ארכיון הקטגוריה: רשימה

3 שחקניות קומיות גדולות ביותר

מי שטוען שנשים לא מצחיקות כנראה לא צפה בהופעות הקורעות של 3 השחקניות הקומיות שברשימה. אותן שחקניות מוכיחות שהומור הוא לא עניין של מגדר ושיש דבר כזה הומור נשי

מקור תמונה ראשית


אחת הפמיניסטיות הגדולות של המאה ה-20, ג’רמיין גריר, עוררה סערה גדולה כשטענה שנשים לא מצחיקות, בהן שחקניות קומיות. היא מסבירה זאת בכך שנשים כביכול לא מסוגלות להשתטות ולהשתחרר, ושדיכוי הנשים לאורך ההיסטוריה הוביל לכך שנשים לא פיתחו חוש הומור. חוץ מזה היא אומרת שקומדיה טובה דורשת תחרות. נשים הן פשוט לא תחרותיות מספיק לטענת גריר, ולכן הן לא מצחיקות.  

אי אפשר להתווכח עם העובדה שבעולם הקומדיה שלטו במשך שנים בעיקר גברים. מספר הקומיקאים שהופיעו במות הסטנדאפ, בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון היה מאז ומתמיד גדול מאוד ממספר הקומיקאיות.

למעשה, ברשימה של “100 הסטנדאפיסטים המצליחים ביותר בכל הזמנים” שפורסמה אי שם בשנת 2004, רק תשע מתוך ה-100 היו נשים. הקומדיה נחשבה עד היום לתחום גברי, אלא שמאז התקדמנו. יותר ויותר נשים מככבות בסרטי קומדיה, בתכניות מערכונים, בסיטקומים טלוויזיוניים. הן גם זוכות למחיאות כפיים במופעי סטנדאפ משלהן.

בעבר שחקניות קיבלו תפקידים ראשיים בעיקר בסרטי דרמות. אם הן כבר כיכבו בסרטים קומיים, הרי שהן בדרך כלל גילמו את בנות הזוג של הגיבור הראשי המצחיק, או את מושא אהבתו. התפקיד שלהן היה לצחוק מהבדיחות שלו, ולא להיות אלו שמספרות את הבדיחה.

מאז כאמור חלו שינויים וההומור הנשי מקבל היום מקום של כבוד. הנה לפניכם שלוש שחקניות קומיות שמוכיחות לנו שהומור זה ממש לא עניין של מגדר, ושממש כמו שנשים מסוגלות להיות שופטות, אסטרונאוטיות ומנכ”ליות, הן גם יכולות להצחיק:

טינה פיי – שחקנית קומית משפיענית


טינה פיי מתגאה בשלושה פרסי גלובוס הזהב, שבעה פרסי אמי וארבעה פרסי גילדת שחקני המסך. את כולם היא קיבלה בזכות יכולות המשחק הקומי הנפלאות שלה, והתסריטים שכתבה המאופיינים בהומור מושחז. היא פרצה לחיינו בתכנית המערכונים “סטרדיי נייט לייב”. שם התחילה ככותבת משנית, התקדמה לכותבת ראשית ואז כיכבה בתכנית בעצמה. בין ההופעות הבלתי נשכחות שלה אפשר למנות את החיקוי של טינה לחברת המפלגה הרפובליקנית שרה פיילין. על אותה הופעה היא גרפה את התואר “המשפיענית הגדולה ביותר על התרבות והבידור” בשנת 2008.

חוץ מזה, היא גם כתבה את התסריט לסרט האלמותי “ילדות רעות”, ויצרה וכיכבה בסדרת הטלוויזיה “רוק 30″. בסדרה היא גילמה את ליז למון – כותבת ראשית בתכנית מערכונים. הסדרה מבוססת באופן רופף על החוויות שלה מ”סטרדיי נייט לייב”. חוץ מזה, היא כיכבה בשורה של סרטי קומדיה כמו “דייט לילי” לצידו של סטיב קארל. אגב, כשהייתה בת 40 (כיום היא בת 51) היא קיבלה את פרס “ההומור האמריקאי על שם מארק טווין”. היא הייתה לזוכה הצעירה ביותר שקיבלה את הפרס הזה. זוהי רק הוכחה קטנה שטינה פיי היא אחת הקומיקאיות הטובות ביותר של ימינו.

טינה פיי ב-SNL



מינדי קלינג – שחקנית קומית מודעת

מינדי קלינג הייתה צריכה לנפץ שתי תקרות זכוכית בהוליווד – אחת כאישה ואחת כבת למהגרים ממוצא הודי. אחרי שכיכבה בתפקידי אורח קטנים בסרטים כמו “בתול בן 40”, היא זכתה לפרסום כשגילמה את דמותה של קלי קאפור בסדרה “המשרד”. למעשה, היא התחילה את דרכה ב”משרד” בתור תסריטאית כשהייתה בת 24 בלבד. היא הייתה האישה היחידה בין צוות הכותבים של הסיטקום המצליח, והיא אחראית על 22 פרקים בסדרת המופת הזאת. היא לא הסתפקה בכך, ובשנת 2012 יצרה סדרה משלה – “מינדי” שבה גם כיכבה. הדמות הראשית בסדרה מבוססת על אמה של מינדי, שנפטרה זמן קצר לפני שהסדרה עלתה לשידור. סדרה נוספת שיצרה ממש לאחרונה היא “אמת או חובה” שעלתה בנטפליקס. מינדי אמנם לא מככבת בה, אבל אפשר להתרשם מחוש ההומור הציני שלה ומלא המודעות העצמית. הסדרה נכתבה כולה בהשראת החוויות שעברה מינדי בתיכון כנערה ממוצא הודי. אנחנו לא יכולים לחכות לעונה השנייה שתעלה בקרוב ומקווים שמינדי תעשה איזו הופעת אורח.

המיטב של קלי קפור




איימי פולר – שחקנית קומית חדה


לפני שהפכה לקומיקאית מצליחה איימי פולר למדה משחק בתיאטרון אלתור לצד חברה הטובה טינה פיי. ממש כמו טינה פיי, גם איימי פולר פרצה בתכנית המערכונים “סטרדי נייט לייב”. בין שלל הדמויות שגילמה בתכנית, קשה לשכוח את החיקוי המדויק שלה למועמדת לנשיאות ארצות הברית הילארי קלינטון. פולר כבשה אותנו בסדרה “מחלקת גנים ונוף”, שם היא מגלמת את לזלי נופ, סגנית מנהלת של מחלקת גנים בעיר פיקטיבית בארצות הברית. על המשחק המשובח שלה היא קיבלה בשנת 2013 את פרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית. סוד הקסם של איימי פולר הוא ביכולת שלה להצחיק מבלי להיות גסה מדי. היא אמנם חדה ושולפת בדיחות מהמותן, אבל לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. ההומור שלה מאוד אלגנטי, והיא מצליחה להיות נשית ומעודנת גם כשהיא קורעת אותנו מצחוק.

המיטב של לזלי נופ

קראו עוד:

איך בונים דמות קומית טובה

קורס סטנדאפ  – קורס כתיבה קומית

שני הפול ראד- הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

לנשמה קצת חמוצים: מיהי דנה פריד  – האישה על הקורקינט בפרסומות של AM:PM

גברים מנישואים דפוקים, נשים מיוגה: תולדות היחסים בין המינים במערכונים ישראליים קלאסיים

5 הרגעים הגדולים של קונאן אוברייאן

לכבוד פרישתו של קונאן מעולם הלייט-נייט יונתן עמירן בחר את חמשת הרגעים האהובים עליו של הג’ינג’י הגבוה

השבוע קונאן אובריאן סיים סופית את קריירת הלייט-נייט שלו, לטובת תכנית וריאטי חדשה בשירות הסטרימינג של HBO. קריירה של כמעט שלושה עשורים, בשני ערוצי טלוויזיה אמריקאים שונים, אשר כללה שלוש תוכניות שונות. קונאן מסמל בפני רבים, כולל אני, הומור נונסנס מטופש מהרמה הגבוהה ביותר. לעומת ג׳ימי פאלון המיינסטרימי, או ג׳ון אוליבר האינטלקטואלי, בתכניות שלו, קונאן סיפק שעות של דמויות משוגעות, בדיחות משונות והומור ניסיוני. אחת מההנאות הגדולות שלי בחיים היא לצפות בקטעים ישנים של קונאן ביוטיוב, אז כשביקשו ממני ב״ילדי הקומדיה״ לבחור את חמשת הרגעים הגדולים של קונאן, ידעתי שאני מוכן למשימה. למעשה, יכולתי גם לעשות מאה רגעים. אבל אז היו צריכים לשלם לי יותר. 

וויקיבר משתגע

רוב ההערצה לקונאן מתמקדת בתור הזהב שלו, שנות התשעים ושנות האלפיים המוקדמות. אבל אני דווקא רוצה להתחיל עם קטע מ-2014, מהתכנית של קונאן ב-TBS שמדגים לא רק את היצירתיות בתוכניות של קונאן, אלא גם את כישורי האלתור שלו ושל כותביו. ״וויקיבר״ היה מערכון שנעשה בתכנית כבר כמה פעמים, והקונספט שלו די פשוט: בובת דוב לילדים עם גישה לוויקפדיה, שעונה על שאלות ולא מוותרת על פרטי מידע שלא מתאימים לילדים. אבל בפעם הזאת כמה דברים השתבשו מה שהוביל לאלתורים נפלאים של קונאן, הסיידקיק אנדי ריכטר, וכותב התכנית והקול של וויקיבר – בריאן סטאק, שאחראי לעוד עשרות דמויות אהובות כמו האניגן המוכר ו”המפריע“. הקטע מדגים איך בתכנית של קונאן, כשמשהו משתבש, זה בדרך כלל רק משפר את הקטע. 

בייסבול ישן

לקונאן היו עם השנים כותבים מצויינים, שכתבו הכול, מבדיחות אקטואליות עד קטעי קומדיה סוריאליסטיים. אך בכמה מהרגעים הטובים של קונאן מוצאים אותו לבד, מחוץ לאולפן מאלתר עם אנשים אמיתיים. כמו למשל בחנות תחפושות להלואין, או בספיישלים השונים שלו ברחבי העולם. זה גם המקרה ב-״Old-Timey Baseball״ אחד מהקטעים האהובים על מעריצי קונאן-  קונאן הולך לבקר אנשים משונים שאוהבים לשחק בייסבול בסגנון של המאה ה-19, וכצפוי הוא יורד עליהם בצורה המצחיקה ושובת הלב שלו.

האחות הקטנה של אנדי

תכנית הלייט-נייט של קונאן ב-NBC צולמה בניו-יורק, בבניין “30 רוקפלר” המפורסם, ולכן העסיקה מספר קומיקאים צעירים מהעיר, בעיקר מתיאטרון האלתור והקומדיה UCB, שאחר כך הפכו לשמות גדולים. אם תשוטטו בארכיון של קונאן תוכלו למצוא את בן שוורץ, ניק קרול, כריס גת’ארד, וגם את מייסדת ה-UCB איימי פולר, שהשתתפה במספר מערכונים בתור סטייסי, אחותו הקטנה של אנדי, שמאוהבת בקונאן. במערכון הזה מופיע גם אנדי דיילי, אחד מהקומיקאים האהובים עליי, שנשאר נאמן לקונאן והופיע בשנים האחרונות במספר מערכונים מעולים

סקראב-א-דאב

אבל גם כוכבים מבוססים זרמו עם השטויות של קונאן. בקטע הזה מככב כוכב SNL באותה תקופה וויל פרל בתור סקראב-א-דאב, קמע פרסום לחברת מוצרי ניקוי שמתפרע באולפן של קונאן. בפרק של הפודקאסט המעולה של קונאן, פרל סיפר שהוא כתב את המערכון הזה עם שותפו אדם מקיי במקור ל-SNL, אבל הוא נדחה. אז הם הציעו לעשות את זה אצל קונאן, מה שהוביל להסתבכותם עם יוצר SNL לורן מייקלס. אבל זה שווה את זה בשביל הקסם של סקראב-א-דאב. ושימו לב לעוד הופעת אורח של איימי פולר.

השחף

ולסיום, אני רוצה להציג קטע שלא שודר אפילו בתכנית. זה קטע מתוך החזרות של קונאן, שפורסם באינטרנט תחת הפינה “Scraps”. קונאן עושה חזרות על מערכון עם בובת שחף, ובמהלכו מבין כמה המערכון נוראי. זה פשוט תענוג לראות את קונאן, שעושה מופע רק לכותבים ולצוות שלו, קורע לגזרים את המערכון הזה בצורה המצחיקה ביותר. הקטע הזה מוכיח שגם אם זה רק בחזרות לתכנית עצמה, קונאן הוא אחד האנשים המצחיקים בעולם. 

קראו עוד

למה קונאן אובריאן התחיל פודקאסט?

המופע המטורף של כריס גת’ארד באינטרנט

שני הפול ראד- הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

במאי הקומדיה הטובים ביותר

יונתן עמירן בוחר את במאי הקומדיה המוערכים בכל הזמנים

כשאנחנו מדברים על סרטי קומדיה, אנחנו מדברים לרוב על הכתיבה שלהם, או  על המשחק. אבל מה עם הבימוי? גם הוא חשוב! ומה הופך במאי קומדיה לבמאי קומדיה טוב? לא יודע, אני למדתי תסריטאות. אבל אני אנסה לדבר על כמה  במאי קומדיה מומלצים וטובים טובים בכתבה הזאת. 

אדגר רייט

נתחיל עם הבחור הכי צעיר ברשימה. אדגר רייט הבריטי, התחיל את הקריירה שלו בבימוי הסיטקום הבריטי Spaced, בכיכובו של סיימון פג. השניים פיתחו חברות שהובילה לכך שפג כתב וכיכב בשלישיית סרטים בבימויו של רייט, המכונה על ידי מעריצים כ״טרילוגיית הקורנטו״: קומדיית הזומבים הרומנטית ״מת על המתים״, קומדיית האקשן המשטרתית ״שוטרים לוהטים״ וקומדיית המד״ב האפוקליפטית ״סוף העולם״. במקרה מדובר בשלושה מהסרטים האהובים עליי. רייט משתמש בסרטיו בטריקים ויזואליים, ועריכה קצבית שבדרך כלל שמורה לסרטי אקשן, אך כל אלה אף פעם לא עוצרים, ואף מחזקים, את הקומדיה. כמו שמפורט בסרטון הזה, רייט הוא אחד מהמאסטרים של ההומור החזותי. בנוסף לשלישייה הסרטים עם פג, רייט ביים גם את עיבוד הקומיקס החביב, ״סקוט פילגרים נגד העולם״, ואת קומדיית הפשע ״בייבי דרייבר״. אך כמו במאים רבים לפניו נראה כעת ששם רייט זונח את עולם הקומדיה, לפחות כך עולה מהטריילר לסרטו החדש, מותחן  פסיכולוגי ששמו Last Night in Soho.

ווס אנדרסון

אנדרסון הוא אולי השם הכי מעורר מחלוקת ברשימה הזאת. או שאתם אוהבים אותו, או שאתם שונאים אותו. או שכמוני אתם מעריכים אותו, אבל לא מעריצים אותו. או עוד הרבה אפשרויות אחרות, בעצם. בכל מקרה, אי אפשר להתווכח עם כך שאנדרסון הוא אחד מבמאי הקומדיה החשובים של העולם המודרני, עם עשרה סרטים שמתפרשים על פני יותר משני עשורים, וכולם נופלים תחת קטגוריית קומדיה או דרמה קומית. אנדרסון ידוע בצד הויזואלי שלו, והוא מבטא את זה גם בגישה שלו לקומדיה חזותית. הסרטים שלו נעים בין דיאלוגים משעשעים לסלפסטיק. אתם אולי לא מתפקעים מצחוק מסרטיו, אבל הוא במאי קומדיה טוב, ללא ספק.

מל ברוקס

כשאני הייתי ילד, מל ברוקס היה הבמאי האהוב עלי  . זה היה בעיקר בזכות ״שיגעון בחלל״, סרט שלא נחשב לפסגת היצירה שלו, אבל פוצץ לי את המוח. ברוקס ידוע בעיקר בזכות הפרודיות שלו, אך סרטו הראשון ״המפיקים״, קומדיה מטורפת על עסקי מחזות הזמר בברודווי, הוא גם יצירת מופת. ברוקס מביים את סרטיו עם אנרגיה משוגעת, שעוברת בין בדיחות וודוויל יהודיות, לסלפסטיק, להומור דמויות. כמו הרבה במאים, בעיקר בתחום הקומדיה, הוא אסף לעצמו קבוצת שחקנים: ג׳ין ווילדר, מדלין קאהן, הארווי קורמן ועוד, וביים אותם להופעות המצחיקות ביותר בקריירה שלהם. ברוקס בן ה-94, לא ביים סרט מאז הכישלון שהיה ״דרקולה: מת ואוהב את זה״ אך סרטיו המוקדמים מחזיקים מעמד עד היום. 

נורה אפרון

ז׳אנר הקומדיה הרומנטית, לא תמיד מקבל כבוד בעולם הקומדיה, אבל הוא גם חלק חשוב בו. ונורה אפרון היא האישה שהכי הצליחה לשלב בין הקיטשיות של הז׳אנר לקומדיה שנונה. היא התחילה ככותבת, וכתבה את אחת מדוגמאות הז׳אנר הטובות ביותר ״כשהארי פגש את סאלי״, אבל אז הפכה לבמאית מצליחה  בעצה וביימה קומדיות רומנטיות כמו ״נדודי שינה בסיאטל״ ו״יש לך הודעה״, ואף ביימה קומדיית סטנדאפ אנדר-רייטד בשם This is My Life. אפרון נפטרה בשנת 2012, בסמוך לפטירתו של הז׳אנר שהיא עזרה להחזיר לחיים- הקומדיה הרומנטית, אך השאירה מאחוריה מורשת של סרטים נעימים לצפייה שלא מוותרים על הבדיחות.

טים ברטון

רגע! רגע! תנו לי להסביר את עצמי!  אני יודע שברטון נחשב היום לקלישאה של עצמו, ויותר מזוהה עם רימייקים לילדים מאשר עם קומדיה, אך צפו ב״ביטלג׳וס״ ״ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן״, ״הפלישה ממאדים״ או אפילו ״המספריים של אדוארד״ ותגידו לי שלא מדובר בבמאי קומדיה מעולה. ברטון בא מעולם האנימציה, והשתמש בכישורי הטיימינג וההומור הויזואלי שרכש שם לסרטי הלייב אקשן שלו. ״אד ווד״,. אולי יצירתו הגדולה ביותר , הינו סרט המשלב סיפור אמיתי ומרגש עם רגעי הומור מעולים. זקנתו של ברטון אולי מביישת את נעוריו, אבל הוא עדיין ראוי למקום ברשימה הזו. 

ג׳אד אפאטו

ג׳אד אפאטו אחראי לעידן הקומדיה המודרנית שאנחנו חיים בה היום. ועל זה יש להודות לו אך גם  לקלל אותו. עם סרטים כמו ״בתול בן ארבעים״ וה״דייט שתקע אותי״ אפאטו יצר שפה קולנועית חדשה המבוססת על אלתורים, וגישה לא יומרנית לבימוי. אבל סרטיו האחרונים די חוזרים על עצמם, ותמיד ארוכים יותר מדי. אני מכבד את אפאטו על מה שהוא יצר, והוא בהחלט בעל השפעה, ולכן הוא ברשימה הזאת. ראוי לציין גם את אדם מקיי, ששיתף פעולה עם אפאטו בסרטיו הראשונים ושסרטיו ״והרי החדשות״ ו״אחים חורגים״ עדיין מצחיקים אותי. מקיי גם זנח את ז׳אנר הקומדיה בשנים האחרונות, וסרטי הדרמה שלו זכו לביקורות מעורבות. תחזור לצחוקים, מקיי!

צ׳ארלי צ׳פלין

וכמובן, אני חייב לתת קרדיט לוותיקים ביותר. צ׳רלי צ׳פלין יצר קומדיות בעידן הסרט האילם שמחזיקות עד היום, כל זאת תוך כדי שימוש חלוצי בטכנולוגיה חדשנית וניסיונית. אם זה לא מבטיח מקום ברשימה, אז אני לא יודע מה כן. כתבתי הרבה כאן על הומור חזותי, כי יותר קל לכתוב על זה מאשר בימוי דיאלוגים, ואין מי שמסמל את זה יותר מצ׳פלין. ראוי גם לציין את באסטר קיטון, שפעל בסמוך לצ׳פלין, ויש שאומרים היה מצחיק ובעל השפעה יותר ממנו. אבל לא היה לו שפם! 

קראו עוד:

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

מי היה הקומיקאי ג’רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל

סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס

מחפשים סרט קליל ומשעשע שיגרום לכם לצחוק? קבלו את ההמלצות שלנו לסרטי קומדיה שאפשר למצוא בענקית הסטרימינג, נטפליקס

למי מאיתנו זה לא קרה? אתם נכנסים לנטפליקס בשאיפה למצוא סרט חביב שיעביר לכם את הזמן ויגרום לכם לשכוח למשך 90 דקות מהצרות שלכם. אלא שאז אתם הולכים לאיבוד בין ספריית התכנים העצומה של שירות הסטרימינג. הבחירה בסרט אחד זה כמו “בחירתה של סופי”. לא פשוט. אז אחרי שהמלצנו לכם על סדרות וסרטי קומדיה בנטפליקס שמרבית הצופים לא ממש מכירים ודיברנו על קומדיות סקס, הנה לפניכם רשימת סרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס. בחרנו לכם את הטובים ביותר.


“סופרבאד” – Superbad


סופרבאד הוא הראשון שבחרנו לסרטי קומדיה מומלצים בנטפליקס. הוא זכה בארץ לשם הנוראי “חרמן על הזמן”. זו קומדיית נעורים קלאסית. יוצרי הסרט סת’ רוגן ואוון גולדבר כתבו את התסריט כשהיו רק בני 13 והוא מבוסס על חייהם בתיכון בשנות ה-90. אוון (בגילומו של מייקל סרה) וסת’ (בגילומו של ג’ונה היל) מחליטים לנצל את הלילה האחרון שלהם לפני המעבר לקולג’, כדי לאבד את הבתולים שלהם. אז נכון, יש כאן בעיקר בדיחות סקס שנראות כיום מעט מיושנות, אבל הקסם של סופרבאד מצליח להישמר לאורך זמן. חוץ מזה, איך אפשר שלא להתמוגג מאחד הסרטים הראשונים שהציגו בפנינו את הכוכבת המושלמת ביותר ביקום, הלא היא אמה סטון?



“טיפש, מטורף, מאוהב” – Crazy Stupid Love


אם כבר הזכרנו את אמה סטון, אז אתם חייבים לצפות בסרט “טיפש, מטורף מאוהב” בכיכובה. הקומדיה הרומנטית הזאת עוסקת בגבר בגיל העמידה (סטיב קארל הענק). הוא מגלה כי אשתו (ג’וליאן מור) בגדה בו. אז הוא מתחבר לדון ג’ואן ג’ייקוב פלמר (ראיין גוסלינג שנותן הופעה מחשמלת) כדי ללמוד ממנו איך להצליח יותר עם בנות המין השני. בינתיים גם ג’ייקוב מוצא את עצמו מאוהב (בהאנה ויבר אותה מגלמת אמה סטון, אלא מה?). בזכות הליהוק המצוין, התסריט המפתיע והדמויות מעוררות ההזדהות, מדובר באחת הקומדיות הטובות ביותר של השנים האחרונות.



“מונטי פייתון והגביע הקדוש” – Monty Python and the Holy Grail


בנטפליקס קיימים סרטים רבים של חבורת מונטי פייתון. זהו המומלץ מכולם. הקומדיה הבריטית מבוססת על סיפורי המלך ארתור ואבירי השולחן העגול היוצאים למסע אחר הגביע הקדוש. יש בסרט הומור מטורף ופרוע, סצנות אלמותיות ודיאלוגים קורעים מצחוק שאינם קשורים בהכרח לעלילה. אף שיוצרי הסרט הגיעו אליו ללא שום ניסיון קולנועי ולמרות שהוא כמעט נגנז בשל בעיות תקציב, מדובר בקומדיה המצוטטת ביותר בכל הזמנים. אם נשתמש במשחק מילים, זהו הגביע הקדוש של הקומדיות באשר הן.



“המצוד אחר אנשי הבר” Hunt for the Wilderpeople


טאיקה ואיטיטי, מי שהביא לנו את הקומדיה המופלאה “ג’וג’ו ראביט” וגם את סרט גיבורי העל המופלא לא פחות “ת’ור: ראגנרוק”, יצר גם את הסרט המשעשע “המצוד אחר אנשי הבר“. ריקי (ג’וליאן דניסון) הוא נער ניוזילנדי שהתגלגל אצל משפחות אמנה. כשהוא מגיע לביתם המבודד של בלה והקטור, הוא משוכנע שמצא בית. אלא שאז בלה הולכת לעולמה. ריקי, שמשוכנע ששירותי הרווחה יעבירו אותו לבית אחר, מחליט לברוח למעבה היער של ניו זילנד. הקטור (סם ניל) יוצא בעקבותיו. השניים חווים הרפתקה מטורפת בטבע ולומדים הרבה זה על זה. זאת בזמן שהרשויות שמשוכנעות שהקטור חטף את ריקי רודפות אחריהם. אנחנו מבטיחים לכם שאם תשימו את הציניות בצד, אין ספק שגם אתם תתאהבו בסרט הזה.



“האקדח מת מצחוק” –  The Naked Gun


קשה להאמין, אבל “האקדח מת מצחוק“, סדרה שהייתה להיט קומדיה מטורף בשנות ה-80, מבוססת בכלל על סדרת הטלוויזיה “יחידה משטרתית”. הסרט, שהפך את לסלי נלסן לכוכב בקנה מידה עולמי, מספר על לוטננט פרנק דרבין שחוקר פרשיית רצח. בזמן החקירה הוא מגלה כי ישנה תכנית להתנקש בחייה של המלכה אליזבת השנייה. במהלך הניסיונות שלו לעצור את המתנקשים מתחוללות שלל סצנות שיגרמו לכם “למות מצחוק”. אגב, אפשר בהחלט לוותר על שני סרטי ההמשך שהחווירו מאוד לעומת הסרט הראשון בסדרה.


“האקסים של החברה שלי (סקוט פילגרים נגד העולם)” – Scott Pilgrim vs. the World

מייקל סרה שכבר הזכרנו כאן את שמו, מככב בסרט שמבוסס על רומן גרפי מאת בריאן לי אומלי. “סקוט פילרים נגד העולם” עוסק בבחור חנון שחייב להביס את שבעת האקסים המרושעים של חברתו החדשה (מרי אליזבת וינסטד) על מנת לזכות בליבה. הסרט הזה כל כך הצליח, שפותח משחק וידאו מצליח שמבוסס עליו. למרות ש”סקוט פילגרים נגד העולם” יצא כבר לפני 11 שנים, ההומור והשנינות החדה כתער שבו לא התיישנו וגם בני דור המילניאל ייהנו מכל רגע.



טרילוגיית “אוסטין פאוורס” – Austin Powers


מייק מאיירס מוכיח כמה הוא יוצר קומי מוכשר בסדרת הסרטים “אוסטין פאוורס”, שבה הוא גם מככב בתפקיד הראשי. זוהי פארודיה על סרטי המרגלים של שנות ה-60 ועל הדמות של המרגל הכל יכול ג’יימס בונד. תוכלו למצוא כאן ציטוטים בלתי נשכחים (“Yeah Baby, Yeah!”), דמויות קורעות (מי אמר מיני מי?) וסטייל מחריד ומזעזע.


“סטאלין מת!” – The Death of Stalin


ולסיום רשימת ההמלצות, נקנח בקומדיה שחורה. כביכול הקשר בין הומור ובדיחות לבין השליט הדיקטטור של ברית המועצות הוא מקרי בהחלט, אבל “סטאלין מת!” מצליחה לגרום גם לתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה להיות מצחיקות. השנה היא 1953. יוסיף סטאלין משליט טרור על ברית המועצות ומוציא להורג אנשים כהרף עין. אלא שאז, בבוקר אחד, סטאלין נופח את נשמתו. צמרת השלטון הרוסי מנסה להתמודד עם המוות שלו ולהיראות מכובדת ורשמית, בזמן שהאנשים הבכירים בצמרת השלטונית נועצים סכינים בגב אחד לשני ומפעילים מניפולציות. מזכיר לכם משהו?

קומדיות רומנטיות ספרותיות | כל מה שרציתם לדעת

מהן קומדיות רומנטיות בספרות, ואילו ספרים מומלצים בז’אנר הזה? בואו להתאהב בעולם המצחיק והקליל של ספרי הקומדיות הרומנטיות


כשאומרים לנו “קומדיה רומנטית“, הדבר הראשון שעולה לנו בראש אלו סרטים הוליוודיים כמו “כשהארי פגש את סאלי”, “החתונה של החבר שלי”, “איך להיפטר מבחור ב-10 ימים” או “טיפש, מטורף, מאוהב”. אבל לפני שהוליווד אימצה את הז’אנר הזה ויצרה שוברי קופות בכיכובם של שחקנים פוטוגניים במיוחד, הקומדיה הרומנטית הגיעה בכלל מעולם הספרות.

מהי קומדיה רומנטית בספרות?

מקורו של ז’אנר הקומדיה הרומנטית הוא מהתקופה האליזבתנית (בין השנים 1558 ל-1603). היה זה תור הזהב של ההיסטוריה האנגלית, והתרחשה בה פריחה בתחום הספרות, התיאטרון והשירה.
המחזאי הגדול מכולם באותה תקופה היה וויליאם שייקספיר, שלצד מחזות טרגיים וקומדיות פרועות יצר את הקומדיה הרומנטית. מחזאים בריטים אחרים באותה תקופה, כמו תומאס גרין ורוברט לודג’, הביאו גם הם את בשורת הקומדיה הרומנטית לעולם.

ז’אנר הקומדיה הרומנטית התפתח מז’אנר הקומדיה שנולד עוד בתקופת יוון העתיקה. ממש כמו קומדיה, גם קומדיה רומנטית נועדה להצחיק ולבדר את הקהל, והיא מאופיינת בעלילה משעשעת וקלילה. אך בניגוד לקומדיות רגילות, במרכז העלילה של הקומדיה הרומנטית ישנו סיפור אהבה מורכב ומסובך. הדמויות הראשיות מתמודדות עם קונפליקטים ומחסומים שמקשים עליהם לממש את אהבתם ולהתאחד. אך בסופו של דבר, הסוף הוא תמיד טוב. הדמויות מתגברות על הקשיים וסיפור האהבה מסתיים בדרך כלל בחתונה או בחגיגה.

אחת מהקומדיות הרומנטיות הראשונות והידועות ביותר שנכתבו היא “חלום ליל קיץ” של וויליאם שייקספיר. המחזה, שנכתב בסוף המאה ה-16, מציג את סיפורם של ארבעה צעירים שקשורים ביניהם בקשרי אהבה מסובכים, עד שלבסוף הכל מגיע על מקומו בשלום. חבר הפרלמנט הבריטי, סמיואל פיפס שצפה במחזה המקורי, אמר עליו: “זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי”. למרות הביקורת הצוננת זאת של אדון פיפס, ז’אנר הקומדיה הרומנטית בספרות כבש את כל העולם ומאז נכתבו אלפי ספרי קומדיות רומנטיות מוצלחות – המושפעים מהקומדיות הרומנטיות בתיאטרון ובקולנוע. הנה כמה מהם לפניכם. 

המלצות על ספרי קומדיה רומנטית

“לחוץ חתונה” / מאת: עומר ברק

גיבור הספר “לחוץ חתונה” הוא אדם לפיד. למרות היותו גבר, הוא נואש להתחתן. כשהוא מגיע לגיל 30 הוא מוצא את עצמו שוב לבד. הוא מתלונן בפני חברתו הטובה, ירדן גת, על כך שהוא לא מצליח למצוא את אשת חלומותיו – זאת שרוצה חתונה וילדים. ירדן, שמחפשת סיפור לכתבה שכולם ידברו עליה, מבינה באותו הרגע שהיא מצאה את הסיפור שלה.
“לחוץ חתונה” זאת הקומדיה הרומנטית בהתגלמותה – הספר משעשע, מצחיק, רומנטי ובסופו אדם מגשים את החלום ומבין שכדי למצוא את הבחורה הנכונה לו, לא תמיד צריך לעשות את הדברים הנכונים.
גם המבקרים שיבחו את הספר: “יותר מדי זמן חיכינו לרומן ישראלי מהיר, שנון, רומנטי וציני במידה, שיודע לפזר את הקסם שבקומדיה רומנטית טובה. ההמתנה הזאת הסתיימה עם ‘לחוץ חתונה’. תענוג גדול” (רענן שקד).
גם העיתונאית דנה ספקטור התלהבה מאוד מהספר: “זו הקומדיה הרומנטית הכי טובה שקראתי אי פעם בארץ, ועוד כתב אותה גבר”.

גם המבקרים שיבחו את הספר: “יותר מדי זמן חיכינו לרומן ישראלי מהיר, שנון, רומנטי וציני במידה, שיודע לפזר את הקסם שבקומדיה רומנטית טובה. ההמתנה הזאת הסתיימה עם ‘לחוץ חתונה’. תענוג גדול” (רענן שקד).
גם העיתונאית דנה ספקטור התלהבה מאוד מהספר: “זו הקומדיה הרומנטית הכי טובה שקראתי אי פעם בארץ, ועוד כתב אותה גבר”.

“מה שנטע אוהבת” / מאת: איילת הירשמן

נטע כהן היא אמא לשני ילדים מתוקים, ויש לה תוכנית רדיו לילית שבה היא משתפת במתכוני בישול ומראיינת בשלנים. הכל זורם אצלה על מי מנוחות, עד שכמו בכל קומדיה רומנטית – גבר נכנס לחייה. נטע נשלחת ללקט מתכונים ברחבי ישראל, ופוגשת את רז המסתורי ממש בזמן שאודי, האקס שלה, מופיע שוב. החיים שלה מקבלים תפנית, ובזמן שהיא מבולבלת משני הגברים הבלתי מושגים האלו, היא ממשיכה לבשל ולאפות מטעמים. לצד סיטואציות משעשעות, הספר משלב גם מתכונים כמו מתכון לעוגת לימון וחמאה רכה, מרק נודלס אסייתי, עוגת תותים וקצפת ופסטה מדרום איטליה.
“מה שנטע אוהבת” היא קומדיה רומנטית משעשעת ומעוררת תיאבון, שקשה להתאפק ולא לזלול אותה בבת אחת.


“אחת שיודעת” / מאת: מריה אלוני


תמר מיטלמן עובדת כמלצרית ב”מקום” – פאב שכונתי. אבל בדמיון שלה היא יושבת בתצוגת אופנה ומסקרת אותה עבור מגזין אופנה. יום אחד היא מחליטה להשאיר מאחור את הבוס המעצבן, ולרדוף אחר החלומות שלה שכוללים בגדי מעצבים ועבודה בתחום נוצץ. בדרך לפסגה היא פוגשת שלל דמויות תל אביביות צבעוניות כמו איתן החתיך והדושבג שלתמר קשה מאוד לעמוד בפניו, ודרור הקיבוצניק עם סנדלי השורש שהמילה “סטייל” רחוקה ממנו מרחק שנות אור.
“אחת שיודעת” הוא קומדיה רומנטית מלאת הומור ושנינות, וכיאה לז’אנר הוא ישאיר אתכם עם מסר אופטימי ומלא תקווה.



“פרויקט רוזי” / מאת: גרהם סימסיון

גבר מחפש אישה שתאהב אותו ותתחתן איתו. לכאורה זה נשמע כמו עוד קומדיה רומנטית טיפוסית, אבל “פרויקט רוזי” הוא ייחודי ממש כמו הדמות הראשית שלו. דון טילמן הוא פרופסור מבריק לגנטיקה שגם נראה טוב, אבל יש לו תסמונת אספרגר. הוא מתקשה בסיטואציות חברתיות ובהבעת רגשות, ולכן הוא עדיין לא מצא את האחת. הוא מחליט לערוך שאלון מדעי שיעזור לו למצוא בת זוג, אלא שאז הוא פוגש את רוזי – “האישה היפה ביותר עלי אדמות”, אך גם מאחרת כרונית ועם אופי עוקצני שממש לא עונה לדרישות שלו. דון מחליט לפסול אותה, אבל אז הוא יוצא איתה למסע לגילוי סוד משפחתי. בדרך כמובן מתרחשות סיטואציות משעשעות וגם מרגשות, שמציגות בפנינו את ההתמודדות של גבר עם תסמונת אספרגר.
הספר היה רב מכר עולמי ואחריו יצאו ספרי ההמשך: “אפקט רוזי” ו”הכל בגלל רוזי”.
מרבית הביקורות היללו אותו, כמו למשל “הגרדיאן” הבריטי: “זהו ספר מלבב שמותאם לצליל הנכון של נושא רציני הנידון בקלות. חוש ההומור של דון טילמן, המספר, מעמיד אותו בשורה אחת עם גיבורים ידועים בעלי סגנון ודרך סיפור קומית. באמצעות מאבקיו הבלתי פוסקים להבין את סביבתו, דון מלמד אותנו למצוא את הצדדים המגוחכים, ולעיתים בלתי הגיוניים של ההתנהגות האנושית, ובכך לקבל בחום את האחר”.



“אפשר לגלות לך סוד” / מאת: סופי קינסלה

אפשר לגלות לך סוד” מספר על אמה קוריגן – אישה עם סודות רבים. היא מסתירה את העובדה שתיק המעצבים שלה מזויף, היא מסתירה מהחבר שלה את מידת המכנסיים האמיתית שלה ולא מגלה לאבא שלה ששתתה יין שהוא ביקש ממנה לפתוח רק בעוד 20 שנה. הכל משתנה כשהיא טסה מסקוטלנד ללונדון, משתכרת בטיסה וחושפת את הסודות הכמוסים ביותר שלה בפני זר מסתורי. היא מרגישה נבוכה ומצטמררת מהמחשבה שחלקה את כל הסודות שלה בפני זר מוחלט, אבל אחרי הכל היא לא תפגוש בו יותר. או שכן?
הספר מציג את כל מה שמאפיין קומדיה רומנטית: הסתבכות עלילתית, התאהבות, עלילה קלילה והכי חשוב – הומור שיגרום לכם לבכות מצחוק.
הספר זכה למעמד רב מכר ולביקורות משבחות: “התזמון הקומי של קינסלה כל כך מושלם, האינסטינקטים שלה כל כך מדויקים… פשוט, תענוג.” (מיאמי הראלד). “תככים מאחורי הגב במשרד, תחרות, שערורייה, אהבה וסקס… הקוראים יזדהו עם הגיבורה המציאותית של קינסלה וגם יתגלגלו מצחוק ממנה.” – (פבלישרז ויקלי).

קראו עוד:

ספרי הומור לרכישה

הספרים הכי מצחיקים

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ’ינגיס הראשון

הדרך של יובל ואמא ש’ך\ רועי מייקל שפי  – ספרים מצחיקים

הקטעים הכי מצחיקים 2020

הסרטונים הכי מצחיקים השנה, הסרטונים הכי מצחיקים 2020 באינטרנט

השנה 2020 הייתה מההשנים הגרועות ביותר מאז 1939, אבל למזלנו יש לנו קומיקאים ממש נחמדים ברשת שהופכים את העולם למצחיק יותר ופחות מבאס. הדגש במאמר זה יהיה על סרטונים אינטרנטיים ומערכונים מצולמים ופחות קטעים טלוויזיוניים או קטעים כתובים. אז מי הכי הצחיק השנה?

שיחות עם רואה חשבון / ענת אורן

אין ספק שזה היה המערכון הכי מצחיק מבחינתי השנה, אחרת לא הייתי כותב אין ספק. ענת אורן, כותבת ראשית בסדרת הקומדיה רון, ממשיכה עם ההומור הייחודי שמשלב פגיעות, שנינות וחדות לצד אביתר חלימי.

https://www.facebook.com/anat.oren/posts/10220713660485396

הקואוצ’ר שישנה את חייך / מתן וייסמן וירדן משולם

יש המון פארודיות על סרטוני מוטביציה, אבל כאן הכימיה בין ירדן משולם בדמות הקואוצ’ר ומתן וייסמן עושה את העבודה. אני מאוד אוהב את הסרטונים של מתן וייסמן כי אפשר להסתכל במיוט על הפרצופים.

https://www.facebook.com/YardeN.MeshulaM/posts/10224027316570281

 

מועדון קרב קורונה

הכתב המיתולוגי של ילדי הקומדיה בתגובה קאנונית לסרט הקאלט מועדון קרב. זה הסרטון הכי טוב שלו בתקופת הקורונה והסרטון שהכי הצחיק אותנו בתקופת הקורונה, כי זו התקופה שהיא עכשיו.

https://www.facebook.com/yonatan.amiran/videos/10158078519907597

 

קראו עוד:

הפקת סרטונים מצחיקים

וידיאו קומדי סרטונים מצחיקים, 7.5-23.4

וידיאו קומדי, סרטונים מצחיקים לשבועיים 16.4-4.4

 

סטנדאפיסטיות מומלצות – בחירותיו של הסטנדאפיסט רועי שילה

מי הסטנדאפיסטיות שכדאי להכיר, מי הסטנדאפיסטיות המומלצות בעולם ומי בארץ

אני רועי שילה, אני בן 21 ואני עושה סטנדאפ. בסטנדאפ לצערי אין שוויון בין גברים לנשים. יש הרבה יותר סטנדאפיסטים מסטנדאפיסטיות ואני לא יודע להסביר למה, אולי רק לנחש. אולי מאותה סיבה שיש יותר מנצחים על תזמורות מאשר מנצחות. ולמרות חוסר השוויון הכמותי בין המינים בתחום עדיין מעצבן אותי שהרוב המכריע של הסטנדאפיסטים האהובים עליי הם גברים. עשיתי ספירת מלאי של סטנדאפיסטיות שאני אוהב וגם כאלה שחשוב להכיר.

אבל לפני זה כמה הסתייגויות:

  1. יש סטנדאפיסטיות כמו ג’ואן ריברס, וופי גולדברג ווונדה סייקס שטרם חקרתי לעומק אז לא אדבר עליהן.
  2. אני לא אדבר על קומיקאיות מתחום האימפרוב אף שיש גאונות כמו טינה פיי, קריסטין וויג, אבי ג’ייקובסון ואילנה גלייזר.

סטנדאפיסטיות מומלצות בעולם

אלו סטנדאפיסטיות שהן רמה אחרת בעיניי. אני מקבל השראה ומרגיש קנאה בכל הנשים ברשימה הזאת אבל מהשמונה האלה במיוחד.

דולצ’ה סלואן

דולצ’ה סלואן היא התוספת הכי חדשה לרשימת הפייבוריטיות שלי (יחד עם סם ג’יי, שהוציאה ספיישל בכורה מרשים לנטפיקס לפני כמה ימים- בונוס.). יש לה חצי שעה בקומדי סנטרל שניתן למצוא ביוטיוב בחלקים יחד עם סרטונים אחרים שלה והאישה הזאת גברת-על. לא רק הבדיחות הכתובות מדויק שלה והביטחון מאחורי כל מילה – היא כמעט ולא זזה! היא בקושי הולכת צעד אחד כשהיא עושה סטנדאפ וזה משדר כל כך הרבה רוגע ואמון בחומר של עצמה. בנוסף זה עובד מושלם עם הדמות שלה – דמות של אישה מותשת, של מישהי שדברים קורים לה ורק רוצה שיניחו לה לרגע. אני לא יכול לחכות לשאר הקריירה שלה.

מריה במפורד

מריה במפורד היא סטנדאפיסטית של סטנדאפיסטים. היא טעם מאוד ספציפי אבל מי שאוהב אותה אוהב אותה מאוד ומי שלא לא. היא עושה קולות ופרצופים שונים ומשונים, הבדיחות שלה מיוחדות ואקסנטריות והיא מדברת על נושאים שלא נוח לדבר עליהם. על כסף ועל אובדנות ועל בעיות נפשיות- ע-ל ה-OCD שלה ועל הזמן שהיא בילתה במוסד סגור.

הספיישל האהוב עליי שלה נקרא “old baby” והוא זמין בנטפליקס. בתחילת הספיישל היא מופיעה את הבדיחות שלה למראה, ובהדרגה ליותר ויותר אנשים עד שבבלוק האחרון היא כבר באולם הגדול שהיינו מצפים לו מההתחלה. הבדיחה האהובה עליי משם היא שיר שבמפורד כתבה על המטפלת שלה ושל בן זוגה. אני לא יכול להסביר למה אני אוהב את השיר הזה כל כך, אבל בכל כמה שבועות אני שר אותו לעצמי.

האנה גדסבי

האנה גדסבי היא גם דמות שנויה במחלוקת. הספיישל הראשון שלה בנטפליקס – נאנט – בעיקר העציב אותי, וזה מה שהוא היה אמור לעשות. לא חשבתי עליה בתור אחת שגורמת לי לצחוק אלא בתור יוצרת של משהו יפה – כמו מייק בירביגליה (כשלא בא לו להיות מצחיק) או ספאלדינג גריי. אבל אז היא הוציאה את “דאגלס” ולא יכולתי להפסיק לראות אותו. אני הקשבתי לספיישל הזה בלופים ונהניתי כל פעם. ההתחלה שלו לא פחות מגאונית, השימוש באזכורים וביצות הפסחא הקטנות שמפוזרות בכל הספיישל הם עבודה של יוצרת בשיא הכוח שלה ואני מקווה שאנשים ייתנו לו צאנס גם אם הם לא התחברו לנאנט.

טיילור טומלינסון

טיילור טומלינסון היא סטנדאפיסטית בת 26 עם ניסיון של בערך עשור בתחום. זה אומר שהיא מדברת על גיל 20 ברמה של סטנדאפיסטית הרבה יותר בשלה. היא התחילה מוקדם מאוד וגדלה כשהיא עושה סטנדאפ נקי מול קהל של נוצרים דתיים. כשגדלה היא התרחקה מהדת, קצת כמו פיט הולמס (“נופל וקם”) וחיממה אנשים כמו בראיין ריגאן וברט קריישנר. הבדיחות שלה קצרות והקצב שלה מרשים – היא אמנם נראית נחמדה אבל כמו הבדיחות שלה, יש בה חריפות ועוקץ שרק הופכים את הסטנדאפ שלה למיוחד יותר. הבדיחה האהובה עליי שלה: “במיטה אני כמו חיה פראית – יותר מפחדת ממך משאתה ממני.” הספיישל שלה נמצא בנטפליקס ובעולם מושלם אני גדול בחמש שנים, גבוה בעשרה סנטימטרים ואנחנו נשואים.

ג’ינה יאשרה

ג’ינה יאשארה  היא סטנדאפיסטית בריטית עם חצי שעה מדהימה בנטפליקס. היא מספרת על אימא שלה, שהיגרה מניגריה ללונדון וגידלה אותה לפחד מהכל, צוחקת על המוזרויות של האמריקאים ועל הילדות שלה. גם הספיישלים המלאים שלה מאנגליה נמצאים בנטפליקס והם חזקים בזכות עצמם – אבל חצי השעה היא הדבר האחרון שהיא הוציאה ואני אוהב כל רגע שם. היא רועשת ומגניבה עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

קת’רין ראיין

קת’רין ראיין היא סטנדאפיסטית בריטית גם כן. היא עוקצנית, היא צינית, היא מוחצנת, הקצב שלה מהיר והיא מאלתרת עם קהל כמו מלכה. היא אם חד הורית שעברה לבריטניה מקנדה וביססה את עצמה בתור סטנדאפיסטית ופאנליסטית בתוכניות הבידור האנגליות  (היא מצחיקה במיוחד בעונה השנייה של Taskmaster). יש לה שני ספיישלים בנטפליקס שבהם היא מדברת על החיים כאם חד הורית, על פמיניזם, על משפחת קרדשיאן ועל איומי מוות מהפיליפינים. הסטנדאפ שלה חכם, מקורי ודומיננטי. אני במיוחד אוהב את המחווה שלה לג’ואן ריברס מהספיישל “In trouble” בנטפליקס.

מישל וולף

מישל וולף היא גאונה שנטשה קריירה בוול סטריט לטובת סטנד אפ ואני מאושר שזה קרה כי היא כותבת בדיחות מצויינות ומגישה אותן עם קצב וביטחון שלא יביישו את כריס רוק. אגב הדור הזה- רוק, סיינפלד- לא מתביישים להגיד כמה הם מעריכים אותה. היא עובדת קשה ובהרבה במועדונים בניו יורק, הגישה שלה לקהל לוחמנית ולא מתנצלת, היא מטיפה אבל לא בצורה משעממת- היא מגבה כל עמדה בפאנצים חזקים ומושחזים. יש לה ספיישלים בHbo ובנטפליקס ותענוג לראות את שניהם.

אמי בלוטניק

לאמי בלוטניק יש קול רועד וחזות של ספרנית ביישנית, אבל היא משתמשת בזה לטובתה. היא גם כותבת את בדיחות על להיות אישה בעל ביטחון עצמי נמוך וחוסר-קוליות וגם מפתיעה את הקהל עם בדיחות קצת יותר אדג’יות. כרגע יש לה רק אלבום אחד בשם Party Nights, בו היא עוסקת בנושאים מגוונים כמו סרטי קומיקס, מוזיקת פופ, אתר אמאזון וויברטורים, וכמה הופעות בטלוויזיה, אבל אני צופה לה עתיד מזהיר.

(יונתן עמירן)

טיג נוטארו

הגענו. טיג נוטארו היא הסטנדאפיסטית האהובה עליי בכל הזמנים נכון לאוגוסט 2020. יש לה את הביטחון של סלואן, המוזרות של במפורד, העוקץ של טומלינסון, וולף וראיין. היא לא מושחזת כמו וולף, מתוכננת כמו גאדסבי או אנרגטית כמו יאשרה – אבל זה היופי. ההומור של טיג נוטארו הוא ספונטני, רגוע ולא צפוי – היא לא מראה מאמץ, היא לא מפחדת והיא שולטת בחדר לפעמים בלי להגיד כלום.

הבדיחות של נוטארו לא עקביות – חלקן קצרות, חלקן סיפורים ארוכים, חלקן חיקויים של וילונות או צופרי ליצן, בקונאן היא הקדישה חצי סט לדחיפה של כיסא הבר שלה הלוך חזור על הבמה (זה עבד מצוין דרך אגב), ובספיישל האחרון שלה היא בילתה כמעט עשר דקות בלהזמין את הלהקה האהובה, שאולי ואולי לא נמצאת מאחורי הקלעים, אל הבמה.

בשנת 2012, עם אלבום בחוץ וקריירה מבוססת, טיג נפרדה מבת זוגה, אושפזה בבית חולים, אימא שלה נפטרה ואז אבחנו אצלה סרטן השד. ארבעה ימים לאחר שגילתה שהיא עלולה למות נוטארו עלתה על הבמה בערב שאירחה וסירבה לבטל עם חצי שעה חדשה שעוסקת במוות של אימא שלה ובסרטן שלה. ההופעה הזאת הוקלטה ויצאה כאלבום בשם “live” . האלבום הזה פורץ דרך ואני ממליץ עליו לא רק כי הבדיחות עובדות אלא כי כמות האומץ והכוח שנדרשו ממנה יוצאת מן הכלל.

למזלנו היא ניצחה את הסרטן והמשיכה לצלם שני ספיישלים נוספים (אחד בHbo ואחד בנטפליקס), להקים משפחה ולשמח אותי בעצם קיומה. אני מקווה שהיא תמשיך להיות בריאה ולייצר עוד מהקסם שלה.

את הקטע האהוב עליי היא כתבה יחסית בתחילת הקריירה, הוא סיפור על היתקלויות שלה עם כוכבת פופ משנות השמונים והוא מראה את הסגנון המיוחד שלה, הרוגע שלה והשליטה שלה על החדר. אגב כשצילמה את הסיפור הזה לקונאן נוטארו היתה חולה, לא במיטבה וחוותה בלאק אאוט באמצע הסיפור. היא ביקשה מההפקה שלא יחתכו את ההתפתלויות והגישושים שלה החוצה מהשכחה וגם את זה אני מעריך המון.

סטנדאפיסטיות שכדאי להכיר

אלה אומנם לא הסטנדאפיסטיות שאני הכי אוהב אבל אני מוכרח להזכיר אותן:

אלי וונג, וויטני קאמינגס, ניקי גלייזר ואלייזה שלזינגר: אני לא מתחבר לסגנון ולבדיחות אבל אני לגמרי מבין למה הן מצליחות – יש לכולן קצב מאוד גבוה של פאנצ’ים, אישיות בימתית מהודקת ואנרגיה גבוהה. כמו כן הן מקצועניות כמו כל הנשים ברשימה ועובדות קשה מאוד, אז מי אני שאעביר עליהן ביקורת?

הספיישלים של אלן דג’נרס משנות השמונים מצליחים להחזיק גם היום בחלקם כי למרות שחלק מהבדיחות מתאימות לזמנן האישיות שלה קסומה, אני מעריך את החזרה לסטנדאפ בספיישל הנטפליקס שלה, והיא עשתה היסטוריה כסטנדאפיסטית הראשונה שקרסון הזמין להתראיין לאחר הקטע שלה ב”טונייט שואו”.

שרה סילברמן השפיעה על הרבה מהאהובים עליי ועברה שינוי משמעותי בספיישלים האחרונים שלה. הדמות שלה נהייתה הרבה יותר נאורה אבל עדיין עם העוקץ שאפשר לצפות לו ממנה. הסיפור של קת’לין מדיגן ב”This is not happening”   גרם לי לחקור עליה יותר וזה לגמרי היה שווה את זה, הספיישל של אמילי הלר נמצא ביוטיוב של קומדי סנטרל במלואו והוא מצוין. שרה מיליגן היא סטנדאפיסטית אנגלייה עם חומרים מלוכלכים ומבטא כבד שמפוצצת אצטדיונים בספיישלים שלה, שגם כן נמצאים במלואם בעמוד היוטיוב שלה.

את ניקול באייר הרבה מכירים כמנחה של “Nailed it” בנטפליקס אבל קודם היא סטנדאפיסטית עם חצי שעה מצוינת, גם כן בנטפליקס, שבה היא מדברת על השומן שלה בצורה מעצימה ומעוררת השראה. באייר הזכירה את דברה ג’יאובני כהשפעה על הסטנדאפ שלה. ווואו! הקצב של האישה הזאת מהיר – היא משוגעת, תזזיתית ולא נותנת לקהל שנייה לנשום. אני מת על זה. אפשר לצפות בקטעים שלה ביוטיוב ולשמוע את האלבום שלה “lady jazz”.

לקריסטינה פ יש ספיישל חזק בנטפליקס ופודקאסט יחד עם בן זוגה טום סאגורה. אני אוהב את הסטנדאפ של שניהם וניכר שהם משפיעים זה על זה. לג’ן קיקרמן יש כמה ספיישלים בנטפליקס – אני אוהב את הסטנדאפ שלה מאוד- הוא לא מרגיש מתוכנן, זה מרגיש כאילו היא פורקת את הלב שלה על הבמה והיא במקרה החברה המצחיקה שלי, עם החיים שלא הייתי מייחל לעצמי אבל מאוד מבדר לראות מהצד. אני במיוחד ממליץ על הסיפור שלה שבו היא יוצאת עם בחור חצי מהגיל שלה ומסרבת לדבר איתו על נירוונה.

ג’סיקה קירסון היא קטלנית ידועה לשמצה. סטנדאפיסטים כמו ברט קריישר מפחדים לעלות אחריה בגלל כמה שהיא טובה. אם אתם לא מכירים אז בבקשה תעשו לעצמכם טובה ותחפשו אותה.

אפרנה ננצ’לה היא מופנמת וקצת מרוחקת אבל יש לה בדיחות שמקסימות בשטותיות שלהן, פתיחות מרשימה בנושא החרדה החברתית שלה ובעיות פסיכולוגיות נוספות, קול ודמות מיוחדת, אלבום חזק וחצי שעה בנטפליקס. 

ולסיום אזכורי הכבוד, איימי שומר. אנשים, בעיקר באינטרנט, אוהבים לשנוא את איימי שומר ואני לגמרי נגד. היא כותבת בדיחות מצויינות, תוכנית המערכונים שלה מצוינת (כשאני רואה מערכון בו אישה מחפשת דרך דיסקרטית לקחת טמפון לשירותים במשרד אז היא שמה אותו בתוך סקסופון ומנגנת בו כל הדרך לשירותים אני קם ומצדיע), ולמרות שהספיישלים האחרונים שלה לא היו האהובים עליי – אני עדיין רואה את ספיישל הHbo שלה “חי באפולו” ושומע את האלבום שלה “cutting”.

סטנדאפיסטיות ישראליות מומלצות

התמקדתי כאן בעיקר בסטנדטאפ בעולם כי אלו מופעים מלאים שאפשר לצפות בהם שוב ושוב. אבל חשוב גם להזכיר סטנדאפיסטיות ישראליות. בישראל יש סטנדאפיסטיות מצוינות כמו קנדי אבלסון שראיתי מפציצה מול כל סוג של קהל במגוון של סיטואציות לא אידיאליות ומאתגרות- מקצוענית אמיתית עם קול ייחודי וניסיון שאין לתאר, נועה מנור שמספקת הבחנות מדויקות ומקוריות ובדיחות מושחזות ביותר, קארין כהן שיוצרת נונסנס עם דמות מוזרה ומשוגעת שאי אפשר להתעלם ממנה, כרמל צאיג שכותבת בדיחות חשופות להפליא עם נוכחות בימתית מרתקת, תום יער, מיטל שפירו, מיטל אבני, חגית גינזבורג ועוד תותחיות כמוהן – אבל הרשימה שלי כאמור מתמקדת בסטנדאפיסטיות מחו”ל.

סדרות וסרטי קומדיה בפרטנר TV ביולי

משלחת חיפוש- עונה חדשה בסמוך לשידור בארצות הברית

אחרי המתנה ארוכה מאוד, הקומדיה הפסיכולוגית חוזרת בעונה חדשה בצמוד לשידור בארה”ב. ארבעה חברים בברוקלין מגלים שמכרה שלהם מהקולג’ נעדרת ויוצאים למסע חיפוש בלשי אחריה. בדרך הם מסתבכים בפרשיית רצח אך לא רק.

ריבוע

החל מ-3 ביולי, פרק חדש בכל יום שישי, ב-VOD בפרטנר TV
עונות 1+2 זמינות ב-VOD.

הסוד המופלא של ראול טבורן

קומדיה צרפתית. לראול טבורן בעל חנות האופניים ומתקן האופניים האגדי בכפר הקטן סנט סרון יש סוד נוראי- הוא בעצם לא יודע לרכוב על אופניים. כשמגיע צלם העיתונות הרווה לכפר ומציע לצלם את ראול רוכב על אופני מרוץ על רקע הנוף של ההרים, מגיע גם רגע האמת. ראול יעשה כל שביכולתו למנוע את הצילום, אבל אצל ראול טבורן הדברים אף לא כל כך פשוטים.

cid:image009.jpg@01D64EF4.1EE85E20

טריילר>>

החל מ- 1 ביולי בערוץ הסרטים וב-VOD בפרטנר TV


אירועי סטנדאפ וקומדיה בזום ומרחוק

30.4

דניאל אסייג בזום

18:30-20:30

אירוע של אגודת הסטודנטים/ות של המכללה למנהל.

אפטר עצמאות 2020 – מרתון הופעות בלייב // Colman Live

5 סטים של Dj’s בסגנונות שונים והופעת סטנדאפ Zoom עם האחד והיחיד, הקומיקאי דניאל אסייג! יחד עם המפיק והמנחה הקומי אור ליפל!

Line-Up:
SHALØS b2b ANARTIST – Techno
Or Biton – Mainstream
Mikel – Mainstream
Eli Matana – Mainstream
Cholo – Trance

מופע מרכזי:
סטנדאפ Zoom עם דניאל אסייג
הפקה והנחיה קומית – אור ליפל
=======================
שימו לב!!!
ההשתתפות בהופעת הסטנדאפ Zoom מוגבלת ומותנת באישור השתתפות באיוונט.
ביום ההופעה נפרסם לכל המשתתפים לינק+סיסמאת כניסה להופעה!
=======================
### ההופעה ב-Zoom תשודר במקביל בדף הפייסבוק של האגודה ###

ג’אם בזום עם מומנטום – 6 – קצת אחרת!

21:30-23:00

אירוע של מומנטום אימפרוב

שעה וחצי של כיף מאולתר, עם גרסאות אונליין למשחקים אהובים ומוכרים וגם כמה הפתעות שאפשר לעשות רק בזום!

מתי: יום חמישי הקרוב, מתשע וחצי עד אחת עשרה!
מי: מומנטום יחד עם שנים עשר מכםן שיירשמו בהקדם!
כמה: תשלום סמלי של עשרים שקלים!
איך: לינק להשתתפות יישלח לנרשמים יום לפני הג’אם, יחד עם הוראות סודיות
לגבי מה צריך להכין ולהביא!

שימו לב – כדי להירשם, כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ על reserve a spot, להכניס את כתובת המייל שלכם ובימים הקרובים גם לשלם דרך הלינק לפייבוקס (אין צורך להוריד את האפליקציה) –
http://pbme.co/pbj?v=j&g=5e8c9b1c88b0ac0021642d18

הרצאה על הומור – ירון בוני

20:30

המפגש הראשון נקרא -הבסיס להומור שלך !
הוא עמוס מאוד בתכנים ומאוד עמוק,
והוא כולל את הנושאים בסדר הבא : 

 מה הבסיס להומור שלך ?
    איך תשתמש בהומור שמתאים לך ?…

איך להביא רעיונות מקוריים לקטעי סטנדאפ !  

 איך להיות ייחודיי וזכיר  !

מה המטרה של סטנדאפיסט בהופעות ?

איך מפתחים רעיונות בסטנדאפ ?
     איך לפתח רעיונות שיתיאמו ספציפית לך !

 ואיך לייצר 5 רעיונות לנושא אחד !

2.5

Saturday Night Online: Virtual Stand Up Comedy

אירוע שבועי המתחיל בשמונה בערב.

אירוע של Art House

Art House presents an hour of live, interactive Stand Up Comedy on Zoom.

Tickets $12: https://bit.ly/2VwcVO7
Tickets must be purchased before 7:30pm EST on day of show.

Zoom link will be emailed out 1 hour before the show.

Comedians announced shortly
Host Rich Kiamco

גברים מנישואי בני דודים, נשים מיוגה: תולדות היחסים בין המינים במערכונים ישראליים קלאסיים – חלק ב’ (משנות ה-80 ועד ימינו)

המשך של הכתבה גברים מנישואים דפוקים, נשים מיוגה

 שנות השמונים – טליה שפירא אצל רבקה מיכאלי

אז מה היה לנו כאן: היא רצתה אותו והוא אותה, נסעו לאמריקה ביחד, הוא כנראה רצה גם את הבת  אבל הבת נסעה לפריז למרות שעדיין רצתה אותו, מבחינה כרונולוגית העניין טיפה פחות ברור וככל שפחות ברור (לקהל הצופים באולפן ובבית, לחברתה של הזקנה ולרבקה מיכאלי).

מה קדם למה פחות ברור, מי רצה את מי והאם זה באמת משנה? אולי דווקא הערפול וחוסר היכולת להתפקס מרוב התרגשות, אולי זה ההומור? חשבתם על זה?

בפועל, על הספסל מתחת לבלוק בשיחת הזקנות כל הסצנה המדומיינת מקבלת את הריגוש האמיתי מהמבטא היידישאי של שפירא שהיום קצת יותר נדיר. ככל שהסיפור של הדוברת יותר מבולבל לבה של הזקנה הולם, הולם יותר אפילו מבשעות שהיא צופה ב”שושלת”, כי הרי בשכונה של האייטיז כולם הכירו את כולם והמציאות עולה על כל דמיון. הווי של בטטות כורסא הוא כאין וכאפס לעומת הרכילות על אנשים מהשכונה והמשפוחה.

“…היא רצתה לנסוע לפֶריש… והיתה לה בת…והוא היא…הוא היה באימיריקע… ואז היא נסעה איתו… היא הוא הוא היא…לא! -מי? היא? לא הוא…” (אולי זה בכלל טרנסג’נדר?). אין טעם לכתוב טקסט, תמלול או אנליזה כלשהי למופע המבוסס על המימיקה המושלמת ומבט עיני העגל המוטרף של טליה שפירא המייצג נאמנה את דמות הינטע האלמותית על האינטונציה הווירטואוזית של קולה העולה ויורד במקלטי הטלוויזיה העגולים החומים והלא שטוחים של התקופה בכל סלון במדינה במנעד מושלם, על המבטא היידי המדויק, על התלתלים הגולשים ומלאי ההבעה, על התשוקה הרכלנית שלעומתה רחל המרכלת בקושי פרגית. כל זאת למרות שרבקה מיכאלי בכלל גרוזינית משתכנזת עם פריזורה תמוהה ולא מביעה עניין אמיתי אלא מקנאה בתוך תוכה מתוך פסאדה של פרגון. כן! זוהי תיאורית הקונספירציה שלי! וזה עדיף מ”מי רצח את JFK” או “אם סי היימן עבדה בשביל אף אחד או צ’רנוביל?”

בשיאו של המערכון שפירא מגיעה לאורגזמה משולשת שעדיפה על אורגזמה מצוצלת (שושלת): “היא היתה מזד…זעת פה, הוא הזד…זייע שם… באימיריקע… והבת???!!!$ גם הבת הזד…זייעה בפריש!

באייטיז היתה “צוצלת”, אתם בטח מכירים (אם אתם לא מליניאלס ואז טפו עליכום) יענו “דיינסטי” עם לקשיש וקרישטעל, גם כששידרו אותה בערוץ הראשון (בדיליי של שלוש שנים) כלב לא עבר ברחוב, אני לא ראיתי כלב שיחמיץ דרמה/אופרת סבון אמריקאית נוצצת כשאין לאן לזפזפ. החיים זה “שושלת” ו”שושלת” זה החיים עצמם. חייהן של הזקנות הרכלניות על הספסל ובעצם כולנו קצת זקנות רכלניות מינוס המבטא הכבד הא? (קריצה קריצה).

באייטיז העלו על נס את זקנות הספסל הרכלניות, טליה שפירא תפסה אותן בזנב הקרפיון היהודי הרוטט שלהן, פעורות עיניים ודרמטיות בשיחת היום -והעלתה אותן לפריים טיים. לאחר שיח פארודית הנערה והנערה של אריק ושושיק בשנות השבעים, עבר עשור והגיע הזמן לפגוע עם החץ הסאטירי בדור הסבתות, ב”יכנע” על הספסל שממרומי גילה וניסיון חייה חושפת את חיינו במערומיהם בכיכר העיר או על ספסל הבלוק. על כל הבגידות, הנסיעות לחו”ל (כה זוהרות, נדירות ויקרות בימים ההם). כל דור אוהב ללעוג לקודמו גם כשהוא יושב לידך בסלון (היו גם שחיקו את הקשישות המזרחיות אבל לא נסטה מהנושא). רגע לפני העלייה הרוסית, רגע לפני המחאה האתיופית, רגע לפני “הבאבא בובה”, דור הזקנות על הספסל היה בעל מבטא יידי כבד עד בלתי מובן בימינו. בימינו אפילו רבות מהקשישות כבר נולדו בארץ ושוחות באינסטגרם כקרפיון באקסטזה, בימינו נאלצים לדוג מבטאים בשדות זרים אבל אז היית חושף את סבתא (זפטה) והיא היתה חושפת את המשולש הרומנטי הטרנס אטלנטי שלך קבל עם וספסל.

שפירא ז”ל מבטאת בכל גופה, מבטה, כל שריר בפניה את המצב הנפשי בו אדם נמצא כשהוא מרכל. הקשישה מתעוררת לחיים, הופכת לכוכבת ענק בתוכנית הנוצצת “סיבה למסיבה” ושובה קהל של מאה אחוז רייטינג באולפן ובכל בית בישראל- כלב לא עבר ברחוב וגם אם כלב עבר ברחוב הוא דיבר במבטא יידי כבד ולא מצונזר, הוא חלם לנסוע לפריש להזד…זייע עם הכלבה שלו!

שנות התשעים – החמישיה הקאמרית “מי הגבר הזה?”

“מי הגבר הזה?” היא (קרן מור) שואלת בקול מהדהד, בטון נשי אפוף תשוקה, דרמה ורומנטיקה. בתחילת הקשר הרומנטיקה פרחה ועכשיו כל מה שהיה פעם טוב הפך לרוטינה, שגרה שוחקת. היא מנסה, מסתכלת על הגבר לצידה ומנסה להיזכר בגבר שהוא היה פעם… הגבר ששוכב לצידה, זה שטרם פיצחה- הוא כבר דמות בשיריה, במיטתה, בחייה, דמות שלמה שלאו דווקא תואמת את המציאות. אבל האם היא מכירה אותו? האם זה אותו איש ילדותי ואנוכי שנוחר ורק רוצה לישון? ואולי מגיע לו לישון? אולי הרגע הרומנטי שלה לא תואם את הרגע הבנאלי שלו? פשוט לישון, מבלי לחפור, שינה נקייה מחלומות ורווית נחירות, שנת לילה טובה שאינה מטאפורית לדבר. לא להיות נוכח נפקד בזמן שהיא נושאת מונולוג פנימי מחשבתי ורגעי בקול רם, הצופים בכלל לא יודעים שזה בקול רם עד שהוא (דב נבון) מתעורר בצעקות ושובר את הדרמה המתחוללת בראשה בלבד, כל הרומנטיקה והייסורים, המסתורין והריחוף המתמיד. היא פואטית בין הסדינים האדומים, מאחוריה ציור ענוג, מדקלמת שירי מחשבותיה בדרמטיות, יוצרת את קולאז’ חייה. הוא רושף ישן, עמל, לא רואה את השירה שבמעשה היומיום, רק רוצה שקט.

נמאס לכם שאני מסביר בדיחות?

ניינטיז, תמימות זוגית ענוגה, לפני עידן הרשתות והאקסהביציוניזם החולני, היא נושאת מונולוג למצלמה (או סתם לעצמה?) ולא לרשתות החברתיות אבל זה עדיין יותר תיאטרון, מונולוג ולא “מחוברים”. אין כמו כפייתיות זוגית ועצמית, דיאלוג פנימי חוצב להבות שמכה בי כאילו לא עברו השנים. הוא נותן חבטה בפרצוף של הצופה ההמום לכל הפסטורליה הזו, מנער אותנו באלף דציבלים מהמדיטטיביות הענוגה.

אנחנו נכנסים לשלווה דרמתית במונולוג המיטה הפואטי שלה ופתאום “קאט!” הוא צועק ומנפץ את שלוותנו הלא קומית לרסיסים: “אני הגבר הזה!” כוסומו, אני הגבר הזה! “די, דיייייייייייייייי, דאאאאאאיייי ( צועק בעודו קובר ראשו בכרית ובסדיני הסאטן הלוהטים עד לפני רגע הנראים פתאום כל כך מיותרים, קיטשיים ומגוחכים, אנחנו כבר לא באייטיז!) אני לא יכול לשמוע את זה יותר!” זועק בגרון ניחר, תוקע מונולוג של אדם שהעירו אותו משנתו והוא כבר לא רק פריט תפאורה מחופצן בפנטזיה הזוגית שלה אלא בשר ודם ואנחנו כצופים יורדים ומקבלים סטירת לחי על קרקע המציאות הקשה והבנאלית. מה אנחנו ברומן למשרתות? ספרות זולה? הוא הגבר הזה! וכן, הגבר הזה פותח את הג’ורה המלוכלכת שלו! זהו גם השיא של המערכון והרגע המצחיק ביותר בו, זה מה שהופך את החמישיה ואותו לקלאסיקה על זמנית ולאו דווקא עיסוק אקטואלי לזמנו ברצח רבין. מה מצחיק פה? מה לא. הסרקזם עשה עלייה לישראל בשנות התשעים ולכן המערכון הוא קלאסי.

נכון שהחמישייה אולי ייזכרו בגלל רצח רבין או דמות המוצצת, טראומת  השואה באולימפיאדה ב”פלדרמאוס” אבל בין הפרות הקדושות ישנו הדיאלוג הפנימי הזה, כה אגואיסטי ומנותק מהמציאות והזעקה העיוורת של האדם העמל והאידיוט שדופק את הראש בקיר כי “חליע לאללה, מה אני קליוסטרו!?!??” (יש בקוסם שכוח אל משהו קסום דווקא כשרואים את המערכון אחרי שנים יותר מבזמן אמת). הוא לא קוסם כפי שהיא מפנטזת, הוא לא גבר חלומותיה ולכן בלית ברירה הוא שב לישון כקרפיון קטן, מתהפך לצד השני, נרדם מיד ומשאיר אותה פעורת פה ואותנו עם סוף פתוח. היא אולי מלודרמטית אבל לא פראיירית ואת המערכון היא חותמת בחיבוק חונק כאילו הוא לא צעק די, בכלל לא מעניין אותה כי היא ממשיכה בשלה לחרב את שנתו, לחנוק את גופו הקטן בחיבוקה ולשורר על “הגבר שלה” הפלא קורה כשהוא מתרכך מהחיבוק שלה (אולי מותש?) וסתם חם לו.

שנות האלפיים: קצרים – ”מה גבר יעשה כדי להוכיח שהוא לא בוגד”

https://www.youtube.com/watch?v=jh8wEQgRdAI

השחקנים כבר ותיקים והם לא דור האיקס ובטח שלא מילינאלס: מושונוב מ”זהו זה”, קרן מור מהחמישייה ושמוליק לוי בכלל בימאי ומחזאי ותיק אבל התרבות הישראלית, התפתחות המדיה והאבולוציה של ההומור הישראלי בכל זאת משתנים יחד עם העולם הסובב על צירו. הפורמט המהודק, המהיר, הסוחט צחוק במצבים בקצב שלא צריך להתרכז בו- מושלם לדור הריטלין, לסמרטפונים- ריגושים מהירים, מצבים ויזואליים (כמעט ואין הומור מילולי, משחקי לשון וכו’), פנצ’ים קלים להבנה אבל לא תמיד לעיכול ובכל מקרה בגלל הקצב והאורך של המערכונים הצופים עוברים לדבר הבא. אולי בשל כך ניתן היה לדחוף שם בין השיטין הומור שחור ומטורף לעתים או סתם נונסנס שיובן בדיעבד רק בשידור מחזורי של סופשבוע בחינוכית 23. שחקנים וכותבים מצוינים, מאוד מונטי פייתון אבל מבעד לעדשה ישראלית במילניום.

יובל סגל הבעל נכנס הביתה באישון ליל, ריקי בליך אשתו עומדת בפוזת האישה הנבגדת מהסרטים, משולבת ידיים בסלון מול הדלת ושואלת “איפה היית?!”. בשלב הזה כולנו (להלן הקוסמוס) יודעים שהוא בוגד, בגד, יבגוד ובוגדני משחר נעוריו, היד שנענעה את העריסה שלו היתה בוגדת. סגל הבעל מתחיל עם התירוצים של כל גבר ישראלי או אוניברסלי שבוגד ומנהל חיים כפולים- הפעם המתחים על השולחן ומתפוצצים בפנים, מלחמת המינים- הסיפור האמיתי. בניגוד לסצנריו המציאותי הוא הולך  עד הסוף עם סיפור הכיסוי והפעם מביא את כל העדים/תירוצים כמו למשפט שדה כי האישה היתה סקפטית עוד באורופה ובתכלס- היא צודקת!

בגלל שהוא נאלץ לעבוד עד מאוחר הבוס מהעבודה נכנס ראשון (ריקי ואנחנו מגלגלים עיניים). התירוץ הנפוץ ביותר הוא פרנסה- שעות נוספות והוא גם אחת הסיבות הנפוצות (לא באמת תירוץ) לבגידות- גברים ונשים מצודדים בעלי תחומי עניין משותפים הנמצאים במשרדים ביחד ולא רואים את הבית. אחר כך סגל מכניס את התירוץ השני לאיחור- הלוא הוא הדמות השניה- נהג המונית (מושונוב) שהסיע אותו אחרי שהאוטו התפנצ’ר. נהג המונית הוא עד אופי מצוין לתירוץ פקקי התנועה- עוד סיבה ישראלית מאוד, נהג מונית חברמן שתומך בבגידה- שבט אחים גם יחד, אחים לשקרים, אחוות גברים עד הסוף המר. אפילו קרן מור, הדמות השלישית הנכנסת במפגיע, המגלמת אישה פצועה (ודי סתומה אם יורשה לי) שנתקעה בעמוד (תירוץ מאוד מסריח לפי מבטה של ריקי באותו רגע, המביטה בה ורואה כבר בעיני רוחה איך התעלסה עם בעלה בלהט) מספרת כי היו בבית החולים וחיכו שעה לקב (בית חולים ישראלי שאפילו באמצע הלילה עובד לאט וזה טוב ככיסוי לבגידה!).  בסוף האמת העירומה והעלובה נחשפת- קרן מור (שעיסוק דמיותיה בחמישיה ובכלל בדיבורי מציצות עתיק כמו התנ”ך (כמבצעת, לא ככותבת) מודה שהיא איננה סתם עוברת אורח שנתקעה בעמוד על אבן גבירול אלא האישה שאיתה בגד בעלה!

להקת השקרים של סגל מתעייפת, ההצגה מגוחכת מרגע לרגע והאישה הנבגדת לא מאבדת גובה. באינטונציה הפשוטה, בעילגות, מור הופכת להיות הפנינה של המערכון ומתעלה על האישה הבורגנית שבעצם צעירה ממנה ויש אומרים (אני למשל) שיפה ממנה עשרות מונים. בסופו של לילה הבגידה והסקס של בעל האנטי גיבור כל כך עלובים שזו בקושי בגידה- זו פשוט המציאות הישראלית הטופחת בפנינו שכל כך נוגדת נרטיבים ארוטיים הוליוודיים אבל זה לפחות מצחיק (עין בוכה-עין צוחקת). הבגידה מתרחשת בסך הכל כחמש דקות מתוך אותו איחור מפואר מעבודתו של שלוש שעות (חצות עד 03:00 ) אשר בהן עוברת אורח סתומה שנתקעה בעמוד (איך לשקר הזה יש רגליים, חושבת ריקי?) מצצה אותה עוברת אורח רנדומלית, פצועה, אחרי זעזוע מוח קל, לבעל התקוע בפקקים, במושב האחורי של מונית לעיניו של הנהג משתף הפעולה (להנאתו? לפחות לפי השתלשלות סיפור הכיסוי) רק הבוס יצא נקי אלמלא עצם העובדה שנכנס לבית ההופכת אותו לשותף מלא בבגידה!

שנות האלפיים – יהודית אחת ושתיים

בשנות האלפיים צף כל הלכלוך ביחסים בין גברים ונשים והתפרקות מוסד הנישואים בכלל. זהו מתה הבושה ונגלת במלוא כיעורה, בנאליותה הלא זוהרת במציאות של מלחמת מינים שכבר התישה את כולם. הומור רקוב המגחיך את כל המשפחה הגרעינית, החברה הצבועה מלאת התירוצים, השגרה הקיומית הסיזיפית.  זו קודם כל פרודיה על ההצגה של האישה החוקרת עם הסוודר, כולם בוגדים ובשם מה? איזו הנאה דרמטית? חיים זוהרים? זה לא הוליווד ולא “סקס והעיר הגדולה”, לא בני הנוער החשישניקים של קישון עם אריק ושושיק שיש להם עוד עתיד קלוש בשנות השבעים, לא איזו אמא משוגעת (חריפאי) בחולות ב”חור בלבנה” ואף לא שיח זקנות עסיסי על ספסל אצל רבקה מיכאלי. רק גבר עלוב נפש שכל הסטטיסטים בחייו עוזרים לו לתרץ את בגידתו הלא מפוארת בעליל מול האישה הנדהמת לא מהבגידה אלא מהפאתטיות, עולב שבעולב, מיץ של זבל- לא יחסי מין כהלכתם אלא מציצה במושך אחורי של מונית- הבקטריה של הג’יפה, הצ’ופצ’יק של הסחוניה, הגויאבה הסרוחה שבעיסה.

קלאסיקה מודרנית בשני חלקים משנות האלפיים וה-10′- עידן אלתרמן ויעל שרוני- “יהודית”

כמה מערכונים ישראליים אתם מכירים העוסקים בטראומת השואה של הדור השלישי? מעט מאוד מההומור הישראלי לפחות הטלוויזיוני, אינטרנטי או אפילו בקולנוע עוסק בהומור שואה. פה שם הבלחות מעבר לבדיחות שלנו בימי השואה מכיתה ג’ ועד היום שמיד מושתקות על ידי סבתא תורנית (היא היתה גם המורה שצעקה עלינו שצחקנו בצפירה במסדר בית הספר לפני שלושים שנה) ונחשבות מאוד לא פוליטיקלי קורקט. האמת? הומור די ירוד שפשוט מאוד מצחיק באותו רגע רק בגלל שזה יום השואה ולך תתמודד עם זה.

הסרטון הראשון מ2009 קצר ולכן לא אתמקד בו: בחור ובחורה צעירים בדייט בית קפה, מדברים על טיולים והיא לא יודעת את מי הוא המזכיר לה עם כל הרמזים התת הכרתיים עד שהיא מגלה שזה היטלר… השכנים לשולחן מכתימים אותו במוס שוקולד מעל פיו, הוא מסתובב אליה, היא מבינה מיד, נמלטת מהדייט על נפשה ואלתרמן קורא לה בצרחות באקצנט נאצי כבד “יהודית!!!! יוווווווווווווווווודית!!!!!!!!

החלק השני יותר מעניין-

הם נפגשים במקרה שוב ב2019 אחרי עשור, יותר מבוגרים, גרושים, מפוכחים, מוכנים לפרק ב’ (?) והפעם הוא מראש נראה אחרת לגמרי.  החל מנקודה זו נשתלים רמז אחרי רמז שעובדים  על התת מודע שלה ועלינו הצופים בני הדור שלישי לשואה, התת מודע הישראלי היהודי הקולקטיבי נכנס למערכון על יחסים, על גברים ונשים וזה שילוב מאוד נדיר במחוזותינו.

הרמזים של אלתרמן:

רמז ראשון-  הוא מזכיר לה במקרה שקוראים לו ואגנר…

רמז שני- יושבים בבר בדייט והוא מספר על עברו בו למד ציור והעיפו אותו מבית ספר לאמנות.

רמז שלישי- רמזים מילוליים וטעויות פרוידיאניות כמו באוטוקורקט המחלחלים לתת מודע שלה בלי שהיא מצליחה להעיר את עצמה מהסיוט החוזר אחרי עשור ומנסה להדחיקם: שנץ זה שנאצי, גספצ’ו זה גסטאפו (היא שומעת את המילים שהיא רוצה ולא את מה שהוא אומר, כמו בסיוט בו החולם מודע למציאות מחוץ למסגרת הסיפורית של החלום ועדיין מסויט או שמסויט בעקבות אי ההלימה בין שני הנרטיבים) “גיהקת” זה גי האלט, הוא מתקן למלצרית ה-Sים בתפריט ואומר “אסאס אסאס…”

רמזים רביעי וחמישי ויזואליים: שערו נרטב ומיד חוזר מסרק את שערו הצידה כמו ב2009 ובברלין 33′ (למי שזוכר את אופנת ה”אימו” וההיפסטר-היטלר יודע עד כמה זה מעוגן במציאות) פותחן היינות יוצר אשליה של אדם המצדיע במועל יד.

רמז שישי שהוא מוטיב חוזר- כשם שמוס השוקולד כעשור לפני כן שיווה לו את השפם ההיטלראי, כן הוא שוב מסתובב אליה כאדם אחר לגמרי כשהקונפטי נדבק אליו כשפם היטלראי בצורה לא מודעת מהמסיבה בבר.

דווקא המראות, הרמזים הלא מודעים המילוליים,  הדימויים הפיזיים, דימויי חפצים או דיאלוג, גורמים לה לבסוף לברוח בבעתה מדייט חוזר אחרי עשר שנים, בסך הכל פגישה רומנטית תמימה בין יהודים כשהתת מודע הקולקטיבי מחזיר אותה לטראומות מבית סבתא. ההומור לא קונבנציונלי (קונבנאציונלי) הומור שואה שחור והכל משתלב בצורה כל כך טבעית בתסריט, אלתרמן בנונשלנט נווה חמציצים שכזה, של ילד אינפנטיל, ילד מזדקן שזורם עם החיים. אתה מגחך בשלווה עד שההומור שקופא על פניך כמו במחזה  של חנוך לוין (להבדיל) הוא ההומור הפוגע בוושט, בחלק התחתון של הבטן הרכה, הנתקע בגרון, הבוקע מהכאב בתאים האפורים וגורר ממך צחוק כואב הישרדותי אינסטינקטיבי, צחוק המשחרר כאב, קתרזיס אמיתי שהוא מעבר להנאה מחיקוי של פוליטיקאי, מימיקה, משחק מילים, שנינה, אי הלימה נקודתית, גאג או פנצ’לייין, פואנטה של בדיחת בזוקה, עדות, הומור מיני, דאחקה וכו’.

נושא כמו השואה, העובר מדור לדור בחברה שלנו הוא פרה קדושה שממעטים לשחוט- לכן הצחוק האסור הוא המענג מכל. בטח שנחשב טאבו לקשר אותו לדייטים, “פלדרמאוס” של החמישייה הקמרית מקשר אותו לספורט אבל דייט תמים בתל אביב בין יהודים? חסר סיכוי כמו הסיכוי שאלתרמן דומה לרוברט רדפורד.