ארכיון תגיות: ווירד אל

קומדיות בנטפליקס שעדיין לא מכירים

טחנתם כבר את “ביג מאות’? יצא לכם “נאנט” מכל החורים? יונתן עמירן מביא לכם  ספיישלים, סדרות וסרטים קומיים פחות מוכרים

(עמוד מתעדכן)

נטפליקס יכול להיות מקום מפחיד. דבר ראשון: מה זה כל האדום הזה? זה הצבע של השטן! אבל, גם כמות התוכן שיש שם וגודל אפשרויות הבחירה יכולים להפחיד אתכם ולגרום לכם לגולל שעות עד שאתם מגיעים לכל מיני דברים בהודית. בגלל זה אני כאן, עם רשימה של סדרות, ספיישלים וסרטים קומיים שימלאו את חייכם בצחוק, ואולי לא הכרתם. ואם כן הכרתם, אל תכתבו את זה בתגובות ותקראו לי אידיוט. זה פוגע בי.

James Acaster: Repertoire

בעידן שאנחנו חיים בו היום, שבו נראה שכל שבוע יש ספיישל סטנדאפ חדש (אוקי, בגלל הקורונה זה קצת האט) זה נחמד לראות מישהו עושה את זה אחרת. ג’יימס אקאסטר הוא קומיקאי בריטי שהוציא ב-2018 רביעיית ספיישלים לנטפליקס. הספיישלים מחוברים אחד לשני, סוג של, אבל גם עומדים כיצירות בפני עצמן. בספיישלים אקאסטר יוצר סיפורים מוזרים ובבירור מומצאים, אך שוזר בהם אבחנות אמיתיות על החיים, וכל זה באמצעות חוש הומור מפותח וסגנון הגשה כובש. אקאסטר הוציא ב-2021 ספיישל סטנדאפ נוסף, שונה מאוד מארבעת אלה, אך מצחיק לא פחות, אך הוא לא בנטפליקס משום מה. הספיישל האלה כן, ומומלצים גם לאנשים שלא מחבבים בדרך-כלל סטנדאפ בריטי.

Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun

נראה שבמציאות שאנחנו חיים בה עכשיו, הדבר האחרון שכולם רוצים זה הומור אקטואלי, סאטירי או מתוחכם. לא, מה שאנחנו רוצים זה הומור נונסנס מטופש! וזה בדיוק מה ש-Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun מספק. היבריד המערכונים/סיטקום הזה מבית שלישיית קומדיה אוסטרלית מציג לנו את ברודן, זאק ומארק, שלושה blokes אוסטרליים עם תסרוקות משונות שחיים בבית ביחד וחווים הרפתקאות משונות שכוללות מדיחי כלים מדברים, אוצר פיראטים, מסע בזמן, ביקור ממלכת אנגליה ועוד. ויש גם הופעות אורח ממפיק הסדרה אד הלמס, ווירד אל, קירסטן שאל ועוד.

The Lonely Island Presents: The Unathorized Bash Brothers Experience

״דה לונלי איילנד״ היא כמובן שלישיית הקומדיה המוזיקלית של אנדי סמברג, עקיבא שייפר וג׳ורמה טאקון שאחראית ללהיטים על זמניים כמו Dick in a Box, I’m on a Boat, Jizz in my Pants ועוד רבים וטובים. מאז יציאת סרט המופת של השלישייה Popstar: Never Stop Never Stopping ב-2016, הם שמרו על שקט יחסי, אבל עכשיו הם חזרו עם הפרוייקט הכי מוזר שלהם עד כה, ספיישל קומדיה של חצי שעה,  או כמו שהם קראו לו “Visual Poem”, שהוא ביוגרפיה מגוחכת לחלוטין של שני כוכבי בייסבול מהניינטיז. סמברג ושייפר נכנסים לנעליי הבייסבול של חוזה קנסאקו ומארק מקגווייר ובמשך חצי שעה שרים ומראפרפים על תהילה, אהבה, תופעות הלוואי של שימוש בסטרואדים, בית הפנקייק, שרשרות צדפים ועוד מלא דברים מהניינטיז. לא צריך להבין הרבה בבייסבול בשביל להיכנס לשירים האלה ולהנות מהופעות האורח של ג׳ני סלייט (״מחלקת גנים ונוף״) וסטרלינג ק׳ בראון  (״החיים עצמם״) ומההומור הילדותי והמתוחכם בו זמנית של דה לונלי איילנד.

I Think You Should Leave: With Tim Robinson

טים רובינסון הוא קומיקאי אמריקאי שאתם אולי תזהו מהזמן המאוד קצר שלו כחבר קאסט ב-SNL. הוא פוטר לאחר עונה אחת כי לא ממש הצליח להשתלב בתכנית, אך יצר וכיכב עם חברו סאם ריצ׳רדסון (״ויפ״) בסדרה החביבה ״דטרויטרס״ בקומדי סנטרל. ועכשיו הוא חזר לעולם המערכונים עם הסדרה החדשה הזאת שהיא אחד הדברים הכי מטומטמים ביותר שראיתי. בקטע טוב. המערכונים בסדרה לרוב עוברים על חוקי המערכונים הקלאסיים, ומלאים בבדיחות פלוצים וקקי וצעקות. וזה מאוד מצחיק. כל אחד מששת הפרקים גם קצר מ-20 דקות מה שמאפשר בינג׳ קליל ורובינסון הביא כל מיני חברי קומדיה שלו כולל ריצ׳רדסון, ונסה באייר ו-וויל פורטה מ-SNL, סטיבן יון מ״המתים המהלכים״, טים היידקר מ״טים ואריק״ ועוד. התכנית כבר זוכה לביקורות מהללות והרבה באזז בטוויטר, אבל אל תצפו לעונה שנייה. אני משער שהתכנית תגמור כמו שאר תוכניות הטוק-שואו/מערכונים של נטפליקס ותבוטל אחרי עונה אחת.

Rory Scovell Does Stand-Up for The First Time

עם כל ספיישלי הסטנדאפ שממלאים את נטפליקס בשנים האחרונות הגיע הזמן שמישהו יוציא קצת אוויר מהבלון הנפוח הזה. זה מה שרורי סקובל ניסה לעשות עם הספיישל שלו מ-2017. סקובל, שאולי מוכר לכם אם הייתה אחד מעשרות האנשים שראו את סרטה של איימי שומר ״מרגישה פצצה״, פותח את הספיישל שלו עם מערכון פארודי מטורף שלועג לאגו המנופח של סטנדאפיסטים וממשיך משם לשעה משונה בה הוא צועק על מין אנאלי, פוליטיקה, ואבחנות מאוד ספציפיות על סרט דוקומנטרי על או ג׳יי סימפסון. כמו כן יש לו אבחנה על פטיפונים שתמיד חשבתי עליה אבל לא ידעתי איך לבטא. המופע הוא אינטימי (צולם במועדון קטן בלי במה אפילו), פוסט-מודרני ומעצבן לעיתים, אבל אני נהניתי ממנו וממליץ! חכו לפחות להופעת האורח המשונה של ג׳ק ווייט.

ארצ׳ר

כן, ארצ׳ר, סדרת הקאלט המצויירת שאני בטוח שהמליצו לכם עליה עשרות פעמים, נמצאת בנטפליקס. לפעמים לנטפליקס יש סדרות שהן לא סדרות מקור של נטפליקס, ולפעמים הם גם מאוד טובות. למי שעדיין לא מכיר, ״ארצ׳ר״ עוקבת אחרי סטרלינג ארצ׳ר, מרגל אמריקאי חסר טאקט (בדיבובו של ג׳ון בנג׳מין, כוכב ״בוב׳ס בורגרס״) שעובד בסוכנות ריגול יחד עם האמא השתלטנית שלו (ג׳סיקה וולטרס, לוסיל מ״משפחה בהפרעה״) ועוד מגוון סוכנים כושלים. הסדרה משלבת הומור בסגנון ״משפחה בהפרעה״ עם עלילות ריגול, ועברה שינויים רבים בה הגיבורים שלה הפכו לסוחרי סמים, בלשים פרטיים, והרפתקנים על אי טרופי. כל 7 העונות ששודרו עד עכשיו נמצאות בנטפליקס לבינג׳ נהדר.

Donald Glover: Weirdo

לפני “אטלנטה” ו-This Is America, דונלד גלובר היה בקבוצת מערכונים שעשתה מלא סרטונים מצחיקים באינטרנט. קצת אחרי זה הוא היה סטנדאפיסט והוציא ספיישל של שעה ב”קומדי סנטרל” בשם Weirdo שזמין לצפייה בנטפליקס. זה נחמד להיזכר בגלובר הצעיר והפחות רציני שמספר סיפורים מחייו כילד למשפחת עדי יהווה שפעלה גם כמשפחת אומנה, ומדבר על נושאים מגוונים כמו ראפ ודגני בוקר. הספיישל נעשה שנים לפני מודל ה”תנו לכל אחד ספיישל ומהר” של נטפליקס, וכמו כל דבר בקריירה של גלובר זה הישג מרשים לגילו. וזה גם מצחיק!

Sick Note

כולנו אוהבים לשחק ב”איפה הם היום?”. למשל איפה הג’ינג’י המעצבן הזה מ”הארי פוטר”? טוב, הוא במקרה משחק בקומדיה השחורה הזו של ערוץ Sky One הבריטי שנטפליקס רכשה להפצה בין לאומית. רופרט גרינט, זה שהיה רון וויזלי, מככב בתור דניאל גלאס, סטלן עצלן שחייו משתנים לחלוטין כשהרופא שלו מספר לו שיש לו סרטן. אך באופן מפתיע השינוי הוא דווקא לטובה. מתייחסים אליו יותר יפה בעבודה, האקסית שלו חוזרת אליו, הכל נראה טוב. אבל אז מתברר שמדובר היה באבחון שגוי של רופא מטומטם, והוא והרופא מחליטים לשתף פעולה ולהמשיך את השקר הזה. ניק פרוסט, כוכב טרילוגיית הקורנטו האגדית (“מת על המתים”, “שוטרים לוהטים” ו”סוף העולם”) מעולה במיוחד בתור הרופא הלא יוצלח של דניאל. הסדרה לא מושלמת, דון ג’ונסון (“מיאמי וויס”) די מעייף בתור הבוס האמריקאי חסר הטאקט של דניאל, ובגלל שזו קומדיה שחורה, זה מרגיש לפעמים כאילו הם מתאמצים לעשות את הדמויות נוראיות ככל האפשר, אבל העלילה מעניינת, הבדיחות משעשעות והצילום והבימוי מרשימים.

Hot Date

בתור אדם הסובל מבדידות כרונית אני לא נהנה בדרך כלל מקומדיות על דייטינג ומערכות יחסים. אז הופתעתי כמה נהניתי מ-Hot Date, רכש של נטפליקס מערוץ הטלוויזיה האמריקאי האלמוני Pop. בריאן “מרף” מרפי ואמילי אקספורד הם זוג אמיתי שעבדו שנים במחלקת הוידאו של אתר College Humor הפופולרי והצליחו להפוך את המערכונים שלהם שם לתכנית טלוויזיה. מרפי ואקספורד מככבים בתור עצמם, זוג מילינאלי שיוצאים לבלות ומתמודדים עם בעיות שונות כמו אקסים וחברים מבריזנים, אך גם משחקים מגוון זוגות מגוחכים אחרים במהלך כל פרק, שמשלב בין עלילה סיטקומית למערכונים חוזרים. אני אולי לא יכול להזדהות אבל אני בהחלט יכול לצחוק מהסדרה החמודה הזאת שמתאימה לבינג’ זוגי.

Oh Hello: On Broadway

אני שמח שכולכם עפים על ״ביג מאות׳״ בזמן האחרון כי זו באמת סדרה נהדרת,  אבל אם אתם שואלים אותי התוכן הכי טוב בנטפליקס, ובו ניק קרול וג׳ון מולייני מגלמים זוג חברים יהודים, הוא עדיין המופע החי הזה מ-2016. החברים הטובים קרול ומולייני חזרו בספיישל הזה לדמויות של גיל פייזון וג׳ורג׳ סנט-גיגלנד, שני ניו-יורקרים זקנים ודוחים שאותם הם מגלמים כבר קרוב לעשור, בפודקאסטים ובתכנית המערכונים ז״ל של קרול, ״קרול שואו״, והמופע ברודווי הזה הוא אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי בחיי. ראיתי אותו כבר שלוש פעמים והוא גורם לי לצחוק בקול רם בכל פעם. קרול ומולייני מנפצים את הבלון הנפוח של מחזות בברודווי ולוקחים אתכם למסע מטורף של בעיות רפואיות, רפרנסים לסטילי דן, קוקאין, נישואין עם דביבונים והרבה יותר מדי טונה, בתוספת כמה הופעות אורח מאוד מגניבות. אם נהניתי מכל דבר שהצמד הזה עשה בעבר, אני רוצה להאמין שגם תהנו מהמופע הזה.

Michael Bolton’s Big Sexy Valentines Day Special

לזמר הסופט-רוק האמריקאי מייקל בולטון יש קריירה מעניינת. בשנות השמונים והתשעים הוא זכה להצלחה מסחררת באמריקה, אך הפך לפאנצ׳ליין בסרטים כמו ״אופיס ספייס״ בזכות תדמיתו הרכרוכית ושיריו הדביקים. ואז ב-2011 שלישיית הראפ-קומי ״דה לונלי איילנד״ שלפו אותו מהמזווה בשביל הלהיט הקורע שלהם “ג׳ק ספארו“, ונתנו לו קריירה חדשה בתור בדיחה שמודעת לעצמה (ויודעת לשיר די טוב). הקאמבק הזה הגיע לשיאו ב-2017 עם ספיישל בהפקת דה לונלי איילנד וסקוט אוקרמן, יוצר ומנחה ״קומדי באנג באנג״. הספיישל, בבימויים של אוקרמן וחבר ״לונלי איילנד״ עקיבא שייפר, ובכתיבתם של כמה מכותבי ״קומדי באנג באנג״, הוא פרודיה מטורפת על ספיישלי התרמה ובה בולטון מבטיח לסנטה קלאוס בעצמו שיגרום ליצירתם של עשרות אלפי תינוקות חדשים בכך שיגרום לקהל לעשות אהבה כמו שרק הוא יכול. הספיישל מלא במערכונים מצחיקים ובהופעות אורח שכוללות את אנדי סמברג, שרה סילברמן, מאיה רודולף, פרד ארמיסן, וויל פורטה ועוד. וגם ביצוע אקוסטי מיוחד של הלהיט ״ג׳ק ספארו״.

Mindhorn

ג׳וליאן באראט ידוע בעיקר מעבודתו עם נואל פילדינג בקבוצת הקומדיה הבריטית הסוריאליסטית ״מייטי בוש״ שיצרו כמה מופעי במה וסדרת קאלט בעלת אותו שם. אף אחד מהדברים האלה לא נמצא בנטפליקס, אבל סרט הקאלט-בהתהוות שלו ״מיינדהורן״ דווקא כן.  באראט מככב בתור ריצ׳ארד ת׳ורנקרופט, שחקן עבר שכיכב בסדרת אקשן צ׳יזית באייטיז, ומוצא את עצמו עכשיו שמן, בודד וחסר פרנסה. הוא נקרא לשתף פעולה עם המשטרה בעיירה ישנונית באי מאן שצריכים להתמודד עם מעריץ מטורף של הסדרה שלו. בסרט מופיעים גם סטיב קוגן וקנת׳ בראנה.

The IT Crowd

השנה היא 2018 ועדיין לא כולם ראו את ״דה איי טי קראוד״ הסיטקום הבריטי המעולה שרץ מ-2006 ל-2013. אולי הסיטקום הטוב האחרון שהשתמש בצחוק מוקלט, הסדרה שנוצרה על ידי גראהם לינהן הגאון (Father Ted, Black Books) עוסקת בשני עובדים חנונים של מחלקת תמיכה טכנית שמצטרפת אליהם אישה אמביציוזית אבל חסרת ידע במחשבים. וגם כל הדמויות מטורפות וחיות בעולם מטורף מלא בחזיות שעולות באש, גותים שמתחבאים בחדרים סודיים, ידיים רובוטיות ומכנסי סקס חשמליים. בסדרה מככבים בין השאר כריס אודאוד (״מסיבת רווקות״) ריצ׳רד איואדי ומאט בארי (Garth Marenghi’s Darkplace). צפו בארבע העונות הקצרות וספיישל הסיום וגם אתם תתחילו להגיד ״ניסיתם לכבות ולהדליק את זה?״.

A Futile and Stupid Gesture

הסרט הביוגרפי המקורי הזה של נטפליקס לא עשה הרבה באזז בארץ כשהוא יצא, אבל בחו״ל דיברו עליו הרבה,ומסיבה טובה. הסרט הוא ביוגרפיה של כותב הקומדיה האגדי דאג קני, שיצר את מגזין הקומדיה האגדי ה״נשיונל לאמפון״. אבל מה שבאמת דיברו עליו הרבה הוא הליהוקים של כוכבי הקומדיה של היום בתור כוכבי הקומדיה של שנות השבעים. בנוסף לוויל פורטה (״סאטרדיי נייט לייב״, ״האיש האחרון בעולם״) בתפקיד הראשי והליהוק הפשוט גאוני של ג׳ואל מקהייל בתור צ׳בי צ׳ייס, יש גם את ג׳ון גמברלינג (״ברוד סיטי״) בתור ג׳ון בלושי, ג׳ון דיילי (״קרול שואו״) בתור ביל מארי ונטשה ליון (״כתום זה השחור החדש”) בתור כותבת הקומדיה האגדית אן ביטס. אבל מה שבאמת מייחד לדעתי את הסרט זה השימוש במרטין מול (Clue, ״משפחה בהפרעה״) בתור גרסה עתידית של קני שמפוצצת את הבלון הנפוח של סרטים ביוגרפיים, מגיבה על ההתרחשויות ואומרת מה באמת קרה. הסרט אולי לא מרגש וחשוב כמו סרטים ביוגרפיים אחרים אבל אתם תצחקו וגם תלמדו קצת.

With Bob and David

כולם יודעים שתכנית המערכונים של דיוויד קרוס ובוב אודנקירק משנות התשעים ״מיסטר שואו״ היא תוכנית המערכונים האמריקאית הטובה ביותר בכל הזמנים, ואם אתם לא יודעים את זה אז תדעו! לפני שנתיים נטפליקס איחדו את כוכב ״משפחה בהפרעה״ וכוכב ״סמוך על סול״ לגרסה מחודשת של התכנית הקלאסית שלהם שלא בדיוק מגיעה לאותה רמה, אבל היא די טובה ויש בה כמה מערכונים מצויינים. הם גם הביאו את מרבית הקאסט המקורי של התכנית שכולל את כוכב הפודקאסטים ומיסטר פינאטבאטר בעצמו פול פ. תומפקינס, הקול של בובספוג טום קני וגם שחקני חיזוק חדשים כמו קיגן מייקל קי.

Lady Dynamite

הסדרה הזאת אולי מוכרת לכמה מכם, אבל לדעתי לא למספיק. הקומיקאית המצויינת והמיוחדת מריה במפורד, יצרה סדרה סמי-אוטוביוגרפית סוריאליסטית שמשלבת אלמנטים מ״התכנית של שרה סילברמן״, ״לואי״ ו״מארון״, לדבר מיוחד משלה. במהלך הסדרה אנחנו נעים בין זמנים שונים ורואים את מריה מתמודדת עם התהילה שלה, ההפרעה הדו-קוטבית שלה, חיי האהבה המאכזבים שלה ועוד. העונה השנייה אפילו יותר מטורפת מהעונה הראשונה וכוללת מסע לעתיד. אנחנו פוגשים גם את הסוכן הרכרוכי והכושל שלה בגילומו של פרד מלמד (״יהודי טוב״) את הוריה הנאיביים בגילומם של מארי קיי פלייס (״החברים של אלכס״) ואד בגלי ג׳וניור (״משב רוח מוזיקלי״) וכוכבים אורחים כמו ג׳ון מולייני, דיוויד ספייד, שרה סילברמן, ג׳אד אפאטו ועוד. לצערי, נטפליקס ביטלה את הסדרה, אז לא תהיה עונה שלישית, אבל יש לכם עדיין שתי עונות מצויינות לראות.

ל”ווירד אל” יש שירים מקוריים?

כן, והוא יצא לסיבוב הופעות בו הוא מנגן רק אותם, ואתם יכולים להאזין לו. תנו למומחה “ווירד אל” יונתן עמירן להדריך אתכם.

 

אני לא יודע בדיוק כמה שנים אני מעריץ של ווירד אל ינקוביק, אבל אני יכול להגיד לכם ששמעתי אותו לראשונה שאימיול היה דבר. חברים שלי הורידו את Fat או  White and Nerdy והתאהבתי. לא ממש אהבתי מוזיקה באותו זמן, כי הייתי יותר מדי אובססיבי לקומדיה. אבל סוף סוף מצאתי אמן המשלב מוזיקה עם חוש ההומור שפנה אליי. התחלתי ללכת לחנויות דיסקים ולחפש אלבומים של ווירד אל, ולאחר שזה לא כל-כך הצליח התחלתי להזמין אותם מאיביי. והמשכתי להיות מעריץ של ווירד אל במשך השנים, עם ירידות ועליות ברמת ההתלהבות שלי. השנה אבל ווירד אל עשה דבר מיוחד. בצעד אמיץ ובמילותיו שלו ״לא חכם״ הוא יצא לסיבוב הופעות באמריקה בו הוא מבצע רק את שיריו המקוריים. לא הפארודיות המצליחות שפרסמו אותו כמו Eat It, Amish Paradise ו-Smells Like Nirvana, אלא הבי-סיידס, הדיפ-קאטס, המקוריים.

עכשיו חלקכם, אלה שאנחנומעריצי ווירד אל ההארד-קור קוראים להם קז׳ואלס, אומרים ״רגע, לווירד אל יש שירים מקוריים?״ כן! במשך כ-40 שנות הפעילות שלו, כל אחד מ-14 האלבומים המלאים שלו היה מורכב מחצי פארודיות על שירים מוכרים, וחצי שירים מקוריים, אבל עדיין מצחיקים מאוד, של ינקוביק בעצמו (ומחרוזת פולקה של שירים פופולריים, אבל בואו לא ניכנס לזה. אני לא רוצה שהטור הזה יהיה סופר-דופר-ארוך). שירים אלה תמיד זכו להערכה ממעריציו הגדולים, אבל היו פחות מצליחים מהפארודיות שלו. בשנה שעברה כותב התרבות האהוב, ומעריץ ווירד אל ענקי, ניית׳ן רבין, התחיל טור שאפתני באתר שלו בו בשם The Weird Accordion to Al, בו הוא כותב על כל שיר שווירד אל הוציא בקריירה שלו בסדר כרונולוגי (הוא כרגע באלבום ה-12). בטור, רבין שיבח במיוחד את שיריו המקוריים של אל וקרא להם עדיפים על הפארודיות. והשנה אל יצא לסיבוב ההופעות, לו הוא קרא בזלזול העצמי הידוע שלו The Ridiculously Self-Indulgent, Ill-Advised Vanity Tour בו הוא יבצע רק את אותם שירים. השבוע הוא הוציא את כל 77 ההופעות חיות להאזנה והורדה דרך שירות התוכן Stitcher Premium (זה שירות מנוי שצריך לשלם עליו כל חודש. אבל אתם יכולים לקבל חודש חינם בעזרת הקוד “WEIRD”. אני לא מקבל חסות מהאתר, אבל אני מקשיב להופעות דרך שירות המנוי של אפליקציית Howl שמאפשרת לי להקשיב לתוכן של חברת הפודקאסטים Earwolf שכולל פודקאסטים כמו WTF, Comedy Bang Bang ו-How Did This Get Made. שוב, זה לא חסות, למרות שזה ממש נשמע ככה, ואולי הם צריכים לשלם לי).

במופע הראשון שלו בסיבוב ההופעות, לאחר ביצוע השיר הראשון CNR, מחווה ביזארית לקומיקאי שנות השבעים צ׳ארלס נלסון ריילי בסגנון ״עובדות צ׳אק נוריס״, אל אומר לקהל את המשפט הבא: ״Oh this is going to be fun! For me, I don’t know about you guys״ ובאמת אל מרגיש יותר משוחרר בסיבוב ההופעות הזה. במשך עשורים ההופעות של אל היו מסובכות, מלאות בהחלפת תחפושות, מסכי וידיאו וחליפות שומן. אבל בסיבוב הזה ינקוביק (שכבר בן 58) יכול להירגע ולשבת עם חברי הלהקה הוותיקה שלו, לנגן באקורדיון ולעשות סט אקוסטי אנפלאגד. אבל גם נשמע שהקהל כן נהנה מזה. זה קהל של מעריצים אובססיביים. הם רוצים לשמוע את הבי-סיידס.

אז מה בעצם השירים המקוריים של ווירד אל? דבר ראשון זה שהם מקוריים לא אומר שהם בהכרח לא פארודיות. אני אסביר. הרבה מהשירים המקוריים של ווירד אל הם מה שהוא קורא ״פסטיש״. מחוות לסגנון המוזיקלי של להקה מסויימת, אבל לא לשיר ספציפי שלה. הקשיבו לדוגמא ל-Craigslist הפארודיה שלו על The Doors בנושא אתר המכירות וההכרויות האמריקאי. זה לא פארודיה על שיר ספציפי של הלהקה, אבל אל ולהקתו מחקים את הסאונד של ג׳ים מוריסון וחבריו (בשיר הזה, הקלידן האגדי של The Doors, ריי מזרנק ז״ל, אפילו תורם את כישוריו). זה נשמע כמו שיר שהם היו מוציאים. כך גם עם מחוות ״קווין״ “Ringtone” או ‘”CNR” שהזכרתי קודם שבסגנון הווייט סטרייפס, או המחווה המדהימה שלו לבריאן ווילסון הגאון מהביץ׳ בויז, “Pancreas” על האיבר הפנימי האהוב עליו. שירים אלה גם מאפשרים לאל לעשות מחווה לאומנים שכנראה אף לא יהיה להם שיר מספיק פופולרי בשביל שאל שיעשה עליו פארודיה, כמו להקות האינדי Cake ו-They Might Be Giants עליהם אל התבסס בשביל Close But No Cigar  ו-  Everything You Know Is Wrong או אמן הניו-וויב האקסצנטרי טוניו קיי, לו אל כתב שני שירים Happy Birthday ו-I Was Only Kidding. השיר הכי מוכר של אל מהסגנון הזה הוא כנראה “Dare To Be Stupid” המחווה שלו ללהקת הקאלט הביזארית DEVO, שהפך להיות סוג של המנון למעריציו. מייסד DEVO מארק מות׳רסברג אמר על השיר: ״הייתי בהלם. זה היה הדבר הכי יפה שאי פעם שמעתי. הוא סוג של לקח את השיר ופיסל אותו למשהו אחר ו… אני שונא אותו בגלל זה, בעיקרון״.

שירים אלה גם מאפשרים לאל ללכת למחוזות אפלים יותר מאשר הפארודיות שלו. אל תמיד נחשב לאמן ידידותי לילדים כי הוא לא משתמש במילים גסות, אבל הוא נוהג להיות אלים ואפל במיוחד בשיריו המקוריים, כמו למשל הקלאסיקה The Night Santa Went Crazy, בו הוא מתאר בפירוט את סיפורו של סנטה קלאוס שמשתגע יום אחד ורוצח ומבתר את עובדי בית החרושת שלו לצעצועים. הרבה פעמים השירים האפלים האלה נשמעים כמו שירי אהבה מתוקים, אך כשמקשיבים למילים מגלים את האמת. קחו למשל את Melanie, אחד משיריו הקליטים והמתוקים ביותר להאזנה של ינקוביק שמספר את סיפורו של סטוקר אובססיבי שמתעלל בבחורה תמימה. או את One More Minute, שיר דו-וופ בסגנון אלביס בו בחור מתאר את העינויים שהיה מעדיף לעבור מאשר לבלות את עוד זמן עם חברתו לשעבר, הכוללים ״מאה אלף חתכי נייר על הפנים שלי״, ״לבלות נצח בלאכול זכוכית שבורה״ ו״לדחוף דוקרן קרח מתחת לציפורן או שניים״. אולי השיר האהוב עליי של ווירד אל הוא You Don’t Love Me Anymore, שיר גיטרה אקוסטי מרגש על בחור נאיבי שסובל ממספר עינויים ונסיונות רצח מחברתו, ותוהה אם זה אומר שהיא לא אוהבת אותו יותר.

ולפעמים, ווירד אל פשוט מספר סיפור קטן וחביב על דמות. כמו למשל ב-Skipper Dan, המחווה שלו ללהקת ״וויזר״, על שחקן כושל שנאלץ לעבוד כמדריך במתקן בדיסני-לנד, בזמן שהוא חולם על קריירה בברודוויי או הוליווד. ולפעמים אל פשוט הולך למקומות סורילאיסטיים כמו ב-Albuquerque יצירת המופת בת ה-11 דקות שלו המתארת מסע מטורף ונונסנסי של דמות לעיר הלא מאוד מעניינת בניו-מקסיקו.

ויש עוד הרבה שירים אהובים כמו מחוות ה-REM /שיר אהבה לצרכנות שלו Frank’s 2000 Inch TV או שיר האנטי-פיראטיות האירוני בסגנון We Are The World- Don’t Download This Song. אני ממליץ לכם להקשיב לכל השירים האלה ואולי גם להופעות החיות אם יש לכם את הזמן והכסף. אבל לא באמת אכפת לי מה תעשו. אני פשוט שמח שיצא לי לכתוב טור שלם על ווירד אל סוף-סוף.

 

השירים המצחיקים בכל הזמנים

שירי ההומור, הנונסנס, הדאחקות, הפארודיות והסאטירה הגדולים בכל הזמנים

לרגל פורים שאלנו אתכם מה השירים ההומריסטיים בכל הזמנים, קיבלנו שפע הצעות יחידות, והיה קשה להגיע להכרעה. אז החלטנו, אך ורק לטובת הכלל, להתמקד באמנים בולטים, על סמך ההמלצות שלכם, שהוצע יותר משיר אחד שלהם ואלו שמות:

דני סנדרסון, כוורת, גזוז, דודה

המגפיים של ברוך

אמא ודני

טנגו צפרדעים

תה עושה סחרחורת

חתונה

שקט שקט

שיר המכולת

 

 

מתי כספי

מה אתה דורך עליי? מה? אני נמלים?

סטירת לחי

שלום עליכם

 

אין חנינה

פרנק זאפה

Beatles Medley

Billy The Mountain

Muffin man

Titties and beer

 

מונטי פייתון

Sit on My Face

The Lumberjack Song

I Like Traffic Lights

 

טום לרר

Poisoning Pigeons in The Park

The Irish Ballad

Whos Next

 

הקינקס

Lola

Phenomenal Cat

When I Turn Off The living Room

הגשש החיוור

זאת שמעל לכל המצופה

המנגינה היא שקובעת

 

האישה היחידה בחיי

טניישס די

Tribute

Kielbasa

ווירד אל

 

Another One Rides the Bus

Fat

שוק המציאות (יונה עטרי ואילי גורליצקי – נתן אלתרמן)

לימון וצלחת

זמר מפוחית

הבילויים

שגר פגר

 

אוטו זבל

הג’ירפות

רמי מואשם בהחזקת סמים קלים

747

 

התרנגולים

משעמם

שיר השכונה

 

לוקץ’

המחסל – שיר אהבה

אייל שני

חדשות הקומדיה, 25.12-19.12

סרט ההמשך ל-What We Do In The Shadows מתבשל, ווירד אל מצטרף לקומדי בנג בנג, עוד מועמד רפובליקני מביך את עצמו עם קליפ פארודי והבמאי של “נפוליאון דינמיט” עושה סרט על ניקולידאון\ יונתן עמירן

אדם-זאב לאדם-זאב זאב

אחת מההפתעות הקולנועיות הכיפיות של 2014 היה המוקומנטרי הניו-זילנדי What We Do In The Shadows, הסרט, מבית הקומיקאי הניו-זילנדי טייקה וואיטיטי וחצי Flight of the Conchords ג׳מיין קלמנט, עוסק בארבעה ערפדים לוזרים בוולינגטון וחיי היום-יום שלהם. במהלך הסרט הם נפגשים באויבים שלהם, כמובן אנשי זאב, שהמנהיג שלהם מגולם על ידי ריס דארבי, ששיחק את מורי בסדרה קצרת היומין והמעולה של Flight of the Conchords ב-HBO. השבוע וואיטיטי וקלמנט הודיעו שהם עובדים על תסריט לסרט המשך שיעסוק באנשי הזאב, עם השם We’re Wolves, שם שעובד בכמה רמות (לפחות שתיים!). אבל אל תצפו שהסרט יצא מאוד בקרוב כי וואיטיטי עסוק עכשיו עם בימוי סרט ת׳ור הבא בשביל מארוול.

מקור: CinemaBlend

Comedy Al! Al!

ועכשיו לידיעה שאולי תעניין רק אותי, אבל זה המבזק שלי! תוכנית האירוח/מערכונים/נונסנס המעולהשל IFC ״קומדי בנג בנג״ שמבוססת על הפודקאסט המעולה בעל אותו השם, מקבלת סיידקיק/מנהיג להקה חדש, וזה לא אחר ממלך הפארודיות ומושא אהבתי ״ווירד אל״ ינקוביק! ינקוביק יחליף בעונה החמישית את הראפר קיד קודי שהחליף בעצמו את המוזיקאי/קומיקאי רג׳י ווטס, בתור מנהיג הלהקה (וחבר הלהקה היחיד) של התכנית. בעונות הקודמות שלה התכנית כבר הייתה אחד מהדברים הכי משונים וכיפיים בטלוויזיה האמריקאית וזה כנראה רק ישפר אותה. וואו, אני לא מאמין שעברתי שתי ידיעות בלי להיות ציני או לרדת על מישהו. אני מקווה שזה ימשיך!

מקור: IFC

mike-huckabees-adele-hello-parody-makes-him-the-cringe-candidate-video_1

Hello? Hell No!

טוב כנראה שלא. אתם אולי זוכרים שבמבזק הראשון שכתבתי כאן דיווחתי על כך שהמועמד הרפובליקני לנשיאות/גוש חמאה אנושי, טד קרוז יצר סרטון פארודיה כדי לפתות בוחרים. חודש לאחר מכאן המועמד הרפובליקני מייק ״האק״ האקבי הוציא בעצמו סרטון פארודיה על Hello של אדל בשביל תושבי אייווה. בלי להיכנס מדי לפוליטיקה האמריקאית, אייווה היא מדינה מאוד חשובה לזכייה בפריימריז ובנשיאות, אז האקבי מילא את הקליפ, שהוא בעצם רק קטעי חדשות ופוטאג׳ שלו מדבר בטלפון בזמן שקול נשי שר, במחמאות על מגוון מסעדות ועסקים מקומיים שברור שאכפת לו מהם. אני לא יכול לחכות למתי שמועמד ישראלי יקליט פארודיה על ״מלכת השושנים״ על איזה כיף בכרמיאל.

מקור: Rolling Stone

 

Nicktoons, Assemble!

ילדי שנות התשעים, תפסיקו לשתף פוסטים של 9gag על כמה טוב היה העשור שלכם ותקשיבו! ג׳ארד הס, במאי הקומדיות מז׳אנר ה״אני מניח שזה היה מצחיק״ כמו ״נפוליאון דינמייט״ ו״ג׳נטלמן ברונקוס״, נשכר על ידי פראמאונט לביים את Nicktoons סרט בסגנון ״הנוקמים״ שיאחד דמויות מסדרות מצוירות קלאסיות של ערוץ הילדים ניקולידיאון כמו ״דאג״, ״ראגראטס״ ו״הי ארנולד!״, ויביא אותם למסך הגדול. ג׳ון היידר, כוכב ״נפוליאון דינמייט״, מחכה עכשיו לטלפון לשחק את דאג, הילד הלוזר המקורי.

מקור: Splitsider