ארכיון תגיות: המופע של אריק אנדרה

הסדרה החדשה של יוצר הסימפסונז עכשיו בנטפליקס. איך היא?

השבוע עלתה בנטפליקס Disenchantment, הסדרה החדשה מבית מאט גריינינג. יונתן עמירן, מעריץ סימפסונס אדוק, בחן את הפרקים הראשונים וחזר עם מסקנות

.

 

יש כמה אנשים בתעשיית הבידור שידועים בזכות דבר אחד. אבל הדבר הזה כל-כך חשוב, כל-כך מוערך, כל-כך משפיע, שגם אם הם לא יצרו שום דבר אחר, זה לא משנה. אחד מהאנשים האלה הוא מאט גריינינג, שב-1989 יצר את סדרת האנימציה הכי ותיקה ומוערכת בהיסטוריית הטלוויזיה, Fish Police, אה… כלומר ״משפחת סימפסון״.

גריינינג התפרסם לראשונה בתור יוצר הקומיקס האלטרנטיבי המוערך Life in Hell. ב-1985 הציע לו המפיק והבמאי האגדי ג׳יימס ל׳ ברוקס להפוך את הקומיקס לסרטוני אנימציה’ שיופיעו בתוכנית המערכונים של הקומיקאית טרייסי אולמן. גריינינג הסכים בהתחלה, אבל אז פחד שיאבד בעלות על הקומיקס האהוב, לכן שרבט במהרה איזו משפחה מצוירת בשם הסימפסונס וקרא לדמויות על שם בני המשפחה האמיתיים שלו (אבא הומר, אמא מארג׳ וכו׳), והשאר היסטוריה (הלקח: תמיד תאלתרו משהו בדקה התשעים והכל יסתדר בסוף!). גרייניג יצר מאוחר יותר סדרת אנימציה מוערכת נוספת שזכתה לפחות הצלחה מהסימפסונס, אך בעלת קהל מעריצים אדוק, קומדיית המד״ב ״פיוצ׳רמה״. והשבוע, בפעם הראשונה מאז 1999, עולה סדרה חדשה שיצר גריינינג, הפעם באתר הסטרימינג נטפליקס ולא ברשת ״פוקס״ הבוגדנית. הסדרה היא Disenchantment, קומדיית פנטזיה מצוירת.

 

אני בטוח שאם גריינינג לא היה עשיר בטירוף, הוא היה מרגיש קצת לחץ עכשיו. הסדרה הקודמת שיצר הייתה מוערכת ואהובה, והסדרה לפני זה הייתה הפאקינג סימפסונז. ומצד שני יש גם הרבה באזז שלילי לגבי הסימפסונס בזמן האחרון, עם עשר ומשהו עונות לא משהו ושערוריית אפו, וגם העונות האחרונות של פיוצ׳רמה, אחרי שחזרה מביטול ולפני שבוטלה שוב, לא היו משהו. אז הרבה אנשים רוצים שייכשל. ועכשיו מגיעה השאלה, איך Disenchantment בעצם? די טובה! סוג של.

בין משחקי הכס לסרטי דיסני

קודם כל קצת רקע. כמו שהטיזר הראשון אמר, לאחר שראינו את ההווה ב״משפחת סימפסון״ והעתיד ב״פיוצ׳רמה״, הצעד הברור הבא הוא העבר. הסדרה מתרחשת בעולם פנטזיה בימי הביניים שנע בין משחקי הכס לסרטי דיסני. בשביל המסע החדש הזה גייס גריינינג כמה כותבים קלאסיים של הסימפסונס כמו ג׳וש וויינסטיין (שיש לו גם קרדיט יוצר-שותף על הסדרה), ביל אואקלי ודייויד אקס כהן, שיצר בעבר עם גרייניג את ״פיוצ׳רמה״. גריינינג גייס גם צוות מדבבים טרנדי ועכשווי לדמויות הראשיות: אבי ג׳ייקובסון מ״ברוד סיטי״ בתור הנסיכה המרדנית בין, אריק אנדרה מ״המופע של אריק אנדרה״ בתור השד המרושע לוסי, ונאט פקסון מ-Married בתור אלפו, האלף התמים. אנחנו פוגשים את שלוש הדמויות ביום חתונתה של בין. היא בתור נסיכה פרועה, שתיינית וחובבת הימורים לא מעוניינת להתחתן עם נסיך מטומטם שמעולם לא פגשה, רק בשביל לחזק את הקשר בין שתי ממלכות. באותו הזמן אנחנו רואים שגם אלפו לא מרוצה מהחיים שלו בממלכת השדונים הקסומה שבה כולם שמחים כל הזמן ומכינים ממתקים. הוא בורח מהממלכה בדיוק בזמן להפריע לחתונה של בין, ולצאת איתה להרפתקה עם השדון האישי החדש שלה לוסי.

אני חייב להגיד שאחרי כמה שנים של קומדיות מצוירות וקומדיות בכללי, שעסוקות בשאלות פילוסופיות והתעסקות פנימית מבאסת, זה נחמד לראות סדרה שפשוט רוצה להצחיק אותנו. אני מצאתי את עצמי צוחק בקול רם כמה וכמה פעמים בפרק הבכורה של Disenchantment, למרות שאני חייב להודות שרוב הצחוק הגיע דווקא מדמויות משניות, שמדובבות לרוב על ידי חברי קאסט של פיוצ׳רמה (ג׳ון דימאג׳יו, בילי ווסט, טרס מקניל) ולא הדמויות הראשיות. כמו עם פיוצ׳רמה ומדע-בדיוני, הכותבים מנצלים את הסביבה החדשה לחקור באופן הומוריסטי את ז׳אנר הפנטזיה. זה ז׳אנר שכבר זכה להמון פארודיות בעבר, אבל הכותבים מצליחים למצוא הבחנות חדשות, כמו בטקס החתונה, כשהכוהנת מתחילה לדבר באופן מאוד כללי ולא ברור על האל שצופה על החתונה, שהיא לא בטוחה אם הוא זכר או נקבה או בכלל מסוגל לצפות בדברים, ואיש מהקהל מעיר ״זו דת די חדשה״. או דברים קטנים כמו כשאחד משני המכשפים האפלים שצופים בלוסי דרך להבה בוערת, נוגע בטעות באש כדי להצביע ונכווה והמכשפת שלצידו אומרת לו בציניות ״כן, זה אש. זה חם.״ כמוכן, יש לנו כאן סדרה בכיכובה של אישה, ועוד אישה חזקה ומורדת. גריינינג הוא ליברל מהזן הישן, אלו שבעלי דעות ליברליות בתאוריה, אבל לא מעסיקים נגיד כותבים מגוונים, אז נראה איך יתמודד עם זה, אבל בכל מקרה זה מעניין, ונדיר.

אבל Disenchantment בהחלט לא הולכת לשנות את העולם כמו “הסימפסונס” או אפילו סדרות אחרות בנטפליקס. היא סדרה חמודה עם הרבה בדיחות מצחיקות ודינמיקה טובה בין הדמויות, אבל לא יותר מזה. ואני לא יודע אם אני באמת רוצה יותר מזה. הסדרה קצת יותר סדרתית ופחות אפיזודית מהסימפסונס, עם עלילות שנמשכות מפרק לפרק, אבל אל תצפו לאיזה סיפור הרפתקה אפי. אחרי שני הפרקים הראשונים שעוסקים בחתונה של בין העלילה די נשארת בממלכה, עם המלך שמנסה לחנך את בתו ונכשל. אבל עם ליהוק טוב, אנימציה נחמדה, וכתיבה שנונה הסדרה נשארת כיפית לצפייה.

איני צופה בינג׳, אז כשאני כותב את זה עדיין לא ראיתי את כל עשרת הפרקים של ״החלק הראשון״ של הסדרה שעלה לנטפליקס. אבל אני ממליץ לכם לראות אותה. היא כיפית ו״סימפסונית״ וזה כל-כך נדיר לראות בימים אלה. מגיע לנו לנוח קצת ולראות דמויות מצוירות עושות דברים מטופשים כמו פעם.

מה עובר על הסטנדאפ\קלארק הרינג (תרגום)

בשנים האחרונות כתבו והפיקו יותר קומדיה מאשר בכל תקופה אחרת. קולנוע, טלוויזיה, מדיה חברתית – אנשים משתמשים בכל הערוצים האלה כדי ליצור ולהפיץ דברים – ובייחוד כדי ליצור ולהפיץ קומדיה.

אמנים כמו קיי ופיל, איימי שומר ולואי סי. קיי הם כמה דוגמאות לכישרון גולמי שהתפתח בשנים האחרונות, בהפקת אולפנים גדולים. כך נוצרת תדמית חדשה של הגאון הקומי – אידיאל חדש ומגניב של היוצר המוכשר והעצמאי.

וכשהחומרים הכי ניסיוניים הופכים למיינסטרים, פתאום עולה פקפוק ברלוונטיות של המקור, של יסודות הקומדיה, של הסטנדאפ.

היום בהחלט קשה יותר להפוך לקומיקאי מקצועי מאשר בעבר. עם עלייתה של המדיה החברתית והשיתוף ברשת אלפי אנשים יוצרים חומרים ומשתפים אותם. וכך קשה לברור מתוך כל זה מופע טוב. בעבר היית פשוט כותב חומר, ניגש למועדון, עושה אודישן, ומקווה להתקבל ולהמשיך.

זה עדיין התהליך שהרבה מאוד מופיעים צריכים לעבור. איימי שומר, שחקנית ומפיקה, התחילה לעשות סטנדאפ ב-2004, וכיום יש לה תכנית משלה והיא אף הפיקה סרט שובר קופות – “אסון מהלך”. למרות ההישגים האלה היא עדיין מופיעה בערבי הסטנדאפ שמשדר ערוץ “קומדי סנטרל”.

לואי סי. קיי, סטנדאפיסט ויוצר הסדרה “לואי”, משלב קטעי סטנדאפ שלו בכל פרק בתכנית. הם חשובים לסיפור ולעתים קרובות הבדיחות בהם הן ההשראה לפרק כולו.

סטנדאפיסט פופלרי אחר, חניבעל בורס, התחיל גם הוא בעולם הסטנדאפ לפני שעבר להיות ממארחי הטוק-שואו “המופע של אריק אנדרה”, שחקן ב”ברוד סיטי” והכוכב בסדרה משלו – “למה? עם חניבעל בורס”, שעלתה בקומדי סנטרל בקיץ 2015.

בשנה שעברה הוא הופיע ברחבי ארה”ב בקולג’ים ובאולמות. הוא גם עורר מהומה כשסיפר בדיחות על שערוריית האונס שביצע ביל קוסבי. הבדיחות הצליחו כל כך, שהרבה אנשים שוכנעו שקוסבי אכן אנס. בורס הצליח יותר משציפה – הבדיחות היו בסך הכול מערכון חדש שיועד עבור מעריציו הוותיקים.

אלו הדברים שגורמים לקומיקאים לאהוב סטנדאפ. זו ההזדמנות שלהם לבחון רעיונות וללמוד דברים חדשים. אמנות הסטנדאפ מספקת גם את הקהל וגם את האמן.

יש משהו אמיתי מאוד בלדבר עם הקהל, לתפוס אותם ולגרום להם לצחוק בעזרת המילים. זה הדבר שקומיקאים אוהבים יותר מכול.

מקור
*
**
תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל