שגם שהחיים שלנו ממש בזבל, רצוי לצחוק על זה. העלבונות של בלאקאדר הם מיוחדים, הוא לא עושה חשבון לאף אחד. הסיבה לכך היא שהוא נמצא בתחתית, הוא גם נמצא במקום שהוא לא רוצה להיות בו וגם הוא מוקף באנשים חסרי תועלת. הוא משתמש ביכולת הפיקוד שלו כדי לעשות את ההיפך ממה שאומרים לו,
מבחינתו התוצאה תהיה להישאר בחיים (למרות רצונם העז של מפקדיו שהוא ירוץ אל מותו).
סיכום ואחרית דבר
זאת הייתה העונה האחרונה של עלילות הפתן השחור, אחריה הגיעו עוד כמה ספיישלים מוצלחים.
יו לורי המשיך בקריירה מוצלחת (האוס) רואן אטקינסון הפך למר בין והפך לדמות קאלט.
אז אם בא לך לפעמים לחזור למלחמת העולם הראשונה ולצחוק בדרך, אז זאת כנראה הסדרה המושלמת בשבילכם.