ארכיון תגיות: ג’ון אוליבר

סיכום חדשות הקומדיה 20.10-14.10

ג’ים ג’פריס חוזר לארץ, טריילרים לעונה החדשה של “ליידי דינמייט” ולדוקו על התכנית הכושלת של דיינה קארווי, וסדרות חדשות מבית ג’ון אוליבר וג’ק בלאק.

 

ג׳פריזראל

אוקי, תקשיבו לי נמושות! לא אכפת אם אני פוגע לכם בפוליטיקלי קורקט, או שוחט לכם את הפרות הקדושות, שאני מספר לכם שהסטנדאפיסט השערורייתי ג׳ים ג׳פריס יגיע להופעה נוספת בישראל. או, סליחה? אני פוגע לכם ברגשות שאני אומר לכם שאחרי שתי ההופעות המצליחות שלו פה ב-2016 הקומיקאי האוסטרלי, חוזר להופעה אחת ב-16 בינואר 2018 בהיכל מנורה מבטחים? אני היחידי שיש לו את האומץ להגיד לכם את האמת: שאתם יכולים לקנות כרטיסים למופע שלו בקישור הזה. ולא אכפת לי אם אתם נפגעים מזה.

מקור: טיים אאוט

בום בום

השבוע יצא הטריילר לעונה השנייה של סדרת הקומדיה הנפלאה והמטורללת של נטפליקס ״ליידי דינמיט״. בטריילר, אנחנו רואים שהסדרה תמשיך בכיוון המטא שלה  כשאחרי שבעונה הראשונה כיכבה הקומיקאית מריה במפורד בתור עצמה, עם עלילה שמבוססת על אירועים אמיתיים שקרו לה והתמודדותה האמיתית עם הפרעה נפשית דרך עדשה סוריאליסטית, העונה השנייה תעסוק, בין השאר, בעשייה של העונה הראשונה של הסדרה. מה שאומר שהעונה השלישית תעסוק בעשייה של העונה השנייה וכן הלאה, וכן הלאה. בטריילר אנחנו גם רואים כמה אורחים אהובים מהעונה הקודמת חוזרים, ביניהם פרד מלמד בתור הסוכן המיואש של מריה, אד ביגלי ג׳וניור ומארי קיי-פלייס בתור ההורים שלה, ג׳ייסון מנטזוקס, ג׳ני סלייט וג׳אד אפאטו, וכוכבים אורחים חדשים כמו ווירד אל ינקוביק, אנדי סמברג וההורים האמיתיים של במפורד. נראה שיהיה מטורף, כיפי ומרגש כמו העונה הקודמת. העונה החדשה תגיע לנטפליקס ב-10 לנובמבר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=yjBu9u9WSnU&w=560&h=315]

מקור: Indie Wire

דיינה קמה, דיינה נמה

בשנת 1996 דיינה קארווי, שהיה אחד מחברי ״סאטרדיי נייט לייב״ הבולטים של שנות התשעים בזכות דמויות כמו גארת׳ מ״עולמו של ויין״ וה״צ׳רצ׳ ליידי״ וחיקויים של ג׳ורג׳ בוש האב ורוס פרו, קיבל סדרת מערכונים משלו ברשת ABC. לקאסט של הסדרה הוא ליהק שני קומיקאים צעירים בשם סטיב קארל וסטיבן קולברט ובין הכותבים היו לואי סי קיי, צ׳ארלי קאופמן ובוב אודנקירק. איך סדרה כזו לא תצליח? זה מה שינסה לענות סרט דוקומנטרי חדש על התכנית בשם Too Funny To Fail, כי למרות כל הכישרון הזה, שכלל גם אנשים שעבדו לפני כן או יעבדו אחר כך בדברים כמו ״משפחת סימפסון״, ״קונאן״ ו״רוק 30״, וכמה מערכונים  מצחיקים, הסדרה שרדה רק למשך שבע פרקים. בטריילר שיצא השבוע לסרט אותו תכלו לראות כאן, מדברים אנשים כמו קארווי, קולברט וסי קיי, על הציפיות הענקיות שהיו לכולם לגבי התכנית והכישלון. נשמע כמו סרט מעניין לחובבי קומדיה, ומשהו שיכול לחסוך לי לסקר את הסדרה בשביל ״רוצים עונה שנייה״. הסרט הדוקומנטרי המלא יעלה לאתר הולו, ב-21 לאוקטובר ולטורנטיה הקרובה לביתכם.

מקור: Splitsider

וויאט פיפל, אמיירייט?

אם אתם אחד מהאנשים האלה ששונאים את שרה סילברמן מעמקי נשמתכם, שכנראה יש הרבה כאלה לפי הדיסלייקס שלה ביוטיוב, אבל עדיין מעוניינים בתוכנית דוקו-קומית על המצב היום באמריקה, כמו התכנית החדשה שלה עליה דיברתי בשבוע שעבר, אז חדשות טובות! וויאט סנק, כתב הדיילי שואו לשעבר שמככב כעת בסדרה הקומית People of Earth, קיבל השבוע לייט נייט חדש שישודר ב-HBO, בו סנק יצא להבין את הנושאים הגדולים של ההווה, ולחקור פתרונות אליהם. בין המפיקים הוא מנחה הלייט הלייט הפוליטי האחר של HBO, ג׳ון אוליבר שעבד עם סנק בדיילי שואו ואמר השבוע שסנק הוא האחד האנשים הכי מצחיקים, חכמים וסקרנים שהוא מכיר ושהוא לא יכול לחכות לראות מה הוא יעשה עם הפלטפורמה הזאת. אני בטוח שכל השמרנים האמריקנים שהזדעזעו מהתכנית של שרה סילברמן, ישמחו לשמוע מה בחור שחור ליברל צעיר רוצה להגיד.

מקור: Variety

בלאק קומדי

ג׳יבריש רוקנרולי ותנועת גבות מוגזמות, חברים! ג׳ק בלאק מפיק סדרה קומית חדשה לרשת ABC בעלת השם המבלבל מעט Boring, OR, שזה כנראה אמור לעסוק בעיירה בשם בורינג במדינת אורגון, אבל יכול להיות גם שאלה כזאת ״משעמם או….?״. הסדרה תעסוק בשוטרת בשם ג׳ונה שנחושה לעצור את שרשרת הרציחות בעיירה הקטנה בה היא גרה, בזמן ששאר השוטרים ואנשי העיר, פשוט לא רוצים לתת לעניין הרוצח הזה להפריע לחייהם השקטים. בלאק רק יפיק את התכנית, אבל יכול להיות שתהיה גם איזו הופעת אורח שלו בעתיד, אם יהיה איזה דמות של תושב עיר שמנמן בעל גבות הבעתיות במיוחד.

מקור: Variety

 

סיכום 2016 בעולם הקומדיה

טראמפ, נשים, לייט נייטים ישראליים ויונתן עמירן – הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז אפשר להגיד ש-2016 הייתה שנה לא משהו. נוסף על מה שנראה כמו כמות מוגזמת של סלבריטאים אהובים שמתו, בחירת ההתגלמות המוחשית של כל תגובת נאצה אינטרנטית למנהיג העולם החופשי ו-Fuller House, בעולם הקומדיה היו טרנדים רבים השנה, רובם שליליים. בואו ננסה לעשות סדר בבלגן הזה לפני שאנחנו מגיעים ל-2017, שנה שאנחנו משום מה חושבים שתהיה טובה יותר.

טראמפ, טראמפ, טראמפ

 

אני הייתי מאוד רוצה שסיכום השנה הזה יהיה לא פוליטי, אבל אי אפשר לדבר על עולם הקומדיה האמריקאי ב-2016, בלי להזכיר את טראמפ. למעשה, אי אפשר לדבר על שום דבר ב-2016 בלי להזכיר את טראמפ. אז בואו ננסה לדחוס את הכל לחלק הזה: אחרי ש-SNL מחקו את כל הקרדיביליטי שעוד היה להם כשנתנו לאדם הנוראי להנחות את התכנית שלהם בשנה שעברה, הם הבינו פתאום “היי, אולי הטראמפ הזה לא משהו!”. החבר הטוב של SNL וליברל הוליוודי מפורסם, אלק בולדווין, התחיל לחקות את טראמפ בתכנית, מה שכמובן גרם לנשיא הנבחר של ארצות הברית להפוך למבקר טלוויזיה ולטנף על התכנית בטוויטר. ג’ימי פאלון החליט גם הוא לאבד את כל הקרדיבלטי ש… אף פעם לא היה לו ולארח את טראמפ בתכנית שלו, ולשאול אותו את השאלות הקשות כמו “אפשר לגעת לך בשיער?“, בזמן שמנחי לייט-נייט יותר טובים כמו סטיבן קולברט סירבו לארח את טראמפ, וקולברט החליט כתחליף לארח גרסא מצויירת שלו. תכניות הסאטירה/ אקטואליה קומיות המשיכו לגדול באמריקה עם המשכה של הדיילי שואו בלי ג’ון סטיוארט, עם ג’ון אוליבר, עם השחקנית החדשה והמעולה בזירה סמנת’ה בי ואפילו סת’ מיירס מ-NBC עם פינתו A Closer Look At. בינתיים קומיקאי לא מאוד מוכר מה-UCB זכה לתהילה בזכות היותו חקיין טראמפ הכי טוב, והאיש היחיד שהצליח להגזים את האיש הכי מוגזם בעולם, ובעיקר כל תעשיית ההומור באמריקה ניסתה למצוא משהו מצחיק בבחירות הנוראיות האלה.

אדולט סווים טובעים ברפש

מאז הקמתה ב-2001, Adult Swim, הרצועה הלילית למבוגרים של רשת האנימציה האמריקאית Cartoon Network, הביאה לנו הרבה קומדיה משובחת. מתכניות האנימציה הנונסנסיות שהיו שם בתחילתה כמו Aqua Teen Hunger Force ו-Harvey Birdman, דרך התפתחותן של תכניות לייב-אקשן משובחות לא פחות כמו The Eric Andre Show ו-Children’s Hospital, ועד להיטים עכשוויים כמו Rick and Morty. אין ספק שאדולט סווים היא מקום מצוין להומור ניסיוני במיוחד. אלא אם במקרה את אישה. כן, זו הייתה השנה שאנשים שמו לב שמתוך 47 היוצרים של סדרות חדשות ברצועה, 0 מהם היו נשים. זה לא היה צירוף מקרים. מייק לאזו, אחד מהאנשים בצמרת אדולט סווים, ניסה להסביר את המחסור בנשים בכך שקומדיה מושתתת מאוד על קונפליקט – שנשים, במילותיו ,”לא מבינות”.

העניינים המשיכו להידרדר כשברט גלמן, קומיקאי וכותב שיצר כמה ספיישלים בשביל הרשת, הודיע בטוויטר על ניתוק קשרים עם הרשת בגלל מערכת היחסים שלה עם נשים ובשל החלטתה לשדר תכנית מערכונים הקשורה לתנועת האלט רייט, כן, אותה תנועה פוליטית הזויה וגזענית שעזרה לדונלד טראמפ להיבחר (פאק, חשבתי שסיימנו איתו).

אדולט סווים ביטלו את התכנית Million Dollar Extreme Presents: World Peace שהכילה בתוכה שימוש בבלקפייס ובצלבי קרס, שגרמו ליוצר התכנית סם הייד להשתגע על טים היידקר, חצי מהצמד “טים ואריק” שעבד וממשיך לעבוד עם הרשת, וכמובן קיבל הטרדות לא פוסקות ממעריצי התכנית. בסך הכל שנה לא מאוד טובה לרשת, אבל כולנו יודעים שנמשיך לראות “ריק ומורטי” השנה, כשהם יחזרו.

נשים אי אפשר לחיות איתן, אפשר לפרוץ להן לאתר

ואם כבר מדברים על נשים בקומדיה: הפתעה, שנת 2016 לא הייתה טובה במיוחד להן. כן, יצאו הרבה סרטים טובים וסדרות טובות שנוצרו על ידי נשים או שנשים כיכבו בהן, אבל היה את כל סקנדל “מכסחות השדים”, שבו גברים מכל רחבי העולם הגיבו לעובדה שנשים יככבו ברימייק לאחד הסרטים האהובים עליהם באותה צורה שבה רב יגיב לנאצי סקינהד מזיין חזיר באמצע בית הכנסת שלו. איומי מוות: הטרדות רשת, והרבה הרבה התבכיינות באינטרנט על סרט שבא, הפסיד מלא כסף בקופות, והלך. אפילו טראמפ (גודאמיט!) השתמש ברימייק כעוד דרך להתסיס את בסיס המעריצים המטורף שלו, שהוא כבר פחית קולה ביד של חולה פרקינסון. וכמובן מי שיסבול הכי מהחרא הזה היא אישה שעשתה את שני הפשעים הכי חמורים: להיות אישה ושחורה, לסלי ג’ונס, חברת SNL שכיכבה ב”מכסחות השדים” וזכתה לשלל הודעות גזעניות ומבחילות ולפריצה לאתר הרשמי שלה וגם לפרסום תמונות עירום ופרטים אישיים שלה. פאק.

קומדיה בקופות

אבל אולי הכישלון של “מכסחות השדים” לא היה רק בגלל חילול הקודש שהוא כיסוח שדים ללא כרומזום Y. הכתבה המעניינת הזאת ב-Guardian מציעה תיאוריה אחרת ומעלה נקודה מעניינת: “מכסחות השדים” היה כישלון קופתי… אבל הוא גם היה סרט הקומדיה הלא מצויר שהכניס הרבה כסף השנה. כן, זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. השנה הייתה מלאה בסרטי המשך כמו “מכסחות השדים” ו”זולנדר 2″ ו”החתונה היוונית שלי 2″ (כן, זה יצא השנה!), שניסו למשוך את הצופים בעזרת נוסטלגיה ונכשלו, אבל גם סרטים מקוריים ומעולים כמו Popstar:Never Stop Never Stopping ו”בלשים בע”מ” נכשלו. וכן, היה את “מסיבת נקניקיות”, שהיה די טוב לדעתי, והרוויח כסף, אבל חוץ ממנו, נראה שהדרך הכי טובה להרוויח כסף מקומדיה עכשיו זה בעזרת קווין הארט ודווין ג’ונסון. נראה כמה זמן זה יחזיק.

ובארץ…

אה, שיט כן. ישראל. הארץ שאני חי בה. גם פה קרו דברים בעולם הקומדיה. שוק המוזיקה הקומית זכה לתחייה  בזכות הלהיטים “מתוקה מהחיים” ו”עור ברווז”. כל קומיקאי או כותב קומדיה החליט שהוא צריך סדרה אוטוביוגרפית (או סמי-אוטוביוגרפית) משלו מה שהביא ל”צומת מילר” המעפנה, “מסובך” הנוראית ו”לצבי יש בעיה״ הדווקא לא רעה. אבל אני חושב שטרנד הקומדיה הכי מרכזי של 2016 היה מלחמת הלייט-נייט. כל כמה זמן מנסים להחיות פה את הפורמט הזה, והשנה שתי תכניות חדשות עלו לאוויר ברשתות מתחרות, “היום בלילה עם גורי אלפי” ו״לילה עם אסף הראל״ (נוסף לתכניותיהם של קיציס וטל פרידמן, שפחות שרדו). התכניות נבדלו אחת מהשנייה די מהר, אלפי הלך יותר לכיוון לייט-נייט קלאסי עם אורחים ומונולוג אקטואלי שמושפע קצת מג׳ון אוליבר, בזמן שהראל הלך על כיוון יותר ניסיוני עם תוכנית שמורכבת בעיקר ממערכונים משונים בכיכובם של קומיקאים צעירים ומוכשרים (חלקם חברים שלי). שתי התכניות סיפקו הרבה קטעים מצחיקים השנה, והספיקו לשכור ואז לפטר כמעט את כל תעשיית הסטנדאפ האלטרנטיבי. ״היום בלילה עם גורי אלפי״ תחזור רשמית לעונה שנייה ב-2017, אבל ״לילה טוב עם אסף הראל״ כבר חזרה לפני כמה שבועות, כאמור מינוס 90 אחוז מהצוות של שנה שעברה, אבל מה לעשות, צריך לפנות מקום לאליל הקומי שהוא ינון מגל.

אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב שקרה ב-2016, והדבר הכי טוב שקרה ב-2016, זה שהתחלתי לכתוב בשביל ילדי הקומדיה. אין בעד מה על כל הצחוקים שסיפקתי לכם ונתראה בשנה הבאה.

 

סדרות הקומדיה הטובות, 2015 (שת”פ עם טי וי און דה רדיו)

מהן הסדרות הקומדיה הטובות של השנה? ילדי הקומדיה בשת”פ עם טי וי און דה רדיו ברדיו הקצה

רדיו הקצה ממשיך לעשות דברים מגניבים ומסכם את השנה בתחומים השונים. טי וי און דה רדיו, תכנית ביקורת הטלוויזיה של ירון טן-ברינק ולילך וולך, מסכמת את הסדרות הטובות של השנה. למזלנו  הם התחילו עם הקומדיות. סיכמנו עבורכם את הנימוקים שלהם ונוסיף את הבחירה שלנו.

אנחנו רוצים להתנצל בפני לילך וירון שקטענו את דבריהם והוצאנו אותם מהקשרם. להקשר המלא תצטרכו להאזין לתכנית.

*אף על פי שלא מספרנו את הדירוג, הדירוג הוא מלמטה למעלה, כלומר מ-10 עד 1.

מחלקת גנים ונוף

ירון: אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות, שהביאה לתוכה הרבה כישרונות כמו עזיז אנסרי, איימי פולר, כריס פראט.

לילך: סדרה טובת לב לאחר שהתרגלנו לסדרות אכזריות ומביכות ולהכול חרא.

ויפ

ירון: מלבד ג’וליה לואי דרייפוס הנהדרת זאת סדרה שלא מפסיקה להשתפר. הסיטקום הנסבל היחיד של HBO. תיאור אותנטי של הפוליטיקה האמריקאית כמו , אם לא יותר, מבית הקלפים.

לילך: סדרה משמחת עם עוד אישה שעומדת בראשה. משמח שהיא הצליחה מסיינפלד. חלק ממגמת השקיפות המתרחבת בכל העולם, למשל ברשתות החברתיות.

ריק ומורטי

ירון: רציתי שזה יהיה  מקום ראשון. הדבר הכי קרוב לסמי הזיה. סוג של מיינדפאק. בנוסף  יש בה עומק פילוסופי, להבדיל מסדרות אנימציה אחרות.

לילך: העולם שבו אנחנו חיים מוזר, מפחיד וחסר חוקיות. וריק ומורטי מצליחים להעביר את זה. הייחוד בסדרה הוא דמויות אנימציה מתפתחות ועם נשמה ולא עוד ברט סימפסון, שנשאר בן שמונה לנצח.

בתוך איימי שומר

לילך: אני מאוד אוהבת את איימי שומר, אבל יש גם המון ביקורת עליה, למשל ספיישל הסטנדאפ והסרט המאכזב, שמאכזב נשים בפרט. הסדרה שלה הביאה כמה דברים טובים, מערכונים שאפשר היה להפוך לוויראליים.

ירון: כסדרת מערוכנים היא הבריקה רבות בעונתה השלישית. ההצלחה שמה אותה במקום קשה. קומיקאית שנבנתה מהפה הגדול שלה וצריכה עכשיו לשים לב מה היא אומרת.

סאו’ת פארק

לילך: הקהל השתנה וסאות’ פארק מגיבים לעולם הסינתטי של הפוליטקלי קורקט ולתופעות אחרות: שנאה, גזענות ועוד. הם החליטו העונה להתייחס לא רק לרפרנסים תרבותיים אלא גם לכל מה שעובר על ארצות הברית.

ירון: הסדרה סאות’ פארק השנה היא סדרה חדשה. היא לא באותו עולם. האקטואליה משתלטת על העיר עם הג’נטריפיקציה והפוליטקלי קורקט. הפוקוס שלה חד מתמיד.

לואי

ירון: כולנו מעריצים את לוא סי קיי וסוגדים לו, עם זאת העונה פחות טובה מקודמתה, שהגיעה לשיאים של אמת חשופה. הביקורות על העונה הקודמת שלא הייתה מצחיקה הרתיעו את לואי והוא הלך על סדרה מצחיקה יותר.

לילך: אני חושבת שאם יש משהו שהבנו הוא שהדבר הגרוע ביותר לקומיקאי הוא להפוך למיינסטרים ולהצליח. הוא לא הלואי סי קיי הלוזר שהתחיל. הוא לקח צעד אחורה מהעונות הקודמות. לואי אדם אמיץ  ומאוד ודרושה הפסקה.

השבוע שעבר עם ג’ון אוליבר

ירון: עונה מדיהמה, פורמט מדהים. כל מה שג’ון סטיוארט המציא בדיילי שואו הוא פיתח ומגביר את הווליום. הקטעים שלו ברשת כל כך ויראליים. גם בנושאים קשים ומורכבים הוא תווה באמנות גדולה תחקיר עיתונאי מעולה שהוא גם קומדיה גדולה. ג’ון אוליבר מפוצץ את הווליום.

לילך: יש לו צוות מדהים. לעומת ג’ון סטיוארט, שהיה תקוע בדימוי המתפלצן הדמוקרטי, ג’ון אוליבר הוא האחר האולטימיטיבי. הבריטיות שלו נותנת לו רישיון לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. האמריקאים מוכנים לקבל ביקורת כלפי אמריקה מנתינים שלא אמריקאים. מאוד מצחיק.

נת’ן פור יו

לילך: אפרופו האחר, נת’ן הוא חייזר. הוא מגיע לכל מיני בתי עסק כדי לעשות קואוצ’ינג ועושה את זה באופן העקום והיצירתי ביותר. בתוך האספרגריות שלו הוא יוצר רגעים נוגעים ללב.

ירון: הוא ביורורקרט גדול ומתיש ביורוקטים בצורה שאתה מוחא לו כפיים. הוא יוצר ז’אנר מוקו-ריאליטי מתוסרט וחצי לא מתוסרט, שלא מסתיר את המניפולציות. חכם כל כך.

מאסטר אוף נאן

לילך: עוד תכנית שפיתחה את הז’אנר תכנית על כלום. בכל פרק עזיז אנסרי מדבר על הקטנות שבחיים ובכל פרק יש נושא אחר. עוד דוגמה לקומדיה טובת לב, אחרי הדיכאון והשכול. תחושה שגם משהו טוב יכול לקרות בעולם הזה. התכנית שלו היא סמן לסטנדאפיסטים של היום שמדברים על חייהם ולא על האירועים הגדולים.

ירון: אחד הסטנדאפיסטים הכי מוערכים בארצות הברית. כמו סטנדאפיסטים אחרים נכנס לסדרה שתפורה לממדיו והוא היוצר שלה. הצליח ליצור קומדיה מחממת לב וטובה. מביא רגישות שממש הייתה חסרה בטלוויזיה.

ברוד סיטי

לילך: היוצרות אמיצות כי הן גוררות את עצמן ואת הדימוי שלהן בכל הסחלה שהן יכולות למצוא, וכל הזמן קורים להן דברים איומים והן עצמן איומות. מאוד קיצוני.  מוציאה את גירלז רע מאוד. הן עוסקות בעצמן באופן הרבה פחות מוקסם מהריח הנפלא של החרא שהן מייצרות. כמו להיות בבה”ד 12 לנצח.

ירון: כל מי ששכל בקודקודו יסכים שהמקום הראשון שייך לברוד סיטי. הדרך המהממת שהן עשו מסדרת רשת מעוררת תקווה והשארה. קומדיה יהודית במיטבה, של גאפס.  מאוד לא לוקחות את עצמן ברצינות. פרוע ומטונף. דמויות נשיות שאין כמוהן במסך. הן פשוט טינופת.

בחירת ילדי הקומדיה: קטסטרופה

צוות טי וי און דה רדין לא הכניס אותה לעשרת הגדולים. אבל כחצי אנגלופילים וחצי איריפילים אנחנו חושבים שזו הסדרה הקומית שהייתה כתובה הכי טוב השנה. היא מתחילה היכן שקומדיה רומנטית מסתיימת, הגבר מהסטוץ חוזר ומתחילה מערכת יחסים בין אנשים שבכלל לא מכירים זה את זה. נכון שאין בה הקיצוניות והמסרים הישירים שבקומדיות האמריקאיות, אבל היא מביאה משהו ישן וטוב: דיאלוגים שנונים מאוד וסיטואציות, שבכל סדרה אמריקאית היו מביאות לפיצוצים, הנגמרות באנטי-קליימקס. יש מעט נסיגה מזה בפרק האחרון המאכזב, אבל זו הסדרה שבהחלט הכי גרמה לנו לצחוק בקול רם.
למצעד הקצה

חדשות הקומדיה, 19.11-15.11

לאן נעלמו ריצ’ל ומוניקה בפרקים של חברים? אילו סטנדאפיסטיות נכנסו לרשימת הסטנדאפיסטים של נטפליקס? מה יש לג’ון אוליבר להגיד על פריז? מה כתבה שרה פיילין על לואי? ומה קשור ספורט?

אם אתם אוהבים תשובות לשאלות, חדשות הקומדיה בלי פואנטה.

15.11

זו לא ריצ’ל

זוכרים את הסדרה ההיא משנות ה-90 “חברים”, הידועה גם בתור מילוי החורים של יס והוט בכל פעם שאין תקציב לסדרות קומיות חדשות?
אז איך זה שעם כל השידורים החוזרים אף אחד מאתנו לא שם לב לזה שרייצ’ל ומוניקה הוחלפו פעמיים על ידי שחקניות שלא דומות להן כלל?

מקור: דיילימייל

16.11

הנשים של הסטנדאפ

פנו את הרשימה לנשים. נטפליקס מעדכנת את רשימת הסטנדאפיסטים הטובים ביותר ומכניסה פנימה גם את איימי שומר, ניקי גלייזר ועוד נשים מצחיקות שלא שמעתם עליהן.

הרשימה של נטפליקס. מקור: נטפליקס לייף

 

ניקי גלייזר. מהסטנדאפיסטים הכי טובים

17.11

חדשות הלובר של אוליבר

האמריקאים לא פתחו CNN כשהם רצו לדעת יותר על מתקפת הטרור בפריז. הם העדיפו לוותר על פרשנויות ארוכות ומיותרות ולפנות היישר לג’ון אוליבר, שהגיש את החדשות בדרכו ה… ייחודית . רוצים לקרוא למה אבל בפרשנות ארוכה ומיותרת? הקליקו!

מקור: דה אטלנטיק

18.11

מה קשור על המפה

התכנית שעושה צחוק מהספורט הישראלי “אנחנו במפה” עלתה בערוץ 2 בכיכוב של שלישיית “מה קשור”.
התכנית עוסקת בחולשותיו ותחלואיו של הספורט הישראלי. תציבו מצלמה במשחק של בית”ר, זה יעלה לכם פחות…

מקור: מאקו

19.11

שרה גיבורת לואי

למה הקדישה שרה פיילין פרק שלם מספרה ללואי סי.קיי ואף הזמינה אותו לדוג באלסקה?

מקור: פיפל

העובדים הזרים של הקומדיה האמריקאית\ גארי סילברמן

טרבור נואה מוכיח שקומדיה אמריקאית היא כמו כל עסק בעולם

 

המצב בארה”ב לא משהו היום. וושינגטון לא מתפקדת, וול סטריט לא משתנה. יש הצפות והכבישים לא מתוחזקים. משקיעים זרים שולטים באספקת הקטשופ, “גבינה מותכת” ועוד מוצרי מזון בסיסיים.

ולכן ההכרזה שטרבור נואה (31) ירש את ג’ון סטיוארט כמנחה ה”דיילי שואו”, הדאיגה את כולנו.

ההכרזה על המעבר הגיעה שבוע אחרי שג’יימס קורדן הבריטי התחיל להנחות את ה”לייט נייט שואו” ב-CBS  ואחרי שג’ון אוליבר קיבל תכנית משלו ב-HBO. נראה שבארה”ב נגמרו הכישרונות הקומיים, וצריך להתחיל לייבא מבחוץ.

אבל אין מה לדאוג בגלל נואה וחבריו הזרים. עלייתם היא לא סימן להתדרדרות של אמריקה, אלא סימן דווקא לעלייה בכוח האמריקאי. מדיה חברתית, רשתות שידור שמוכרות תכניות לכל העולם והקסם הישן של הוליווד – כל אלה גרמו לכך שההומור האמריקאי התפשט לרמה שבה אפשר למצוא קומיקאים בסגנון בכל מקום על כדור הארץ.

מצחיק איך קומדיה אמריקאית צומחת – כמו כל עסק בעולם. היא הופכת לעסק חובק עולם שיכול להשיג תשומות, חומרי גלם ועבודה מכל מקום על הגלובוס. דבר כזה לא יכול לקרות בברזיל, סין, הודו או רוסיה של היום, ולדעתי  גם לא בעתיד. לארה”ב יש יתרון תחרותי בנושא הצחוקים.

בכל רגע נתון בהיסטוריה האמריקאית חלק נכבד מהאוכלוסייה היה קצת מבולבל ועוד לא ממש על הרגליים, מנסה להבין רגע איך הפך לחלוץ, מהגר, עבד או נווד. פתאום הם מצאו את עצמם גרים בארץ נוכרייה, וההומור הוא בן הברית הרגיל של המיעוט, המיעוט שמסתכל על החברה מבחוץ.

כדוגמה אני יכול להביא את ההומור הישראלי לעומת ההומור האמריקאי-יהודי. יהודים הם מיעוט בארה”ב אבל רוב בישראל, ובשתי הקבוצות יש בערך אותו מספר אנשים. אני לא זוכר יותר מדי ישראלים מצחיקים, הם עסוקים מדי בעניינים הרציניים להפחיד של מדינת ישראל, לעומת יהודים אמריקאים. אלה מצחיקים [נראה שהראש של הכותב תקוע כל כך עמוק בתחת האמריקאי שהוא תכף יוצא משם לחלל – המתרגמת]. יש המון כוכבי קומדיה יהודים-אמריקאים עם שורשים מזרח אירופיים – מהאחים מרקס עד ג’ק בני, ג’ורג’ ברנס, לני ברוס, וודי אלן, מל ברוקס, ג’רי סיינפלד וסטיוארט בכובדו ובעצמו.

ארה”ב סיפקה גם קרקע פורייה למצחיקנים דוברי-אנגלית לא אמריקאים. קומיקאים בריטים רבים פלשו לארה”ב – צ’רלי צ’פלין, סטן לורל, בוב הופ שנולד בדרום לונדון, ומלך הוואן-ליינרים, הנרי (“קח את אשתי, בבקשה”) יונגמן, שהופיע לראשונה בליברפול. אליהם נוסיף גם קומיקאים קנדיים – ג’ים קארי, מייק מאיירס, סת’ רוגן. מאוסטרליה קיבלנו את דיים עדנה ואת פול הוגאן (לא הרבה, אבל לא רציתי להתעלם מהאוסטרלים, שלא ייעלבו).

נואה התחיל להופיע ב”דיילי שואו”  בעונה הקודמת. הוא בהחלט עשוי מחומר של קומיקאים אמריקאים – הוא הגיע ממקום אחר והוא קצת שונה. בן לאם שחורה ואב לבן שנולד בדרום אפריקה ב-1984, שנה שבה נישואים בין גזעיים עוד היו אסורים שם בחוק, הוא אמר שנולד וגדל בעולם שבו “עצם קיומו היה פשע”.

הבידול של נואה הוא שהגיע מפינה ממש לא צפויה בתחום הקומדיה. בשנים שבהן התבגר התחוללו בדרום אפריקה מהפכות. דבר כזה היה עשוי להבריח את הצעירים מתרבות הפופ האמריקאית – אבל זה לא קרה. במקום זה קיבלנו מחליף ראוי לג’ון סטיוארט – תוצרת ניו ג’רזי בן 52. ונואה מתאים לגמרי לתפקיד הקומיקאי המרכזי של שנות האלפיים.

מיד לאחר ההכרזה על ההחלפה הצליח נואה לעצבן את מובילי הדעה במדיה החברתית. הסיבה הייתה הסיבה הרגילה: הציוצים שלו בטוויטר. באחד מהם השמיץ “בנות שמנות בכל מקום” (ציוץ שדי מדבר בעד עצמו). באחר כתב: “כמעט דרסתי ילד יהודי. הוא לא הסתכל כשחצה את הכביש, אבל הייתי מרגיש ממש רע – זו מכונית גרמנית!”.

בקומדי סנטרל הוציאו הודעה לעיתונות שבה הביעו תמיכה בנואה, בדיוק כשהיה עסוק בלעורר עוד סערות בטוויטר (וזה דבר שבעלי הכוח כיום אוהבים שהעובדים שלהם עושים).

אמנם לא צחקתי מאף אחד מהציוצים, אבל אני מחייך כשאני חושב על בן התערובת מאפריקה שיחליף את יליד ניו ג’רזי, בבת עינה של הקומדיה הטלוויזיונית בארה”ב.

רק באמריקה, כמו שאומרים, רק באמריקה.

***

תרגום ושכתוב: טל ניר קסטל

מקור: 

The funny thing about American comedy – FT.com

עידו רוזנטל – ראיון רגיל לקראת הכנס Comedy for a Change

מתי קומדיה שינתה את פני הפוליטיקה ומתי פוליטיקה החזירה לה. שיחה עם התסריטאי  והעורך עידו רוזנטל

 

עידו רוזנטל, קומדיהביום ראשון הקרוב יתכנסו מיטב יוצרי הקומדיה בארץ וגם מעט מהעולם לכנס יחיד במינו, בכותרת Comedy for a Change

מושב באותו שם ינחה התסריטאי והעורך עידו רוזנטל (קצרים, כל לילה עם אסף הראל). יצטרף אליו כתב החוץ של ערוץ 10 נדב אייל והם ידונו במקרים שבהם הקומדיה שינתה את הפוליטיקה ולהפך.

 

 איך הגעת לקומדיה?

“בספר המחזור של כיתה ט׳ כתבו עליי ‘הוא נורא אוהב את הים, והבדיחות שלו לא מצחיקות אף פעם’. מאז אני ממשיך לנסות”.

מתי קומדיה שינתה מציאות?

“ברגעים אלה ממש מתארגנת מלחמת עולם סביב קומדיה של סת׳ רוגן, אבל בלי קשר, קומדיה משנה מציאות כל הזמן. בכל פעם שאתה צוחק מבדיחה על נושא רציני, אתה נותן לדעה של הקומיקאי להיכנס לך לראש וגם אם המסרים האלה לא משפיעים בהתחלה, לאט לאט הם מחלחלים ומשנים את המציאות”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“וואו. כל מי שאני אוהב השפיע עלי. החל מהגששים, מוני ובראבא, פלטפוס, דרך מונטי פייתון, לואי סיקיי, ג׳ון סטיוארט, ג׳ון אוליבר, סטיבן קולבר ועד האנשים שאני עובד איתם כל יום”.

מה מצב ההומור אצל פוליטיקאים?

“פוליטיקאים בישראל לוקחים את עצמם ברצינות ובדרך כלל כשהם מנסים להצחיק זה בעיקר מביך”.

מי הפוליטיקאים הכי מצחיקים בעיניך ומי הכי פחות?

“הפוליטיקאים היחידים שכן מצחיקים משתמשים בתכונה שמאוד חשובה לפוליטיקה – ציניות. ובתחום הזה השניים שאני יכול לציין הם שרון ואולמרט”.

יש טענה שהיום הסאטירה נעלמת בדאחקות. אתה מסכים איתה?

“לא. בפריים טיים אולי מתעסקים יותר בבידור, אבל אם יוצאים קצת אפשר למצוא יופי של דברים, למשל בערוץ הראשון כל שישי בתשע וחצי“.

יש דברים שאתה מתבייש שמצחיקים אותך?

“לא מתבייש בדברים שמצחיקים אותי, אבל יש תכניות מחו״ל שאני קצת מתבייש שאני אוהב לראות. נראה לי

שהגרסה האמריקאית של ‘לרדת בגדול’ עומדת בראש”.

 עדיף להיות ליצן עצוב או טרגדאי צוחק?

“אני בוחר ליצן עצוב. הוא לפחות אותנטי בניגוד לטרגדאי הצוחק שהוא בעיקר ציני”.

 

***

22-21 בדצמבר, סינמטק ירושלים