ארכיון תגיות: חנוך לוין

נעמה רודריגז – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית נעמה רודריגז על נשיות, גבריות, אנושיות וסטנדאפיות


נעמה רודריגז היא שחקנית שמתחפשת לבן, מפעילת ילדים, אשת חינוך לכאורה. אבל היא מעניינת אותנו כי היא סטנדאפיסטית שמשתתפת בהרבה ערבי סטנדאפ ואף משתתפת בארגון כמה מהם, בהם הסטנדאפ הפמניסטי, סטנדאפ הומור שחור, סטנדאפ בהודנא ועוד. אז אולי בעקבות הראיון נקבל חינמים. לאחרונה העלתה סרטונים לאינטרנט, שזה מקום הבילוי האהוב עלינו.


מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

טרם החלטתי. אני מניחה שזה התגבש כל יום קצת מאז שאני קטנה, שיותר ויותר אנשים היו בוהים בי ובתגובות שלי לדברים קטנים ונקרעים מצחוק. כששאלתי “מה?!” הם היו אומרים: “את פשוט מצחיקה אותי, לא יודע להסביר”.
בכללי אני מאמינה שאני דמות מצויירת שכלואה בתוך גוף של אדם רגיל, ושזה מתפלק לי כשאני לא מוכנה לזה.

השתתפת בערב הסטנדאפ הפמניסטי. את יותר מזדהה עם הפמיניזם הליברלי, הרדיקלי או הבנאלי?

הפמיניזם האנאלי, האינטגראלי והדיפרנציאלי. אני פמינַאצנָאצית, ולכן זה אינדווידואלי.

מי היוצרים  הקומיים שהשפיעו עלייך?
שייקספיר, חנוך לוין, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס, שייקה אופיר, צ’ארלי צ’אפלין, ג’ורג’ קארלין, דאג סטנהוף, סיינפלד, צ’כוב, איז’ן יונסקו, קרן מור, שרה סילברמן, מיץ’ הדג’ברג, וודי אלן, ג’ים ג’פריס, דניאל חן, תום יער, שיר ראובן, קארין כהן ובעצם כל חבריי לסצינה משפעים עליי כל אחד בדרכו באופן בלתי מודע או מודע. אלוהים הוא גם סבבה, אבל יותר התחברתי לחומרים המוקדמים שלו.

בין היתר את שחקנית. מי המטריד המומלץ ביותר?
לא צריך להיות שחקן כדי להיות מוטרד, אבל הביטוי המטריד ביותר הוא:: “תשתמשי בזה”. כאילו, תשתמש בזה אתה.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

איש.
אני מסוגלת לומר אותה בלי קשר לשום דבר. הנה: איש! זו גם התשובה האולטימטיבית כשאין לך מה להגיד:

נעמה, למה את לא מעשנת? איש.
נעמה, יש לך חבר? איש.
מה עדיף: שרמוטה או שרלילה? אייייש!

 

עוד מכישורייך הפעלות ילדים. את יכולה גם לגרום להם להפסיק?

לא הייתי נסחפת עם המילה “כישורייך”. אני עדיין עובדת על לגרום להם להתחיל. אין לי מושג איך מפעילים ילדים ומי האדם הרציונאלי שהסכים לשלם לי על זה כסף. אני גם די סבבה עם גיבוש למפגשי דחויים דחויות.

מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך?

אושייה זו גם מילה מצחיקה!
נעמה, מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך? אושייה!
וגם: עוגייה.
מה התפיסה הקומית שלך?

כדמות מצויירת שכלואה בתוך איש, הכי חשוב לתת לצד האפל והכאילו לא-מצחיק לצאת ולהיות. לדעת שהכל קורע מצחוק: לוויות, אסונות טבע, בעיות נפשיות וישראל כץ הופך לטבעוני.

אם לא היית את, איזה דב אכפת לי היית רוצה להיות?
איש.

אלי חביב – ראיון ר-ציני

האם הסטנדאפיסט אלי חביב הוא האלימלך זורקין של חבורת הערב סטנדאפ הזה? תשובה במהופך בסוף השאלון

.

אלי חביב הוא תסריטאי, במאי, מחזאי, שחקן, סטנדאפיסט, קיצור אין לו עבודה. הוא כתב למופעי מערכונים רבים, בהם קלבת שבת, פרה שחוטה ועוד דברים שלא שמענו עליהם. לאחרונה הצטרף לחבורת הסטנדאפ האקסקלוסיבית “הערב סטנדאפ הזה”. לכן התכנסנו בילדי הקומדיה לגלות אם הוא הירון זהבי או האלימלך זורקין שלהם.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

זה היה בסתיו. ילדות ברעננה. ריח פאי תפוחים נישא מהמטבח. ראיתי בטלוויזיה את ספי ריבלין דורך על ערימת חרא עצומה וצחקתי שלושה ימים רצוף. לשם אני מכוון מאז.

חוץ מסטנדאפ, אתה גם כותב לתיאטרון. איפה אתה נהנה יותר להופיע בלי קהל?

לכל אחד מהם יש איכות אחרת. לתיאטרון מתלבשים יפה ואז כשאף אחד לא בא זה עצוב אבל עם טאצ’ אירופאי, בסטנדאפ יש אלכוהול. מאוד קשה לבחור.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

מלא. אדי מרפי, רובין ווילאמס, דומינו גרוס, הגשש, אדי איזרד, וודי אלן, חנוך לוין ולואי.

לאחרונה הצטרפת לחבורת הסטנדאפ “הערב סטנדאפ הזה”. זה כמו שאר החבורות, עם סיסמה סודית וארכינבל שרודף אחריכם?

לעולם לא אגלה!


מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

אני אוהב, אבל לא מכיר קומיקאים של יום אחר כדי להשוות.

איזו מילה הכי מצחיקה אותך?

פדלאה. אבל רק בהקשר של אבא שלי מתלונן על הדג תוכי שלו, שוכב בקרקעית האקווריום ולא זז.

מאחת עד עשר כמה אתה חביב?

בכלל לא. אבל הסלילו אותי לחיים של בינוניות ובדיחה אחת גרועה שכולם שוברים איתה את הקרח.

מה התפיסה הקומית שלך?

אם לא צוחקים זה לא מצחיק. וכדאי גם להגיד משהו, שאם לא יצחיק  כדאי שתהיה אווירה של מעניין.

איזו אושיית רשת הכי מצחיקה אותך?

מצחיק אותי אושיית רשת. אושייה. יש מצב להחליף פדלאה בשאלה הקודמת?

אם לא היית סטנדאפיסט, איך היית מפצה על החלום שנגוז?

כמו כל שאר החלומות שנגוזו. פיצה.

***

תשובה במהופך: אל

המערכונים שעומדים במבחן הזמן

הגשש, שייקה אופיר, אפרים קישון, חנוך לוין ועוד – מי ניצח את הזמן?

לפני כשנה וחצי נערך כנס Comedy for a change ביזמת התסריטאי והיזם עמרי מרכוס בשיתוף חברת בני מורן.

אחת ההרצאות נגעה למערכונים ישראליים שעומדים במבחן הזמן. מתוך רשימה ארוכה של מערכונים וקטעים מצחיקים מסדרות ומסרטים, בחרו ליאור שליין, אבי כהן, דני קרפל, רועי בר נתן, עידו רוזנטל ולירון זייד כמה קטעים. קטעים אלו הוצגו בפני מדגם מייצג של תיכוניסטים, חיילים וסטודנטים. ילדי הקומדיה באיחור אופנתי מציג בפניכם את הממצאים, המערכונים הזוכים במבחן הזמן:

10. תעלת בלאומליך – סצנת השוטר (אפרים קישון)

 

9. משה והאורנג’דה – דודו טופז (מנחם זילברמן)

 

8. רבע עוף או בורקס – יוסי בנאי ורבקה מיכאלי (חנוך לוין)

 

7. מנצח המקהלה – שייקה אופיר

 

 

6. ספי ריבלין וג’וליאן שגרן – התזמורת

 

5. זהו זה – הפולניות במלחמת המפרץ (אילנה לופט ושלמה משיח)

 

 

4. יאצק – שלמה בראבא (פינה בזהו זה)

 

 

3. לול – לה מרמור

 

 

2. פסטיבל שירי דיכאון – הגשש החיוור (יהונתן גפן)

 

  1. מזמור לאזור – ניקוי ראש 

הטיקים של תיקי- המערכונים הלא נודעים של תיקי דיין

 “אלברט” ו”יוכבד” –  המערכונים של תיקי דיין הם הדיסטורשן של הטבע

תיקי דיין, ילידת 1948, שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ואף זמרת, ידועה בעיקר מהסדרה האלמותית “קרובים קרובים” ומהצגותיו של חנוך לוין. מעטים יודעים שבשנות השבעים ביצעה כמה מערכונים בלתי נשכחים, חלקם ברדיו וחלקם במופעי בידור על הבמות (למי יש סבלנות בימינו להאזין למערכון ברדיו? אפילו לא בנסיעה)

בשבת בבוקר של ילדותי, פרט למערכוני הגשש ששאגו מהרדיו, לא אחת נשפך לי השוקו מהאוזניים מרוב צחוק והקולה עלתה לי לאף, כששמעתי את קולה הוולגרי והפוסטמי במתכוון, טון של חמור עיוור (או בת זוגו הסקסית האתון בלעם) מהשוק, שדווקא בשל פגמיו אין מושלם ממנו בכל העולם, עיוות קולה של תיקי דיין. עיוות שהוא בום על קולי, דיסטורשן מן הטבע שאף קולו של הנער הדקיק של מקהלת צדיקוב או גרעפסים מהליבה של כדור הארץ בשעת חרון, אף אלוהית, לא ישוו לו.
תיקי דיין לא הרבתה בדמויות של פאם פאטאל או של גברות בריטיות שהולכת לפדר את אפן. תיקי היא אישה שהולכת לחרבן, אישה של רוקנרול, מאמא קס, ג’ניס ג’ופלין ומנגד קולה מהדהד גילברט או’סליבן.
תיקי הביאה לקומדיה העברית איזה חספוס פושטקי במובן הטוב של המילה. היא כרמלה מהשוק והאישה הפולנייה הלווינית הדורסנית כלביבה פופוך (ממלאכת החיים) או גניה (שני גברים נכלמים ואישה אחת עצבנית) הגרוטסקית והצווחנית, מפלצת הספגטי של חיי הנישואין שסוחטת נשמתו של בעלה הנעבעך והשפוט.
על הבמה, בקולנוע וברדיו תיקי נכנסה לדמותה של הזונה מנפחת המסטיק ובדרנית חצות של צביקה פיק. היא השכנה מלמטה שתרביץ לך עם הנבוט ותצחק עד שתחרחר בגיחוך ולעג מלאי אהבה כשתתפוס את אילן עם התחתונים למטה. היא דמות אספסוף מונטי פייתונית, קומיקאית שהביאה פמניזם לישראל המאצ’ואיסטית של אורי זוהר מבלי לנפנף בדגל. תיקי היא שיקוף פניה של ישראל פוסט מלחמת ששת הימים ב”מלכת האמבטיה”, רוקרית בחבורת לול ובלהקת הקצב “העכבישים השחורים”, היא צברית וואחשית אמיתית, לא אסתר עופרים או ירדנה ארזי.
ימי המערכונים של תיקי היו קצרים אך לוהטים, בל נשכח ש”אני את והמלחמה הבאה” ו”קטשופ” עלו לראשונה על במות מועדוני ג’ז מחתרתיים. ככל שהתבגרה היא נעלמה מבמות הבידור הקל, אולי עשתה זאת כמשלח יד זמני של שחקנית צעירה לפני ימי הסטנדאפ, כאמור “בדרנית” מילה שקטנה עליה בכמה וכמה מספרים.

אלברט
במערכון “אלברט” (מאת חנוך לוין, כמה לא מפתיע) נכנסת תיקי לדמות האישה האובססיבית, דמות ידועה משכבר ברפרטואר הדמויות שלה. המערכון בנוי מתשע סדרות של הצקה לבעלה אלברט הישן כמת (כולנו יודעים שהוא עושה את עצמו). בשל המבנה המעגלי המערכון לבסוף חוזר לאותה הנקודה כך שאפשר להאזין לו בשאפל ולהיכנס להיפנוזה, מדובר בהפך הגמור ממדיטציה וויפאסנה עבור דמותה של תיקי שאולי דווקא תביא את המאזין ליוגה צחוק.
סדרה ראשונה – היא מתחילה להתקרצץ לאט אבל בטוח, מחממת מנועים: “אלברט אלברט אלברט, אתה חושב שזה נעים לי? אתה חושב שזה נעים לי לחזור על עצמי?…” זו רק בעיטת הפתיחה של המערכון, אלברט לא עונה.
סדרה שנייה – “אני חוזרת על עצמי עד שנמאס לי לחזור על עצמי ולחזור על עצמי”, היא מודעת לכך שהיא חוזרת על עצמה וחוזרת על המנטרה. רגע, אז מה עם אלברט? האם היא לא חושבת אם נמאס לו שהיא חוזרת על עצמה? זאת לא נדע לעולם…
סדרה שלישית – היא מנסה לעמוד על טיבו של הנדנוד כבשטיפת מוח במסווה של פסיכואנליזה “אלברט זה נדנוד או לא? זה נדנוד או לא נדנוד? היא הבינה שזה גם נדנוד ומנדנדת בשאלותיה אם זה אכן נדנוד. אולי זה יוציא מאלברט תשובה סופסוף? בשלב זה אנו יודעים את התשובה.
סדרה רביעית – “אני לא רוצה שתחשוב שזה נדנוד, אני לא רוצה לא רוצה”. היא לא רוצה שהוא יחשוב שזה נדנוד ובכך מנסה לבטל את האימפקט של הנדנוד – בכוח הנדנוד עצמו, על כך ייאמר: נשים נשים – שק של נחשים.
סדרה חמישית – “אתה הבאת אותי למצב שאני לא יכולה להפסיק לדבר!”, היא מאשימה את אלברט בדיבור האובססיבי, ברפטטיביות הבלתי נשלטת שלה שחונקת אותה ובעיקר בנדנוד המזוכך עצמו. היא הקורבן, מאשימה אותו שאפילו לא נותן לה הפסקות אוכל במרתון הדיבור המענה הזה. השלב הבא הוא להעמיד את אלברט הישן על דוכן הנאשמים ברצח אשתו – בשתיקתו האכזרית הוא גרם לה להיחנק מדיבור כפייתי.
סדרה שישית – “די די די תפסיק תפסיק תפסיק…” הוא שוכב כגופה והיא מתנשפת, כמהה שיפסיק לשתוק ויוציא אותה מהתקף הדיבור.
סדרה שביעית – היא מגיעה לאפיסת כוחות אך ממשיכה לדבר, מתגוננת בכך שהוא כביכול הביא אותה למצב של אפיסת כוחות, בעצם רציונליזציה למצב ש”מי שדיבר כל היום בטח שהוא לא יכול להפסיק לדבר!” ,והוא עוד שותק לה ברוב חוצפתו.
סדרה שמינית – “די, אני רוצה לישון, לילה טוב”, לוחשת “לילה טוב” ועל ידי כך פוצחת בסדרת לחשושים, מלחששת באזנו כי כבר כיבו את האור והגיעו לשלב שבו אומרים “לילה טוב”.
בשלב זה, שבו הקהל משוכנע שהסתיים המערכון, היא שוברת לפתע את המתח וגורמת לפרצי צחוק מחודשים, גדולים מקודמיהם. בשלב הלחשושים המערכון עובר לפאזת “קן הקוקייה” וקהל המאזינים, המצמידים אזניהם לטרנזיסטורים בבית, יוצא מגדרו (בהנחה שהיתה לו גדר).
סדרה תשיעית —-> חוזרים להתחלה—–> “אלברט אלברט אלברט…הוא לא עונה לי!!!”
סיכום: מהי הפואנטה של המערכון? אני יודע שהבנתם, אבל תפקידי להרוס אותה – אלברט לא עונה! לאחר שִבעת מדורי הגיהינום שהיא חושבת שהיא עברה ובעצם הוציאו ממנו את החשק לענות ולחיות כמו היה גלעד שליט שנגמרו לו השטיקים עם החמאס. המערכון מעגלי ולכן היא חוזרת לנקודת הפתיחה שבה היא מנסה שוב להעיר את אלברט לאחר שכביכול הלכו לישון והוא סופסוף הצליח להירדם.
ומה על אלברט כל הזמן הזה? ישן חזק כגופה או מתאבן בתבונה של צב ים שנזרק ליבשת אויב כדי להפגין חוסר אונים? זהו סוד קסמו של מערכון רדיופוני, אנו נאלצים לדמיין ולעתים הדמיון שלנו שעובד שעות נוספת מצחיק אותנו פי כמה מהומור ויזואלי על הבמה, בטלוויזיה או ביוטיוב

***.
ועכשיו האפריטיף של הכתבה, הצ’ופצ’יק של הקומקום, הזוהר שבתיקי: מערכון שכתב יוסי בנאי לתוכנית הרדיו שיצאה מאוחר יותר גם על תקליט “שלכם לשעה קלה” בגלי צה”ל מ- 1976. שימו לב לדמיון בין הדמות שתיקי מגלמת לדמות במערכון הלוויני הקודם: שם שתי הדמויות היו די שטוחות, היא הייתה דמות חסרת שם והגבר אפילו לא דיבר, אך האופי של תיקי ודמות האישה הגרוטסקית שאליה היא בוחרת להיכנס בכל מערכון מחדש וכל כך מתאימה לה-  אישה שלא מעוניינת למצוא חן חוזרת בשניהם כחוט השני.

הנישואין כמוסד סגור”-
אורי זוהר ותיקי הם זרובבל ויוכבד, החתונה הסתיימה, הם חוזרים לביתם החדש לליל הכלולות וזרובבל החצי נעבעך (בכל זאת אורי זוהר משחק סוג של מאצ’ו מיואש) שנדמה כי נכפה עליו להתחתן איתה מת לישון ומתחמק מכל פעילות, מתנות החתונה, סקס, ריהוט, ילדים וכל נושא העתיד.

הם חוזרים הביתה מהחתונה עם מתנות בסגנון התקופה כמו סוודר (במקום צ’ק שמן כפי שנהוג בימינו). הוא יאמר הכל כדי לישון, כמו אלברט במערכון הקודם. שורת המחץ של זוהר – “אני עייף בסגנון פרידריך התעבן.”
מדובר במערכון שגם אחרי שמונה מאות שנה אני לא מצליח לכתוב עליו סימולטנית ולהאזין לו כמו הייתי זוהיר בהלול של מערכוני הנוסטלגיה העבריים בשידור ישיר וחוזר ביחד. הצחוק מרעיד אותי ומונע ממני להקליד. יוכבד מתכננת בשבילו את הילדים העתידיים – לבת המיוחלת קוראים ציון ולאחיה הקטן (מתוך 12 ילדים כשטיח מקיר לקיר) שעוד לא נולד קוראים הר נבו. יוכבד נכנסת לו לתחום המצמוצים וזרובבל מנחית את הקונטרה הגאונית “אני כבר ממצמץ בכל הגוף, מרוב מצמוצים נהייתי ממוצמץ” (הברקה לשונית של יוסי בנאי). יחדיו הם מגוללים את כל הנוירוזות האפשריות בראי השינה, האימפולס האולטימטיבי של העייפות. המערכון נחתם בבכיו התינוקי וחסר האונים של זרובבל שנגמרו לו הפאנצ’ים “אני רוצה לאמא שלי, אני רוצה הביתה!”

לסיכום: הגבר גומר על גחונו כמצבה מפוארת לנישואין שאפילו עוד לא החלו בין יוכבד לזרובבל. במערכון כזה מי שלא משתין מצחוק אינו בן תמותה. אם הם הופיעו איתו, כנראה גם באולם הייתה הצפה.

ראיון עם שי אזולאי (“המחלקה”, הצגה) – פרויקט סאטירה

ההצגה “המחלקה” של שי אזולאי מראה שיש גם סאטירה בעולם הקומדיה. רק צריך לזכור איפה שמתם אותה בפעם האחרונה

המחלקה, קומדיה וסאטירהכבר היה נדמה שכל הסאטיריקנים הלכו להתאבד כי הם לא עמדו בתחרות עם המציאות. אולי הכל כבר נעשה ושוב יעלו השמות הישנים, אף שרוחות רפאים מתקשות מאוד לכתוב סאטירה. מתוך האפילה הרפרטוארית הגיח שי אזולאי והקים את הצגת הסאטירה “המחלקה“, מאפס, באמצעות עזרה מחברים ומימון המונים, הצגה על חבורת חיילים שנשלחו לשמור, אבל על מה? האם אפשר למצוא עוד אבסורד בצבא? מתברר שכן.

 

 

למה לעשות סאטירה בארץ?

“כי זה עוד חוקי, בינתיים”.


לאחרונה נחשפנו לשחיתויות בצמרת, לריבים ילדותיים של צמרת הביטחון, לאינפנטיליות מביכה של פוליטיקאים. מה הסאטירה יכולה להוסיף למציאות?

“אני חושב שהסאטירה עוזרת לנו להבין את החברה שבה אנו חיים, היא יוצרת מרחק מסוים בינינו לבין המציאות ומאפשרת לנו להסתכל על המצב באופן ביקורתי. בוא ניקח סתם דוגמה פיקטיבית – נגיד, ראש ממשלה שמרכל עם המזכירה שלו על שר הביטחון, וקורא לו מטורף ומושחת וקנאי. אם תראה את זה בחדשות, אז מה תגיד? מקרה בודד, טיפוס מסואב, קטנוני וחסר מצפון. אבל אם תראה את אותה סצנה בהצגה, אז אולי תחשוב שיש לה משמעות סמלית, אולי תתחיל לנתח את המשמעויות שלה – אולי תבין שהאיש בעצם משקף אותנו, את החברה שלנו, שהרי ממנה הוא צמח ואותה הוא מייצג בעיני העולם”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“חנוך לוין, פרנץ קפקא, סמואל בקט, דודו גבע, גוטפריד גוטהלף זוויסיג”.

 

“המחלקה” עוסקת באבסורד בחיי הצבא. מה הדבר הכי אבסורדי שקרה לך בצבא?

“את הסיפורים הממש טובים אני שומר לרומן טרגי-קומי שעדיין אין לי אומץ לכתוב, אבל אני יכול לספר על מקרה אחד של קצין בכיר שבא לבקר אותנו בזמן ששמרנו ליד קבר רחל – לאחר שהוא נשא את הנאום שלו על התפקיד החשוב שאנחנו ממלאים שם, הוא שאל את החיילים לגבי התנאים במוצב, אם יש להם את כל מה שהם צריכים, וכדומה. אחד החיילים נעמד ואמר שאחד המפקדים תמיד נדחף לפניו בתור לשחק בפלייסטיישן, ושולח אותו לעשות כל מיני מטלות כדי שלא יפריע לו. באותו יום המפקד הזה הועף מהפלוגה”.

סיכון ביטחוני גבוה
סיכון ביטחוני גבוה

 

מה אתה חושב על הסאטירה של היום?

“אני לא יודע אם יש היום סאטירה, יש הומור שחור, נונסנס, חיקויים, והרבה דאחקות, אבל סאטירה אמתית שיכולה לעצבן ולעורר מחשבה לא ראיתי מזמן. אולי גם ‘המחלקה’ היא לא באמת סאטירה – כלומר ראיתי אנשים שיוצאים באמצע ההצגה בכעס. אז זה נותן לי קצת תקווה, אבל לפעמים אני שוכב ער בלילות וחושב, ‘אולי זה סתם הומור שחור? אולי פרודיה? גרוטסקה? בורלסקה?'”.


המחלקה קרמה עור וגידים בזכות מימון המונים. יכול להיות שבניגוד לדעה הרווחת, ההמון יכול לשאת סאטירה?

“כמה מאות תומכים, כולל משפחה וחברים, לא ממש מייצגים  את הציבור הרחב, אבל אני חושב שצריך סאטירה, גם אם רוב הציבור יישאר בבית לראות האח הגדול. ההשפעה של ‘מלכת אמבטיה’, למשל, הייתה הרבה מעבר לכמה המאות שצפו בה. אפשר רק לקוות שלמרות התחרות הרבה עדיין יימצא מקום ליצירות סאטיריות שיעוררו דיון ציבורי”.

 מה המילים שהכי מצחיקות אותך?

“מפנק, במיוחד כשהמילה מתייחסת לחטיף גרנולה, נוזל כלים, או כרטיס אשראי”.

 מה הדבר הכי אבסורדי שקרה לך בתיאטרון?

“בכל פעם ששחקן מנסה לפענח את המהלך הנפשי המדויק של הדמות שהוא מגלם זה קצת מרגיש לי מגוחך. למה הדמות אומרת ככה ולא אחרת? מי יודע? חצי מהזמן אני בעצמי לא יודע למה אני אומר את מה שאני אומר”.

הנה שי
הנה שי

 

מה התפיסה הקומית שלך?

“מותר לצחוק על הכל, אבל לא הכל מצחיק”.

 מה תיקח איתך לסוף העולם?

“גרביים להחלפה”.

***
ההצגות הבאות:

14/12
14/1

ציטוטים של קומיקאים על קומדיה

מה אמרו קומיקאים על קומדיה?

 

Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons
Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons

כבר שנתיים אני כותב, מנהל ועורך את הבלוג ילדי הקומדיה, חוקר את הקומדיה, מדבר עם האנשים העוסקים בתחום וכל כך אוהבים אותו, לפעמים גם עובד איתם, אבל יש קומיקאים רבים שהייתי רוצה לראיין, והדבר לא מתאפשר כי הם מפורסמים מדי או מתים מדי. לכן כל מה שנותר לי הוא ללקט מה שהם כבר אמרו:

 

 

שלום עליכם:
“החיים הם חלום לחכמים, משחק לטיפשים, קומדיה לעשירים, טרגדיה לעניים ”

 

צ’רלי צ’פלין:

“החיים הם טרגדיה בקלוז אפ, קומדיה בלונג שוט”

מל ברוקס:

“טרגדיה זה שאני חותך אצבע, קומדיה זה שאתה נופל לביוב ומת”

לואי סי קיי:

“קומדיה היא לא מדויקת ולא נכונה ולא מנומסת. זה בלאגן וככה אני גם מתייחס לזה”

 

ג’רי סיינפלד:

“ארבעה שלבי קומדיה: לגרום לחבריך לצחוק, לגרום לזרים לצחוק, להרוויח כסף מכך שאתה גורם לזרים לצחוק ולגרום לאנשים לדבר כמוך כי זה כל כך כיף”

.
אנדי קאופמן:

“מעולם לא סיפרתי בדיחה”

 

ג’ורג’  קרלין:

“אני סבור כי מחובתו של הקומיקאי למצוא את גבולות המותר ולעבור עליהם בכוונה תחילה”

 

גראוצ’ו מרקס:

“חובבן חושב שזה נורא מצחיק אם אתה מלביש גבר כמו אישה זקנה, מושיב אותו בכסא גלגלים ודוחף אותו במורד גבעה לכיוון קיר לבנים. בשביל מקצוען, זו חייבת להיות אישה זקנה”

.
ג’ון סטיוארט:
“כשאמרתי שאני רוצה להרכיב צוות כותבים קומי ש-80 אחוז ממנו יהיו יהודים בוגרי ליגת הקיסוס, אנשים חשבו שאני משוגע. הם אמרו שחייבים 90, 95 אחוז”

חנוך לוין:

“אני היצור הטראגי שממנו עושים קומדיות” (רווקים ורווקות)

 

ביל היקס:

“הקומדיה הכי טובה בעיניי היא לגרום לאנשים לצחוק מדברים שהם בחיים לא צחקו מהם, וגם להאיר את הפינות האפלות במוחותיהם”

 

דניס לירי:

“סטנדאפ הוא הצורה האולטימיטבית של חופש דיבור כי אתה מנקב את הבועות שפוליטיקאים, מומחים, אנשי דת ומתחזים מנסים להפריח מעל ראשינו”

 

אפרים קישון:

“‘החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר’, אמר חכם אחד וצדקתי במאה אחוז”

 

אריק איידל:

“החיים אינם הגיוניים, וכולנו מעמידים פנים שהם כן. תפקיד הקומדיה הוא להראות ששום דבר מזה לא הגיוני ולא חשוב בכל מקרה”

 

 

כריס רוק:

“אני אוהב להיות מפורסם. זה כמעט כמו להיות לבן, אתה יודע”

 

סטיב מרטין:

“קומדיה היא אמנות של להצחיק אנשים בלי לגרום להם להקיא”

מארק טווין:

“קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן”

 

 

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

עפר קניספל – ראיון ר-ציני

עלייתו ונפילתו של עפר קניספל, אבל בלי הנפילה

עפר קניספל, קומדיהעפר קניספל נמצא בדנ”א של קומדיות הטלוויזיה הפופולריות, ואנחנו לא מתכוונים בצורה אלגורית, הוא בתוך הדנ”א. הוא כתב בין היתר לחרצופים, לזהו זה, ליצפאן וכותב למצב האומה אך לא לסברי מרנן. אחת הדמויות המרתקות שיצר לכאורה היא האזרח י’, יואל קרני, גמלאי חביב שמטריד במכתביו את הרשויות. מחקרים אחרונים מראים שהאזרח י’ הוא שיצר את עפר קניספל. מכיוון שאנו חיים בעידן נפלא שבו הומצאו הטלוויזיות החכמות, שלחתי לו מייל ישר למיקומו הנוכחי, בתוך הטלוויזיה.

מתי גילית שאתה מצחיק?

 “בפעם הראשונה שהצחקתי אישה. בדיעבד התברר שהיא צחקה מזה שהיא ראתה אותי עירום”.

 כתבת את הספר “האזרח י'”, שמבוסס על מכתבים ששלחת לרשויות בשם  הדמות הפיקטיבית יואל קרני ובהם בקשות מוזרות. מה הוא היה מבקש מצ’אק נוריס?

 “ברוחו של האזרח י’ לא הייתי כותב לעולם לגוי אלא אם הוא שגריר בארצנו”.

 (מצ’אק נוריס לא נמסרה תגובה בכתב)

האזרח י. קומדיה

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו  עליך?

“אני סמרטוט מוחלט, כולם השפיעו עליי, וודי אלן, ניל סיימון, ארתור מילר, חנוך לוין, אפרים קישון וסמדר שיר“.

 אתה ידוע בתור כותב של כמה מהתוכניות הקומיות הפופולריות ביותר, בהן החרצופים, יצפאן, החיים זה לא הכל  ומצב האומה.  איך אתה חי עם העובדה שלא זוכרים לך את תיק תק?

“הרבה יותר כואב לי שלא זוכרים לי שהדבר הראשון שכתבתי לטלוויזיה היה פרפר נחמד וגם על זה אני מתגבר עם השנים”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“נבלות מלאי כשרון שבאו להוציא לי אוכל מהפה”.

נבלה. קומדיה
כותבים חדשים במצב האומה

 לא הרבה יודעים אבל כתבת שירים לפסטיגל. איך הצלחת להסתיר את המידע הזה עד הראיון הזה?

“דאגתי שרשם התמלוגים יידע וזה סיפק אותי”.

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

במצב האומה ודאי יוצא לך לעבוד הרבה עם גורי אלפי. איך אתה דואג שהוא לא יהיה חסר ביטחון לידך?

 “אני אומר לו שאני רק נראה יותר גבוה ממנו”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“לא חשוב מה, נסה לשלב  בזה את גורי”

 אם לא היית כותב מה היית רוצה לשתות?

“אני מוצא את הנחמה בעישון. אם התכוונת לשאול מה הייתי רוצה לעשות, להיות הקניין של הארד רוק קפה”

עפר קניספל בלקסיקון הספרות העברית החדשה

האזרח י ב-ynet

דרור קרן – ראיון ר-ציני

דרור קרן, קומדיהדרור קרן החדש – כמו הישן אבל עם יותר שנים

דרור קרן הוא שחקן וקומיקאי מוערך, עד כדי כך שבניגוד לסלבריטאים אחרים הוא לא יצטרך לרוץ לכנסת, כי הכנסת תרוץ אליו. הוא מוכר מהתוכניות “שערורייה”, “של מי השורה הזו”, מתוכניות ילדים רבות ומריץ את המופע הקומי  “מצד שני”. חוץ מזה הוא עשה גם הרבה דרמות, אבל דרמות עושות לנו לבכות, אז לא נדבר על זה כי זה לא מתאים עכשיו. לאחר שניגבנו את הדמעות בנייר שכתבנו עליו את השאלות לא הייתה לנו ברירה אלא לשלוח לו מייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בגיל חמש הגעתי למכולת וביקשתי קרמבו. נתנו לי. הגשתי עשר אגורות. אמרו לי ‘זה לא מספיק’ .  ‘אפשר הנחה’? שאלתי. ‘אין הנחות’, אמרו. אמרתי ‘ואם אני אוכל רק את הביסקוויט?” .

 

במשך שנים היית הכוכב של  הפקת המקור המקורית “של מי השורה הזו”, תוכנית אלתורים. תוכל לאלתר עבור קוראי הבלוג תירוצים למס הכנסה?

“אין תירוצים למס הכנסה”.

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

שייקה אופיר, ישראל פוליאקוב, סנדרסון, שוב שייקה אופיר, מוני ובראבא. דני קיי, קוסבי וגולדה מאיר”.

הופעת בתוכניות ילדים רבות, כמו “פרפר נחמד” ו”סיפורי סומסום”. אילו מסרים סמויים החדרתם לשם שעדיף שהורים לא יידעו?

 “מה אתה חושב שמוישה אופניק עושה כשהוא סוגר את המכסה של הפח…?”

(לא יודע. סדנאות ניו אייג’?)

מה דעתך על הקומיקאים של היום?

“אני אוהב את אסי כהן. אבי גרייניק, גורי אלפי. אנשים שיש בהם מקוריות, טעם, ויכולת ביצוע. לא צריך יותר”.

 

אתה שחקן תיאטרון מוערך, ושיחקת בין היתר ב”אשכבה” של חנוך לוין, ב”נפש הטובה מסצ’ואן” של ברכט, ב”משרתם של שני אדונים” של גולדוני. עבור אלו שאין להם כסף או זמן לתיאטרון תוכל לסכם את כולן במשפט אחד?

“אוי, זה שאלה בלתי אפשרית. תיאטרון, אם הוא טוב, הוא הכי טוב, כי מה יותר מרגש מלראות אנשים חיים לפניך שמכניסים אותך לעולם בזמן אמת ומצליחים להשאיר לך חוויה. הבעיה עם תיאטרון? שזה כמעט ולא קורה”.

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

זה אספסת
זה אספסת

לאור קריירת הדיבוב הענפה שלך איזה קול הכי מתאים לעשות בראיון עבודה?

“את הקול שיגרום למשלוח הכי מהיר של הצ’ק”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“מנסה ליישם, את מה שאני רוצה לראות בדרך כלל: אמירה, הפתעה, חוכמה, חוויה. גבולות ההומור מאד גמישים. אסור לנוח. צריך לבדוק את הקצוות. אבל תמיד תמיד, תישאר אתה, אם אתה מזכיר בהגשה שלך ובחומר שלך אלף קומיקאים אחרים, אז לא בשביל זה באנו”.

לאחר שואה גרעינית עולמית כשתהיה הניצול היחיד מה תיקח לאי בודד?

“עז.

והרבה אספסת”.

דרור קרן מופיע מזה ארבע שנים עם מופע הסטנד אפ שלו “מצד שני”  וזכה לביקורות מצוינות הן בתקשורת והן אצל הקהל.

2.2 תיאטרון ירושלים, 21:15

15.2, צוותא תל אביב, 22:00

דרור קרן בוויקיפדיה

שממל – ראיון ר-ציני

מיוחד לילדי הקומדיה, מוזיקאים שיודעים לדבר. והפעם: שממל

8901_10152360258570177_1613413107_n
צילום: דניאל פליק

 שממל זו להקה קומית המגדירה את סגנונה כקברט תיאטרלי, אירוע וינטג’יאלי, סאטירי ניטראלי, גימיק ויזואלי, מלל אקטואלי, טמטום ויזואלי, וזכתה בפרס הראשון בתחרות “להקות עם שם קצר והסבר ארוך”. הלהקה התגבשה בנס ציונה, על כך לא נרחיב את הדיבור. הלהקה מורכבת מ-12-10 נגנים, תלוי במחזור הירח ואשתו. מספר הנגנים מאוד שימושי, אפשר להשתתף במניין מוזיקלי, אפשר לעשות דגם מוקטן של שבטי ישראל, אפשר להקים כת ואפשר לענות למיילים שאני שולח, כי תמיד יש מישהו ליד המחשב.

מתי החלטתם שאתם להקה מצחיקה?

“מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה מצחיקה, למען האמת מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה. היי חבר’ה, הצלחנו! אנחנו להקה! (קולות מרמור עמומים). אוקיי אפשר להתפרק עכשיו, איפה האסייתית? “.

אתם יותר מעשרה נגנים על במה אחת, מה שיכול להיות מאוד מסוכן. איך אתם שומרים על משקל מאוזן ומונעים מצב שבו קלי המשקל יעופו מעלה?

“הכי קלים מנגנים על הכלים הכי כבדים. ככה יש גם עבודה למעסה של הלהקה – סטס. מה? הוא לא מעסה? הוא החצוצרן? אז למה הוא תמיד מורח אותי בשמן?”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

“אזהרת רשימה! (וזו רשימה שעדיין מתעדכנת): מונטי פייטון, ג’ים הנסון וכל החבובות, וודי אלן, דני סנדרסון, ג’רי סיינפלד ולארי דיוויד, האחים מרקס, טום לרר, הסימפסונס, ג’ון לנון, גורי אלפי, יוסי בנאי, טינה פיי, דן הרמון, פמילי גאי (סת’ מקפלרן), מל ברוקס, פלטפוס, חנוך לוין, מוישה אופניק, רנדי ניומן, ימי ויסלר, לואי סי.קיי. טרי פארקר ומאט סטון, ג’ון סטיוארט, דאגלס אדמס, ניסים אלוני ומירי רגב“.

מה ההבדל בין ביג בנד לביג בירד?

“אחד מהם אפשר לקנות בפירורי לחם והשני ציפור גדולה וצהובה”.

אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם
אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים היום, במוזיקה ובתחומים אחרים?

“כיף היום. לי אישית יש הרגשה שבניגוד לעבר, אז היינו מוגבלים לדרכי הבידור המסורתיות ונחשפים רק למה שהחליטו שניחשף אליו, היום יש המון אנשים שאפשר להיחשף אליהם דרך היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר, במוזיקה ובכלל. המון אנשים מצחיקים שלאו דווקא בחרו לעבוד בזה, או שלא היו מגיעים לידי ביטוי לפני עשר או עשרים שנה, היום פשוט מגיעים אליך למחשב. דברים כמו לונלי איילנד שצמחו ביוטיוב, או תירס סקסואל אצלנו, שקומית ומוזיקלית כיף לראות, או שטויות כמו אנויינג אורנג’ ושיט שאנשים אומרים על שיט. לצד התופעות האלה כמובן שנעשים המון דברים מעולים בתקשורת המסורתית (כמו קומיוניטי, פאמילי גאי, לואי, רוק30, ארץ נהדרת, ומקום לדאגה (זצ”ל), ובמוזיקה כמו הבילויים ושלומי שבן. ככה שבסך הכל אנחנו ברנסנס של קומדיה”.

מה הדבר הכי מסוכן לעשות בנס ציונה?

“לענות על שאלון לבלוג”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

“פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”.

מה התווים או האקורדים שהכי מצחיקים אתכם?

“D9, A חצי מוקטן, ופרוקטולוג”.

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו?

“קומדיה היא דבר חמקמק ואכזרי, שצריך כל הזמן לנוע, להתקדם, ולהתעדכן מצד אחד, אבל לא לשכוח שהוא בנוי בסך הכל על ידע כללי מצד שני. הבדיחה הראשונה שסופרה אי פעם הייתה קשורה כנראה בבולבול, ואלפי שנים מאז אנחנו ממשיכים לספר על אותו הבולבול אבל בדרכים חדשות ומתוחכמות יותר. למה זה מצחיק אותנו? מהמון סיבות אבל מאף סיבה אחת שמישהו יכול להצביע עליה. אף אחד לא יכול להסביר באמת קומדיה, זה איזשהו רגע שבו נוצר משהו חדש מהקשרים חברתיים, חרדות קיומיות ודפוסים לוגיים, שפשוט מעיף לנו את המוח למקום שלא ידענו שהיה קיים קודם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לצחוק. בגלל זה הרעש שהכי כיף לשמוע זה קהל שצוחק, כי פגעת במשהו שלא היה שם קודם, יצרת משהו חדש, איחדת המון אנשים בהבנה משותפת. כל פעם שצחוק קורה זה קסם, זה נס, זה בולבול.

“אז אפשר להגיד שהתפיסה הקומית שלנו היא פשוט: ‘בואו נקווה שזה יעבוד'”.

איך לומדים לנגן בכלי נשיפה בשלושה שלבים?

1. שמים בפה.

2. נושפים.

3. מתנצלים בפני הגיטריסט שהגיטרה שלו מלאה ברוק והולכים למורה.

אתר הלהקה

שממל ודודו זר

cheapest college