ארכיון תגיות: ג’ואן ריברס

שרון לוקסנבורג – ראיון ר-ציני

הקומיקאית שרון לוקסנבורג, בעלת העמוד “שרון צועקת על דברים”, מספרת על חבלי הלידה של משהו

שרון לוקסנבורג היא יוצרת רשת, שזה אומר שאם אתם קוראים עליה ברשת, אז היא יצרה את זה.  יש לה עמוד בפייסבוק בשם שרון צועקת על דברים, שם אפשר לראות דברים נבוכים עומדים בפינה. והיא גם סטנדאפיסטית.

מתי החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?

תמיד היה חשוב לי להצחיק, בערך מכיתה ג’,
אף פעם לא החלטתי בצורה מודעת להיות קומיקאית אבל לראות אנשים צוחקים זה אחד הדברים שהיו ועדיין הכי מספקים אותי.

את יוצרת סרטון חמאס חברים, מה משותף ביניהם?

בין חמאס לחברים? כנראה שכלום, בגלל זה זה כל כך מצחיק.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

ג’ואן ריברס, שרה סילברמן, נורם מקדונלד, סשה ברון כהן, ג’ק בלאק
ליאור שליין (בתקופה שלו במשחק מכור שהוא היה אנדרגדוגי וממורמר)
יובל שגב -רנו פסקל, אילן פלד, אורי חיזקיה וגורי אלפי.

יש לך עמוד רשת בשם “שרון צועקת על דברים“. הם מקשיבים לך?

העשרים אלף אנשים החמודים שנמצאים בעמוד שלי? לא רק שהם מקשיבים לי, הם היו זורקים את עצמם מול אוטובוס נוסע אם רק הייתי מבקשת…טוב נו, הם עושים לייקים וכותבים תגובות כמו כולם, אבל אין ספק שהם הרבה יותר אינטליגנטים ויפים משאר האנשים

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

אני חושבת שיש הרבה יוצרים ויוצרות סופר דופר מוכשרים, מצחיקים וחדשים וצריך להתחיל לתת להם במה ולפרגן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

כרגע “פלאו” אין לה משמעות

עדיין יש לך שיער ורוד? האם מבלבלים בינך לבין בזוקה? נגמרו לי השאלות

הוא אדום כבר שנה, אני מבקשת לפטר את התחקירנית שלכם במידי.

(Done)

מה התפיסה הקומית שלך?

טובה.

האם יש בחירה חופשית?

אני בוחרת שלא לענות על השאלה הזאת.

אילאיל ישראלי – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית והקומיקיקאית איליאיל ישראלי מג’נטלמנים ישראלים על סטנדאפ ועל עולם הייעוץ הפנסיוני

אילאיל ישראלי היא שחקנית, סטנדאפיסטית, רקדנית ועוד דברים שעושים על הבמות. אתם אולי מכירים אותה מסדרת הרשת שעלתה לערוץ טדי, “ג’נטלמנים ישראלים” או אולי לא מכירים. לא מכיר אתכם. היא גם מנחת תוכנית הבוקר של ערוץ האינטרנט “החללית” המתרחשת בכדור הארץ. השתתפה בסרטונים ויראליים רבים כי כך הרופא קבע. בשבת הקרובה תופיע עם רותם זיו ושני שגב מנשרי ב”גולה” פתח תקווה.

מה גרם לך להיות קומיקאית?

השילוב בין הנסיון להיות ילדה טובה ולרצות את כולם, לבין הקלאמזיות שלי והקול הפנימי, שאומר “אתה צודק, אדוני, תן לאצבע האמצעית שלי לענות לך על כל השאלות, אפס!”
כשלמדתי משחק השחקנית והסטנדאפיסטת אודיה קורן העבירה כמה שיעורי העשרה בנושא “סטנדאפ.” היא ביקשה מאיתנו לכתוב סטנדאפ לא מחייב, ואמרה שלא ננסה להיות טובים כי זה לא אומר עלינו כלום כשחקנים.
בסוף השיעור הראשון היא אמרה לי “אילאיל, אם אתה לא סטנדאפיסט טוב, לא תהיה שחקן טוב זה אחד, אבל אם אתה סטנדאפיסט טוב אתה שחקן מעולה, וזאת דרך מעולה לשרוד במקצוע. כשתסיימי את הלימודים אל תפסלי את זה ככיוון”.
באמת לא הכי קיבלתי את זה, אפילו נורא הייתי עסוקה כל הזמן להוכיח שאני שחקנית טובה. אבל מאוד נהניתי על הבמה. ולא שכחתי את אותו קורס והקסם הזה שקרה שם עם החומרים שלי! וכשיצאתי החוצה לשוק (התעשייה) פתאום קלטתי שאני עומדת בתורים לאודישנים, עם מיליון בנות שנראות כמוני, רק פחות יפות ופחות מוכשרות (סתם). ומה זה הלוקש הזה “3 שנים לימודים” רק כדי שאני אתן ביס במשהו ואגיד “אין על אוכל של צימחודגים” ויגידו לי תודה, הבאה בתור? ואחרי יום שטחנו אותי ב”מה שלומכם, ילדים” אני עולה על הבמה בערב ואומרת “ילדים זה לא שמחה”. ואני מרגישה אותנטית לגמרי, והקהל מבין, הוא מעריך וצוחק מהאותנטיות
הרבה שחקנים הופכים לסטנדאפיסטים. זה כי יותר קל לזכור את הטקסט?
 מצחיק. בעיקר כי נראה לי שבסטנדאפ  זה הפוך, ונראה לי שזה עקב אכילס של שחקנים, שמשננים טקסט. הרי אתה מייצר כל הופעה רגע חדש, עם מילים מתאימות, נכונות, וקהל שצמא לרגע אותנטי שיקרה עם המון אמת.
לא יודעת מה קורה עם הרבה שחקנים. אבל אני יכולה לומר שמהחוויה שלי, הסטנדאפיסט הוא אינטליגנט, הוא ער לדברים, הוא אומר את האמת שכולם חושבים ולא מעזים, או את האמת שלו ואיך שהוא חווה את הדברים. (מה שאני לא יכולה לומר על כל שחקן, אבל בהחלט על כל סטנדאפיסט.)
זאת שאלה מורכבת, אני חושבת ששחקן יודע איך לעמוד על במה אבל לא כל שחקן יכול לכתוב, ובטח שלא כל שחקן ניחן בהומור. אבל גם לא כל אדם שכותב “מצחיק”, יודע איך לעמוד על במה.

אז כשאתה שחקן שיודע לכתוב ומבין הומור, הסיפוק מסטנדאפ פתאום מאוד מושך. כי כבר ככה אתה אוהב את הבמה ומשתמש בה בשביל קשת של רגשות, ואין יותר אמת וכאן ועכשיו מצחוק.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 
מלא, אבל חד משמעית צ’רלי צ’פלין, ג’ואן ריברס ורובין וויליאמס.
יש לך תוכנית בוקר ב”חללית”. ספרי לנו עליה ואיך שברת את הרייטינג.
חחחחחח. “שברתי את הרייטינג”.
“בוקר טוב עם אילאיל ישראלי”  זאת תכנית בוקר, הכי מיינסטרימית באתר החללית.טיוי. בהתחלה דיברתי מלא שטויות, המון שטויות, על הרווקות, לצחוק על כותרות בבוקר, להמליץ על מסיבות, ולומר לבנות שזה מה זה סבבה לעשות מה שבא להן, ושכל “החוקים” האלה שמגדלים אותנו על פיהם טיפשיים! הרי אני לא מכירה גבר שחושב פעמיים לפני כל צעד וכל מילה. ובטח שלא כל קילו!
או שאמרו לו בילדות “אל תראה שאתה; קל/ קשה/ חכם/ שעלית במשקל/ טיפש מדי”, לא! הוא גבר! גם אם הוא טיפש וקירח עם ציצים, הוא מתנת הבריאה! מלא אנשים התחילו לשתף ולראות במשרדים.
התחלתי להביא אורחים ואורחים מוכרים ולכתוב תוכן ופינות, הנושאים התרחבו.
כתבתי משחקים עם האורחים, וזהו בגדול.
בקטן: אמיר חצרוני, יגאל רצון ודרור נובלמן כאורחים!
מה את חושבת על הסצנה הקומית של היום?
בארץ? אדירה! באמת. אני מרגישה שפעם הייתה רק דרך אחת להצליח, והיום נהיה מקום לעוד סוגים, לעוד סוגים של הומור ואנשים.
לא רק סטנדאפ, בכל מה שנוגע בקומדיה, הקומדיה הפכה להיות אינטליגנטית, שנונה, צוחקים על כ”כ הרבה נושאים. פחות נזהרים. המדיות נותנות הזדמנות לקהל להחליט. דברים שפעם בקלות לא היו משודרים בטלוויזיה יותר ויותר מקבלים במה.
גם אם מסתכלים על המיינסטרים, היום נכנסים אליו  כל מיני ז’אנרים שהיו לגמרי נישתיים.
השתתפת בכמה סרטונים ויראליים. מה העצה הכי מטופשת בנושא?
הכי מטופשת, וואי ואני כ”כ רצינית.
להריח טוב, כי תכלס לא משלמים לרוב לשחקנים, אז הם לא צריכים לסבול ריח רע בצילומים.
ואולי, להכין את החארטות מראש. הרי גם ככה זה צילומי גרילה, תדע איך אתה הולך לחרטט מראש.
 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

יש מלא, אבל…”משכב זכר”, הראשונה שעולה לי, וואי זה קורע אותי רצח! יש לזה צליל מצחיק. הכל בזה מצחיק, אני חושבת על הקונוטציה ועצם ההגדרה. איזה כמה ענתיקות עם זקנים של טוב טוב הגמד. חושבים על ההגדרה. הם מציירים על הלוח, ואז מישהו אומר “טוב, זה ייקרא משכב זכר”.

לשאול מישהו “האם הוא אוהב משכב זכר”. טוב זאת מילה מצחיקה.
 את עוסקת בהרבה אומנויות במה, ריקוד, קולנוע, תיאטרון, אינטרנט. איפה הכסף? 
בונה על ירושה.
תמיד הייתי חרוצה ועבדתי הרבה, בהצגות ילדים, הצגות לגדולים, הדרכות
הכל! ועבדתי בתאטרון שנתיים, ואז התחילו להזמין אותי לעשות סטנדאפ במסיבות רווקות, ואירועים פרטיים.
ועכשיו אני ועוד שתי סטנדאפיסטיות יוצאות במופע “מחשבות מסלול מחדש”.
אני מאמינה גדולה שמי שעובד מרוויח. וירושה!

מה התפיסה הקומית שלך?
תלוי מה זורקים י עליי… אם זה שולחן, אני לא יכולה לתפוס!

להיות אמיתי וליהנות, אמת, אמת, אמת, לא להתחסד, (לא בקטע טיפולי). כל הפאקים זה המקום להודות בהם. ומה שמצחיק אותי מצחיק את הקהל.

מה התכלית של הקיום?
יש משפט שמנחה אותי בחיים והוא הולך ככה: “all you need is faith and trust and a little pixie dust”
אמרו את זה בפיטר פן.
ועכשיו באמת. לצחוק! לגמרי, אין דבר יותר טוב מאחד, מרפא בעולם מאשר לצחוק! ולא בקטע קלישאתי. ליהנות! לבלות! סבא שלי שורד שואה ופלמחניק לשעבר, ואם יש משהו שהאדם האדיר עם החיים הלא פשוטים האלה העביר לי, זה אופטימיות. טוב. גם כי לא הייתה לו ברירה, אבל היכולת לצחוק על החיים הצילה אותי מהמצבים הכי קשים שיש.

.

אלמוג שור – ראיון ר-ציני

אלמוג שור עושה סטנדאפ על מיניות ומיניות על סטנדאפ. קראו עכשיו, כי זה בלשון ציווי

אלמוג שור היא סטנדאפיסטית ומרצה על מין, כי סקסולוגיה וסטנדאפ אלו התחומים היחידים שבהם מותר לדבר על דברים. כמו כן יש לה מופע המארח חברים ובו היא מספרת על סקס לכל מי שאין לו ורוצה לדעת מה זה.

נוסף על כך, היא כותבת באתר עם השם הנוח להגייה “מה וזה“.  וחוץ מזה מעלה סרטונים לאינטרנט, נו, דור הוואי, משעמם רצח. מה רציתם נעשה?

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

נגמר לי הכסף לפסיכולוגית וגיליתי שמה שגורם לי להרגיש הכי טוב זה לא לממן לה טיול לקריביים אלא דווקא לשמח אנשים ולטפל בבעיות שלי דרך הומור

את ידועה בביגוד המיוחד והצבעוני שלך. כיצד את מתמודדת עם חולי אפילפסיה?

הם מתרחקים ממני כמו ממנורת דיסקו של שנות ה-90.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

ללא ספק רועי צברי, שהוא גם הבן זוג שלי, אבל גם אחד הסטנדאפיסטים והמאלתרים הטובים בעיניי, בלי קשר לזה שאני שוכבת איתו. אני לומדת המון ממנו על אמת בסטנדאפ, אלתורים ועל איך זה לחיות עם זין קטן.

חוץ מזה, ג’ואן ריברס, דניאל חן, גדי וילצ’רסקי, ואני משתדלת גם ללמוד מקומיקאים מתחילים כי בעיניי יש להם לפעמים משהו מרענן וחסר מודעות שכיף ללמוד ממנו לטוב ולרע.

הסטנדאפ שלך עוסק בעיקר במיניות. במה עוסקת המיניות שלך?

לצחוק על הזין הקטן. בדיוק כמו הסטנדאפ.

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

אני חושבת שיש תנופה מטורפת לקומיקאים היום, ויש המון במות וחשיפה שזה ממש כיף. יש מלא “זרמים” לסטנדאפ וכל אחד לוקח את זה לכיוון שלו וזה בעיניי ממש יפה.. מצד שני יש תחושה כאילו להרבה קומיקאים כבר לא אכפת מלהצחיק, ויותר אכפת להם מהחשיפה או מלהעביר מסר או מלזיין הרבה. זה קצת מבאס אותי. כי בעיניי סטנדאפ זה קודם כל להצחיק.

את מאורסת לסטנדאפיסט. איך שכנעתם את החברים שזו לא בדיחה?

תימני קנה יהלום, נראה לך שהם יחשבו שזו בדיחה?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מצחיק אותי שאנשים אומרים פשטדה במקום פשטידה. זה מביך אותי שהם מתקמצנים על י’ אחת במילה שהיא גם ככה מצחיקה מאוד.

אותה זה לא מצחיק
אותה זה לא מצחיק

את עובדת בחנות לאביזרי מין. מה האביזר הכי מצחיק?

הפרצוף של אנשים כשאני אומרת להם שאמא שלהם הייתה פה אתמול. וברצינות, יש אביזר בצורה של גמד שהכובע הענק שלו אמור לכאורה להיות פלאג ענקי לתחת, קוראים לזה אס מידג’ט, ואני לפעמים מדמיינת את שלגיה תוקעת את רגזני בתוך התחת שלה ומבינה למה הוא נהיה רגזן.

מה התפיסה הקומית שלך?

לשמח אנשים ולגרום להם לשכוח מכל הצרות. אם אפשר על הדרך להעביר מסר אז גם מגניב, אבל לשמח מעל הכל.

כמה סקסולוגים צריך כדי להחליף נורה?

שניים, אחד שינסה להכניס את הנורה בצורה הנכונה של לגרות על הדרך את נקודת הג’י ואחד לוזר שיצעק לו מהצד שהיא לא קיימת.