ארכיון תגיות: ניר וגלי

ניר ברגר, אופיר ששון (סוף הדרך – סדרה) – ראיון ר-ציני

 

“סוף הדרך” היא סדרת אנימציה המשודרת בכאן על שואה גרעינית ב-2020. היוצרים ניר ברגר ואופיר ששון על איך זה סדרה עתידנית ממש קרוב

ניר ברגר ואופיר ששון עשו, עם קצת עזרה מחברים שלהם כמו  הבמאית יעל עוזסיני, את הסדרה “סוף הדרך”. שאלנו אותם על זה.

“סוף הדרך”, כמו עוד הרבה סדרות, משודרת בכאן, אבל שלא כמו עוד הרבה סדרות, למעשה כמו עוד מעט מאד סדרות, היא עוסקת בחיים אחרי שואה גרעינית. בירושלים. והפרקים ממש קצרים. למה?

ניר ברגר הוא יוצר “הכלום הגדול”, תוכנית ילדים ביס, ואופיר ששון הוא אנימטור, כלומר מצייר דברים שזזים.

 

מה היה המניע לסדרה סוף הדרך?
ניר: כסף. אנחנו שונאים כסף ורצינו להיפטר ממנו. כמו כן, מדובר ברעיון שישב במגירה כחמש שנים, ואז מישהו היה משוגע מספיק כדי להפיק ולשדר אותו, וזה סוג הדברים שלא קורים אף פעם אז אין ברירה אלא ללכת על זה.
אופיר: הייתי צריך גימור זהב לפרארי. ויש את העניין הזה אצלי ואצל ניר שאנחנו חייבים ליצור ולכתוב ולעשות, אחרת מתים מבפנים.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
אופיר: אצלי זה טריי פארקר ומאט סטון של סאות׳פארק, מונטי פייתון, מיסטרי סיינס 3000 האהובים, וכמובן ניר וגלי, חברים טובים שכידוע כתבו את ״סוף הדרך״ לפי כל התחקירנים בארץ.
ניר: בקטע מקריפ, פחות או יותר אותם דברים שאופיר אמר. גילינו שזה עוזר בכתיבה כששנינו גונבים מאותם המקומות. ודאגלס אדאמס, שבאשמת הספרים שלו התחלתי לכתוב כילד ובגללו לעולם לא אהיה עשיר.

הסדרה עוקבת אחר אחים בירושלים לאחר שואה גרעינית. איך זה אוטוביוגרפי?
ניר: שנינו גרנו בירושלים בתקופות שונות בחיינו, ונמלאנו חשק משונה לראות אותה מופגזת על ידי טיל גרעיני.
אופיר: בילדותי נסעתי פעם דרך רמלה.

מה אתם חושבים על הסצנה הקומית של ימינו?
אופיר: אחלה.
ניר: לפחות בארץ, מרגיש שבחלקה הגדול נדדה לאינטרנט ונטשה את הטלוויזיה. שזה מצד אחד מובן ומצד שני קצת עצוב.

איך לעזאזל קיבלתם תמיכה של כאן?
אופיר: כי ניר.
ניר: כי יעל (המפיקה ובמאית האנימציה) ואני יודעים להיראות בטוחים בעצמנו גם כשמבוהלים עד כדי שיתוק.

איך זה שונה מדברים אחרים שכתבתם ולמה זה הכי טוב?
אופיר: זו הפעם השניה שלי בלבד כתסריטאי שמקבל כסף לתסרט תסריט, ופעם ראשונה בכתיבה בזוג. כתבתי ויצרתי רבות אך לא תחת עין בוחנת של תאגיד, עבור קהל רחב, במיינסטרים. כשאתה יוצר עצמאי ברשת, עבור קהל מצומצם, אתה חופשי להתנסות ולהיכשל במידה רבה, וגם לא מחוייב אפילו לסיים (ראה ערך דיאלוג עם הכלבה). ישנו הבדל גדול וקריטי בין זה לעבודה תחת לחץ זמן, עיניים בוחנות ועבור קהל רחב. שילמו לנו ליצור מה שרצינו ליצור בליבנו, איך שרצינו, בהתערבות מינימלית ויד חופשית ליצירתיות. לא היה לי דבר כזה בחיי, וזה באמת חלום שמתגשם – אך זה גם סיוט קשה ומפחיד באותה מידה, שכן ישנו פחד ענק מפני כישלון, כשאין את מי להאשים. אני גאה בחוויה הזו ובתוצאה שלה, עד השמיים. וקרענו עצמנו לשפר ולשפר ככל הניתן, בלי תירוצים.
זהו גם הדבר הראשון שכתבתי עם מישהו בסשנים של עירום מלא בלבד.
ניר: קודם כל זה באנימציה, וזו עבורי פעם ראשונה שעבדתי באנימציה. אז התהליך היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי וחוויה מלמדת. וגם הזדמנות לעצבן את כולם מסביב כשאני סתם זורק מונחים טכניים ששמעתי, לגמרי מחוץ להקשר. מבחינת הכתיבה זה היה מאוד משחרר ובאמת איפשר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו. עזר בכך מאוד גם החופש האמנותי שנתנו לנו גם ב”כאן” וגם במיזם ירושלים שתמכו בפרויקט. מבחינת טון אני חושב שגם לאופיר וגם לי חשוב לשלב טירוף מצד אחד עם לב מצד שני, ופה מרגיש לי, מבין הדברים שהייתי מעורב בהם עד היום, שהצלחנו לפגוע הכי קרוב למטרה.
וגם, לאופיר לא אכפת שאוכלים בזמן סקס. מה הייתה השאלה?

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
אופיר: אזוזו, אוטואמנציפציה, קוקילידה ותינוק אומר בננה.
ניר: השבוע נכנס לחיי המושג blood vomit ועוד מוקדם לומר אבל אני מרגיש שזה רציני בינינו.

עם מי מהמדבבים הייתם יושבים לקפה, עם מי לבירה ועם מי לטרופית?
ניר: עם אופיר לקפה כי הוא מתחמק ממני. עם גיה לטרופית כי היא תצליח איכשהו לעשות את הטרופית מצחיקה. ועם כל האחרים לבירה כדי שלא ישימו לב שמקליטים תוך כדי את הקולות לעונה 2 בחינם.
אופיר: עם גיא, האנימטור שעשה מעט מאוד דיבובים בסדרה וכל אחד מהם בעיניי הוא הדיבוב הכי טוב בפער מכולנו (פינגווין), הייתי יושב לקפה. אחרי זה היינו ממשיכים אלי לדירה לבירה וטרופית.

מה העצה שלכם לתסריטאי קומי מתחיל?
אופיר: 1. תמיד תכתוב, תיכשל מלא ותמיד תשתפר, בלי שיא ברור ועד המוות. להמשיך להמשיך ולהמשיך. לא לדאוג מכסף. יהיה בסדר 2. כדאי לבוא ממשפחה מבוססת.
ניר: לכתוב עם אנשים אחרים. לכתוב על מה שמכעיס אתכם. לדבר את הדיאלוג בקול רם.

מי אושיית הרשת האהובה עליכם?
אופיר: ברק כהן אבל הוא חסם אותי מלהגיב ואין לי מושג למה.
ניר: אופיר. ואני אומר את זה גם כי זה נכון וגם כדי להוציא אותו גרוע שלא אמר בחזרה.

אם הייתם יכולים לחזור לכל תקופה בהיסטוריה, איזו סדרה הייתם מוחקים?
אופיר: המומינים. לא מעניין אותי שזה קסום. הם נראים כמו שואה מדברת. כל פעם שאני רואה מומין רע לי. באמת באמת. אני לא יודע מה בילדות יצר את ההתניה הזו ולא הולך לנסות לגלות.
ניר: כולן. ככה היה הרבה יותר קל לחדש וגם היה לי יותר זמן פנוי.

סוף הדרך בכאן

סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014

בעל אורחן, נשים בנות 30, מגמות קולנוע, אנשים חשובים מאוד, סרטוני עבודה  ואפס אחד – כל אלו ועוד היו נושאים לקומדיה  ברשת ב-2014, ונשפטו בחומרה על ידי מיטב יוצרי הקומדיה בארץ. אז מה  הם בחרו?

 

כבר כולם יודעים שכיום הקומדיות חוצות הגבולות לרוב נמצאות באינטרנט, ולמרות המגבלות התקציביות מבחינה רעיונית האינטרנט מאפשר ליצור יצירות לקהל אוהדים נאמן  שמתחבר להומור שולי יותר, יותר  נונסנס, יותר אישי ובעיקר לא לכל המשפחה. לי היה נראה שקומדיות האינטרנט השנה מדגישות בעיקר את הדמויות השוליות והמוקצנות, אלו שלא היו מתקבלות אפילו להיות אנטי-גיבור. בקומדיה הטלוויזיונית, לעומת זאת, ובמידה רבה של צדק ובהתאם למדיום, שלט ההומור האקטואלי, העוסק באלו ששולטים בחיינו (חריגה די בולטת היא “הפרלמנט”, שלטעמי הייתה יכולה לצמוח באינטרנט באותה מידה). בכך נראה שהקומדיה האינטרנטית ממשיכה את תפקיד הקומדיה המסורתית עם התאמה לפסיכוזות של ימינו, ואילו הטלוויזיונית מחליפה את הטרגדיה: בתפקיד הגיבורים עם ההיבריס הפוליטיקאים, בתפקיד המקהלה חברי הפאנלים והשחקנים המחקים, בתפקיד האסון החיים שלנו.

 

ביקשנו ממיטב יוצרי הקומדיה שאנחנו מכירים לבחור סדרת רשת, מערכון וסדרה מבטיחה שנורא הצחיקו אותם השנה. אלו השופטים:  לילך ברנע לשם ( כותבת מצב האומה, ערב הסטנדאפ המקורי), יואב רבינוביץ (סטנדאפיסט, ץ סופית), עופר בן שבת (הרב מצליח, שחקן, יוצר סרטונים קומיים), אורי ברויר (סטנדאפיסט, היפה והחנון), ירון ניסקי (תסריטאי, סטיות של פינגווינים, מ”ק 22, רד בנד), ניר וגלי (ארץ נהדרת), מולי שגב (עורך ארץ נהדרת), אורי פינק (פאקניג זבנג), תם אהרון (ערב הסטנדאפ הזה, מצב האומה, קיציס), דור כאהן (סטנדאפיסט ויוצר, ערב סטנדאפ הזה), ירמי שיק בלום יוצר וסטנדאפיסט, כל מה שמצחיק בעולם), עמית איצקר (שחקן משיח וקולנוען מהשורה הראשונה), אריק שגב (תסריטאי ארץ נהדרת, אולי הפעם, סטנדאפיסט חופשי). יאללה מתחילים:

סדרות רשת

בקטגוריית הסדרות לא היו הרבה סדרות במובן המסורתי, דמויות קבועות, עלילה, קשר לוגי. לכן נבחרו סדרות של יוצרים קבועים שלהן פרקים חוזרים בעלי אופי אחיד

.
5. נייס גיא

 

עליי להודות, לקח לי זמן להתחבר לסדרה זו. ההפקה של גיא הוכמן מרשימה, אבל נושא הזוגיות נטחן בכל הקומדיות ומכל הכיוונים ובאמת קשה לחדש. לכן לדעתי הפרקים הטובים ביותר הם הפרקים שבהם נמצא הגבר הנבוך ופחות הגבר המרוצה מעצמו. הפרק עם חנטל היה בכלל שיחוק, כי הוא לא היה מתנשא, ובניגוד לכמה קומדיות אחרות הגברים הם הדבילים.

4. סדרת אפס של שוגרזאזא

זו הבחירה שלי. אור פז ותום טרגר לקחו את דמות הישראלי המכוער והכניסו אותה למגבר 200,000 אלף דציבלים. מעקב אחרי מיליוני הסרטונים יגרום לכם להתאהב בהומור האסוציאטיבי,  באפס האוליטמטיבי ובעיקר יפתח רצון אמתי עז להגיש לו קלגרון. או כמו שאמר אחד הטוקבקיסטים: “תגיד מה אתה מנסה להראות לילדים ללמד אותם קללות יש לך בעיה קשה אני לא מאמין שבכלל צופים בסרטונים שלך אתה ממש מגזים אם הקללות ומתנהג כמו זבל”.

3. בקרוב אצלך

בקרוב אצלך היא סדרה שלא הכרתי, אך כמה שופטים בחרו אותה. מדובר בסדרה על חייהן של בנות שלושים בעיר הגדולה, עם שיר פתיחה גאוני. כל פרק מתמקד בדמות אחת ומבוים על ידי במאית אחרת. אני מודה שתחילה לא הבנתי למה זו קומדיה וסה”כ די ריחמתי על הדמויות. אבל הסבירו לי שזו ההגדרה של היוצרות, וזו דרמה קומית ולא הבנתי כי אני בן. צודקים.

 

 

2. הסרטונים של עירד ברזילי

גם כאן לא מדובר בסדרה במובן המסורתי, אלא בכמה פרקים בעלי אופי משותף, עירד מדבר בטלפון (או משחק את אבא שלו או כל אבא אחר). רק על האומץ על השימוש בלואו טק מגיע לו קרדיט.  ההגדרה הטובה ניתנה על ידי אורי פינק:

” אמנם ההפקה שלו נחותה יחסית, אבל עירד משתמש בעריכה הנאורוטית של המדיום היוטיובי הביתי לטובתו ויוצר אפקט מקסימלי של אווירת שכונה סימפטית שמתאימה בול לבמה שלו. הקטעים הם באורך מושלם לצפייה אקראית ולא מחייבת”.

 

 

1. משיח

ברוב סוחף של כמעט כל הקולות נבחרה משיח, לא רק שמדובר בקומדיית מבוכה בסטנדרטים בינלאומיים, היא גם היחידה שהצליחה לענות על תנאים הפקתיים של סדרה בעלת תקציבים גדולים יותר, כפי שניסחו ניר וגלי:

“מעבר לזה שהיא כתובה, משוחקת וערוכה נהדר, מגיע ‘שאפו’ ענק לצמד היוצרים שלה (דנה פוליג, אודי כגן) שהצליחו להרים לא פחות משמונה פרקים מושקעים (והיד נטויה), לא חששו למתוח את גבולות הז’אנר (פרק מעולה של 20 דק’, רחוק מאד מהאורך המקובל לסדרת רשת) ועל הדרך בעיקר הצחיקו מאוד”.

 

סרטונים

בקטגוריית הסרטונים הייתה פחות תמימות דעים, אבל היו כמה שהצליחו להתעלות מעבר לצפוי. כך לפי השופטים שלנו:

6. קריוקי מזרחית – אסף יצחקי

אומר אורי ברויר: “ב-2013 הציג אסף יצחקי את דמותו של סטס אמן פיתוי חסר גבולות וב-2014 הוא הציג מספר מערכונים סאטיריים על התרבות הישראלית, ההידרדרות התרבותית, ארגון דעאש ועוד. הוא מבטיח ב-2015 להוציא מערכונים נוספים קיצוניים לא פחות. יש למה לצפות!”

 

5. מסיבת כבדים – כל מה שמצחיק בעולם

 

חבורת המערכונים “כל מה שמצחיק בעולם”, כמאמר פתגם חז”ל, לקחה נושא תמים ועשתה אותו פושע. המון ילדים עם זקנים, הופעת אורח של אודי כגן, רמיזות מיניות, מיניות בלי רמיזות  ושורת המחץ: “ירמי, עוד בנות יבואו?” זה מצחיק.

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=FNNasrMAjXA
4. ללא חשש שביעית – קופי המקלדות

לקופי המקלדות יש את הקלף המצח של גורי אלפי. בסרטון זה הם טיפלו בסרט הישראלי “גט” זוכה פרס אופיר, שדווקא אהבתי, ובסרטונים נוספים של רונית אלקבץ. הופעת אורח של אלי פיניש בתפקיד ששון גבאי מוסיפה המון לסרטון, ויש בו לא מעט פאנצ’ים מוצלחים ותפיסה של כמה קלישאות קולנוע ישראלי, כמו משחק כדורגל, בכי בלתי פוסק ומיניות מפחידה.

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=mKz2AJdLSHM

3. איש ממש מגניב מאוד –  קופי המקלדות

קופי המקלדות הצליחו להכניס עוד פארודיה. לטעמי המוצלחת ביותר שלהם. אמנם הסדרה “איש חשוב מאוד” זכתה לכמה פארודיות, אבל ההומור העצמי של גורי אלפי, ניצול מעמדו כסלב וכמה שורות כמו “את מבלבלת אותי עם מילים?”, “מה את פסיכומטרית” הפכו אותה למוצלחת שביניהן. ירון ניסקי מוסיף: “כל מה שקופי המקלדות עשו הצחיק אותי השנה”.

 


2. הדבר שכולם צריכים – ערב סטנדאפ המקורי

 

הכותרת הזו די מסבירה את הצלחת הסרטון, זה באמת דבר שכולם צריכים, באמת דבר שכולם חייבים, ובאמת כולם היו צריכים לראות סרטונים של העבודה. אישית מאוד אהבתי את הסרטון כי יש שם המון קומיקאים שאני אוהב, וגם בשל שיטת הסרת המסכה לנושא שלא טופל ברצינות מאז הסיקסטיז כמו בסרטים “הדירה” ו”איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ”

1. המחברת הסגורה – כל מה שמצחיק בעולם

המחברת הסגורה היא עוד פארודיה, אבל על נושא שלא נגעו בו מספיק על אף הדרישה המתבקשת, מגמות הקולנוע בבתי ספר. חוסר ההיגיון שבסרטים של מגמות הקולנוע התלבש כמו כפפה על ההומור של חבורת כל מה שמצחיק בעולם. האמת היא שאין הרבה מה להגיד, ורוב השופטים פשוט אמרו שזה הדבר הכי מצחיק שראו השנה.

 

 

 

המבטיחות

 

ומה צפוי לנו ב-2015? יהיה טוב אם כמה יוצרים ימשיכו מעבר לסרטון מוצלח אחד. אלו הסדרות המבטיחות ללא סדר היררכי.

העצות הגרועות של אמא שלי

לאחר יציאת הסרטון של נטלי פרץ וגלית חוגי לאקרני האינטרנט אמרו כמה מהשופטים שהם פשוט רוצים לראות עוד מזה:

שיחות יוצאות

 

בפרק הראשון של שיחות יוצאות של יוגב יפת וניר ברגר, מוצגת האנשה של תקשורת הוואטסאפ בסלון הבית. על אף הרעיון הפשוט, זה פשוט עובד. מעניין איך הם יטפלו בהיבטים נוספים בתחום.

 

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=xdwjOGcDzWs

מכסחים בע”מ

טוב, אנחנו לא יודעים הרבה עליה, אבל כל הסטארים של האינטרנט שם

https://www.youtube.com/watch?v=UGbyRsCsGn0

המילים המצחיקות ביותר לשנה החדשה

ברוב השנה האחרונה הצקנו לקומיקאים  והומוריסטים ושאלנו אותם בין היתר מה המילה שהכי מצחיקה אותם.  להפתעתנו הם ענו ונימקו. האם אפשר ללמוד מהו סוג ההומור לפי מילה אחת ומה המילה שבאמת הכי מצחיקה?

"אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן"
“אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

ניקו וואטס: “כיבושילשול. זו מילה שהמצאתי. זה שילוב של כיבוש ושלשול. זה מצחיק”

מאיר כץ:  “חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון”.

ינאי בן נח: “ברווז, אבל זה, כאילו, ברור מאילו. אין מה להסביר. אוף, בטח כל הקומיקאים עונים  ‘ברווז’ לשאלה הזו”.

תם אהרן ודור כאהן

דור: “פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי”.

תם: “או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה”.

דור: “כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען”.

תם: “כי אתה גזען, מה לעשות”.

דור: “מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!”

תם: “אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה”.

דור: “דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה”

מרסל מוסרי: “אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית”.

רותם זיו: “שמפו – כי זה נשמע כמו דבר והיפוכו”

ניר וגלי: “אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

אורי פינק:  “כבוד השר אורי אורבך”

שמעון ראיצ’יק: “גזיבו. defaq?!”

טל שפר: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא בדולח. זו פשוט המילה הכי חסרת משמעות אי פעם, וצורת ההגייה שלה גורמת לך להרגיש אידיוט. זה כאילו מישהו המציא את המילה הזו רק כדי לגרום למי שאומר אותה להיראות מפגר”

טל טירנגל: “המילה שהכי מצחיקה אותי היא ‘נפוטיזם’, וזה בגלל שבאמצע יש לה פות”.

יונתן ברק: “”שטות’. היא מילה מצוינת בעיניי. קודם כל היא מילה אונומטופית. כלומר שהצליל שלה מחקה את משמעותה. היא מילה שטותית וכיף להגיד אותה, אפילו שטותי להגיד אותה. אני אוהב להשתמש בשפה גבוהה בהופעה שלי כי אני חושב שככל שהנושא שאתה מדבר עליו הוא יותר שטותי (עשיתי זאת שוב), כך הניגוד של השפה הגבוהה הופך את הקטע למצחיק יותר”

מוחמד נעמה: “המילה שהכי מצחיקה אותי זאת ‘גברתתת’ … ולמה כי אני מבהיל איתה בחורות שהולכות בכביש, בהסוואה שאני מדבר בפלאפון”

אסף קפלנסקי“בשתי מילים – ‘אובדן התמימות’. לא, בעצם ‘כאב’. ‘אובדן הכאב’. לא, עזוב, ‘אובדן התמימות’ וזהו”.

שגיב פרידמן: “המילה כרס. הכי ישראלית שיש”.

חגילר: “כדרלעמר… אני… אני לא יודע”

קארין כהן: “פלומה. ככה”

דדו מילמן: “יש איזה דיבור על זה שהמילה האחרונה במילון היא ‘תתתן’. ההגדרה המילונית שלה היא: בנאדם שחייב להגיד את המילה האחרונה. מצחיק אותי הרגע הזה בישיבה שבו אבשלום קור וכל החבר’ה של האקדמיה סוגרים את המילון ואז, שנייה לפני שהם הולכים מישהו אומר: ‘רגע, רגע. יש לי רעיון לעוד מילה אחת אחרונה! ת ת ת ן! לא יודע מה זה אומר אבל חייבים להכניס את זה'”.

"אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון"
“אתרוג. איזה שם דרמטי ללימון”

עפר קניספל: בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

ניר מולד: אצטרובל. במופע הראשון של ‘אנטיגיבור‘, הסטנדאפ שלי, עמדתי כמעט עשר דקות וניסיתי להבין עם הקהל איך בנאדם מביט בדבר הזה ומחליט לקרוא לו אצטרובל. בסוף הורדתי את הקטע כי הוא היה ארוך נורא, אבל הפכתי אותו לפרק בסדרת האנימציה ‘גוגי ומגוגי‘”.

יאיר אורבך: “שתי מילים: ‘משלמים בזמן'”.

דור מוסקל: “‘ככה’ וככה”.

יוני פאנצ’צ’אתזה: “כוס. וגם כוס ענק. כי זה אמיתי מהחיים”.

דרור קרן: “מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

מתן בלומנבלט: “מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”

דוד וולצר“אתרוג – איזה שם דרמטי ללימון”.

גדי וילצ’רסקי: “גדי, כל פעם שאני שומע את השם הזה אני נקרע. נראה לי שזה קשור לסיפורים מצחיקים שדניאל חן מספר על גדי סבן, חבר טוב שלו”.

שממל: “פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”

אבא קריר: “אני אוהב מילים עם שלוש הברות כמו מצנפת, תשלובת, אופוסום, סיתוונית”

בוב זאבי: “הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת”.

נועה אנג’ל: “זה משתנה. כרגע זה גורגונזולה. אני שומעת את אבא שלי שואל כשאני באה הביתה ‘ראית את הגורגונזולה שקניתי?’ וזה נשמע לי כאילו הוא הציע לי להעביר סיבוב על הכלה הקווקזית שהוא הזמין בדואר”.

זאב אנגלמאיר: “גיוועלד’. לא משנה מי אומר את זה: מיק ג’אגר, בר רפאלי, ראש ממשלת טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן או אפילו צורר היהודים הטוטליטרי א.היטלר. תן להם להגיד  ‘גיוועלד’, וזה תמיד מצחיק. זה נשמע מילה שתרנגולת המציאה”.

נדב בושם: “אני מתלבט בין צ’ילבה לכוניפה – שילוב מרגש בין מזרח למערב’ ובמילה אחת – ציונות”

משה פרסטר: 

“קקי.

“אני אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו. יש לי ילד בן ארבע וחצי. המילה ‘קקי’ מאוד מצחיקה אותו, במיוחד כשיש לה קשר אליי…  ‘תראה, אבא עשה קקי’ (צחוק דקיק) ‘אבא עשה קקי על הרצפה’ (צחוק מתגלגל) ‘אבא מרח קקי על אימא’ (צחוק רועם)”

“קקי קקי קקי . או שיש לו הומור נמוך במיוחד או שזה ההומור בגיל ארבע וחצי (אני מקווה שהוא יתפתח)

“קקי. לצערי אני מושפע והמילה הזו  מצחיקה גם אותי (ופחות את הקהל הבוגר שלי)”

נולי עומר:  “עוועים. מילה  סוריאליסטית משהו, שמטבע התנהלות הדברים בארצנו הפכה בעיניי לריאליסטית”.

 

ניר וגלי – ראיון ר-ציני

ניר וגלי, קומדיה

הראיון עם ניר וגלי הוא הראיון הכי חשוב שתקראו אי פעם, ואם לא יש הרצאה שאתם חייבים לראות

ניר וגלי, המוכרים בשמות ניר גרבר וגלי אדלבאום, היו רוצים שנאמין שהם זוג, שהיא אנימטורית והוא התסריטאי ובאופן כללי שהחיים יפים יותר ומתרחשים באנימציה ביוטיוב. אבל האם מישהו באמת ראה את ניר וגלי? במדגם מייצג שערכנו ברחוב שאלנו עשרה אנשים אם הם ראו אותם מחוץ לאינטרנט, כולם אמרו שלא. אז שלחנו להם מייל עם השאלות הקשות באמת.

מתי החלטתם שאתם מצחיקים?

“באחת התגובות שקיבלנו על הסרטון האחרון הופיעו 84 ‘חחחח’ רצופים. אני מניח שאז נפל האסימון”.

מה השקר הכי טוב לגבי איך הכרתם

“ביום כיף של החברה בסופרלנד (ביום של יהודים)”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם? 

“כל אחד מחברי הפאנל של צחוק מהעבודה, בלי יוצא מהכלל” .

 גלי הייתה אנימטורית ראשית בקומדיה ואלס עם באשיר. לא הבנתי את הבדיחות. תוכלי להסביר לי?

It’s funny because it’s true

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lVj44RpjKh8]

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?

” אחלה חבר’ה”.

ניר עבד כפרסומאי. מה העונש  המגיע לו? 

“ניר מעולם לא עבד כפרסומאי. מה העונש על תחקיר רשלני?”.

(זה מה שהיה כתוב בעיתון של ראש הממשלה, שם כתוב שהם לא משקרים)

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה

“אנחנו יותר בקטע של סימני פיסוק. אני תמיד התפעלתי מהאירוניה שבפסיקים, מקפים גורמים לגלי לבריחת שתן”

מקפים, קומדיה

לא הרבה יודעים, אבל המערכונים שלכם לא נוסו על בעלי חיים. על מי הם כן נוסו?

” שוב טעות מביכה, קבוצת הביקורת שלנו כוללת מספר לא מבוטל של יונים”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=wY9MQdMCabU]

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו? 

“תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”.

בהרבה מהמערכונים שלכם יש חיות ומוצרי מזון אחרים מדברים. הם אוטוביוגרפיים

“כן אחי”.

ניר וגלי מפוסבקים