קטע מתוך איך כותבים הומורסקה, אפרים קישון

במלאות עשור למותו של אפרים קישון ולרגל פסטיבל קישון להומור בתל אביב, ילדי הקומדיה מציג בפניכם את ייסורי אפרים בכתיבת הומורסקה

הקטע הבא לקוח מההקדמה ל"ספר הסאטירות הראשון" (1989). קישון צריך להגיש את ההומורסקה לעיתון, מתקרבת שעת הדד-ליין, אין לו שום נושא. לא מעניין אותו לכתוב על ערפאת ועל האינפלציה, הנושאים החמים של שנות השמונים. הוא מתייסר ופונה לאשתו. "מה הבעיה לכתוב הומורסקה? תכתוב על האינפלציה":

    "בעצם, עם כל הכבוד לה, אני מוכרח לכתוב הומורסקות? איפה זה כתוב, שאני מוכרח לכתוב כל הזמן הומורסקות? כן, אני שוב נזכר, בחוזה שלי עם "מעריב" כתוב הדבר זה 25 שנה. שעת האפס דופקת בדלת. אני לוקח את עצמי בידיים. נייר, עיפרון, צי של מחקים, הכל מוכן ומסודר לקראת עבודה יצרנית בקנה-מידה רציני. ריכוז מקסימלי, מאומץ. מה לכתוב? מקץ רבע שעה אני נזכר שצריך לצאת עם הכלבה. אני שֹם, תוך רגשות הקלה ניכרים, את האפסר על צווארה של מאקס. הילדים צועקים שלפני עשר דקות הייתה הכלבה בחוץ. אין דבר, אני גורר את החיה המטומטמת כדי לעשות פיפי. כלומר, שהיא תעשה. יש המון זמן, אני אומר למאקס, לא למהר. בינתיים אני מהרהר בצד המדרכה על מהותו של ההומור. לפי הלקסיקונים פירוש המילה הלטינית: רטיבות. ולי יש דווקא הומור יבש. יבש לגמרי. על מה לכתוב, לעזאזל? אני מחליט סופית להתקלח.

"מתחת לסילוני המים הקרים גופי המוצק מתאושש פלאים. אני מוצף לפתע זרם אדיר של רעיונות מבריקים, אך לצערי הם כולם מרוכזים באופן פתאומי סביב דמותו הססגונית של הפלייבוי הבינלאומי גינטר זאקס. קרוב לוודאי מפני שהוא אינו מתרחץ באמבטיה חשוכה, אלא בריביירה הצרפתית בחברת נשים שוחרות אפרקדן. אני שונא את גינטר שנאה תהומית. פראזיט! אני משפשף את גבי במגבות מחוספסות באווירה סגפנית, ושותה כוסית סליבוביץ' לקינוח. עכשיו זה מוכרח לבוא…

"להזיע פנינים, כלבה גרורה. ראש נבוב" – מה זה יכול להיות?

"לאמיתו של דבר, אני עייף עד מוות מהמקלחת. מזל שאני חייב לחכות עד לחדשות בטלוויזיה. אולי שם יימצא הנושא הגואל, ערפאת או משהו. בסוף ה"מבט" אני מתבונן, מתוך חוסר אונים, בהתחלת "קוז'אק", עד סוף השידור הבלשי המטופש. שותה קפה שחור. אני בודק אם הילדים ישנים, מעיר אותם, להירדם חת-שתיים, משמעת. אני אוכל בוטנים. מחייג 15 כדי לדעת את השעה המדויקת. אחת עשרה וארבעים דקות. פיק. נותרו עוד כמה שעות בלבד עד שעת האפס. לצאת עוד פעם עם הכלבה?

"אני סוגר את החלון, לוגם קצת בירה, נאנח במלוא הריאות, וכמו צדף מעונה מתחיל להזיע פנינה של הומורסקה…

"כך כותבים את הדברים העליזים שבספר זה. סליחה על האכזבה".

 

פסטיבל קישון להומור

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *