שייקספיר, קומדיהב-3 ביולי נערך בבלום בר בתל אביב ערב שירה קומית. אלו שמות המשוררים וחלק משיריהם שנקראו בערב קדוש זה

*הערת פתיחה: תומר ליכטש קרא רצף תמלול מחדשות ערוץ 10 מהבוקר שבו דודו טופז התאבד, שיתפרסם בהליקון בקרוב

כתוב תמיד כדי להרוג ערן הדס

(בהשראת Thou Shalt Always Kill – Dan Le Sac vs Scroobius Pip)

"אני אוהבת את השירה ושונאת את המשוררים" (שרי גולן)

לא תאהב משוררים, שנא אותם, אך אהוב את השירה

לא תגנוב שירים בצורה בוטה, אלא אם היא צורה ממש בוטה

לא תעריץ משוררים פופולריים, ולא נביאי שירה

לא תישא בשיריך שמות גיבורים מיתולוגיים כמו אפלטון, קופידון, איקרוס, דדלוס, ונוס ובוטיצ'לי שלה לשווא

לא תחשוב שכל משורר מבוגר שמגיע לאירועי שירה של צעירים ומדבר איתם הוא פתטי, יש כאלה שהם פשוט נחמדים

לא תקרא את " אֵב" או "הו!" או כל מגזין אחר שבשמו הברה יחידה

לא תפסיק לאהוב משורר רק כי גילו אותו בנט או כי הפך פופולרי

לא תפקפק בטניה ריינהרט ז"ל ובאהרן שבתאי

לא תשפוט ספר (או ספא"ל) שירה רק לפי העטיפה

זכור כי במקרים רבים העטיפה דווקא יפה

לא תרכוש מוצרים של סטימצקי, גם לא עיתונים בחנויות שלהם

בצומת ספרים השתמש כספרייה, אל תקנה דבר

לא תיסע לערב שירה עם חברתו של קולגה, תיקחו סמים ותבגדו בו, לא משנה מה הוא עשה לך

ובתכל'ס מדובר היה ככל הנראה באי-הבנה בין שניכם

לא תתאהב כל כך בקלות, לא במשוררת ולא בשירתה

לא תשתמש בשירה, בספוקן וורד, בפרפורמנס פואטרי ובטריקים של צ'יקי כדי להיכנס לבחורות לתחתונים

השתמש בהם כדי להיכנס להן למוח

לא תגיב בבלוג של אלי אשד, בטח שלא בשם יחזקאל

לא תשתתף בערב שירה וברגע שהשיר הבאמת מחורבן שלך ייגמר תעזוב מיד כדי להפיץ שמועות שקריות על סקס שעלק עשית עם שתי אחיות

לא תחזור למועדון שבוע כן שבוע לא, רק כי ראית בחורה חמודה שנדלקה על השלאגר המפגר שלך (שהוא בכלל ואריאציה על אלן גינסברג)

ובתכל'ס היית יכול להכניס אותה למיטה, אבל חתונה לא תצא מזה, ונראה לי שהיא גם מכירה את גילי

לא תעמיד משוררים, מתים ככל שיהיו גם בחייהם, על פסלים, עמודים או כיכרות, לא משנה כמה גדולים היו. ראבק, הם לא עשו שלום, רק כתבו שירעע!

,

קהלת – סתם משורר

אבן עזרא – סתם משורר

ביאליק – סתם משורר

טשרניחובסקי – סתם משורר

,

אצ"ג – סתם משורר

יחיאל חזק – סתם משורר

אלתרשלונסקי – באמת סתם משורר

אלכסנדר פן – הוא סתם משורר

,

חיים גורי – סתם משורר

נתן זך – סתם משורר

מאיר ויזלטיר – סתם משורר

יונה וולך – סתם משורר

,

פנחס שדה הוא סתם משורר

ט. כרמי – סתם משורר

צאלה כץ – סתם משורר

יהודה ויזן – גם עורך

,

לא תעניק תשומת לב לשירה בצרפתית וברוסית על-חשבון יתר השפות, היזהר גם ממחמאות מופרזות לאנשים שמתרגמים מספרדית

זכור כי נובלס, ארק, נשים מופקרות וכתבי-עת לשירה מעולם לא היו חלק מארבעת היסודות של היקום ולעולם גם לא יהיו

,

לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית

לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית

לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית

לא תיפול למלכודת חריזה רפטטיבית

,

לא תחפש מי ינענע אותך בקלישאות מיופיפות-לשון

לא תצעק למשורר לעשות את השלאגר

לא תחולל לחלילה של אכזריות

לא תקרא שירה עבור הקהל של ניצנים

כשאני אומר נָד לא תאמר נֵד

כשאני אומר עוגה במעגל לא תחוגה

כשאני אומר אני בעד, אתה בעד, כולנו בעד… הרוג אותי

לא תתפוס משורר בשמחתו

לא תשלח לינקים ליוטיוב שנגמרים במחרוזת feature=related

לא תייחל לאיש להיות משורר פריק כמוני

לא תאיית את המילה ואללה וו וו אלף למד הא

איית את המילה ואללה וו אלף למד למד הא, לא משנה מה גוגל אומר

לא תגיב לרכילות ששני סלבים בשקל נפרדו אחרי נצח זוגיות במילה "ואללה?"

חשוב תמיד בעצמך ועבור עצמך

כתוב תמיד כדי להרוג

***

מקסימוס עמוס בר

בדירה ישב איש פרט,
מהורהר צפה בסרט.
סרט קאלט עם גברת קידמן המהוללת, לא אחרת.
ופתאום – דופקים בדלת.
"הן מכר זה, או מכרת.
בלבי הכניס בהלת בשעה כה מאוחרת".

קם האיש, הסיט בריח
וקידם צעיר מקריח,
שבחן טבעי הפריח הבדידות שבצריח.
"כאן משפחת אלמליח?",
ככה הפולש השיח,
"צר לי פתע להפריע ואותך כך להטריח,

אך תבין, אני מבטיח
(או ששמי לא גד מצליח),
הטבות לאין מספר כמו גרעינים של אבטיח".
כך אמר, מיד הטיח,
זה העלם השליח,
צרור דפים אשר הבליח ונשר אל השטיח.

הרימו האיש ולפתע,
למקרא האלפאביתא,
חש שזה הפשקוויל גדוש הוא קטע אחר קטע.
אנחה נפשו מילטה,
"אם בארזים קינאת",
כך נכתב, "צלצל אלינו. תקוותך הרי לא מתה.

'מקסימום!' – כרטיס של פלא.
הן חובה הוא לכל אלה
שדרים בזה החלד בערים צפופות כמו כלא.
מתנה כה ממכרת
לתושביה של הקרת.
הצטרף נא והכר את הבטחתה המשכרת:

חמישים אחוז בזארה.
על סוג אל"ף, לא על ברארה.
זו דוגמא אחת נמהרה שתדע שזה לא חרא.
ובקאמרי נציע
מושבים ברום יציע.
צ'ייסר עת תלך הבארה עד שהחמה תפציע".

"מקסימוס מטרופוליני.
מגה טרנדי הוא. כה איני.
מקסימום הוא תל אביבי כמו שסיני הוא הסיני.
בן אטנוילנד הוא לעילא.
לתושבי חוץ לא יועיל ה-
נהי ובכי התמרורים. הן לא בת-ימי הוא, חלילה".

את ראשו לפת הגבר.
"אוי, געוואלד! הו, שוד ושבר!
מעוני הרי רחוק הוא ונמצא אי שם מעבר
להרים. יכני דבר!
לא כרטיס לי עד הקבר.
אך אני קצין בקבע. מקבלים תלושים של 'חבר'?"

כך זעק על סף היסטריה.
אך העלם: "יש מאטריה
ויש חוק למקסימלים: אין כניסה לפריפריה!
גבול לנו בצו עליון:
ים, ירקון ואיילון.
לא נוכל לפתוח דלת בשבילך. גם לא חלון".

"אך אני מירושלים.
עיר בירה היא. לא שוליים.
לפחות תיתן קופון לי וארכושה נעליים".
"נעליים, יבוסי?
באמת הרי זה שיא".
כך פסק המקסימלי הצעיר בקול ארסי.

"איש של קבע? זה לא אין.
לך תגור במודיעין.
לך תפריח את הנגב. תתנחל. תקים גרעין.
לא לך ההנחות.
אתה שווה, אבל פחות.
במחילה, חסוך ממני קילוסים גם יפחות.

לא תבוא אצלנו פנימה.
מבצעים אין בהבימה,
מסעדות ומוזיאונים – הן את שכמותך נחרימה".
את דבריו הואיל לגמור
ובן שיחו, בשם אמור,
התחנן למעט סימפטיה. שח העלם: נברמור!

***

"האנשים שלהם"עודד כרמלי (מקריא: עידו הראל)

הָאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֶם

הֶחֳמָרִים שֶׁלָּהֶם

הָרַעְיוֹן שֶׁלְּךָ

הַפְּלַטְפוֹרְמָה שֶׁלָּהֶם

הַפוֹרְמָט שֶׁלָּהֶם הַפִּיץ'

הַפִיל הַטָּאץ' שֶׁלָּהֶם

הַלּוֹגוֹ שֶׁלָּהֶם שָׁם

הַסָּעוֹת עֲלֵיהֶם

מֵהַמָּקוֹם שֶׁלָּהֶם

הַסִּיגַרְיָהשֶׁלָּהֶם

הָאֵשׁ

לֹא שֶׁלְּךָ

הַתַּחַת שֶׁלְּךָ

שֶׁלָּהֶם

הַכְּרִיכָה הַדִּמּוּיִים

וְהַמֶּטָפוֹרוֹת הָעֲרִיכָה

וְהָעֲרִיכָה בְּפֹעַל

שֶׁלָּהֶם

הָעִצּוּבהָעִבּוּד הַסִּפּוּר

כֹּל מַה שֶׁקָּשׁוּר לַתֹּכֶן

אוֹ לַצּוּרָה

זֶה כְּבָר הַקֶּטַעשֶׁלָּהֶם

הַלַּחַן שֶׁלָּהֶם

הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם

בַּשִּׁיר שֶׁלְּךָ

הָרַעְיוֹן שֶׁלְּךָ

***

סובלימציה סיון בסקין

סבא שלי, השכנה, כלב דני –

כל העולם מזיין, חוץ ממני…

                                עמוס בר

 

ערב של חורף אחד מקולל

שירה עזבה והותירה חלל,

כמו שאומרים מחברי הספדים.

גשם הטביע גינת תלמידים.

בוקר אביב, כלנית בחורשה.

אין לי אשה כבר חודשיים-שלושה.

רץ בבקרים, מפתח תסריט.

סופסוף התחלתי ללמוד צרפתית.

ובין דפיו של דקדוק צרפתי –

היא, סובלימציה אהובתי,

מוזה שבי לעולם לא תבגוד,

שתובילני לשלג-פסגות,

או להקים במקלט תיאטרון,

או להתחיל אימוני טריאתלון,

או ברומנים פרושי-יריעה

את חשקיי להציג לקריאה.

הו! סובלימציה! הוד והדר!

צו הזזת ההרים הנסתר!

הא! סובלימציה! כוח עליון!

מיליון – מאחד, לא אחד ממיליון!

את לילותיי מעביר בכתיבת

סצנות ניאוף, בקרצוף המחבת

(קצת נשרפו הקציצות), בכפיפות

בטן, שפעם נשים נואפות

על שיערה העבירו ליטוף.

סמל ארוטי רואה באות ק'.

קוקוס קוצץ ולקקטוס קודר

קיווי מוסיף ומתחיל לצייר.

היי! סובלימציה! חורק את שיניי!

אורז אוכל לגדל בסיני!

הררר! סובלימציה! כוח כביר!

מנגו אוכל לגדל בסיביר!

שריר עוצמתי לי ומוח צלול.

מי מצטרפת אלי למסלול?

יש לי טרילוגיה היסטורית מלאה

על מלחמות בשושלת ולואה.

את, שעומדת בתור לקופה,

את, ששולפת תפוז בלי קליפה,

את, שכותבת תוכנית עגומה,

בואי איתי להפריח שממה!

את, שעומדת חוברת לסרוק –

בואי לכתוב איתי אופרת רוק!

הררר! סובלימציה! הררר והו-הא!

ככה תרבות מתפתחת גבוהה.

            תל אביב, 23 בדצמבר 2012

 ***

מילת האני דרור ניר קסטל

אני פוחד ממילת האני

אני לא יודע איפה היא הייתה

כמה ידיים נגעו בה

באילו לשונות היא בילתה

יש בי חשד מבוסס שאני כלל לא בתולה

 אפילו שמעתי נשים מעין פרטיות

בספסלים מעין ציבוריים שרות:

אני זונה, אני זונה.

כשאני שואל, אני לא משקרת.

היא מתכחשת בגוף שלישי:

אני יונה, אני בשר, אני שושנה

אני קדושה.

אוכל לאהוב אותה מנותקת מכל הקשר.

אוכל לאהוב אותה רק מונוגמית ובודדה:

 אני.

***

אִיוֹיעל גלוברמן (מקריא: דרור ניר קסטל)

(מתוך הספר אליבי)

אִיוֹ פָּרָה עַכְשָׁו

זֶאוּס מְזֻעְזָע, כּוֹעֵס,

מַרְגִּישׁ נוֹרָא. הוּא סוֹבֵל

מֵאַכְזָבָה. אֲבָל מַצָּבָהּ שֶל אִיוֹ

חָמוּר יוֹתֵר: הִיא

פָּרָה

***

"שיר אהבה" אסנת איטה סקובלינסקי

הו יאיר לפיד

לבי רוטט כשאתה מופיע לי בפיד

זה כמו לשחק ב"איפה אפי"

רק שאצלך זה "מצא את הטעות"

אני תוהה ממי הפעם תמציא את הציטוט.

הו יאיר לפיד, כשאתה מופיע לי בפיד

אני תוהה את מי הפעם תשלח עם פנס

לחפש אמירות של שר שלמערה נכנס

או את מי תשחק היום, שר, חתול או טרול מתכתש

שנכנס לעמודי חברות כנסת ומרים שם זנב בואש.

הו יאיר לפיד, עוד לא הענקת לי אות הערכה

משום מה עדיין לא חסמת אותי מעמודך

הרי אני שמאל ביקורתי, אליטה, מעמד דיגיטלי עליון

עשיתי צילום מסך וגיחכתי במקום הנכון.

הו יאיר לפיד, אם זה לא היה כה מייאש

זה היה די משעשע

מדוע אתה כך בלבי מתעתע?

הו, יאיר לפיד, אני מחכה שתופיע לי בפיד

הרי האימרות שלך הן סמל סטטוס

ועצמות לחייך כה סמכותיות.

כתבת לי "טוב, בי" ולא הוספת עוד

***

ילד בשם רות יואב איתמר (תרגום:A Boy Named Sue של סילברסטיין)

אבי נטש כשהייתי בן שלוש

הוא לא השאיר דבר בעו"ש

גיטרה ישנה ובקבוק ויסקי גמור

אינני מאשים אותו על שברח

אך הוא עשה טריק מלוכלך

לפני שזז הוא קרא לי "רות".

(ודאי חשב שזאת בדיחה

בקרב החבר'ה זאת הייתה הצלחה

ונאלצתי להילחם על כל אפשרות,

בנות צחקו והייתי מסמיק

ובנים באגרופים הייתי משתיק

זה לא קל כשקוראים לך רות)

גדלתי גאון ונדיב ואכזר,

אגרופי התקשה ושכלי היה מר

עברתי מעיר לעיר להחביא את הבושה

ונשבעתי לשמיים ולירח,

שאבקר בבתי זונות ובתי מרזח

ואהרוג את האיש שנתן לי שם אישה

הגעתי לדימונה בשעה חמש,

עדיין היה חם, הפה היה יבש

וחשבתי לשתות עד לשכרות,

בבית קפה בין בתים לא יפים,

ליד שולחן, מחלק קלפים,

ישב הבן זונה שקרא לי רות.

ידעתי שהנחש הוא אבי היקר

מתמונה שנותרה לאימא זה מכבר

וזיהיתי צלקת על הלחי ומבט שרוט

הוא היה גדול ואפור וקומתו כפופה

הבטתי בו ודמי קפא

אמרתי: קוראים לי רות! אין זו טעות!

עכשיו תמות!

נתתי לו אחת בין העיניים,

והוא נפל אחת ושתיים,

אך קם וחתך את אוזני בחזרה

שברתי עליו כיסא בר

והתגלגלנו דרך החלון שנשבר

בועטים ורבים בין אדמה, דם ובירה.

נלחמתי עם קשוחים יותר

מתי זה היה אינני זוכר,

הוא בעט כמו פרד ונשך כמו דוברמן

שמעתי אותו צוחק ומקלל המון

הוא שלח יד לאקדח – שלפתי ראשון,

הוא עמד שם והביט בי בחיוך קטן

והוא אמר "בן, העולם אכזר

כדי לשרוד צריך  להיות רע ומר

וידעתי שלא אהיה שם בשבילך

אז בטרם הלכתי קראתי לך רות,

וידעתי שתתחזק או תמות,

השם הוא מקור כוחך".

"נלחמת קשה", הוא אמר ברכות

"ואני יודע שאתה שונא אותי ויש לך זכות,

ולא אטור לך טינה כשאמות,

אך עליך להודות לי בטרם עת,

על האשכים מברזל ועל הלב הבועט"

כי אני הבן זונה שקרא לך רות.

הורדתי ת'נשק, נעשיתי רגשני,

אני קראתי אבא, הוא קרא לי בני,

והלכתי עם נקודת מבט שונה

אני חושב עליו ברגע שכזה

כשאני מנסה וכשאני זוכה

ואם יהיה לי בן אקרא לו

ראובן או שמעון, רק לא רות,

אני שונא את השם הזה!

***

ברליןארז מירנץ (מקריא: דרור ניר קסטל)

 

אני נוסע לברלין

כי אני יכול

כי זכיתי בסרטיפיקט

מדמו ומזרעו של סבי

אני נוסע לברלין

כי אני רוצה לחוות שואה

יותר נכון גלאם-שואה

כי הזיכרון הישראלי אפור מדי

אני נוסע לברלין

לגותיקה זוהרת

לנצנוצים באוהאוסים

לתרופות אס.אס.אר.איי

בבתי חולים סובייטים

אני עובר לברלין

לבונקרים של צביעות

למועדונים אפלים

לאדריכלות חדשה

לכל גסט האוס פה יש קסם

הם קוראים לך לקבל אס.אס.אמ.אס

מהאפליקציה של מדריך צי.טי

כדי לראות מה קורה בעיר

הם קוראים להתאחד איתם

לשבור את החומה סביב ליבך

כמו באופרה של ואגנר

לקבל עיטור גבורה

להתנכר ולהכחיש הכל…

אני עובר לברלין

להכחיש אתכם

מכיפת הרייכסטאג

לקבור אתכם שוב

ממועדון היפסטרי,אנדרגראונדי,או-באני

לפתות אתכם בסיר הבשר

של יוקר המחייה

אני עובר לברלין

להפוך ללוליין של תקינות והגינות

המבטל אדם ומחייך לו בהומניות

אדם שמבחוץ הוא אידי-אליסט

ובפנים הוא יותר, אידי אמין

***

גם וגם יואב עזרא

גם וגם

אני לא מכירה אותך אתה סאדיסט

או רומנטיקן

– אני גם וגם

אתה מושחת או אדם ישר

– אני גם וגם

אמרו לי שאתה כותב שירים אז אתה

גאון או גרפומן

– אני גם וגם

בפרס העיריה השופטות הן חברות שלך

ובפרס ראש הממשלה השופטים הם חברים

שלך איזה פרס כדאי לך

– גם וגם

גם וגם

גם וגם

– אני משורר

גם וגם

– אני

אדם

גם

וגם

– גם וגם גם וגם גם וגם

וגם וגם וגם וגם וגם וגם

גם גם גם גם וגם גם וגם

וגם וגם גם גם

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *