ארכיון הקטגוריה: מופעים, הצגות, הרצאות

אדינבורו פרינג’ 2020: פסטיבל הפרינג’-קומדיה שלא קרה

ב-2019 יונתן עמירן הבטיח לעצמו שבשנה הבאה הוא יחזור לפסטיבל הפרינג’ באדינבורו. זה לא קרה. אז מה עושים במקום?

זוכרים את שנה שעברה? זוכרים את 2019? איזו שנה נהדרת. נכון היה עדיין את טראמפ, וביבי, והתחממות גלובלית וג׳ימי פאלון, אבל לא היה לנו קורונה. איזו תקופה נפלאה. בחודש הזה לפני שנה הייתי בפסטיבל הפרינג׳ באדינבורו, לארבעה ימים של מופעי קומדיה שונים ומשונים. ראיתי שם את הקומיקאי האמריקאי דן סודר עושה את המופע שלו Son of a Gary לפני שיצא כספיישל ב-HBO, גיליתי שם את מארק וואטסון שהפך לאחד הקומיקאים הבריטיים החביבים עליי ואפילו יצא לי להופיע לאיזה 7 דקות מופלאות. אחרי אותם ארבעה ימים של שיכרון חושים קומי, שהיו למעשה הביקור השני שלי אחרי יומיים ב-2017, החלטתי שאהפוך את הביקור בפסטיבל לעניין שנתי. כל שנה באוגוסט אשים פעמיי לאדינבורו הקרירה והגשומה ואראה מה לפסטיבל הפרינג׳ יש להציע. אבל אתם יודעים איך אומרים: האדם מתכנן תכניות, ומדענים בוואהן צוחקים.

איך שחזרתי, התחלתי לצפות לאוגוסט הבא. בדקתי את edfringe.com כל כמה זמן, לראות איך הם מתכוננים לפסטיבל המתקרב. לקראת ינואר 2020, התחילו להודיע על המופעים הראשונים ואני כבר סימנתי לי כמה שעניינו אותי. ואז התחילו שמועות על איזה וירוס מסוכן בסין. ״אבל זה בסין!״ חשבתי לעצמי ״מה הסיכויים שזה יגיע לפה או לאדינבורו״.  באפריל הודיעו אגודת הפרינג׳ באופן סופי שהפסטיבל לא יתקיים השנה, לראשונה זה יותר משבעים שנה. 

הייתי שבור. אני יודע שזה נשמע מטופש ופריבלגי להתבאס ממשבר הקורונה כי אני לא יכול לבזבז אלפי שקלים על טיסת קונקשן לפסטיבל שביליתי בו בעבר שישה ימים, אבל אני מרגיש שבששת הימים ספגתי את מה שמכונה ״רוח הפרינג׳״. רוח של יצירת קומדיה עצמאית ומקורית שקיימת בשביל אהבת הקומדיה. אני מודע לכך שרוב המופעים בפרינג׳ הם כנראה די גרועים. הם מלאים בכל הדברים הגרועים בהומור בריטי עכשווי: הישענות מוגזמת על משחקי מילים, רפרנסים אקטואליים והשקעה גדולה בניסוח מתוחכם במקום בלהיות מצחיק. אבל העובדה שקיים פסטיבל כזה ששם קומדיה במקום כה מרכזי מחממת את ליבי הקר. 

אני מתגעגע להליכה ברחובות אדינבורו היפהפיים ולראות את הקומיקאים מחלקים פליירים להופעות של עצמם, או מחזיקים דלי לתרומות לאחר ההופעה. אני מתגעגע ללכת מחלל הופעות אחד לאחר ולראות איך כל העיר מגוייסת לפסטיבל. אני מתגעגע לשבת בחדר צפוף עם קבוצה של זרים, מאוחדים באהבתנו לקומדיה. תחושת הגעגוע הזה מתבטאת היטב בשיר הזה  שהוציאה יוצרת הקברט ומופיעת הפרינג׳ הוותיקה לורי בלאק בו היא שרה בערגה על מה שהיה פעם. ״Admit it you even miss those bloody Silent Discos״  היא שרה, כאזכור למנהג המשונה של קבוצות מאורגנות באדינבורו לערוך ״מסיבות שקטות״ בהן כולם מקשיבים למוזיקה באוזניות. 

אז מה עושים באמת עכשיו? מה עושים מעריצי הפרינג׳ ברחבי העולם, ויותר מכך מה עושים הקומיקאים מרחבי העולם שרגילים להופיע בפסטיבל בתקופה הזו? למרבה המזל, אותה רוח פרינג׳ חיה ומפעמת גם במארגני הפסטיבל, ולכן edfringe.com מנסה בשבועות האחרונים לשמור את הפסטיבל חי בצורה וירטואלית. זה יותר טוב מכלום! בקושי. הדבר הגדול שהאתר יצר השנה הוא Fringe on Fridays, ארבעה מופעי אינטרנט שבועיים שבהם קומיקאי או קומיקאית מנחים בלייב ומפנים למספר קטעים שהוקלטו מראש על ידי אמנים שונים, לרוב בבתיהם. אני שילמתי על שניים מהמופעים האלה, מתוך אהבתי הגדולה לפרינג׳, ואני חייב להגיד שהם לא לגמרי שווים את התשע פאונד. אני מעריך את המאמץ שאגודת הפרינג׳ השקיעה בהם, והכסף הולך לאמנים ולפסטיבל, אבל לא ממש נהניתי מהמופעים. סטנדאפ בבית למצלמת רשת, הוא דבר מוזר מאוד, וכנראה שגם אם הפסטיבל היה מתקיים כסדרו, לא הייתי הולך לראות את האמנים שהם בחרו. 

בנוסף למופעים האלה תוכלו למצוא באתר רשימה של מופעים וירטואליים שונים, הכוללים הקלטות חיות של מופעי עבר, מופעי זום ועוד במחירים שנעים בין חינם לעשר פאונד. יש אפילו פסטיבל אלטרנטיבי בשם Shedinburgh, שמציע כרטיסים להופעות אינטרנט בשידור חי מצריף (shed). האתר גם יצר פלטפורמה חדשה לסרטונים באורך דקה מרחבי העולם, ואפילו עבדכם הנאמן שלח סרטון.

פסטיבלי קומדיה אחרים ברחבי העולם גם בוטלו, כולל פסטיבל הסטנדאפ של נטפליקס שהיה אמור להתקיים לראשונה השנה, וגם פסטיבל הקומדיה של ניו-יורק. פסטיבל Just For Laughs הוותיק במונטריאול בהתחלה נדחה לספטמבר, אבל מאז הם אומרים שכנראה יתקיים במתכונת דיגיטלית בלבד. 

מה העתיד צופן לפסטיבל הפרינג׳ של אדינבורו? אין לדעת. באתר תוכלו לקנות חולצות עם הלוגו של ״פרינג 2020״ מחוק וכתוב ״2021״, אז נראה שהם אופטימיים לגבי שנה הבאה. אני פסימי מטבעי, ולכן צריך פסטיבלים כאלה כדי לעודד אותי, אז אני לא יודע. אני מקווה מאוד ששנה מעכשיו אני אדווח לכם שוב מהפסטיבל הנהדר, ספוג מגשם באוגוסט בחדר מלון קטן. אבל כרגע, נותר לנו רק לתהות ולהתגעגע. 

סטנדאפיסטיות מומלצות – בחירותיו של הסטנדאפיסט רועי שילה

מי הסטנדאפיסטיות שכדאי להכיר, מי הסטנדאפיסטיות המומלצות בעולם ומי בארץ

אני רועי שילה, אני בן 21 ואני עושה סטנדאפ. בסטנדאפ לצערי אין שוויון בין גברים לנשים. יש הרבה יותר סטנדאפיסטים מסטנדאפיסטיות ואני לא יודע להסביר למה, אולי רק לנחש. אולי מאותה סיבה שיש יותר מנצחים על תזמורות מאשר מנצחות. ולמרות חוסר השוויון הכמותי בין המינים בתחום עדיין מעצבן אותי שהרוב המכריע של הסטנדאפיסטים האהובים עליי הם גברים. עשיתי ספירת מלאי של סטנדאפיסטיות שאני אוהב וגם כאלה שחשוב להכיר.

אבל לפני זה כמה הסתייגויות:

  1. יש סטנדאפיסטיות כמו ג’ואן ריברס, וופי גולדברג ווונדה סייקס שטרם חקרתי לעומק אז לא אדבר עליהן.
  2. אני לא אדבר על קומיקאיות מתחום האימפרוב אף שיש גאונות כמו טינה פיי, קריסטין וויג, אבי ג’ייקובסון ואילנה גלייזר.

סטנדאפיסטיות מומלצות בעולם

אלו סטנדאפיסטיות שהן רמה אחרת בעיניי. אני מקבל השראה ומרגיש קנאה בכל הנשים ברשימה הזאת אבל מהשמונה האלה במיוחד.

דולצ’ה סלואן

דולצ’ה סלואן היא התוספת הכי חדשה לרשימת הפייבוריטיות שלי (יחד עם סם ג’יי, שהוציאה ספיישל בכורה מרשים לנטפיקס לפני כמה ימים- בונוס.). יש לה חצי שעה בקומדי סנטרל שניתן למצוא ביוטיוב בחלקים יחד עם סרטונים אחרים שלה והאישה הזאת גברת-על. לא רק הבדיחות הכתובות מדויק שלה והביטחון מאחורי כל מילה – היא כמעט ולא זזה! היא בקושי הולכת צעד אחד כשהיא עושה סטנדאפ וזה משדר כל כך הרבה רוגע ואמון בחומר של עצמה. בנוסף זה עובד מושלם עם הדמות שלה – דמות של אישה מותשת, של מישהי שדברים קורים לה ורק רוצה שיניחו לה לרגע. אני לא יכול לחכות לשאר הקריירה שלה.

מריה במפורד

מריה במפורד היא סטנדאפיסטית של סטנדאפיסטים. היא טעם מאוד ספציפי אבל מי שאוהב אותה אוהב אותה מאוד ומי שלא לא. היא עושה קולות ופרצופים שונים ומשונים, הבדיחות שלה מיוחדות ואקסנטריות והיא מדברת על נושאים שלא נוח לדבר עליהם. על כסף ועל אובדנות ועל בעיות נפשיות- ע-ל ה-OCD שלה ועל הזמן שהיא בילתה במוסד סגור.

הספיישל האהוב עליי שלה נקרא “old baby” והוא זמין בנטפליקס. בתחילת הספיישל היא מופיעה את הבדיחות שלה למראה, ובהדרגה ליותר ויותר אנשים עד שבבלוק האחרון היא כבר באולם הגדול שהיינו מצפים לו מההתחלה. הבדיחה האהובה עליי משם היא שיר שבמפורד כתבה על המטפלת שלה ושל בן זוגה. אני לא יכול להסביר למה אני אוהב את השיר הזה כל כך, אבל בכל כמה שבועות אני שר אותו לעצמי.

האנה גדסבי

האנה גדסבי היא גם דמות שנויה במחלוקת. הספיישל הראשון שלה בנטפליקס – נאנט – בעיקר העציב אותי, וזה מה שהוא היה אמור לעשות. לא חשבתי עליה בתור אחת שגורמת לי לצחוק אלא בתור יוצרת של משהו יפה – כמו מייק בירביגליה (כשלא בא לו להיות מצחיק) או ספאלדינג גריי. אבל אז היא הוציאה את “דאגלס” ולא יכולתי להפסיק לראות אותו. אני הקשבתי לספיישל הזה בלופים ונהניתי כל פעם. ההתחלה שלו לא פחות מגאונית, השימוש באזכורים וביצות הפסחא הקטנות שמפוזרות בכל הספיישל הם עבודה של יוצרת בשיא הכוח שלה ואני מקווה שאנשים ייתנו לו צאנס גם אם הם לא התחברו לנאנט.

טיילור טומלינסון

טיילור טומלינסון היא סטנדאפיסטית בת 26 עם ניסיון של בערך עשור בתחום. זה אומר שהיא מדברת על גיל 20 ברמה של סטנדאפיסטית הרבה יותר בשלה. היא התחילה מוקדם מאוד וגדלה כשהיא עושה סטנדאפ נקי מול קהל של נוצרים דתיים. כשגדלה היא התרחקה מהדת, קצת כמו פיט הולמס (“נופל וקם”) וחיממה אנשים כמו בראיין ריגאן וברט קריישנר. הבדיחות שלה קצרות והקצב שלה מרשים – היא אמנם נראית נחמדה אבל כמו הבדיחות שלה, יש בה חריפות ועוקץ שרק הופכים את הסטנדאפ שלה למיוחד יותר. הבדיחה האהובה עליי שלה: “במיטה אני כמו חיה פראית – יותר מפחדת ממך משאתה ממני.” הספיישל שלה נמצא בנטפליקס ובעולם מושלם אני גדול בחמש שנים, גבוה בעשרה סנטימטרים ואנחנו נשואים.

ג’ינה יאשרה

ג’ינה יאשארה  היא סטנדאפיסטית בריטית עם חצי שעה מדהימה בנטפליקס. היא מספרת על אימא שלה, שהיגרה מניגריה ללונדון וגידלה אותה לפחד מהכל, צוחקת על המוזרויות של האמריקאים ועל הילדות שלה. גם הספיישלים המלאים שלה מאנגליה נמצאים בנטפליקס והם חזקים בזכות עצמם – אבל חצי השעה היא הדבר האחרון שהיא הוציאה ואני אוהב כל רגע שם. היא רועשת ומגניבה עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

קת’רין ראיין

קת’רין ראיין היא סטנדאפיסטית בריטית גם כן. היא עוקצנית, היא צינית, היא מוחצנת, הקצב שלה מהיר והיא מאלתרת עם קהל כמו מלכה. היא אם חד הורית שעברה לבריטניה מקנדה וביססה את עצמה בתור סטנדאפיסטית ופאנליסטית בתוכניות הבידור האנגליות  (היא מצחיקה במיוחד בעונה השנייה של Taskmaster). יש לה שני ספיישלים בנטפליקס שבהם היא מדברת על החיים כאם חד הורית, על פמיניזם, על משפחת קרדשיאן ועל איומי מוות מהפיליפינים. הסטנדאפ שלה חכם, מקורי ודומיננטי. אני במיוחד אוהב את המחווה שלה לג’ואן ריברס מהספיישל “In trouble” בנטפליקס.

מישל וולף

מישל וולף היא גאונה שנטשה קריירה בוול סטריט לטובת סטנד אפ ואני מאושר שזה קרה כי היא כותבת בדיחות מצויינות ומגישה אותן עם קצב וביטחון שלא יביישו את כריס רוק. אגב הדור הזה- רוק, סיינפלד- לא מתביישים להגיד כמה הם מעריכים אותה. היא עובדת קשה ובהרבה במועדונים בניו יורק, הגישה שלה לקהל לוחמנית ולא מתנצלת, היא מטיפה אבל לא בצורה משעממת- היא מגבה כל עמדה בפאנצים חזקים ומושחזים. יש לה ספיישלים בHbo ובנטפליקס ותענוג לראות את שניהם.

אמי בלוטניק

לאמי בלוטניק יש קול רועד וחזות של ספרנית ביישנית, אבל היא משתמשת בזה לטובתה. היא גם כותבת את בדיחות על להיות אישה בעל ביטחון עצמי נמוך וחוסר-קוליות וגם מפתיעה את הקהל עם בדיחות קצת יותר אדג’יות. כרגע יש לה רק אלבום אחד בשם Party Nights, בו היא עוסקת בנושאים מגוונים כמו סרטי קומיקס, מוזיקת פופ, אתר אמאזון וויברטורים, וכמה הופעות בטלוויזיה, אבל אני צופה לה עתיד מזהיר.

(יונתן עמירן)

טיג נוטארו

הגענו. טיג נוטארו היא הסטנדאפיסטית האהובה עליי בכל הזמנים נכון לאוגוסט 2020. יש לה את הביטחון של סלואן, המוזרות של במפורד, העוקץ של טומלינסון, וולף וראיין. היא לא מושחזת כמו וולף, מתוכננת כמו גאדסבי או אנרגטית כמו יאשרה – אבל זה היופי. ההומור של טיג נוטארו הוא ספונטני, רגוע ולא צפוי – היא לא מראה מאמץ, היא לא מפחדת והיא שולטת בחדר לפעמים בלי להגיד כלום.

הבדיחות של נוטארו לא עקביות – חלקן קצרות, חלקן סיפורים ארוכים, חלקן חיקויים של וילונות או צופרי ליצן, בקונאן היא הקדישה חצי סט לדחיפה של כיסא הבר שלה הלוך חזור על הבמה (זה עבד מצוין דרך אגב), ובספיישל האחרון שלה היא בילתה כמעט עשר דקות בלהזמין את הלהקה האהובה, שאולי ואולי לא נמצאת מאחורי הקלעים, אל הבמה.

בשנת 2012, עם אלבום בחוץ וקריירה מבוססת, טיג נפרדה מבת זוגה, אושפזה בבית חולים, אימא שלה נפטרה ואז אבחנו אצלה סרטן השד. ארבעה ימים לאחר שגילתה שהיא עלולה למות נוטארו עלתה על הבמה בערב שאירחה וסירבה לבטל עם חצי שעה חדשה שעוסקת במוות של אימא שלה ובסרטן שלה. ההופעה הזאת הוקלטה ויצאה כאלבום בשם “live” . האלבום הזה פורץ דרך ואני ממליץ עליו לא רק כי הבדיחות עובדות אלא כי כמות האומץ והכוח שנדרשו ממנה יוצאת מן הכלל.

למזלנו היא ניצחה את הסרטן והמשיכה לצלם שני ספיישלים נוספים (אחד בHbo ואחד בנטפליקס), להקים משפחה ולשמח אותי בעצם קיומה. אני מקווה שהיא תמשיך להיות בריאה ולייצר עוד מהקסם שלה.

את הקטע האהוב עליי היא כתבה יחסית בתחילת הקריירה, הוא סיפור על היתקלויות שלה עם כוכבת פופ משנות השמונים והוא מראה את הסגנון המיוחד שלה, הרוגע שלה והשליטה שלה על החדר. אגב כשצילמה את הסיפור הזה לקונאן נוטארו היתה חולה, לא במיטבה וחוותה בלאק אאוט באמצע הסיפור. היא ביקשה מההפקה שלא יחתכו את ההתפתלויות והגישושים שלה החוצה מהשכחה וגם את זה אני מעריך המון.

סטנדאפיסטיות שכדאי להכיר

אלה אומנם לא הסטנדאפיסטיות שאני הכי אוהב אבל אני מוכרח להזכיר אותן:

אלי וונג, וויטני קאמינגס, ניקי גלייזר ואלייזה שלזינגר: אני לא מתחבר לסגנון ולבדיחות אבל אני לגמרי מבין למה הן מצליחות – יש לכולן קצב מאוד גבוה של פאנצ’ים, אישיות בימתית מהודקת ואנרגיה גבוהה. כמו כן הן מקצועניות כמו כל הנשים ברשימה ועובדות קשה מאוד, אז מי אני שאעביר עליהן ביקורת?

הספיישלים של אלן דג’נרס משנות השמונים מצליחים להחזיק גם היום בחלקם כי למרות שחלק מהבדיחות מתאימות לזמנן האישיות שלה קסומה, אני מעריך את החזרה לסטנדאפ בספיישל הנטפליקס שלה, והיא עשתה היסטוריה כסטנדאפיסטית הראשונה שקרסון הזמין להתראיין לאחר הקטע שלה ב”טונייט שואו”.

שרה סילברמן השפיעה על הרבה מהאהובים עליי ועברה שינוי משמעותי בספיישלים האחרונים שלה. הדמות שלה נהייתה הרבה יותר נאורה אבל עדיין עם העוקץ שאפשר לצפות לו ממנה. הסיפור של קת’לין מדיגן ב”This is not happening”   גרם לי לחקור עליה יותר וזה לגמרי היה שווה את זה, הספיישל של אמילי הלר נמצא ביוטיוב של קומדי סנטרל במלואו והוא מצוין. שרה מיליגן היא סטנדאפיסטית אנגלייה עם חומרים מלוכלכים ומבטא כבד שמפוצצת אצטדיונים בספיישלים שלה, שגם כן נמצאים במלואם בעמוד היוטיוב שלה.

את ניקול באייר הרבה מכירים כמנחה של “Nailed it” בנטפליקס אבל קודם היא סטנדאפיסטית עם חצי שעה מצוינת, גם כן בנטפליקס, שבה היא מדברת על השומן שלה בצורה מעצימה ומעוררת השראה. באייר הזכירה את דברה ג’יאובני כהשפעה על הסטנדאפ שלה. ווואו! הקצב של האישה הזאת מהיר – היא משוגעת, תזזיתית ולא נותנת לקהל שנייה לנשום. אני מת על זה. אפשר לצפות בקטעים שלה ביוטיוב ולשמוע את האלבום שלה “lady jazz”.

לקריסטינה פ יש ספיישל חזק בנטפליקס ופודקאסט יחד עם בן זוגה טום סאגורה. אני אוהב את הסטנדאפ של שניהם וניכר שהם משפיעים זה על זה. לג’ן קיקרמן יש כמה ספיישלים בנטפליקס – אני אוהב את הסטנדאפ שלה מאוד- הוא לא מרגיש מתוכנן, זה מרגיש כאילו היא פורקת את הלב שלה על הבמה והיא במקרה החברה המצחיקה שלי, עם החיים שלא הייתי מייחל לעצמי אבל מאוד מבדר לראות מהצד. אני במיוחד ממליץ על הסיפור שלה שבו היא יוצאת עם בחור חצי מהגיל שלה ומסרבת לדבר איתו על נירוונה.

ג’סיקה קירסון היא קטלנית ידועה לשמצה. סטנדאפיסטים כמו ברט קריישר מפחדים לעלות אחריה בגלל כמה שהיא טובה. אם אתם לא מכירים אז בבקשה תעשו לעצמכם טובה ותחפשו אותה.

אפרנה ננצ’לה היא מופנמת וקצת מרוחקת אבל יש לה בדיחות שמקסימות בשטותיות שלהן, פתיחות מרשימה בנושא החרדה החברתית שלה ובעיות פסיכולוגיות נוספות, קול ודמות מיוחדת, אלבום חזק וחצי שעה בנטפליקס. 

ולסיום אזכורי הכבוד, איימי שומר. אנשים, בעיקר באינטרנט, אוהבים לשנוא את איימי שומר ואני לגמרי נגד. היא כותבת בדיחות מצויינות, תוכנית המערכונים שלה מצוינת (כשאני רואה מערכון בו אישה מחפשת דרך דיסקרטית לקחת טמפון לשירותים במשרד אז היא שמה אותו בתוך סקסופון ומנגנת בו כל הדרך לשירותים אני קם ומצדיע), ולמרות שהספיישלים האחרונים שלה לא היו האהובים עליי – אני עדיין רואה את ספיישל הHbo שלה “חי באפולו” ושומע את האלבום שלה “cutting”.

סטנדאפיסטיות ישראליות מומלצות

התמקדתי כאן בעיקר בסטנדטאפ בעולם כי אלו מופעים מלאים שאפשר לצפות בהם שוב ושוב. אבל חשוב גם להזכיר סטנדאפיסטיות ישראליות. בישראל יש סטנדאפיסטיות מצוינות כמו קנדי אבלסון שראיתי מפציצה מול כל סוג של קהל במגוון של סיטואציות לא אידיאליות ומאתגרות- מקצוענית אמיתית עם קול ייחודי וניסיון שאין לתאר, נועה מנור שמספקת הבחנות מדויקות ומקוריות ובדיחות מושחזות ביותר, קארין כהן שיוצרת נונסנס עם דמות מוזרה ומשוגעת שאי אפשר להתעלם ממנה, כרמל צאיג שכותבת בדיחות חשופות להפליא עם נוכחות בימתית מרתקת, תום יער, מיטל שפירו, מיטל אבני, חגית גינזבורג ועוד תותחיות כמוהן – אבל הרשימה שלי כאמור מתמקדת בסטנדאפיסטיות מחו”ל.

אירועי סטנדאפ וקומדיה בזום ומרחוק

30.4

דניאל אסייג בזום

18:30-20:30

אירוע של אגודת הסטודנטים/ות של המכללה למנהל.

אפטר עצמאות 2020 – מרתון הופעות בלייב // Colman Live

5 סטים של Dj’s בסגנונות שונים והופעת סטנדאפ Zoom עם האחד והיחיד, הקומיקאי דניאל אסייג! יחד עם המפיק והמנחה הקומי אור ליפל!

Line-Up:
SHALØS b2b ANARTIST – Techno
Or Biton – Mainstream
Mikel – Mainstream
Eli Matana – Mainstream
Cholo – Trance

מופע מרכזי:
סטנדאפ Zoom עם דניאל אסייג
הפקה והנחיה קומית – אור ליפל
=======================
שימו לב!!!
ההשתתפות בהופעת הסטנדאפ Zoom מוגבלת ומותנת באישור השתתפות באיוונט.
ביום ההופעה נפרסם לכל המשתתפים לינק+סיסמאת כניסה להופעה!
=======================
### ההופעה ב-Zoom תשודר במקביל בדף הפייסבוק של האגודה ###

ג’אם בזום עם מומנטום – 6 – קצת אחרת!

21:30-23:00

אירוע של מומנטום אימפרוב

שעה וחצי של כיף מאולתר, עם גרסאות אונליין למשחקים אהובים ומוכרים וגם כמה הפתעות שאפשר לעשות רק בזום!

מתי: יום חמישי הקרוב, מתשע וחצי עד אחת עשרה!
מי: מומנטום יחד עם שנים עשר מכםן שיירשמו בהקדם!
כמה: תשלום סמלי של עשרים שקלים!
איך: לינק להשתתפות יישלח לנרשמים יום לפני הג’אם, יחד עם הוראות סודיות
לגבי מה צריך להכין ולהביא!

שימו לב – כדי להירשם, כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ על reserve a spot, להכניס את כתובת המייל שלכם ובימים הקרובים גם לשלם דרך הלינק לפייבוקס (אין צורך להוריד את האפליקציה) –
http://pbme.co/pbj?v=j&g=5e8c9b1c88b0ac0021642d18

הרצאה על הומור – ירון בוני

20:30

המפגש הראשון נקרא -הבסיס להומור שלך !
הוא עמוס מאוד בתכנים ומאוד עמוק,
והוא כולל את הנושאים בסדר הבא : 

 מה הבסיס להומור שלך ?
    איך תשתמש בהומור שמתאים לך ?…

איך להביא רעיונות מקוריים לקטעי סטנדאפ !  

 איך להיות ייחודיי וזכיר  !

מה המטרה של סטנדאפיסט בהופעות ?

איך מפתחים רעיונות בסטנדאפ ?
     איך לפתח רעיונות שיתיאמו ספציפית לך !

 ואיך לייצר 5 רעיונות לנושא אחד !

2.5

Saturday Night Online: Virtual Stand Up Comedy

אירוע שבועי המתחיל בשמונה בערב.

אירוע של Art House

Art House presents an hour of live, interactive Stand Up Comedy on Zoom.

Tickets $12: https://bit.ly/2VwcVO7
Tickets must be purchased before 7:30pm EST on day of show.

Zoom link will be emailed out 1 hour before the show.

Comedians announced shortly
Host Rich Kiamco

במה פתוחה – סטנדאפ קורונה

זו התקופה הכי גרועה לסטנדאפ אי-פעם. הסטנדאפיסטים בבתים, הקהל בבתים והעולם עומד להיחרב, זה דווקא חומר טוב. הבמות הפתוחות נפגעו מיד ואין מקום שבו יוכלו להופיע צעירים חסרי ניסיון. לכן בילדי הקומדיה החלטנו לפנות לסטנדאפיסטים להרים את הכפפה וביקשנו שישלחו קטע שלהם על הקורונה כדי שגם האנונימיים שביניכהם לא יישכחו. הראשון והיחיד בינתיים שהיו לו אומץ. מומלצים לשלוח חומר שלכם: עדיף לינק ולא קובץ. dror.kastel@gmail.com

קובץ להורדה.

בן שני קורונה WMV

סרטוני וידאו

רחלה וייס:

איך לא להידבק בקורונה

סטנדאפ נייר טואלט

סטנדאפ לייב – דניאל ויינברג


איליה אקסלרוד – ראיון עם כוכב הסטנדאפ ברוסית

על איליה אקסלרוד רובכם כנראה עדיין לא שמעתם, אלא אם אתם חלק מקהילת עולי ברית המועצות לשעבר שמחוברים לתרבות הרוסית. במקרה כזה, כנראה שלא רק שמעתם עליו, אלא גם ראיתם אותו ביותר מהזדמנות אחת. לאחר שעשה דרך ארוכה ויוצאת דופן שעליה תקראו בהמשך, הוא מחזיק כיום במונופול על נישת הסטנדאפ הרוסית בארץ. הוא שחקן אחד מני לא רבים, והוא בלי שום ספק השחקן הכי מצליח, בפער גדול. הדבר המצחיק הוא שיותר ממה שהצליח לפרוץ בארץ, הוא הצליח לפרוץ ברוסיה ואוקראינה. בעזרת טונות של חן והומור עצמי בריא ואינטליגנטי, הצליח לשבות את לבבות הרוסים כמעט ברגע. הרוסים, מתברר, מתים על בדיחות יהודים.
זהו סיפורו של איליה אקסלרוד, הסטנדאפיסט הרוסי-ישראלי הכי מצליח בארץ.

את ההיכרות שלי עם איליה אני מתחילה מצפייה בהופעות הטלוויזיוניות שלו באוקראינה. בראיון איתו הוא עתיד לספר שבחר להגיש חומרים ברוסית ולא בעברית גם בשל העובדה שתויג כאן כרוסי, מה שהגביל את יריעת החומרים שלו לנושאים כמו וודקה ונובי גוד. אך גם בהופעות שלו מול הרוסים הוא מתויג, הפעם כיהודי. מולם הוא בוחר לצחוק על העולם היהודי, החיים בארץ, שירות בצה”ל וכיו”ב. אז למה הוא בכל זאת מעדיף להיות מתויג מולם בתור “היהודי” ולא מולנו בתור “הרוסי”?

הדרך לסטנדאפ

סיפור האהבה של איליה עם סטנדאפ מתחיל עוד מימי חטיבת הביניים עת השתתף בתחרות הסטנדאפ הרוסית המפורסמת KVN (עליה כבר כתבתי כאן). נער צעיר להורים עולים חדשים שהגיעו ממינסק לעפולה. הוא נשבה בקסם הבמה והולך עם התחביב הכי רחוק שהפלטפורמה מאפשרת: קפטן נבחרת KVN הישראלית. הוא צובר שם שנים של טירונות בכתיבת חומרים ועמידה מול קהל, בעודו עדיין נער. אחרי השחרור מהצבא הוא יוצא לדרך “של הגדולים” כדי לנסות למצוא את מקומו בעולם. השנים עוברות, איליה מכיר את בחירת ליבו ומתחתן. הוא עובד בהייטק כמו שמצופה ממנו, אבל משהו לא יושב טוב. הוא מוצא את עצמו לקראת סוף שנות העשרים שלו עובד כראש צוות בדיקות תוכנה, מבין שהוא לא באמת מחובר למה שהוא עושה ובפנים בוערת התשוקה לעשות סטנדאפ. הוא ממשיך לחלטר על במות פתוחות כתחביב ולספר לכל מי שמוכן לשמוע על החלום שלו להיות סטנדאפיסט.

https://www.mako.co.il/humor-bip/shows-bip-comedy-house/video-63402bfb11a24210/70602bfb11a24210-e1412bfb11a24210/a801548ddf2e4210/Video-b39b9bc6235e421006.htm

נקודת המפנה

יום אחד הוא מקבל טיפ שעתיד לשנות את מסלול חייו. נאמר לו לפנות לקומיקאי רוסי-יהודי בשם סמיון סליפקוב, מולטימיליונר שהצליח בענק ברוסיה ומגיע לישראל תכופות בשל זיקתו ליהדות. מכאן עתידה לעבור על איליה מסכת סוחפת של התרחשויות: הוא מקבל פנייה מאיש עסקים שמבקש את עזרתו בהפקת אירוע תרבות לקהילה הרוסית בארץ. הוא מבין שזאת ההזדמנות שלו לקדם את המפגש המיוחל עם סליפקוב. הוא לוקח את מלאכת ההפקה בשתי ידיים וברגע האמת, כשצריך לשים כסף, איש העסקים המדובר דופק לו ברז. הוא מוצא את עצמו עם חשבון פתוח של עשרות אלפי שקלים רגע לפני לידת בנו הבכור. “היה לי חסכון קטן שיועד ללידת התינוק. ביקשתי מאישתי רשות להשתמש בכסף והיא אישרה, היא אמרה: זה החלום שלך” הוא מספר. הוא משקיע כל שקל שיש ברשותו בניסיון חסר ודאות להתקדם עוד כמה צעדים לעבר החלום המיוחל. סליפקוב מגיע לארץ ומתוודע לאיליה ולסיפור. הוא מזמין אותו לעלות על הבמה בערב ההופעה כדי לבחון את ביצועיו ולמרבה השמחה, הוא אוהב את מה שהוא רואה. הוא מזמין את איליה להצטרף לצילומי תכנית ריאלטי-סטנדאפ מצליחה ברוסיה. הוא מוצא את עצמו שוב מול אשתו שזה עתה ילדה, מבקש פס לשלושה חודשים במוסקבה, ומקבל.

המקפצה

הוא מצטלם לתחרות שנקראת Comedy battle. תחרות ריאלטי שמבקשת לאתר את הסטנדאפיסטים דוברי הרוסית המצחיקים ביותר. בתחילה, השופטים קוטלים את החומרים שלו. הוא  יושב וכותב חומרים חדשים במרץ, לילות כימים. הוא מבין שהוא בליגה של הגדולים עכשיו ומוכן לעשות את העבודה שנדרשת על מנת להצדיק את המקום שלו. הוא מסיים את התחרות כפיינליסט. צוות ההפקה כל כך מתלהב מהקונספט שמתקבלת ההחלטה לצלם עונה חדשה שמוקדשת כולה לקומיקאים דוברי רוסית ממדינות זרות. לצד הקומיקאי הגרמני, האוסטרלי, האמריקאי, מצטרף גם איליה שמוזמן לעונה נוספת וגם בה עולה לגמר.

בינתיים בארץ חבר, שהוא גם אחד מבעלי חברת ההייטק שעבד בה, מציע לעשות מהלך.
“נפטר אותך ואני אקים איתך חברה חדשה שתתמקד בהפקת אירועי סטנדאפ וכל מה שמסביב”. כל החלקים מתחברים ואיליה מבשיל לעשות את הצעד המפחיד מכל: לעזוב את ההייטק.

איליה ב Comedy Battle, רוסית, ללא כתוביות

רגע ההצלחה

כשעלה הפרק הראשון של העונה השנייה לאוויר, מגיע הגל שכל אמן מחכה לו. “התכנית משודרת בכמה סבבים בהתאם לאזורי הזמן השונים ברוסיה. אני יודע את זה כי הטלפון שלי התחיל לפרפר כמו תירס במיקרוגל בהתאמה לגלי השידורים”. עם שידור הפרק הראשון נוספים לו עוד באותו היום מעל 3000 עוקבים בפייסבוק. “קיבלתי אלפי הודעות באינבוקס מאנשים שצפו בי בכל העולם והתחברו. באותו הרגע הבנתי שזה המקצוע שלי”. לאחר מכן התחילו לצוף הצעות רבות להופעות ופרויקטים אך נשאר עוד חלק אחד כדי להשלים את הפאזל.

מסתדרים על עבודה

המתנה הנכספת שמקבלים זוכי תחרות הריאלטי שהצטלם אליה היא הופעה בתכנית ההומור הנצפית ביותר ברוסיה, הקומדי קלאב. אע”פ שאיליה לא זכה, הזמינו אותו בכל זאת להופיע בתכנית. באולם ההמראות בנתב”ג בעודו מחכה לטיסה היוצאת למוסקבה, הוא נתקל במנכ”ל של ערוץ 9, הערוץ הרוסי של רשות השידור הישראלית. השניים נפגשו לכוס קפה במוסקבה כבר למחרת וחיש מהר נחתם ביניהם חוזה שכולל הנחיית תכנית בוקר יומית והשתתפות בפעילויות הערוץ השונות. במקביל, איליה ממשיך לפתח את ההפקות שהוא עובד עליהן במסגרת החברה החדשה שהוקמה, Kamanda Productions. הוא מתחיל להופיע ברחבי הארץ ומגלה שהוא מסוגל למלא בגפו אולם של 10K. “חשבתי שהקהל הרוסי לא כל כך אוהב לצחוק. מאד הופתעתי שהצלחתי למלא אולמות כל כך גדולים”. מאז הוא הופיע בפרסומות, היה פרזנטור של מותגים שמדברים לקהל הרוסי כמו “קשת טעמים” ואפילו קיבל הזמנה לפוליטיקה. “הייתי עשרה ימים בכנסת והבנתי שזה לא בשבילי. אני פשוט רוצה להצחיק אנשים, זה הכל”.

איליה, למה סטנדאפ ברוסית בעצם?

“הומור הוא פונקציה של מנטליות. המנטליות שלי, מסיבה כלשהי – ואני לא מאשים אף אחד חוץ מעצמי, היא מנטליות שהיא יותר מדי מעורבת מכדי להופיע בעברית. ניסיתי בעבר להופיע בעברית. השתתפתי בתכניות בערוץ ביפ, נסעתי כל יום מהצפון לתל אביב כדי להשתתף בבמות הפתוחות בצוותא, אפילו קיבלתי פידבק חיובי מאדיר מילר לאחר אחת ההופעות. “הקהל אוהב אותך” הוא אמר לי “ראיתי שלא הגעת מספיק מוכן, אבל הקהל אוהב אותך”.

הקהל הישראלי תייג אותי כרוסי וזה יצר ציפייה לבדיחות על אוליגרכים, על נובי גוד, וודקה, זה הגביל אותי. מצד שני, כל הדרך שעברתי תרמה לכך שהרוסית שלי השתפרה פלאים. נוצר מצב שאני חושב ברוסית, מדבר ברוסית, הקצב של המוח שלי הוא ברוסית. זה מאפשר לי לספק מוצר הרבה יותר מקצועי בשפה הרוסית.”

ומה לגבי הקהל דובר העברית?

“אני מבין שאני לא צריך לוותר על הקהל הישראלי. אני מתכנן להתחיל לתרגם חומרים ולהריץ אותם בעברית בבמות הפתוחות. זה לגמרי בתכניות”.

מה תמליץ לסטנדאפיסטים דוברי רוסית שרוצים להגיע ללב הקהל הרוסי-ישראלי?

“אם אתם שואפים להגיע לקהל הרוסי ברוסיה, תמשיכו לחקות את התכניות הרוסיות אבל תדעו לכם שהקהל הזה מצומצם מדי בארץ, אתם לא תמלאו אולמות. אני עושה סטנדאפ יותר רך מבחינת התוכן, בלי גסויות ובלי טאבו. זה סטנדאפ שמתאים למשפחות, מקביל במהותו לחומרים של אדיר מילר, למשל. מכיוון שהנישה היא מצומצמת, צריך לפנות לקהל כמה שיותר רחב כדי לתפוס את כולה. אני ילד טוב מטבעי, אני לא באנטי כלפי שומדבר וזה משחק לטובתי. רוב הקהל שלי הוא בגיל של ההורים שלי.”

עמי אנידג’ר – ראיון ר-ציני

עמי אנידג’ר הוא סטנדאפיסט, קומיקאי ומנחה סדנאות צחוק, העובד בימים אלה על ספרו. כמו כן מופיע בסטנדאפ לילדים והופיע בתוכניות רבות, בהן ערב אדיר, יצפאן, מה קשור, פולישוק ועוד, אבל אתם ודאי זוכרים אותו מהמחזמר “ספיד וגלגלי הקסם”. שאלנו אותו שאלות בג’ימייל והוא ענה גם כן באותה פלטפורמה.

מה החלטת להיות קומיקאי?

זה החליט בשבילי תמיד ידעתי להצחיק ובגדול זה אחד הדברים שעשו אותי מאושר מהרגע שהייתי ילד. 


היית חלק ממופע הבמה דומינו גרוס אבל לא מהמופע בטלוויזיה. איך זה?

כשקיבלנו את ההצעה לתוכנית החלטתי ללכת ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי ללימודי בסטודיו למשחק ע”ש ניסן נתיב. והוא לא אישר לי גם ללמוד וגם להיות בטלוויזיה. 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

יעקב כהן, רובין ווילאמס, דודו טופז ז”ל 


את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

אסי כהן. זרחוביץ ערן. לואי סי קיי. 


הופעת בהרבה תכניות, ערב אדיר, יצפאן, סרוגים, פולישוק, צוצלת ועוד. איפה משלמים הכי טוב?

ממממ באף אחת מהתוכניות לא ניתן להיות מסודר כלכלית וגם לא לנהל בית. זה על הדרך. 

מה היית ממליץ לקומיקאי המתחיל?

ללמוד ליצור לבד כולל להפיק את עצמו ובמקביל לעסוק בעוד תחומים, לא רק קומיקאי 

אתה מפיק ומופיע במופע הסטנדאפ לילדים עמי’לה. מה שואלים  בסטנדאפ לילדים? יש כאן מישהו מכיתה ד’ 2?

יותר בדיחות ויזואליות ופרצופים, פחות משחקי מילים ותיחכומים למינהם  שמסבכים את הבדיחה. פשוט יותר ובגובה העיניים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בטטה, אמברלה, פוזמקיים


אתה מרצה על הומור. הרצאות על הומור זה מצחיק?

הרצאות זה בסה”כ יותר רציני אבל אני משתדל תמיד להכניס הומור בהרצאות הומור, אבל מופע הצחוק שלי מול הקהל זה שילוב של דיבור על צחוק, תרגילי צחוק ומערכונים. זה אחד הדברים הכי מצחיקים שעשיתי בחיי, זה כמו סדנת צחוק אבל הרבה יותר… עם זה אני מופיע לילדים, צבא, חברות,תנועות נוער

 מי כוככ הרשת האהוב עליך?

אודי כגן


מה המצב?

חי את החלון. 

קראו עוד:

ארז ותומר אבירם (השוטר הטוב)- ראיון-רציני

תמיר בוסקילה – ראיון ר-ציני

 

ההרצאה של תכלת גינס – חירשות, קומדיה ומקצועיות

לפני חמש שנים הייתי טירונית בעולם התוכן. סיימתי אז תפקיד באיזה סטארט-אפ קטן והייתי בטוחה שאני לא צריכה יותר אף אחד, אני יכולה לבד. אז פתחתי עסק. אלא שלא ידעתי דבר או חצי דבר על עסקים. אז מה עשיתי? מה שכל הבטלנים עושים, ישבתי בפייסבוק והעברתי את הזמן. כדי להעביר שם את הזמן באופן שמניח את הדעת, אתה צריך תכנים טובים, אחרת הזמן לא באמת עובר. אז גייסתי לי נבחרת של כוכבים. משתמשים פורים וצבעוניים שכמעט כל דבר שהם מוציאים תחת ידיהם הוא מעניין, מאתגר, מחדש או מצחיק. תכלת גינס הייתה כוכבת מנצנצת בנבחרת הזאת. מה ידעתי עליה אז? לא הרבה. ידעתי שהיא סופר אינטליגנטית, ידעתי שהיא מצחיקה וידעתי שיש לה בעיות שמיעה. לימים נתקלתי בה ברחובות תל אביב. היא התחילה לדבר איתי והדיבור שלה היה קצת מוזר, לא רגיל. בעקבות המפגש הזה גיליתי שתכלת נמצאת בתהליך של התחרשות. היא שמעה טוב פעם, בתור ילדה ומאז היא מאבדת את שמיעתה בהדרגה. כיום היא נעזרת בשני מכשירי שמיעה ויום אחד היא לא תשמע בכלל. נורא, אה? אז זהו שלא כל כך, מסתבר. אבל לא נקדים את המאוחר.

מיהי תכלת גינס

השנים דהרו להן כטבען והנה יום אחד אני רואה באחד המגזינים ראיון עם תכלת שמשובץ בו קטע וידאו שלה מופיעה ב”קאמל קומדי קלאב”. בראיון היא מספרת על הדרך שהפכה אותה לסטנדאפיסטית. באותו רגע ירד לי אסימון: אני אמנם נטשתי את הפייסבוק כדי לעשות משהו מעצמי ולבנות את החיים שלי, אבל אני לא היחידה. גם כוכבי הפייסבוק החביבים עליי מתפתחים ובונים את החיים שלהם. שמחתי בשבילה. ידעתי כמה טובים החומרים שלה וידעתי שזה בזכות ולא בחסד. בימים אלו מעלה תכלת הרצאה קומית-רצינית שהיא מופע ייחודי, מעניין, קורע מצחוק ומפוצץ בהשראה. הייתה לי הזכות לצפות בסשן הראשון והרי התקציר לפניכם.

ההרצאה של תכלת היא כאמור בפורמט של הרצאה קומית. ההרצאה מופצת תחת הפלטפורמה המצוינת של Funzing, למי שלא מכיר – אתר פנאי שמציע שורה ארוכה של אירועים איכותיים בעלי תוכן עשיר ומגוון. כששמעתי שההרצאה היא תחת המותג הזה, כבר ידעתי שיהיה טוב. אבל בתכלס טוב זה לא היה, זה היה מצוין.

האירוע התקיים בקומה שנייה של פאב נחמד ולא מתיימר בבן יהודה. ההרצאה נחלקה לשלושה חלקים. חלק ראשון: הצגה עצמית שבה צללנו לעולם העשיר הזה שנקרא תכלת גינס. היא פותחת ומספרת שנולדה כילדה “רגילה”. בגיל שלוש התבשר להוריה כי היא לוקה במחלה שתגרום לשמיעה שלה להידרדר במרוצת הזמן, עד שלבסוף תהיה חירשת לגמרי. החלק השני הוא סטנדאפ שמוגש בפורמט הרגיל שכולנו מכירים ואילו החלק השלישי הוא למעשה ‘הסיפורים מאחורי הבדיחות’. סיפור חייה של תכלת ותיאור הדרך שהובילה אותה להגיע למעמד הזה שהיא עומדת מולנו ומספרת לנו בדיחות אודות האתגר הכי גדול שלה בחיים. החלק שמתאר את סיפור חייה משלים את החלק של הסטנדאפ. הצופה מקבל הצצה לכל תחנה ותחנה שבה הפאנצ’ים האלה נרקמו.

הסטנדאפ של תכלת סובב סביב הנושא המרכזי שהוא תופעת ההתחרשות בפרט וחיים כלקוי שמיעה בכלל. בכישרון ענק וחן אינסופי היא מצליחה להכניס אותנו לתוך הפריימים הכי יומיומיים בחייו של אדם חירש. הפתיחות הגדולה שלה מאפשרת לה ליצור פאנצ’ים מאד אינטימיים מה שיוצר מיידית קשר עמוק ובלתי אמצעי עם הקהל. אתה יוצא משם ואתה לא מרגיש שהיית באירוע של אמן, אתה מרגיש כאילו הכרת חבר חדש. היא מכניסה אותנו לחדרי המיטות, לחדרי השירותים, למקומות הכי אפלים וכואבים בעבר שלה, לנקודות התורפה הכי עמוקות של האגו. דרך הסטנדאפ וסיפורי ההתהוות מאחוריו, מקבל הצופה טיול מונחה דרך נקודות המפנה המכוננות והמשמעותיות של חייה. אולי הצגת קורות החיים הכי צבעונית ויצירתית שראיתי מימיי. תכלת לוקחת אותנו יד ביד על ציר הזמן של החיים שלה, מגיל 3 ועד 37, דרך נקודת מבטה המיוחדת והכל כך מצחיקה.

הרצאה מקצועית עם פאנצ’ים אינטימיים

דבר מהותי שמבדל את תכלת בעיניי מהרבה סטנדאפיסטים אחרים הוא המקצועיות והסדר המופתי שניכרים מאד בחומרים שלה. אני רגילה שסטנדאפ זה מרחב שהוא פחות מתוכנן ומוקפד, יותר זורם וקורם זהות ומבנה תוך כדי תנועה. אצל תכלת זיהיתי המון השקעה וחשיבה מראש. זה ניכר באופן שהחומרים מחוברים ביחד, זה ניכר בזרימת הנרטיב שבנוי באופן שמקל על הצופה לזכור את המידע מאד בקלות, זה ניכר בהשקעה. החלק של “מאחורי הקלעים” מלא באלמנטים מעניינים כמו ציטוטים של מפורסמים, סיפורים היסטוריים בעלי זיקה לסיפור שלה (כמו זה של הלן קלר למשל) ולמרבה ההפתעה גם לא מעט מדע! תכלת מגוללת באופן חווייתי ומעניין הרבה מידע מדעי רלוונטי לגבי תפקוד החושים. היא מגישה את הסיפור שלה בדיוק כמו שהוא עובר אצלה בראש והיא גם מנמקת אותו על כל חלקיו. הדבר הזה מייצר רב מימדיות, עוד מימדים מלבד הרובד של הסטנדאפ וסיפורי החיים. התוצאה היא מופע עמוק ועשיר שלא נוגע רק בנקודות הרגילות שסטנדאפ נוגע בו אלא בעוד הרבה נקודות עמוקות ולעיתים נוקבות, במוח ובלב.

אני מאד אוהבת את זה שאנחנו חיים בעולם שבו זה כבר מזמן לגיטימי לפתח קריירה באמצע שנות השלושים וצפונה. תכלת אמנם נושקת לארבעים (אל תגלו לה שאמרתי) אבל מבחינתי היא ממש בתחילת הדרך וזאת הולכת להיות דרך מרהיבה ומפוארת כי הבחורה פשוט נולדה לעשות את זה. היא ניחנה באיכויות קלאסיות של פרפורמרית מוצלחת: כריזמטית ברמות, מודעות עצמית גבוהה, אינטליגנטית, נראית מצוין, בטוחה בעצמה, מלאת חן וכובשת. ניסיון החיים העשיר שלה הפך אותה למעין שוצף של חומרים ונראה שהיא בדיוק בנקודת הבשלות להפוך את הטרגדיות הפרטיות לקומדיה מצוינת שטומנת בחובה מוסר השכל ותזכורת לשיעורים החשובים ביותר בחיים. איך מתמודדים עם קושי? איך יוצאים ממשבר? איך הופכים את החולשה הכי נאחסית להצלחה הכי גדולה?

ההרצאה הקומית של תכלת גינס תתאים בעיניי לשורה רחבה של מטרות. היא קלאסית עבור אירועים שמבקשים לעודד יזמות, מוטיבציה ופסיכולוגיה חיובית. היא תהיה מצוינת לכל פורמט שמחפש לצקת תוכן מקורי שמעורר השראה והיא לגמרי עוברת כמו כל מופע סטנדאפ אחר, רגיל לכל דבר פלוס ימבה ערך מוסף. ממליצה מאד לקחת חבר וללכת לראות. תצאו משם מחויכים למשעי.

שבוע מצחיק בתיאטרון קרוב

מכתב אבוד פארודיה אבסורדית על בחירות מאת: יון לוק קארג’אלה | בימוי: ניקו ניתאי12/11 שלישי 20:30
סאטירה חריפה ומשעשעת על המבנה המושחת של הבחירות בחברה המודרנית. אירועי העלילה כוללים התנגשויות בין שתי מפלגות גדולות המתחרות זו בזו כשלמפלגת השלטון הנוכחית יש רוב סיכויים לזכות בכיסא הנכסף. אבל מכתב אחד לא כל כך תמים גורם לתהפוכות ומסכן את הזכייה המובטחת.הגיחוך והאבסורד של אמרות גבוהות שמאחוריהן מסתתרים החישובים הקטנוניים של כל צד. קרקס שלם של תככים ואינטריגות שאינו נופל מן המציאות. 
לידידי התיאטרון כרטיס ב-40 ש”ח
רכשו בהקדם
לעוף אל החופש קומדיה מטורפת מאת: כריסטו בוצ’ב | בימוי: ניקו ניתאי 14/11 חמישי 20:30
“כרגיל בהצגות תיאטרון קרוב ניתאי מצליח לגייס קבוצת שחקנים נלהבת מאוד… רוח קבוצתית שעולה לפעמים על גדותיה… כולם ראויים להערכה ואזכור.” [הארץ]קבוצת בני אדם יוצאי דופן, שהממסד הרפואי שכח אותם במוסד נידח בהרי הבלקן, מתעוררת לחיים חדשים בזכות מתנה בלתי צפויה שנחתה עליהם מהשמיים, ומפלסת לעצמה דרך אל החופש.
המחזה בוחן את גבולות חופש הביטוי ומביא נקודת מבט חומלת ומשעשעת על תפקיד ה”משוגע” והשונה בהגשמת החלום האנושי.
המחזה זכה בפרס המחזה הטוב ביותר בתחרות הבינלאומית בבריטניה על היותו “מלא שמחה, קסום וייחודי. זהו משל קומי מלא השראה לימינו.”
לידידי התיאטרון כרטיס ב-45 ש”ח
מהרו לרכוש
אדון בקבוק קומדיה מרגשת מאת: אלבר קאמי, בימוי: ניקו ניתא י16/11 מוצ”ש 20:30
חובה לראות! ניקו ניתאי ממרום גילו נותן פרשנות מצחיקה ואמיצה לחיים אחרי גיל 80קשיש בן 80 פלוס מנסה להמשיך לחיות את החיים שהוא מכיר מלאי השמחה והתוכן.הוא אפילו מתקין בביתו סל של כדורסל על מנת לעודד את ביקורי נכדיו.משפחתו הדואגת לשלומו מנסה לשכן אותו ב”דיור מוגן” והוא מצליח להתחמק בתחבולות משעשעות. בעזרת שחקנית תיאטרון רחוב והמטפלת שהביאו לו הוא יעשה הכל כדי להפוך את החיים למלאים ומצחיקים.זוהי קומדיה מטורפת על זקנה ועל יחסנו אליה. הקהל שותף לתהליך התבגרותו של אדם בן 80 ולצחוק יש הדים של חמלה והבנה.
לידידי התיאטרון כרטיס ב-35 ש”ח

בדיחה ודיכאון- ספיישל הסטנדאפ על דיכאון של גארי גולמן ושל כריס גת’ארד

שני קומיקאים אמריקאיים הוציאו בשנים האחרונות ספיישלים שעוסקים בדיכאון שלהם והטיפול בו. מה זה אומר על עולם הקומדיה, איך זה קשור ל”נאנט” ומה כל-כך מצחיק בלהרגיש רע?

החודש יצא ברשת HBO, ספיישל חדש של הקומיקאי הניו-יורקי גארי גולמן, אותו אתם אולי מכירים מהרגלו המעט מעצבן של לכתוב טיפים לקומיקאים מתחילים בטוויטר, כל יום. למרות ההרגל הזה, גולמן הוא אחד הקומיקאים החביבים עליי, אז התרגשתי לצפות בספיישל חדש שלו, הראשון שלו מזה שלוש שנים. אבל גולמן בחר לעשות משהו שונה בספיישל הזה. במשך הקריירה הארוכה שלו, גולמן היה מוכר בעיקר כקומיקאי של אבחנות, אחד שצוחק על הדברים הקטנים שכולנו מכירים בחיים. האלבום הראשון, Conversations with Inanimate Objects, כולל, בהתאם לשם, קטעים ארוכים ומפורטים על פירות, ממתקים ומשקאות קלים. אבל בספיישל החדש שלו, The Great Depresh, גולמן בחר לעסוק בנושא גדול ורציני במיוחד- דיכאון.

מאז הספיישל שלו ב-2016, It’s About Time, גולמן אישפז את עצמו במוסד לטיפול בדיכאון הקליני שלו. בספיישל החדש שלו, הוא מספר על החוויה הזו, ומנסה להבין מאיפה הגיע הדיכאון הזה, דרך חזרה לילדות וההתבגרות שלו. צפיתי בספיישל של גולמן ואהבתי אותו. יש בו פגמים, ואני בהחלט צפיתי בספיישלים מצחיקים יותר, אבל יש בו עדיין משהו שאני מאוד אוהב. הוא גרם לי לחשוב גם על ספיישל אחר של קומיקאי אהוב עליי, כריס גת׳ארד, שאתם אולי מכירים מתפקידו ב״ברוד סיטי״ או תוכנית האירוח המטורפת שלו. ב-2017, גת׳ארד הוציא את Career Suicide, וואן-מאן-שואו של שעה וחצי שגם, בדומה לספיישל של גולמן, שודר ב-HBO והופק על ידי ג׳אד אפאטו, ועסק בדיכאון של גת׳ארד, ניסיונות ההתאבדות שלו, והטיפול התרופתי והפסיכולוגי שהוא עובר. 

הסטנדאפיסט המדוכא

אני אוהב מאוד את שני הספיישלים האלה, למרות הפגמים שבהם. בתור אדם שעובר טיפול פסיכולוגי ותרופתי כבר יותר מעשור, כמו רבים מכם, הם מרגישים לי משמעותיים. כמובן שכולנו מכירים את קונספט הסטנדאפיסט המדוכא או בעל ההפרעות הנפשיות. יש אפילו סרט קטן עכשיו בקולנוע  בשם ״ג׳וקר״, אולי שמעתם עליו, שעוסק בנושא הזה ומכיל הופעת אורח קטנה של גולמן. אבל בכל זאת בעולם שבו נראה שקומיקאים רבים מתרכזים בלפגוע בכמה שיותר קבוצות אחרות, גולמן וגת׳ארד מסתכלים לתוך עצמם ויוצאים עם משהו שמרגיש הרבה יותר כן.

הספיישלים האלה גם גרמו לי לחשוב על קומדיה. אני תמיד תמיד האמנתי שהמטרה החשובה ביותר של קומדיה היא להצחיק, לא לבטא רעיונות חשובים. תמיד התנגדתי גם לקומדיית clap-ter, בה המטרה היא לגרום לקהל למחוא כפיים במקום לצחוק (באופן מעניין, גולמן פירסם בשבוע יציאת הספיישל שלו ציוץ בו הוא מבטא את חוסר הרצון שלו מקומדיה כזו בדיוק). אבל הספיישלים של גולמן וגת׳ארד מלאים ברגעים בהם הקהל לא אמור לצחוק או למחוא כפיים. רגעים בהם הם פותחים את הלב שלהם ונותנים לקהל הצצה לחייהם עם דיכאון וחרדות. הספיישל של גולמן כולל גם קטעים דוקומנטריים שלו מדבר עם אשתו,אמא שלו והפסיכולוג שלו על מה שעבר.

“נאנט” לגברים לבנים

כשאני חושב על איך לתאר את הספיישלים האלה אני נופל הרבה ל״נאנט לגברים סטרייטים לבנים עצובים״. מה שאולי נשמע כמו עלבון ציני, אבל אני לא מתכוון לזה ככה. הם מופעים שמשלבים בין קטעים רציניים למצחיקים, ולדעתי עושים זאת בצורה יותר טובה מ״נאנט״ (הבעיה העיקרית שלי עם נאנט, היה שחשבתי שהקטעים הרציניים היו אפקטיביים מאוד אבל הקטעים הקומיים היו לא מצחיקים). כמובן שזה הגיוני שאני אתחבר יותר לספיישלים האלה כי אני בעצמי גבר לבן סטרייט ועצוב.  וגם גברים צריכים ספיישל שידבר לרגשות שלהם. גולמן במיוחד, מדבר בספיישל שלו על הלחץ שהרגיש בצעירותו להיות ״גבר-גבר״ כי הוא היה בחור גדול באמריקה של שנות השמונים, שהוא אפילו פחד להזמין ספרייט, כי זה נחשב למשקה נשי. גם גת׳ארד וגם גולמן מדברים על התגובות האלה, שבעיקר גברים מקבלים אני מרגיש, של ״תתגבר על זה!״ ״מה יש לך להיות מדוכא?״.

כל זה לא אומר שהספיישלים האלה לא טובים גם לנשים, או שנשים לא סובלות מדיכאון, אבל גולמן וגת׳ארד תוקפים את הנושא מפרספקטיבה גברית, שמראה שגם אם זכית בלוטו הפריבלגי, עדיין יכול להיות לך דיכאון. אני גם אוהב איך גולמן, שכמעט בן 50, לא תוקף את המיליניאלז, כמו כל-כך הרבה קומיקאים טרחנים בני גילו, אלא מכבד אותם ומודה שהוא מקנא בהם. יש לו קטעים בספיישל שתוקפים ישירות את הטיעונים של בייבי-בומרז באינטרנט שמתלוננים על ״גביעי השתתפות״ ודברים כאלה. באחד הרגעים הכי חדים בספיישל, גולמן עונה לטרחנים שמתלוננים ״איך הילדים של היום ילמדו איך להפסיד?״ ב״אל תדאגו. יהיה להם אימון. שמעתם על החיים?״.

תופעות לוואי

אני לא חושב שהספיישלים האלה ישנו את העולם. אבל אם הם יכולים להשפיע לטובה על כמה אנשים מדוכאים, להראות להם שהם לא לבד, אז זה דבר טוב בשביל ספיישל קומדיה. לשני הספיישלים יש מסר של ״תטפלו בדיכאון שלכם״. הם שניהם עונים לקלישאה הזאת של ״אם אני אקח תרופות או אם אני לא אהיה מדוכא אני לא אהיה מצחיק יותר״ בשלילה כועסת. הם מעודדים אנשים ללכת לטיפול, לקחת את התרופות שמתאימות להם, ולעזאזל עם תופעות הלוואי, כי כמו שגולמן אומר בספיישל שלו: תופעת הלוואי של דיכאון היא מוות, וזה הרבה יותר גרוע מפה יבש. 

יכול להיות שלא תאהבו את הספיישלים האלה. יכול להיות שתרצו משהו יותר מצחיק, או מסוכן. אבל אני שמח שהם קיימים. והם גם השפיעו עליי בתחום הקומדיה. אם גארי גולמן, מלך ההבחנות הקטנות המודרני, יכול לעשות ספיישל על נושא רציני אז גם אני יכול. זה לא אומר שאני אפסיק עם הקטעים המטופשים שלי על עוגיות ופחיות קולה, אבל הוא בהחלט נתן לי אומץ לדבר על נושאים יותר חשובים. וגת׳ארד הוא השפעה קומית בשבילי כבר שנים, בזכות התכנית המטורפת שלו והכנות שהוא מקרין. וכשאני מרגיש קצת עצוב, או אחרי הופעה לא טובה, אני אוהב להקשיב לשיר הזה מהאלבום הקומדיה הראשון שלו שמזכיר לכולנו, שלבכות זה לא רק בסדר, לבכות זה מגניב.

סטנדאפ וקומדיה השבוע | 20/10 – 26/10

שבוע אחרון של חגים שמתחיל מחגיגות שמחת תורה. לא נתמקד בתורה הפעם, אבל בהחלט ניתן פוקוס על שמחה. אז מה מחכה לנו? סוכת פקטורי אחת מלאה באבק כוכבים. אחד אינטליגנט ורגיש במצב שמור פלוס מיד שנייה, קורע מצחוק כמו יד חמישית לפחות. אחד “יש לי יש לי” במיל’ בהופעה אינטראקטיבית ולא סטנדרטית. האשכנזי הכי אהוב על מזרחים במדינה – לא מגלה מי, תנחשו. ולסגירת החגים, האיש וקול הבס, דודו ארז. התחלנו.

ראשון | להיות האושפיזין בסוכת הפקטורי

מתחילים את השבוע במרתון סטנדאפ חגיגי. “בואו להיות אושפיזין בסוכת הסטנדאפ” הם מציעים ובכך מנכיחים את התרבות היהודית והופכים אותה לרלוונטית מאי פעם. מודה ששכחתי מה זה אושפיזין והייתי צריכה לבדוק בגוגל. למי שכופר כמוני ושכח: אושפיזין אלו הם האורחים המוזמנים לסוכה במהלך שבעת ימי סוכות. חכמי הזוהר אמרו שלסוכה מזמינים גם ‘אושפיזין עילאין’, אממה נשמותיהם של צדיקי המקרא. ואמנם צדיקה אני לא אבל אחלה אושפיזין עילאין ומתנשאין אני כן. אם כך, כולם מוזמנים לסוכת הסטנדאפ פקטורי הערב! במסגרת המרתון תזכו לראות חלק נכבד מאמני הבית של המקום. אמנים מצחיקים ואהובים, ביניהם יונתן ברק, מיכאל הנגבי, ארז בירנבוים, עמית חשאי, עופר שכטר, יוסי גבני, גדי וילצ’רסקי, שי וידר, טל סולומון, רודי סעדה, דניאל חן, מני עוזרי, אורי חזקיה, יוחאי ספונדר, עומר בורשטיין ועוד. הם לא מגלים את מי בדיוק נראה ומי לא, טיזריות מעצבנת ומייצרת ציפייה כאחד, שבעיניי זה דווקא קטע נחמד. תזרמו, תבואו, משעמם לא יהיה, זה בטוח. מחיר במוקדמות 65, מזמינים כאן. המחיר במקום יעמוד על 80 שקלים.

יום ראשון, 20.10, מתחילים ב 22:30 ועד חצות.

“סטנדאפ פקטורי” שביל המרץ 5, תל אביב

שני | אינטליגנט רגיש וגרוש מחפש קהל

תשמעו, אני לא באמת יודעת מי זה הבחור הזה צח רוקח, מתי הוא צץ, מאיפה הוא צץ, אבל הבחור פשוט קסם. אינטליגנט ברמות, רגיש ברמות, מצחיק ברמות! סטנדאפ כן מאד שמביא את עצמו חשוף ופגיע לצד לא מעט נון-סנס ושטויות מפגרות כמו שאנחנו אוהבים. הוא מצליח לייצר ממתקים טעימים מכל הדברים הלא פשוטים בחיים שלו בכישרון גדול ועם הרבה מאד חן. אחד מאמני הבית המובילים של הסטנדאפ פקטורי עם רזומה של כמעט עשור על הבמה וקהל נאמן שעוקב אחריו באדיקות. השבוע הוא חוגג יומולדת אז כשתשבו בהופעה תוכלו לעשות לו קטע בעצמכם. הוא יופיע בצאת שמחת תורה במועדון הבית שלו, הפקטורי. עלות הכרטיס עומדת על 66 שקלים. תוכלו להזמין מכאן.

שני, 21.10, מתחילים ב 21:30

“סטנדאפ פקטורי” שביל המרץ 5, תל אביב

שני | אסף אשתר מנצח על שירה בציבור רוויית צחוקים

השבוע יש לנו אמן מיוחד שמככב בשתי פינות מקבילות: פינת הסלב + פינת ההזיה האקספרימנטלית. טוב, לא בדיוק הזיה, אבל משהו בהחלט לא סטנדרטי לאמיצים וההרפתקנים שביניכם. נתחיל מהתחלה? אוקיי. אז את אסף אשתר אין צורך להציג. דמות סופר אהובה לא רק בסטנדאפ הישראלי אם כי בתרבות הישראלית בכלל. כולנו יודעים מאיפה אנחנו מכירים את אסף (או לפחות אלו מאיתנו שנולדו עד אמצע הניינטיז) וזה כמובן “הקומדי סטור”. פנינת סטנדאפ שהיא לא פחות מנקודת ציון משמעותית על ציר התפתחות התרבות הישראלית. קאלט של כל הזמנים שעומד בגאון לצד פנינות כמו “החמישייה הקאמרית” ו”זהו זה”. “הקומדי סטור” התגלגלה לימים גם למופע אינטראקטיבי שמאד משלב את הקהל. גם המופע הנוכחי של אשתר הוא מאד כזה. אסף עשה המון בדרך ותמיד הרשים אותו ברצינותו. הוא שיחק הרבה בתיאטרון, הוא הנחה את הפנינה “האוניברסיטה הקטנה” עם משה פרסטר האגדי והוא גם תמיד הפגין אהבה גדולה ובקיאות בזמר הישראלי. בזכות בקיאות זו הוא שימש כשופט בתחרות “לא נפסיק לשיר”, הגיש את “ציפורי שיר עם אסף אשתר” ברשת ג’ ומשנת 2010 הוא מעלה את המופע שאנחנו מדברים עליו היום “כל המילים השמחות”. הרעיון של המופע הוא לספר לקהל את הסיפורים מאחורי השירים תוך כדי.. שירה בציבור. איך זה עובד? הוא מקריין את השירים תוך כדי הניגון והקהל שר. המופע מוגש בדרכו המצחיקה והחמודה של אסף אשתר. הקהל מגוון מאד ובניגוד למצופה כולל גם לא מעט חבר’ה צעירים. שירה בציבור קנתה לה מוניטין יציב של פעילות פנאי לזקנים בלבד והנה בא “יש לי יש לי” האגדי ומשנה את חוקי הנישה. אז אם אתם בראש פתוח ובא לכם לעשות משהו קצת אחר שירחיב את הלב, יוציא אתכם עם חיוך וילמד אתכם דבר מה או שניים על התרבות הישראלית, המופע הזה הוא לגמרי בשבילכם. כרטיס עומד על 91 שקלים וניתן להזמין כאן.

שני, 21.10, מתחילים ב21:30

“תאטרון גבעתיים” דוד רמז 40, גבעתיים

חמישי | שגיב פרידמן עושה את זה שוב והפעם בבאר שבע

ההישג האמנותי הכי משמעותי של פרידמן מהשנים האחרונות הוא כתיבת התסריט לסרט “מסע הטבעת”. הרבה פיגור ונון-סנס שמשתקף היטב גם בסטנדאפ שלו. הביקורות לסרט היו במקרה הטוב פושרות ובמקרה הרע קוטלות. אז אני רוצה לפרגן לשגיב. לא כל סטנדאפיסט כותב תסריט שיונייטד קינג הופכים אחר כך לסרט עם שורה מרשימה של שמות זוהרים, לפחות עד כמה שיש זוהר בעולם הקולנוע הישראלי. בקאסט תוכלו למצוא את דובל’ה גליקמן, שמוליק לוי, ישראל אטיאס, טוביה צפיר, גבי עמרני ועוד. שגיב פרידמן התפרסם כמעט בין לילה לאחר הופעתו הבלתי נשכחת ב”יומטוב” לפני מעל 15 שנים. גם פרידמן, כמו הקולגה דודו ארז, הוא עורך דין בהכשרתו (וגם שניהם מופיעים באותו יום, אולי הם נפשות תאומות?). הוא כותב מצוין והרזומה שלו מעיד על כך. פרידמן כתב להרבה תכניות הומוריסטיות במרוצת השנים: “יצפאן”, “שמש”, “לילה גוב”, “אחורי החדשות” ועוד. רבים זוכרים אותו מהעונה הראשונה של “צחוק מהעבודה” ובכללי הוא מן טיפוס כזה שנחרט בתודעה. הסטנדאפ שלו היה תמיד קצת שונה משל אחרים והוא גם השפיע על לא מעט סטנדאפיסטים צעירים ששאבו השראה מהסגנון שלו. חמישי הקרוב הוא מגיע לבאר שבע והכרטיסים במחיר שווה, 56 כרטיס רגיל ו 41 לחיילים וסטודנטים. אפשר להזמין כאן.

יום חמישי, 24.10, מתחילים ב 22:00

“קוקה בר” ארלוזורוב 50, באר שבע

חמישי | דודו ארז סוגר את החגים ברעננה

לא ייאמן (וסורי לבאס, דודו) אבל דודו ארז תכף נושק לחמישים! לדודו סיפור מעניין. לאחר שירותו הצבאי הלך ללמוד משפטים באוניברסיטת ת”א ובשביל פרנסה הוא עבד במקצוע השנוי במחלוקת: שוטר. אמיתי לגמרי. כיום הוא סרן במיל’ בפרקליטות הצבאית. את הקריירה האמנותית שלו הוא התחיל כתסריטאי בערוץ הילדים “ג’טיקס” (שלימים החליף את שמו ל”ערוץ דיסני”). אז אנחנו יודעים שדודו ארז הוא עורך דין ושוטר לשעבר, סרן במיל’, וכתב תסריטים לילדים עבור ערוץ דיסני. מתי זה נהייה רלוונטי, אתם שואלים? או, טוב ששאלתם. הפריצה המשמעותית של ארז לתודעת הקהל הייתה ב”מהדורה מוגבלת” בערוץ ביפ. לאחר מכן הגיעה “לילה בכיף” שנחלה הצלחה אף היא. בהמשך הוא עשה את “חיות לילה” עם ירון ברלד, בדרך היה כתב שטח בעונה 6 של “ארץ נהדרת” (מישהו זוכר את זה?), אחר כך החל לשדר גם ברדיו, עוד הרבה טלוויזיה, עוד הרבה רדיו, בקיצור, הבחור עבד. בשנת 2010 הוא עלה בפעם הראשונה לבמה הסטנדאפ וכנראה שעשה שם משהו טוב כי כבר באותה שנה יצא לסיבוב בכל הארץ ומאז הוא ממשיך למלא אולמות. הדבר שהרשים אותי יותר מכל אצל הבחורצ’יק הזה הוא הרהיטות והבהירות שלו. הוא מאד ורבלי. יש לו אוצר מילים עשיר ואהבה ניכרת לשפה העברית והוא לא מפחד להשתמש בלקסיקון שלו. אני מאד אוהבת אמנים שמשלבים “מילים חכמות” לצד ניבולי פה ושפת רחב. גם הקול הרדיופוני העמוק שלו שמרים את ההגשה שלו משחק מאד לטובתו. תחברו את זה עם נקודת מבט מעניינת ויכולת אנליזה אינטליגנטית של הדברים היומיומיים המפגרים ביותר וקיבלתם אחלה סטנדאפ ברמה גבוהה. חמישי הוא עולה להרים לרעננה ולא נשארו הרבה מקומות פנויים, אז אם מדבר אליכם, 75 שקלים לכרטיס, אפשר להזמין מכאן.

יום חמישי, 24.10, מתחילים ב 21:30

“בית יד לבנים”, אחוזה 147, רעננה