איזה קטעים, הפעם קטע מתוך ספרה של אליס ביאלסקי "ראינו לילה", הוצאת אפיק.
"זו צרה צרורה שסבקה לא לובש גטקס! " סבתא סופה ממררת בבכי וטורקת את שפופרת הטלפון. הסצנה הזאת חזרה על עצמה חדשות לבקרים. בערבים צלצלה סופה לביתנו והקריאה את תחזית מזג האוויר למחר, ואם החזאים צפו מזג אוויר קר, היא הנחתה את אבי בכל תוקף ללבוש גטקס פן יתקרר.
"אני לא נוהג ללבוש גטקס אמא, את יודעת את זה!"
"אבל אתה עוד תקרר לעצמך הכול!"
"מה אקרר, אמא? אני לא אישה, אין לי חצוצרות."
"אל תעמיד פני טיפש סבקה. כל הגברים לובשים בחורף גטקס. אבא שלך לבש גטקס."
"אמא אנחנו מדברים על זה כבר בפעם האלף. אני לא לבשתי, לא לובש ולעולם לא אלבש גטקס!"
"אבל הרי לבשת פעם, כשהיית קטן."
"כשהייתי קטן את הכרחת אותי לחבוש כובע של בנות!" צורח אבא אל תוך השפופרת.
"זה לא היה כובע של בנות! זה היה כובע של בנים!" עונה סופה, גם היא בצעקה.
"הוא היה של בנות! היה לו פונפון! ומילא, היית אומרת 'בני, אין לנו כסף לקנות לך כובע חדש. זה הכובע שיש לנו ואף על פי שהוא מיועד לבנות, אני מאוד מבקשת ממך לחבוש אותו כי קר ובלי כובע אתה תתקרר.' הייתי מבין. אבל את שיקרת לי, שיקרת, אמרת שזה כובע של בנים."
"כי זה היה כובע של בנים! ומה פתאום אתה אומר שלא היה לנו כסף? תמיד היה לנו כסף… מעולם לא שיקרתי לך…"
"של בנות, של בנות, של בנות! תמיד שיקרת לי!"
"סבקה, מה אתה מדבר?! סבקה?!"
בשלב הזה אמא מתערבת בשיחה. היא לוקחת את השפופרת מידיו של אבא.
"סופיה איסקובנה, יקירה, תרגעי. מה כבר קרה? על מה אתם מתווכחים? איך שוב צף ועלה הכובע האומלל הזה?"
לרכישת הספר ראינו לילה באתר אינדיבוק