ארכיון תגיות: ג’ים הנסון

אופן מייקס, אילתור וחבובות: מסע קומדיה בניו-יורק

כתבנו יונתן עמירן טס לניו-יורק לעשות כל מיני דברים של קומדיה אז הכרחנו אותו לכתוב על זה בשבילנו

.

 

השבוע ניצלתי את הפריבילגיות הכלכלית שלי בתור אדם צעיר שגר אצל שני הוריו האמידים, וטסתי לניו-יורק -עיר האורות. מובן שבתור חובב קומדיה בלתי נסבל אני עשיתי שם הרבה דברים שקשורים לנושא האתר הזה (בנוסף להרבה דברים שקשורים לנושא האחר הקרוב לליבי ועורקי – אוכל!). בואו ואספר לכם על כמה מהם.

סטנדאפיסט ישראלי בניו-יורק

דבר ראשון, כמו כל סטנדאפיסט תל-אביבי שטס למקום בחו״ל, שבו יש לפחות אחוז של דוברי אנגלית – ניסיתי לעשות סטנדאפ בבמה פתוחה. בחנתי מראש את החומרים שלי וגיליתי שרובם ישראליים מאוד, שלא לומר תל-אביביים. יש לי בדיחות על מספרות בתל-אביב, פיצוציות, מסעדת מחניודה, חסויות ברדיו, חגי ישראל ומילים וביטויים בשפה העברית. לא ממש חומר שעובר בחו״ל. חפרתי וחפרתי בגוגל דוק בבדיחות שלי כדי לחפש בדיחות שמיתרגמות לאנגלית, ומצאתי כמה, רובן על המראה החיצוני שלי וחוסר ההצלחה שלי עם בנות המין השני. לא חומר מקורי במיוחד, אך לפחות משהו שיבינו.

נרשמתי דרך האינטרנט לליין הסטנדאפ “Laughing Buddha Comedy” (אתה יודע שזה יהיה מצחיק שיש את המילים “laughing” ו-״comedy”). לעומת כל הבמות הפתוחות שאני מכיר פה בישראל, כדי להירשם לבמה הזאת הייתי צריך לשלם מחיר סמלי של חמישה דולר ולהבטיח שאקנה משקה בבר. איזה מין מודל כלכלי זה? מה הם מנסים לעשות? להרוויח כסף?!

הגעתי אל הבר ומיד ראיתי קבוצה של קומיקאים יושבים ומנהלים שיחות גסות על איברי מין גבריים ונשיים. ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון. זה היה ממש כמו פרק של ״קראשינג״ רק בלי אף אחד שאתם מכירים. כשהתחיל הערב, הובלנו אל המרתף הקטן והחשוך שבו תתקיים הבמה, שהיה אזור ההופעה הקטן ביותר שאי פעם הופעתי בו, אך לעומת כל המקומות בתל-אביב, לא היה בקומה של הבר. הרחתי טסטוסטרון רב בחדר, ואכן כשהסתכלתי מסביב ראיתי שאני מוקף בגברים. היו רק שתי נשים בחדר בסך הכל, ורק אחת מהן הופיעה. בתור גבר די נשי, הרגשתי קצת לא בנוח. והחלק הכי גרוע היה שהאישה לא הייתה מצחיקה.

רוב המופיעים לא היו מאוד מצחיקים. לרבים מהם הייתה אנרגיה ואופן הגשה טוב, אך ללא הפאנצ׳ים הדרושים כדי להנחית את הבדיחות. ההנחיה גם שונה ממה שאני רגיל לו בארץ. ב״מיותר״ נהוג שהמנחה יעלה בין כל מופיע ויספר כמה בדיחות, וגם בבמות אחרות המנחה עולה כל שניים או ארבעה מופיעים. ב-Laughing Buddha המנחה עלה בין כל מופיע, אבל עשה סט מלא רק בהתחלה, ולאחר מכן פשוט השתמש בזמן כדי להכריז מי יהיה המופיע הבא ולשמור על האנרגיה. זה דרך נחמדה לא להמאיס את המנחה על הקהל, אבל אני לא יודע אם ירצו לעשות דבר כזה בארץ. סדר העלייה נקבע גם הוא בצורה שונה: כל השמות הוכנסו לדלי ואז נבחרו באקראי. לאחר שהמנחה שלף מתוך דלי ההגרלות את שמי וביטא אותו בקושי רב,, עליתי לבמה, לחוץ כמו שלא הייתי כבר שנים לפני הופעה.

אני מרגיש שההופעה שלי הלכה די בסדר, מספיק טוב שחזרתי לשם לאחר כמה ימים. הפעם הייתי פחות לחוץ, ונהניתי יותר מההופעות. או שאולי המופיעים היו טובים יותר. אני רוצה גם להזכיר את הגיוון של המופיעים, היו אולי מעט נשים (במייק השני שהייתי הייתה לפחות יותר מאחת) אבל עדיין היה גיוון רב. אסייתים, שחורים, הומואים, לסביות, ביסיים, ממש כמו תוכנית סטנדאפ בנטפליקס.

דיברתי קצת על ישראל בהופעה שלי, הרגשתי שאני צריך. פתחתי עם השורה הסרקסטית ״אני בחופשה מישראל בניו-יורק. הייתי פשוט צריך להתרחק מכל היהודים האלה״. ודיברתי קצת על תפקידי השולי בצבא, ועל איך בישראל כולם צריכים להעמיד פנים שהם אוהבים את גל גדות. אחרי ההופעה אחד מהסטנדאפיסטים שאל אותי על סצנת הסטנדאפ בתל-אביב. הוא שאל בהתחלה האם מספרים בדיחות גסות בישראל, אמרתי שכן, ואפילו בונים על זה פרסונות שלמות. ואז הוא התעניין בקשר לבדיחות גזעניות והאם זה מקובל. הסברתי שאם כבר זה יותר מקובל בישראל מאשר באמריקה, אולי בגלל שפחות מגוון אצלנו. בדיחות שהיו הורסות את הקריירה של קומיקאי אמריקאי הן דבר רגיל אצלנו. לא יודע אם זה טוב, אבל זה המצב.

 

חזרתי עוד פעם אחת לאותה הבמה, הפעם בתור יעקוב רובינשטיין, הקומיקאי המבוגר וחסר הטאקט שאותו גילמתי בתוכנית האינטרנט שלי ״לילה בחללית בלי יונתן עמירן״, וחמוש במצלמת וידיאו. סיפרתי כמה בדיחות על לואי סי קיי וטראמפ, אבל סגנון ההפוך-על-הפוך לא עבד בשביל הקהל המצומצם שהיה במועדון באותו זמן. עדיין, זו בהחלט הייתה חוויה. אני ממליץ לכל סטנדאפיסט או סטנדאפיסטית בעלי מספיק ביטחון ושליטה באנגלית לנסות את זה אם הם בארץ זרה בעלת אופן מייקס. אבל תשאירו את הדמויות המשונות בבית.

אלתור בניו-יורק

אך שלוש ההופעות שלי באותו בר נידח לא היו מספיקות כדי לספק את הסקרנות הקומית שלי, והלכתי גם שלוש פעמים ל-Upright Citizens Brigade Theater, הידוע גם כ-UCB, מועדון האלתור והקומדיה הגדול בניו-יורק. ה-UCB הוקם בתחילת שנות האלפיים על ידי קבוצת הקומדיה בעלת אותה השם של מאט בסר, איימי פולר, מאט וולש ואיאן רוברטס. במועדון יש הופעות לונג-פורם אימפרוב בשיטת ה״הרולד״ וגם מופעי מערכונים וסטנדאפ.

בביקוריי שם זכיתי ליהנות ממופע מערכונים שהגימיק שלו הוא שהוא נכתב ביום אחד, גרסה פארודית של השעשועון Jeopardy וגולת הכותרת, הופעה של ASSSCAT, מופע האלתור הנחשב ביותר בתיאטרון, ובו כמה מהמאלתרים המוערכים ביותר בעיר ממציאים מערכונים קומיים שמבוססים על סיפורים שמספר אורח מיוחד, בהתבסס על הצעות מהקהל. כשנכנסתי עם חבריי לתיאטרון המאלתרים התחילו להציג את האורח עם ״אולי ראיתם אותו ב׳תאוריית המפץ הגדול׳״ ומיד דאגתי שהם יביאו את השלדון המעצבן הזה. אבל האורח היה למעשה מייק מאסימינו, אסטרונאוט אמיתי של נאס״א שמתברר שהופיע פעם באותו סיטקום דלוח, ובידר אותנו בסיפורים על ללכת לשירותים בחלל וכינויים של אסטרונאוטים, שצוות המאלתרים המוכשר הפך לזהב קומי. אני ממליץ לכם לבקר ב-UCB אם אתם בניו-יורק, או בלוס אנג׳לס, שם יש להם גם שני סניפים, אך יש לי גם אזהרה. למרות שה-UCB היווה את תחילת הקריירה לאנשים שהיו אחר-כך ב״סאטרדיי נייט לייב״, ״המשרד״, ״ברוד סיטי״ וכו׳, אל תצפו לראות שם סלבס. אם תראו זו תהיה הפתעה נחמדה, אבל לא יהיה שם מישהו שאתם מכירים, אלא אם כן אתם חנונים של קומדיה עצמאית ניו-יורקית כמוני. החווייה שלי בתיאטרון הייתה טובה, וגרמה לי לרצות שיעשו גם דברים כאלה בארץ. מתחילים לעשות פה בעולם הקומדיה דברים מעניינים, כמו ערב המערכונים של ליאור אמסטרדמסקי, או ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב ב״קאמל״, אבל אני בהחלט הייתי שמח לעוד ניסויים קומיים.

ובשביל להוסיף עוד פסקה אחת לכתבה הזאת ולחמם את ליבי הקר, הלכתי גם לתערוכה שמוקדשת לאחד מהאלילים הקומיים הוותיקים שלי, יוצר החבובות ג׳ים הנסון ז״ל. התערוכה התקיימה במוזיאון ה״מובינג אימג׳״ שבקווינס, והורכבה מקטעי וידיאו ומיצגים של כמה מהבובות האמיתיות שאיתן עבד הנסון. זה היה טיול נפלא לתוך המוח היצירתי והמצחיק מאוד של אותו יוצר שעזב אותנו מוקדם מדי.

 

בובות למבוגרים בלבד

הטריילר לקומדיית הבובות המלוכלכות של מליסה מקארת’י והבן של ג’ים הנסון, שלח את יונתן עמירן למסע בהיסטוריה של בובות גסות

.

 

זה בטח לא קל להיות הבן של ג׳ים הנסון. כשאבא שלך הוא אחד מהיוצרים הכי אהובים של המאה ועשרים, ועוד מת טראגית בגיל צעיר, קשה לצאת מהצל הזה ולעשות משהו בעצמך. הקריירה של בריאן הנסון התחילה בתכנית ״החבובות״ של אביו, והמשיכה בפרוייקטים שונים שמבוססים על החבובות. אבל השנה לבריאן יש סרט מקורי שלו, סרט שהוא ביים ומנסה להפיק כבר עשור. סרט בכיכובו של כוכבת קולנוע קומית אמיתית. סרט על בובות שמזיינות.

השבוע יצא הטריילר ל-The Happytime Murders, קומדיה בכיכובה של מליסה מקארת׳י ובובה בשם פיל, שהוכרזה לראשונה ב-2008. אני עקבתי אחרי הסרט הזה מאז שהוא הוכרז, כי הוא נשמע בדיוק סרט בשבילי. קומדיה בהפקת הבן של ג׳ים הנסון על שוטר אנושי שנאלץ לשתף פעולה עם בובה כדי לגלות מי רוצח את הקאסט של סדרת בובות לילדים? זה ״רוג׳ר ראביט״ פוגש את ״החבובות״! אבל ראיתי את הטריילר, וכמו רבים אחרים הוא לא הרשים אותי. אולי זה בגלל שאני לא מעריץ גדול של מקארת׳י, אבל אני מרגיש שהסרט הזה יעבוד יותר טוב עם שחקן או שחקנית רציניים בתפקיד הראשי, כמו בוב הוסקינס ב״רוג׳ר ראביט״, במקום קומיקאית מוגזמת. הסצנה האחרונה של הטריילר גם גרמה כבר לסרט להיות ידוע בתור The Puppet Jizz Movie, והפוסטר כבר הספיק לסבך את היוצרים עם מפיקי ״רחוב סומסום״ (שלמרות שנוצרה על ידי ג׳ים הנסון, שחברת ההפקה שלו מפיקה את Happytime, שייכת כעת לחברה עצמאית) שתבעו את יוצרי הסרט על הטאגליין “No Sesame. All Street”. (שופט הכריע לטובת הסרט).

אבל אולי התגובה הקרירה ל-The Happytime Muders נובעת מזה שסדרות וסרטים על בובות שעושות דברים של מבוגרים כבר לא מזעזעים אותנו. ההיסטוריה של בובות גסות ארוכה כמעט כמו ההיסטוריה של מופעי בובות. אפילו החבובות לא התחילו כבידור לילדים. אחד מהפיילוטים הראשונים של החבובות לטלוויזיה נקרא The Muppet Show: Sex and Violence. לא היו זיונים של בובות עם שדיים נצמדים לקיר כמו בטריילר ל-The Happytime Murders, אבל זה היה נועז לזמנו. בראיון השבוע ל״סלייט״ מקורבים להנסון סיפרו שהוא אף פעם לא התכוון שהחבובות יהיו לילדים. מייקל פרית׳ שעבד בשביל חברת הנסון סיפר שיצירת ״רחוב סומסום״ הייתה לדעתו אבסורדית כי לפני זה ״החבובות היו בבירור בידור למבוגרים. מה שהם עשו זה לפוצץ אחד את השני, ולנשוך את הראשים אחד של השני, ודברים כאלה. דברים מאוד לא לילדים״. כשתכנית ״החבובות״ התחילה ב-1976, הם לא חסכו על בדיחות למבוגרים, כמו סצנות בהן מיס פיגי רועדת מתשוקה מול שארל אזנבור.

אבל זה לא מה שאנשים חושבים עליו כשהם חושבים על ״בובות״ למבוגרים. הם חושבים על דברים כמו ״אבניו קיו״ המחזמר האמריקאי המצליח שהתחיל ב-2003 וזכה בשלושה פרסי טוני. ״אבניו קיו״ נוצר כפארודיה על ״רחוב סומסום״ ומלא בשירים על הומוסקסואליות, גזענות ופורנו. ״אבניו קיו״ זכתה למספר הפקות ישראליות, כולל אחת ב-2007 בהשתתפות עידן אלתרמן, רועי בר-נתן, טלי אורן, ניקי גולדשטיין ומיכל ינאי בתפקיד עצמה, וגרסה מחודשת שעלתה השנה בהשתתפות יורן דוידי מ״תירס סקסואל״.

אנשים בארץ גם אולי זוכרים את Greg The Bunny, סיטקום של פוקס ששודר פה בארץ בערוץ ״אקסטרה הוט״ ז״ל. התכנית עסקה במאחורי הקלעים של תוכנית בסגנון רחוב סומסום ועקבה אחרי גרג הארנב, שחקן צעיר ונלהב שזוכה להשתתף בתוכנית הילדים Sweetknuckle Junction עם בובות נוספות כמו וורן הקוף, שרוצה שיכירו אתו יותר כשחקן שייקספירי, והרוזן בלה, דמות בסגנון הרוזן מ״רחוב סומסום״ (למרות שהוא טוען שהנסון גנב ממנו). בין כוכבי התכנית הלא-בובות היו יוג׳ין לוי, בתור מפיק התכנית, סת׳ גרין בתור בנו וחברו הכי טוב של גרג ושרה סילברמן בתור מנהלת מהרשת. למרות השיווק של התכנית בזמנו, שהדגיש את הבדיחות הגסות, בראייה לאחור היא תוכנית חביבה ותמימה יחסית. לא יותר גסה ממשהו כמו ״ברוקלין 99״.

כנראה הפרויקט הכי גס שנעשה עם בובות הוא Meet The Feebles, יצירת המופת החולנית של פיטר ג׳קסון מ-1989. לפני שהיה במאי של שוברי קופות כמו סדרת ״שר הטבעות״, ג׳קסון היה צעיר ניו-זילנדי שביים סרטי אימה מלאי דם ואיברים פנימיים. Meet The Feebles, היה סרטו השני ולעומת רוב הפרויקטים האחרים שכתבתי עליהם פה, התבסס באופן ברור על The Muppet Show ולא על ״רחוב סומסום״. ג׳קסון התמקד במאחורי הקלעים של מופע בידור של חיות מדברות, שבו כוכב התכנית סובל ממחלת מין, המפיק המרושע בוגד בכוכבת הגדולה וכמה שחקנים מנסים לצלם סרט פורנו. הסרט לא בוחל באף הפרשת גוף של הבובות ונגמר ברצח המוני עם רובה לצלילי שיר על מין אנאלי.

ועם השנים היו עוד הרבה סדרות וסרטים שהתבססו על הקונספט של ״מה אם בובות פרוותיות היו מזיינות ומקללות?״. תוכנית המתיחות הטלפונית Crank Yankers, סרט הפורנו הסאטירי מבמאי ״גרון עמוק״ Let My Puppets Come, ופיילוט כושל של לא אחר מקניה ווסט שבו בובה של אריה שרה  איך היא רוצה לזיין את אשתו לעתיד קים קרדשיאן. ב-2015 עלתה סדרה חדשה בכיכובן של החבובות המקוריות של הנסון ברשת ABC. הסדרה ניסתה להמציא מחדש את החבובות בתור כוכבי סדרה מוקומנטרית בסגנון “המשרד” והואשמה על ידי מעריצים על שהרסה את החבובות עם בדיחות גסות. אני ראיתי חצי מהסדרה והיא בסדר גמור. לא מעולה, לא גרועה, ובהחלט לא גסה מדי. היו שם איזה כמה רמיזות מיניות ובדיחות על כך שחברי להקת The Electric Mayhem אולי מעשנים סמים קלים. The Muppets מ-2015 גורמים ל-Greg The Bunny להיראות כמו Meet The Feebles.

ועכשיו אנחנו סוגרים מעגל עם סרט בובות גסות בבימויו של הבן של האיש שיצר את הבובות הגסות המקוריות, אלא שהביאו את כל הפארודיות שעליהן כתבתי פה, במשך הרבה יותר מדי פסקאות. נאלץ לחכות לפחות עד אוגוסט לגלות עם הסרט יביא לטרנד חדש של סרטי בובות למבוגרים, או יהיה סתם עוד סרט שהדבר הכי חשוב שעשה זה לגלות לנו שבובות גומרות עם ספריי חוטים.

חדשות הקומדיה 5.5-29.4

הג’וב החדש והמשונה של מייק מיירס, הטריילר לסרט החדש של קומייל נאנג’יאני, מליסה מקארת’י פותרת רצח עם בובות, רימייק ל”לכשכש בכלב” ובדיחות אכזריות על דייוויד ספייד ואדם סנדלר השבוע במבזק!

 

(לוקס) לייק מייק

אוקי, זה קצת מוזר. רשת ABC עובדת על חידוש לשעשועון/תחרות כשרונות מהסבנטיז The Gong Show, בו פריקים באים לבצע מופעים משונים מול שופטים מפורסמים, והם הודיעו השבוע שהמנחה של התכנית הוא קומיקאי בריטי מבוגר בשם טומי מייטלנד. נשמע רגיל, אבל יש בעיה אחת: לא נראה שקיים בן-אדם בשם טומי מייטלנד והוא נראה מאוד דומה לקומיקאי מייק מיירס עם שכבות רבות של איפור. למרות שכולם כבר די בטוחים שזה הוא יוצרי התוכנית והרשת עדיין מסרבים להודות לכך,והשבוע בתוכנית של ג’ימי קימל מפיק התכנית ואחד השופטים האורחים בה, וויל ארנט הנפלא ריאיין את “טומי” שבהחלט נשמע ומרגיש כמו דמות של מייק מיירס. אני תמיד אהבתי את מיירס, והתאכזבתי שנעלם אחרי מספר כישלונות קופתיים ואני שמח שהוא חוזר, ועוד בדרך כה משונה. The Gong Show החדש ישודר ב-22 ביוני ב-ABC ובין השופטים האורחים יהיו גם אליזבת’ בנקס, ג’ק בלאק, אנדי סמברג ודיינה קארווי, שבטח יהיה שמח להתאחד עם שותפו ל”עולמו של וויין” מייק מיירס, אם הוא גם היה בתכנית. ווינק ווינק.

מקור: Splitsider

חולה עליו

הי, חברים רוצים סרט שיגרום לכם לצחוק ולבכות? אז צפו בסרטון ששלחתי לאתר היכרויות באינטרנט! חה חה! אבל גם, הנה הטריילר לסרט החדש The Big Sick שנכתב על ידי הקומיקאי קומייל נאנג’יאני (“סיליקון וואלי”) ואשתו אמילי וי. גורדון ומבוסס על החיים האמיתיים שלהם. קומייל משחק סוג-של-את-עצמו בתור פקיסטני שמתאהב בבחורה לבנה (זואי קאזאן) וחושב שהבעיה זה המשפחה שלו, עד שהיא נכנסת לתרדמת. אנחנו פוגשים בטריילר גם את ההורים שלה שמגולמים על ידי ריי רומנו (שאשכרה נראה מצחיק פה, נשבע לכם) והולי האנטר, שלא ממש מקבלים אותו, וסך הכל הסרט נראה חמוד, מצחיק ומרגש. The Big Sick בויים על ידי מייקל שוואלטר (שכיכב, כתב וביים ב-Wet Hot American Summer וביים את “שלום קורים לי דוריס”), הופק על ידי ג’אד אפאטאו (אתם יודעים) ויצא ב-14 ביולי באמריקה.

מקור: The AV Club

מה קורה, בובה?

כבר שנים שמדברים בהוליווד על קומדיה בשם The Happytime Murder, קומדיית פשע עם בובות שתופק על ידי ג’ים הנסון, אבל פשוט לא מצליחה לגייס מספיק כסף כדי לקום מהאדמה. ובכן, השבוע ישועה הגיעה ממקור לא צפוי כשמליסה מקארת’י הודיעה שתפיק את הסרט עם בעלה ושותפה בן פלקון וגם תככב בו. הסרט מתרחש בעולם בו בובות ובני-אדם חיים ביחד, אבל הבובות נחשבים לאזרחים סוג ב’. במרכז הסרט תעלומת רצח של חברי הקאסט של תוכנית בובות לילדים והבלש הבובה האלכוהוליסט שצריך לשתף פעולה עם בן אדם כדי לפתור את התעלומה. נראה איך סגנון הקומדיה של מקארת’י שכולל הרבה נפילות וצעקות ישתלב עם זה.

מקור: Variety

מי ינצח? לא אנחנו

איך הייתם מגדירים חבר אמיתי? מישהו שעומד לצדך ברגעים הקשים, מישהו שמוכן להקריב את חייו למענך, או אולי מישהו שמוכן לממן לך סרטים בנטפליקס כשהקריירה שלך לא משהו? אני בטוח שככה דייוויד ספייד מגדיר את חברו אדם סנדלר שנתן השבוע בנדיבות את אחד הסרטים שהוא מפיק לנטפליקס לחברו הקטן מ-SNL. הסרט הוא Who Do You Think Would Win ויככב בו זוכה האוסקר לתסריט הכי טוב על “היורשים” נאט פקסון יחד עם זוכה הראזי לשחקנית הכי גרועה ב”ג’ק וג’יל” דייוויד ספייד. פקסון וספייד ישחקו שני חברים שהדיון הטיפשי ביניהם על אבא של מי ינצח במכות, יוצא משליטה וגורם לאובדן פרנסה, ביטול מערכות יחסים ויש להניח סלפסטיק.

מקור: The Hollywood Reporter

כל כלב ביז’י יומו

ועכשיו לרימייק השבועי-גרסת מעבר מהמסך הגדול למסך הקטן: רשת הלא-טלוויזיה HBO עובדת על עיבוד טלוויזיוני לקומדיה הסאטירית של בארי לוינסון מ-1997 “לכשכש בכלב” בו כיכבו רוברט דה-נירו ודסטין הופמן. הסרט עוסק ביועץ שמנסה להסיח את הציבור מפרשת מין בה היה מעורב נשיא ארצות הברית ושוכר לכך מפיק הוליוודי לפברק מלחמה. בזמנו הסרט נחשב לנבואי כי יצא חודש לפני פרשת מוניקה לווינסקי, אך היום נראה כפנטזיה אידילית בה יש ממשלה נורמלית יחסית באמריקה. רג’יב ג’וזף שכתב את הסרט בו ניקולס קייג’ נשלח על ידי אלוהים להרוג את בין לאדן יכתוב את התסריט ודה-נירו יפיק.

מקור: The Hollywood Reporter

 

חדשות הקומדיה, 17.12-10.12

הרבה סדרות חדשות מבית אנשים כמו: ריקטי קריקט מ”פילדלפיה זורחת”, קולין קווין, חברת ג’ים הנסון וקרייג פרגוסון. וגם: ספין-אוף ל”איך פגשתי את אמא”? אולי!

 

ממזר חסר כבוד

ברשת פוקס מפתחים סדרה קומית חדשה, שבאה אלינו ממפיק It’s Always Sunny In Philadelphia ו-New Girl, רוב רוסל, והכומר לשעבר שהפך להומלס נרקומן שמבצע טובות מיניות האהוב על כולנו, דייוויד הורנסבי הלוא הוא “ריקטי קריקט” מ-IASIP. הסדרה, שבינתיים נקראת The Bastard, עד שכמה פוריטנים באמריקה ירגישו שזה שם בוטה מדי, תעסוק בשרת עני חסר משפחה, שמגלה שהוא בעצם חלק ממשפחה עשירה שלא ידע על קיומה. עדיין לא ידוע על ליהוק אבל אני מקווה שהורנסבי יככב שם בעצמו, ויראה קצת מהריקוד הסקסי שהראה ב”פילדלפיה”.

מקור: The AV Club

כך פגשתי את הספין-אוף שלך

כשהסיטקום המצליח “איך פגשתי את אמא” נגמר אחרי שמונה עונות של קאצ’פרייזים מעצבנים, רשת CBS לא בזבזה יותר מדי זמן  (לעומת גיבור הסדרה) וישר הזמינה פיילוט ספין-אוף בשם How I Met Your Father שיספר… אותו סיפור אני מניח אבל מנקודת מבט של אישה. הפיילוט לא המשיך לסדרה אבל זה לא אומר שאי אפשר להמשיך לנסות. מה אם נשנה מילה אחת אחת בשם הסדרה עם מילה נרדפת ונקרא לפרוייקט How I Met Your Father? זה שונה לגמרי! וזה גם מתחרז עם הסדרה המצליחה! לפחות זה ההיגיון של שניים מכותבי הדרמה הקומית This is Us שמפתחים כרגע את הספין-אוף עם יוצרי HIMYM בתור מפיקים. ואם זה לא יעבוד יש עוד הרבה מילים נרדפות לאבא שאפשר לנסות: Daddy, papa, the old man וכו’.

מקור: The Hollywood Reporter

קווין אוף קווינס

הקומיקאי האגדי קולין קווין אוהב את ניו-יורק. זה די אנדרסטייטמנט. זה כמו להגיד שדאג בנסון אוהב וויד או שביל קוסבי אוהב נשים חסרות הכרה. אבל, זה נכון! הוא ביצע חמישה מופעי יחיד על ניו-יורק, האחרון מביניהם The New York Story עלה לפני כמה שבועות לנטפליקס. עכשיו, קווין עובד על פיילוט לסדרה קומית חדשה על… ניו יורק! ב-‘Luncheonette’  קווין ישחק שוטר לשעבר שמנהל בית קפה ברובע קווינס עם צוות ועם קהל לקוחות מגוון. התכוננו להרבה צעקות על פיצה, בייסבול ו… פשוט הרבה צעקות באופן כללי.

מקור: Deadline

בובה של ריאליטי

למרות שהבוס הגבוה והמזוקן עזב אותנו מזמן, חברת ג’ים הנסון, ממשיכה לייצר קומדיה נפלאה בכיכובם של החברים הפרוותיים האהובים עלינו. ועכשיו החברה גם נכנסת לעולם הריאלטי עם התכנית החדשה Top Puppet, שתהיה הפקה משותפת של החברה ומנחה הלייט-נייט הסקוטי לשעבר, קרייג פרגוסון (כלומר, הוא מנחה לייט-נייט לשעבר. הוא עדיין סקוטי). מתחרים יופיעו מול קהל חי והתכנית תכלול את כל סוגי הבובות:בובות אצבע, מריונטות, בובות פיתום, ויש גם להניח בובות שילדים מצביעים עליהן בבית משפט כדי להראות איפה האיש הרע נגע בהם.

מקור: Splitsider

 

היהודים באים (נטלי מרכוס ואסף בייזר) – ראיון ר-ציני

היהודים שולטים בקומדיה

נטלי ואסף קומדיהקודם היהודים באו, ואז טענו שהם מלווים בריבית, ואז שהם אופים מצות בדם ילדים שסיפרו בדיחות קרש, ואז שהם מנסים להשתלט על כל הערוצים, ואז לקחו מהם תכנית בערוץ ממלכתי, ואז גילו שהכל זיוף והחזירו להם תכנית בערוץ ממלכתי. ואלו תולדות “היהודים הבאים”, כפי שניתנו משמים. לקחנו את יוצרי תכנית המערכונים “היהודים באים” נטלי מרכוס ואסף בייזר לשיחה על קומדיה, סאטירה ואהבת אמת.

למה החלטתם שאתם רוצים לעשות סאטירה?

“כדי לאכזב את ההורים שלנו, שרצו שנהיה עורכי דין”.

 

בתכניתכם אתם עוסקים בנושאים מפחידים כמו יגאל עמיר ואייכמן. איך אתם ישנים בלילה?

“ישנים לא רע בכלל. בעיקר בזכות העובדה שיגאל עמיר ישן לבד בתא מבודד ומאובטח ואייכמן ישן עם הדגים כבר 50 שנה”.



מי  היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

מיטשל ו-ווב, מונטי פייטון, חבורת לול, ג׳ים הנסון. ועוד כמה מאות”.

ערוץ 1 ופוליטיקאים מהימין ניסו למנוע מהתכנית שלכם לעלות. מה יש לכם להגיד על זה?

“ערוץ 1 לא ניסה למנוע מהתכנית שלנו לעלות, פוליטיקאים מהימין בהחלט כן. אז בסוף עלתה התכנית, ואפשר קצת לצחוק על כל הסיפור הזה, אבל בתכלס זה באמת סיפור מאוד מבאס. מבלי לראות את התכנית, מבלי לדעת עליה כלום, חברת כנסת מנעה את השידור שלה במשך למעלה משנה. למה? כי היא יכולה”.

מה אתם חושבים על הסאטירה של היום?

“החדשות הטובות הן שאנחנו במצב טוב מאי פעם – יש בערוץ 2 שתי תכניות סאטירה משפיעות, מצחיקות ובועטות. החדשות הרעות הן שיש המון במה לבעוט, אז היינו שמחים אפילו לעוד כמה תכניות”.

מה לדעתכם הדבר הכי קומי בהיסטוריה היהודית?

“אלוהים”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

“יהוה”.

לא מבין מה מצחיק פה
לא מבין מה מצחיק פה

מה לדעתכם הייתה תגובת הדמויות מהתכנית על הסדרה?

“לא יודעים, אבל יש סיכוי לא רע שברגע שנמות יחכו לנו איזה חמישים דמויות תנכיות וציוניות חמושות בנבוטים ובאבנים”.

מה התפיסה הקומית שלכם?

“התפיסה שלנו שאובה ישירות מהמוטו של ערוץ ניקלודאון –  Fart &  smart, heart – שלושת אבות המזון של כל קומדיה מוצלחת”.

אילו שלושת אבות מזון הייתם לוקחים לאי בודד?

“פחמימות, חלבונים ו- fart “.

שממל – ראיון ר-ציני

מיוחד לילדי הקומדיה, מוזיקאים שיודעים לדבר. והפעם: שממל

8901_10152360258570177_1613413107_n
צילום: דניאל פליק

 שממל זו להקה קומית המגדירה את סגנונה כקברט תיאטרלי, אירוע וינטג’יאלי, סאטירי ניטראלי, גימיק ויזואלי, מלל אקטואלי, טמטום ויזואלי, וזכתה בפרס הראשון בתחרות “להקות עם שם קצר והסבר ארוך”. הלהקה התגבשה בנס ציונה, על כך לא נרחיב את הדיבור. הלהקה מורכבת מ-12-10 נגנים, תלוי במחזור הירח ואשתו. מספר הנגנים מאוד שימושי, אפשר להשתתף במניין מוזיקלי, אפשר לעשות דגם מוקטן של שבטי ישראל, אפשר להקים כת ואפשר לענות למיילים שאני שולח, כי תמיד יש מישהו ליד המחשב.

מתי החלטתם שאתם להקה מצחיקה?

“מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה מצחיקה, למען האמת מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה. היי חבר’ה, הצלחנו! אנחנו להקה! (קולות מרמור עמומים). אוקיי אפשר להתפרק עכשיו, איפה האסייתית? “.

אתם יותר מעשרה נגנים על במה אחת, מה שיכול להיות מאוד מסוכן. איך אתם שומרים על משקל מאוזן ומונעים מצב שבו קלי המשקל יעופו מעלה?

“הכי קלים מנגנים על הכלים הכי כבדים. ככה יש גם עבודה למעסה של הלהקה – סטס. מה? הוא לא מעסה? הוא החצוצרן? אז למה הוא תמיד מורח אותי בשמן?”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

“אזהרת רשימה! (וזו רשימה שעדיין מתעדכנת): מונטי פייטון, ג’ים הנסון וכל החבובות, וודי אלן, דני סנדרסון, ג’רי סיינפלד ולארי דיוויד, האחים מרקס, טום לרר, הסימפסונס, ג’ון לנון, גורי אלפי, יוסי בנאי, טינה פיי, דן הרמון, פמילי גאי (סת’ מקפלרן), מל ברוקס, פלטפוס, חנוך לוין, מוישה אופניק, רנדי ניומן, ימי ויסלר, לואי סי.קיי. טרי פארקר ומאט סטון, ג’ון סטיוארט, דאגלס אדמס, ניסים אלוני ומירי רגב“.

מה ההבדל בין ביג בנד לביג בירד?

“אחד מהם אפשר לקנות בפירורי לחם והשני ציפור גדולה וצהובה”.

אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם
אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים היום, במוזיקה ובתחומים אחרים?

“כיף היום. לי אישית יש הרגשה שבניגוד לעבר, אז היינו מוגבלים לדרכי הבידור המסורתיות ונחשפים רק למה שהחליטו שניחשף אליו, היום יש המון אנשים שאפשר להיחשף אליהם דרך היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר, במוזיקה ובכלל. המון אנשים מצחיקים שלאו דווקא בחרו לעבוד בזה, או שלא היו מגיעים לידי ביטוי לפני עשר או עשרים שנה, היום פשוט מגיעים אליך למחשב. דברים כמו לונלי איילנד שצמחו ביוטיוב, או תירס סקסואל אצלנו, שקומית ומוזיקלית כיף לראות, או שטויות כמו אנויינג אורנג’ ושיט שאנשים אומרים על שיט. לצד התופעות האלה כמובן שנעשים המון דברים מעולים בתקשורת המסורתית (כמו קומיוניטי, פאמילי גאי, לואי, רוק30, ארץ נהדרת, ומקום לדאגה (זצ”ל), ובמוזיקה כמו הבילויים ושלומי שבן. ככה שבסך הכל אנחנו ברנסנס של קומדיה”.

מה הדבר הכי מסוכן לעשות בנס ציונה?

“לענות על שאלון לבלוג”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

“פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”.

מה התווים או האקורדים שהכי מצחיקים אתכם?

“D9, A חצי מוקטן, ופרוקטולוג”.

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו?

“קומדיה היא דבר חמקמק ואכזרי, שצריך כל הזמן לנוע, להתקדם, ולהתעדכן מצד אחד, אבל לא לשכוח שהוא בנוי בסך הכל על ידע כללי מצד שני. הבדיחה הראשונה שסופרה אי פעם הייתה קשורה כנראה בבולבול, ואלפי שנים מאז אנחנו ממשיכים לספר על אותו הבולבול אבל בדרכים חדשות ומתוחכמות יותר. למה זה מצחיק אותנו? מהמון סיבות אבל מאף סיבה אחת שמישהו יכול להצביע עליה. אף אחד לא יכול להסביר באמת קומדיה, זה איזשהו רגע שבו נוצר משהו חדש מהקשרים חברתיים, חרדות קיומיות ודפוסים לוגיים, שפשוט מעיף לנו את המוח למקום שלא ידענו שהיה קיים קודם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לצחוק. בגלל זה הרעש שהכי כיף לשמוע זה קהל שצוחק, כי פגעת במשהו שלא היה שם קודם, יצרת משהו חדש, איחדת המון אנשים בהבנה משותפת. כל פעם שצחוק קורה זה קסם, זה נס, זה בולבול.

“אז אפשר להגיד שהתפיסה הקומית שלנו היא פשוט: ‘בואו נקווה שזה יעבוד'”.

איך לומדים לנגן בכלי נשיפה בשלושה שלבים?

1. שמים בפה.

2. נושפים.

3. מתנצלים בפני הגיטריסט שהגיטרה שלו מלאה ברוק והולכים למורה.

אתר הלהקה

שממל ודודו זר

cheapest college