ארכיון תגיות: טור דעה

חנוקומדיה!

רגעי החנוכה הכי טובים בקומדיה האמריקאית. לכאורה

חנוכה שמח, ילדי קומדיה יקרים! ואיזו דרך טובה יותר לחגוג את חג האורים עם המומחה שלכם לקומדיה אמריקאית מאשר לדבר על רגעי החנוכה הטובים ביותר שהגיעו אלינו מאמריקה. הו הו הו! רגע, זה לא האיש הנכון.

כידוע לכולנו, תעשיית הקומדיה האמריקאית מלאה ביהודים, אז זה הגיוני שיהיה להם הרבה רפרנסים לחגי ישראל. אחד מהסיטקומים האמריקאים האהובים פה בארץ, שעדיין משודר פה בשידורים חוזרים וכנראה ימשיך עד שהשמש תתפוצץ, הוא כמובן ״חברים״. מוניקה ורוס הם יהודים מצד אבא, אליוט גולד, ובאחד מהפרקים האהובים של הסדרה, רוס מנסה ללמד את בנו, הרבע יהודי הקטן, על חנוכה, אך בנו מעוניין רק בחג המולד (הרבה מהקומדיה על חנוכה עוסקת ברגשי הנחיתות של החג מול כריסטמטס מלא המתנות והקישוטים). לאחר שלא מצליח למצוא תחפושת סנטה קלאוס הוא מופיע בדירה בתחפושת של ״ארמדילו החגים״ ומנצל את ההזדמנות להדליק את הבן על חנוכה. הפרק הזה השאיר כזה חותם על התרבות האמריקאית שכאשר חיפשתי Hanukkah בגוגל, אחת ההשלמות האוטומטיות הייתה Hanukkah Armadillo. וזה אפילו לא השם שלו בפרק!

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=VH-6u-3qglY&w=560&h=315]

מוסד הקומדיה האמריקאי ״סאטרדיי נייט לייב״ גם התייחס לחנוכה כמה וכמה פעמים. המערכון הידוע ביותר הוא כנראה ״שיר החנוכה״ שביצע אדם סנדלר ב״וויקנד אפדייט״ ב-1994. סנדלר, חמוש בגיטרה וקסם ילדותי, מגיע לשולחן ומדבר על הילדים היהודים המסכנים שמרגישים בודדים בתקופת החגים ומבצע בשבילם שיר שמורכב בעיקר משמות של סלבריטאים יהודיים (קירק דוגלאס, ג׳יימס קאן, קפטן קירק וספוק), כדי לעזור להם להרגיש פחות לבד. והוא גם חורז ״חנוכה״ עם ״מריחואנכה״ שזה פשוט נפלא. עוד חבר SNL יהודי היה כמובן ג׳ון לוביץ׳ האהוב (עלי) שכיכב במערכון ״חנוכה הארי מציל את חג המולד״ ב-1989. במערכון סנטה קלאוס (פיל הארטמן ז״ל) חולה מדי בשביל לחלק את המתנות בערב חג המולד, אז הוא קורא לחברו חנוכה הארי, בגילומו של לוביץ, דמות חנוכה פיקטיבית דמויית סנטה קלאוס, להחליף אותו. הארי מסכים ורוכב על העגלה שלו שנמשכת על ידי שלושה חמורים: הרשל, מוישה ושלמה, ומגיע לביתם של שני ילדים נוצרים קטנים, שם הוא נותן להם מתנות מאכזבות כמו גרביים, מטבעות שוקולד וסביבון. הדמות הופיעה רק בעוד מערכון אחד, אך נשארה זכורה באמריקה, עד שגויים מסויימים חושבים שחנוכה הארי הוא מנהג יהודי אמיתי. מערכון פחות זכור הוא This, You Call a Wonderful Life פארודיה על It’s A Wonderful Life סרט חג המולד האמריקאי הקלאסי על אהבת האדם ונדיבות. במערכון הזה מוצגת גרסה מקורית פיקטיבית של הסרט, ובו תושבי העיר הקטנה הם יהודים החוגגים את חג החנוכה ובמקום לעזור לג׳ורג׳ ביילי השבור כלכלית הם באים אליו לבית ומתווכחים על איזו מעדניה יותר טובה. וגם ג׳ף ברידג׳ס משחק רבי משום מה. זה כמעט אנטישמי.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=KX5Z-HpHH9g&w=560&h=315]

אך שיר אחד ב-snl לא היה הסוף של משימתו של אדם סנדלר לשמח את הילדים היהודיים בחג החנוכה, הוא גם יצר סרט אנימציה שלם בהשראת השיר בשם Eight Crazy Nights, סרט שאהבתי מאוד בילדותי אך אני יכול להודות עכשיו שהוא די מחורבן. סנדלר מדבב אלכוהוליסט מסכן שלומד להעריך את רוח חג החנוכה, בעזרת דמויות נוספות בדיבוב אדם סנדלר, פרסומות סמויות והרבה הומור קקי. סרט החנוכה הטוב ביותר (לא שיש הרבה תחרות), הוא כנראה ״נקמת הפטיש העברי״, עוד סרט שאהבתי בילדותי, אבל אני עדיין חושב שהוא די טוב! אדם גולדברג (״חברים״, ״להציל את טוראי ריאן״, באופן מדהים רק חצי יהודי) מככב בפארודיית הבלאקספלויטיישן הזאת בתור הפטיש העברי, גיבור אקשן קשוח ויהודי שנקרא להציל את חג החנוכה מסנטה קלאוס מרושע (בגילומו של אנדי דיק) שמעוניין להשמיד אותו ואת כל החגים הלא נוצרים. הסרט מכיל בערך 20 אלף רפרנסים ובדיחות יהודיות והופעת אורח של אד קוץ׳, ראש העיר היהודי לשעבר של ניו-יורק (ראש עיר לשעבר, לא יהודי לשעבר. טוב, אני מניח טכנית יהודי לשעבר כי הוא מת).

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=4a6WAzstGmA&w=560&h=315]

וכך מסתיים סיורנו בקומדיה האמריקאית על חג החנוכה, החג הפחות מוערך ונוצץ, אך המאוד מצחיק. הצטרפו אלי בעוד כמה חודשים שאני אנסה למצוא איזה רפרנסים בסיטקומים יש לפסח. זה יהיה קצת יותר קשה.

למה קונאן אובריאן התחיל פודקאסט?

הנחיית פודקאסט מרגישה קצת כמו ירידת מדרגה בשביל מנחה הלייט-נייט הוותיק, אז למה הוא בחר לעשות זאת? ואיך הפודקאסט החדש?

 

לפני קצת יותר מ-25 שנה עלתה לראשונה ברשת NBC תוכנית הלילה של קונאן אובריאן. אובריאן היה כותב קומדיה מנוסה, שכתב בשביל ״סאטרדיי נייט לייב״ וכמה מהפרקים האהובים ביותר של ״משפחת סימפסון״, אך לא מוכר בכלל לקהל האמריקאי. לתת לו להחליף את דייוויד לטרמן האהוב, היה ניסוי מופרך, אך ניסוי שהצליח. התכנית שלו שודרה במשך 16 שנים והייתה יורשת ראוייה ללטרמן: נסיונית, אנארכיסטית, מלאת הומור עצמי וכמובן- מצחיקה. כולנו יודעים מה קרה אז. לקונאן הובטח להחליף את ג׳יי לנו ב״טונייט שואו״ היוקרתית, אך לאחר זמן קצר מאוד NBC ולנו לקחו את התכנית חזרה וקונאן עזב. מ-2010 קונאן מנחה תוכנית לייט נייט בערוץ הכבלים TBS שלא הגיעה לאותן רמות של הצלחה או איכות של התכנית הקודמת שלו, אך עדיין מכילה את סוג ההומור המיוחד שלו. והשבוע, קונאן יצא בפרויקט חדש- פודקאסט!

הנחיית פודקאסט מרגישה קצת כמו ירידת מדרגה בשביל המנחה הוותיק. לכל אחד יכול להיות פודקאסט. לראיה – לי היה פודקאסט. אז למה שקונאן אובריאן יחליט לעשות פודקאסט? יש לכך כמה סיבות. דבר ראשון, הפודקאסט עלה בסמוך לשינוי גדול שהולך לקרות בתכנית של קונאן ב-TBS, הפיכתה מתכנית של שעה לחצי שעה. בראיונות, קונאן טען שזו החלטה משותפת שלו עם הערוץ, אך אני לא בטוח לגבי זה. בכל מקרה זה משאיר את קונאן עם יותר זמן פנוי לרדוף אחר ריגושים חדשים כמו פודקאסט.

דבר שני, יש משהו מאוד מפתה בפורמט הפודקאסט, פורמט הרבה פחות מהוקצע ומעונב מפורמט הטוק-שואו, אפילו טוק-שואו כמו של אובריאן. אין דחף לקדם פרויקטים חדשים, אין זמנים קצובים עד הפסקת פרסומות. בפרק הראשון של הפודקאסט החדש שלו, קונאן מרגיש משוחרר יותר מתמיד אבל עדיין שנון ומהיר כמו שתמיד היה. גם קודמו של אובריאן ל״לייט נייט״, דייוויד לטרמן, התחיל לאחרונה תוכנית ראיונות יותר משוחררת, עם דגש גדול יותר על שיחה, עם התכנית שלו בנטפליקס. אנחנו חיים כעת בעידן פאלון, אותו מחליף נאלח של אובריאן, בו ה״טוק״ ב״טוק שואו״ הוא שולי למשחקי חברה ותחרויות ליפ-סינק. מנחים וותיקים כמו אובריאן ולטרמן נאלצים לפנות למחוזות מודרניים יותר.

קונאן אובריאן הוא אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם. זו עובדה. אבל הוא אף פעם לא היה מראיין נהדר. הכיף בתוכניות שלו היה כל מה שמסביב, המערכונים והדמויות הביזאריות. אבל באופן מפתיע, שמסירים את כל זה כמו שנעשה בפודקאסט החדש שלו Conan O’Brien Needs A Friend, נשארים עם תוכנית מאוד כיפית, לפחות בפרק הראשון. זה עוזר שהאורח שלו הוא אחד האנשים האחרים המצחיקים ביותר בעולם, וויל פרל, ושהם מבלים את רוב התכנית בהעלאת זיכרונות מההופעות האגדיות של פרל ב״לייט נייט״. הפורמט של הפודקאסט עוד לא ברור, אובריאן תיאר אותו כניסיון להבין האם אנשים שהתארחו הרבה בתכנית שלו הם באמת חברים שלו, או שזה הכל שטויות של שואו-ביזנס, אבל בתור תוכנית ריאיונות עם מנחה שנון מאוד, זה עובד די טוב. אני גם ממליץ להאזין להופעה של אובריאן השבוע כאורח בפודקאסט הנהדר ״קומדי בנג בנג״ שם הוא מספר כמה סיפורים מאוד מעניינים ויורד על המנחה סקוט אוקרמן.

האם המעבר של אובריאן לעולם הפודקאסטים יגרום לשינוי באחד הענפים, ענף הפודקאסטים או ענף הטוק-שואוז הטלוויזיונים? כנראה שלא. אבל אם זה מספק לנו עוד מהאיש המצחיק הזה על בסיס שבועי, אני לא הולך להתלונן.

 

מאיפה אני מכיר את השחקן הזה?

יונתן עמירן עושה סדר בכל הפרצופים המוכרים בסדרות קומיות ומביא לכם רשימה של שמונה קומיקאים וקומיקאיות שאתם צריכים להכיר. ויש גם ישראלי

.

מכירים את זה שאתם רואים איזו סדרה וחושבים “השחקן הזה ממש טוב! מעניין מה עוד הוא עשה?” טוב, בשביל זה אני פה. עם רשימה של שמונה שחקנים ושחקניות קומיים מחו”ל ואחד מהארץ. תיהנו!

ג׳ייסון מאנטזוקס

אתם מכירים אותו מ: ״ברוקלין 99״, ״ביג מאות׳״, ״הליגה״, ״הדיקטטור״.

טייפקאסט: סוטים, סקאמבאגז, משוגעים עם עיניים גדולות.

ג׳ייסון מאנטזוקס הוא שחקן ומאלתר אמריקאי ממוצא יווני, אך זה לא הפריע לו לשחק דמויות היספניות, פרסיות, ערביות ואפילו דמות בשם דניס פיינסטיין ב״מחלקת גנים ונוף״. מה שמשותף לכל הדמויות שלו זה שהן כולן נעות בין קצת למאוד מאוד מטורפות. מאנטזוקס הוא החלק הכי טוב ברוב הדברים שהוא מופיע (בעיקר ב״הדיקטטור״ שם הוא מספק לדעתי את רגעי הצחוק הרגילים) ותמיד אפשר לסמוך עליו לספק הופעה מלאת אנרגיה והומור.  בעתיד הקרוב של מאנטזוקס תפקיד מדבב ב״ראלף שובר את האינטרנט״ ותפקיד מסתורי ומסקרן במותחן האקשן ״ג׳ון וויק 3״. מאנטזוקס הוא גם אחד ממנחי פודקאסט הסרטים הגרועים How Did This Get Made ואורח תדיר ונהדר בפודקאסט ״קומדי באנג באנג״.

לורן לפקוס

אתם מכירים אותה מ: ״קראשינג״, ״עולם היורה״, ״כתום זה השחור החדש״.

טייפקאסט: בחורות חמודות אך קצת מוזרות.

כמו רבים, אני הכרתי לראשונה את לורן לפקוס מתפקידה בתור שומרת בית הכלא הנחמדה סוזן פישר ב״כתום זה השחור החדש״. התפקיד הקטן הזה לא ביטא את הכישורים הקומיים המדהימים של השחקנית. כדי להבין באמת את הכישרון של לפקוס אני ממליץ להקשיב לאחת מהופעותיה ב״קומדי בנג בנג״ שם היא מגלמת מגוון דמויות מטורפות ומצחיקות. היא גם אחראית לרגע הטוב היחידי ב״עולם היורה״, הפכה את דמות האישה לשעבר הבוגדת ב״קראשינג״ לחביבה והולכת בקרוב להופיע לצד וויל פרל וג׳ון סי ריילי בקומדיה ״הולמס ווואטסון״.

אנדי דיילי

אתם מכירים אותו מ: ״איסטבאונד אנד דאון״, ״משפחה מודרנית״, ״סיליקון וואלי״.

טייפקאסט: דמויות סמכותיות (מורים, רופאים, מנהלים) רציניות וחנוניות שמחביאות צד אפל.

אנדי דיילי הוא אחד האנשים המוכשרים בעולם, ואין לכם כנראה מושג מי הוא! אוקי, אני קצת מגזים, אבל הוא מאוד טוב. אם הוא רק היה הסטרייט-מן הגאוני שהוא בסדרות וסרטים כמו ״איסטבאונד אנד דאון״ ו״סמי-פרו״ זה היה דבר אחד. אבל הוא גם יצר וכיכב בקומדיה השחורה הסופר-אנדרייטד Review ב״קומדי סנטרל״, הוציא את אלבום הקומדיה המעולה Nine Sweaters בו הוא מגלם תשע דמויות שונות ומזעזעות מול קהל חי והתארח הרבה פעמים ב-ניחשתם נכון- ״קומדי בנג בנג״ בתור עוד דמויות מדהימות. ב-2017 ראיתי אותו בהופעה חיה בפסטיבל הפרינג׳ באדינבורו מבצע כמה מהדמויות שלו, כולל מייסד הסיינטלוגיה ל. רון האברד, וזו הייתה חוויה מדהימה. אפילו הצטלמתי איתו בתמונה מביכה מאוד.

ד׳ארסי קארדן

אתם מכירים אותה מ: ״המקום הטוב״, ״בארי״, ״ברוד סיטי״.

טייפקאסט: חייכניות משונות.

דארסי קארדן נכנסה לליבנו בסערה ב-2016 בתור ג׳אנט, העוזרת הוירטואלית החביבה ב״המקום הטוב״. כמו רבים ברשימה הזו, קארדן היא בוגרת של ה-UCB בית ספר ותיאטרון אלתור בניו-יורק ולוס אנג׳לס שמייצר כבר כמה עשורים את כוכבי הקומדיה הגדולים של אמריקה. השנה, קארדן הופיעה בסדרה הנהדרת ״בארי״ בתור נטלי, אחת מהנשמות האבודות בקבוצת המשחק של בארי, וגנבה את ההצגה בכמה וכמה סצינות.

ג’ני סלייט

אתם מכירים אותה מ: “קרול שואו”, “מחלקת גנים ונוף”, “ביג מאות'”.

טייפקאסט: לא ברור.

ג’ני סלייט התחילה את הקריירה שלה במקום המבטיח ביותר שאפשר- כחברת קאסט ב”סאטרדיי נייט לייב”. אבל בשבילה זו לא הייתה המקפצה לתהילה כמו בשביל רבים אחרים, בעיקר לאחר שבפרק הראשון שלה היא אמרה בטעות “פאק” בשידור חי. היא שרדה רק עונה אחת של SNL אך מצאה הצלחה לאחר מכן עם דמויות מגוונות כמו ליז ב”קרול שואו”, מונה-ליזה סאפרסטיין ב”מחלקת גנים ונוף” ומיסי ב”ביג מאות'”.

בארון וון

אתם מכירים אותו מ: ״גרייס ופרנקי״, ״בלאק דיינמייט״, Corporate

טייפקאסט: חכמים סרקסטיים.

אני כנראה אכתוב פה עוד על סדרת הקומדיה-שחורה-סוריאליסטית-מקום עבודה של קומדי סנטרל, Corporate, אבל כעת אני רק אגיד שהיא טובה. ובארון וון שמגלם את בארון האנרכיסט מתמיכה טכנית, הוא אחת מההפתעות הנעימות של הסדרה. אני זוכר את וון כשהוא שיחק בסרטוני Collegehumor לפני עשור, והוא גם סטנדאפסיט לא רע. והוא גם זכה לדבב את הדמות הלקאסית של הרובוט טום סרבו בריבוט של נטפליקס לסדרת הקאלט Mystery Science Theater 3000.

ברידג׳יט אברט

אתם מכירים אותה מ: ״ליידי דיינמייט״, ״בתוך איימי שומר״, ״אסון מהלך״.

טייפקאסט: בחורות קשוחות בעלות פה מלוכלך.

אני שמתי לב לראשונה לברידג׳ט אברט בסדרה הנהדרת ״ליידי דיינמייט״ בתור דאגמר, החברה הטובה של מריה ששונאת את החברה האחרת שלה, ונותנת לה הרבה עצות שרק לפעמים עוזרות. אני גם נהניתי מהופעתה בסרט הנטפליקס הסביר פלוס Little Evil וההופעה הקטנה שלה ב״אסון מהלך״ של חברתה איימי שומר. היא גם סטנדאפיסטית שמתארת את עצמה כ-Alt-Cabaret Provecatuer. אני לא יודע מה זה אומר אבל זה נשמע מסקרן.

עידן ברקאי

אתם מכירים אותו מ: “רון”, “הבורר”, “טרו סטוריז”

טייפקאסט: אידיוטים/פסיכופתים בעלי ביטחון עצמי גבוה.

עורך האתר רצה שאני אשים כאן לפחות שחקן אחד ישראלי, ואני לא יכול לחשוב על אדם מתאים יותר מאשר חברי הטוב עידן ברקאי. אתם בטח מכירים אותו, כי זה בכל זאת מדינה קטנה, אבל הוא צריך להיות יותר מוכר. ההופעה האהובה עליי של עידן היא בסרט של אביתר חלימי ומתן בלומנבלט – “החבורה האחרונה“, הופעה שמשלבת באופן נפלא הומור ורגש. עידן כנראה יקרא את הכתבה הזו בעצמו יום אחד, ואני מקווה שזה לא יהיה מביך.

 

קומדיות בנטפליקס שעדיין לא מכירים

טחנתם כבר את “ביג מאות’? יצא לכם “נאנט” מכל החורים? יונתן עמירן מביא לכם  ספיישלים, סדרות וסרטים קומיים פחות מוכרים

(עמוד מתעדכן)

נטפליקס יכול להיות מקום מפחיד. דבר ראשון: מה זה כל האדום הזה? זה הצבע של השטן! אבל, גם כמות התוכן שיש שם וגודל אפשרויות הבחירה יכולים להפחיד אתכם ולגרום לכם לגולל שעות עד שאתם מגיעים לכל מיני דברים בהודית. בגלל זה אני כאן, עם רשימה של סדרות, ספיישלים וסרטים קומיים שימלאו את חייכם בצחוק, ואולי לא הכרתם. ואם כן הכרתם, אל תכתבו את זה בתגובות ותקראו לי אידיוט. זה פוגע בי.

James Acaster: Repertoire

בעידן שאנחנו חיים בו היום, שבו נראה שכל שבוע יש ספיישל סטנדאפ חדש (אוקי, בגלל הקורונה זה קצת האט) זה נחמד לראות מישהו עושה את זה אחרת. ג’יימס אקאסטר הוא קומיקאי בריטי שהוציא ב-2018 רביעיית ספיישלים לנטפליקס. הספיישלים מחוברים אחד לשני, סוג של, אבל גם עומדים כיצירות בפני עצמן. בספיישלים אקאסטר יוצר סיפורים מוזרים ובבירור מומצאים, אך שוזר בהם אבחנות אמיתיות על החיים, וכל זה באמצעות חוש הומור מפותח וסגנון הגשה כובש. אקאסטר הוציא ב-2021 ספיישל סטנדאפ נוסף, שונה מאוד מארבעת אלה, אך מצחיק לא פחות, אך הוא לא בנטפליקס משום מה. הספיישל האלה כן, ומומלצים גם לאנשים שלא מחבבים בדרך-כלל סטנדאפ בריטי.

Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun

נראה שבמציאות שאנחנו חיים בה עכשיו, הדבר האחרון שכולם רוצים זה הומור אקטואלי, סאטירי או מתוחכם. לא, מה שאנחנו רוצים זה הומור נונסנס מטופש! וזה בדיוק מה ש-Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun מספק. היבריד המערכונים/סיטקום הזה מבית שלישיית קומדיה אוסטרלית מציג לנו את ברודן, זאק ומארק, שלושה blokes אוסטרליים עם תסרוקות משונות שחיים בבית ביחד וחווים הרפתקאות משונות שכוללות מדיחי כלים מדברים, אוצר פיראטים, מסע בזמן, ביקור ממלכת אנגליה ועוד. ויש גם הופעות אורח ממפיק הסדרה אד הלמס, ווירד אל, קירסטן שאל ועוד.

The Lonely Island Presents: The Unathorized Bash Brothers Experience

״דה לונלי איילנד״ היא כמובן שלישיית הקומדיה המוזיקלית של אנדי סמברג, עקיבא שייפר וג׳ורמה טאקון שאחראית ללהיטים על זמניים כמו Dick in a Box, I’m on a Boat, Jizz in my Pants ועוד רבים וטובים. מאז יציאת סרט המופת של השלישייה Popstar: Never Stop Never Stopping ב-2016, הם שמרו על שקט יחסי, אבל עכשיו הם חזרו עם הפרוייקט הכי מוזר שלהם עד כה, ספיישל קומדיה של חצי שעה,  או כמו שהם קראו לו “Visual Poem”, שהוא ביוגרפיה מגוחכת לחלוטין של שני כוכבי בייסבול מהניינטיז. סמברג ושייפר נכנסים לנעליי הבייסבול של חוזה קנסאקו ומארק מקגווייר ובמשך חצי שעה שרים ומראפרפים על תהילה, אהבה, תופעות הלוואי של שימוש בסטרואדים, בית הפנקייק, שרשרות צדפים ועוד מלא דברים מהניינטיז. לא צריך להבין הרבה בבייסבול בשביל להיכנס לשירים האלה ולהנות מהופעות האורח של ג׳ני סלייט (״מחלקת גנים ונוף״) וסטרלינג ק׳ בראון  (״החיים עצמם״) ומההומור הילדותי והמתוחכם בו זמנית של דה לונלי איילנד.

I Think You Should Leave: With Tim Robinson

טים רובינסון הוא קומיקאי אמריקאי שאתם אולי תזהו מהזמן המאוד קצר שלו כחבר קאסט ב-SNL. הוא פוטר לאחר עונה אחת כי לא ממש הצליח להשתלב בתכנית, אך יצר וכיכב עם חברו סאם ריצ׳רדסון (״ויפ״) בסדרה החביבה ״דטרויטרס״ בקומדי סנטרל. ועכשיו הוא חזר לעולם המערכונים עם הסדרה החדשה הזאת שהיא אחד הדברים הכי מטומטמים ביותר שראיתי. בקטע טוב. המערכונים בסדרה לרוב עוברים על חוקי המערכונים הקלאסיים, ומלאים בבדיחות פלוצים וקקי וצעקות. וזה מאוד מצחיק. כל אחד מששת הפרקים גם קצר מ-20 דקות מה שמאפשר בינג׳ קליל ורובינסון הביא כל מיני חברי קומדיה שלו כולל ריצ׳רדסון, ונסה באייר ו-וויל פורטה מ-SNL, סטיבן יון מ״המתים המהלכים״, טים היידקר מ״טים ואריק״ ועוד. התכנית כבר זוכה לביקורות מהללות והרבה באזז בטוויטר, אבל אל תצפו לעונה שנייה. אני משער שהתכנית תגמור כמו שאר תוכניות הטוק-שואו/מערכונים של נטפליקס ותבוטל אחרי עונה אחת.

Rory Scovell Does Stand-Up for The First Time

עם כל ספיישלי הסטנדאפ שממלאים את נטפליקס בשנים האחרונות הגיע הזמן שמישהו יוציא קצת אוויר מהבלון הנפוח הזה. זה מה שרורי סקובל ניסה לעשות עם הספיישל שלו מ-2017. סקובל, שאולי מוכר לכם אם הייתה אחד מעשרות האנשים שראו את סרטה של איימי שומר ״מרגישה פצצה״, פותח את הספיישל שלו עם מערכון פארודי מטורף שלועג לאגו המנופח של סטנדאפיסטים וממשיך משם לשעה משונה בה הוא צועק על מין אנאלי, פוליטיקה, ואבחנות מאוד ספציפיות על סרט דוקומנטרי על או ג׳יי סימפסון. כמו כן יש לו אבחנה על פטיפונים שתמיד חשבתי עליה אבל לא ידעתי איך לבטא. המופע הוא אינטימי (צולם במועדון קטן בלי במה אפילו), פוסט-מודרני ומעצבן לעיתים, אבל אני נהניתי ממנו וממליץ! חכו לפחות להופעת האורח המשונה של ג׳ק ווייט.

ארצ׳ר

כן, ארצ׳ר, סדרת הקאלט המצויירת שאני בטוח שהמליצו לכם עליה עשרות פעמים, נמצאת בנטפליקס. לפעמים לנטפליקס יש סדרות שהן לא סדרות מקור של נטפליקס, ולפעמים הם גם מאוד טובות. למי שעדיין לא מכיר, ״ארצ׳ר״ עוקבת אחרי סטרלינג ארצ׳ר, מרגל אמריקאי חסר טאקט (בדיבובו של ג׳ון בנג׳מין, כוכב ״בוב׳ס בורגרס״) שעובד בסוכנות ריגול יחד עם האמא השתלטנית שלו (ג׳סיקה וולטרס, לוסיל מ״משפחה בהפרעה״) ועוד מגוון סוכנים כושלים. הסדרה משלבת הומור בסגנון ״משפחה בהפרעה״ עם עלילות ריגול, ועברה שינויים רבים בה הגיבורים שלה הפכו לסוחרי סמים, בלשים פרטיים, והרפתקנים על אי טרופי. כל 7 העונות ששודרו עד עכשיו נמצאות בנטפליקס לבינג׳ נהדר.

Donald Glover: Weirdo

לפני “אטלנטה” ו-This Is America, דונלד גלובר היה בקבוצת מערכונים שעשתה מלא סרטונים מצחיקים באינטרנט. קצת אחרי זה הוא היה סטנדאפיסט והוציא ספיישל של שעה ב”קומדי סנטרל” בשם Weirdo שזמין לצפייה בנטפליקס. זה נחמד להיזכר בגלובר הצעיר והפחות רציני שמספר סיפורים מחייו כילד למשפחת עדי יהווה שפעלה גם כמשפחת אומנה, ומדבר על נושאים מגוונים כמו ראפ ודגני בוקר. הספיישל נעשה שנים לפני מודל ה”תנו לכל אחד ספיישל ומהר” של נטפליקס, וכמו כל דבר בקריירה של גלובר זה הישג מרשים לגילו. וזה גם מצחיק!

Sick Note

כולנו אוהבים לשחק ב”איפה הם היום?”. למשל איפה הג’ינג’י המעצבן הזה מ”הארי פוטר”? טוב, הוא במקרה משחק בקומדיה השחורה הזו של ערוץ Sky One הבריטי שנטפליקס רכשה להפצה בין לאומית. רופרט גרינט, זה שהיה רון וויזלי, מככב בתור דניאל גלאס, סטלן עצלן שחייו משתנים לחלוטין כשהרופא שלו מספר לו שיש לו סרטן. אך באופן מפתיע השינוי הוא דווקא לטובה. מתייחסים אליו יותר יפה בעבודה, האקסית שלו חוזרת אליו, הכל נראה טוב. אבל אז מתברר שמדובר היה באבחון שגוי של רופא מטומטם, והוא והרופא מחליטים לשתף פעולה ולהמשיך את השקר הזה. ניק פרוסט, כוכב טרילוגיית הקורנטו האגדית (“מת על המתים”, “שוטרים לוהטים” ו”סוף העולם”) מעולה במיוחד בתור הרופא הלא יוצלח של דניאל. הסדרה לא מושלמת, דון ג’ונסון (“מיאמי וויס”) די מעייף בתור הבוס האמריקאי חסר הטאקט של דניאל, ובגלל שזו קומדיה שחורה, זה מרגיש לפעמים כאילו הם מתאמצים לעשות את הדמויות נוראיות ככל האפשר, אבל העלילה מעניינת, הבדיחות משעשעות והצילום והבימוי מרשימים.

Hot Date

בתור אדם הסובל מבדידות כרונית אני לא נהנה בדרך כלל מקומדיות על דייטינג ומערכות יחסים. אז הופתעתי כמה נהניתי מ-Hot Date, רכש של נטפליקס מערוץ הטלוויזיה האמריקאי האלמוני Pop. בריאן “מרף” מרפי ואמילי אקספורד הם זוג אמיתי שעבדו שנים במחלקת הוידאו של אתר College Humor הפופולרי והצליחו להפוך את המערכונים שלהם שם לתכנית טלוויזיה. מרפי ואקספורד מככבים בתור עצמם, זוג מילינאלי שיוצאים לבלות ומתמודדים עם בעיות שונות כמו אקסים וחברים מבריזנים, אך גם משחקים מגוון זוגות מגוחכים אחרים במהלך כל פרק, שמשלב בין עלילה סיטקומית למערכונים חוזרים. אני אולי לא יכול להזדהות אבל אני בהחלט יכול לצחוק מהסדרה החמודה הזאת שמתאימה לבינג’ זוגי.

Oh Hello: On Broadway

אני שמח שכולכם עפים על ״ביג מאות׳״ בזמן האחרון כי זו באמת סדרה נהדרת,  אבל אם אתם שואלים אותי התוכן הכי טוב בנטפליקס, ובו ניק קרול וג׳ון מולייני מגלמים זוג חברים יהודים, הוא עדיין המופע החי הזה מ-2016. החברים הטובים קרול ומולייני חזרו בספיישל הזה לדמויות של גיל פייזון וג׳ורג׳ סנט-גיגלנד, שני ניו-יורקרים זקנים ודוחים שאותם הם מגלמים כבר קרוב לעשור, בפודקאסטים ובתכנית המערכונים ז״ל של קרול, ״קרול שואו״, והמופע ברודווי הזה הוא אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי בחיי. ראיתי אותו כבר שלוש פעמים והוא גורם לי לצחוק בקול רם בכל פעם. קרול ומולייני מנפצים את הבלון הנפוח של מחזות בברודווי ולוקחים אתכם למסע מטורף של בעיות רפואיות, רפרנסים לסטילי דן, קוקאין, נישואין עם דביבונים והרבה יותר מדי טונה, בתוספת כמה הופעות אורח מאוד מגניבות. אם נהניתי מכל דבר שהצמד הזה עשה בעבר, אני רוצה להאמין שגם תהנו מהמופע הזה.

Michael Bolton’s Big Sexy Valentines Day Special

לזמר הסופט-רוק האמריקאי מייקל בולטון יש קריירה מעניינת. בשנות השמונים והתשעים הוא זכה להצלחה מסחררת באמריקה, אך הפך לפאנצ׳ליין בסרטים כמו ״אופיס ספייס״ בזכות תדמיתו הרכרוכית ושיריו הדביקים. ואז ב-2011 שלישיית הראפ-קומי ״דה לונלי איילנד״ שלפו אותו מהמזווה בשביל הלהיט הקורע שלהם “ג׳ק ספארו“, ונתנו לו קריירה חדשה בתור בדיחה שמודעת לעצמה (ויודעת לשיר די טוב). הקאמבק הזה הגיע לשיאו ב-2017 עם ספיישל בהפקת דה לונלי איילנד וסקוט אוקרמן, יוצר ומנחה ״קומדי באנג באנג״. הספיישל, בבימויים של אוקרמן וחבר ״לונלי איילנד״ עקיבא שייפר, ובכתיבתם של כמה מכותבי ״קומדי באנג באנג״, הוא פרודיה מטורפת על ספיישלי התרמה ובה בולטון מבטיח לסנטה קלאוס בעצמו שיגרום ליצירתם של עשרות אלפי תינוקות חדשים בכך שיגרום לקהל לעשות אהבה כמו שרק הוא יכול. הספיישל מלא במערכונים מצחיקים ובהופעות אורח שכוללות את אנדי סמברג, שרה סילברמן, מאיה רודולף, פרד ארמיסן, וויל פורטה ועוד. וגם ביצוע אקוסטי מיוחד של הלהיט ״ג׳ק ספארו״.

Mindhorn

ג׳וליאן באראט ידוע בעיקר מעבודתו עם נואל פילדינג בקבוצת הקומדיה הבריטית הסוריאליסטית ״מייטי בוש״ שיצרו כמה מופעי במה וסדרת קאלט בעלת אותו שם. אף אחד מהדברים האלה לא נמצא בנטפליקס, אבל סרט הקאלט-בהתהוות שלו ״מיינדהורן״ דווקא כן.  באראט מככב בתור ריצ׳ארד ת׳ורנקרופט, שחקן עבר שכיכב בסדרת אקשן צ׳יזית באייטיז, ומוצא את עצמו עכשיו שמן, בודד וחסר פרנסה. הוא נקרא לשתף פעולה עם המשטרה בעיירה ישנונית באי מאן שצריכים להתמודד עם מעריץ מטורף של הסדרה שלו. בסרט מופיעים גם סטיב קוגן וקנת׳ בראנה.

The IT Crowd

השנה היא 2018 ועדיין לא כולם ראו את ״דה איי טי קראוד״ הסיטקום הבריטי המעולה שרץ מ-2006 ל-2013. אולי הסיטקום הטוב האחרון שהשתמש בצחוק מוקלט, הסדרה שנוצרה על ידי גראהם לינהן הגאון (Father Ted, Black Books) עוסקת בשני עובדים חנונים של מחלקת תמיכה טכנית שמצטרפת אליהם אישה אמביציוזית אבל חסרת ידע במחשבים. וגם כל הדמויות מטורפות וחיות בעולם מטורף מלא בחזיות שעולות באש, גותים שמתחבאים בחדרים סודיים, ידיים רובוטיות ומכנסי סקס חשמליים. בסדרה מככבים בין השאר כריס אודאוד (״מסיבת רווקות״) ריצ׳רד איואדי ומאט בארי (Garth Marenghi’s Darkplace). צפו בארבע העונות הקצרות וספיישל הסיום וגם אתם תתחילו להגיד ״ניסיתם לכבות ולהדליק את זה?״.

A Futile and Stupid Gesture

הסרט הביוגרפי המקורי הזה של נטפליקס לא עשה הרבה באזז בארץ כשהוא יצא, אבל בחו״ל דיברו עליו הרבה,ומסיבה טובה. הסרט הוא ביוגרפיה של כותב הקומדיה האגדי דאג קני, שיצר את מגזין הקומדיה האגדי ה״נשיונל לאמפון״. אבל מה שבאמת דיברו עליו הרבה הוא הליהוקים של כוכבי הקומדיה של היום בתור כוכבי הקומדיה של שנות השבעים. בנוסף לוויל פורטה (״סאטרדיי נייט לייב״, ״האיש האחרון בעולם״) בתפקיד הראשי והליהוק הפשוט גאוני של ג׳ואל מקהייל בתור צ׳בי צ׳ייס, יש גם את ג׳ון גמברלינג (״ברוד סיטי״) בתור ג׳ון בלושי, ג׳ון דיילי (״קרול שואו״) בתור ביל מארי ונטשה ליון (״כתום זה השחור החדש”) בתור כותבת הקומדיה האגדית אן ביטס. אבל מה שבאמת מייחד לדעתי את הסרט זה השימוש במרטין מול (Clue, ״משפחה בהפרעה״) בתור גרסה עתידית של קני שמפוצצת את הבלון הנפוח של סרטים ביוגרפיים, מגיבה על ההתרחשויות ואומרת מה באמת קרה. הסרט אולי לא מרגש וחשוב כמו סרטים ביוגרפיים אחרים אבל אתם תצחקו וגם תלמדו קצת.

With Bob and David

כולם יודעים שתכנית המערכונים של דיוויד קרוס ובוב אודנקירק משנות התשעים ״מיסטר שואו״ היא תוכנית המערכונים האמריקאית הטובה ביותר בכל הזמנים, ואם אתם לא יודעים את זה אז תדעו! לפני שנתיים נטפליקס איחדו את כוכב ״משפחה בהפרעה״ וכוכב ״סמוך על סול״ לגרסה מחודשת של התכנית הקלאסית שלהם שלא בדיוק מגיעה לאותה רמה, אבל היא די טובה ויש בה כמה מערכונים מצויינים. הם גם הביאו את מרבית הקאסט המקורי של התכנית שכולל את כוכב הפודקאסטים ומיסטר פינאטבאטר בעצמו פול פ. תומפקינס, הקול של בובספוג טום קני וגם שחקני חיזוק חדשים כמו קיגן מייקל קי.

Lady Dynamite

הסדרה הזאת אולי מוכרת לכמה מכם, אבל לדעתי לא למספיק. הקומיקאית המצויינת והמיוחדת מריה במפורד, יצרה סדרה סמי-אוטוביוגרפית סוריאליסטית שמשלבת אלמנטים מ״התכנית של שרה סילברמן״, ״לואי״ ו״מארון״, לדבר מיוחד משלה. במהלך הסדרה אנחנו נעים בין זמנים שונים ורואים את מריה מתמודדת עם התהילה שלה, ההפרעה הדו-קוטבית שלה, חיי האהבה המאכזבים שלה ועוד. העונה השנייה אפילו יותר מטורפת מהעונה הראשונה וכוללת מסע לעתיד. אנחנו פוגשים גם את הסוכן הרכרוכי והכושל שלה בגילומו של פרד מלמד (״יהודי טוב״) את הוריה הנאיביים בגילומם של מארי קיי פלייס (״החברים של אלכס״) ואד בגלי ג׳וניור (״משב רוח מוזיקלי״) וכוכבים אורחים כמו ג׳ון מולייני, דיוויד ספייד, שרה סילברמן, ג׳אד אפאטו ועוד. לצערי, נטפליקס ביטלה את הסדרה, אז לא תהיה עונה שלישית, אבל יש לכם עדיין שתי עונות מצויינות לראות.

איך בדיחה נולדת?

לכל סטנדאפיסט יש שיטה משלו לכתוב בדיחות. יונתן עמירן מנסה להסביר איך הוא כותב בדיחה

 

איך בדיחה נולדת? כמו תינוק: כל אחד עושה את זה קצת אחרת (אני לא באמת יודע איך תינוקות נולדים). כשהעורך שלי ביקש ממנו לכתוב טור על איך אני כותב בדיחות סטנדאפ, לא ממש הייתי בטוח איך לעשות את זה.

כאילו כן, אני סטנדאפיסט, ואני מנסה לעשות סטנדאפ כמה שיותר, בהעדפה שלי פעם בשבוע. אבל אני בשום צורה לא סטנדאפיסט מקצועי. וכן, אני עושה סטנדאפ כבר קרוב לחמש שנים, אבל עדיין יש יותר מנוסים ממני. והבעיה העיקרית היא שאין לי איזושהי שיטה מיוחדת לכתוב בדיחות.

הנה הדרך שבה אני כותב בדיחות. שלב ראשון – אני מחכה שמשהו מצחיק יקרה. זה אולי נשמע טיפשי אבל זה מה שאני עושה. אני לא מדבר על לחכות עד שאני רואה מישהו ברחוב מחליק על קליפת בננה, אני מתכוון לסיטואציה שאני אמצא את עצמי בה או אבחנה שעולה לראשי. לפני כשנה, בזמן חג הסוכות, הלכתי ברחוב לבית הקפה השכונתי שלי ומכונית כמעט דרסה אותי. חציתי מעבר חצייה בלי להסתכל והמכונית כמעט לא עצרה. הנהג התעצבן על חוסר הזהירות שלי והתחיל לצעוק ולקלל אותי. ואז הוא אמר ״אם זה לא היה חג עכשיו הייתי מזיין אותך!״. באותו רגע לא חשבתי שזה כל-כך מצחיק, הייתי עסוק בלהיות מפוחד ולצעוק על הנהג בחזרה, אבל אחרי זה קלטתי כמה מטופש המשפט. איך דבר טיפשי כמו חג סוכות. הוא מה שמונע מהנהג העצבני הזה לקרוע לי את הצורה? או בדוגמה אחרת, פתאום עלתה בראשי המחשבה: למה סודה לשתייה היא לא דבר ששותים? קוראים לזה סודה לשתייה, אבל לא שותים את זה. זה הרגיש לי מצחיק מספיק בשביל להפוך לבדיחה. אז מה שאני עושה זה שולף את הטלפון שלי, כי אני מילניאל, וכותב באפליקציית הנוטס שלי את הקונספט של הבדיחה במעט מילים.

ואז אני מגיע לשלב השני – כתיבת הבדיחה. אני בדרך כלל יושב באותו בית קפה שכונתי ליד איפה שכמעט נדרסתי, עם האייפד שלי שמחוברת אליו מקלדת, פותח את הגוגל דוק שמכיל את כל בדיחות הסטנדאפ שלי ומקליד את הבדיחה. אני מנסה לכתוב את הבדיחה כמה שיותר קרוב לאיך שאני אספר אותה על הבמה, ומנסה כמה שיותר לפתח אותה מקונספט מצחיק לבדיחה. אני חושב איך להציג את הקונספט בצורה מובנת, איך אני מספר את הפאנץ׳ ואילו תוספות קטנות יש לי לבדיחה.

ואז מגיע השלב השלישי – ביצוע הבדיחה. אני מעדיף לספר את הבדיחות החדשות שלי בבמה האהובה עליי, במת ערב הסטנדאפ המיותר. אני מרגיש בטוח שם בשביל לנסות בדיחות חדשות שאני לא יודע אם יעבדו. אם הבדיחה עובדת אז היא נוספת לרפרטואר הבדיחות שלי. אם לא, אז היא נשארת לנצח בגוגל דוק הזה לנצח כתזכורת לכישלון. (למרות שאני בדרך כלל מנסה בדיחה יותר מפעם אחת גם אם היא לא עובדת). לפעמים אני מאלתר כמה תוספות לבדיחה על הבמה ואז מוסיף אותן לגוגל דוק, כדי לזכור אותן לפעם הבאה.

וזהו. זה התהליך שבו אני כותב בדיחה. זה תהליך לא משהו כי הוא מצריך אותי לחכות עד שיקרה לי משהו מצחיק כדי לכתוב בדיחה, אבל ככה אני כותב. לכל סטנדאפיסט יש תהליך משלו. לאחד מהקומיקאים האהובים עליי, מייק בירביגליה, יש שיטה שונה מאוד. הוא שכר לעצמו משרד, והוא הולך לשם כל יום ופשוט עובד על בדיחות, במשך יום עבודה שלם. יש לו עבודה משרדית, שהיא לכתוב סטנדאפ. שמעתי גם על קומיקאים ישראליים שעובדים בצורה דומה לזו (בלי הקטע של הלשכור משרד, שמצריך כסף שלאף אחד פה אין) ומקציבים לעצמם זמן כל יום לעבוד על בדיחות. לשבת מול מחברת או לפטופ ופשוט לכתוב בדיחות. אני לא יודע אם אני יכול לעבוד ככה, ליצור ככה יש מאין.

ב״סיינפלד״, עדיין הסדרה האהובה עליי העוסקת בחייו של סטנדאפיסט, היינו רואים לעיתים רחוקות את ג׳רי עובד על הבדיחות שלו. אחד מהרגעים האהובים היה שג׳רי מתחיל פתאום לספר איזו בדיחה לאיליין והיא עוצרת אותו ואומרת לו ״מה אתה עושה? אתה מנסה עליי חומר?״ הוא מכחיש בהתחלה אבל אז מקבל את העצה שלה לגבי הבדיחה. יש גם את הפרק הקלאסי שג׳רי מתעורר באמצע הלילה, וחצי מתוך שינה כותב על פתק מה שהוא חושב שהוא קונספט לבדיחה ואז מנסה כל הפרק להבין מה זה אומר. ״סיינפלד״ זו סדרה מאוד טובה, אני מניח שזה מה שאני מנסה לומר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=MIZJ7ootsb8&w=560&h=315]

מה שחשוב, זה שלכל אחד ואחת יש את השיטה שלו או שלה, ואם היא עובדת בשבילך, תעשה אותה. אני בזמן האחרון מודאג מזה שאני לא כותב הרבה בדיחות חדשות, אז אני אולי צריך לשנות את השיטה שלי. מישהו מכיר משרד שאפשר לשכור בזול?

“הארבי בירדמן” חוזר!

סדרת הקאלט של “אדולט סווים”, על עורך דין גיבור-על שמייצג דמויות מצוירות, חוזרת בספיישל לאחר עשור. מה הפך את הסדרה למצחיקה, איך הגענו משם ל”ריק ומורטי”, ואיך סטיבן קולברט קשור לכל זה?

 

בתור בן לשני עורכי דין אני יכול להגיד לכם שהעולם הזה לא כל-כך מעניין או מצחיק. אם אתם לא מאמינים לי אני ממליץ לכם לצפות בתוכנית הטלוויזיה ״פרקליטים עד הבית״ בערוץ 13, ובה עורכי דין עונים על שאלות של צופים, ואז למות משעמום. אז איך עושים סדרת אנימציה מצחיקה ומטורפת מעולם עריכת הדין? משלבים אותו עם דמויות מצוירות קלאסיות של חברת ״האנה ברברה״ כמובן! זה מה שעשתה סדרת אנימציית הקאלט Harvey Birdman: Attorney at Law אחת מהסדרות המקוריות הראשונות של רצועת ״אדולט סווים״ הפופולרית, שלאחר יותר מעשור חוזרת בספיישל חדש ופוליטי ב-14 באוקטובר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=fC0zgOJq7CU&w=560&h=315]

קודם כל, אצטרך לספק לכם קצת היסטוריה. ב-1994 שודרה התכנית המקורית הראשונה של ערוץ ״קארטון נטוורק״, Space Ghost Coast to Coast, שלקחה את הדמויות של סדרת גיבורי העל המצוירת משנות השישים ״ספייס גוסט״ והפכה אותם למנחים ומפיקים של לייט-נייט טוק-שואו. התכנית יועדה לצופים מבוגרים והציגה אורחים אמיתיים כמו ווירד אל, בובקאט גולדת׳ווייט וטרי ג׳ונס. בזכות ההצלחה של הסדרה, היוצר שלה, מייק לאזו, שיכנע את ״קארטון נטוורק״ להשיק את ״אדולט סווים״ רצועת לייט-נייט לצופים מבוגרים.

הרבה מהסדרות המקוריות הראשונות של הרצועה היו, כמו ״ספייס גוסט״, מבוססות על סדרות מצוירות של ענקית האנימציה ״האנה ברברה״, שהייתה אחראית לעשרות סדרות קלאסיות כמו ״משפחת קדמוני״ ו״סקובי דו״ והייתה שייכת לאותם בעלים כמו ״קארטון נטוורק״. מבין הסדרות האלה הטובה ביותר כנראה הייתה ״הארבי בירדמן״, שלקחה את גיבור העל המצוייר ״בירדמן״ והפכה אותו לעורך דין. אך זה לא הספיק להם. הקליינטים של הארבי היו כולם מסדרות מצוירות של ״האנה ברברה״.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=pUDDtcUKoBI&w=560&h=315]

סקובי דו על סמים, בו-בו טרוריסט

הרבה מההומור של הסדרה הגיע  מדמויות הילדים הקלאסיות האלה ומהמצבים המבוגרים שמצאו את עצמן בהם. סקובי-דו ושאגי נעצרו כמובן על שימוש בסמים קלים, פרד פלינסטון הוצג כמאפיונר בסגנון ״הסנדק״, ובו-בו, חברו החמוד של יוגי הדוב, הואשם בהיותו טרוריסט. בצורה מסוימת הסדרה ביטאה באופן הכי טהור את האתוס של ״אדולט סווים״: לקיחת צורת מדיה שמזוהה עם ילדים – סדרות מצוירות -והפיכתם לבידור למבוגרים. כמובן שהבדיחה של לשים דמויות ילדים בסיטואציות מבוגרות עתיקה כמו הקונספט של בידור לילדים, ותוכלו לראות את זה עד היום בחולצות מעפנות של טלטאביז מעשנים וויד שאפשר לקנות בשוק, אבל ״הארבי בירדמן״ התגברה על הקלישאות האלה ונהייתה סדרה ממש מצחיקה בזכות הומור סוריאליסטי, דיאלוגים מהירים ודמויות דיסטניקטיבות. הארבי הוא לוזר נאיבי שמאמין בצדק ומשלם על כך, הבוס שלו פיל קן סבן הוא עשיר אקסצנטרי שנוטה להתבטאויות חסרות טאקט והיגיון, העוזר האישי של הארבי, פינאט, הוא רמאי נצלן, ואויבו הגדול של בירדמן, נבל העל מיירון רידאקטו, הוא עורך-דין יריב פרנואיד שמאיים תמיד לכווץ אנשים בעזרת קרן ההקטנה שלו.

ראוי לציין גם את הקאסט המרשים של התכנית. זה גארי קול (ביל לאמברג, הבוס הדוש ב-Office Space) בתור הארבי, ג׳ון מייקל היגינס ממגוון סרטי כריסטופר גוסט בתור השופט מנטוק, קורא המחשבות, וסטיבן קולברט, באותה תקופה עוד כתב ב״דיילי שואו״ בתור הבוס פיל קן סבן ומיירון רידאקטו. מדבבים נוספים כוללים את הקומיקאי העצבני לואיס בלאק, ופרנק וולקר, המדבב המקורי של פרד מ״סקובי-דו״ שחוזר לתפקידו. הסדרה הלכה רבות לכיוונים ביזאריים כמו פרק בו רידאקטו, האובססיבי לדברים קטנים, מתאהב באישה בעלת ישבן ענק ומתאפק כל הפרק לא לכווץ אותו, סגמנט ביזארי על סודה כפארודיה על פרסומות סמויות, או הופעתו החוזרת של דוב משונה ללא הסבר. בכלל, הסדרה מלאה בראנינג גאגס. אני גם מאוד אוהב איך שהם מוצאים דרכים חדשות לצחוק על הסדרות הישנות האלה, כמו בפרק שבלאק וולקן, גיבור על שחור מהסדרה של ״ליגת הצדק״ משנות השבעים, מתלונן על שמו הגזעני.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=wKbGnzmidsw&w=560&h=315]

איך הארבי בירדמן השפיעה על ריק ומורטי וונצ’ור ברות’רס

אפשר בהחלט לראות את ההשפעה של הסדרה, על הסדרות הפופולריות של ״אדולט סווים״ שבאו אחריה. ״הונצ׳ור ברות׳רס״ לקחה מ״הארבי בירדמן״ את ההצבה מחדש של דמויות מצוירות קלאסיות במצבים של מבוגרים, אך החליפה את הדמויות הקיימות בדמויות מקוריות חדשות, ו״ריק ומורטי״ הושפעה מהומור הנונסנס ותשומת הלב לפרטים קטנים. ״הארבי בירדמן״ הייתה חלוצה בעולם האנימציה למבוגרים ואני מצפה בכליון עיניים לספיישל החדש, ובו הבוס המטורלל פיל קן-סבן (שעדיין מדובב על ידי סטיבן קולברט) הופך להיות נשיא ארצות הברית וממנה את הארבי לאטורני ג׳נרל שלו. אני בטוח שהאקלים הפוליטי הנוכחי ייתן ליוצרי הסדרה הזדמנות להרבה מהבדיחות הביזאריות שלהם, והייתי רוצה לדעת איך סקובי-דו משתלב בכל זה.

                              

“סאטרדיי נייט לייב” צריכה להרגיע עם הכוכבים האורחים

בשנים האחרונות SNL מביאה יותר ויותר חיזוקים מבחוץ בשביל החיקויים שלהם, במקום להשתמש בקאסט המוכשר שלהם, וזה מעצבן את יונתן עמירן 

.

 

השבוע אמריקה עסקה בעיקר בחקירתו של ברט קאוואנו, המועמד לבית המשפט העליון שמואשם בתקיפה מינית. ״סאטרדיי נייט לייב״, שפתחו את העונה ה-44 שלהם השבוע, גם כמובן הגיבו על העניין במערכון פתיחה ארוך, עם מאט דיימון, שהגיע בהפתעה לשחק את קאוואנו. המערכון משעשע, וזכה לאהדה גדולה וצפיות רבות באינטרנט, אבל הוא מעלה בעיה שיש ל-SNL בשנים האחרונות: ההישענות שלה על הופעות אורח של סלבס במקום על הקאסט הרגיל שלה.

כן, מאט דיימון הוא שחקן מצויין ודומה יחסית לקאוואנו (בעיקר בעזרת איפור), וזה היה נחמד מצידו להסכים לתפקיד הזה ברגע האחרון, ולהגיע לניו-יורק שמונה שעות לפני שהתכנית התחילה. אבל… האם זה באמת היה נחוץ? האם זה לא הייתה הזדמנות טובה לתת לאחד מחברי הקאסט המוכשרים של התכנית לנסות את החיקוי הזה?  זו הסיבה שהם שם! זה היה הגיוני אם דיימון במקרה היה המנחה, אבל הוא לא. המנחה של הפרק היה אדם דרייבר, אבל לאחר כמעט רבע שעה של המערכון בכיכובו של דיימון, שכלל גם הופעת אורח מרכזית של שחקנית התכנית לשעבר רייצ׳ל דראץ׳, נשאר מעט זמן לדרייבר ושאר חברי הקאסט להראות את מה שהם יכולים לעשות. SNL תמיד הייתה בנוייה על אורחים מפורסמים, כמובן, אבל פעם אלו היו רק המנחים. בשנים האחרונות SNL מביאה יותר ויותר חיזוקים מבחוץ בשביל החיקויים שלהם, דבר שהם לא היו עושים בעבר.

הדוגמה הכי בולטת לזה היא כמובן השימוש באלק בולדווין בתור הנשיא דונאלד טראמפ. פעם לגלם את הנשיא ב-SNL היה תפקיד מכובד בשביל חבר קאסט, תפקיד שהחל בצ׳בי צ׳ייס הנופל בתור ג׳רלד פורד, ועבר דרך גדולים כמו דיינה קארבי בתור בוש סניור, פיל הארטמן בתור קלינטון ו-וויל פרל בתור בוש ג׳וניור. היו גם מעידות כמו פרד ארמיסן בתור אובמה (בחירה מביכה מכמה סיבות) אבל גם בזמנים קשים, כמו שוויל פרל עזב את התפקיד האייקוני של בוש, הם מצאו את השחקן הנכון למשימה מתוך הקאסט. ואז הגיע המועמד הנשיאותי טראמפ, אחד האנשים הכי קלים לחיקוי בעולם. הוא נעשה בעבר בתכנית בגילגוליו כאייל נדל״ן ומנחה ריאליטי על ידי פיל הארטמן ודארל האמונד, וכמועמד לנשיאות, התפקיד ניתן בהתחלה לחבר הקאסט טרן קילם, חקיין מוכשר מאוד. קילם עשה עבודה סבירה בתור טראמפ, אך SNL נלחצו משום מה והביאו חזרה את דארל האמונד לשחק אותו. ואז במהלך מלוכלך החליפו את האמונד אחרי שכבר עבר לניו-יורק, בחבר התכנית, ואדם ששונה מטראמפ בדעותיו הפוליטיות אך דומה לו בדרכים רבות אחרות, אלק בולדווין. אבל למה? החיקוי של בולדווין לא בדיוק מדהים, והוא אמר בראיונות רבים שהוא אפילו לא אוהב לעשות את זה. נראה שהוא ממשיך לקפוץ מדי פעם בתור טראמפ רק בשביל האגו שלו (שדומה בגודלו לזה של טראמפ).

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=dLYfwprjtog&w=560&h=315]

באותה עונה, כשהחיקוי עבר לבולדווין, קילם גם פוטר באופן לא טקסי מהתכנית. אבל הם היו יכולים למצוא מישהו אחר. אנת׳וני אטמוניק, שעושה כנראה את חיקוי הטראמפ הכי טוב היום, ב-The President Show בקומדי סנטרל, סיפר שעשה אודישן ל-SNL עם החיקוי הזה, ואף האשים את בולדווין שהשתמש בקלטת האודישן שלו כדי ללמוד את חיקוי טראמפ. בולדווין העצבני כמובן בלע את הפיתיון ונכנס לסכסוך טוויטר עם אנטמוניק וחברו וחקיין ברני סנדרס ג׳יימס אדומיאן. ואם כבר מדברים על ברני סנדרס, זה עוד תפקיד שהיה יכול להיות שייך לחבר קאסט ב-SNL אבל ניתן להופעת קמיאו של סלב, לארי דייוויד. זה נכון שדייוויד דומה מאוד לסנדרס, ואף התברר שהם קרובי משפחה, אבל אני בטוח שהיו גם אנשים זקנים שדמו יותר לרוס פרו מאשר דיינה קארבי והוא עשה את זה כמו גדול. אפילו החיקוי האהוב של טינה פיי בתור שרה פיילין נכנס לקטגוריה הזאת. לורן מייקלס עלה על זה שהן דומות אחת לשנייה שתי טיפות מייפל קנדי, אבל אני בטוח שגם קריסטן וויג הייתה יכולה לעשות את זה די טוב

יונתן, למה אכפת לך?.

אתם בטח שואלים, יונתן, למה אכפת לך? אתה לא צופה ב-SNL באופן שבועי יותר. ואני עונה: וואו, איך אתם יודעים במה אני צופה ולא צופה? אתם עוקבים אחריי? אז אתם בטח תוהים למה אני רואה ״תיקים באפילה״ ב-2018. אבל ברצינות, אני חושב שזה לא הוגן לשחקנים. אחד מהתפקידים של ״סאטרדיי נייט לייב״ הוא לקחת שחקנים וקומיקאים אנונימיים ומוכשרים ולהראות לאמריקה כמה הם מוכשרים. ואם כל דמות שנמצאת בחדשות תשווק על ידי שחקן הוליוודי מפורסם, אז איך זה יקרה? איך נקבל כישרונות כמו ביל היידר וקריסטן וויג? כן, יש לנו את קייט מקינון, אבל זהו. מי עוד אתם מכירים שנמצא ב-SNL היום? לורן מייקלס צריך לתת צ׳אנס לאנשים האלה שהוא בעצמו שכר, ולשמור את הופעות האורח המטורפות ל-What’s up with that?.

 

.

אופן מייקס, אילתור וחבובות: מסע קומדיה בניו-יורק

כתבנו יונתן עמירן טס לניו-יורק לעשות כל מיני דברים של קומדיה אז הכרחנו אותו לכתוב על זה בשבילנו

.

 

השבוע ניצלתי את הפריבילגיות הכלכלית שלי בתור אדם צעיר שגר אצל שני הוריו האמידים, וטסתי לניו-יורק -עיר האורות. מובן שבתור חובב קומדיה בלתי נסבל אני עשיתי שם הרבה דברים שקשורים לנושא האתר הזה (בנוסף להרבה דברים שקשורים לנושא האחר הקרוב לליבי ועורקי – אוכל!). בואו ואספר לכם על כמה מהם.

סטנדאפיסט ישראלי בניו-יורק

דבר ראשון, כמו כל סטנדאפיסט תל-אביבי שטס למקום בחו״ל, שבו יש לפחות אחוז של דוברי אנגלית – ניסיתי לעשות סטנדאפ בבמה פתוחה. בחנתי מראש את החומרים שלי וגיליתי שרובם ישראליים מאוד, שלא לומר תל-אביביים. יש לי בדיחות על מספרות בתל-אביב, פיצוציות, מסעדת מחניודה, חסויות ברדיו, חגי ישראל ומילים וביטויים בשפה העברית. לא ממש חומר שעובר בחו״ל. חפרתי וחפרתי בגוגל דוק בבדיחות שלי כדי לחפש בדיחות שמיתרגמות לאנגלית, ומצאתי כמה, רובן על המראה החיצוני שלי וחוסר ההצלחה שלי עם בנות המין השני. לא חומר מקורי במיוחד, אך לפחות משהו שיבינו.

נרשמתי דרך האינטרנט לליין הסטנדאפ “Laughing Buddha Comedy” (אתה יודע שזה יהיה מצחיק שיש את המילים “laughing” ו-״comedy”). לעומת כל הבמות הפתוחות שאני מכיר פה בישראל, כדי להירשם לבמה הזאת הייתי צריך לשלם מחיר סמלי של חמישה דולר ולהבטיח שאקנה משקה בבר. איזה מין מודל כלכלי זה? מה הם מנסים לעשות? להרוויח כסף?!

הגעתי אל הבר ומיד ראיתי קבוצה של קומיקאים יושבים ומנהלים שיחות גסות על איברי מין גבריים ונשיים. ישר ידעתי שהגעתי למקום הנכון. זה היה ממש כמו פרק של ״קראשינג״ רק בלי אף אחד שאתם מכירים. כשהתחיל הערב, הובלנו אל המרתף הקטן והחשוך שבו תתקיים הבמה, שהיה אזור ההופעה הקטן ביותר שאי פעם הופעתי בו, אך לעומת כל המקומות בתל-אביב, לא היה בקומה של הבר. הרחתי טסטוסטרון רב בחדר, ואכן כשהסתכלתי מסביב ראיתי שאני מוקף בגברים. היו רק שתי נשים בחדר בסך הכל, ורק אחת מהן הופיעה. בתור גבר די נשי, הרגשתי קצת לא בנוח. והחלק הכי גרוע היה שהאישה לא הייתה מצחיקה.

רוב המופיעים לא היו מאוד מצחיקים. לרבים מהם הייתה אנרגיה ואופן הגשה טוב, אך ללא הפאנצ׳ים הדרושים כדי להנחית את הבדיחות. ההנחיה גם שונה ממה שאני רגיל לו בארץ. ב״מיותר״ נהוג שהמנחה יעלה בין כל מופיע ויספר כמה בדיחות, וגם בבמות אחרות המנחה עולה כל שניים או ארבעה מופיעים. ב-Laughing Buddha המנחה עלה בין כל מופיע, אבל עשה סט מלא רק בהתחלה, ולאחר מכן פשוט השתמש בזמן כדי להכריז מי יהיה המופיע הבא ולשמור על האנרגיה. זה דרך נחמדה לא להמאיס את המנחה על הקהל, אבל אני לא יודע אם ירצו לעשות דבר כזה בארץ. סדר העלייה נקבע גם הוא בצורה שונה: כל השמות הוכנסו לדלי ואז נבחרו באקראי. לאחר שהמנחה שלף מתוך דלי ההגרלות את שמי וביטא אותו בקושי רב,, עליתי לבמה, לחוץ כמו שלא הייתי כבר שנים לפני הופעה.

אני מרגיש שההופעה שלי הלכה די בסדר, מספיק טוב שחזרתי לשם לאחר כמה ימים. הפעם הייתי פחות לחוץ, ונהניתי יותר מההופעות. או שאולי המופיעים היו טובים יותר. אני רוצה גם להזכיר את הגיוון של המופיעים, היו אולי מעט נשים (במייק השני שהייתי הייתה לפחות יותר מאחת) אבל עדיין היה גיוון רב. אסייתים, שחורים, הומואים, לסביות, ביסיים, ממש כמו תוכנית סטנדאפ בנטפליקס.

דיברתי קצת על ישראל בהופעה שלי, הרגשתי שאני צריך. פתחתי עם השורה הסרקסטית ״אני בחופשה מישראל בניו-יורק. הייתי פשוט צריך להתרחק מכל היהודים האלה״. ודיברתי קצת על תפקידי השולי בצבא, ועל איך בישראל כולם צריכים להעמיד פנים שהם אוהבים את גל גדות. אחרי ההופעה אחד מהסטנדאפיסטים שאל אותי על סצנת הסטנדאפ בתל-אביב. הוא שאל בהתחלה האם מספרים בדיחות גסות בישראל, אמרתי שכן, ואפילו בונים על זה פרסונות שלמות. ואז הוא התעניין בקשר לבדיחות גזעניות והאם זה מקובל. הסברתי שאם כבר זה יותר מקובל בישראל מאשר באמריקה, אולי בגלל שפחות מגוון אצלנו. בדיחות שהיו הורסות את הקריירה של קומיקאי אמריקאי הן דבר רגיל אצלנו. לא יודע אם זה טוב, אבל זה המצב.

 

חזרתי עוד פעם אחת לאותה הבמה, הפעם בתור יעקוב רובינשטיין, הקומיקאי המבוגר וחסר הטאקט שאותו גילמתי בתוכנית האינטרנט שלי ״לילה בחללית בלי יונתן עמירן״, וחמוש במצלמת וידיאו. סיפרתי כמה בדיחות על לואי סי קיי וטראמפ, אבל סגנון ההפוך-על-הפוך לא עבד בשביל הקהל המצומצם שהיה במועדון באותו זמן. עדיין, זו בהחלט הייתה חוויה. אני ממליץ לכל סטנדאפיסט או סטנדאפיסטית בעלי מספיק ביטחון ושליטה באנגלית לנסות את זה אם הם בארץ זרה בעלת אופן מייקס. אבל תשאירו את הדמויות המשונות בבית.

אלתור בניו-יורק

אך שלוש ההופעות שלי באותו בר נידח לא היו מספיקות כדי לספק את הסקרנות הקומית שלי, והלכתי גם שלוש פעמים ל-Upright Citizens Brigade Theater, הידוע גם כ-UCB, מועדון האלתור והקומדיה הגדול בניו-יורק. ה-UCB הוקם בתחילת שנות האלפיים על ידי קבוצת הקומדיה בעלת אותה השם של מאט בסר, איימי פולר, מאט וולש ואיאן רוברטס. במועדון יש הופעות לונג-פורם אימפרוב בשיטת ה״הרולד״ וגם מופעי מערכונים וסטנדאפ.

בביקוריי שם זכיתי ליהנות ממופע מערכונים שהגימיק שלו הוא שהוא נכתב ביום אחד, גרסה פארודית של השעשועון Jeopardy וגולת הכותרת, הופעה של ASSSCAT, מופע האלתור הנחשב ביותר בתיאטרון, ובו כמה מהמאלתרים המוערכים ביותר בעיר ממציאים מערכונים קומיים שמבוססים על סיפורים שמספר אורח מיוחד, בהתבסס על הצעות מהקהל. כשנכנסתי עם חבריי לתיאטרון המאלתרים התחילו להציג את האורח עם ״אולי ראיתם אותו ב׳תאוריית המפץ הגדול׳״ ומיד דאגתי שהם יביאו את השלדון המעצבן הזה. אבל האורח היה למעשה מייק מאסימינו, אסטרונאוט אמיתי של נאס״א שמתברר שהופיע פעם באותו סיטקום דלוח, ובידר אותנו בסיפורים על ללכת לשירותים בחלל וכינויים של אסטרונאוטים, שצוות המאלתרים המוכשר הפך לזהב קומי. אני ממליץ לכם לבקר ב-UCB אם אתם בניו-יורק, או בלוס אנג׳לס, שם יש להם גם שני סניפים, אך יש לי גם אזהרה. למרות שה-UCB היווה את תחילת הקריירה לאנשים שהיו אחר-כך ב״סאטרדיי נייט לייב״, ״המשרד״, ״ברוד סיטי״ וכו׳, אל תצפו לראות שם סלבס. אם תראו זו תהיה הפתעה נחמדה, אבל לא יהיה שם מישהו שאתם מכירים, אלא אם כן אתם חנונים של קומדיה עצמאית ניו-יורקית כמוני. החווייה שלי בתיאטרון הייתה טובה, וגרמה לי לרצות שיעשו גם דברים כאלה בארץ. מתחילים לעשות פה בעולם הקומדיה דברים מעניינים, כמו ערב המערכונים של ליאור אמסטרדמסקי, או ערב הסטנדאפ המאולתר של אלי חביב ב״קאמל״, אבל אני בהחלט הייתי שמח לעוד ניסויים קומיים.

ובשביל להוסיף עוד פסקה אחת לכתבה הזאת ולחמם את ליבי הקר, הלכתי גם לתערוכה שמוקדשת לאחד מהאלילים הקומיים הוותיקים שלי, יוצר החבובות ג׳ים הנסון ז״ל. התערוכה התקיימה במוזיאון ה״מובינג אימג׳״ שבקווינס, והורכבה מקטעי וידיאו ומיצגים של כמה מהבובות האמיתיות שאיתן עבד הנסון. זה היה טיול נפלא לתוך המוח היצירתי והמצחיק מאוד של אותו יוצר שעזב אותנו מוקדם מדי.

 

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

לכבוד סרטו החדש שיוצא בארץ, “הטורף”, יונתן עמירן סוקר את הקריירה של שיין בלאק, התסריטאי-במאי שמכניס את הקומדיה לאקשן ולהפך

.

 

השבוע יצא לאקרנים ״הטורף״, הסרט החדש בסדרת סרטי האקשן שהתחילה ב-1987 עם הסרט בכיכובו של ארנולד שוורצנגר. הסרט זוכה לביקורות מעורבות באמריקה ומואפל מעט על ידי שערוריית מין של אחד השחקנים בו. אבל אני רוצה דווקא לדבר השבוע על הבמאי והתסריטאי של הסרט החדש, שיין בלאק, ועל תרומתו הקומית לסרטי אקשן בשנות השמונים והתשעים. וגם על קומדיות הפשע שביים במילניום הנוכחי.

נשק קטלני עד אחרון גיבורי הפעולה

שיין בלאק התחיל את הקריירה שלו בהוליווד כתסריטאי, וב-1987 מכר תסריט לסרט אקשן בשם ״נשק קטלני״. הסרט הדגים באופן מושלם את הסגנון של בלאק: חברות שנרקמת בין שתי דמויות גבריות, דיאלוגים שנונים וחג המולד כמוטיב חוזר. עם ״נשק קטלני״ בלאק יצר את המודל החדש של סרט האקשן ההוליוודי. בלאק אולי עובד בתחום האקשן, אבל הוא בהחלט אוהב קומדיה, ותמיד מכניס בדיחות רבות לסרטיו. מרטין ריגס, בגילומו של מל גיבסון, הוא אולי שוטר מדוכא שמנסה להתאבד, אבל הוא גם חובב סרטים מצוירים ו״שלושת המוקיונים״. והוא גם משתמש בטכניקות סלאפסטיק כדי להילחם בסוחרי סמים. אפשר לראות איך ״מת לחיות״, שיצא שנה לאחר מכן, שואב השראה משיין בלאק בוואן-ליינרים מצחיקים ובאזכור חג המולד.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=gmHVnwCbJfk?start=108&w=560&h=315]

ב-1987 יצאה גם קומדיית האימה Monster Squad שבלאק כתב עם חברו מהקולג׳ פרד דקר, סרט קצת איזוטרי על חבורת ילדים בעלי פיות מלוכלכים שמוצאים את עצמם נלחמים בדרקולה, איש הזאב, המומיה ועוד חברים. הסרט מלא ברגעים מצחיקים.  בתור ילד שמן אני מעריך את זה שלילד השמן שם יש הזדמנות להיות ״באד-אס״, ולא סתם צוחקים עליו כל הסרט, כמו ב״גוניס״. 1987 הייתה שנה גדולה בשביל בלאק, שגם הופיע באחת הופעות המשחק הבודדות שלו ב״הטורף״ המקורי. הוא גילם את ריק, חבר הצוות החנון. זה מעניין שבתפקיד הקולנועי הכי גדול של התסריטאי המצחיק הוא משחק דמות שידועה בעיקר בכך שמספרת בדיחות גסות, ממש כמו הדמויות בתסריטים שכתב. בלאק גם תרם ללא-קרדיט לתסריט של הסרט.

אחרי ״נשק קטלני״ בלאק הפך לכותב מבוקש ולאחד התסריטאים הנדירים שהפכו לסלבס. כותבים הם בדרך כלל אנונימיים לעומת שחקנים ובמאים, אבל בזכות הסגנון הברור שלו וכמויות הכסף שקיבל, בלאק הפך לשם דבר. הוא המשיך לכתוב סרטים יותר ויותר קומיים כמו The Last Boyscout בכיכובו של ברוס וויליס ודיימון וואיאנס. ובו הדמות של וויליס נלחמת בבריונים הרעים בעזרת בובת יד של בונה. ב-1993 יצא סרטו הקומי ביותר של בלאק עד כה, פארודיית אקשן עתירת תקציב בכיכובו של שוורצנגר בשם ״אחרון גיבורי הפעולה״, שהיה אחד מכותביו. הסרט לעג להרבה מהקלישאות של סרטי האקשן שבלאק כתב, אך למרות הכתיבה, השוורצנגר והבימוי של ג׳ון מקטירנן האגדי (״מת לחיות״, ״הטורף״), הסרט לא הצליח בקופות ונחשב לאחד מהפלופים הגדולים של שנות התשעים.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=QJ4B_NxsHCI&w=560&h=315]

איירון מן עד שובו של הטורף

לאחד שנקטל בביקורות על התסריט ל-The Long Kiss Goodnight ב-1994, בלאק נעלם לאיזה עשור. הוא ניסה לברוח מעולם האקשן והפשע ולכתוב קומדיה רומנטית בסגנון ג׳יימס ל׳ ברוקס, אך מצא את עצמו כותב את קומדיית הפשע ״קיס קיס בנג בנג״. קומדיה שסיפקה תפקיד קאמבק לרוברט דאוני ג׳וניור. הסרט הוא יצירת מופת עם הופעות קומיות נהדרות של דאוני, ואל קילמר ומישל מונהן. הדמות של דאוני היא סוג של גיבור אקשן כושל, שמנסה להיות מגניב ושנון כמו הדמויות הרגילות של בלאק אך נכשל בלשונו ונפצע בחלקים שונים של גופו. הסרט לא הצליח בקופות, אך זכה לביקורות אוהדות, ודאוני טוען שעזר לו לקבל את תפקיד איירון מן. הוא הודה לבלאק על העזרה בכך שסידר לו ג׳וב בבימוי ״איירון מן 3״. בלאק השתלב נהדר בעולם השנון של סרטי מארוול, שמושפעים בבירור מהאלמנטים הקומיים של סרטי האקשן שלו. והוא יצר את אחד מנבלי מארוול המצחיקים ביותר, עם ״המנדרין״ בגילומו של בן קינגסלי.

ואז הגיע The Nice Guys שתורגם בעברית משום מה ל״בלשים בע״מ״, קומדיית פשע מושלמת, הסרט האהוב עליי ב-2017. הסרט מתרחש בעולם הסליזי של קליפורניה בשנות השבעים ושוב עוסק בתעלומת רצח ובשני גברים שנאלצים להתחבר כדי לפתור אותה. ראסל קרואו וריאן גוסלינג מספקים את ההופעות הקומיות הטובות ביותר של הקריירה שלהם. פשוט תסתכלו על הקומדיה הפיזית הפשוטה אך המדהימה של גוסלינג מפיל את הסיגריה שלו ומנסה לפתוח את דלת השירותים. עוזרת לסרט גם אנגורי רייס, שחקנית צעירה שמשחקת את בתו של גוסלינג. בלאק מעולה בלכתוב ולביים ילדים, עבודה קשה כפי שאתם בוודאי יודעים אם ראיתם הופעה מביכה של ילד, והוא הדגים זאת עם דמויות הילדים ב-Last Boyscout, ו״איירון מן 3״.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=GQR5zsLHbYw&w=560&h=315]

״בלשים בע״מ״ גם נכשל בקופות למרות ביקורות אוהדות, אך זו כנראה הדרך שבה הקריירה של בלאק עובדת. יש לו שוברי-קופות כמו ״איירון מן 3״ ויש לו סרטים מיוחדים ואישיים שנכשלים בקופות. נראה עוד איך יצליח ״הטורף״, שמקבל ביקורות לא כל-כך אוהדות, וחוטף ביקורת על כך שבלאק שכר לסרט שחקן שהודה בניסיון לפיתוי קטינה דרך האינטרנט. בלאק התנצל על כך וחתך את הסצנות בהשתתפות השחקן, אך רבים אומרים שלא היה צריך להעסיק אותו מלכתחילה, כולל כוכבת הסרט אוליביה מאן. בכל מקרה, אני מקווה שנראה עוד קומדיות פשע של בלאק, כי הוא באמת אדם בעל השפעה עצומה. אני חושב שכל כותב שמנסה לשלב בין קומדיה לאקשן, לוקח קצת מבלאק ועל זה מגיע לו הכבוד שלנו. רק בבקשה, אל תיתן תפקידי קולנוע לפדופילים יותר, אוקיי?

 

המונולוג הפנימי של הסטנדאפיסט שעלה אחרי לואי סי קיי

לואי סי קיי הופיע השבוע לראשונה אחרי הפרשה ומערכת ילדי הקומדיה מביאה לכם את המונולוג הפנימי של הסטנדאפיסט שהופיע אחריו.

 

השבוע לואי סי קיי, הסטנדאפיסט המוערך והמאונן הסדרתי, עשה את ההופעה הראשונה שלו מאז שהודה בכמה וכמה מקרים שבהם אונן מול נשים, ואף לעיתים מנע מהן לצאת מהחדר בזמן שעשה זאת. סי קיי הפתיע השבוע את הקהל במועדון ה״קומדי סלר״ האגדי בהופעה קצרה, ולמרות שזכה לאהדה מהגברים בקהל, נשים שהיו בהופעה תיארו אותה כלא נוחה ומאיימת. בכתבה באתר Vulture, סיפרה אחת הנשים שסי קיי אף סיפר בדיחה על משרוקיות אונס שגרמה לכולם להרגיש לא בנוח. מאז ההופעה הרבה אנשים בטוויטר דחו את נסיון הקאמבק הזה, שקרה בלי שסי קיי שילם מחיר אמיתי על מה שעשה או אפילו התנצל כמו שצריך, ואתר The Onion כתב כמה וכמה כותרות שנונות על המקרה. אבל פה ב״ילדי הקומדיה״ אנחנו מחויבים להביא לכם יותר, ולכן אנחנו מביאים לכם באופן בלעדי את המונולוג הפנימי של הקומיקאי שהופיע אחרי לואי סי קיי, באותו הערב:

אוקי, תירגע. זה הרגע שלך. פעם ראשונה ב״קומדי סלר״. זאת הזדמנות גדולה, אל תפשל! התאמנת בבמות פתוחות בכל העיר הזאת ועכשיו הרגע הגדול הגיע. רק עוד מופיע אחד ואז אתה. הם אמרו שזה איזה אורח גדול, אבל אל תפחד. לא משנה כמה הוא יהיה מצחיק, אתה תעלה אחר-כך ותופיע הכי טוב שאתה יכול.

אז מי זה? שאפל? רוק? סיינפלד? הנה הוא עולה. קירח… קצת ג׳ינג׳י… רגע, זה…

פאק! פאק! פאק! לואי סי קיי?! מה לעזאזל קורה פה? מה עוד הולך לקרות? ביל קוסבי הולך לעשות סט בהפתעה? וודי אלן הולך לנגן בכינור? הארווי וויינסטיין הולך לדבר על אסטרטגיות עסקיות?! אוקי תירגע. הם ישנאו אותו, ואז אתה תבוא עם הבדיחות שלך על סטארבאקס וטינדר ותציל את הערב.

בוא נשמע מה הוא הולך להגיד? בכל זאת, קצת מסקרן. אני לא ממש מצליח לשמוע כלום. אני שומע רק… מחיאות כפיים? זה… תשואות? שמעתי עכשיו מישהו צועק ״טוב לראות אותך שוב״? וואט דה פאק?

בוא נציץ רגע לקהל. אוקי, אני רואה הרבה גברים מחייכים. מוחאים כפיים. והנשים… לא ראיתי כל-כך הרבה מבטים לא נוחים מאז הסטנדאפ הראשון שלי. הן נראות כאילו הן ממש רוצות לצאת מכאן. יכול להיות… יכול להיות שהזין שלו בחוץ עכשיו? לא, הוא לא היה עושה את זה. נכון?

איזה בדיחות הוא מספר? אוקי, הוא מתחיל בדיחה על הביטוי Clean as a whistle. נשמע בטוח. משהו חביב, לא פוגעני מדי. רגע… הוא מדבר על… משרוקיות אונס?!

מה הבעיה שלך?! למה, אחרי שהואשמת והודת בחשיפה שלך מול נשים, שתעשה בדיחה על אונס? אתה אידיוט? זה כמו שטוניה הארדינג הייתה עולה לקרח עם לום ביד!

אוקי, תירגע… בכל זאת. זה שעשית משהו רע לא אומר שאתה צריך להיות מגורש לנצח מהחברה. הוא התנצל. למרות ש… זו הייתה התנצלות די גרועה שבה הוא בעיקר החמיא לעצמו ודיבר על איך הנשים האלה העריצו אותו. אבל… הוא כאן לקח הפסקה ארוכה. הפסקה שבה הוא פשוט נשאר בבית עם כל הכסף שלו ולא שילם שום מחיר על מה שהוא עשה. כאילו, הוא לא אמור לעמוד למשפט או משהו? איך החוקים האלה עובדים בכלל?

אני מתחיל לחשוב שעולם הסטנדאפ הוא אולי מקום בעייתי לנשים. אולי צריך לעשות שינויים גדולים בסביבה הזאת מעבר רק לאנשים מפורסמים כמו סי קיי. כאילו יש כל-כך הרבה סטנדאפיסטים שמואשמים בדברים נוראיים, אולי יש איזו סיבה לזה…

רגע! הוא גמר! כלומר… הוא סיים את הסט! עכשיו ההזדמנות שלי! אוקי, תתחיל עם הבדיחה החזקה שלך. על טינדר.

״הי! מכירים את זה שאתם שולחים למישהי דיק פיק והיא לא עונה?״