ארכיון תגיות: ריקי ג’רוויס

חן זאוסמר – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית חן זאוסמר על איך זה להיות סטנדאפיסטית בעולם של אלקטרונים ונויטרונים

חן זאוסמר היא סטנדאפיסטית, ממארגני “ערב הסטנדאפ המיותר”, שאותו מארגנים גם אנשים הרבה יותר מפורסמים. כמו כן היא מחברות הסטנדאפ הפמניסטי, שהביא יותר נשים לסטנדאפ ולמתן זכות הצבעה לנשים.  בנוסף היא במאית, שחקנית ובעיקר שדרנית, שזה דברים פחות מצחיקים מסטנדאפ.

אבל היא הייתה בסטנדאפיסטים המבטיחים של ילדי הקומדיה, אז לקחנו אותה לשיחה והחזרנו לפני חצות.

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

נראה לי שתמיד אהבתי לצחוק ואהבתי שאנשים סביבי צוחקים. אז לא החלטתי ממש אף פעם.

עסקת בין היתר בקריינות. מה השימוש הכי מפתיע במקצוע?

הסיפור הכי מצחיק שקרה לי עם זה היה כשביקשו ממני להקליט קריינות לסרטון, וכששלחו את הטקסט הייתי בטוחה שמדובר בפרודיה על סרטוני הסתה ימניים קיצוניים והתלהבתי. מהר מאד התברר שזה היה באמת סרטון הסתה ימני קיצוני. העסקה לא יצאה את הפועל.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

השפיעו עלי: כריס גסט נראה לי הכי מכולם. ג’ים קארי וג’ון קליז שכל החיים רציתי להזיז את הגוף שלי בדיוק כמוהם, קרן מור, גארי שנדלינג, ג’ון סטיוארט, לינה דנהם, טים אנד אריק, ריקי ג’רוויס, לואי ת’רו וכמובן חנה לסלאו המלכה של העולם שלי.

השתתפת בערב הסטנדאפ הפמניסטי. מה הדבר הכי מצחיק בשריפת חזייה?

עדיף שאני לא אשרוף את החזייה שלי כי באמת… אני מעדיפה להישאר עם החזייה שלי. ערב הסטנדאפ הפמינסטי משמעותי בגלל דבר אחד ועיקרי מבחינתי – יש רק נשים על הבמה. מהרגע שזו הקונבנציה אפשר לקחת את זה לאיזה מקום שרוצים. אם נטפלים לשם זה בסדר, אם בוחרים לחוות את המהות, בלי האסוציאציות הנלוות זה בכלל טוב.

https://www.youtube.com/watch?v=1lfR637w2go

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?

הקומיקאים של היום פחות חרוצים מפעם כי יש להם יותר כלים להגיע לקהל, בעיקר ברשתות חברתיות. זה משפיע על המשמעת שלך כאומן (לפעמים לטובה לפעמים לרעה), ובנוסף זה מדהים כי את מוצאת את עצמך מתפתחת בכמה פלטפורמות במקביל ומוצאת דרכים יצירתיות יותר ויותר לבטא את עצמך.

הסטנדאפ שלך עוסק בין היתר בהטרדות מינית. מה עונש המוות הראוי בעינייך למטרידים?

העונש הטוב ביותר הוא מוות לתפיסת העולם שלהם. עדיף שהיא תוצא להורג במקומם.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

אני אוהבת מילים יפות שבאות לתאר משהו מחריד ומתחפשות למנומסות כמו צחנה, שיטיון, אהבה נכזבת ונייר טואלט.

היית עורכת בגלי צה”ל. את הבן שלי מי הכי אהבת?

אני לא אוהבת בנים.

מה התפיסה הקומית שלך?

אני לא יודעת אם יש לי תפיסה קומית חוץ מסלידה עזה לבריונות מצד אחד ולפי סי בלתי נסבל מצד שני. 

איזו אושיית רשת היית רוצה לפגוש באי בודד?

מה זו אושיית רשת אם לא מילה יפה שבאה לתאר משהו מחריד?

דורון קניגסברג – ראיון ר-ציני

דורון קניגסברג, האנימטור המיתולוגי של שרוטונים ואחד הקומיקאים הזוכים מפרויקט ביפ  השם ייקום דמו, מספר על הקשיים כאדם לא מצויר

דורון קניגסברג הוא אדם שאתם מכירים אבל לא זוכרים כי יש לו שם ארוך. הוא היה האנימטור של שרוטונים, שזו סדרת סרטני רשת מצוירת ולכן היא צריכה אנימטור כדי למנוע בלבול. כמו כן זכה בפרויקט ביפ תמורת הפרס הנדיר והיקר בתעשיית הבידור: קרדיט. בימים אלו עובד עם  יונתן גרופר על מופע חדש ומפתיע של “יונתן ודורון” כי מתוכנן בו קהל.

מתי הבנת שאתה רוצה להצחיק?

אני חושב שמאז ומתמיד היה קיים בי הרצון להצחיק.

היית אנימטור של שרוטונים. יש מישהו שהספקתם לא
 לעשות לו פרסומת?

האמת שלא.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

אסי וגורי, גרייניק ואלתרמן, אדיר מילר, ג’ים קרי, כריס רוק ,האחים צוקר, ריקי ג’רוויס.

כשותף של יונתן גרופר, מי מכם אלמוני יותר?

אני אלמוני יותר.

http://https://www.youtube.com/watch?v=NSAarkpaWSQ
מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

מצויינים אבל לפעמים מחפשים את המכנה המשותף הנמוך ביותר במקום לשאוף ליצור משהו חדש.

כבוגר דומינו גרוס, יש לכם מועדוני אחווה?

לצערי לא.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

קלבסה.

לא מבינה מה מצחיק פה
לא מבינה מה מצחיק פה

היית מהצוותים הזוכים של פרויקט ביפ. מה עשית בכסף?

היה כסף?

מה התפיסה הקומית שלך?

קומדיה היא עסק רציני לכל דבר, היא מקצוע ולא כל אחד יכול להיות קומיקאי.

אם לא היית קומיקאי, איזה מוסד לבריאות הנפש היית מעדיף?

יש יותר מאחד?!!!

חדשות הקומדיה 30.10-25.10

הרוח של אנדי קאופמן חוזרת, ריקי ג’רוויס מכה שנית, נשיא גוואטמלה מת מצחוק ובמעריב יודעים מה זאב רווח עשה בקיץ האחרון. חדשות הקומדיה בלי פואנטה.

האיש על הירח חוזר

אם תמיד רציתם לראות את אנדי קאופן מופיע, יש מצב שעכשיו תוכלו.
כן, הוא מת כבר שנים אבל יש דיבור רציני להוציא הולוגרמה של הקומיקאי המנוח למסע הופעות.
כל זה בכלל לא רלוונטי עבור חלק גדול מהמעריצים שלו שסבורים שהוא עדיין בחיים או שראו את דמותו בכתם של קולה זירו.

מקור: the inquistir

 

מת, חי או הולוגרמה?
מת, חי או הולוגרמה?

 

עושה צחוק מהפוליטיקה

ג’ימי מוראלס, קומיקאי לשעבר שמעולם לא כיהן במשרה ציבורית, נבחר לנשיא גווטאמלה על רקע המיאוס הגדול מהשחיתות הפוליטית.
סדרה טורס, שהתמודדה מולו, אמרה שעם זקוק לנשיא מושחת שיודע את העבודה ולא לטירון עם כוונות טובות.

מקור: ynet

מהמשרד לעולם

זה הולך להיות ערב של מסיבות ושתייה לשוכרה. או כמו שצ’ארלי שין קורא לזה: ארוחת בוקר”, זו רק אחת מהפנינים של הקומיקאי ריקי ג’רוויס בטקס גלובוס הזהב 2011. ב-2016 יחזור ג’רוויס להנחות את הטקס למרות שאז סברו קברינטי הטקס  שהבדיחות שלו מרחיקות לכת.

מקור: עכבר העיר 

 

זאב מדבר

זאב רווח נחוש להצחיק גם בימים קשים אלו וטוען כי בסופו של דבר השכנים יבינו בטוב שיש לנו זכות על הארץ הזאת. רואים? כבר הצחיק…

הראיון המלא במעריב

 

למה הסטודנטים האלה כל כך פוליטיקלי קורקט? (תרגום)

מאת: ג’רי קורלי

היום קיבלתי אימייל מסטודנט שלי [בסטנדאפ קומדי קליניק – המתרגמת]. היה כתוב בו:

“ג’רי,

“היום למדתי שסטודנטים בקולג’ הם כל כך תקינים פוליטית, שזה ממש לא טבעי. הם מפיצים את הדרעק התקין פוליטית הזה כל הזמן בפייסבוק! בהתחלה התפלאתי שאני לא מצליח לתקשר עם הקהל. הרגשתי את זה כבר בבדיחה הראשונה, על נישואים/ילדים…

“ואופס – נפילה.

“חלק מהסטנדאפיסטים ממש התעצבנו על רגישות היתר הזו של הקהל. זו הייתה הפעם הראשונה שהופענו בקולג’.

“אם סטנדאפ זה ‘התקפה מוסווית’, אז הילדים האלה לא יודעים מה זה סטנדאפ!

“אבל אז התחלתי לחשוב. אם זה היה מצחיק אותם, הם היו צוחקים. אחד מהמופיעים סיפר שאחרי שהוא אוכל קארי, ‘התחת שלו מלא כוויות’.

“במועדון הבדיחה הזו לא ממש מצליחה. אבל הקהל בקולג’ מת על זה! מה לעזאזל קורה פה? הם אוהבים בדיחות וולגריות גרפיות? מתברר שכן… אם אתה צוחק על עצמך.

“אחרי המופע אותו מופיע אמר שהוא קרא ראיון עם ג’רי סיינפלד, שבו הוא כתב שהוא ממש משתדל שלא להופיע בקולג’ים. אבל בכל זאת, יש בזה כסף…

“אז איך אני מצחיק אותם?”

 

 

קודם כל, לא משנה כמה ג’רי סיינפלד גדול, בזה הוא דווקא טועה. סיינפלד הוא אסכולה ישנה ונראה שהוא קצת תקוע בעידן שבו בני 24-18 אפילו לא זוכרים שהתקיים. ועושה רושם שככל שאני צופה, קורא או מקשיב ליותר ראיונות איתו, כך הוא נשמע יותר כמו אביו הקשיש והעקשן ב”סיינפלד”.

סיינפלד סלב בסדר גודל עצום, לכן הוא ימשיך לקבל עבודה ולא משנה מה. אבל אם הוא לא יתאים את החומר שלו, הוא בהחלט בסכנה להפוך ללא רלוונטי.

כאמן, כותב או מוזיקאי אתה לומד שלדורות שונים יש תפיסה שונה ומבט שונה על החיים. ולכן הטעם שלהם ומה הם תופסים כמצחיק או כלגיטימי גם משתנה.

 

שנֵה, עדכן או שתהפוך ללא רלוונטי

פוליטיקלי קורקט הוא לא איזה חידוש. ראיתי את זה כבר לפני 23 שנה. ב-1992 עלה דון ריקלס  לבמה בקומיק רליף . ריקלס הוא “מעליב הקהל” מספר אחת. אבל הקהל היה מורכב מאנשים שהגיעו כדי לתרום כסף להומלסים ולמנושלים. זה היה קהל מאוד מאוד פוליטיקלי קורקט.

שבע הדקות הראשונות של המופע לא  גרמו לצחוקים בכלל. רק גניחות ואנחות.

ריקלס מקצועי ומצחיק, אבל היה ברור שעם הקהל הזה הוא לא מסתדר.

הוא רק הראה עד כמה הוא מנותק מהשינויים בחברה ובקומדיה. הוא ניסה להסביר את העלבונות שהטיח בקהל ואמר “אני מת על שחורים!”, ובכך השתמש במונח לא פוליטיקלי קורקט כדי להסביר על מה הקטע – ונחשף כמיושן באופן חסר תקנה.

הוא הזכיר לי מה קרה כשהבאתי חבר הביתה לארוחת ערב. סבתא שלי קראה לו “הצבעוני”. וזה היה ממש מוזר, הוא בכלל היה פורטו ריקני (סתם, סתם).

ריקלס איבד קשר עם המציאות המשתנה והפך ללא רלוונטי. הוא עדיין מופיע בווגאס, אבל בעיקר בפני אנשים בגילו שצוחקים מהומור כזה.

אל תטעו, אני מאוד מעריך את סיינפלד ואת ריקלס. אבל זה המצב.

 

התאם את עצמך, אבל אל תאבד את הזווית שלך

ג’ורג’ קרלין המשיך למלא אולמות והיה פופולרי בקולג’ים ממש עד מותו. הוא שמר על הזווית שלו, אבל תמיד היה לו משהו שהצחיק כל אחד. הייתה לו יותר מזווית אחת.

אני זוכר שהוא אמר: “אתה חייב שיהיו לך במופע תובנות, משחקי מילים ובדיחות קלילות. הקלילות חשובות כדי שאנשים ידעו שלמרות שאתה חושב שדת זה בולשיט, זה עדיין מופע סטנדאפ, אז זין להיות כבדים”.

תומאס הקטר

נכון שמתישהו קרלין גם אמר “אני לא שם זין על מה הקהל חושב על זה”. אבל אז הוא ניקה את המופע שלו כדי שיתאים לטלוויזיה, ובמשך שנתיים אפילו דיבב את תומס הקטר, ואני הבנתי שהוא היה צריך  לחזור בו. הוא התאים את עצמו ובחר חומר שהיה רלוונטי לקהל החדש שלו.

האמת היא שזו שטות לומר שלא מעניין אותנו מה הקהל חושב. אנחנו לא עולים לבמה בשביל הקהל? אם הקהל לא צוחק, אנחנו עובדים על הבדיחה עד שהוא כן צוחק. כולנו מרצים את הקהל.

הכול בשביל הקהל

נכון, הסטודנטים בקולג’ הם מאד פוליטיקלי קורקט, אבל זה לא “הורס את הסטנדאפ”. כל כותב קומי וסטנדאפיסט צריך להכיר את המשולש מבצע-חומר-קהל (מח”ק). החומר צריך להתאים גם למבצע וגם לקהל. וכשהקהל משתנה, גם החומר אמור להשתנות.

פעם הופעתי באירוע של חברה בסאלט לייק סיטי [בירת המורמונים – הערת המת’]. הבחור שהזמין את ההופעה אמר שאלה חבר’ה ממש מאגניבים והם אוהבים לצחוק על הכול. וזה היה, מה שנקרא, הסוף.

בהופעה התחלתי לעשות את הקטע הקבוע שלי על מורמונים. והקהל לא צחק.

הקהל הזה שאוהב לעשות צחוק מהכול לא אהב לעשות צחוק ממורמונים.

הייתי חייב להבין למה או שההופעה אבודה.

מישהו הושיט לי פתק וקראתי אותו. היה כתוב בו “הקהל ברובו מורמוני”.

אז הסתכלתי חזרה על הקהל, הקראתי את הפתק בקול רם, שלפתי את רשימת הקטעים שלי מהכיס, אמרתי “עכשיו אני מבין למה הקטע הזה לא מצחיק”, וקרעתי את הרשימה.

הקהל צחק (כי עשיתי פה צחוק מעצמי), ואני חזרתי להופיע והמצאתי במקום בדיחות על עדי יהווה.

 

פשוט צריך ללמוד לעבוד עם הקהל. להתאים אליו את החומר. לשנות ולשנות עד שהקהל צוחק.

במייל בתחילת הטור כתב הסטודנט שלי: “אם סטנדאפ זה ‘התקפה מוסווית’ אז הילדים האלה לא יודעים מה זה סטנדאפ”. אני רוצה להתייחס לזה רגע, כי סטנדאפ הוא אכן התקפה, ואנחנו תוקפים משהו. אפילו את עצמנו. אבל הרעיון הוא לתקוף כלפי מעלה – מעל עצמך.

  • אתה לבן? אל תתקוף מיעוטים.
  • אתה גבר? אל תתקוף נשים.
  • אתה גבר, אשה, שחור, לבן או היספני? אל תתקוף ילדים עם פיגור.

וזו כל התורה, אלא אם יש לך סיבה ממש טובה (למשל, אם אתה גבר אל תתקוף את אשתך או האקסית שלך, אלא אם הן בגדו בך או משהו ואתה חולק את האינפורמציה הזו עם הקהל. אם כן, אז עכשיו יש לך סיבה והקהל ירצה לשמוע את הלכלוך. ככה בונים סיפור).

 

פתרון – המון תקיפה עצמית! 

כדאי גם שתציצו בניתוח שלי את דניאל טוש – הוא ממש לא פוליטיקלי קורקט וסטודנטים מתים עליו.

קודם כול, כי הוא יורד המון על עצמו. ככל שהוא תוקף יותר, כך הוא תוקף יותר את עצמו. והוא עושה את זה כדי להזכיר לקהל שהוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ולכן הוא יכול לחצות את הקווים ולרדת קצת על עצמו.

פתרון נוסף – לתקוף פעם נוספת!

כשהוא כן מספר בדיחה על משהו לא פוליטיקלי קורקט, הוא לא מנסה להתחמק – הוא מתקיף שוב. ושוב ושוב עד שהקהל (רובו גברים בני 34-18) צוחק מרוב מבוכה על כך שהוא לא אמור לצחוק מהבדיחה הזו [*טריגר* – כך בדיוק אמר לצופה שמחתה על בדיחות האונס שלו כמה מצחיק יהיה אם יאנסו אותה אונס קבוצתי ממש פה באולם. איכשהו לא נראה לי שההומור העצמי שלו מגיע עד לרמה של כמה מצחיק יהיה אם יאנסו אותו אונס קבוצתי פה במקום – הערת המת’].

הם גם צוחקים, כי עושה רושם שלטוש בכלל לא היה אכפת שהם לא צחקו מהבדיחה הראשונה. הקהל מזדהה וזה גורם להם לצחוק.

המשך ההתקפה יכול להיות משהו קטן כמו “אני אומר את זה אם תקשיבו ואם לא…”, או “הי, אני בן 21, על זה אנחנו מדברים”, או “יום אחד תצחקו מהבדיחה הזו, אולי ביום שבו תתבגרו”.

כל קהל הוא פוליטיקלי קורקט ברמה מסוימת, ולא יצחק מבדיחות מסוימות של קומיקאים – אז:

 

אל תעצור, אל תווותר, תבין מה זה!

זוכרים את ריקי ג’רוויס בטקס גלובוס הזהב? אוי, הוא התרסק. אז מה, הוא החליט להפסיק להופיע בגלובוס הזהב? לא, הוא חזר בשנה שלאחר מכן והצחיק את כולם בבדיחות על ההופעה של עצמו שנה קודם!

סטודנטים אולי יותר פוליטיקלי קורקט מרוב הקהלים, אבל צריך רק למצוא מה כן מצחיק אותם. ואז להבין מה מבין הדברים שמצחיקים אותם הולך טוב עם החומר שלך. ואז ללכת להופיע עם זה.

לך להופעות בקולג’ים! תראה ממה צוחקים שם! ואז תכתוב חומר שמתאים לך, אבל קשור לנושאים האלה.

בשנתיים האחרונות, הסטנדאפיסט והסטודנט-לשעבר טוני מינג מפיק הופעות בקולג’ קאל סטייט של אוניברסיטת קליפורניה. יש חמישה סטנדאפיסטים שמופיעים בפני מאה וחמישים סטודנטים שנה א’ בכל הופעה. וכל הסטנדאפיסטים הם סטודנטים שלנו.

ואף אחד מהם לא נפל. ברצינות. אני לא מגזים פה. לכל אחד מהם היה יופי של סט וצחקו בקול רם כל 20-18 שניות.

כל הסטים היו על דברים שהטרידו אותם ועל הניסיון שלהם להבין דברים.

בשנה הראשונה בריאן קיילי היה הכוכב. הוא כותב המונולוגים הראשי בתכנית של קונן או’בראיין. הסט שלו נמשך חמישים ושלוש דקות, וצחקו מכל בדיחה ובדיחה.

הבדיחות שלו עובדות למרות שאין לו שום דינמיקה של רגשות בהופעה. הבדיחות שלו פשוט מושלמות מבחינת המבנה, ובגלל זה הן מצחיקות. והן הצחיקו קהל של סטודנטים.

בשנה שלאחר מכן אני הייתי הכוכב. הקהל היה אפילו גדול יותר. ואני דווקא לא ממש הצלחתי עם כמה בדיחות. חשבתי לעצמי, רגע, החרא הזה הולך ממש טוב במועדונים. מה ההבדל? אז שיניתי קצת הילוך, עשיתי קצת צחוק מעצמי, הפכתי את החומר שלי לטיפה יותר אינטראקטיבי, סיפרתי על איך נתקלתי בבעיות דומות לאלו של הסטודנטים בקהל. והלך לי לא רע.

ואלה עסקי השעשועים. ככה עושים את זה. אם החומר לא עובד אצל קוני הכרטיסים, אתה צריך להתאים אותו לקהל.

עסקי השעשועים, בקצרה

כל פרפורמר צריך לזכור ש”בעל המאה הוא בעל הדעה”. ואם בעל המאה רוצה את החומר נקי או פוליטיקלי קורקט, אתה צריך להתאים אותו.

אולי תחליט שכדאי שיהיו לך כמה סטים:

  • סט למועדונים  שיכול להיות גס, גרפי או לא פוליטיקלי קורקט
  • סט לקולג’ים – יותר נקי ופוליטיקלי קורקט
  • סט לשיט קצר – שני סטים קצרים, אחד נקי לערב המוקדם ואחד קצת יותר מלוכלך למופע חצות
  • סט לערבי חברה והופעות צדקה – נקי ומתמקד בסוגיות שרלוונטיות לחברות או הארגונים שאתה מופיע בפניהם
  • סט להופעות טלוויזיה – ארבע וחצי דקות, מאוד נקי.

צריך לשקול את זה ולקחת את העניין ברצינות. הסטודנטים האלה יסיימו ללמוד בקרוב ויהיו הקהל העיקרי במועדונים. ואם אתה רוצה להיות בעסקים עוד הרבה זמן, תצטרך להתאים את עצמך או להפוך ללא רלוונטי.

 

תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל
הביא לידיעתנו: יואב איתמר
מקור: סטנדאפ קומדי קליניק

 

עידן ברקאי – ראיון ר-ציני

האם הסטנדאפיסט עידן ברקאי הוא מלך הקומדיה של התחנה המרכזית?

צילום: סמדר כפרי

השמועות מספרות שהסטנדאפיסט   עידן ברקאי נולד בשם עידן רבינוביץ’. לאחר מפגש עם אמרגנו הציע לו זה לשנות את שמו לברקאי, כי אשכנזי לא יצליח בעולם הסטנדאפ הקשוח, לכן שינה את שמו לברקאי כמו הסטנדאפיסטים דודו ברקאי, אייל ברקאי, משה ברקאי ועומר ברקאי. שינוי השם הביא לו הצלחות רבות, כמו הופעות רבות אצל חבורות הסטנדאפ השונות והופעה ב”בורר”, ובעיקר הצלחתו המטאורית – מורה בישראל. אך עד מהרה התמכר לקראק והתאבד בתאו. לאחר התאבדותו התראיין לילדי הקומדיה.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

לא יודע בדיוק. תמיד ניסיתי להצחיק כי אני לא יודע להתנהג מספיק טוב.

בבורר שיחקת דמות של סטנדאפיסט. כיצד עלה הרעיון?

אני שמח שהעלית את ההשתתפות שלי בבורר (גידי, החבר הכי טוב של יודה לוי לפרק שלם  – ע”ב). את השאלה הזאת עדיף להפנות לרשף לוי (תסריטאי הבורר – ע”ב), אבל אני מניח שהוא שאל את עצמו מה העיסוק הכי פתטי שאפשר לתת לדמות הכי פתטית ואשכנזייה בסדרה, והוא הלך על רואה חשבון שמנסה להיות סטנדאפיסט. הסדרה צולמה לפני שהתחלתי לעשות סטנדאפ, אז כנראה לרשף לוי יש יכולות נבואיות. אני מקווה שהוא פחות נבואי לגבי הרצח האכזרי של הדמות שלי בסוף הפרק. שני כדורים בבטן זה לא צחוק. הה, חבר?

(מרשף לוי נמסר: “אני לא מתראיין אם אני לא מקדם משהו”)

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

בדרך כלל אנשים שמצחיקים אותי ו\או שלוקחים את הקומדיה שלהם עד הסוף, וויל פרלבן סטילר, ג’רי לואיס, ריקי ג’רבייס, ראסל בראנד, מל ברוקס, כריס קאטןפיל הארטמן, סטיבי ניימדרופ, דודו טופז בתקופה של האורנג’דה והאמת שגם את דודו טופז של יום הדין, כריס פארלי, וויל ארנט, ג’ים קארי, הווארד סטרן, כריס דה-ליהחניבעל בורס, לואי סי קיי, ג’ים ג’פריז, ניימי מק’דרופ, דאג סטנהופ, ג’יימס ניימדרופיני, אדי מרפי, דייב שאפל, ביל בר, אביתר חלימי, אקשן ברונסון, דיין קוק, תום יער, מורן קל, ארז בירנבוים, עמית חשאי, יוסי גבני, דניאל חן, גדי וילצ’רסקי, יותם ישי, צח רוקח, עמית וצחי רבינוביץ’, אורי שלו, יפתח חוצב, עמית קלינג, MC NAMEDROPPP, יורן דוידי, הבחור שעם יורן דוידי, ניב מג’ר, תם אהרון, מיכאל הנגבי, אודי כגן ותומר פישמן-ניימדרופברגר.

אתה שייך לדור של סטנדאפיסטים שפייסבוק הוא חלק מהחומרים שלהם. מה לדעתך צריך לעשות לסטנדאפיסטים שאין להם פייסבוק?

ההיסטוריה כבר תשפוט אותם

https://www.youtube.com/watch?v=ih7fZmoz9HU

.

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

יש הרבה.

כמורה, מה התלמידים חושבים שהוא השיעור הכי מצחיק?

השיעור של עידן ברקאי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

עידן ברקאי

למה שינית את השם מרבינוביץ’ לברקאי ומה דעתך על נומרולוגיה?

לא אהבתי את רבינוביץ’. הוא היה מעצבן והרס לי וגרם לי נזקים רבים. הוא גם הרג לי את אחד החתולים. נאלצתי לשנות לברקאי ולהתחיל הכל מחדש ממש כמו אבות אבותינו שגורשו מספרד. בנומרולוגיה חתול = מוות.

ברקאי זה השם העברי של לוציפר בברית החדשה.

"עידן ברקאי? אהבתי את החומרים המוקדמים שלו". לוציפר
“עידן ברקאי? אהבתי את החומרים המוקדמים שלו”. לוציפר

מה התפיסה הקומית שלך?

חייב להאמין במה שאתה אומר גם אם הסיבות שלך מפוקפקות

אם היית משחק בארץ עיר והיה יוצא חי”ת, איזו חיה היית רוצה להיות?

עידן ברקאי.

 

שאלת בונוס לבחירת המרואיין: מה הסוד התל-אביבי שלך?

אין לי שום דבר.

(הוא בחר את השאלה הזו).

***

העמוד הרשמי של עידן ברקאי

תם אהרון ודור כאהן – ראיון ר-ציני

תופעה: יותר ויותר אנשים באינטרנט מגלים שהם תם אהרון ודור כאהן. כבר שניים אובחנו בסימפטום

תם אהרון ודור כאהן, קומדיהתם אהרון ודור כאהן הם צמד קומי שיוצר מערכונים בווידיאו (פרק שני לקט), הם חברים ושותפים לדירה, אחד כהה, אחד בהיר אבל הם לא אריק ובנץ. הם הרבה יותר מזה, תם הוא יוצר עמוד הפייסבוק “תם מראיין אנשים שאין באמת סיכוי שהוא מראיין אותם” וגם לדור יש חלומות. הם גם יוצרי העמוד “פי  1000 יותר הבלוק”, המפורסם בכך שזה עמוד הפייסבוק היחיד עם סלקטור בכניסה. מה עוד אפשר להגיד עליהם? את זה.

 מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

 דור: “תראה, אני חושב שהייתי בן שש או…”

תם: “היי אני דור!!!!!!!!!!!!!”

דור: תם, מ…מה אתה עושה? כתוב את השמות שלנו לפני התשובות, אתה לא יכול…”

תם: “אני דור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אל תקשיבו לו!”

דור: “אתה מבין שזה לא יכול לעבוד אם כתוב ‘תם’ לפני ש…

תם: “אשכנזי כזה אני אשכנזי!!!!!!!”

דור: “תם, זה לא ראיון ברדיו. אתה לא יכול לעשות את הבדיחה הזאת. די חלאס, בוא פשוט נענה לו”.

תם: “אוי אני דור פה זה לא רדיו תראו אותי אני טיפש כזה ואין לי חברים!!!! דור קוראים לי לא תם או משהו כזה!!!!!”

דור: “טוב, מה השאלה? מתי? כשגילינו שאנחנו נמוכים. הלאה”.

מה השקר הכי טוב לגבי איך הכרתם?

 תם: “היינו חוזרים ביחד כל יום מהתיכון הביתה, ואז יום אחד דור בא אליי לנגן ואכלנו ג’לי”.

דור: “הלוואי וזה היה שקר. הלוואי”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

 דור: “אני חושב שעל שנינו החמישיה הקאמרית מאוד השפיעה בכל הקטע של המערכונים, גם מונטי פייתון. מבחינת ההומור שלי כל היהודונים סטייל לארי דיוויד, סיינפלד, וודי אלן הכי השפיעו. אבל אני כל הזמן מנסה לשמוע קומיקאים חדשים. כרגע אני מכור לפודקאסטים, של ריקי ג’רוויס לדוגמה”.

תם: “אז אני אישית יותר מתחבר לקומיקאים היהודים התימנים, כמו דייב שאפל וכריס רוק. אני מנסה לשאוב הרבה מכריס רוק, בעיקר את הסגנון המטיף שלו ואת הנטייה שלו לדבר על דברים גדולים ופוליטיים ופחות אישיים. זאת השאיפה שלי בתור קומיקאי. וגם קינג קרימזון”.

תם מראיין אנשים שאין באמת סיכוי שהוא מראיין אותם. תוכלו לתאר לי סצנת קנאה טיפוסית של דור כל פעם שתם נפגש עם אנשים שאין סיכוי שהוא באמת פוגש אותם.

תם: “‘כתוב בעיפרון בקרון החתום’. זה שם פרק של הקומיקס שלי שראיינתי בו את היטלר ודור נורא כעס בגלל שהוא חשב שראיינתי אותו ממקום של שנאת אשכנזים. בסוף גנזתי את הראיון. אז אם אתם מדברים עם אדולף תגידו לו שאני”

היטלר מתעצבן על שנאת אשכנזים
היטלר מתעצבן על שנאת אשכנזים


מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?

דור: “אנחנו לא מפספסים כמעט אף ערב סטנדאפ של תום יער, אני אישית מאוד מתחבר להומור האישי הזה. באינטרנט אני פחות מתחבר לדברים ‘ויראליים’ שההומור בהם הוא מאוד מהיר ואקראי ומעריך מאוד דיאלוגים שנונים. בגלל זה אני מאוד אוהב את ‘משיח‘”.

תם: “אני חושב שיש התפוצצות של כישרונות עכשיו בפייסבוק וגם בסטנדאפ וזה ממש אדיר. זאת תקופה ממש מגניבה בקומדיה כי הרבה אנשים מנסים להציב אלטרנטיבה למיינסטרים וזה יוצר דברים מאוד מאוד מעניינים. זה נשמע מאוד פלצני ומלא בחשיבות עצמית מנותקת, אבל אנחנו בסרטונים שלנו מנסים להיות אלטרנטיבה לאלטרנטיבה, ופחות, כמו שדור אמר, לכוון לכיוון הוויראלי והחותך, אפילו שאומרים לנו שכדאי. אני חושב שבזכות ‘משיח’ הרבה יותר קל לנו לעשות את זה כי יש לגיטימציה לסרטונים שדורשים קצת ריכוז”.


עשיתם סרטון פארודי על אלדד יניב. אלדד יניב טוען שלקחתם לו  קולות, והשתמשתם בהם בסרטון. תגובתכם.

“הוא טוען גם שלשרה נתניהו יש מקל שהופך לנחש. אנחנו מרשים לעצמנו לקחת את מה שהוא אומר בעירבון מוגבל”.

(רגע, מי אמר את זה?)

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=FHLY51rxU4s]


מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

דור: “פחות מילים, יש שמות שמצחיקים אותנו. אפילו מרגשים הייתי אומר. נגיד, אטילה שומפלבי”.

תם: “או איציק שאשו לדוגמה. זה שם שיש בו הכל. מתח, מסתורין, אהבה, נקמה, תאווה”.

דור: “כן איציק שאשו זה שם יותר טוב, אני לא יכולתי להגיד את זה כי ישר היית קופץ ואומר שאני גזען”.

תם: “כי אתה גזען, מה לעשות”.

דור: “מה גזען , אתה אמרת את זה בעצמך!!!”

תם: “אבל אתה דמיינת אותו טיפש ששולח טוטו, ואני דמיינתי אותו אקדמאי ואיש משפחה”.

דור: “דוגרי, אתה צודק, אבל לא יכולת לדעת את זה”


אתם מנהלים את עמוד הפייסבוק פי 1000 יותר הבלוק, הסרטון האחרון שלכם היה למעשה פרסומת לבלוק. באילו אמצעים אתם נוקטים כדי שהחתול והכלב לא יעשה לכם בלוק?

“אנחנו משתדלים לשאול אותם שאלות מוזרות עם משחקי מילים שרק אנחנו מבינים. זה לרוב עובד”.

(לא, עכשיו באמת. מי אמר את זה?)

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=kbUu-dGxQsw]


מה התפיסה הקומית שלכם?

תם: “ביל מאהר אמר פעם שבקומדיה החוק החשוב ביותר הוא שצוחקים על החזקים ולא על החלשים. יש כל כך הרבה סטנדאפ שמנציח סטריאוטיפים ופערים, בעיקר גזעניים ומיזוגנים, ואני אישית מנסה ללכת כמה שיותר בכיוון ההפוך. תן לי מופע שלם שנכנס בבעלי הפריווילגיות ואני מבסוט”.

דור: “אני בעיקר מסתכל על קומדיה כעוד צורה של אינטליגנציה ואוהב אותה כמה שיותר מדויקת. אנחנו שנינו מוזיקאים ואוהבים לחקור תיאוריה של קומדיה כמו תיאוריה של מוזיקה, ולהכל יש פשוט הסברים נפלאים. אנחנו יכולים לשבת שעה ולדבר על למה בדיחה מסוימת מצחיקה אותנו”.


אם אחד מכם ייחטף על ידי סוכנות ביון נורבגית, מה השני יעשה?

 דור: “למען האמת, קשה לי לדמיין למה סוכנות ביון נורבגית תחטוף אחד מאיתנו. כמוני יש להם הרבה וכמוך הם רק מנסים להעיף”.
תם: “כן. הייתי אומר שזה נכון”.

פרק שני לקט, סרטונים פה

רוב הזמן דור פה 

רוב הזמן תם פה

כתבו עליהם גם פה ופה