ג'וזף גולד חושף: סטנדאפיסט ישראלי שנולד כאישה, עם סיפור חיים ייחודי והומור שחור – הצצה נדירה לעולמו על הבמה
הסטנדאפיסט ג'וזף גולד נולד כאישה בסמרקנד שבאוזבקיסטן, וגדל בין ישראל לארצות-הברית, בעיקר בקווינס שבניו-יורק — מקום שבו אתה יכול למצוא גם צבי נינג'ה וגם ילדות מורכבת. הילדות והנעורים שלו עברו בתוך מציאות משפחתית וחברתית מורכבת, שהשפיעה עמוקות על דרכו, אבל לפחות היא סיפקה חומר למופעים.
בתהליך ארוך של גיבוש זהות ועצמאות יצירתית, גולד פנה לעולם הסטנדאפ מתוך צורך לבטא אמת אישית בלי מסכות — ולהפוך חוויות כבדות לחומר אמנותי חי. גולד עוסק בעבר קשה, זהות ומיגדר, כאב נפשי, התמודדות עם טראומה, דיכאון, מצבי חיים קשים, חוויות אישיות ועוד — בקיצור, כל מה שעושה כיף במסיבות.
מתי החלטת להיות סטנדאפיסט?
בגיל 27 אחרי פרידה קשה והתפרצות הטראומה שלי. איבדתי הכל ולא היה לי מה להפסיד יותר.
עברת שינוי זהות מגדרית. מה מצחיק בזה?
ואוו מה לא מצחיק בזה? ללכת לחוג mma ולהילחם עם גברים שכל היום יורדים על טרנסג'נדרים ונשים ובוזמנית אין להם מושג שהם הולכים מכות עם אישה עם זקן, ולא מבינים איך אני יותר קטן ורזה מהם ולא נשבר או מתרגש מכל מכה כמוהם.
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
ביל בור, לואי סי קיי, יונתן ברק, שלום אסייג, ובורא עולם, הקומיקאי הראשי של העולם עם ההומור הכי טוב.
חלק ניכר מהחומר שלך על טראומה. היית ממליץ לאנשים לעשות סטנדאפ גם בלי טראומה?
כמובן. בלי קשר לטראומה, סטנדאפ זה עולם מטורף שממלא את הנשמה בהמון אור.
את מי אתה מעריך בסטנדאפיסטים של היום?
שאלה מורכבת עבורי. לא יכול להצביע על מישהו ספציפי. אבל אם אני מדבר בכללי, מדהימ אותי היכולת שלהם לא לוותר בקלות, לא לעצמם ולא לסביבה. העולם קורס והם ממשיכים להגשים את החלומות שלהם. זה משהו שאני לומד ליישם היום. בגלל שגדלתי כל כך עקום ויש כל כך המון מורכבות והישרדות בחיי האישיים, אז זה משהו שמאוד חסר לי. זו אחת הסיבות למה אני במיוט בענף הזה, אני עוד לא יודע איך לקדם את עצמי ולא לוותר בקלות. אז באמת שאני מוריד כובע לסטנדאפיסטים שעושים דרך מדהימה, כל אחד בדרכו האישית ומגיעים לפסגות שלהם.
נולדת באוזבקיסטן. איך היית משווה את ההומור האוזבקי לישראלי?
וואלה לא יודע. אני בוכרי שנולד שם אבל לא מכיר את ההומור שלהם.
מי אושיית הרשת האהובה עליך?
אין לי. אני נרתע מהדברים האלה. פה ושם גולש בטיקטוק אבל אין מישהו שאהוב וגם אם היה אז ירד לי ברגע שראיתי שזה כבר נהיה עוד טרנד דבילי, שעושים הכל למען צפיות… לא יודע כולם נהיו אותו דבר בדור הזה.
מה הטיפים שלך לסטנדאפיסטים מתחילים?
לא לעשות את הטעויות שאני עשיתי. לא להיכנס לפינות מיותרות, לא לחפש חברים. פשוט לבוא, להופיע, לגשש בשקט את מה שקורה סביב ולבחור את המסלול האישי שלך. להתמקד בו, לא לוותר, ותמיד ללמוד בדרך מכל דבר. לא להיות סגור בראש, לפתוח אותו, לחשוב מחוץ לקופסא, ולהיות פתוח לקבל ביקורות ולהשתפר. לזכור שאתה לא כאן רק לעצמך, אתה נותן שירות דרך ההומור ואם הקהל לא צוחק זאת לא הבעיה שלו, אלא שלך ויש לך על מה לעבוד. אין מקום להיעלב ולקחת הכל אישי, חוץ ממתי שאנשי כוח דורכים עליך ומנצלים את המעמד שלהם בצורה לא נכונה. ללמוד לשים גבולות ולא לתת להם לנצל את התמימות שלך. לשמור על הנשמה, לא הכל בכל מחיר. ואם את אישה, אז זהירות עם ישיבות כתיבה פרטיות. תמיד לעשות רק במקום ציבורי כשיש עוד אנשים. אני נפלתי בפח חזק וזה ריסק לי את הנפש. יש המון זאבים בתחום. ולהמשיך, ולהמשיך! לא לוותר.
מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
וואלה אין. המוח שלי יודע להפוך כל דבר למצחיק. אז אין משהו ספציצי
אם לא היית סטנדאפיסט, איפה היית רוצה להתראיין?
לא להתראיין אבל כן הייתי רוצה להשתתף בפודקאסט של בן בן ברוך ולספר את הדרך שלי בחיים, לספר את הסיפור שלי. אולי זה ידבר למישהו שצריך עוד זווית, עוד דרך לצאת מחושך ולא לוותר לו.
