האם צריך הומור בהוראה? דווקא הסטנדאפיסט והמורה בוב זאבי סבור שהומור עלול להזיק
מאת: בוב זאבי
ישנה פנטזיה כלל-פדגוגית שהוראה בבתי הספר תכלול מעט חוש הומור. זו פנטזיה משותפת להורים, תלמידים, מורים ואנשי פיקוח והדרכה. דווקא אני, שרואה עצמי כמורה שמרן, מעוניין יותר מאשר להפיץ הומור בהוראה לשים לו גבולות. אמנם הומור בהוראה יכול להיות כלי נהדר, אבל זהו רק כלי אחד מני רבים, והוא יכול להיות גם אלמנט מסוכן. כולנו הרי זוכרים את המורים המצחיקולים מבית הספר, מורים שהיה כיף להגיע לשיעור שלהם, וזה היה נהדר. מנגד, אני זוכר גם את המחנכת המצחיקה מכיתה ט' שבכיתה י' כבר הועפה מבית הספר, ולא במקרה.
מילה על הומור
צחוק והומור הם צמד חמד של מילים. צחוק הוא מושג שקל להגדיר: מדובר בתופעה פיזיולוגית שניתן לזהות את הסימפטומים שלה: קולות, עלייה בקצב הלב, רעד בכל הגוף וכו'. הומור קשה יותר להגדיר, משום שמדובר במושג מופשט. ניתן לומר שהומור הוא הטריגר לצחוק, אבל לא כל אירוע הומוריסטי מוביל בהכרח לצחוק, ועם זאת אנו מסוגלים לזהות הומור. אם כן נוכל לומר שהומור הוא הפוטנציאל לצחוק. אך מתי הומור נוצר? הומור הוא למעשה תוצר לוואי של אבסורד – ההתנגשות בין שני ערכים. חשוב שנזכור זאת כשנדון בהוראה. אבסורד הוא מצב המייצר אצלנו מועקה בשל חוסר היכולת לשאתו. כאשר האבסורד הופך "כבד מדי", תגובתנו הופכת קיצונית. אני רואה זאת כמעבר לתגובת מצוקה פרימיטיבית כגון: בכי, הכחשה או לעתים התגובה חסרת השליטה הנקראת צחוק. אם כן, אני רואה בצחוק תגובה ל"מסה קריטית של אבסורד".
הומור בכיתה
אמביוולנטיות היא המנגנון המרכזי של ההומור, וזו הסיבה שאני זהיר לגביו בהקשר של חינוך והוראה, משום שדו-ערכיות מסוכנת בסביבה פדגוגית שמונחה על ידי חד-ערכיות. תקראו לי מיושן, אבל כיתה צריכה להיות מקום שמונע על ידי סדר, והומור הוא עולם הכאוס. כמובן שאני לא מבטל את ההומור בכיתה, מהו סדר בלי קצת כאוס? אדרבא, דווקא משום שהומור הוא אמביוולנטי בהגדרתו, ניתן לראות בפעולותיו יתרונות וחסרונות גם יחד. למעשה תמיד אנו רואים בהומור יתרונות וחסרונות גם יחד, אנחנו רוצים לצחוק, אבל יש דברים שאסור לצחוק עליהם, למעשה הדברים שאסור לצחוק עליהם הם הכי מצחיקים.
פגיעה בערכים ובסמכות לעומת יצירת ערכים חדשים
הסיבה שאנו נדחים מבדיחות שפוגעות ברגשותנו היא שיש בצחוק התרסה, הומור מנתק אותנו מהטאבו ומציע טאבו חדש. המסגרת הכיתתית העדינה אוגרת בתוכה מתחים ערכיים וסמכותיים רבים מתוקף ההיררכיות שבה: התלמידים מול המערכת, והתלמידים בינם ובין עצמם. בדיחה היא כלי רב-עוצמה בשינוי היררכיות משום שהיא מקטינה את הגדול. שימוש לא ראוי בכיתה עשוי להיות פוגעני מאוד עבור תלמידים. אפילו כשתלמיד צוחק על חברו בכיתה הנזק גדול משמעותית מאשר כשיצחק עליו בהפסקה. בתוך סיטואציה מתוחה, מול קהל גדול ובהעדר אפשרות להגיב, שמא המורה יכעס גם עליך, התלמיד שעליו צוחקים הוא קורבן נוח. שלא לדבר על כך שכיוון שאסור לצחוק בכיתה, כל בדיחה תהיה הרבה יותר מצחיקה.
במסגרת לימודי ההוראה זכיתי לצפות בשיעורים רבים של מורים שונים, ולעתים קרובות ראיתי מורים שמסוגלים להצחיק כיתה, אבל על חשבון אחד התלמידים. אפילו אם התלמיד שותף לצחוק, איני רואה זאת כעניין ראוי. צחוק אינו רק שובר ערכים, הוא גם מייצר ערכים חדשים ועלול לקבע מעמד בעייתי של תלמיד הנופל קורבן לבדיחות המורה.
מורה עשוי לעתים קרובות גם לגרוף צחוקים באמצעות חוש הומור, שעל פניו נראה כהצלחה אדירה. אך בל נשכח שלצחוק יש תמיד קורבן: אם מושא הצחוק הוא המערכת, חומר הלימוד או המורה עצמו, בהמשך הוא מוריד מערכם של כלים שמשמשים גבולות עבור התלמידים, ועם כל הכבוד לכיף שבלצחוק, תלמידים בבית הספר צריכים יותר גבולות מאשר צחוקים.
כמובן שיש יתרון לצחוק בכיתה משום שהומור הוא מקרב, אך בכך טמונה הסכנה שמא יוריד עצמו המורה לדרגת "חבר מגניב", כי אז הוא מוותר על הסמכות שלו, ומורה זה לא חבר. הוא קרוב לחבר במובן שהוא דואג לך וקשוב לך ועוזר לך, אבל הוא לא חבר.
ובכל זאת
ובכל זאת, כדי לא להיות יבשושי כמו מחנך בפנימיה באנגליה של המאה ה-19, אולי כדאי להזכיר את היתרונות של הומור בשיעור: הומור הוא אויב השעמום. בשימוש מדוד ונכון הומור יכול להחזיר תלמיד לריכוז במהרה. תלמיד ששקע בחלומות כשלפתע פרצה כל הכיתה בצחוק רועם ימהר לשאול את חבריו מה המורה אמר, ומאותו רגע יהיה מרוכז עד סוף השיעור; צחוק הוא גם אויבו של הרגש אך מלך ממלכת האינטלקט. זהו יתרון כפול משום שלעתים תלמידים אינם פנויים לחלוטין מבחינה רגשית ללמידה, וצחוק יכול לעזור להם להתנתק מכך. שלא לדבר על כך שהומור הוא חוויה אינטלקטואלית שמזינה את המוח ומאתגרת אותו; לבסוף, תפקידנו כמורים הוא לאפשר ולפתח שמחת חיים. הומור של מורה מעיד על נכונות כנה לפעול לטובת התלמיד. רק יש לזכור שהומור אינו מטרת השיעור ויש תמיד לתחם את ההומור כדי שהתלמיד יוכל להבדיל בין הסדר והכאוס המתרחשים בשיעור.
*בוב זאבי ייצא בקרוב בהרצאה על הומור והוראה לכלל ציבור המורים. צרו אתו קשר:
***