ארכיון תגיות: דורון בן דוד

ערוץ טדי – קומדיות מומלצות

לרגל הרחבתו של ערוץ טדי הסדרות של הערוץ שאהבנו

ערוץ טדי התחיל ברשת פרטנר טי וי ומאפריל זמין גם באתר הוט. הערוץ לקח כמעט את כל סדרות הרשת המוכרות והפחות ומאז ערוץ ביפ ז”ל, לא נראתה כמות כזו של חומר ישראלי מקורי וניסיונית. אומנם ביס וביס קומדי השקיעו בהפקות מקור, אך מדובר בתוכניות הרבה יותר מופקות, ואף שהסדרות הישראליות פופולריות בו יותר, הן עדיין שוליות בכמותן. טדי לעומת זאת, כערוץ הנלקח ברובו מהרשת, מלא, בשעשועונים, שהיום קוראים להם אתגרים, ובמתיחות וגם בסדרות שניתן יותר לקרוא להן סדרות רשת. בחרנו את סדרות המקור שהכי אהבנו בטדי. לא כולן עדיין משודרות, אבל חלק מהמטרה של הפוסט הוא לקדם אותן לעונה נוספת.

טרו סטוריז

טרו סטוריז בכיכובם של אסי גל ועידן ברקאי לקחה את הסטורי הידוע לשמצה מהאינסטגרם ומהפייסבוק ובמקום לעשות את ההומור הפארודי המתבקש לקחה אותו למקום של קומדיה אנרכיסטית, שהזכירה לנו קצת את the young ones, ובה רציחות,  חטיפות ופריצות לבתים – לא בהכרח בסדר הזה – הם חזון שכיח, ועם זאת אסי ועידן נשארים חברים. פרק השיא: אליהו הנביא בכיכובו של גיל קופטש.

אחי אני הולך למקס סטוק

קורה לכם שאתם אומרים אמירה מפגרת ומרימים להנחתה לחבר דביל? 

באחי אני הולך למקס סטוק רשת חנויות שלמה מרימה להנחתה. המוצרים במקס סטוק יכולים להיות הכול ושימושיים בערך כמו תואר במדעי הרוח, שלפי יוצרי הסדרה עמית קלינג ואורן ברזילי, גם נמכר שם. הסרטון הכי אהוב עלינו, שגם נבחר במקום השני לסרטוני 2018, הוא גמד פתיין, כי הוא כל כך מפגר, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים בעולם של כל כך הרבה קומדיות שרוצות להיות חכמות. ממה שעלה בערוץ הפרק על מדעי הרוח הוא כמובן האהוב ביותר עליי.

אמיר הבר – זולי הזול זול

האמת, אין לנו מושג איך קוראים לסדרה הזו ואם זה השם שלה אבל היא גם מהסדרות החדשות שמדודרות וגם נורא מצחיקה, רצף אקראי של אמירות מאוד לא משכנעות שאיכשהו מצליחות לשלב בין התלהבות לאדישות באנימציה אינפנטילית, כמו שאנחנו אוהבים:

שרופים

לא בטוח שילדי הקומדיה הם קהל היעד של הסדרה על אוהדי בני יהודה, ואליסון בקדל כנראה הייתה מתהפכת בביתה למראה הסדרה הגברית כל כך, אבל הדמויות חינניות, המשחק לא מביך בכלל ויש בה מה שכבר נראה שנעלם מסדרות הקומדיה של הדור האחרון: סיפור. שחקני הסדרה:  דורון בן דוד (פאודה) יוסי צברי (נפלת חזק) וגולן יורקביץ’. יוצרים ותסריטאים: איציק שאשו, מאור זכריה וגולן יורקוביץ.

הפרק האהוב עלינו:

כדאי לבדוק – אוי, זה נהדר

אוי, זה נהדר התחילה להיות משודרת רק החודש. אז לא ראינו הרבה. אבל היא לוקחת את קטע הסטנדאפ של דניאל חן קדימה, ובה כל הדמויות בכיכובו, שזה די מגניב כי זו הסיבה שאהבנו את הקומדיות של אדי מרפי ופיטר סלרס.

כתבו עליך הצגה

“מלך ישראל” בצוותא – ביקורת קומדיה

על הקומדיה “מלך ישראל” בצוותא הייתי אמורה לכתוב כבר קודם. פספסנו את ההצגה הזו כמה פעמים (פעם אחרונה כי הייתי במיון עם עירוי, סיפור אמיתי), וחבל שלקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע.
כי זו הצגה מצחיקה.
גור קורן, מחזאי פרינג’ ותיק שאחראי גם ל”המוגבלים” ול”חמישה קילו סוכר”, אחראי לכיף הזה עם מוריה זרחיה (“הגדוד העברי”), שביימה. בתכנייה היה כתוב שזו הייתה אמורה להיות מונודרמה, ומה אגיד לכם – יופי שהיא צמחה לשישה שחקנים, ועוד משעשעים ומוכשרים כמו דורון בן דוד, מתן זרחיה, אלי מנשה, עומר עציון, נטלי פרץ (זאת סוזי האחות מטיפת חלב! היא פה! ואם תתנהגו יפה היא גם תעשה חיקוי ממש טוב שלה באיזה רגע לקראת הסוף) והדר שחף-מעיין.
ומה בעצם קורה? ובכן, תכירו את עמרי. בעצם אולי אתם כבר מכירים אותו. הוא בן 33, גר בדירה עם שותפה ברמת גן, אוהב סרטים של אסי דיין, המצב החביב עליו הוא ישיבה, והוא עובד בסלקום כבר שמונה שנים. נכון שזה נשמע מוכר? אני מכירה אפילו יותר מאחד כזה.
עמרי יושב שבעה על אמא שלו. היא לא היתה מבוגרת בכלל, ומה פתאום עכשיו סרטן, באמצע החיים?
וכשעמרי קם מהשבעה, מתחילים לקרות דברים מוזרים.
מוזרים כמו קולו של עמרי מלך ישראל (מלך ישראל ארבעה מלכים אחרי ירבעם, לא ידעתם את זה? חבל, זה מבאס אותו מאוד) שבוקע פתאום מגרונו ומורה לו לעשות דברים כמו לא לגלח את הזיפים שצמחו לו ושהבוס שלו מאוד לא אוהב, לשתות הרבה יין, לבקש מכל אישה שחולפת על פניו להסיר את בגדיה (בתוצאות מפתיעות) ואחר כך גם לצאת לטיול ארוך בארץ ישראל המודרנית ולא להתרשם ממנה בכלל.

מלך ישראל קומדיה
טיפוס כריזמתי, העמרי הזה. כלומר לא עמרי אלא עמרי השני, עמרי מלך ישראל. הוא מופיע גם בהתגשמות פיזית, לבוש גלימה מלכותית ביותר (וחושפת מדי פעם בוקסר מודרני למדי, כנראה פשרה עם דרישות ההגינות הדתית). בגדול הוא לא ממש מתרשם ממה שהוא רואה, לא מהמארח שלו ולא מהמדינה שהוא חי בה. ואיך אפשר לקחת את המדינה ברצינות, כשארבעת השחקנים שאינם עמרי ועמרי משחקים לסירוגין קולגות ולקוחות מעצבנים יותר או פחות ב”סלקום” (הסניף המקולל בדיזנגוף סנטר. אני כבר שלוש שנים מתכננת להתנתק מהם אחרי שני ימי שישי שבזבזתי שם ומה שהולך בהצגה אפילו לא מתקרב לאמת המרה), בוס מעצבן אפילו יותר, סטודנטים לקולנוע (“מי יותר גאון, ווס אנדרסון או פול תומס אנדרסון?”), טיפוסים הזויים לגמרי ברחוב (“מה אני יכול לומר לך על המלך עמרי? אל תקרא לבן שלך ככה, שם רע! בגללו נהרגו יהודים! כן, לנו יש שני בנים, יגאל וברוך, שיהיו בריאים”), ובלי להזכיר בכלל את חבורת הבית”רניקים באיצטדיון טדי.
הסוף הוא, ובכן, בדיוק מה שהייתם עושים אם דבר כזה היה קורה לכם, ולא נוסיף. ומהדרך, ובכן, נהנים. הקהל נהנה, השחקנים נהנים, כולם נהנים.
לא רק על משחק בנוי התיאטרון. יש גם תפאורה ותלבושות מינימליסטיים וממצים, ובחירות מוזיקליות ממש גאוניות (בלי ספויילרים, שיר הטרטע הוא אחד מרגעי השיא בהצגה). בגדול, אפשר לומר שלמדנו משהו. אנחנו חיים במדינה הזויה, מרגיזה, קצת עקומה ומלאת הפתעות, ומצחיק פה עד דמעות.

וזה לא רק אנחנו. כי ההצגה הזו מדברת גם לקהלים שלא בהכרח חשים שהיא נכתבה עליהם. ביציאה עלו איתנו במעלית חבורת טינאייג’ריות. הן התלהבו מההצגה המצחיקה ומכמה תיאטרון הכל נראה, וריכלו ש”הנה, עכשיו היית בהצגת פרינג’. היית בכזו פעם?”
“לא”, ענתה הטינאייג’רית הטינאייג’רית מכולן. “רק בהבימה פעם, כשאמא שלי ניסתה לשחור לי תרבות”.

אז שחרנו לנו תרבות, סאטירה וצחוקים, ויצאנו ללילה הלח מרוצים.

ההצגה הבאה – בצוותא, ב-24.6