קומדיית הפעולה תלמה, שפתחה את פסטיבל הקולנוע בירושלים, מציגה את מסעה של קשישה אחר הכסף שלה והנוכל שלה. יש שיאמרו שמדובר יותר בדרמה קומית משפחתית. גם במשפחת ניר קסטל החליטו לכתוב שתי ביקורות
צילום: באדיבות טוליפ אנטרטייטמנט
קשה להבין למה הסרט "תלמה" נבחר להיות הסרט הפותח של פסטיבל הקולנוע ה-41 בירושלים, אולי כי מדינה בחורבן צריכה סרט פיל גוד, אולי בגלל הזווית היהודית שבגדול היא "יהודים הם חמודים", ואולי מסיבות גיאו-פוליטיות עולמיות.
כך או כך זו בשורה טובה שפסטיבל קולנוע נפתח בקומדיה.
להרשמה לניוזלטר:
מדובר בסרט הביכורים של של ג'וש מרגולין ובכיכובם של ג'וּן סקוויב (תלמה), שהיתה מועמדת לפרס האוסקר על הופעתה ב"נברסקה" של אלכסנדר פיין, פארקר פוסי וריצ'רד ראונדטרי ("שאפט"), שזהו הסרט האחרון שבו השתתף לפני מותו אשתקד. אז מה קורה שם? בחרנו לחלק את התשובה לשתי ביקורות של כותבי ועורכי ילדי הקומדיה, הזוג טל ודרור ניר קסטל. נתחיל בטל:
יותר דרמה קומית מקומדיה / טל ניר קסטל
קראו עוד:
פסטיבל הקולנוע ירושלים ייפתח בקומדיה
עדיין לא סיבה לסגור את כאן: אבירם כץ היא קלישאה מעוצבת היטב שלא מצליחה להמריא | ביקורת סדרה
עולה לראש; הרפתקאות משונות, עקומות, סתומות ; ובעיקר מצחיקות | ביקורת סרט
"תלמה", הכריזו הכותרות, יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים. שלא כנהוג, קומדיה! ועוד קומדיית אקשן פרועה בכיכובה של ג'ון סקוויב בת ה-94
נתחיל בזה שג'ון סקוויב מוכרת לכולנו, מסתבר, מתפקידי דיבוב לא גדולים בבערך כל סרט פיקסאר מ"הקול בראש 2" (נוסטלגיה!) דרך "צעצוע של סיפור" האחרון ועד "ראלף שובר את האינטרנט", כאשתו של ג'ק ניקולסון ב"אודות שמידט" (תפקיד "ראש במקרר" קלאסי – מותה משבץ מתניע את העלילה) ובפרק קלאסי אחד של "האוס" בתור זקנה חרמנית שבוגדת בבעלה בעוד ג'ון צ'ו חוטף סדרת שבצים בחדר הסמוך כי חברתו מלכת הסאדו מרביצה לו חזק מדי. באמת.
את קריירת המסך הפוריה שלה התחילה סקוויב, אגב, רק בגיל 55, אבל לפני כן שיחקה כמה עשורים בתיאטרון ובברודווי. קריירה רצינית מאד. כלומר קומית.
ולסרט. ההגדרה כקומדיה אולי קצת מאולצת – הוא אמנם משעשע ורב חן, אבל נוטה יותר לכיוון דרמה קומית משפחתית, אולי קצת על הצד הפרוע. בכל זאת, תאונות קלנועית, אקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה באחרונה ועוד.
אבל הלב, לב הסרט הוא תלמה, קשישה חביבה בת 93 שיש לה קשר טוב והדוק מאוד עם הנכד שלה (פרד הצ'ינגר) שבאמת מבלה איתה די הרבה זמן – אולי כי אין לו עבודה, לימודים או חברה שיעסיקו אותו (ואולי גם איזו הפרעת למידה או תקשורת שלא מאובחנת כי ההורים שלו עסוקים מדי בלפתור לו את הבעיות הקטנות ולא שמים לב שיש לכולם מקור משותף). היא עצמאית, גרה לבד ויש לה את כל הנוחות הטכנולוגית שקשיש שהשמיעה שלו כבר לא טובה כמו פעם. היא יודעת לחבר את מכשיר השמיעה שלה לטלפון, להשתמש במחשב ולנהל את ענייניה הכספיים באינטרנט, ולכן אין לה שום בעיה להעביר $10,000 למטלפן המסתורי שטוען שהוא מהמשטרה ושהנכד שלה נעצר בגלל מעורבות בתאונה וצריך את הכסף כדי להשתחרר בערבות.
הופה. לא רק שהלך הכסף, גם הבת והחתן השתלטנים משהו שלה (כן, המשפחה יהודית, למה שאלתם? משחקים אותם אגב פרקר פוזי וקלרק גרג) כבר מתחילים לחשוב שזה רעיון לא כל כך טוב שהיא תמשיך לגור לבד. ותלמה, אלמנה זה שנתיים, רק עכשיו מתחילה לגלות את נפלאות הלגור לבד והרעיון לא מוצא חן בעיניה בכלל.
מה עושה קשישה שרוצה להוכיח שהיא יכולה לבד? מגייסת כמובן את החברים שלה – אלה שחיים עדיין – ואת המשאבים שלהם – זה (ריצ'רד ראונדטרי, "שאפט" המיתולוגי, שנפטר אחרי הצילומים וזה סרטו האחרון) יביא קלנועית, ההיא את האקדח – ויצאו למסע שבו ילמדו לא רק איפה הכסף, אלא גם איפה קבור הכלב ואילו יכולות הם יכולים למצוא בעצמם. אה, וימצאו גם את מלקולם מקדואל, שהפעם, בקטע מאד מספק, דווקא חוטף מזקנות.
ואולי חשוב יותר, אילו יכולות כבר אין להם. שההזדקנות דווקא משפיעה עליהם וששום דבר כבר לא פשוט כמו שהיה פעם. שיש להם חברים שמתו, חברים שכבר לגמרי לא מתפקדים, ושכדאי לחזק קשרים עם החברים שעדיין יש. ולא רק עם כלי הרכב המגניבים שלהם. בשורה התחתונה: דרמה משפחתחת חמודה עם מרדף קלנועיות.
מגוחך זה רע? / דרור ניר קסטל
תלמה פוסט בת ה-93 נופלת קורבן להונאה טלפונית מצד אדם שמשכנע אותה לשלוח לו בדואר סכום כסף נכבד תוך התחזות לנכד שלה, דני, שכביכול נמצא במצוקה. חרף גילה המתקדם, גיבורת הסרט לא תשקוט עד שתקבל בחזרה את מה שנלקח ממנה – והיא יוצאת למסע ברחבי לוס־אנג'לס.
הסרט הוצג כקומדיית פעולה. החלק הראשון רחוק מאוד מלהיות פעולה, הוא יותר איטי וכמעט מהורהר ומזכיר סרטים דרמטיים-קומיים על קשישים, ובחלק הזה הקשישות משחקת יותר תפקיד מהפעולה. חוזרות השאלות שתמיד מופיעות בסרטים כאלה, איך להתמודד עם קשישים שהזיכרון שלהם ושיקול הדעת לא מה שהיו. ברקע מסתובב נכדה שהוא בכלל בחור כמעט לא מתפקד בעצמו.
הקונטרסט ביניהם הוא הניגוד הקומי המובהק והטוב בסרט. קומדיית הפעולה מתחילה לתת תאוצה כאשר השניים נפרדים. דני מחכה באוטו לעוד יום סידורים עם סבתא, אבל לסבתא יש תוכניות אחרות. בניגוד לדני הפסיבי, היא הולכת להחזיר את הכסף שלה והיא תעשה זאת בכל דרך.
לאחר המפגש עם העבר שאותו מגלם רונדטרי יחל המרדף על גלגלים הכי איטי שראיתם בחיים שלכם שיתנהל על שתי קלנועיות, מהרגע שהקלנועית יוצאת מהדיור המוגן קומדיית הפעולה מאיצה אף יותר, וכמו בכל קומדיית פעולה הגיבורה לא מנוצחת. יש נפילות ויש קונפליקטים, אבל היא לא תיתן לשום ממבו ג'מבו רגשני להשפיע עליה, לא למשפחתה הקרובה, לא לחברים שלה ואפילו לא לנכדה האהוב. היא עושה הכל כדי שהמשימה תהיה אפשרית, מה שמביא את הרגעים הכי קומיים, או יש לומר טרגיים קומיים, החל מהרגע שבו תלמה אוספת את האקדח מחברתה הדמנטית, ואז מתחיל האקדח מת מצחוק גרסת הגיל השלישי. והאקדח יורה גם אם לא בטוח שידעים איך לתפעל אותו. בעוד סבתא מתפקדת ומוכוונת מטרה, נכדה דני חסר מטרה והופך למישהו שצריך להשגיח עליו בעוד אצל תלמה זה כבר אבוד.
השיא הוא כמובן הפגישה עם הנוכל, שכמעט בלי ספולירים מתגלה כחלק משמעותי מעולם הסרט, אך בעוד בקומדיות פעולה רבות הנוכלים מתפוצצים או מתפוגגים ותמיד עם אפשרות לחזור בסיקוול, תלמה עדיין קומדיית טובת לב. ההסבר של הנוכל קצת מאולץ, אבל בגדול, כמו קומדיה קלסית, הכול מסתדר וכולם לומדים משהו.
אז איך הסרט? הוא מצחיק למדי, כאמור בעיקר בחלק השני, הדמויות אהיבות באופן מוקצן, ועדיין הכול איכשהו עובד, גם המשחק ברובו מצוין, אבל נועד לשרת את תלמה. אז זה סרט שכיף לראות, בעיקר מחווה יפה של במאי לסבתא שלו, מעלה סוגיות לא קלות בדרך רגישה ומצחיקה אבל לא בטוח כמה הסרט יישאר איתי כסרט משנה תודעה או כסרט קאונני כמו סרט אחר עם תלמה בשמו. יותר מהכול הוא הזכיר לי את הקומדיה הבריטית, להציל את גרייס, על הקשישה שנכנסת לפשע להציל את המצב, אבל בעוד בלהציל את גרייס הדמות של הקשישה היא לכאורה הדמות של הפשע, בתלמה הקשישה היא הצדק והחוק. והסיכום הכי טוב לסרט הוא מה שאומרת תלמה לנוכל "זה היה מגוחך כל הסיפור הזה". אבל מי אמר שמגוחך זה רע?
ליצירת קשר, להזמנת הרצאות או סטנדאפיסטים:
