ללמוד מהענקים לכתוב קומדיה: מצאו את האיזון, התאמנו, תרשמו, היוולדו בן, מצאו שותף ותגנבו. עצות לכותב הקומי המתחיל
אומרים שישראלים אוהבים לתת עצות בכל דבר, גם אם זה לא ממש עניינם. כנראה זה נכון לכל תחום ועניין, חוץ מקומיקאים, שלחלץ מהם עצה לכותב הקומי המתחיל היה קשה יותר מלחלץ הודאה של פוליטיקאי בטמטום ובנזק בלתי הפיך לתרבות הישראלית. בכל זאת הצלחתי לגרד מכמה כותבים קומיים בכירים, זוטרים או לא מוכרים בכלל כמה עצות לא רעות.
אייל נאור (מצב האומה): "הומור זה עניין של טעם. בדיוק כמו מוסיקה. אז אני לא יכול להגיד מה לכתוב או לא לכתוב. אני כן יכול להגיד שבעיניי חשוב לדעת לאזן בין מקוריות לבין רצון הקהל – לפעמים כשאחד מהם מוגזם, זה עלול נורא לפגוע. אתה לא רוצה להיות שונה רק לשם השונות על חשבון איכות היצירה, ואתה גם לא רוצה לנסות לרצות את כולם כל הזמן, להוריד את הרף למכנה המשותף הנמוך ביותר, ולהרגיש שלא חידשת כלום. זה נכון לגבי כל סוג של כתיבה. תמיד תזכור שהקהל שם בשביל היצירה שלך ועם זאת, אתה לא היית שם בלי הקהל".
עידו רוזנטל (קצרים): "תתאמנו. למרות שאם אתם רוצים להיות כותבים קומיים כושר הוא כנראה לא ממש הקטע שלכם, אתם צריכים להבין שכתיבה היא שריר שאתם חייבים לאמן"
אלון גור אריה (המוסד הסגור, היפופוטם):
"תלמד מקצוע גיבוי כמו להיות רפד. תרשום.הכל. כל בדיחה ביג'י יומה".
לילך ברנע לשם (מצב האומה):
"תשתדל להיות כותב קומי ולא כותבת קומית".
אסף בייזר (היהודים באים): "מצא זוגיות. פרטנר טוב לכתיבה ויצירה יכול לעשות את כל ההבדל. זה צריך להיות מישהו שאתה סומך עליו ומעריך אותו, שצוחק מאותם דברים שאתה צוחק מהם, שאתה יכול להיות סגור איתו בחדר קטן ימים שלמים ושאתה מרגיש מספיק נוח להפליץ לידו".
תומר שרון (פלטפוס): "אם זה לא מצחיק אותך – זה לא יצחיק את האחרים. אם זה מצחיק אותך – עדיין יש מצב שזה לא יצחיק את האחרים. אם זה מצחיק אותך ומצחיק את האחרים – עדיין יש מצב שזה לא יצחיק אחרים אחרים מהאחרים שזה מצחיק אותם. אם זה מצחיק את כולם – אתה ישן עכשיו ותיכף תתעורר. ולסיכום: גנוב מהטובים ביותר"
.מ"ארץ נהדרת" ו"מהחמישיה הקאמרית" לא נמסרה תגובה.