השחקן בן סטילר, שאותו רובנו מכירים כקומיקאי מטורף במיוחד, עבר מסלול קריירה פתלתל, מגוון ומטורף למדי בעשורים האחרונים. לאן מועדות פניו?
בן סטילר קנה את עולמו בקומדיות מטופשות יותר או פחות כמו "זולנדר", "רעם טרופי" ו"פגוש את ההורים" (שניים מהם הוא גם ביים!) ובשורה של סרטים וסדרות שגם הפיק, כמו "לילה מטורף במוזיאון". אלה אמנם היו מלאים בנונסנס והומור רעשני וילדותי, אבל גם היו מלאים בסאטירה, לפעמים חריפה ונושכת ולפעמים… פחות.
אבל סטילר לא רצה להישאר הקומיקאי שעושה להיטים גדולים ומטופשים, אפילו אם הוא מביים אותם. כבר כמה שנים שהוא מפתח לעצמו קריירה כמפיק איכותי ופעיל במיוחד.
חייו הסודיים של וולטר מיטי – סנונית לקץ הקומדיה של בן סטילר?
הסנונית הראשונה הייתה "חייו הסודיים של וולטר מיטי", דרמת הרפתקאות קומית מתקתקה ומופרעת מ-2013 שרמזה על הכיוונים החדשים. הסרט – על וולטר מיטי, בחור חולמני שחי לפעמים בעולם הדמיון עד שמוצא את עצמו בתוך מציאות דמיונית למדי – קיבל אמנם ביקורות פושרות, אבל איפשר לסטילר להכניס את הרגל בדלת של הגדולים.
קראו עוד:
בן סטילר, ארתור, פרנק קונסטנזה, פסטיבוס ועוד דברים שלא ידעתם שהוא עשה. להתראות ג'רי סטילר
רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן
תקופת המיני סדרות
מפה הפיק הבחור כמה מיני-סדרות, תכניות אירוח ואת "זולנדר 2". למעשה התפוקה שלו מדהימה וכבר בסדר הגודל של התפוקה שלו כשחקן. אבל המעבר למפיק רציני היה כנראה עם המיני-סדרה "הבריחה מדנמורה", סדרת מתח מעוצבת, איטית וקודרת המבוססת על בריחה אמיתית מהכלא "קלינטון" בכפר דנמורה במדינת ניו יורק. כיכבו בניסיו דל טורו, פול דנו ופטרישיה ארקט (שגם זכתה בגלובוס הזהב על התפקיד!)
Severance – ניתוק מהקומדיה
והנה הגענו לתחנה הנוכחית בקריירה שלו, הפקת ובימוי Severance, "ניתוק", דרמה קודרת, מעוצבת להפליא ומדב"ית במידה, ובעיקר – חביבת המבקרים.
הקונצנזוס מדבר על סדרת מופת שבה אדם סקוט הקומי בעיקרו (ששיתף פעולה עם סטילר גם ב"וולטר מיטי" לעיל) ופטרישיה ארקט (גם מ"דמנמורה"!) מתכסחים ביניהם בשקט מופתי על עתידו של תאגיד עצום הנוהג לשכור אנשים המעוניינים לנתק את זיכרונותיהם כך שכשיהיו בעבודה לא יזכרו את העולם שבחוץ – ובחוץ לא יזכרו את העבודה.
אפל? מתוחכם? מרהיב בעיצוב? כן. קשה לי לדבר על סדרת המופת של העשור כי למרות העיצוב המושקע והעלילה המותחת, חסרים פה כמה דברים – אחד מהם הוא קצת עומק או סאבטקסט. לא הבנתם משהו? לא נורא, אחת הדמויות תכף תצרח את התשובה. יש עוד מורכבויות? כן, אבל חסרים קצת רבדים ודיון מעניין יותר מאשר "זה ממש קריפי"!
כי האווירה קריפית להפליא, ובהחלט נשארת בראש אחרי כל פרק. המסדרונות הבלתי נגמרים, שינויי התאורה, העבודה המיסתורית והחשובה… זה כל כך אבסורדי!
ופה אנחנו מגיעים לדבר השני שחסר בסדרה – למרות האבסורד השופע, על גבול הנונסנס ממש (מה זאת העבודה הזאת שהם עושים שם? ומאיפה מגיעות בפרקים המאוחרים לקומת משרדים שאף אחד בה לא יכול לזכור שאי פעם התקלח – עזים?) קשה לומר שיש פה הומור. זה… לא רק לא מצחיק. זה די רציני. אמנם תכולת האבסורד השופעת (אמרתי כבר עזים? ויש גם את ההופעות היותר אקסצנטריות של פטרישיה ארקט, שבאמת מדהימה כאן, בכמה סצנות) מונעת מהסדרה מלקרוס תחת כובד הראש של עצמה, ועדיין – אי אפשר לומר שיש פה משהו מצחיק, או קליל. לא יש פה תחושה עמוקה של… הכל פה מוזר. ולא בסדר. ולא סביר. ומסתורי, וחשוב, כמו העבודה!
לסיכום – לחובבי המיסתורין והאימה צפוי כאן ממתק אמיתי, אבל אולי לא כזה שייזכר שנים קדימה.
אבל לקריירה של סטילר, שהולכת ומעמיקה והופכת למגוונת יותר, ומוקפדת יותר, עם השנים – יש פה מקפצת המשך לדברים רציניים וגדולים גם יותר. מה הוא צופן לנו בעתיד? האם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו או שמגוון התפקידים שהוא לוקח על עצמו רק יגדל?
ואם ימי הקומדיה הפרועה נגמרו… תתגעגעו?
להזמנת הרצאות:
0547454667, דרור.