הקומיקאי תומר פישמן על הדרך מבלוג על היטלר לערוץ הילדים, על קומדיה ועל החורף

תומר פישמן נולד בשם תומר פישמן לאביו ולאמו של תומר פישמן, בשנת הולדתו של תומר פישמן. כבר בצבא החל לכתוב מערכונים כי זה היה כיף. התקבל לפרויקט ביפ, שהיה רווחי ומגניב יותר מפרויקט דיור למשתכן. שם הקים את שלישיית חמלל"ו, עם אסי גל ועידו פרנקל. מה שייחד את השלישייה הקומית הזו מאחרות הוא שהם היו שלושה. הוא הופיע וכתב בתכניות מצב כפית, לילה תירס עם תירס סקסואל. וכיום מנחה בתכנית "נדחפים" בערוץ הילדים, כי זה הגיוני לתת לו תכנית לילדים.

מתי החלטלת שאתה רוצה להצחיק? 

זה קרה באופן די טבעי בכיתה י"ב. חבר טוב שלי קובי ורסנו היה פשוט מצלם אותי עושה שטויות מפגרות במצלמת רשת מעפנה כזאת והיה עורך את זה עם windows movie maker
ואז בצבא הכרתי את טל טירנגל. הכרתי לו את קובי ושלושתנו התחלנו לעבוד ביחד. אני וטל היינו כותבים מערכונים וקובי היה עורך הכול. אז לא היה יוטיוב ושיט כזה. אז היינו עושים הכול כדי להראות לחברים ולנסות להצחיק. לא היה אז מחשבות על להיות קומיקאים בכלל … בקיצור, זאת לא הייתה החלטה מודעת. כשזה תפס תאוצה וגיליתי שאני מסוגל להצחיק אנשים חוץ מהחברים. אז אני מניח שזאת היתה ההתחלה של היותי קומיקאי ואז התקבלתי לתכנית בשם "פרויקט ביפ" בערוץ ביפ דאז וזהו…כמנחה בערוץ הילדים איך אתה ממליץ לדרדר ילדים?

אני לא ממש מנחה בערוץ הילדים אלא מנחה בתכנית "נדחפים"  עם ניב מג'ר, ליאור אמסטרדמסקי וירמי שיק בלום. אנחנו היוצרים, הכותבים, הבמאים והעורכים שם. הדרך הכי טובה לדרדר ילדים, אני מניח, היא לתת לנו תכנית בערוץ הילדים. אז זה כבר קרה. הדור הבא יהיה מדהים!

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
האלים הקומיים שלי הם ביל מאריי, מייק מאיירס, אדם סנדלר (בימיו הטובים יותר) וכמובן וויל פרל. אני חושב שבתחילת דרכי כקומיקאי אני הייתי סוג של חיקוי של מייק מאיירס ווויל פרל, ולאט לאט מצאתי את הקטע שלי. אבל הבסיס של הכול התחיל מתוך הרצון לעשות את מה שהם עושים.

השתתפת בפרויקט ביפ. מה משותף לו ולפרויקט נערי רפול?
 
אני גרוע בפוליטיקה ושיט כזה. נערי רפול זה סוג של להקת פאנק? בכל מקרה פרויקט ביפ זה היה מדהים כי אני הגעתי לשם לבד לחלוטין (לאחר שטל טירנגל אמר לי שיש לזה אודישנים – הוא גם הלך בנפרד אבל לא התקבל), עברתי שם אודישן עם איזה מישהו זר שהצטוותי אליו. ולאודישן השני אמרו לנו להתארגן בקבוצות. ראיתי שם ברחבה בחוץ את אסי גל, שהיה נראה לבד, אז אמרתי לו אחרי דיבור קצר "היי אני אידיוט, תרצה לעשות משהו יחד?", והוא אמר כן. ואז עידו פרנקל ניגש אלינו ושאל אם אפשר להיות איתנו. אמרנו כן ואז בחצי שעה כתבנו את המערכון הראשון שלנו, והוא עבד מעולה (זה היה מערכון שנקרא הבלוג של היטלר, שנחשב אחד המוצלחים שלנו!) וידענו שיש שם משהו מיוחד. אנחנו כבר לא כל כך פעילים כשלישייה בימים אלה אבל לעולמים חברים טובים ויום אחד עוד יהיה איחוד!"

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?
 
אני חושב שבימים אלה קורה משהו די מגניב עם כל סצנת הסטנד אפ החדשה שהרימה את ראשה לאחרונה. זה פועל יותר ממקום אישי ופחות בדיחות של "מכירים את זה ש…" או על נשים וגברים וכל הדברים שכבר עשו בכל מיני צורות. במידה מסוימת זה דומה יותר למה שקורה עם הסטנד אפ בארה"ב כמו לואי סי קיי שהוא הכי מוכר בתחום הדיבור הישיר והכן והאישי. בקיצור, אני חושב שזה מבורך כל מה שקורה כיום כי כל אחד יכול לעלות על במה גם בגלל ריבוי האופציות וגם בזכות עידן האינטרנט, שאשכרה כל אחד יכול להעלות סרטון ויש לו את האופציה להיות ויראלי ולהתמיד ולנצל את ההזדמנות.כמי שהיה חבר בדומינו גרוס. מה יותר ארוך. המרחק בין כדור הארץ לפלוטו או החוזה איתם?

כן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
ג'טלע – זה חתיכת חרא בתימנית. זה מצחיק כי כשסבתא שלי (אני חצי תימני) אומרת את המילה הזאת זה נשמע כל כך מדויק ונכון. זה הרבה יותר מתאים מהמילה חרא. ג'טלע!

תמונה של ג'ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג'טלע
תמונה של ג'ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג'טלע
השתתפת גם בתכנית לילה תירס. כיצד ההצלחה שינתה אותך?
ההצלחה הגיעה? אם כן למה אף אחד לא אמר לי!

מה התפיסה הקומית שלך?
אני רואה קומדיה כמשהו מאוד טבעי בשבילי, כשאני עולה על הבמה אני לא רוצה לרדת. אני לא חייב שיהיה לי מה להגיד כדי לתפוס מיקרופון – אני יודע שמשהו כבר יקרה וזה יגיע. קומדיה בשבילי היא הצורה שבה אני חושב באופן תמידי. גם עצב הוא מקור מעולה לקומדיה טובה ועמוקה. אני מאוד מנסה להביא את עצמי ואת חיי לתוך מה שאני עושה כי אחרת הקומדיה שלי תהיה מצחיקה על פני השטח אבל היא לעולם לא תגיע עמוק ותתיר חותם. אני לאו דווקא מדבר על הקהל אלא על עצמי. בקיצור קומדיה זה החיים שלי. זאת החשיבה שלי. זה המהות שלי בצורה מסוימת.

?מה התכונה הכי אמביוולנטית שלך
כל חיי הם אמביוולנטיות אחת נמשכת. בחורף אני יכול להתקשר לכל החברים שלי לפני שאצא מהבית רק כדי לשאול אם הם לובשים מעיל.

Comments

comments

מה חשבת?