האם גלית ונועה היו חייבות לוותר על קריירה מלאה ומספקת בשביל להיות מצחיקות? לא, אבל זה עזר

נועה ארנברג וגלית חוגי, קומדיה
מימין לשמאל: נועה ארנברג וגלית חוגי

נועה ארנברג וגלית חוגי הן הקרטל שמאחורי דף הפייסבוק התמים לכאורה מובטלות ונהנות. המציאות הקשה שמאחורי הדימוי הנאיבי היא ששתיהן פעילות – נועה ארנברג היא הבמאית והקול שמאחורי סרטוני סוזי האחות מטיפת חלב וגלית חוגי מופיעה כחלק מקבוצת הסטנדאפ של תום יער (ולפעמים לבד). שתיהן בתהליך של שיקום ארוך ואיטי לאחר תאונה שנקראת לימודי קולנוע. אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם האמת, תמשיכו לקרוא.

מתי החלטתן שאתן מצחיקות?

נועה: "אני החלטתי שאני מצחיקה בכיתה ח'. עברתי מבית ספר מקומי קטן לבית ספר אזורי עם מלא אנשים שהיה צריך להרשים. והייתה שם ילדה אחת, שרון מלכי, שהייתה הכי חריפה וסרקסטית שפגשתי עד אז. והתחברנו ואז יום אחד היא אמרה לי איזה מצחיקה את ארנברג. היום היא ראש גדול בעיר לכולנו, מצחיקה את חולדאי".

גלית: "זו שאלה לא טובה מכל כך הרבה בחינות שאני לא רוצה לענות עליה. לא רק שזו לא שאלה טובה – זו שאלה גרועה. גם אם תשאיר את השאלה הזו לשאלונים הבאים, אז תדע שזו לא שאלה לפתיחה. ואני ממליצה לא להשאיר את השאלה הזו. כי היא גרועה. חדד את השאלות שלך ותחזור אלינו. תודה".

(מה? לא רוצה, זה הבלוג שלי)

מי יותר מובטלת ומי יותר נהנית?

נועה: "חד משמעית אני יותר מובטלת וגלית יותר נהנית. גלית עובדת ויוצאת למקומות של היפסטרים ועושה סטנדאפ, יש לה חבר בברלין שבא לבקר והיא טסה אליו, היא בקורס הפסקת עישון של כללית וחברה בכת 'כוח הכסף'. אני ממש מובטלת פר אקסלנס. עקרת בית, מה שהיו אומרים פעם".

גלית: "בגדול זה מאוד נכון, גם נועה היא מהקיבוץ, וזה לא בדת שלהם ליהנות. אני יותר נהנית כי אני יותר בחרדה קיומית מנועה. אז אני כל הזמן מנסה לעשות דברים כדי להרגיע את ההיסטריה. אני חייבת להגיד אבל שההיסטריה הזו הביאה אותי למצוא פעילויות מאד מהנות כמו: התכת גבינות קשות במיקרו או לענות על חידות ברדיו (בלי פרסים, זה על כבוד)".

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

נועה: "אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי. וגם מה להגיד עכשיו שמות כאילו מה, אני אגיד עכשיו דייב שאפל ומה? שרה סילוורמן. יופי. ומה?? זה סתם יהיה מביך לכל הצדדים".

גלית: "אני מאד אוהבת את העבודה של דנה פאן לוזון שעושה בעיניי את הדבר הכי קרוב להומור בריטי בארץ, וחוץ ממנה עוד יוצרת קומית שמאד השפיעה ועדיין משפיעה עליי זו המנחה של מון טיים בערוץ 10. היא אנדי קאופמן הישראלית, לא פחות".

נועה, את מביימת את סרטוני סוזי, האחות מטיפת חלב. מה דעתך על מאבק האחים והאחיות?

נועה: "אני לא יודעת כלום על מאבק האחים והאחיות (אני די טיפשה, בגדול) אבל סוזי יודעת, והיא בטח דווקא נוטה להסכים עם המערכת".

מה אתן חושבות על היוצרים הקומיים של היום?

נועה: "אני חושבת שהגסויות שאומרים היום זה מטורף! פשוט לכולם יש פה כל כך מטונף שזה אדיר. בעיקר אני אוהבת שלבנות יש פה מטונף".

גלית: "אני מאד אוהבת את מה שקורה היום בארץ, גם מבחינת תוכן  – אני מרגישה שהיום מותר לצחוק על דברים הרבה יותר אישיים, אבל באמת אישיים, לא כאילו תובנות על חיי האדם, אלא ממש אמיתי על אמת. היום  הרבה יותר מקובל לשתף את העולם בחיים האמיתיים שלך – מובן שזה הפייסבוק וכל זה. בעיניי זו מהפכה עצומה. זה דבר שיש לו תקדימים, בעיקר בחו"ל והרי לני ברוס התחיל עם זה ובלה בלה בלה.. הרצאה על הומור… אבל הדבר הנוסף שבעיני הוא מהפכה מהממת הוא הנגישות של העשייה. העובדה שהומור זה דבר שהיום נגיש כמעט לכולם, שגם אם הטלוויזיה או הממסד לא מקבל אותו, יש לו מקום להיות, ולא רק באינטרנט. זה דבר אדיר. תום יער וערב הסטנדאפ  (שאני חלק ממנו, אבל לא בגלל זה אני אומרת), 'מייקל',  והיוצרים של 'משיח' הם כמובן דוגמאות מובהקות לזה, ויש עוד הרבה. וזה דבר שקורה עכשיו ומוזר שלא קרה קודם. תראה, זה הרי לא הגיוני ששישים אלף שנה היה במדינה הזאת רק 'הגשש החיוור', לא? אני באמת יכולה לדבר על זה שנה, יש לי הרבה מה להגיד בנושא, אבל אסכם זאת כך – במדינה כמו ישראל, שבה לשמוח זה דבר נחות (בכל התחומים, לא רק בקומדיה) וקומדיה מוערכת רק אם היא נגועה באינטלקטואליות (למשל סאטירה), מגיע בשנים האחרונות גל חשוב ויפהפה של יוצרים שפשוט עושים את הדברים שמצחיקים אותם  באופן משוחרר ומעורר הערכה ובעיקר מאד מצחיק. אני מאד משתדלת ללכת לראות הרבה הרבה ממה שקורה פה בתחום הזה".

גלית, את משתתפת בערבי סטנדאפ של תום יער. את ותום הן הנשים היחידות. איפה את רואה את עצמך במאבק הפמיניסטי, מסימון דה בובואר עד בקבוק שמפו?

גלית: "כן"

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

נועה: "אנחנו צוחקות הרבה ממילים ומשחקי מילים, אנחנו משתמשות לפעמים בשפה ממש גבוהה בתוך הודעת ווטסאפ טיפשית וזה מצחיק אותנו. גלית צעקה פעם על אינסטלטור שקילל אותה: 'חבל לי שאתה בוחר להשתמש במשלב הזה של השפה!'. לפעמים אנחנו גם מתקנות את השפה אחת של השנייה לטעות, וזה מאוד מצחיק אותנו כבר הרבה שנים".

גלית: "מחרה ומחזקת. חוץ מזה בזמן האחרון יש פרסומת ברדיו לסופרלנד עם השורה 'עשיתי לייק על החיים'. שזה ביטוי שמאד מאד מצחיק אותי. אבל יש גם את הקלאסיקות כמו : 'משגל נסוג', 'קפה ומאפה' ו'יד ושם'".

שימוש במשלב נמוך של השפה (אילוסטרציה)

גלית, כתבת בטור הדעות של nrg. מה דעתה של נועה בנושא?

נועה: "סיגי, את כתבת באנארג'י?"

גלית: "לא לא לא, זה תחקיר נורא ואיום. תתעלמי נעמי".

מה התפיסה הקומית שלכן?

גלית: "תפיסה קומית".

שתיכן באות מתחום הקולנוע. למה?

נועה: "כל הנושא של לימודי הקולנוע היה פשוט טעות אחת גדולה. בזבוז של זמן יקר. אני בכלל הייתי צריכה ללמוד לימודי אחיות או עבודה סוציאלית ואז להיות דיילת לקצת ואז להמשיך לתואר שני. וכלום מזה לא קרה ורק הנפש שלי התלכלכה ונשבר לי הלב כי אני לא מקבלת מימון לסרט שכתבתי. אני שונאת הפקות וקרנות וקשקושים של אנשי קולנוע על מי עשה מה, ורק מצער אותי שאני כבר בת 34 ואין לי מקצוע ואין לי כלום. אבל יש לי את גלית והיא תצעיד אותנו לכיוונים חדשים".

גלית: "זו שאלה מצוינת – למה למדנו קולנוע. תראה, אני מאז ומעולם, ראיתי כמות בלתי הגיונית של טלויוזיה. אני נולדתי – חנו אותי מול טלוויזיה וזהו, השאירו אותי שם לגדול. ואז נהייתי גדולה ונדרשתי להרחיב את אופקיי, אז הלכתי ללמוד את זה. לא הבנתי את הביטוי להרחיב את אופקיי וזה מה שקרה. אנשים חושבים בטעות שהם רוצים לעשות סרט, אבל זה לא נכון, הם רוצים לראות סרט. גם אין מה ללמוד בקולנוע, אתה סתם עובר לחמש שנים לירושלים לקבל דיכאון בדירה בנחלאות ולחשוב על היחסים שלך עם ההורים שלך ואיך אפשר לתמצת אותם ב-15 דקות והשקעה של 40 אלף שקל ולקרוא לזה 'עיניים של לב" או משהו כזה".

איזו חיה לא הייתן רוצות להיות?

גלית: "אני לא הייתי רוצה להיות אף חיה כי בעיקרון חיות די מגעילות אותי, במיוחד כשהן קרובות אליי, זה תמיד נראה לי כמו יצורים של מדע בדיוני וזה מלחיץ אותי שיש להם כוונה נסתרת.  עדרים של חיות זה הכי מזעזע בעיני. אני גם לא יודעת הרבה שמות של חיות כי בשכונת המצוקה של ילדותי הייתה בעיקר החיה 'איכס-חתול- שחור-תירקי מהר!', אבל נועה גדלה בטבע והיא יודעת חיות, אז היא תגיד.

נועה: "ג'וק, כמובן".

גלית חוגי מופיעה ב-23.09 בשפאגט (נחלת בנימין 43)

מובטלות ונהנות בפייסבוק

נועה ארנברג ביוטיוב..

*תודה לגל מוני, שעזר בהכנת הכתבה

Comments

comments

תגובה אחת

מה חשבת?