דיקטטורה היא דבר נוראי (כפי שאנחנו כנראה נגלה בקרוב), אבל דיקטטורה בקולנוע יכולה להיות דבר די מצחיק. דיקטטורה בקומדיות זהו נושא שהוא לא קל לפיצוח – מצד אחד לא רוצים להתעלם מהמציאות, מצד שני רוצים להצחיק. הנה כמה סרטים שהצליחו לעשות את זה בצורה מושלמת: "להיות או לא להיות" של מל ברוקס (אלן ג'ונסון, 1983 ) – כפי שנאמר: " נאצים ודיקטטורה זה תמיד הולך ביחד." מדובר בסרט התנגדות קלאסי לנאצים.
"הדיקטטור" (לארי צ'ארלס 2012). סשה בארון כהן מראה לנו שדיקטטורה יכולה להתקיים בכל מקום ובכל זמן. "שם בהשאלה" (מרטין ריט, 1976) – שבו נגלה איך בארצות הברית הדמוקרטית של שנות ה-50 התרחשה עריצות ודיקטטורה נוראית.
קראו עוד:
שייקה אופיר האיש שהשאיר אותנו ככה, פוסט אורח מאת עידו הראל
קומדיות מומלצות לצפייה ישירה (קישורים)
להיות או לא להיות (מל ברוקס אלן ג'ונסון, 1983) – דיקטטורה בקומדיה קלאסית
"להיות או לא להיות" זו גרסה חדשה לסרטו של ארנסט לוביטש משנת 1942. מל ברוקס מגלם את פרדריק ברונסקי, מנהל תיאטרון בוורשה בזמן הכיבוש הנאצי. הוא מסייע למחתרת הפולנית ומהתל שוב ושוב בקציני הגסטאפו. יש פה מספר אלמנטים מעניינים שכדאי לחקור אותם – הדיקטטורה שמתרחשת על הבמה (הבמאי שמבקש שהדברים יהיו כמו שהוא רוצה) ביחס לדיקטטורה של הנאצים שלא מוכנים להתגמש.
אלמנט נוסף הוא הדרך הקומית שבה מתמודדים עם סיטואציות נוראיות. מל ברוקס נוקט גישה של אם כבר הולכים למות, אז בואו נצחק קצת בדרך. מעל לכל זה אפשר לראות את ההומור האופייני של מל ברוקס, זה שמדבר על חופש מוחלט אל מול התפיסה הנאצית שרדפה הומור חתרני. הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא זאת שבה פרדריק מתחזה לפרופסור פולני ונפגש עם מפקד הגסטאפו:
להרשמה לניוזלטר:
הדיקטטור (לארי צ'ארלס, 2012) – דיקטטורה פרועה
"הדיקטטור" הוא עוד דוגמה לדיקטטורה בקומדיות. סשה בארון כהן מגלם את גנרל אדמירל חאפז אלאדין, מנהיג המדינה וואדיה. דיקטטור אופייני למזרח התיכון שמחליט לנסוע לעצרת האומות המאוחדות כדי להראות לעולם שהוא לא כזה נורא. בדרך הוא נחטף ואפילו מתאהב.
כאשר חושבים על דיקטטורה, ובמיוחד כשרואים דיקטטורה בקולנוע, חושבים בדרך כלל על מדינות עולם שלישי. אבל כאן ניתן לראות שהדיקטטורה חיה וקיימת גם בארצות הברית הגדולה.
אנחנו למעשה רואים שהוא דיקטטור נוראי, אבל האנשים שמבקשים להפיל אותו הם לא פחות נוראיים. הם יוצרים מלחמות רק בשביל רווח אישי ומנצלים את האזרחים שלהם בדיוק כמו שהוא היה נוהג לעשות. הסצנה הבולטת ביותר היא זאת שבה הוא נואם מול מנהיגי העולם (מחווה לנאום של צ'פלין בסוף של הדיקטטור הגדול).
הוא מדגים לנו שאין הבדל בין המדינה שלו, למדינה של האנשים הנאורים מהעולם הראשון.
שם בהשאלה (מרטין ריט, 1976) – דיקטטורה קלאסית בקומדיה
שם בהשאלה זאת קומדיה מרירה שמתרחשת בשנות ה-50 בשיא תקופת המקרתיזם. ארצות הברית הפלורליסטית, הפכה למעשה לדיקטטורית למדי עבור כל מי שחשוד בתור קומוניסט בין אם הוא היא או לא היה כזה. וודי אלן מגלם את הווארד פרינס, עובד פשוט במסעדה וסוכן הימורים במשרה חלקית. בעקבות חבר שמבקש ממנו להשאיל לו את שמו כדי שהוא יוכל להגיש את התסריט שלו ולהתפרנס, הוא במהרה הופך להיות השם המועדף להגשה עבור תסריטאים שרוצים לא לגווע מרעב ולהתפרנס.
ניתן לראות פה ביקורת חריפה כלפי תעשיית הבידור- זאת שזנחה את מיטב בניה תמורת הכסף והרצון להמשיך ולהיות חלק מהתעשייה. במהלך העלילה אנחנו רואים ומרגישים את הכאב של הדמויות בזמן שמלשינים עליהם- ניתן לראות זאת בדמותו של האקי בראון (זירו מוסטל הגדול). הוא נאלץ לרגל אחרי הווארד כדי שהוא יוכל לחזור לחייו האומללים בתור שחקן סוג ב.
הסצנה הבולטת ביותר בסרט היא הסצנה שבה הווארד עומד באומץ רב מול הוועדה המיוחדת של הסנאט ומסרב לשתף פעולה.
לאחר מכן שומעים שיר קלאסי של בינג קרוסבי – יש פה התנגשות מעניינת בין אמריקה היפה שקולטת את המהגרים ומגשימה חלומות לבין זאת שתוקפת אמריקאים בטענה שהם בוגדים. כאשר חושבים על דיקטטורה בקולנוע, הסרט הזה צריך להופיע במקום הראשון.
דיקטטורה בקומדיות – סיכום
לסיכום- ראינו שדיקטטורות יכולות להתקיים במגוון תקופות, גוונים וצבעים. אולי מדובר ברמז לכך שחשבנו שבשנת 2023 דיקטטורה לא יכולה לקרות בישראל. אבל כפי שאנחנו רואים אפשר בקלות להגיע למצב הזה במציאות ולא רק בקולנוע.
צרו קשר, להזמנת הרצאה או סטנדאפ:
דרור,0547454667