ארכיון תגיות: הומור רפרנסים

טכניקות ליצירת הומור

מהן הטכניקות המובילות ליצירת הומור בקומדיה

(ניתן להזמין בהרצאה: dror.kastel@gmail.com)

אי התאמה סמנטית

אי התאמה סמנטית משמעותה שילוב בין שתי מילים, מבעים או משפטים שאינם מתאימים מבחינת משמעות, למשל חתול נובח, ילד מקולקל, ענן הולך לישון. ככל שהמשמעויות מתרחקות יותר, אנחנו מתקרבים יותר לעולם הנונסנס, שם כמה שפחות צפוי יותר טוב.

למשל יש לה שן אחת מתכלת ואוזניים נקיות.

יש ים זבובים, אמרתי נעשה ריבה

אליטרציה

אליטרציה מוגדרת כחזרה על עיצורים או צלילים בכמה מילים. זה כלי נפוץ בשירי משחק, כמו גנן גידל דגן בגן ושרה שרה שיר שמח או נחש נשך נחש.

למי יש מכון למסז’ בפסז’?
לסשה בפסז’ יש מכון למסז’
נכון שהמכון של סשה למסז’?
נכון המסז’ של סשה במכון

חזרה

כבר הזכרנו בעבר את החזרה בסדרות ובקומדיות נוספות. בסדרות קומדיה הוא הופך למאפיין כל כך בולט של דמות, וכך הוא הופך את הביזאריות שלה להרגל שלה אנחנו מצפים. חשבו על צליל כמו “דופ”,  איך במעט מאוד אפשר לאפיין דמות.תפקיד נוסף של חזרה הוא לבנות תבנית לפני ששוברים אותה. חזרה יכולה לשמש גם כלעג לדמות שאומרת שוב אותם דברים בדרכים שונות.

הגזמה/אוברסטייטמנט

גם בדיבור הרגיל אנחנו משתמשים בגוזמאות לצרכים רטוריים, “תמיד את מאחרת”, “אני יכול לאכול סוס”, “אני ממש יפה”. בקומדיה זה עובד ככל שההגזמה גדולה ומופרכת יותר. ג’ים קארי ובכללה הקומדיה האמריקאית מייצגים בולטים של ז’אנר זה.

שבירת ניבים

הרבה מההומור מבוסס על שילוב של המוכר ושל אלמנט ההפתעה. דרך קלה לעשות זאת היא פשוט לשנות ניב מוכר. בדרך כלל אנחנו משנים את הסוף, אבל אפשר לשנות גם חלק אחר או אפילו להבין את הניב באופן מילולי.

למשל “העם נקעה רגלו”
“בונה עולם”

דו-משמעות

בדרך כלל אנחנו חושבים על דו-משמעות בהקשר של מילה יחידה, אחות יכולה להתפרש בשתי משמעויות, צב בשמיעה יכול להתפרש גם כצו. לדעתי, טקסטים מופתיים בתחום הקומדיה הם טקסטים ארוכים ומלאים שיכולים להתפרש  לשני כיוונים. למשל:

חיקוי

החיקוי הוא מעין יצירת עותק קומי למקור. הוא יכול להיות חיקוי קולי או חיקוי ויזואלי. החקיין גורם למאזין או לצופה בו לדמיין את מושא החיקוי . כאשר חקיין מחקה בקולו או בדמותו הפיזית אישיות מוכרת , המאזין או הצופה משווה בדמיונו בין מושא החיקוי ובין החיקוי וכך נוצר הפער הקומי . חיקוי יכול גם להתייחס ליצירות פארודיות המחקות ז’אנר.

עמימות

עמימות אומנם נשמעת דומה לדו-משמעות,אך בעוד דו-משמעות טומנת בחובה שתי משמעויות של ביטוי, בעמימות בקושי נגיע לאחת. לפעמים זה מתבטא בג’יבריש, לפעמים ברטוריקה שאין בה דבר ולפעמים בצייפייה למידע שלא מגיע.

אנדרסטיימנט

לשון המעטה היא שימוש במילה או בביטוי חלש או מקטין לאירוע נסער ודרמטי, כך למשל אמירה כמו “זה בטח כואב” לכריתת יד, או  “קצת רטוב פה” לשיטפון.

אינטרטקסטואליות

אינטרטקסטואליות היא אזכור או רמיזה לטקסט אחר או אפילו למערכת סימנים אחרת. בהומור הדבר נעשה לרוב תוך שינוי ההקשר להקשר לא הולם. מוכר גם כהומור רפרנסים.

ניגודים

ניגוד הוא מהבסיס של ההומור ונמצא כמעט בכל בדיחה, זה יכול להיות ניגוד בין המיני לתמים, בין הסביר ללא סביר, בין הבוגר לילדותי, בין החכם לטיפשי, בין החג לחול, בין אבל לחגיגה ועוד. הכי ידוע הוא שוטה הכפר – האיש שמצפים ממנו להיות דהיל ומקבלים ממנו תשובות חכמות. אנחנו מעדיפים ניגודים שאינם צפויים מדי, ועדיף ליצן בבנק מבבית קברות.

שבירת טאבו

שבירת טאבו היא שבירה של חוקי הנימוסים, הטאקט וכל הנושאים שאסור לדבר עליהם. זהו ההומור של אוהבי ההומור השחור, הומור הגרדומים, בדיחות על מוות, נכות ועוד או סתם הפרות של קונצנזוס.

האורוויל. בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך… צוחק?

טל ראתה באיחור  את “האורוויל” של  סת’ מקפלרן. עכשיו נשאר להחליט, האם זו קומדיה?

“איש משפחה”, “אבא אמריקאי” ו”המופע של קליבלנד”, “טד” וגם “טד 2”. המון גסויות. קצב מהיר, גסויות, רפרנסים, גסויות. סת’ מקפרלן, מכירים?

מה לו ולמד”ב? לא ראינו שמץ של עניין בחלל אצלו, נכון? ובכל זאת, אם סטאר טרק זה הקטע, יש את הסדרה החדשה ההיא, נו, זאת שאף אחד כבר לא זוכר איך קוראים לה כי היא גרועה. אם חיפשתם מד”ב שאפשר להנות ממנו, בטח נטשתם אותה ועברתם כבר לראות את “האורוויל”.

רגע, אבל זאת קומדיה? סת’ מקפרלן, כן, אבל גוף המעריצים טוען בתוקף שזו סדרת סטאר טרק… מה זה בכלל, פרודיה? קומדיית חלל? סדרת מחווה?

מחווה? כמו פאנפיק? כן, כזה. מישהו רוצה לספר עוד סיפור שמתרחש בעולם הזה שכולנו מכירים. הוא לא יכול (זכויות יוצרים וזה…), אז הוא ממציא עולם דומה וממלא את החורים (בעיקר בעצמו – הוא הרי בתפקיד הראשי).

העולם הזה הוא פדרציה של כוכבי לכת המאוכלסים בחייזרים מהדגם המקובל של שתי ידיים, שתי רגליים וקצת תוספות בגזרת האף, המצח ואיברי המין (“אלה לא היו הברכיים שלו, ג’ים!”) שהקימו צי ספינות חלל משותף למטרות מחקר. גיבורנו, סת’ מקפרלן במו עצמו ובהופעה מיושבת להפתיע, מקבל את הפיקוד על אחת כזאת המאוישת ברוב אנושי, בערך שנה אחרי שתפס את אשתו בוגדת בו עם חייזר כחול (היי! רוב לאו! הוא היה גם בפוסט הקודם שלי!) ולמרבה ההפתעה, את מי הוא מקבל בתור הקצינה הראשונה שלו?

את הצוות מרכיבים אם כן אדריאן פאליקי כאשה-לשעבר והעזר-כנגד על הגשר בהווה, פני ג’ונסון ג’רלד כרופאת הספינה המנוסה, סקוט גריימס וג’יי לי כצמד הנווטים המעצבנים, ובגזרת החייזרים – פיטר מקון כבורטוס, חייזר מגזע חד-מיני וקשוח, הלסטון סייג’ כקיטאן שנולדה בכוכב בעל גרויטציה גבוהה ולכן היא חזקה מאד, ומארק ג’קסון כאייזק, ישות מלאכותית. אה, ויש גם את נורם מקדונלד, בתור יפת, חייזר-ציטופלסמה זחלני עם פה מלוכלך.

הדמויות הראשיות לא נראות קומיות כל כך. מקפרלן כאמור מפגין הופעה רצינית מאד. לא בדיוק סטריאוטיפ של קפטן – לא נועז, מבריק, כריזמתי או שקול במיוחד. אבל הוא כן מעורר הזדהות בתור מישהו שעובד קשה, יודע את העבודה, ובעיקר קיבל הזדמנות להרשים בתפקיד הזה, שברור שרצה מגיל חמש – והוא יעשה הכל כדי להצליח.

והוא אכן מצליח. בסיוע של צוות רציני ומוכשר, הוא די ממלא את המשימות הלא-מאד-חשובות בקנה מידה גלקטי שמטילים עליו.

אז מה קומי פה?

נמצא פה המון הפוגות קומיות – למשל בדיחות על המתנה במעלית, יציאות חפוזות מהגשר בריצה קלה, והתיק המסמורטט שמושלך על מושב מעבורת החלל המגניבה שגיבורנו מנחית במרפסת שלו. שימו לב שכל אלה ממלאים חורים אמיתיים לגמרי בעולם דמוי סטאר-טרק – אולי חשבתם על הכל ויש לכם משכפלים, ספינות חלל ומבנה חברתי מושלם… אבל עדיין לא תדעו מה להגיד לשכן במעלית ובמעבורת עדיין אין תא כפפות שמסוגל להכיל תרמיל גב סטנדרטי.

אלמנט קומי אחר הוא שני הנווטים המעצבנים שהיו אמורים לתפקד כמקהלה יוונית קצת שיכורה וחסרת אחריות. אלה התגלו כקצת פחות מצחיקים מהצפוי.  גם חוסר האחריות הכללי שלהם, שהתבטא בציור בולבולים על כל מיני דברים, לגימת משקאות קלים מעל קונסולת הניווט ותעלולים שהביאו בין היתר לאכילת חלק מחבר צוות ע”י איש צוות אחר – לא כל כך התאים לתפקיד. במקום למשוך את הגאג הלא מוצלח הפכו אותו לחלק מהדרמה. להתנהגות הלא אחראית יש השלכות עד כדי משפט צבאי, וגם סיבות שאם ימצאו אותן – יוכלו להוביל את הדמות קדימה.

וגם – הומור רפרנסים. מקפרלן לא ממש עומד בפיתוי להכניס כמה בדיחות רפרנסים, אבל לזכותו יאמר שהוא מצליח לפחות להמעיט בהן. בכמה מקומות הוא אפילו משתמש בהם בצורה מאד הגיונית (“קבלו את השפל של התרבות האנושית – תכניות ריאליטי מתחילת המאה ה-21”).

כל אלה נותנים נופך קומי לסדרה, ובכן, דרמטית. וכמו כל סדרה ביקום דמוי סטאר טרק – יש בה דרמה, יש בה התפתחות (קצת עצית ולא תמיד הכי אמינה) של דמויות ושל סיטואציות, ויש בה עיסוק בנושאים רציניים. מה היה קורה אם צוותי סטאר טרק היו מפרים את הצו הראשון שאוסר ליצור קשר עם תרבויות פרמיטיביות? מה היה קורה אם לייקים בפייסבוק באמת היו מכתיבים לנו את החיים? וגם שאלות נוקבות על זהות מינית, מגדרית וגזעית. אה, והאם זה אונס אם שניכם תחת השפעה?

אז זאת דרמה קומית, כמו בניינטיז? או אולי קומדיה דרמטית בחלל? בהחלט יש פה יותר קומי מדרמטי, גם אם הפאנצ’ים לא באים בקצב. אבל יש פה גם בניית פרקים ודמויות וקשת עלילה. ויש גם צוות עם תזמון קומי מצוין (פאליקי במיוחד יכולה לעבור מדרמה לקומדיה בהרמת גבה) ויכולת לעבור בזריזות בין הז’אנרים. זה צוות חזק של אנשים שהם אולי לא הטיפוסים הכי מבריקים, נועזים וכריזמתיים בגלקסיה, אבל הם עובדים קשה, יודעים את העבודה, מעוררים הזדהות והעיקר – אפשר לסמוך עליהם שלא ידפקו את ההזדמנות שקיבלו.