ארכיון תגיות: זהו זה

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום

“אח”, נאנחו כולם אי שם בראשית ימי הקורונה, לפני בסך הכל חודש, “זוכרים את זהו זה במלחמת המפרץ?”

מה עוד היה לנו במלחמת המפרץ? חרדה מחוסר הוודאות ושום יכולת לדעת מתי זה יסתיים, הורים וילדים בבית, והרבה מאד וודו שמערב לטקס ומסיכות כדי להתגונן. מדי פעם נשמעים קולות על הסולידריות של אז – המדינה שחילקה לכל אזרח ערכת מגן מפני לוחמת אב”כ, ונחמן שי שהיה המרגיע הלאומי ועשה חזרות רבות על הקאצ’פרייז שלו “ולשתות הרבה מים”. היום, לעומת זאת, קבלו את המענק לעצמאים שכדי לקבל אותו צריך להתגנב לבית שימוש שאינו בשימוש ולפתוח דלת שעליה שלט “זהירות נמר” ואת המענק למשפחות עם ילדים שנראה שבמעט כסף הכעיס הרבה מאד אנשים. אה, ודרישה לתפור לעצמכם מסיכה או לקנות ערימה – בעשרה שקלים ליחידה.

אז והיום, הצורך בפורקן של המתח בתקופה מלאה באי וודאות ניכר. אבל, האם הנוסטלגיה העזה לזהו זה מוצדקת? האם מה שהיה אז הוא באמת מה שהיינו צריכים – והיום כבר אין?

אז מה היה לנו במלחמת המפרץ? קודם כל, היה די הרבה. חוץ מזהו זה היה גם את “העולם הערב” הפרועה והמוצלחת לא פחות (אליה יש פחות נוסטלגיה, כנראה בגלל האבולוציה המעציבה של כוכביו), וגם “זבנג” – אז עדיין טור קומיקס בעיתון בודד ולא המפלצת הרב-זרועית של סוף העשור – הפליאה בבדיחות שכולם הכירו. מה שלא היה הוא ערוצים אלטרנטיביים – לא היו רשתות חברתיות וחוץ מפנזין או שניים שצילמו כמה יוד ביתניקים במכונת צילום ליד המזכירות כשאף אחד לא ראה, לא ממש היו ערוצים מעבר לאלה הרשמיים.

זהו זה מביאים את הבאבה בובה להציל את המצב:

היום, יש המון. יש את ארץ נהדרת, קבוע כל שבוע.

ויש עוד המון “רץ בווצאפ” מסוג כזה או אחר – ממים, סרטונים, בדיחות, משחקי מלים, קבוצות פייסבוק… המונים. כמו ב”צוק איתן”, כוכבי הרשת עדיין איתנו ומנפקים בדיחות שחורות וציניות באופן קבוע. אבל לאף אחד מהם, כולל לארץ נהדרת, אין את מה שהיה לזהו זה – את מדורת השבט. אין את 100% אחוזי הרייטינג, ואין את הצימאון לשבוע הבא. המפה לשם נשלח מם או סרטון, ולפעמים יש גם סדרת סרטונים בתדירות כזאת או אחרת. אבל אין את ההמשכיות, את הציפיה ליום חמישי בשמונה וחצי ולשידור החוזר מחר באחת וחצי. אין בדיחה אחת שכולם שמעו, וחזרו עליה, והכירו, וצחקו ממנה עד שנכנסה ל-DNA הלאומי.

חוץ אולי משיר המרפסות, המנון הסגר של ארץ נהדרת:

האם הבדיחות דאז באמת היו יותר מוצלחות? אולי. אני לא ממש משוכנעת שהבאבא בובה יותר מצחיק מעופר ומאור, אבל ברור שהיתה לו יותר נוכחות ושהופעתו הקבועה, פעם בשבוע באופן קבוע, הפכה אותו לדמות מוכרת לא פחות מנחמן שי, או ברסימנטוב של ימינו. בטח יותר מוכר מעופר ומאור.

הבאבא בובה חוזר לעודד, זהו זה 2020:

בהשוואה בין זהו זה של אז ושל היום, נראה שעיקר ההומור מאד חיובי – הבאבא בובה לגמרי בא לעודד, השירים חביבים, הכל באווירה מאד נעימה, לא נשכנית או פוגענית. ועדיין ההומור מיזוגני לעתים וסטראוטיפי עד רמת הקרינג’. לזכותם אגיד שגם ההומור הממוסד של היום לא חף מסטראוטיפים, ולעתים קרובות אכזרי ופוגעני הרבה יותר.

על מה צחקו אז ועל מה היום? הנה העולם הערב מראים לנו שתאוות בצע לא נולדה במאה ה-21:

גם אז וגם היום צחקנו על ההגבלות, הבעיות ועל מה שצריך האדם הפשוט לעשות בסיטואציה הלא ברורה הזאת שנפלה עליו מגבוה. פוליטיקאים? דוברים? הם לא חסינים, ונשמו שפע עקיצות בנוגע למשה בר סימן טוב ובואו לבאס, ליצמן ויאיר נתניהו, כלומר ביבי, רק ביבי! אבל אנחנו בעיקר מחכים לשמוע מה יש להם לומר.

ההומור היום בעיקר ציני ועוקצני יותר. אם פעם העוקצנות היתה שמורה למחתרת של העולם הערב (כן, הם היו אז די מחתרתיים – בערוץ ניסיוני עם אפס תקציב ושני מנחים צעירים שלא ממש בטוחים מה לעשות עם הדבר החדש הזה, מצלמה), היום היא בכל מקום.

אפ פעם ההומור היה ברובו ממסדי ובחלקו הזעיר חתרני – היום הוא בעיקר חתרני, צץ לו מפה ומשם, מקבוצת פייסבוק וערוץ טלגרם, מיצרן ממים חצי-אנונימי למשנהו. ערכי ההפקה דווקא עולים – כל סרטון באפס תקציב נראה יותר טוב מרוב המערכונים בניינטיז. ההבדל העיקרי – אם פעם היה קשה מאד להתחמק מהסאטירה – היום צריך לחפש אותה באופן פעיל, ולהמשיך לחפש, אחרת לא תדע שיש עוד סרטון בסדרה.

לסיום, הנה עופר ומאור, הדבר הכי קרוב שיש לנו כרגע למתחתרת “העולם הערב”, מאחלים לכם חג שמח בסרטון השלישי לענייני קורונה:

עוד בדיחות קורונה – ממים, ציוצים וסרטונים

בואו נצחק עוד קצת. על העשירים, המפורסמים והטיפשים מאיתנו. אבל גם קצת על עצמנו כי זה כיף. העמוד מתעדכן!

יונתן עמירן הכין לכולנו את מה שכל אחד צריך אחרי קרוב לחודשיים של סגר – מועדון קרב. בזום.

אייל כליף לא נרגע:

למה צריך סאטירה כשסין מכינה בעצמה סרטונים כאלה? תודה נדב איל!

קבלו אותו! נתנאל אלבום, כוכב השבוע, עם ממים של “ד”ר לס לא נרגע”:


ואז מרינה קיגל הצטרפה:

גם מתן בלומנבלט לא טומן ידו בצלחת:

אוהד מילץ’, יגבר!

ואנחנו רוצים להזמין את כולם לזכרון הנעים והמופלא של סיור המאה מטר של שושקה. רק בשביל זה היה שווה להשאר בבית:

אתם יודעים על מי כיף לצחוק? על חובבי סטיבן קינג. כלומר, על לא מי יודע מה חובבים שלו אבל עוקבים אחריו בטוויטר:

אמתי, בטח שאמתי.

נכון אלי גורשטיין? תראו מה הבת שלו כתבה לו:

הבת שלו זו רוני גורנשטיין.

חגילר, אבי הקומיקס הרמת גני, המציא רעיון של מיליון דולר:

עוד כאלה תמצאו כאן.

מכירים “רץ בווטסאפ”? אז את זה קיבלתי בווטסאפ. הקרדיט לצלמת (בימים כתיקונים) לירון כהן אביב:

ועוד אחד: טלי בלייכר אחאראית לפנינה הקטנה הזאת:

ואל תשכחו להכנס לאתר של כאן 11 ולראות את השידור של האיחוד המיוחד של זהו זה.

המערכונים שעומדים במבחן הזמן

הגשש, שייקה אופיר, אפרים קישון, חנוך לוין ועוד – מי ניצח את הזמן?

לפני כשנה וחצי נערך כנס Comedy for a change ביזמת התסריטאי והיזם עמרי מרכוס בשיתוף חברת בני מורן.

אחת ההרצאות נגעה למערכונים ישראליים שעומדים במבחן הזמן. מתוך רשימה ארוכה של מערכונים וקטעים מצחיקים מסדרות ומסרטים, בחרו ליאור שליין, אבי כהן, דני קרפל, רועי בר נתן, עידו רוזנטל ולירון זייד כמה קטעים. קטעים אלו הוצגו בפני מדגם מייצג של תיכוניסטים, חיילים וסטודנטים. ילדי הקומדיה באיחור אופנתי מציג בפניכם את הממצאים, המערכונים הזוכים במבחן הזמן:

10. תעלת בלאומליך – סצנת השוטר (אפרים קישון)

 

9. משה והאורנג’דה – דודו טופז (מנחם זילברמן)

 

8. רבע עוף או בורקס – יוסי בנאי ורבקה מיכאלי (חנוך לוין)

 

7. מנצח המקהלה – שייקה אופיר

 

 

6. ספי ריבלין וג’וליאן שגרן – התזמורת

 

5. זהו זה – הפולניות במלחמת המפרץ (אילנה לופט ושלמה משיח)

 

 

4. יאצק – שלמה בראבא (פינה בזהו זה)

 

 

3. לול – לה מרמור

 

 

2. פסטיבל שירי דיכאון – הגשש החיוור (יהונתן גפן)

 

  1. מזמור לאזור – ניקוי ראש 

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

הקומיקאים המשפיעים ביותר

מי הם הקומיקאים המשפיעים ביותר לפי התשובות של הקומיקאים הגדולים בארץ?

להפתעתי הרבה, הבלוג הצליח לשרוד כבר יותר משנה ולצבור כמות לא קטנה של קומיקאים שמשיבים לשאלותיו המפגרות. בין השאלות היותר גנריות שנשאלו בלטה השאלה מיהם הקומיקאים היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך. קשה לומר שיש הפתעות אבל מהן הסיבות? ביט מי

כיוון שאין הפתעות, נתחיל מהמקום הראשון:

1. סיינפלד (הסדרה ואו הקומיקאי)

איתי גל: “בשלב מאוחר יותר גיליתי את סיינפלד, ובאופן ספציפי הדמות המדהימה של ג’ורג’ קוסטנזה, שלדעתי עזרו לי להבין קומדיה ולדעת לנתח אותה יותר מכל דבר אחר שאי פעם נתקלתי בו”

נועה ארנברג: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי”.

2. לואי סי קיי

דור מוסקל: “”לואי סי קיי גאון, אין מה להוסיף על זה. לקח את כולנו צעד אחד קדימה”.

משה פרסטר: “היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי”.

3.  מונטי פייתון

בוב זאבי: “התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד’, חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון”.

משה פרסטר: “כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את ‘מונטי פייטון’ שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם”.

4. גורי אלפי

רותם זיו: “”האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קייגורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן”.

יונתן ברק: “”כיום יש לי סגנון משלי שהוא אופייני לי, אבל אני עדיין לומד כל הזמן מקולגות כמו גורי אלפיאלי ומריאנו ורועי לוי”

220px-Larry_David_at_the_2009_Tribeca_Film_Festival_25. לארי דיוויד

מאיר כץ: ” לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי”.

250px-Woody_Allen_at_the_premiere_of_Whatever_Works6.  וודי אלן

אלון גור אריה: “חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו”.

7. מיטש הדברג

שמעון ראיצ’יק: “מי שבאמת העיף אותי לראשונה והיה מקור השראה שלי היה מיטש הדברג“.

8. טינה פיי

דניאל בוקס: “. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30″ בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי.”

עמית הרשקוביץ: “”טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה.

כמעט נכנסו:  אדי מרפי, אנדי קאופמן, ג’ורג’ קרלין, דייב שאפל, האחים מרקס,  הסימפסונס וזהו זה

***

פלייליסט חדש מערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

אלון גור אריה – ראיון ר-ציני

שני הפנים של אלון גור אריה. זה שלנו וזה גם כן

אלון גור אריה, קומדיהלרגל שנה לבלוג נפגשנו עם מאסטר הקומדיה בארץ יודה, או אלון גור אריה, תלוי מי שואל.  אלון ביים וחקר קומדיות ואף מרצה עליהן עבור קהל שלא הבין את הבדיחה. הוא מוכר לכם מהיפופוטם , כבמאי וכתסריטאי בערוצים אבל בעיקר כעוזר במאי בפרק האיחוד של קרובים קרובים. כמו כן יצר וביים את סרט הקאלט “המוסד הסגור” עבור קהל שהצליח לברוח מאותו מוסד. מיהו אלון גור אריה האמיתי?

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“לא זוכר גילוי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאני אוכל אבטיח בגיל שלוש. ואז כבר הוגדרתי מצחיקול. הייתי מדקלם מערכונים מהטלוויזיה לשכנים וכאלה. אה! נזכרתי, בכיתה ב’ ציירתי קומיקסים עם חבר. אחר כך עושה דברים בעיקר בשבט הצופים. לכתוב, להופיע. להרים מחזמר מכלום. אז לא ידענו שקוראים לזה תסריט, בימוי, הלחנה והפקה. פשוט עשינו. הסתובבתי שנים עם פנקסים שכתוב עליהם ‘רעיונות 2, רעיונות 17′ וכו’. המחברות היו מחולקות לשנינוניות, בדיחות ויזואליות, רעיונות כלליים. גם היום, אם לא כותבים רעיון, זה מתפוגג. וגם אם לא לוחצים SAVE”.

אתה מרצה הרבה על הקומדיה הקולנועית. מי הקומיקאי שהכי כדאי לגנוב ממנו בדיחות  בלי להיתפס?

 “אתה רומז שאני? גונב? בוא הנה, אני אגיד לך בסוד באוזן ממי, בוא רגע נו, (רעש של מפרקת נשברת).

שאלה הבאה.

אבל אתה יודע מה? יש לי משחק תחקירני כזה שקוראים לו מי השפיע על מי. אני בודק מי השפיע על יוצר מסוים, ואז מי השפיע עליו … עד לאדם הקדמון שסיפר את הבדיחה בפעם הראשונה. לפעמים יש איזו הברקה שאתה רואה באיזו סדרה ואומר ‘לא ראיתי את זה איפשהו קודם?’ ומדהים לגלות שאפילו דברים שנחשבים נורא ישראלים, מקורם באיזה חור בקצה השני של העולם. ועכשיו אני מעוצבן כי אמרתי את המילה ‘ישראלים’ ואפילו פעמיים. שזו בטח מילת חיפוש פופולרית אצל מישהו שמכין כתבה ליום העצמאות. תרשה רגע לפנות אליו. שלום לך, חיפשת משהו ‘ישראלי’? אין לך מה לחפש פה. להתפזר”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“הרשימה ארוכה וגם משתנה כי כל הזמן נולדים קומיקאים חדשים.

אז אני לא אגיד מי השפיע אלא איפה פגשתי אותם לראשונה.

הגשש החיוור – עד גיל 6 חשבתי שהם מדברים ערבית, ואז היה מרתון גששים ברדיו הקלטתי והתמכרתי.

האחים צוקר – סבא אמר לי שיש סרט טוב וכדאי לראות, הייתי קטן אז הקלטתי בוידאו וראיתי למחרת את ‘טיסה נעימה’. ככה גיליתי גם את מל ברוקס והאחים מרקס.

אפרים קישון – ליום הולדת בכיתה ו’ קיבלתי את ‘ספר משפחתי’. זכור לי שנסעתי באוטובוס והייתי צריך להפסיק לקרוא ולהסתכל מהחלון כדי להפסיק לצחוק בקול רם. אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי. מה שאומר כמובן, שמאז לא קראתי ספרים. ממנו גם למדתי את שיטת פנקסי הרעיונות.

וודי אלן – חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו. היסטרי. מה שכמובן מוביל אותנו ל…

מונטי פייתון – זה נמרוד, חבר בהיפופוטם, גילה לי עליהם. אח”כ גילה לי על סאות’פארק.

 ALF –  שמו האמיתי הוא פאול פסקו. הוא האיש מאחורי אלף. לפני כמה זמן עשיתי מרתון של הסדרה הזו. ושמחתי לגלות שהיא לא התיישנה. חוץ מטלפונים סלולריים שלא קיימים בה, לא יכולתם לדעת באיזו שנה זה צולם.

ארז ואברי –  פעם היה דבר כזה ברדיו שנקרא ‘מה יש’.

‘זהו זה’ – בעל פה, אתה מבין? ואח”כ יצא לי לעבוד עם חלק מהשחקנים והיוצרים, וכמובן ‘קרובים קרובים’ שהיה לי הכבוד להיות עוזר במאי בפרק האיחוד. פתאום מצאתי ת’צמי יושב בסלון של יורם וליאורה, זה היה סוריאליסטי. כשהציעו לי את התפקיד הייתי בטוח שעובדים עלי. גם עבדתי עם אילן דר המופלא בסרט ‘המוסד הסגור’.

רובין ויליאמס, סשה ברון כהן, עזוב אותי יש המון”.

 מה המכשול לשלום בין שועלי לפיתה?

 “מנשה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם ממש כמו היוצרים הקומיים של פעם, וכמו היוצרים הקומיים של העתיד. יש דברים שקורים לאנשים והופכים אותם למצחיקים ולא משנה לדעתי מתי הם חיים. זה יכול להיות הרצון לא לחטוף מכות מילדים בבית ספר, בדידות, משהו דפוק במשפחה, או שילוב משמח של הכל ביחד. וכמובן אפשר שייוולד סתם גאון שיהרוס את הסטטיסטיקה”.

ביימת קטעים לרחוב סומסום. זה הזמן לספר. היה או לא היה ניצול של בובות?

“לא היה. למה, שמעת משהו? בוא הנה אני אגיד לך מה היה. (רעש של מפרקת נשברת). כמה מפרקות יש לך בכלל?”.

אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה
אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“בטטה.

או פטטה. אבל בטטה יותר.

לא יודע למה. זו אקסיומה”.

בצמוד להקרנת הסרט המוסד הסגור אתה מרצה על איך לעשות סרטים בתקציב נמוך. אם אני לא יודע לעשות סרטים מה עוד כדאי לי לעשות בתקציב נמוך?

“בלוג”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“אין”.

 מי היית רוצה שישחק את דמותך בסרט אימה על חייך?

 “פטטה. שיהיה גם קצת מצחיק הסרט”.

ויקיפדייתו

הרצאותיו בע”מ

טוריו

אודי כגן ודנה פוליג (יוצרי משיח הסדרה) – ראיון ר-ציני

cropmashiah
משיח היא הרבה יותר מלהיט ויראלי, היא גם סדרה באינטרנט
.
משיח היא לא סתם סדרת רשת, היא מסמך דוקומנטרי נוקב על הפריפריה בישראל של תחילת המאה ה-21. דרך מבט חומל, אותנטי, אך לא מתפשר, היא משרטטת את דמדומי הקריירה של בעל אורחן בצפון שבעברו היה זמר אך כעת מגלה שבאקלים התרבותי הנוכחי אין מקום לאמנות שלו יותר. הצופים הגיבו  בהתאם ומאז עלייתה לאוויר באפריל האחרון היא לא רק נהייתה להיט ויראלי, אלא גם עזרה להעלות לסדר היום הציבורי נושאים כמו “כיצד יש לשמר את מורשתם של זמרי חתונות מהשנים 1981-1985”, “הראפ כגשר בין תרבויות” ו”מה זה לעזאזל דג מרלוזה?”. תפסנו את  היוצרים אודי כגן ודנה פוליג לשיחת עומק, התוצאה לעיונכם.

 

מתי החלטתם שאתם רוצים להצחיק?
דנה: “אני לא החלטתי כזאת החלטה”.
אודי: “אני כמוה. והראיון הזה יהיה עדי”.
 
הסדרה משיח היא על אדם בעסקי המזון בעל מודעות עצמית נמוכה. מה משיח היה אומר ליניר האחמ”ש?
 
“מרלוזה של בוקר!!!”

 

 

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
“כל דבר מוצלח ומצחיק. בסדר כרונולוגי מינקות לבגרות: שלמה ניצן, המלון של פולטי, ג’וליאן שגרן, זהו זה במפרץ, כבלים, הנסיך המדליק מבל אייר, קומדי סטור, Friends, סיינפלד, ילדים סורגים לאלוהים, כריסטופר גאסט, המשרד, party down, לואי סי.קיי, אילן פלד, אסי כהן ועוד כל מיני”.

השלב ההתפתחותי בין הלידה להומור בריטי

 

אביו של אודי היה בעל אולם אירועים בשנות השמונים העליזות. מהו קינוח הפרווה המוצלח ביותר?
 
“קודם כל אני גאה לבשר שכל הקינוחים היו פרווה. היה משהו שנראה כמו שוקו פאי, היה פרופיטרול עם קרם לא מזוהה והיה סלט פירות מפחית שימורים. טרייה”.
 
מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?
 
“אנחנו אוהבים המון דברים, בארץ בעיקר באינטרנט. ובטלוויזיה בעיקר מחו”ל”.
 
דנה הייתה עוזרת במאי בחטופים. האם פיתחת סימפטום הזדהות עם הבמאי?
 
“לא פיתחתי את הסימפטום הזה דווקא. אבל פיתחתי סימפטומים אחרים”.
 
מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
 
דנה: “אני ברשותכם, לוקחת את השאלה יותר לכיוון של מילים שמגעילות אותי, בסדר?”
אודי: “גם אני, בסדר?”
דנה: “להתרחץ. לרחוץ. רחוץ. היא רחוצה כבר? רחצת אותו? אני רחוצה”.
אודי: “כריך. יש לך בתיק כריך, חמודי. וגם, למזוג. למשל: למזוג אורז. או כל שימוש בשורש מ.ז.ג על משהו שאינו נוזל”.

אידיאלי למזיגת כריכים

 

מה התפיסה הקומית שלכם?
 
דנה: “אם זה משפיל את אודי, זה מצחיק אותי”.

 

מה שניכם עושים בערב כיתה?
אודי: “מה זה ערב כיתה?”.
דנה: “נראה לי ערב שכל הכיתה באה”.
אודי: “מה כיתה? כיתה בבית ספר? אני אדם בוגר”.
דנה: “נראה לי הכוונה מה כל אחד מאיתנו היה עושה אם היינו נפגשים עם כל הכיתה.
אודי: אה, אוקיי”. 

 

תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

שגיב פרידמן – ראיון ר-ציני

ראיון אובייקטיבי ונוקב עם שגיב פרידמן המלך

שגיב פרידמן,קומדיהשגיב פרידמן הוא לא סתם קומיקאי, הוא הנשיא הבין-גלקטי של כל הקומיקאים. לא בטוח שהוא יודע מזה כי כשהוצע לו התפקיד אמר “לא  אכפת  לי”,  וכך נשאר בתפקיד עד עצם היום הזה. זאת לאחר שהופיע בכל מועדוני הסטנדאפ ביקום, כתב לכל תוכנית קומית טובה בגלקסיה, בהן זהו זה, לילה גוב ואחורי החדשות. והוא היה מה שאתם אף פעם לא תהיו, “הכלב” ברצועה. כיום הוא מופיע ב”מחוץ לחוק” ומעצבן את רועי לוי.  חשבתי לעצמי איזו תשורה נאה אפשר להביא לנשיא הבין-גלקטי, ואז זה הכה בי, אשלח לו שאלות במייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בכיתה בתיכון. המורה שאלה מי מדבר פה בלי הפסקה? אמרתי: את. וכולם צחקו”.

אתה בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועו”ד בהכשרתך. מה מצחיק בזה?

“למעשה משפטים וסטנדאפ זה ההיפך. עורך דין משקר ברצינות. סטנדאפיסט אומר את האמת בצחוק”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“בתחילת דרכי גיל קופטש. הסטנדאפ הכי טוב שראיתי זה של אדי מרפי, אבל להגיד שהוא השפיע עליי זה לא יהיה מדויק. הסגנונות שלנו כמעט הפוכים”.

בכל עונות “הרצועה” נאלצת ללבוש תחפושת כלב ענקית באקלים הים-תיכוני. מה אתה מתכנן למסע הנקמה?

“הלוואי והיה מסע נקמה. הכלב מת, הרצועה מתה וערוץ ביפ אף הוא ז”ל”.

(אז נקמה של מי זה?)

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

“קשה מאוד לסטנדאפיסט או כל קומיקאי שעומד על במות להצליח להעביר מופע אינטליגנטי כי הקהל לא כל כך מעוניין בסחורה הזאת. מה עוד שהטלוויזיה מנמיכה הכל עוד יותר. לכן אין באופק עוד גשש חיוור ולכן לדעתי סיינפלד עצמו היה פורש מסטנדאפ לו היה גדל בישראל’.

אתה ידוע כסטנדאפיסט האדיש בעולם. במקרה של התקפה גרעינית מה אתה מתכוון לעשות?

“להוציא דרכון פולני”.

פיצוץ גרעיני, קומדיה
קורה לפעמים

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“המילה כרס. הכי ישראלית שיש”.

 מה יותר מפחיד, ערסים במועדונים או תלונות ל-HOT?

 “ברור שערסים. תלונות לא מגיעות ישירות אליי. ערסים דווקא כן”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו? 

 “ההומור בעיקרון הוא אי שביעות רצון מהעולם ורצון לפתור את הבעיות על ידי מילים. מה שכמובן לא משנה כלום בעולם ולכן תמיד יהיה הומור”.

מה הקללה הכי יצירתית בכדורגל?  

” ‘אני אדחוף לך בקלאווה לתחת יא מפגר’: קב”ט בני סכנין לשופט. שמעתי במו אוזניי”.

לשגיב פרידמן יש ערך בוויקיפדיה

עפר קניספל – ראיון ר-ציני

עלייתו ונפילתו של עפר קניספל, אבל בלי הנפילה

עפר קניספל, קומדיהעפר קניספל נמצא בדנ”א של קומדיות הטלוויזיה הפופולריות, ואנחנו לא מתכוונים בצורה אלגורית, הוא בתוך הדנ”א. הוא כתב בין היתר לחרצופים, לזהו זה, ליצפאן וכותב למצב האומה אך לא לסברי מרנן. אחת הדמויות המרתקות שיצר לכאורה היא האזרח י’, יואל קרני, גמלאי חביב שמטריד במכתביו את הרשויות. מחקרים אחרונים מראים שהאזרח י’ הוא שיצר את עפר קניספל. מכיוון שאנו חיים בעידן נפלא שבו הומצאו הטלוויזיות החכמות, שלחתי לו מייל ישר למיקומו הנוכחי, בתוך הטלוויזיה.

מתי גילית שאתה מצחיק?

 “בפעם הראשונה שהצחקתי אישה. בדיעבד התברר שהיא צחקה מזה שהיא ראתה אותי עירום”.

 כתבת את הספר “האזרח י'”, שמבוסס על מכתבים ששלחת לרשויות בשם  הדמות הפיקטיבית יואל קרני ובהם בקשות מוזרות. מה הוא היה מבקש מצ’אק נוריס?

 “ברוחו של האזרח י’ לא הייתי כותב לעולם לגוי אלא אם הוא שגריר בארצנו”.

 (מצ’אק נוריס לא נמסרה תגובה בכתב)

האזרח י. קומדיה

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו  עליך?

“אני סמרטוט מוחלט, כולם השפיעו עליי, וודי אלן, ניל סיימון, ארתור מילר, חנוך לוין, אפרים קישון וסמדר שיר“.

 אתה ידוע בתור כותב של כמה מהתוכניות הקומיות הפופולריות ביותר, בהן החרצופים, יצפאן, החיים זה לא הכל  ומצב האומה.  איך אתה חי עם העובדה שלא זוכרים לך את תיק תק?

“הרבה יותר כואב לי שלא זוכרים לי שהדבר הראשון שכתבתי לטלוויזיה היה פרפר נחמד וגם על זה אני מתגבר עם השנים”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“נבלות מלאי כשרון שבאו להוציא לי אוכל מהפה”.

נבלה. קומדיה
כותבים חדשים במצב האומה

 לא הרבה יודעים אבל כתבת שירים לפסטיגל. איך הצלחת להסתיר את המידע הזה עד הראיון הזה?

“דאגתי שרשם התמלוגים יידע וזה סיפק אותי”.

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“בהעאהעהעה… כי היא המילה שהכי מתחברת לקומיקאי הנערץ עלי. עובדיה יוסף. גם המילה פרפראות משעשעת אותי” .

במצב האומה ודאי יוצא לך לעבוד הרבה עם גורי אלפי. איך אתה דואג שהוא לא יהיה חסר ביטחון לידך?

 “אני אומר לו שאני רק נראה יותר גבוה ממנו”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“לא חשוב מה, נסה לשלב  בזה את גורי”

 אם לא היית כותב מה היית רוצה לשתות?

“אני מוצא את הנחמה בעישון. אם התכוונת לשאול מה הייתי רוצה לעשות, להיות הקניין של הארד רוק קפה”

עפר קניספל בלקסיקון הספרות העברית החדשה

האזרח י ב-ynet