ארכיון תגיות: גלית חוגי

“האחיות המוצלחות שלי” נגד “מייקל” – איפה החמלה

מה ההבדל בחמלה לדמויות באחיות המוצלחות שלי ובמייקל ואיך זה קשור למחלקת גנים ונוף ולמשרד

הקומדיות הכי פופלוריות כיום ביס הן “האחיות המוצלחות שלי” ו”מייקל”, לצד “השוטר הטוב”. כל אחת מתייחסת אחרת לדמויות ואולי זה קשור למקורות ההשראה.

אי אז לפני כמה חודשים, כתבתי פה פוסט על “מייקל” שאכזבה אותי (עיבוד של מופע/הצגת קאלט פחות מבאסת), וגם ביקורת על העונה השניה של “האחיות המוצלחות שלי”, שאותה דווקא אהבתי. תהיתי – מה בעצם ההבדלים?

ובכן, “האחיות המוצלחות שלי” היא מלאכת מחשבת של דקויות ואהבה, לעומת “מייקל”, התפורה בתפרים תיאטרליים-מדי גם ברמת העלילה וגם בפיתוח הדמויות. אבל ההבדל הוא לא בגודל פיתולי העלילה, ולא בהתפתחות של האחיות שנאלצות להתמודד לבד לראשונה בחייהן לעומת המשפחה של מייקל שסובבת כבר שנים באותו המסלול. לא, ההבדל הוא באמת באמפתיה לדמויות.

כדי להבין קצת את ההבדל ארפרר פה לפוסט נוסף שכתבתי,  על הסדרות של מייקל שור (מחלקת גנים ונוף, המקום הטוב), ולמה הן הרבה יותר מצחיקות מ”המשרד”, שגם לה כתב. שור, חובב בירוקרטיה ולב טוב, הוא מייצר סדרתי של סדרות שבהן לא צוחקים על אנשים, צוחקים איתם. הסיטואציות אבסורדיות וכולם מאד מאד פגומים ואנושיים והכל נורא מצחיק, אבל אין את תחושת ההזרה המדכאת של “המשרד” למשל, הרגשת חוסר החיבה המוחלטת לדמויות המגוחכות והשנואות.

עכשיו בואו נחשוב רגע על אורית (דנה אברהם סמו), המורה המעופפת אך המשתדלת שהכל (לא) קורה לה, על נטלי (נלי תגר הנפלאה תמיד) העוד יותר מעופפת שהכל ממש קורה לה ועל מור (טס השילוני) החיילת המעופפת שכלום לא קורה לה. שלושתן משתדלות, מנסות, וכן מצליחות ללמוד מכל התנסות כזאת. לא חשוב עד כמה העלילה נכנסת לפינות הזויות ולא סבירות, האחיות תתמודדנה כמיטב יכולתן, תפקנה לקחים ותמשכנה הלאה.

במאמר מוסגר אגיד פה שהעלילה בעונה השלישית (עדיין בהנהגת גלית חוגי ונועה ארנברג ובבימוי גורי אלפי-אהרון) חוזרת למקומות שגרתיים יותר מאשר בעונה השניה ושיש בה איזו תחושה שהרבה מהפיתוח וההתקדמות חזר אחורה – אם זו אורית שחוזרת לחברה מאז ולעבודה הקודמת, אמנם בדלת האחורית, או נטלי שעדיין לא הפנימה את עניין העבודה הקבועה וגם מור שאמנם עזבה את הצבא אבל קצת קשה לו לעזוב אותה – אבל ההתמודדות כבר אחרת. אורית חזרה לחברה ולבית הישן שלה, אבל החברה בהריון מתקדם. “את עומדת להיות אמא?”, שואלת אותה מנהלת בית הספר הבלתי נסבלת (תיקי דיין, כמה התגעגעתי אליה), ומיד דברים משתנים. ואורית כברי ודעת מספיק כדי לא לדפוק את ההזדמנות שלה. נטלי אולי לא מצליחה להסתגל לחיי העבודה, אבל כבר יש לה מושג מה ואיך היא שווה ואיך לא מתמודדים. ומור אולי פורקת עול אחרי הצבא אבל גם מגלה בתוכה את הכוח הפנימי להתמודד עם מערכת היחסים עם דור (דור כאהן), התמודדות שנסחבת כבר עונה שלמה ויותר.

כולן במקום אחר משהיו בעונה הראשונה, גם אם לא פיזית. הן בוגרות יותר, מתמודדות יותר, ויודעות לנצל את היתרונות שלהן טוב יותר. וההתפתחות שלהן תלויה בחמלה ובאמפתיה שמגלות כלפיהן יוצרות הסדרה. הן מעריכות את המאמצים שהן משקיעות והן לא כותבות להן פיתולי עלילה במטרה היחידה להשפיל אותן ולגחך על טיפשותן. כל כשלון וכל נפילה הם רק הזדמנות לקום וללמוד משהו.

ולעומתם בואו נעיף מבט על דובי (אבי דנגור), רבקה (הילה גולדברג), ואפילו על יסמיניש (מיטל רז) של מייקל. נכון שמדובר פה על עונה אחת ומספר הפרקים יחסית מצומצם, כלומר מרחב הפיתוח של הדמויות אינו עצום, אבל מהעונה הראשונה הרגשתי שגאין כוונה לתת לדמויות האלה להתפתח ממש, כי, ובכן, אף אחד לא רוצה את זה. למרות שהעלילה שטוחה יותר, עדיין יש בה מקום לפיתוח ובעיקר – לפיוס ולהתקדמות ביחסים בין הדמויות. אבל זה לא קורה! מערכת היחסים של רבקה עם אריה, המורה לנהיגה (אסי כהן, היי!), לא תביא אותה אפילו לטסט ראשון, המחאות הרפות של דובי על היחס ליסמין יביאו אותו לאותו עימות עם רבקה שהוא מנהל כבר עשר שנים, אם לא חמישים, וגם מערכת היחסים המתפתחת בין יסמין לפלג (נדב הולנדר) לא באמת תביא לה תובנות. לא כי אין הזדמנות, כי אין ליוצרים את הרצון ואת האהבה כדי להפוך את הדמויות שלהם למישהו שתרצו להזמין לקפה ולשמוע מה יש לו להגיד. שוב ההבדל בין “מחלקת גנים ונוף” ובין “המשרד”.

 

 

 

האחיות המוצלחות שלי עונה שנייה / טל ניר קסטל

טל ראתה את האחיות המוצלחות שלי, העונה השנייה, ואפילו חיברה להן שיר – ביקורת סדרה

כשהאחיות המוצלחות שלי המשוגרת ב-yes, בהנהגת גלית חוגי ונועה ארנברג (בשיתוף גורי אלפי-אהרון)’ שבו לעונה שנייה, השמחה הייתה רבה. מהפתיח המושקע והקליט ועד הכריזמה הלא נגמרת של נלי תגר, אלה היו חדשות טובות. לפני שוויתרנו למען העונה על מנהגנו הקבוע להירדם מול נטפליקס, עוד הספקתי לקרוא כמה ביקורות שטענו שהעונה השנייה פחות מצחיקה והדמויות שעברו התפתחות כלשהי שוב אינן מצחיקות, כי הן כבר לא סתומות. אני שמחה לומר שזו שטות גמורה, צחקנו מספיק כדי להעיר את השכנים.
אז מה התחדש בעונה הזאת? נטלי (נלי תגר שרק היא, עם כריזמה מופלאה וחוסר יכולת להוריד ממנה את העיניים, שהופכת את נטלי האנוכיות והשטחית לנסבלת) נאלצת לקחת קצת אחריות ולהתמיד באיזו עבודה, רק שגם שם לא הולך לה חלק. העבודה החדשה מביאה את עלמה זק להפוגות מרעננות, בתפקיד זאת שיודעת איך להסתדר במגזר השלישי (או כמו שנטלי קוראת לה, ואפילו בצדק מסוים – “השטן”, שלא תיתן לה לצאת מוקדם כדי לבקר את אחותה בבי”ח אבל כן תקפיץ אותה לפילאטיס). ביער של הנהלת חשבונות קלוקלת, התנערות מאחריות ומילים ריקות, ביחד הן מצליחות לזקק איזו התקדמות, מקצועית ואישית.
ובינתיים, בצד השני של העיר, אורית (דנה אברהם סמו) מתחילה להתדרדר. הפרידה מקארן והמצב הבלתי נסבל בבית הספר משפיעים עליה ומביאים גם אותה לעבודה שעליה בהחלט לא חשבה קודם. וכמובן שהדבר היחיד שעומד בינה לבין הגשמת חלומות מקצועיים ואישיים זאת היא בעצמה. כפרה עליה, היא דווקא עשתה התקדמות לא קטנה בעונה הקודמת אבל היא לא מסוגלת לא להתחייב מספיק ולא לצאת מעצמה ולהקשיב באמת כשהיא נתקלת בזלזול של אלה שכבר שמעו את ההבטחות הריקות מיליון פעם. במשך העונה היא תתדרדר לתהומות שלא שיערה קודם.
למור (טס השילוני) לא נשאר עוד זמן הרבה בצבא? כבר סמל. אבל האמת, למה לא, זה לא שיש לה לאן ללכת חוץ מהחדר המתפרק של נטלי או הבית של החבר היבשושי שלה, דור (דור כאהן, הי! זוכר שלחצי השני שלך, תם אהרון, היה סטוץ עם אורית בעונה הקודמת? איזה קטע!). אם אני הייתי ההורים, הייתי חושבת עוד פעם על להשאיר ילדה שעדיין בצבא לבד בארץ, היא עוד תחתום ככה קבע.
אם כבר דיברנו על ההורים, הם מפציעים גם בעונה הזאת לסצנה אחת בדיוק. יונתן צ’רצ’י וקרוליין לנגפורד, שני אנשים שממש לא היינו מצפים שיהיו ההורים של שלוש תל אביביות בלונדיניות ומפונקות,  מזכירים לכולנו שהתלישות וחוסר השייכות של האחיות שיש להן רק אחת את השנייה (ואת סבתא, שושה גורן) הם לא מאפיין של דור אלא מאפיין של משהו הרבה יותר עמוק בחוויות ההומור היהודי – חוויית המהגר. זה שבקושי מדבר את שפת המקום (ללנגפורד עדיין יש את המבטא הכבד שלה, הסמל המסחרי), וגם חוווית הזר הנצחי, המזרחי בין אשכנזים, צ’רצ’י – טוב, עכשיו ברור מאיפה שם המשפחה “קטן”. שימו לב למלחמת הסטיריאוטיפים – למור הבהירה והמדוכאת יש שורשים מזרחיים לא פחות מאשר לליזו (עדי חבשוש), חברתה המוחצנת מהמשרד. אולי לא כזה מפתיע שהן מסתדרות כל כך טוב.
בואו נחזור רגע לזה שיש להן רק זו את זו (ואת סבתא). אין להן את תמיכת ההורים, שבעצמם מנותקים ומרחפים להם ככה בעולם, והן לא בדיוק מקור של יציבות אחת זו לזו. אם בעונה הקודמת אורית, האחות הגדולה וכותל הדמעות,  עוד נראתה חצי-יציבה, עם עבודה קבועה ובית, בעונה הזאת הכל כבר מתמוטט. היא צריכה להכיר במצב, להבין שמה שהיה – שממנו לא היתה מרוצה – בכל זאת היה שלה. והיא צריכה ללמוד משהו נוסף – לסמוך על נטלי המעופפת, שמצידה צריכה להבין שהמניפולציות הרגילות שלה לא באמת עובדות.
או במילים אחרות… נראים כאן ניצני התבגרות.
לסיום, השיר, בהשראת רינת הופר, שמתנגן לי בראש בכל פעם שאני רואה את הפתיח המופתי. כמה מכם בטח יעריכו אותו.

אוו, או או, שטה אונייה
אוו, או או, שטה אונייה

הייתה לנטלי אונייה לבנה
עשויה משורה לבנה של תל אביב הקטנה
איתה היא הפליגה רחוק וחזרה
כמעט, רק כמעט, לאותה נקודה
 
היה לאורית ענן על מקל
שעשתה לה אחת, מרחוב בצלאל
ביחד הן הרסו את כל מה שהיה
ואז אורית התעוררה – ונגמר!
 
מור צוחקת ולא מאמינה
דברים כאלה לא קורים כך בצבא
אבל נטלי מתעקשת – אולי הייתי קצת אפופה
אבל פעם באמת הייתה לי,

אונייה לבנה

נגה ד’אנג’לי – ראיון ר-ציני

הקומיקאית נגה ד’אנג’לי לא מפחדת לדבר על אמהות, זוגיות, סטנדאפ, אהבת אמת, כי אלו לא דברים מפחידים

נגה ד’אנג’לי היא קומיקאית פעילה מאוד וגם סוכנת כפולה, מצד אחד פונה לקהל הילדים בתכניות כמו “הצחוקיה” ומצד שני פונה לקהל ההורים אבל גם לקהל האמהות ב”קומדי סנטרל סטיישן”. כמו כן לפעמים היא חלק מחבורת הסטנדאפ “נשי ותיהני”, שנוצרה לטובת נשים ולטובת עולם טוב יותר. כמה מסרטוניה היו ויראליים אבל בזכות מימון המונים היא החלימה. אנחנו תרמנו שאלות.

מתי החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?

כשהבנתי שעושים מזה פרסומת לבנקים. סתם. בגיל שבע כשעשיתי חיקוי של רוסייה (שנות התשעים. זה היה הקטע) וכל המשפחה שלי ישבה שם ולא עניין אותם כלום, רק שאני אצחיק אותם. אפילו ויתרו לי על עונש. יותר מזה?

הבאת ילדים בשביל פאנצ’ים?

כן. פאנץ’ טוב זה כמו ילד. את מחזיקה אותו בגאווה – זה יצא ממני הדבר הזה? וואו.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

עדי אשכנזי הוכיחה לי שבתור אישה אפשר לעשות את זה ובגדול. כילדה, הקומדי סטור עשו נונסנס שהערצתי, ואח”כ כמובן ארץ נהדרת. טייכר וזרחוביץ זה שיעור בקומדיה כל יום ברדיו. מדהימים. בחו”ל – איימי שומר, שרה סילברמן, דייב שאפל, לואי. סטנדאפ בארץ הולך לכיוונים האלה… של סטנדאפ חכם עם תובנות וסיפורים. בשבוע שעבר הייתי בהופעה של אודי כגן. שחוץ מזה שהוא מצחיק ומעולה הוא מרגש אותך בכנות שלו וזאת יכולת אדירה בעיניי. מכל הגדולים יש מה ללמוד. כל אחד והקטע שלו. אני רואה הופעות מחו”ל ולומדת איך לכל אחד יש את הדמות והניואנסים שלו, ושיותר מכל בדיחה זה מי שמספר אותה ואיך הוא עושה את זה. לראות סטנדאפיסטיות מחו”ל בעיניי זה הדבר. סופסוף נשים. זה מעניין, אני שותה את זה. כמה שנים התרגלנו לשמוע על העולם מהזויות שלכם. גבר לא יבין זאת.

השתתפת בתכנית “הצחוקייה”, סטנדאפ לילדים. אם הם יגנבו לך את ההצגה, מה תגנבי להם?

אם הילדים יגנבו את ההצגה אני אגנוב להם שעות שינה. אני חייבת לישון לאיזו תקופה.

מה את חושבת על הקומיקאים הפעילים כיום?

הקומיקאים שפעילים היום מעולים וכשאני רואה משהו ממש טוב אני מקנאה ורוצה גם. המערכונים של טלוויזיה מהעתיד, ערוץ הכיבוד, וגלית חוגי אהובת ליבי שכותבת איתי ומבריקה בעיני. יש פה דור חתרני וכיף להיות חלק מזה.

יש לך פינה בקומדי סנטרל סטיישן. איפה זה על הממיר?

אין לי טלוויזיה. זה על היוטיוב שלי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מגנומטר. וככל שהשתמשו בה יותר בזמן האחרון ככה זה הוכיח כמה המצב פה אבסורד ומגוחך. להיעלב ממגנומטר. משבר המגנומטר. די נו, לא באמת.

מי אושיית הרשת האהובה עלייך?

רועי כפרי. כל מה שהוא עושה זהב. ראית מה הוא עשה עם פלפל חריף? וזאת רק פרסומת שתחלוף מהעולם עוד שנייה. צריך לתת לו לעשות דברים גדולים. האיש מיוחד במינו.

מה התפיסה הקומית שלך?

התפיסה הקומית שלי היא שהחיים נהיים קשים ורציניים מידי וחייבים לצחוק עליהם כדי להקל על הנשימה. זה ממש בקטע בריאותי.

יש אהבת אמת?
כן, לפסיכולוגית שלי. אמן שהיא תסכים להיות חברה שלי יום אחד

וידיאו קומדי, סרטונים מצחיקים לשבועיים 20.2-6.2

מסיבת רווקים שיצאה משליטה, עיתונאית שיצאה משליטה, בלוז שיצא משליטה, היפ הופ שיצא משליטה ועמית איצקר – סרטונים שהצחיקו אותנו השבועיים

כל מה שמצחיק ביום האהבה

 

אנחנו מתחילים בספק המערכונים הגדול ביותר בארץ, חבורת “כל מה שמצחיק בעולם”. הפעם הם משתפים פעולה עם עמית איצקר, ההוא ממשיח ומבובות המין.

אז אמנם יום האהבה היה כבר, אבל הסרטון הבא יהרוס לכם את גם את כל ימי האהבה הבאים:

מסיבה של רווקים

עוד חבורת סטנדאפ, והפעם הערב סטנדאפ הזה,  עם תם אהרון, דור כאהן, מתן פלד, גיא אדלר, לילך וולך ועוד. בסרטון הבא מסיבת רווקים יוצאת משליטה. וואי וואי מה הלך שם.

https://www.facebook.com/haerevstanduphaze/videos/490635784455853/?pnref=story

קפה חינם עם גיתית (ראיון עם קורין גדעון)

 

גיתית פישר מוכרת לכם בעיקר כתותית. אבל הפעם דמות קצת יותר סולידית, של עיתונאית ששואלת את כל השאלות הקשות ושותה את כל הקפה. אהבתי  מאוד את הדמות הזו, ומצפה לעוד:

https://www.facebook.com/116445192075743/videos/116608158726113/?fref=nf

ערוץ הכיבוד\ עור ברווז

לידוי, אסטמה ושקד פררה – עור ברווז (ביט של מנטוס)

(לידוי)
איך היא הולכת על החוף בין השקיות
יש לה שן אחת מתכלת ואוזניים נקיות
מחממת את השמש היא עושה לה כוויות
כמו עוזרי אהובה על הבריות

סטנדאפיסט מתחיל בלוז

ואירוע שלנו, סטנדאפיסט מתחיל בלוז. איתי עמוס בסטנדאפואטרי:

הפרוטוקולים של זקני חלם, 21.4-15.4

סטטוסים מצחיקים ותמונות מצחיקות לאנשים עצמאים מאוד

 

״עוגה עוגה עוגה במעגל נחוגה נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום״

ג׳יזס זה שיר על חנייה בתל אביב.

16.4

Nir Molad

נפתלי בנט ניר מולד

Avner Ressel
סינדרום תסמונת דאון

היתרון הכי גדול בשירות כסטנדאפיסט צבאי זה שכשאתה יוצא לעולם הבידור באזרחות אתה כבר רגיל להרוויח 540 שקלים בחודש

17.4

Galit Hoogi

אנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם
אנשים שהולכים אחרי החלומות שלהם

18.4

Hagai Turisky
·
גוף האדם בנוי מ-70% מים ו-30% פוטושופ

.

19.4

ואו. עוד פעם אחת חתול מיוחם מיילל בחוץ שעות ומפריע לי לישון ואני יוצאת לקיים איתו יחסי מין בעצמי מתוך רצון נואש לגרום לו לסתום.

Rona Tal
אני נורא אוהבת את ז’אנר הסרטונים “חיה כלשהי מציקה לחתול”
אני רואה אותם כמטאפורה
החתול הוא אני, החיה האחרת היא החיים

Avner Ressel
כל מה שקיבלתי בחיפה החולצה

 

.20.4

חחח איך מישהו חשב שאנשים יאמינו לסיפור של התפוזים עם האיידס

זה בכלל לא העונה

של האיידס

כשהעולם נותן לך תפוזים עם איידס, תעשה מהם קוקטייל.

Bob Zeevi

רצח על רקע רומנטי

 

 21.4

נפח שהתבקש לייצר כלי עינויים בהשראת הסרט “50 גוונים של אפור”, עיצב כיסא אליו ניתן לקשור את אהובך ולהכריח אותם לצפות בסרט “50 גוונים של אפור”

סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014

בעל אורחן, נשים בנות 30, מגמות קולנוע, אנשים חשובים מאוד, סרטוני עבודה  ואפס אחד – כל אלו ועוד היו נושאים לקומדיה  ברשת ב-2014, ונשפטו בחומרה על ידי מיטב יוצרי הקומדיה בארץ. אז מה  הם בחרו?

 

כבר כולם יודעים שכיום הקומדיות חוצות הגבולות לרוב נמצאות באינטרנט, ולמרות המגבלות התקציביות מבחינה רעיונית האינטרנט מאפשר ליצור יצירות לקהל אוהדים נאמן  שמתחבר להומור שולי יותר, יותר  נונסנס, יותר אישי ובעיקר לא לכל המשפחה. לי היה נראה שקומדיות האינטרנט השנה מדגישות בעיקר את הדמויות השוליות והמוקצנות, אלו שלא היו מתקבלות אפילו להיות אנטי-גיבור. בקומדיה הטלוויזיונית, לעומת זאת, ובמידה רבה של צדק ובהתאם למדיום, שלט ההומור האקטואלי, העוסק באלו ששולטים בחיינו (חריגה די בולטת היא “הפרלמנט”, שלטעמי הייתה יכולה לצמוח באינטרנט באותה מידה). בכך נראה שהקומדיה האינטרנטית ממשיכה את תפקיד הקומדיה המסורתית עם התאמה לפסיכוזות של ימינו, ואילו הטלוויזיונית מחליפה את הטרגדיה: בתפקיד הגיבורים עם ההיבריס הפוליטיקאים, בתפקיד המקהלה חברי הפאנלים והשחקנים המחקים, בתפקיד האסון החיים שלנו.

 

ביקשנו ממיטב יוצרי הקומדיה שאנחנו מכירים לבחור סדרת רשת, מערכון וסדרה מבטיחה שנורא הצחיקו אותם השנה. אלו השופטים:  לילך ברנע לשם ( כותבת מצב האומה, ערב הסטנדאפ המקורי), יואב רבינוביץ (סטנדאפיסט, ץ סופית), עופר בן שבת (הרב מצליח, שחקן, יוצר סרטונים קומיים), אורי ברויר (סטנדאפיסט, היפה והחנון), ירון ניסקי (תסריטאי, סטיות של פינגווינים, מ”ק 22, רד בנד), ניר וגלי (ארץ נהדרת), מולי שגב (עורך ארץ נהדרת), אורי פינק (פאקניג זבנג), תם אהרון (ערב הסטנדאפ הזה, מצב האומה, קיציס), דור כאהן (סטנדאפיסט ויוצר, ערב סטנדאפ הזה), ירמי שיק בלום יוצר וסטנדאפיסט, כל מה שמצחיק בעולם), עמית איצקר (שחקן משיח וקולנוען מהשורה הראשונה), אריק שגב (תסריטאי ארץ נהדרת, אולי הפעם, סטנדאפיסט חופשי). יאללה מתחילים:

סדרות רשת

בקטגוריית הסדרות לא היו הרבה סדרות במובן המסורתי, דמויות קבועות, עלילה, קשר לוגי. לכן נבחרו סדרות של יוצרים קבועים שלהן פרקים חוזרים בעלי אופי אחיד

.
5. נייס גיא

 

עליי להודות, לקח לי זמן להתחבר לסדרה זו. ההפקה של גיא הוכמן מרשימה, אבל נושא הזוגיות נטחן בכל הקומדיות ומכל הכיוונים ובאמת קשה לחדש. לכן לדעתי הפרקים הטובים ביותר הם הפרקים שבהם נמצא הגבר הנבוך ופחות הגבר המרוצה מעצמו. הפרק עם חנטל היה בכלל שיחוק, כי הוא לא היה מתנשא, ובניגוד לכמה קומדיות אחרות הגברים הם הדבילים.

4. סדרת אפס של שוגרזאזא

זו הבחירה שלי. אור פז ותום טרגר לקחו את דמות הישראלי המכוער והכניסו אותה למגבר 200,000 אלף דציבלים. מעקב אחרי מיליוני הסרטונים יגרום לכם להתאהב בהומור האסוציאטיבי,  באפס האוליטמטיבי ובעיקר יפתח רצון אמתי עז להגיש לו קלגרון. או כמו שאמר אחד הטוקבקיסטים: “תגיד מה אתה מנסה להראות לילדים ללמד אותם קללות יש לך בעיה קשה אני לא מאמין שבכלל צופים בסרטונים שלך אתה ממש מגזים אם הקללות ומתנהג כמו זבל”.

3. בקרוב אצלך

בקרוב אצלך היא סדרה שלא הכרתי, אך כמה שופטים בחרו אותה. מדובר בסדרה על חייהן של בנות שלושים בעיר הגדולה, עם שיר פתיחה גאוני. כל פרק מתמקד בדמות אחת ומבוים על ידי במאית אחרת. אני מודה שתחילה לא הבנתי למה זו קומדיה וסה”כ די ריחמתי על הדמויות. אבל הסבירו לי שזו ההגדרה של היוצרות, וזו דרמה קומית ולא הבנתי כי אני בן. צודקים.

 

 

2. הסרטונים של עירד ברזילי

גם כאן לא מדובר בסדרה במובן המסורתי, אלא בכמה פרקים בעלי אופי משותף, עירד מדבר בטלפון (או משחק את אבא שלו או כל אבא אחר). רק על האומץ על השימוש בלואו טק מגיע לו קרדיט.  ההגדרה הטובה ניתנה על ידי אורי פינק:

” אמנם ההפקה שלו נחותה יחסית, אבל עירד משתמש בעריכה הנאורוטית של המדיום היוטיובי הביתי לטובתו ויוצר אפקט מקסימלי של אווירת שכונה סימפטית שמתאימה בול לבמה שלו. הקטעים הם באורך מושלם לצפייה אקראית ולא מחייבת”.

 

 

1. משיח

ברוב סוחף של כמעט כל הקולות נבחרה משיח, לא רק שמדובר בקומדיית מבוכה בסטנדרטים בינלאומיים, היא גם היחידה שהצליחה לענות על תנאים הפקתיים של סדרה בעלת תקציבים גדולים יותר, כפי שניסחו ניר וגלי:

“מעבר לזה שהיא כתובה, משוחקת וערוכה נהדר, מגיע ‘שאפו’ ענק לצמד היוצרים שלה (דנה פוליג, אודי כגן) שהצליחו להרים לא פחות משמונה פרקים מושקעים (והיד נטויה), לא חששו למתוח את גבולות הז’אנר (פרק מעולה של 20 דק’, רחוק מאד מהאורך המקובל לסדרת רשת) ועל הדרך בעיקר הצחיקו מאוד”.

 

סרטונים

בקטגוריית הסרטונים הייתה פחות תמימות דעים, אבל היו כמה שהצליחו להתעלות מעבר לצפוי. כך לפי השופטים שלנו:

6. קריוקי מזרחית – אסף יצחקי

אומר אורי ברויר: “ב-2013 הציג אסף יצחקי את דמותו של סטס אמן פיתוי חסר גבולות וב-2014 הוא הציג מספר מערכונים סאטיריים על התרבות הישראלית, ההידרדרות התרבותית, ארגון דעאש ועוד. הוא מבטיח ב-2015 להוציא מערכונים נוספים קיצוניים לא פחות. יש למה לצפות!”

 

5. מסיבת כבדים – כל מה שמצחיק בעולם

 

חבורת המערכונים “כל מה שמצחיק בעולם”, כמאמר פתגם חז”ל, לקחה נושא תמים ועשתה אותו פושע. המון ילדים עם זקנים, הופעת אורח של אודי כגן, רמיזות מיניות, מיניות בלי רמיזות  ושורת המחץ: “ירמי, עוד בנות יבואו?” זה מצחיק.

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=FNNasrMAjXA
4. ללא חשש שביעית – קופי המקלדות

לקופי המקלדות יש את הקלף המצח של גורי אלפי. בסרטון זה הם טיפלו בסרט הישראלי “גט” זוכה פרס אופיר, שדווקא אהבתי, ובסרטונים נוספים של רונית אלקבץ. הופעת אורח של אלי פיניש בתפקיד ששון גבאי מוסיפה המון לסרטון, ויש בו לא מעט פאנצ’ים מוצלחים ותפיסה של כמה קלישאות קולנוע ישראלי, כמו משחק כדורגל, בכי בלתי פוסק ומיניות מפחידה.

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=mKz2AJdLSHM

3. איש ממש מגניב מאוד –  קופי המקלדות

קופי המקלדות הצליחו להכניס עוד פארודיה. לטעמי המוצלחת ביותר שלהם. אמנם הסדרה “איש חשוב מאוד” זכתה לכמה פארודיות, אבל ההומור העצמי של גורי אלפי, ניצול מעמדו כסלב וכמה שורות כמו “את מבלבלת אותי עם מילים?”, “מה את פסיכומטרית” הפכו אותה למוצלחת שביניהן. ירון ניסקי מוסיף: “כל מה שקופי המקלדות עשו הצחיק אותי השנה”.

 


2. הדבר שכולם צריכים – ערב סטנדאפ המקורי

 

הכותרת הזו די מסבירה את הצלחת הסרטון, זה באמת דבר שכולם צריכים, באמת דבר שכולם חייבים, ובאמת כולם היו צריכים לראות סרטונים של העבודה. אישית מאוד אהבתי את הסרטון כי יש שם המון קומיקאים שאני אוהב, וגם בשל שיטת הסרת המסכה לנושא שלא טופל ברצינות מאז הסיקסטיז כמו בסרטים “הדירה” ו”איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ”

1. המחברת הסגורה – כל מה שמצחיק בעולם

המחברת הסגורה היא עוד פארודיה, אבל על נושא שלא נגעו בו מספיק על אף הדרישה המתבקשת, מגמות הקולנוע בבתי ספר. חוסר ההיגיון שבסרטים של מגמות הקולנוע התלבש כמו כפפה על ההומור של חבורת כל מה שמצחיק בעולם. האמת היא שאין הרבה מה להגיד, ורוב השופטים פשוט אמרו שזה הדבר הכי מצחיק שראו השנה.

 

 

 

המבטיחות

 

ומה צפוי לנו ב-2015? יהיה טוב אם כמה יוצרים ימשיכו מעבר לסרטון מוצלח אחד. אלו הסדרות המבטיחות ללא סדר היררכי.

העצות הגרועות של אמא שלי

לאחר יציאת הסרטון של נטלי פרץ וגלית חוגי לאקרני האינטרנט אמרו כמה מהשופטים שהם פשוט רוצים לראות עוד מזה:

שיחות יוצאות

 

בפרק הראשון של שיחות יוצאות של יוגב יפת וניר ברגר, מוצגת האנשה של תקשורת הוואטסאפ בסלון הבית. על אף הרעיון הפשוט, זה פשוט עובד. מעניין איך הם יטפלו בהיבטים נוספים בתחום.

 

 

 

http://https://www.youtube.com/watch?v=xdwjOGcDzWs

מכסחים בע”מ

טוב, אנחנו לא יודעים הרבה עליה, אבל כל הסטארים של האינטרנט שם

https://www.youtube.com/watch?v=UGbyRsCsGn0

נועה ארנברג וגלית חוגי (מובטלות ונהנות) – ראיון ר-ציני

האם גלית ונועה היו חייבות לוותר על קריירה מלאה ומספקת בשביל להיות מצחיקות? לא, אבל זה עזר

נועה ארנברג וגלית חוגי, קומדיה
מימין לשמאל: נועה ארנברג וגלית חוגי

נועה ארנברג וגלית חוגי הן הקרטל שמאחורי דף הפייסבוק התמים לכאורה מובטלות ונהנות. המציאות הקשה שמאחורי הדימוי הנאיבי היא ששתיהן פעילות – נועה ארנברג היא הבמאית והקול שמאחורי סרטוני סוזי האחות מטיפת חלב וגלית חוגי מופיעה כחלק מקבוצת הסטנדאפ של תום יער (ולפעמים לבד). שתיהן בתהליך של שיקום ארוך ואיטי לאחר תאונה שנקראת לימודי קולנוע. אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם האמת, תמשיכו לקרוא.

מתי החלטתן שאתן מצחיקות?

נועה: “אני החלטתי שאני מצחיקה בכיתה ח’. עברתי מבית ספר מקומי קטן לבית ספר אזורי עם מלא אנשים שהיה צריך להרשים. והייתה שם ילדה אחת, שרון מלכי, שהייתה הכי חריפה וסרקסטית שפגשתי עד אז. והתחברנו ואז יום אחד היא אמרה לי איזה מצחיקה את ארנברג. היום היא ראש גדול בעיר לכולנו, מצחיקה את חולדאי”.

גלית: “זו שאלה לא טובה מכל כך הרבה בחינות שאני לא רוצה לענות עליה. לא רק שזו לא שאלה טובה – זו שאלה גרועה. גם אם תשאיר את השאלה הזו לשאלונים הבאים, אז תדע שזו לא שאלה לפתיחה. ואני ממליצה לא להשאיר את השאלה הזו. כי היא גרועה. חדד את השאלות שלך ותחזור אלינו. תודה”.

(מה? לא רוצה, זה הבלוג שלי)

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ZOCUg589b5M]

מי יותר מובטלת ומי יותר נהנית?

נועה: “חד משמעית אני יותר מובטלת וגלית יותר נהנית. גלית עובדת ויוצאת למקומות של היפסטרים ועושה סטנדאפ, יש לה חבר בברלין שבא לבקר והיא טסה אליו, היא בקורס הפסקת עישון של כללית וחברה בכת ‘כוח הכסף’. אני ממש מובטלת פר אקסלנס. עקרת בית, מה שהיו אומרים פעם”.

גלית: “בגדול זה מאוד נכון, גם נועה היא מהקיבוץ, וזה לא בדת שלהם ליהנות. אני יותר נהנית כי אני יותר בחרדה קיומית מנועה. אז אני כל הזמן מנסה לעשות דברים כדי להרגיע את ההיסטריה. אני חייבת להגיד אבל שההיסטריה הזו הביאה אותי למצוא פעילויות מאד מהנות כמו: התכת גבינות קשות במיקרו או לענות על חידות ברדיו (בלי פרסים, זה על כבוד)”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

נועה: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי. וגם מה להגיד עכשיו שמות כאילו מה, אני אגיד עכשיו דייב שאפל ומה? שרה סילוורמן. יופי. ומה?? זה סתם יהיה מביך לכל הצדדים”.

גלית: “אני מאד אוהבת את העבודה של דנה פאן לוזון שעושה בעיניי את הדבר הכי קרוב להומור בריטי בארץ, וחוץ ממנה עוד יוצרת קומית שמאד השפיעה ועדיין משפיעה עליי זו המנחה של מון טיים בערוץ 10. היא אנדי קאופמן הישראלית, לא פחות”.

נועה, את מביימת את סרטוני סוזי, האחות מטיפת חלב. מה דעתך על מאבק האחים והאחיות?

נועה: “אני לא יודעת כלום על מאבק האחים והאחיות (אני די טיפשה, בגדול) אבל סוזי יודעת, והיא בטח דווקא נוטה להסכים עם המערכת”.

[youtube=ttp://www.youtube.com/watch?v=iFBkJVDlPG0]

מה אתן חושבות על היוצרים הקומיים של היום?

נועה: “אני חושבת שהגסויות שאומרים היום זה מטורף! פשוט לכולם יש פה כל כך מטונף שזה אדיר. בעיקר אני אוהבת שלבנות יש פה מטונף”.

גלית: “אני מאד אוהבת את מה שקורה היום בארץ, גם מבחינת תוכן  – אני מרגישה שהיום מותר לצחוק על דברים הרבה יותר אישיים, אבל באמת אישיים, לא כאילו תובנות על חיי האדם, אלא ממש אמיתי על אמת. היום  הרבה יותר מקובל לשתף את העולם בחיים האמיתיים שלך – מובן שזה הפייסבוק וכל זה. בעיניי זו מהפכה עצומה. זה דבר שיש לו תקדימים, בעיקר בחו”ל והרי לני ברוס התחיל עם זה ובלה בלה בלה.. הרצאה על הומור… אבל הדבר הנוסף שבעיני הוא מהפכה מהממת הוא הנגישות של העשייה. העובדה שהומור זה דבר שהיום נגיש כמעט לכולם, שגם אם הטלוויזיה או הממסד לא מקבל אותו, יש לו מקום להיות, ולא רק באינטרנט. זה דבר אדיר. תום יער וערב הסטנדאפ  (שאני חלק ממנו, אבל לא בגלל זה אני אומרת), ‘מייקל’,  והיוצרים של ‘משיח’ הם כמובן דוגמאות מובהקות לזה, ויש עוד הרבה. וזה דבר שקורה עכשיו ומוזר שלא קרה קודם. תראה, זה הרי לא הגיוני ששישים אלף שנה היה במדינה הזאת רק ‘הגשש החיוור’, לא? אני באמת יכולה לדבר על זה שנה, יש לי הרבה מה להגיד בנושא, אבל אסכם זאת כך – במדינה כמו ישראל, שבה לשמוח זה דבר נחות (בכל התחומים, לא רק בקומדיה) וקומדיה מוערכת רק אם היא נגועה באינטלקטואליות (למשל סאטירה), מגיע בשנים האחרונות גל חשוב ויפהפה של יוצרים שפשוט עושים את הדברים שמצחיקים אותם  באופן משוחרר ומעורר הערכה ובעיקר מאד מצחיק. אני מאד משתדלת ללכת לראות הרבה הרבה ממה שקורה פה בתחום הזה”.

גלית, את משתתפת בערבי סטנדאפ של תום יער. את ותום הן הנשים היחידות. איפה את רואה את עצמך במאבק הפמיניסטי, מסימון דה בובואר עד בקבוק שמפו?

גלית: “כן”

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

נועה: “אנחנו צוחקות הרבה ממילים ומשחקי מילים, אנחנו משתמשות לפעמים בשפה ממש גבוהה בתוך הודעת ווטסאפ טיפשית וזה מצחיק אותנו. גלית צעקה פעם על אינסטלטור שקילל אותה: ‘חבל לי שאתה בוחר להשתמש במשלב הזה של השפה!’. לפעמים אנחנו גם מתקנות את השפה אחת של השנייה לטעות, וזה מאוד מצחיק אותנו כבר הרבה שנים”.

גלית: “מחרה ומחזקת. חוץ מזה בזמן האחרון יש פרסומת ברדיו לסופרלנד עם השורה ‘עשיתי לייק על החיים’. שזה ביטוי שמאד מאד מצחיק אותי. אבל יש גם את הקלאסיקות כמו : ‘משגל נסוג’, ‘קפה ומאפה’ ו’יד ושם'”.

שימוש במשלב נמוך של השפה (אילוסטרציה)

גלית, כתבת בטור הדעות של nrg. מה דעתה של נועה בנושא?

נועה: “סיגי, את כתבת באנארג’י?”

גלית: “לא לא לא, זה תחקיר נורא ואיום. תתעלמי נעמי”.

מה התפיסה הקומית שלכן?

גלית: “תפיסה קומית”.

שתיכן באות מתחום הקולנוע. למה?

נועה: “כל הנושא של לימודי הקולנוע היה פשוט טעות אחת גדולה. בזבוז של זמן יקר. אני בכלל הייתי צריכה ללמוד לימודי אחיות או עבודה סוציאלית ואז להיות דיילת לקצת ואז להמשיך לתואר שני. וכלום מזה לא קרה ורק הנפש שלי התלכלכה ונשבר לי הלב כי אני לא מקבלת מימון לסרט שכתבתי. אני שונאת הפקות וקרנות וקשקושים של אנשי קולנוע על מי עשה מה, ורק מצער אותי שאני כבר בת 34 ואין לי מקצוע ואין לי כלום. אבל יש לי את גלית והיא תצעיד אותנו לכיוונים חדשים”.

גלית: “זו שאלה מצוינת – למה למדנו קולנוע. תראה, אני מאז ומעולם, ראיתי כמות בלתי הגיונית של טלויוזיה. אני נולדתי – חנו אותי מול טלוויזיה וזהו, השאירו אותי שם לגדול. ואז נהייתי גדולה ונדרשתי להרחיב את אופקיי, אז הלכתי ללמוד את זה. לא הבנתי את הביטוי להרחיב את אופקיי וזה מה שקרה. אנשים חושבים בטעות שהם רוצים לעשות סרט, אבל זה לא נכון, הם רוצים לראות סרט. גם אין מה ללמוד בקולנוע, אתה סתם עובר לחמש שנים לירושלים לקבל דיכאון בדירה בנחלאות ולחשוב על היחסים שלך עם ההורים שלך ואיך אפשר לתמצת אותם ב-15 דקות והשקעה של 40 אלף שקל ולקרוא לזה ‘עיניים של לב” או משהו כזה”.

איזו חיה לא הייתן רוצות להיות?

גלית: “אני לא הייתי רוצה להיות אף חיה כי בעיקרון חיות די מגעילות אותי, במיוחד כשהן קרובות אליי, זה תמיד נראה לי כמו יצורים של מדע בדיוני וזה מלחיץ אותי שיש להם כוונה נסתרת.  עדרים של חיות זה הכי מזעזע בעיני. אני גם לא יודעת הרבה שמות של חיות כי בשכונת המצוקה של ילדותי הייתה בעיקר החיה ‘איכס-חתול- שחור-תירקי מהר!’, אבל נועה גדלה בטבע והיא יודעת חיות, אז היא תגיד.

נועה: “ג’וק, כמובן”.

גלית חוגי מופיעה ב-23.09 בשפאגט (נחלת בנימין 43)

מובטלות ונהנות בפייסבוק

נועה ארנברג ביוטיוב..

*תודה לגל מוני, שעזר בהכנת הכתבה